חומר רקע
נייר עמדה ל"וועדת חוקה" בכנסת – בעניין תיקון לאגרות ביהמ"ש למשפחה (31.7.18)
תשלום אגרה לביהמ"ש = "כרטיס כניסה" ="פתיחת דלתות" ביהמ"ש לאזרח.
תיקון תקנות לאגרות לביהמ"ש למשפחה צריך להיעשות בהתאם.
קבלת "גמלת הבטחת הכנסה" יהווה ראיה לחוסר יכולת כלכלית -ראייה לקבלת פטור מאגרה.
על המחוקק- תקנות לאגרות לביהמ"ש למשפחה להימנע מהוספת המילה "לכאורה" –על מנת לא לאפשר לשופט "לרוקן את החוק מתוכן" - ולסגור את דלתות ביהמ"ש למשפחה בפני הפונה.
כותבת השופטת – מירב אליהו - בביהמ"ש למשפחה-פ"ת-בתאריך 23.5.2017 - ..." אף אם אקבל את טענת המערערת כי יש להחיל את תקנות האגרות הכלליות, לפיהן הבטחת הכנסה של המערערת היא ראיה לכאורה למצבה הכלכלי העגום , מדובר בחזקה הניתנת לסתירה"... רב הנסתר על הנגלה....המערערת אינה מצויה ביתרת חובה בחשבון הבנק."..
השופטת, שלא בדקה את הקריטריונים לקבלת "גמלת הבטחת הכנסה" – מהביטוח הלאומי, פורשת על גבי מס' עמודים, טענות שלא מתיישרות בקו אחד עם תקנות הביטוח הלאומי לקבלת "גמלת הבטחת הכנסה" , מאלצת את המבקשת להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי, ויוצרת הכבדה ועומס מיותר על המערכת המשפטית, בנוסף לעוגמת נפש, תשלום קנסות - והוצאות מיותרות בגין פנייה לערכאות נוספות - הנגרמות למבקשת.
"הפרקליטות" (המדינה) – שהיא המשיבה לבקשת ה"פטור מאגרה"- נלחמת "מלחמת חורמה" בנשים המוחלשות ביותר (שמקבלות קצבת "הבטחת הכנסה" על מנת לאפשר להם קיום מינימאלי) כדי שלא תאושר להם קבלת "פטור מאגרה" ובכך מונעים מהן את קבלת הכספים והרכוש שצברו במשך כל שנות עבודתן – כל שנות חייהן .
בנוסף- השופטת גם מאפשרת לנתבעים להגיש התנגדות בכתב - לקבלת ה"פטור מאגרה" ואף להשתתף בדיון עצמו - ולהתנגד שהתובעת תקבל "פטור מאגרה"- (שיאפשר לה לתבוע) למרות שהם בכלל לא צד בבקשה (הפרקליטות בלבד - היא המשיבה).. והרי ברור – לכל "בר דעת" שלנתבעים יש אינטרס ברור– לשמור את כל הכספים והרכוש המשותף רק לעצמם ולא להתחלק בו עם האישה.
מסתבר אפוא, שהמבחן המכריע ביותר למדידת נזקקות ומצב כלכלי קשה במדינת ישראל (שמתבצע במדינה - ע"י הביטוח הלאומי) - זכאות לקצבת "הבטחת הכנסה" אינו מספיק לשופטת.
המוסד ל"ביטוח לאומי" הינו הגוף החזק והיחידי במדינה, המשקיע מאות מיליוני שקלים בשנה במערכת מסועפת של חוקרים שיש להם גישה לכל "נישה" – לכל מוסד במדינת ישראל (בנקים, חברות ביטוח, נכסים וכדומה). לכל מאגרי מידע ממשלתיים. הוא בודק במשך מספר חודשים – את מצבו הכלכלי של הפונה וגם את המצב הכלכלי של כל בני המשפחה הקרובים (כולל חשבונות בנקים, הכנסות ונכסים). חוקר את המבקש כ-5 שעות ע"י חוקר פרטי מנוסה - ואפילו מגיע ל"ביקור- בית" של המבקש -על מנת למדוד את מצבו הכלכלי. ולכן "ביטוח לאומי" - הוא היחיד- שיש לו את היכולת והאמצעים לבדיקת - מצבו הכלכלי האמיתי.של הפונה.לקבלת קצבה.
תקנות האגרות לביהמ"ש למשפחה הינן תקנות פרוצדוראליות בלבד ולכן מוטלת על המחוקק - החובה להפוך אותן לברורות ויעילות- בצורה חד משמעית- על מנת למנוע "עיוות בדין" ובנוסף גם הכבדה מיותרת על המערכת המשפטית (מניעת הצורך בהגשת ערעורים מיותרים).
מדובר "בזמן שיפוטי" יקר ומיותר - שמוביל רק "לעיוות בדין" דווקא בחלשים ביותר בחברה.
מערכת בתי המשפט אינה עומדת בעומס התיקים המוגשים לביהמ"ש. לשופט אין אמצעים וכלים לביצוע בדיקה כלכלית מקיפה של הפונה. ולכן - על השופט לעסוק רק בסוגיות הקשורות בתיק עצמו.
