חומר רקע

‏כ "ז‏תמוז‏תשע"ח ‏10‏ יולי‏2018 לכבוד:‏ יו"ר‏הועדה‏המיוחדת‏ ל חוק‏הלאום ,‏ ח"כ‏אמיר‏אוחנה‏ חברי‏הוועדה‏המשותפת חברי‏הכנסת כנסת‏ישראל‏ :הנדון הצעת חוק- יסוד : מדינת ישראל– מדינת הלאום של העם היהודי לקראת ‏ההצבעות ‏על ‏החוק ‏בקריאה ‏שניה ‏ושלישית, ‏אנו ‏מבקשים ‏להתייח ס ‏להצעה‏ בנוסחה ‏ המעודכן, ‏כפי ‏שפורסם ‏לקראת ‏הדיון ‏ ‏בוועדה . ‏בעיקר ‏יש ‏להדגיש ‏–‏ על רקע חגיגות ה- 70 להקמת המדינה– ,כי מההצעה הושמט במפגיע,טרם‏הקריאה‏הראשונה ‏ "המשפט‏הקובע‏כי‏מטרת‏החוק‏ לעגן בחוק- יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל."‏ וזאת‏–‏ בחוק‏ שנועד‏להיות‏"תעודת‏הזהות"‏של‏המדינה,‏או‏פסקת‏המבוא‏לחוקה‏העתידית ,‏זה‏המגדיר‏ אותה‏ואת‏ערכיה.‏בהשמטה‏זו‏מקופל,‏למעשה,‏ מעשה-חקיקה‏ ‏ זה כולו:‏נ יסיון‏לגמד‏ ‏ את האופי‏הדמוקרטי‏של‏המדינה,‏וחבלה‏חמורה‏בערכיה‏וברוח‏של‏מגילת‏העצ מאות.‏מעבר‏ לכך,‏ הנוסח‏האחרון‏שפורסם‏מחמיר‏את‏הפגיעה‏בשפה‏הערבית.‏כמו‏כן,‏הנוסח‏מבטא‏ זלזול ‏מוחלט ‏בזיקה ‏שבין ‏המדינה ‏לבין ‏העם ‏היהודי ‏בתפוצות ‏ולחובת ‏ממשלת ‏ישראל‏ לשמרה.‏התיקון‏שנעשה‏בנוסח‏מוכיח‏שלא‏זו‏בלבד‏שהצעת‏החוק‏פוגעת‏באופי‏הדמוקרטי‏ של‏המדינה,‏אלא‏שהיא‏פוג.עת‏ברעיון‏הציוני‏עצמו הפרת האיזון– יהודית ודמוקרטית 1. הנקודה‏הבעייתית‏ביותר‏ בהצעת‏החוק‏היא‏שה י א‏מבקש ת‏ להעלות‏לרמה‏חוקתית‏ גבוהה‏ומשריינת‏את‏זהות‏המדינה‏כמדינה‏יהודית,‏מבלי‏לכלול‏בכך‏גם‏את‏זהותה‏ ,הדמוקרטית ‏,ואת‏עקרון‏השוויון ‏ באותו‏מעמד.‏ ההתייחסות‏לישראל‏בתו ר‏"מדינה‏יהודית‏ודמוקרטית‏ברוח‏ערכי‏ההכרזה‏על‏הקמת‏ המדינה"‏הוצאה‏מהנוסח‏במפגיע‏ממש,‏וחסרונה‏אומר‏דרשני.‏לא‏שהיה‏בכך‏די‏כדי‏ לפצות ‏על ‏העדר ‏ההכרה ‏הברורה ‏בשוויון ‏זכויות ‏מוחלט ‏לכל ‏מי ‏שאינם ‏יהודים,‏ שחייבת‏להיות‏בחוק‏יסוד‏כזה‏הקובע‏את‏זהותה‏של‏המדינה.‏אולם‏הוצאת‏ התיבה‏ הזאת‏מדגישה‏זאת‏ביתר‏שאת‏–‏ הצעת החוק מבקשת להתנכר לאופי הדמוקרטי של המדינה ולערכי מגילת העצמאות .‏ ‏ כאשר ‏לא ‏כלולות ‏במהלך ‏זה, ‏של ‏הגדרת ‏ישראל ‏כמדינת ‏הלאום ‏של ‏העם ‏היהודי,‏ זכויות ‏אדם ‏בסיסיות ‏שאין ‏להן ‏בשיטתנו ‏עיגון ‏חוקתי ‏מפורש ‏(אין ‏אזכור ‏לשוויון,‏ לחופש‏הבי טוי,‏לחופש‏הדת,‏לזכויות‏חברתיות,‏לזכויות‏במשפט)‏וכלל‏זכויות‏האדם‏ (פרט‏לחופש‏העיסוק)‏ נותרות‏בלתי‏משוריינות‏(חוק‏יסוד:‏ כבוד‏האדם‏וחירותו‏אינו‏ משוריין)‏-‏ הכף‏מוטה‏לעבר‏פרטיקולריזם‏לאומני‏שאיננו‏מאוזן‏כהלכה‏על‏ידי‏יסודות‏ אוניברסליים ‏וכלל ‏אזרחיים. ‏גם ‏להגדרת ‏ סמכ ויותיו ‏ של ‏בית ‏המשפט , ‏לעצמאותו ‏ .ולתפקידו‏כמגן‏על‏זכויות‏האדם‏אין‏כיום‏עיגון‏משוריין ‏ נדגיש‏–‏ הטענה‏כאילו‏הצעת‏החוק‏באה‏"לאזן"‏את‏מגילת‏הזכויות,‏הכוללת‏שוויון,‏ שקיימת‏בחוק‏יסוד-כבוד ‏האדם‏וחירותו‏אין ‏לה ‏על ‏מה‏שתסמוך.