חומר רקע
י"ח בתמוז התשע"ח
1 ביולי 2018
אל: ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הנדון: מסמך רקע לקראת דיון בהצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - תקבולי ביטוח במקרה של אובדן גמור), התשע"ח-2017, של חה"כ מלכיאלי וחה"כ בן צור, הקבוע ליום 03.07.2018
כללי:
מטרת הצעת החוק היא לקבוע הסדר מאוזן למקרים שבהם רכב מעוקל, נפגע בתאונה והוכרז כרכב באובדן גמור (total loss) או שנגנב. במצבים אלה, המבוטח, שהוא החייב, זכאי ככלל לתקבולים או לפיצויים כתחליף לרכב. כיום, במצבים אלה יש שלושה תרחישים אפשריים שאינם מביאים בחשבון את הזכויות והחובות של הגורמים המעורבים – הזוכה, החייב וחברת הביטוח:
במצבים של גניבה, המבוטח-החייב מקבל את הפיצויים עבור הרכב שנגנב, ואין כיום הסדר ייחודי עבור רכב מעוקל.
במצבים של אבדן, חברות הביטוח אינן מעבירות את התקבולים למבוטח עד להסרת העיקול, אשר יאפשר העברת בעלות לחברת הביטוח על שרידי הרכב. כאשר גובה החוב נמוך משווי תקבולי הביטוח הצפויים, או שאותם תקבולים מהווים חלק עיקרי מחובו – הרי שיש לחייב תמריץ להסדיר את חובו ולהסיר את העיקול, שכן יש לו אינטרס לקבל את ההפרש שבין גובה העיקול לתקבולי הביטוח – וכך אכן קורה במרבית המקרים (כ-90%).
לעומת זאת, במקרים בהם גובה החוב עולה על התקבולים, אין לחייב תמריץ לפעול להסרת העיקול או לחילופין, אין לו את היכולת הכלכלית להסדיר את החוב - העיקול לא מוסר וחברת הביטוח לא יכולה לקבל בעלות על שרידי הרכב שהוכרז באבדן, ולכן אינה מעבירה את הכספים. כתוצאה מכך כספי הביטוח נותרים בידי חברת הביטוח למעשה ללא הגבלת זמן. במקרה כזה שהגיע לבית משפט השלום בפרשת תקוע נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נפסק כי על חברת הביטוח להימנע מהחזקת הכספים אצלה.
מטרת הצעת חוק זו לתקן מצב זה ולקבוע מנגנון של יידוע הגורמים המעקלים על שינוי הסטטוס של הרכב המעוקל ועל הזכאות לתקבולים או לפיצויים, על מנת לאפשר לזוכים להטיל עיקול בידי צד שלישי על אותם כספים. מנגנון זה כולל תקופת זמן קצובה מראש לצורך הסדרת הנושא שבסופה יוסר העיקול.
הטלת עיקול על רכב
עיקול הוא הליך המגביל את יכולת השימוש בנכס, ומטרתו להבטיח פירעון חוב של חייב. העיקול מופנה נגד הבעלים של נכס או מי שמחזיק בנכס. זוכים פרטיים או ממשלתיים יכולים לבקש להטיל עיקול על רכב באמצעות מערכת ההוצאה לפועל, המרכז לגביית קנסות או להטיל אותו ישירות מכוח סמכויות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, חוק המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, התשנ"ה–1995 ובפקודת המסים (גביה), בהתאמה; הגורם המטיל את העיקול יכונה בהצעת החוק "הגורם המעקל".
מטרת העיקול היא לתפוס את הנכס ולמנוע מהחייב להבריח אותו או לפגוע בו ובכך להבטיח את האפשרות של הזוכה להיפרע מהנכס. כשמדובר ברכוש שהעברת הזכויות בו כרוכה ברישום רשמי, דוגמת כלי רכב, ניתן לבצע את העיקול באמצעות רישום. לפי נתוני רשות האכיפה והגביה, כיום יש בישראל מאות אלפי כלי רכב עליהם הוטל עיקול ברישום, אולם רק במספר אלפים בודדים מכלי הרכב הגיע העיקול לכדי מימוש, כלומר תפיסת הרכב, הוצאתו מידי הבעלים ומכירתו.
נתונים
לפי נתוני משרד האוצר, בישראל יש כ-3.3 מיליון כלי רכב, מתוכם כ-2.7 מיליון כלי רכב מבוטחים.