יש לתת עדיפות למקבלי "קצבת הבטחת הכנסה" בקבלת פטור מאגרה לפונים לביהמ"ש למשפחה. שהרי רובן הן נשים (המבקשות מביהמ"ש -לקבל את חלקן בכספים וברכוש המשותף שצברו במשך כל ימי חייהן ), שנתמכות בקצבאות ע"י הביטוח הלאומי, רק מהסיבה שלא קיבלו את חלקן בכספים וברכוש המשותף.
בנוסף – נשים אלו פשוט מוותרות על זכותן לתבוע את חלקן בכספים וברכוש המשותף ברגע שהשופט מקשה עליהן – מסרב לאפשר להן "פטור מאגרה" – והן צריכות להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי. ( פרוצדורה שהיא קשה יותר).
בנוסף – זמן ההתדיינות שמתארך- ללא צורך אמיתי ( אלא רק מהסיבה - שכולל ערעורים מיותרים) מאפשר לנתבע לתכנן הליכים - ולבצע הברחת רכוש (כיוון שלא ניתן לעשות עיקולים על רכוש לפני שהוסדר "תשלום האגרה").
מדובר במיליארדים מיותרים שניתן לחסוך מהקופה הציבורית. מדובר באבסורד. באיוולת. דווקא ערכאה זו - ביהמ"ש לענייני משפחה - שאמורה להיות נגישה וגמישה יותר בשל אופייה וההליכים הייחודיים המתנהלים בה, מטילה מגבלות חמורות יותר על הגישה אליה. מדובר בפגיעה אנושה בשוויון וב"חירות אזרח", זה בניגוד לכל היגיון רציונאלי.
על המחוקק מוטלת האחריות להצבת "קווים אדומים" שלא יאפשרו "סגירת דלתות ביהמ"ש למשפחה" בפני הפונים אליו.
"פתיחת שערי ביהמ"ש" – החוק החשוב ביותר - במדינה דמוקרטית.
אנחנו נמצאים בעידן חדש - "הקפיטליזם החזירי" "ששוטף" את המדינה . מסתבר שהשופטים בביהמ"ש – ש"אמונים" על שמירת הדמוקרטיה – למעשה –הם המאפשרים- לפגוע בה. כשבית המשפט פשוט -"מנותק מהעם" (שרת המשפטים התריעה). לכן- במצב שנוצר כיום- אין ברירה- ועל המחוקק – שקיבל מנדט מציבור הבוחרים להיות "שומר הסף" של הדמוקרטיה במדינת ישראל . לכן על המחוקק - מוטלת האחריות לתיקון כל חוק שעלול לחבל בכך. נכתב ע"י - הילה פרידמן – זיסן ( טלפון נייד – 054-5902420)
מדובר בסעיף הנוגע אלי אישית.
חסרונו - גורם לי עיוות בדין ולעינויי דין - ומוביל לפגיעה נפשית,כספית וכלכלית החל מחודש- דצמבר .2016. ועד היום.
שכן מדובר בתיק "חלוקת כספים ורכוש ואיזון משאבים - בין בני זוג"
ועל כן מפנה אותי המדינה לביהמ"ש לענייני משפחה.
בנסיבות הקיימות כיום - בתקנות האגרות לענייני משפחה - הסעיף החסר, ונוגע אלי אישית, מאפשר אפליה בין הפונים לביתי המשפט השונים לבין הפונים לביהמ"ש לענייני משפחה (כשהפונים לביהמ"ש למשפחה מופלים לרעה).
תקנה 14 (ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות) , תשס"ז 2007 קובעת כי "קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 בעת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג)".
בדחיית הבקשה לפטור מאגרה כותבת הרשמת שלי רוזמן פרקש – כי היות ועל בתי המשפט לענייני משפחה חלות תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) תשנ"ו-1995 ולא תקנות בית המשפט (אגרות) תשס"ז 2007, הרי ש"אין בקבלת הבטחת הכנסה ראיה לכאורה כדי להוכיח היעדר יכולת כלכלית".... שנית, המשמעות של קבלת גמלת הבטחת הכנסה היא תוספת הכנסות בסך 2162 שח' לחודש ושינוי נסיבות זה פועל לחובת המבקשת דווקא."....
מסתבר אפוא שהמבחן האמין ביותר למדידת נזקקות ומצב כלכלי קשה במדינת ישראל – זכאות ל"קצבת הבטחת הכנסה"- אינו מספיק לביהמ"ש לענייני משפחה. שהוקם על מנת להיות נגיש יותר.
אין כל הגיון באפליה בין הפונים לבתי המשפט השונים ובין הפונים לבית המשפט לענייני משפחה.ועליהם לקבל את אותן הזכויות ביחס לתשלום האגרה. גישה למערכת בית המשפט צריכה להיות שווה לכל, ועל אחת כמה וכמה גישה למערכת בתי המשפט לענייני משפחה. מין הראוי כי גישה זו לא תימנע מאדם בשל הכנסתו.