‏לא‏רק‏שהזכות‏ לשוויון ‏לא ‏כתובה ‏בפירוש ‏בחוק ‏ יסוד: ‏כבוד ‏האדם ‏וחירותו, ‏ושמדובר ‏בחוק ‏בלתי‏ משוריין‏לעומת‏ההצעה‏הנוכחית‏–‏ אלא‏שההצעה‏באה‏ לנסות ולהתגבר על‏פרשנות‏ הפסיקה‏לחוק‏יסוד:‏כבוד‏האדם‏וחירותו,‏ככזה‏הכולל‏היבטים‏של‏הזכות‏לשוויון‏ (פסק ‏הדין ‏האחרון ‏של ‏בית ‏המשפט ‏העליון ‏בעניין ‏קק"ל ‏מדגים ‏עד ‏כמה ‏מוגבלת‏ ושב רירית ‏ההגנה ‏הקיימת ‏היום ‏על ‏הזכות ‏לשוויון ‏במסגרת ‏פרשנות ‏המונח ‏"כבוד‏ האדם",‏הנובעת‏מכך‏שאין‏הגנה‏מפורשת‏על‏השוויון).‏אמנם‏ה"עליונות‏הנורמטיבית"‏ המפורשת‏שהייתה‏בו‏מלכתחילה‏הוצאה‏ממנו‏(ובצדק),‏אולם‏אין‏בכך‏כדי‏לשלול‏את‏ מטרת‏החוק‏שהיא‏לגמד‏את‏זכויות‏האדם‏ובמיוח ד‏את‏הזכות‏לשוויון.‏ 2. לא‏בכדי‏טרחו‏כותביה‏של‏הכרזת‏העצמאות,‏בצד‏הביטויים‏החזקים‏מאד‏על‏אופייה‏ כמדינת‏לאום‏יהודית,‏לכלול‏בה‏יסודות‏כלל‏אזרחיים‏והתייחסות‏מפורשת‏לערבים‏ הישראלים,‏לרבות‏קריאה‏להם‏"ליטול‏חלקם‏בבנ י ין‏המדינה‏על‏יסוד‏אזרחות‏מלאה‏ ושווה‏ועל‏יסוד‏נציג ות‏מתאימה‏בכל‏מוסדותיה,‏הזמניים‏והקבועים".‏לכן,‏גם‏באה‏ ההגדרה‏המשלבת‏והמאוזנת‏בחוקי‏היסוד‏‏מ- 1992 -‏ "יהודית‏ודמוקרטית"‏וכן‏ניתן‏ .מעמד‏להכרזת‏העצמאות ‏ הדבר‏נדרש‏כדי‏למנוע‏תפיסה‏לאומנית,‏פרטיקולריזם‏אתני‏ קיצוני, ‏וכדי ‏להעמיד ‏את ‏המדינה ‏על ‏שתי ‏רגליים-‏ היהודית ‏והד.מוקרטית ‏ מגמת‏ ההצעה ‏היא ‏הפוכה. ‏ אפילו ‏בהתייחסות ‏למימוש ‏השאיפה ‏להגדרה ‏עצמית ‏של ‏העם‏ היהודי ‏בסעיף ‏1‏ בחוק ‏המוצע ‏-‏ ההפניה ‏היא ‏רק ‏פנימה ‏למורשת ‏התרבותית‏ וההיסטורית‏ולא‏מאוזכרת‏זכותו‏הטבעית,‏הזכות‏שיש‏לכל‏עם‏ועם‏להגדרה‏עצמית,‏ לפי‏המשפט‏הבינלאומי,‏שניתן‏לה‏ביטוי‏בהכ.רזת‏העצמאות דווקא ‏משום ‏שבהגדרת ‏המדינה ‏את ‏עצמה ‏כיהודית, ‏יש ‏הדרה ‏של ‏הלא ‏יהודים ‏–‏ שאינם‏יכולים‏להשתייך‏ללאום‏היהודי‏–‏ מוטלת‏על‏המדינה‏חובה‏כפולה‏ומכופלת‏ לנהוג ‏בהגינות ‏ובשוויון ‏במיעוטים ‏שבתוכה. ‏זו ‏חובה ‏מוסרית ‏מן ‏המעלה ‏הראשונה‏ ומבחן‏חשוב‏מאין‏כמותו‏לדמותה‏התרב ותית-רוחנית.‏היא‏נובעת‏הן‏מיהודיותה‏של‏ המדינה‏והן‏מהדמוקרטיה‏שלה.‏ המשמעות החוקתית של הצעת החוק– פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו 3. כאמור, ‏ משום ‏היותו ‏של ‏חוק ‏היסוד ‏המוצע ‏חוק ‏מאוחר ‏לחוק ‏יסוד: ‏ כבוד ‏האדם‏ וחירותו‏(שאינו‏משוריין),‏ניתן‏לטעון‏שהוא‏גובר‏עליו.‏בכ ל‏שאלה‏חוקתית,‏שיש‏לה‏ מימד ‏או ‏היבט ‏זהותי ‏או ‏תרבותי, ‏לרבות ‏שאלות ‏העוסקות ‏במעמדם ‏של ‏מיעוטים‏ ובזכויות ‏של ‏הנמנים ‏עליהם, ‏או ‏משליכות ‏על ‏אלה, ‏החוק ‏המוצע ‏עלול ‏לאיין ‏את‏ משמעותו ‏ ‏של ‏חוק ‏יסוד: ‏כבוד ‏האדם ‏וחירותו, ‏ובכך ‏לטרפד ‏את ‏ההגנה ‏על ‏זכויות‏ האדם ‏ועל ‏המיעוטים ‏(הלא-יה ודיים). ‏במקום ‏גישה ‏מאוזנת ‏בין ‏הפרטיקולרי‏ לאוניברסאלי ‏שצריכה ‏להנחות ‏את ‏גישת ‏רשויות ‏המדינה ‏לשאלות ‏כאלה, ‏ יי טען ‏על‏ סמך‏החוק‏המוצע‏כי‏ הפרטיקולרי‏ גובר‏תמיד‏ודוחק ‏ את‏האוניברסאלי‏לקרן‏זווית.