בשנת 2017 היו 365,000 מקרי ביטוח – כלומר אירועים בהם נתבעה חברת הביטוח לתשלום פיצויים או תקבולים. בכ-11% ממקרי הביטוח הוכרז הרכב כרכב באבדן גמור או באבדן גמור להלכה, או נגנב. [רכב מוכרז כרכב באובדן גמור כאשר שמאי מצא כי איבד לפחות 60% מערכו ואילו הכרזה על רכב כרכב באובדן גמור להלכה משמעותה כי הרכב איבד לפחות 50% מערכו והחברה בחרה לפצות את המבוטח כאילו היה אובדן גמור].
בשנת 2017 היו 39,000 מקרי ביטוח כאמור וב-2016 היו 39,200 מקרים. כלומר, רק כ-1.4% מכלל כלי הרכב המבוטחים בשנת 2017 נגנבו או הוכרזו במצב של אבדן, מתוכם על כ-1% מכלי הרכב בלבד היה מוטל עיקול. בשנת 2017 מדובר על 470 כלי רכב בלבד.
מנתוני שנת 2017 עולה כי ב-432 מקרים מתוכם, המבוטח-החייב הסדיר את חובו והעיקול הוסר, כאשר רוב המקרים הוסדרו תוך כ-80 יום. ואילו ב- 38 מקרים בלבד החוב לא הוסדר, העיקול לא הוסר וכספי התקבולים או הפיצויים "נתקעו" אצל חברת הביטוח.
אלה הרכבים בהם עוסקת הצעת החוק.
העקרונות שביסוד המנגנון המוצע
קביעת הסדר אחיד וזהה שיחול על כל מצבי האובדן – כלומר מצבים בהם הרכב יצא מכלל שימוש ומגיעים לחייב-המבוטח כספים במקומו
קביעת הסדר שיחול על כל המצבים שבהם מוטל עיקול על רכב, בין אם מכח חוק ההוצאה לפועל או חוקים אחרים.
קביעת הסדר שלא ידרוש בניית מערכות חדשות והשקעת משאבים לאור מיעוט המקרים.
קביעת הסדר המתחשב בתמריצים הקיימים ומוסיף לזוכה תמריץ לפעול להסדרת העניין.
מניעת העברת מידע עודף לגורמים לא רלוונטיים.
מניעת פגיעת יתר בחייב כתוצאה ממימוש "קל יותר" של עיקול על כספים לעומת עיקול על רכב, כאשר ההנחה היא שהוא זקוק לכספים לשם רכישת רכב חלופי, וזאת ע"י החלת השיקולים הרלוונטיים על מימוש כאמור.
המנגנון המוצע
לאור מיעוט המקרים והרצון לקבוע הסדר נקודתי תוך מניעת חשיפת מידע פרטי נרחב לגורמים לא רלוונטיים, מוצע בהצעת החוק לקבוע את ההסדר הבא:
במקרה של אבדן או גניבה כהגדרתם בחוק, על חברת הביטוח יהיה ליידע את הגורם שהטיל את העיקול, תוך 100 ימים, על השינוי במצב הרכב המעוקל; ספירת הימים מתחילה מיום הרישום של שינוי מצב הרכב ברשות הרישוי.
אם הגורם שהטיל את העיקול הוא המרכז לגביית קנסות או מערכת ההוצאה לפועל, עליהם להודיע לכל הזוכים על השינוי במצב הרכב ועל האפשרות להטלת עיקול על הכספים שבידי חברת הביטוח.
במידה ומדובר בזוכה שהטיל עיקול מתוקף פקודת המסים (גביה) (כגון רשות המסים, המוסד לביטוח לאומי ועיריות) –יחליט, עם קבלת ההודעה, אם ברצונו להטיל עיקול על הכספים המגיעים לחייב ונמצאים אצל חברות הביטוח.
חלפו 120 יום מיום מסירת ההודעה לגורם המעקל (כלומר סך הכל 220 יום מיום רישום שינוי המצב ברשות הרישוי) – יבטל הגורם המעקל את העיקול ויודיע על כך לרשות הרישוי.
במקרים אלה העברת הכספים מחברת הביטוח לחייב המבוטח תעוכב עד להסרת החוב על ידי החייב או עד לביטול עיקול הרכב כאמור, לפי המוקדם.