האפליה הקיימת היום בין הפונים לבית המשפט השונים לבין הפונים לביהמ"ש למשפחה – גורמת לעיוות בדין ולעינויי דין בעבורי – שכן נאלצתי לעבור "שבעה מדורי גיהינום" ובנוסף אף חויבתי ב-5000 שח' "הוצאות לקופת המדינה" (שבינתיים – עד להכרעה בנושא –שצוברות ריבית שנתית– לא כמו הריביות הנהוגות לפי בנק ישראל- אלא ריבית שנתית של כ- 10.2% בשנה - בדיוק כמו הריביות הנהוגות בשוק האפור) .
1. ב-26.12.16 הגשתי בקשה ל"פטור מאגרה" לרשמת בביהמ"ש לענייני משפחה- שדחתה את הבקשה
2. הגשתי ערעור לשופטת בביהמ"ש למשפחה- שדחתה את הבקשה,
3. הגשתי ערעור לביהמ"ש המחוזי - והשופטת פסקה שיש להגיש מחדש את המסמכים ויש להחזיר התיק - לרשמת בביהמ"ש למשפחה- להחלטה חדשה.
4. וכעת התיק תקוע בביהמ"ש למשפחה. הפרקליטות אינה מגיבה. והרשמת לא נותנת החלטה.
5. כשבינתיים -"דלתות ביהמ"ש למשפחה נעולות" בעבורי,
6. מצב המאפשר לנתבע (שחתם על תצהיר שקר בפני שופט)- ל"הבריח" נכסים".
7. הריביות לחוב בגין "ההוצאות ל"טובת המדינה" - שנפסקו לרעתי תופחות (5000 שח' כמעט הוכפל).
8. בנוסף - אני עלולה להפסיד את כל הכספים המגיעים לי (שחסכתי 25 שנה).
מדובר ב"עינויי דין" מיותרים - שהמערכת המשפטית – בחסות המדינה – מעבירים אותי לחינם - ושלא לצורך.
כשכל מסכת הייסורים שאני עוברת ( כל ההשתלשלות העניינים המפורטת לעיל ) קשורה לעובדה שהמחוקק (משנת 2007 ועד היום) לא הוסיף את תקנה 14 (ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז 2007 גם לתקנות האגרות בית המשפט למשפחה תשנ"ו- 1995.
אני נפגעת נפשית -כספית -וכלכלית רק כתוצאה מהאפליה שנוצרה בחסות החוק –בין הפונים לביהמ"ש למשפחה (המופלים לרעה) – לבין הפונים לביהמ"ש השונים בישראל, כשהחוק מחייב אותי לפנות לביהמ"ש למשפחה.
תשלום אגרה לביהמ"ש עשוי להכביד במידה רבה על מגיש התביעה.
במקרה של אדם המקבל קצבת "הבטחת הכנסה" (שצריך להתקיים מ-2 אלפי שח' בחודש בלבד)..
מעצם כך שהמדינה נדרשת לשלם לו קצבת "הבטחת הכנסה" על מנת שיוכל לקיים את עצמו. ובפרט כשמדובר בהגשת תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה- הדן במצבים רגישים ביותר.
ניכר כי אין ביכולתו לשלם את האגרה.
אם נחזור לראשית הדברים - ולמקור הבעיה
אני בגיל 59 . עברתי לאחרונה "תאונת עבודה" ולכן אינני עובדת.
אי קבלת הכספים המגיעים לי במסגרת "חלוקת כספים ורכוש בין בני זוג" מאלץ אותי להיות "נתמכת ע"י המדינה" - בקבלת "קצבת הבטחת הכנסה".
דרישת המדינה ממני - לתשלום כ-100 אלף שח' לאגרת בביהמ"ש למשפחה (שאין ברשותי- ושאינני יכולה לשלם) סוגרת בפני את הכניסה "לשערי ביהמ"ש לענייני משפחה".
ועל כן אינני יכולה לקבל – במסגרת חלוקת רכוש - את הכספים שחסכתי במשך כל חיי (25 שנות נישואין).
המדינה מונעת ממני את קבלת הכספים שחסכתי במשך כל חיי.
ומאלצת אותי לחיות בעוני מחפיר- ולהיות נתמכת ע"י "קצבת הבטחת הכנסה".
מצב זה נוגד כל "חוק דמוקרטי" - וכל הגיון רציונאלי. מדובר באיוולת.
ובנוסף מכביד במיליארדים על תקציב המדינה - מאחר ואינני היחידה במצב הזה.
בחוק מבקר המדינה – בפרק השביעי של חוק מבקר המדינה התשי"ח -1958 נאמר שעל פי הוראות החוק נושא לתלונה בפני הנציבות יכול שיהיה מעשה הפוגע במישרין במתלונן עצמו, או המונע ממנו במישרין טובת הנאה, ויכול שיהיה מעשה שהוא בניגוד לחוק או ללא סמכות חוקית או בניגוד למנהל תקין, או שיש בו משום נוקשות יתירה או אי צדק בולט.
הילה פרידמן- זיסו
טלפון נייד – 054-5902420