‏על‏ רקע‏חקיקתו‏של‏חוק‏יסוד‏כזה,‏אם‏בתי‏המשפט‏ינסו‏לפעול‏להגנתן‏של‏זכויות‏ה אדם ,‏ ,מתוך‏גישה‏מאוזנת ‏ במסגרת‏התפקיד‏הקלאסי‏של‏בית‏המשפט‏–‏ וכפי‏שעושים‏בתי‏ משפט ‏בכל ‏העולם ‏הדמוקרטי ‏–‏ תתערער ‏הלגיטימיות ‏שלהם ‏והם ‏יותקפו ‏כמי‏ שפועלים‏נגד‏החוקה.‏ 4. גם‏מעבר‏לפן‏המשפטי‏-‏ חקיקת‏היסוד‏אמורה‏לשמש‏אדן‏מרכזי‏בחינוכם‏של‏ילדי‏ ישראל. ‏החוק ‏המוצע ‏מזמין ‏חינ וך ‏לאומני ‏ואנטי ‏ליברלי. ‏האם ‏זו ‏דמות ‏החברה‏ ?העתידית‏שמכונני‏חוק‏היסוד‏רואים‏לנגד‏עיניהם הדרת הערבים ופגיעה במעמד התרבות והשפה הערבית 5. ההצעה‏פוגעת‏קשות‏באוכלוס י יה‏הערבית.‏אם‏תתקבל‏היא‏עלולה‏להביא‏לכך‏שרוב‏ הערבים‏הישראלי‏ימנעו‏מהשתתפות‏בהליכים‏הדמוקרטיים‏בישרא ל.‏מצב‏זה‏-‏ שיש‏ אולי ‏כאלה ‏המעוניינ ים ‏שייגרם ‏או ‏שישמחו ‏מה יוו צרותו ‏–‏ ישים ‏קץ ‏לדמוקרטיה‏ הישראלית.‏דמוקרטיה‏שבה‏חמישית‏ מסוימת ‏ מן‏האזרחים‏אינם‏משתתפים‏בבחירות‏ כעניין‏שבעקרון‏בשל‏הפלייתם‏לרעה‏–‏ לא‏ראויה‏להיקרא‏דמוקרטיה.‏ 6. הצעת‏החוק‏מתעלמת‏כליל‏מקיומו‏של‏המיעוט‏הע רבי.‏מה‏אמור‏לחשוב‏אזרח‏ערבי,‏ למקרא‏הצעת‏החוק‏המתיימרת‏להוות‏אבן‏בניין‏ואף‏יותר‏מכך,‏אבן‏הראשה,‏לחוקה?‏ הוא‏קורא‏כי‏ישראל‏היא‏הבית‏הלאומי‏של‏העם‏היהודי‏-‏ כלומר‏היא‏ביתו‏של‏כל‏ יהודי‏בעולם‏אך‏אינו‏הבית‏של‏האזרחים‏הערבים‏שחיים‏בה.‏הוא‏קורא‏את‏סעיף‏6,‏ המדבר‏על‏ המורשת‏היהודית‏וטיפוחה‏בתפוצות‏כמשימה‏של‏המדינה.‏לעומת‏זאת,‏ הוא ‏כערבי ‏ זכאי ‏ לפעול, ‏כפרט ‏בלבד, ‏לשימור ‏תרבותו ‏ומורשתו ‏(סעיף ‏7(א ), ‏כאילו‏ שהדבר‏בכלל‏אפשרי.‏ההצעה‏אפילו‏לא‏מזכירה‏את‏הזכות‏לפעול‏לשם‏כך‏יחד‏עם‏ אחרים,‏שהיא‏נחלת‏המשפט‏הבי.נלאומי‏שישראל‏חתומה‏עליו הא ‏ ם‏יש‏ציפייה‏שבבתי‏ הספר‏הערבים‏ילמדו‏ויבקשו‏לנהוג‏כבוד‏בחוק‏יסוד‏זה‏של‏המדינה,‏המתייחס‏באורח‏ ?משפיל‏כלפי‏הציבור‏הערבי 7. יש ‏לציין ‏עוד ‏בהקשר ‏לסעיף ‏7, ‏כי ‏התוספת ‏של ‏"חינוכו" ‏עלולה ‏להקים ‏טענות‏ המתנגדות‏להכללת‏לימודי‏ליבה‏בתכנית‏החינוך.‏באופן‏כללי,‏חוק‏המעניק‏זכויו ת:‏ לתרבות, ‏ושימור ‏מורשת ‏–‏ חייב ‏לכלול ‏גם ‏פסקת ‏הגבלה, ‏משום ‏שזכויות ‏אינן‏ מוחלטות‏לעולם,‏וניתן‏לפגוע‏בהן‏בחוק,‏הנועד‏לתכלית‏ראויה‏ובמידתיות.‏ 8. האזכור ‏היחיד ‏לערבים ‏הוא ‏בהתייחסות ‏לשפה ‏הערבית. ‏אלא, ‏שההתייחסות ‏היא‏ דווקא‏לשם‏ביטול‏מעמדה‏של‏השפה‏הערבית‏כשפה‏רשמית ‏ שני יה ,‏והפיכתה‏לשפה‏ "בעלת‏"מעמד‏מיוחד .‏לקראת‏הדיון‏בוועדה‏אף‏הוחמרה‏פגיעת‏הסעיף.‏הושמט‏ממנו‏ "הביטוי‏המאזן‏לפיו‏החוק‏יעניק‏ זכות‏נגישות‏ לשונית‏ לשירותי‏המדינה".