חומר רקע
תאריך: 18/07/18
לכבוד ח"כ שלי יחימוביץ יו"ר וועדת ביקורת המדינה
שלום רב,
הנידון: תחלואת הנפש בוועדת ביקורת המדינה
הדיון ב 16.7בנושא החשוב נוהל כהלכה וטוב שהובטח המשך המעקב של הוועדה.
לדעתי הייתי המבוגר ביותר באולם (זה היה יום הולדתי ה84) -אפילו מבוגר מד"ר אביגדור קפלן.
אני 40 שנה בתחום -מאז שבני הבכור חלה בגיל 17 ואושפז [בפעם ראשונה מתוך שלוש] הוא כיום בן 57, מאז 1995 אני פעיל ציבורית בתחום וכ- 15 שנה 2000-2015 כיהנתי כיו"ר עמותת המשפחות "עוצמה" ו בזכות ההתנדבות המתמשכת זכיתי לעיטור יקיר ירושלים ב 2009 ופרס זוסמן של הגוינט ב2014 .
כאיש זקן ומבוגר אני מבקש לצטט עובדה ידועה:מחלות הנפש הקשות והכרוניות פורצות לרוב בגילאים הצעירים 16-30. –ולרוב אחרי ילדות נורמלית,
והן גורמות לתמותה והרס חיים של צעירים (וגם של משפחות) יותר מכל תחלואות הגוף ביחד באותם גילאים וזה אבסורד חברתי ו כלכלי שהמשאבים הציבוריים ברפואה ושיקום לצעירים הללו (ולצעירים בכלל) הם כה מקופחים.
מתוך נסיון שלי ושל מאות משפחות אנו משוכנעים כי ניתן היה [ בסגירת פערי הקיפוח] להציל הרבה מילדינו מנכות ומחלה כרונית לחיי יצירה ותרומה לחברה כמו חבריהם מילדות אחיהם ואחיותיהם --במקום שיפלו[ונפלו] לעול חברתי וכלכלי כבד על הציבור למשך שנים רבות.
ברור כי הלחץ הציבורי והתקשורתי הכבד של האירגונים ואנשי המקצוע העוסקים במחלות הגוף שתוקפות בעיקר מבוגרים הוא חזק ומשפיע הרבה יותר וכי ההשקעות להארכה אפילו קצרה של חיי מבוגרים גבוהות בהרבה מהשקעות בהצלת חיים צעירים (לדוגמא התוספות השנתיות לסל התרופות והטכנולוגיות במשך שנים :תרופות וטיפולים בתחום הנפשי הן פחות מ5% ואפילו שהן כוללות גם פסיכיאטריה רכה, הפרעות קשב והתמכרויות ולא רק התחלואה הקשה).
זה קיים בכל הארצות וכמובן גם משפיע גם על המחקרים והפיתוחים של חברות התרופות העולמיות, אבל בישראל המצב הוא חמור הרבה יותר בגלל הזנחה מבנית רבת שנים של תחום בריאות הנפש, עוד מלפני 1994 שנת חקיקת חוק בריאות ממלכתי וגם השיתוק מאז בגלל הפיצול והעמימות של תחום בריאות הנפש בחוק. הבריאות
במשך עשרות שנים גבר העיוות: 90% מהתקציבים המצומקים ניתנו למערך האישפוז (וכמעט כולו, 10 בתי חולים הם בבעלות ממשלתית בתפעול עובדי משרד הבריאות) זה יוצר לחץ כבד וניגוד אינטרסים על המשרד שתפקידו העיקרי הוא רגולטור וניהול המדיניות.
כפי שחברתנו, השופטת בדימוס ריבי צוק הדגישה, בכל זמן נתון 98% מנפגעי הנפש הקשים חיים ונמצאים בקהילה ולא בבתי חולים והמחסור בטיפולים מכל הסוגים בקהילה טיפולים מונעי ומחליפי אשפוז מלא הוא כבד וחמור פי כמה מהמחסור בבתי החולים (שגם בו צריך כמובן לטפל וגם הוא ישתפר מהורדת הצפיפות והעומס בהם]
תיקון העיוות החמור הזה נקרא "אל-מיסוד" שעקרונית מקובל ומומלץ בכל העולם.
לפי אטלס נריאות הנפש 2016 של ארגון הבריאות העולמי מרבית המדינות המפותחות מקצות סכומים שווים: שליש לאישפוז, שליש לטיפולי קהילה לתחלואות הקשות ושליש למרפאות בנושאי פסיכיאטריה רכה שלא מצריכות בדרך כלל אישפוז. וישראל נמנית בין המפגרות בגלל הקיפוח של התחום והעיוות החמור לכיוון האשפוז המלא
מתגברת הדרישה מכל כיוון -מאנשי מקצוע, מתמודדים משפחות,ו ארגוני זכויות לתקן את הקיפוח ואת
העיוות הקיצוני של הזנחת שרותי הקהילה לתחלואת הנפש הקשה- להתגבר על הלחצים הכבדים בכל תחומי הרפואה האחרים ,שגם הם סובלים ממחסור לסגור את פערי האפליה הכבדה של מצוקות הצעירים וההתעלמות מהעומס הבריאותי, החברתי והכלכלי מתחלואת הנפש שמכונה בארצות מפותחות "מגפת המאה 21
נראה איפוא הולם שהדיון הבא בוועדתך יתמקד באל-מיסוד :
בתגבור המשאבים וקידום התמריצים למכלול שרותי הקהילה לתחלואת הנפש הקשה והכרונית [כולל בתים מאזנים} ודיון בהשתתפות אנשי המקצוע , נציגי קופות החולים, נציגי המתמודים והמשפחות
ואם תסכימי להפגש עם נציגי" עוצמה" לשיחה מקדימה בנושאים אלה נשמח להגיע.
בברכה,
פרופ' אלי שמיר