חומר רקע

8 ביולי 2018 לכבוד ח"כ יפעת שאשא-ביטון יו"ר הועדה לזכויות הילד הכנסת שלום רב, הנדון: הצ"ח פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום)(תיקון מס' 4) , התשע"ח-2018 – הערות האגודה לזכויות האזרח לקראת הדיונים הקבועים בוועדה לזכויות הילד בימים 9.7 ו-10.7 בהצ"ח שבנדון, נבקש להתייחס לתיקון המוצע בס' 4 לחוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התש"ס-2000 (להלן "החוק"). לעמדתנו יש לתקן את החוק ולקבוע כדלקמן: איסור מפורש על הוצאת פעוט בסיכון ממעון יום בשל חוב כספי של הוריו למפעיל המעון; השתתפות הרשות המקומית לא תעלה על 25% והפער שייווצר בעלות מימון המסגרת, בגין חוב כזה, יחול על משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. להלן עמדתנו בפירוט: איסור מפורש על הוצאת פעוט בסיכון ממעון יום בשל חוב כספי של הוריו למפעיל המעון – האגודה לזכויות האזרח מטפלת בתלונות של הורים, עובדים סוציאליים, וארגונים אחרים בנוגע למקרים של הרחקת פעוטות ממסגרות חינוכיות מפוקחות וממומנות על ידי המדינה בגין חוב שכ"ל של הוריהם. בחלק מן המקרים, ולא בכדי במקרים המטלטלים שבהם, הפעוטות היו פעוטות בסיכון ששהו במסגרות מכוח חוק זה. ב' וק' הם הורים לשבעה ילדים. האב בעל בעיות בריאות המשפיעות על תפקודו, בין השאר הוא סובל מהתמכרות לאלכוהול. המשפחה חיה בעוני מרוד. היא מתקיימת מהכנסתה הצנועה של האם כמנקה בשתי עבודות יומיות ומתוספת השלמת הכנסה וסיוע בשכר דירה. כיום הם מתגוררים, שבע נפשות, בדירת חדר יחיד שכורה, כאשר ילד אחד גר בפנימייה. מעל ראשם מרחפת תמיד סכנת הוצאת הקטינים למסגרות חוץ-ביתיות. לאחרונה פנו אלינו, כי מנהלת המעון בו שוהה בתם הקטנה בת השלוש, מכוח חוק פעוטות בסיכון, הודיעה להם שהילדה אינה יכולה להיכנס לגן בשל חוב למסגרת. במידה והילדה תוצא מהמעון, האם, שהיא היחידה שמטפלת בילדים, לא תוכל להמשיך לעבוד. המסגרת הנורמטיבית הנוכחית מתירה הרחקת פעוט בסיכון בגין חוב של הוריו, בניגוד לתכלית החוק שהיא להגן על פעוטות אלה ולספק להם מסגרת מגוננת כדי למנוע השמה חוץ ביתית. תע"ס 8.10 קובע, כי "בכל מקרה בו המשפחה אינה משלמת את ההשתתפות למסגרת היומית, רשאית המסגרת להפסיק את הסידור". מנהלת המעון תודיע זאת מראש ללשכה לשירותים חברתיים וזו "תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת שהפעוט לא יפלט מן המסגרת עקב אי תשלום של הוריו" (הוראה 8.5 לתע"ס 8.10, ההדגשה הוספה, מ.ב). אם כן, אין איסור על הרחקת פעוטות בסיכון ממעון יום, נהפוך הוא. התע"ס מתיר הרחקת פעוט בסיכון ממסגרת בגין אי תשלום. אמנם הוא קובע, כי הלשכה לשירותים חברתיים תפעל בכל "האמצעים העומדים לרשותה" למנוע זאת, אולם הדבר תלוי אמצעים והמציאות מלמדת שהרחקת הפעוט נעשית, מבלי שהעובדות הסוציאליות המטפלות במשפחה כלל מודעות לכך. נוסף על כך, היעדר איסור מפורש בחוק, משמעו שאין איסור