‏למרות‏מה‏ שנטען ‏במספר ‏פרסומים, ‏פסיקתו ‏של ‏בית ‏המשפט ‏העליון ‏בנושא ‏זה ‏הי י תה ‏חד‏ משמעית, ‏והיא‏שהשפה‏הערבית‏ היא‏שפה‏רשמית‏בישראל.‏(בג"צ‏4112/99‏ עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' עיריית תל אביב- 'יפו ואח ‏ פד"י‏ (נו5)‏393,‏פס'‏12‏ לפסק‏דינו‏של‏הנשיא‏ברק;‏פס'‏7‏ לפסק‏דינה‏של‏השופטת‏דורנר).‏ ‏‏ ההצעה‏עצמה,‏בנוסחה‏המעודכן‏קובעת‏כי‏"אין‏בסעיף‏זה‏כדי‏לפגוע‏במע מד‏השפה‏ הערבית‏בפועל‏ערב‏תחילתו‏של‏חוק‏זה".‏האם‏הכוונה‏היא‏לפתוח‏פתח‏לטענה‏הבלתי‏ נכונה,‏הנטענת‏על‏ידי‏אחדים‏שערבית‏אינה‏נהנית‏כיום‏ממעמד‏של‏שפה‏רשמית?‏אם‏ ,לא ‏ נשאלת ‏השאלה ‏–‏ מדוע‏אין ‏החוק‏מכיר‏מפורשות‏במעמדה‏של ‏הערבית‏כשפה‏ רשמית‏שנייה‏אלא‏אם‏הכוונה‏להוסיף‏פג יעה‏נוספת‏במיעוט‏הערבי?‏מעמדה‏הרשמי‏ של ‏השפה ‏הערבית ‏אינו ‏גורע ‏ממעמדה ‏של ‏העברית ‏כשפת ‏המדינה, ‏ואילו ‏הסרת‏ המעמד‏הזה‏משקפת‏גישה‏בלתי‏סובלנית‏ובלתי‏מכבדת‏כלפי‏מי‏שאינם‏יהודים.‏‏ עיגון חוקתי לחוק ועדות הקבלה 9. אגב ‏אורחא, ‏קובעת ‏ההצעה ‏בסעיף ‏7(ב) ‏החוסה ‏תחת ‏הכותרת ‏"הזכ ות ‏לשימור‏ מורשת"‏כי‏"המדינה‏רשאית‏לאפשר‏לקהילה‏לרבות‏בני‏דת‏אחת‏או‏בני‏לאום‏אחד,‏ לקיים ‏התיישבות ‏קהילתית ‏נפרדת". ‏על ‏פניו, ‏כלל ‏וכלל ‏לא ‏ברור ‏מדוע ‏סעיף ‏כזה,‏ המבטא ‏מדיניות ‏של ‏הפרדת ‏אוכלוס י יה, ‏קשור ‏בכלל ‏לחוק ‏העוסק ‏בהגדרת ‏ישראל‏ כמדינת‏הלאום‏של‏העם‏היהודי.‏האם‏הגד רת‏מדינת‏ישראל‏כמדינת‏הלאום‏של‏העם‏ ?היהודי‏מחייבת‏גם‏הפרדה‏יישובית‏בין‏הלאומים‏והדתות‏השונות 10 . קשה‏להתחמק‏מן‏המסקנה‏כי‏המוטיבציה‏להכליל‏את‏סעיף‏7(ב)‏בהצעת‏חוק‏היסוד‏ היא‏ הרצון ‏ להכשיר,‏ברמה‏חוקתית,‏את‏חוק‏ועדות‏הקבלה ,‏ולנסות‏לבטל‏את‏"בג"צ‏ "קעדאן .‏לא‏נחזור‏כאן‏ על‏כל‏הביקורת‏שהבענו‏בעבר‏באשר‏לחוק‏ועדות‏הקבלה.‏אך‏ יש‏לשים‏לב‏שסעיף‏זה‏בעצם‏חושף‏את‏ערוותו‏של‏חוק‏ועדות‏הקבלה.‏אמת‏היא‏כי‏ מטרתו‏האמיתית‏של‏חוק‏ועדות‏הקבלה‏לא‏ היית ה‏ חסויה‏אי‏פעם,‏אך‏לפחות‏בלשון‏ החוק ‏נעשה ‏נ י סיון ‏משמעותי ‏להסתיר ‏את ‏מטרתו ‏המפלה ‏והבלתי ‏שוויונית ‏–‏ זאת‏ באמצעות‏סעיף‏השוויון‏6ג‏(ג):‏"ועדת‏הקבלה‏לא‏תסרב‏לקבל‏מועמד‏מטעמי‏גזע,‏דת,‏ מין,‏לאום,‏מוגבלות,‏מעמד‏אישי,‏גיל,‏הורות,‏נטייה‏מינית,‏ארץ‏מוצא‏...".‏ סעיף‏7(ב)‏ מוציא‏את ‏ המרצע‏מן‏השק.‏ ניסוחיו‏המסורבלים‏והסותרים‏של‏חוק‏ועדות‏הקבלה‏על‏ "אי‏התאמה‏למרקם‏החברת י-תרבותי"‏מול‏ ה תניית‏השוויון‏הוחלפו‏באמירה‏ישירה‏ ובוטה‏–‏ הקמת‏יישובים‏על‏בסיס‏דת‏‏או‏לאום .‏ בכך ,‏יינתן ‏ הכשר‏להקמת‏יישובים‏ ליהודים‏בלבד‏בחסות‏ובעידוד‏המדינה.‏ 11 . מעבר‏לכך,‏יש‏לציין‏כי‏המדיניות‏המשתקפת‏בסעיף‏7(ב)‏איננה‏מדיניות‏של‏"נפרד‏אבל‏ שווה". ‏אין ‏שום ‏חובה ‏הע ולה ‏מהצעת ‏החוק ‏להקים ‏יישובים ‏באופן ‏שוויוני ‏לכל‏ הלאומים ‏והדתות. ‏ משמעותו ‏האמתית ‏היא ‏ הענקת ‏תוקף ‏למדיניות ‏הקיימת, ‏לפיה‏ מוקמים‏יישובים‏קהילתיים‏אך‏ורק‏ליהודים.‏ ‏ יש‏להוסיף‏שמדיניות‏של‏"נפרד‏אבל‏ שווה"‏אינה ‏ נחשבת‏עוד‏בעולם‏המודרני‏לשוויון‏אמיתי.‏וכך‏גם‏בישראל‏מאז‏בג"צ‏ קעדאן,‏ומאז‏פרשת‏"נוער‏כהלכה"‏שעסקה‏בהפרדה‏העדתית‏בלימודים‏בעמנואל,‏מפי‏ השופט‏אדמונד‏לוי‏ז"ל.‏ 12 . בייחוד ‏בהקשר ‏זה, ‏הצעת ‏חוק ‏היסוד ‏סותרת ‏בצורה ‏חזיתית ‏את ‏חוק ‏יסוד: ‏כבוד‏ האדם ‏וחירותו, ‏משום ‏פגיעתה ‏הקש ה, ‏שלא ‏לתכלית ‏ראויה, ‏בשוויון. ‏כאמור ‏לעיל,‏ מצב‏זה‏של‏חוק‏יסוד‏הסותר‏חוק‏יסוד‏קודם,‏ולא‏כל‏שכן‏חוק‏יסוד‏הסותר‏ערכי‏יסוד‏ של‏השיטה‏כמו‏שוויון,‏ יציב‏ את‏בית‏המשפט‏במצב‏בלתי‏אפשרי‏בו‏הוראה‏חוקתית,‏ במקום ‏להגן ‏על ‏זכויות ‏אדם ‏–‏ מפרה ‏אותן. ‏בייחוד ‏בימים ‏אלה ‏של ‏מתקפה ‏על ‏ הלגיטימיות ‏של ‏בית ‏המשפט ‏העליון ‏בכלל ‏ועל ‏הביקורת ‏החוקתית ‏שהוא ‏מקיים‏ בפרט,‏גלגול‏"תפוח‏אדמה"‏לוהט‏שכזה‏לפתחו‏של‏בית‏המשפט‏עלולה‏לפגוע‏‏באמון‏ שהוא‏זוכה‏לו‏בציבור,‏תהא‏החלטתו‏בנדון‏אשר‏תהא.‏ 13 . בחברה‏הישראלית‏קיימים‏שסעים‏דתיים‏ולאומיים‏משמעותיים.‏בני‏דתות‏ולאומ ים‏ שונים‏ממעטים‏לפגוש‏זה‏בזה‏והמכנה‏המשותף‏האזרחי‏הינו‏חלש.‏על‏הרקע‏הזה ,‏ נדרש,‏לכאורה,‏חיזוק‏של‏מהלכים‏ואפשרויות‏של‏שילוב‏ולא‏של‏הצבת‏חומות‏והגברת‏ הבידול‏והניכור.‏ 14 . ‏ יהודים‏בתפוצות‏סבלו‏בעבר‏ועלולים‏לסבול‏בעתיד‏מהדרה‏יישובית‏על‏יסוד‏שונותם.‏ האם‏כך‏מציבה‏המד ינה‏היהודית‏מחסום‏מפני‏הפלייה‏על‏בסיס‏השתייכותי‏או‏שמא‏ ?משחקת‏היא‏לידי‏האנטישמים,‏בכך‏שהיא‏מייצרת‏מודל‏לחיקוי‏ולהסתמכות 15 . יש‏לציין‏שגם‏ניסוח‏אחר,‏למשל‏של‏"קידום‏התיישבות‏יהודית"‏יהיה‏פוגעני‏לא‏פחות‏ –‏ ויבטא‏אפליה‏ממוסדת‏בחוק.‏מדינה‏דמוקרטית‏דואגת‏להתיישבות‏של ‏ כל‏המגזרים‏ שבה,‏בדיוק‏כפי‏שנכתב‏במגילת‏העצמאות.‏ הקשר עם היהדות בתפוצות 16 . לקראת ‏הדיון ‏פורסם ‏נוסח ‏חדש ‏לסעיף ‏6(ב). ‏במקום ‏הנוסח ‏הקודם ‏שהבטיח ‏כי‏ המדינה‏"תפעל‏לשימור‏הזיקה‏בין‏המדינה‏ובין‏בני‏העם‏היהודי‏בכל‏מקום‏שהם",‏ פורסם‏כי‏המדינה‏"תפעל‏ בתפוצות לשימור‏הזיקה‏ בין‏המדינה‏ובין‏בני‏העם‏היהודי"‏ –‏ זאת‏בלחץ ‏גורמים‏בקואליציה‏שדאגו‏פן‏החוק,‏חלילה‏וחס,‏יקים‏למדינה ‏חובה‏ לכבד‏זרמים‏ביהדות‏שאינם‏אורתודוכסים.‏תיקון‏זה‏בחוק‏מהווה‏זלזול‏חמור‏ביהדות‏ התפוצות‏ולפיו,‏לממשלת‏ישראל,‏ בישראל ,‏אין‏כל‏חובה‏לטפח‏ולשמר‏את‏הזיקה‏עם‏ בני‏הע ם‏היהודי‏–‏ אלא‏עליה‏לעשות‏זאת‏אך‏ורק‏בתפוצות.‏כאן‏–‏ ניתן‏לנו‏"לחרב"‏ את ‏הקשר ‏הזה ‏ולגרום ‏לניכור ‏בינינו ‏ובין ‏העם ‏היהודי. ‏בתפוצות ‏–‏ נדאג ‏לטיפוח‏ הקשר.‏תיקון‏זה‏מצביע‏בעינינו‏שוב,‏על‏כך‏שהחוק‏לא‏רק‏סותר‏את‏האופי‏היהודי‏של‏ המדינה‏אלא‏את‏הציונות‏עצמה.