נורמטיבי על מפעילי המעונות להרחיק פעוט, שכן התע"ס אינו חל עליהם. כך, הטיפול בחוב נותר במישור החוזי האזרחי בין ההורים למפעיל המעון. ההורים מוחתמים על חוזים אחידים הכוללים סעיף שמתיר הרחקה בגין חוב, ואין להם שם כוח מיקוח להסכים, או לסרב, לסעיף כזה או אחר. על כן – רק איסור בחוק יש בו כדי לקבוע נורמה מחייבת, כזו שחלה גם על הגופים המפעילים. ככלל, הוצאת ילדים ממסגרת חינוכית בשל חוב של הוריהם פוגעת בצורה קיצונית בזכותם לחיי משפחה, לשוויון ולחינוך, ובזכותם לשגשג, להתפתח ולהתקיים בכבוד אנושי. בזכות לכבוד של ילדים, ואפילו צעירים מאד, אין להקל ראש. ילד שנמנעת כניסתו למעון, לעיתים לעיניי חבריו ובני משפחותיהם, הוא ילד שכבוד האדם שלו נפגע. הפגיעה משפילה במיוחד כאשר היא נעשית על רקע עוניו. חמורה ביותר, היא הרחקתו של פעוט בסיכון ממעון יום. קריאה דומה לזו שלנו נשמעה מן הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי של הכנסת אשר ייחדה דיון מיוחד ביום העוני האחרון ל"בחינת מדיניות הרחקת פעוטות ממעונות יום בשל חובות הורים מאוכלוסיות מוחלשות". הוועדה קראה "לבחון את האפשרות שהנוהל יהיה שלא מוציאים ילד מהמעון עקב אי תשלום, אלא פועלים כמו בסיפור עם המים, לאכוף את ההורה בתשלום שלו, אבל הילד בכל מקרה לא ייצא מהמסגרת בשום קונסטלציה". בעקבות טיפול פרטני במספר מקרים פנינו לשר הרווחה בדרישה לאסור על גופים מפעילים לנקוט באמצעים אלה על מנת לגבות חובות שכ"ל של הורים. כן דרשנו להורות על בטלות הוראה 8.5 לתע"ס 8.10 ולאסור על החתמת ההורים על חוזה הכולל תניה שמתירה להוציא פעוט ממסגרת בשל חוב. בתגובה נמסר לנו כי המשרד רואה עין בעין עמנו את החומרה שבהרחקת פעוטות בסיכון בשל חוב של הוריהם ואף ציין כי בכוונתו לפעול למיגור התופעה באמצעות הנחיות. השתתפות הרשות המקומית לא תעלה על 25% והפער שייווצר בעלות מימון המסגרת, בגין חוב כזה, יחול על משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – כמו כן, לעמדתנו, יש לתקן את ס' 4 (3) כך שככל שנוצר חוב בגין שכ"ל של פעוט בסיכון, לא תוטל החבות הכספית על הרשות המקומית. כל הטלה של חבות על רשת מקומית משמעה פגיעה קשה בשוויון ביחס לפעוטות בסיכון המתגוררים ברשויות עניות. הטלת החבות על הרשות המקומית משמעה שדווקא הרשויות העניות ביותר, אלו שגם מטבע הדברים יש בהן יותר פעוטות בסיכון, יישאו בנטל כלכלי כבד יותר בגין הטיפול בפעוטות. האחריות על הטיפול בפעוטות אלו היא של מדינת ישראל מכוח חובתה להבטיח קיום בכבוד של כל אזרחיה ובפרט של הפגיעים ביותר. גם בהנחה שמתירים את החוק בנוסח המוצע, הותרת ההתמודדות עם הרחקת פעוטות למשאבי הרשות המקומית, כמו שקובע התע"ס כיום, משמע שהפעוטות בסיכון ברשויות עניות יוותרו ללא מענה ברגע שלהוריהם ייווצר חוב, מכיוון שלרשות יש משאבים מוגבלים ופעוטות רבים בסיכון. נודה על שקילת עמדתנו, בכבוד רב ובברכה, משכית בנדל, עו"ד