‏ תכלית החקיק ה 17 . בכל ‏הכבוד, ‏אנו ‏חולקים ‏על ‏תכלית ‏החקיקה, ‏כפי ‏שהיא ‏מוסברת ‏בדברי ‏ההסבר‏ להצעה.‏מחד,‏ההצעה‏טוענת‏(ובצדק‏רב)‏כי‏קיימת‏הסכמה‏רחבה‏בציבור‏על‏הגדרתה‏ של ‏ישראל ‏כמדינה ‏יהודית. ‏אכן, ‏גם ‏ מדדי ‏הדמוקרטיה , ‏ש מ פרסם ‏ המכון ‏הישראלי‏ לדמוקרטיה , ‏מאשש ‏ ים קביעה ‏זו:‏ אין ‏חשש ‏להזדהות ‏אז רחי ‏המדינה ‏היהודים ‏עם‏ הגדרתה‏של‏המדינה‏כמדינה‏יהודית.‏מאידך,‏טוענים‏המציעים,‏נחיצות ‏החוק ‏היא‏ משום ‏ש"יש ‏המבקשים ‏לבטל ‏את ‏זכותו ‏של ‏העם ‏היהודי ‏לבית ‏לאומי ‏בארצו, ‏ואת‏ ההכרה‏במדינת‏ישראל‏כמדינת‏הלאום‏של‏העם‏היהודי."‏האם‏חקיקה‏ישראלית‏היא‏ מענה ‏למחשבות ‏ושאיפות ‏של ‏ע מים ‏ולאומים ‏אחרים? ‏האם ‏ניתן ‏לטעון ‏ברצינות‏ שהתעורר‏צורך‏כזה‏בעת‏האחרונה,‏שכן‏מאז‏הקמת‏המדינה‏ועד‏היום‏הסכימו‏עמי‏ האזור‏לזכותו‏של‏העם‏היהודי‏למדינה‏והכירו‏במדינת‏ישראל‏כמדינה‏יהודית?‏האם‏ בעקבות ‏חקיקת ‏חוק ‏כזה ‏ישנו ‏בעלי ‏הדעה ‏האמורה ‏את ‏עמדתם? ‏יתר ‏על ‏כן, ‏צריך‏ לה שיב‏ביושר‏לשאלה‏–‏ האם‏חקיקת‏חוק‏כזה‏תחזק‏את‏מעמדה‏של‏ישראל‏בעולם‏ כמדינת ‏הלאום ‏של ‏העם ‏היהודי ‏או ‏תחליש ‏אותו? ‏לדעתנו, ‏היא ‏תשמש ‏מנוף ‏בידי‏ הכוחות‏העוינים‏לישראל‏לטעון‏נגד‏הלגיטימיות‏של ‏ישראל‏כמדינה ‏יהודית. ‏הצעת‏ חוק ‏היסוד ‏מעניקה ‏ליהודיות ‏המדינה ‏משמעות ‏בעייתית. ‏י וצא ‏ממנה ‏שיהודיות‏ המדינה ‏כרוכ ה ‏בצמצום ‏אופייה ‏הדמוקרטי ‏ובהפלי ה ‏לרעה ‏וקיפוח ‏של ‏מי ‏שאינם‏ יהודים.‏לא‏רק‏שהצעת‏החוק‏אינה‏מגינה‏על‏אופייה‏היהודי‏של‏ישראל;‏היא‏חושפת‏ את ‏מהותה ‏היהודית ‏לקשות ‏שבביקורות. ‏מבחינת ‏תוצאותיה ‏הצפויות ‏לחלוטין,‏ ההצעה‏חותרת‏–‏ בפועל‏–‏ תחת‏יהוד יות‏המדינה‏ומסכנת‏אותה.‏לא‏זאת‏בלבד‏שהצעת‏ החוק‏ אינה ‏ מחזקת‏את‏אופייה‏היהודי‏של‏המדינה,‏אלא‏שהיא‏משדרת‏מסר‏ברור‏של‏ חוסר ‏בטחון ‏ושל ‏הקצנה ‏ופונדמנטליזם. ‏עיגון ‏חוקתי ‏של ‏המובן ‏מאליו ‏רק ‏קורא‏ להרהור‏ביסודות‏אלה‏ואף‏לערעורם.‏ 18 . ‏ ההצעה ‏מתעלמת ‏מן ‏הכוח ‏הפוליטי, ‏החברתי, ‏ה כלכלי ‏והתרבותי ‏של ‏הרוב‏ בדמוקרטיה ‏–ו מכ ‏ ח ‏היותו ‏רוב. ‏אל ‏מול ‏הכוח ‏הזה ‏–‏ כך ‏הה י גיון ‏החוקתי ‏–‏ טעון‏ דווקא‏המיעוט‏הגנה‏מיוחדת‏מטעמי‏צדק‏והגינות,‏לבל‏י י פול‏למרמס‏תחת‏רגליו‏של‏ רוב‏עריץ ‏ועושק. ‏ההצעה ‏הופכת‏הגיון‏חוקתי‏זה‏על‏ראשו‏ומתייחסת ‏לרוב‏היהודי‏ בישראל‏משל‏היה‏מי עוט.‏ 19 . באשר ‏לטענות ‏כאילו ‏ההצעה ‏מכסה ‏"שטח ‏מת" ‏במאטריה ‏החוקתית ‏בישראל, ‏יש‏ לומר‏כי‏הן‏שגויות.‏עובדת‏היותה‏של‏המדינה‏יהודית‏ודמוקרטית‏מעוגנת‏היטב‏בחוקי‏ היסוד‏(חוק‏יסוד‏הכנסת,‏חוק‏יסוד‏כבוד‏האדם‏וחירותו,‏חוק‏יסוד‏חופש‏העיסוק)‏ ובחוקים‏רגילים,‏כגון ‏חוק ‏השבות,‏שבפס יקת‏בית‏המשפט‏העליון‏מתייחסים‏אליו‏ כחוק ‏המעניק ‏זכות ‏יסוד ‏ חוקתית ‏ לשבות ‏ליהודים ‏(בג"צ ‏7625/16‏ רגצ'ובה ‏נ' ‏שר‏ הפנים).‏מכאן‏שאין‏באמת‏"חסר"‏באשר‏להגדרת‏המדינה‏כמדינת‏לאום.‏ 20 . חוקה‏אמורה‏להיות‏מסמך‏מאחד ‏ ומאחה.‏הצעת‏החוק‏כפי‏שהיא‏‏מנוסחת,‏מעבר‏ להדרת‏המיעוטים‏שבה,‏מ שדרת‏מסר‏ מתנכ ר‏ גם‏כלפי‏מי‏שהם‏יהודים‏ציוניים‏בעלי‏ השקפת ‏עולם ‏ליברלית. ‏היא ‏תגביר ‏עוד ‏את ‏השסע ‏הקיים ‏גם ‏ככה ‏בין ‏ציבורים‏ ליברליים‏ובין‏אלה‏שאינם‏כאלה,‏ועלולה‏לגרום‏לפגיעה‏במידת‏הזדהותם‏עם‏המדינה.‏ 21 . חוקתה‏של‏ישראל‏אמורה‏להיות‏מקור‏ובסיס‏להזדהותם‏של‏יהודי‏העולם‏ע ם‏המדינה‏ היהודית. ‏יהודי ‏העולם ‏לא ‏יוכלו ‏להזדהות ‏עם ‏חוקה ‏שנוהגת ‏באופן ‏מדיר ‏כלפי‏ מיעוטים,‏שיוצרת‏תשתית‏להפלייתם‏לרעה,‏וכול‏כולה-‏ מאבק‏נגד‏השוויון.‏בכך‏תיפרד‏ ישראל‏ממסורת‏יהודית‏ארוכה‏של‏מאבק‏למען‏שוויון‏ ו למען‏זכויות‏מיעוטים.‏ שיקולי תוצאות– פגיעה במעמדה של י שראל בעולם 22 . מעבר‏לכל‏הטיעונים‏שהוזכרו‏לעיל,‏יש‏לקחת‏בחשבון‏את‏הפגיעה‏במעמדה‏של‏ישראל‏ בעולם‏בעקבות‏חקיקה‏זו.‏‏ בדומה‏לחוקים‏אחרים‏שנחקקו‏בשנים‏האחרונות ,‏ וחוק‏ זה‏באשר‏ הוא‏חוק‏יסוד‏העוסק‏בזהות‏המדינה‏אף‏ביתר‏שאת,‏יעורר‏ללא‏ספק‏גינויים‏ ומחאה ‏כלפי ‏ישראל, ‏הנוטשת ‏א ת ‏אופייה ‏הדמוקרטי, ‏ו פוגעת ‏במעמדם ‏ובזכותם‏ לשוויון‏של‏ה מיעוטים.‏ 23 . היותה‏של‏ישראל‏דמוקרטיה‏מהותית,‏ולא‏רק‏פורמלית,‏היא‏נכס‏אסטרטגי‏ממעלה‏ ראשונה.‏לא‏בכדי‏מנהיגי‏ישראל,‏וכך‏גם‏ראש‏הממשלה‏בנאומיו‏בעולם,‏מדגישים‏ ומתגאים‏באופייה‏הדמוקרטיה‏של‏המדינה‏וביחסה‏השוויוני‏ למיעוטים.‏נכס‏זה‏אינו‏ מובן‏מאליו,‏והצעת‏החוק‏עלולה‏להסיר‏את‏הביסוס‏העיקרי‏לטענות‏דומות‏בעתיד.‏ 24 . (יש‏להזכיר‏בהקשר‏זה‏את‏פסק‏הדין‏המפורסם‏של‏בית‏המשפט‏העליון‏הקנדי‏1998),‏ באשר‏לנ י סיון‏הפרישה‏החד‏צדדי‏של‏קוויבק‏מהפדרציה‏הקנדית.‏בית‏המשפט‏ניתח‏ את ‏הדין ‏הבינלאומי ‏ באשר ‏לאפשרות ‏הפרישה ‏של ‏מיעוט ‏אתני. ‏לפי ‏פסק ‏הדין,‏ במצבים ‏מסוימים, ‏יתכן ‏שתקום ‏זכות ‏למיעוט ‏לפרוש ‏ממדינת ‏האם, ‏ככל ‏שאותו‏ מיעוט ‏ סובל ‏מאפליה ‏ופגיעה ‏קשה ‏בשוויון , ‏וככל ‏שזכותו ‏להגדרה ‏עצמית ‏ תרבותית‏ במסגרת‏מדינת‏האם‏אינה‏מקוימת.‏ברור‏לגמרי‏כי‏יהיו‏מי‏שישתמשו‏בחוק‏המו צע,‏ במצטבר ‏לפגיעות ‏אחרות ‏באוכלוס י יה ‏הערבית ‏בישראל, ‏כדי ‏לטעון ‏כאמור. ‏לעצם‏ העלאתה ‏של ‏טענה ‏כזו ‏יהיו ‏ ‏השלכות ‏קשות ‏על ‏מעמדה ‏הבינלאומי ‏של ‏ישראל, ‏הן‏ ברמה‏המדינית‏והן‏ברמה‏המשפטית.‏ הערות באשר למשפט משווה 25 . בדיון ‏החגיגי ‏שנערך ‏בכנסת ‏לשם ‏התחלת ‏הדיונים ‏בהצעת ‏החוק , ‏ציטט ה ‏שרת‏ המשפטים‏מתוך‏הנייר‏אודות‏הצעת‏החוק‏שהוגש‏בידי‏ד"ר‏חגי‏ויניצקי‏ומר‏שאול‏ ,שארף ‏ נתונים‏משווים‏מחוקות‏העולם.‏כך‏למשל,‏נט ען‏כי‏חוקות‏רבות‏בעולם‏(מעל‏ 100)‏מעגנות‏את‏הזהות‏הלאומית:‏את‏הדגל,‏ההמנון,‏והשפה,‏בתוכן.‏אלא,‏שמרבית‏ המבקרים ‏את ‏הצעת ‏החוק, ‏ואנחנו ‏ביני הם, ‏אינם ‏טוענים ‏שאין ‏לעגן ‏ ענייני ם ‏ אלה‏ בחוקה,‏או‏שאין‏זה‏ראוי‏לעגן‏את‏ אופיי ה‏ הלאומי‏של‏המדינה‏בחוקה.‏ההיפך,‏כאמור‏ במכתב ‏מאת ‏הנהלת ‏המכון ‏שפורסם ‏בספטמבר ‏2017, ‏אנו ‏בהחלט ‏תומכים ‏בעיגון‏ היותה‏של‏המדינה‏יהודית‏ודמוקרטית‏בחוקה.‏אלא‏שכאן‏אין‏מדובר‏כלל‏בחוקה;‏ והביקו רת‏היא‏על‏מה‏שחסר‏בחוק‏היסוד‏המוצע:‏אזכור‏חד‏וברור‏של‏הזכות‏לשוויון,‏ .נוסף‏עלההגדרה‏הלאומית‏של‏המדינה,‏ובאותו‏מעמד בכול החוקות ‏ שצוינו‏במחקר‏ המשווה ‏מעוגנת ‏הזכות ‏לשוויון ‏ולאיסור ‏אפליה ‏מטעמים ‏לאומיים/אתניים ‏באופן‏ .)ברור‏(מסמך‏משווה‏מפורט‏הוגש‏בעניין‏זה‏לוועד ‏ לעומת‏זאת,‏אצלנו‏חוק‏יסוד:‏כבוד‏ האדם‏וחירותו‏אינו‏מזכיר‏את‏הזכות‏לשוויון,‏מה‏שאין‏לו‏אח‏ורע‏בעולם‏הדמוקרטי,‏ וכוונת‏חוק‏היסוד‏המוצע‏היא‏לפגוע‏ולכרסם‏בהכרת‏בית‏המשפט‏בהיבטים‏של‏זכות‏ זו‏הכלולים‏בזכות‏לכבוד‏אנושי.‏ 26 . לא‏זו‏אף‏זו.‏במדינות‏לאום‏שבהן‏החוקה‏דואגת‏ל ציין‏במפורש‏כי‏זוהי‏"מדינתו‏של‏ עם"‏ספציפי,‏מעבר‏לאזכור‏כללי‏של‏הזכות‏לשוויון‏(שהוא‏מובן‏מאליו‏כאמור)‏ישנו‏ גם‏אזכור‏ספציפי‏של‏העובדה‏כי‏זוהי‏גם‏מדינתם‏של‏המיעוטים,‏או‏אזכור‏מאזן‏אחר‏ של‏העובדה‏של‏היות‏המדינה‏מדינת‏לאום‏אין‏בה‏כדי‏לפגוע‏בזכותם‏של‏המיעוטים‏–‏ ו זאת, ‏כבר ‏בפסקת ‏המבוא ‏ה"זהותית" ‏עצמה. ‏כך ‏למשל ‏בקרואטיה, ‏בסרביה,‏ בסלובניה, ‏ואפילו ‏בהונגריה, ‏שעוברת ‏תהליכי ‏לאומנות, ‏טרחו ‏לציין ‏זאת ‏במפורש‏ בחוקה.‏לדוגמה‏בפסקת‏המבוא‏של‏החוקה‏הסרבית‏נאמר:‏ " all Considering the state tradition of the Serbian people and equality of citizens and ethnic communities ." בפסקת המבוא עצמה 27 . הבחינה‏המשווה‏מצביעה,‏איפא,‏על‏אופיו‏החריג‏ויוצא‏הדופן‏של‏החוק‏המוצע.‏מהלך‏ חוקתי ‏שתכליתו ‏להדיר ‏את ‏המיעוט ‏ולפגוע ‏בשוויון, ‏במדינה ‏שהשוויון ‏איננו ‏חלק‏ מפורש‏של‏תשתיתה‏החוקתית,‏הוא‏יצירה‏ישראלית‏מקורית,‏של א‏לתפארת‏ישראל.‏ יש ‏לומר ‏כי ‏ההפך ‏נעשה ‏בהכרזת ‏העצמאות ‏של ‏מדינת ‏ישראל, ‏ולא ‏בכדי. ‏כאמור,‏ משום‏היותה‏מסמך‏המצהיר‏באופן‏ברור‏על‏היותה‏מדינה‏יהודית,‏ראו‏מנסחיה‏חובה‏ לכלול ‏אמירה ‏ברורה ‏על ‏שוויון ‏זכויות ‏כלפי ‏המיעוטים, ‏ואפילו ‏אזכור ‏מפורש ‏של‏ המיעוט‏הערבי‏וקריאה‏לו‏לה שתתף‏באופן‏שווה‏בהנהגת‏המדינה.‏הצעת‏חוק‏היסוד‏ .היא‏מהלך‏מנוגד‏להכרזת‏העצמאות אנו‏חוזרים‏ומציעים‏כי‏את‏הסדרת‏זהות‏המדינה‏יש‏לעשות‏בדרך‏מאוזנת‏וראויה‏לעיגון‏ זהותה‏של‏מדינה‏ישראל‏כמדינה‏יהודית‏ודמוקרטית,‏השומרת‏על‏שוויון‏לכל‏אזרחיה.‏ ,בכבוד רב , פרו פ' מרדכי קרמניצר ד"ר עמיר פוקס, עו"ד המכון הישראלי לדמוקרטיה המכון הישראלי ל דמוקרטיה