חומר רקע
הרשאה לגט על תנאי – הרב עו"ד צוריאל בובליל
המרכז להתרת עגונות ועגונים – מרבני בית הילל
מומחה לדיני משפחה, ירושה והלכה
מחבר הספרים 'היהודי האידאלי', 'היהדות ואני', 'גירושין – עזרה ראשונה משפטית'
הגדרת הצורך הדחוף – צו השעה – תמצית הבעיות והפתרון, וראיה כי גדולי ישראל יישמו הפתרון!
חייל יוצא לקרב, ומוכרז כנעדר (ע"ע רון ארד), חייל נפצע במלחמה / בעל אזרח הפך 'צמח' / לא קוגנטיבי – נשותיהם נותרות עגונות, ללא גט, ונאלצות להמתין עד הכרזת הבעל כ'חלל'.
חייל, ואף אזרח רגיל, נהרג / נפטר ללא ילדים, ויש לו אח קטין או אח בגיר, הסוחט את האלמנה– האשה זקוקה לחליצה, אך תיאלץ להמתין כ'עגונה' / 'זקוקה לחליצה' – או עד גיל 13 של החולץ, או עד שתצליח להסדיר החליצה ללא 'תשלום'.
הפתרון
חתימת הבעל, על שטר הרשאה לגט על תנאי – ההרשאה הינה שלכשיתקיימו תנאים מסויימים, כגון נעדר מעל זמן מוגדר מראש, במצב רפואי שאינו מאפשר מתן גט – צמח, שוטה וכו', ימסר לאשה גט, שיחול או רטרואקטיבית מיום השטר, או משלב התקיימות מי מההתנאים לעיל ואילך.
הרשאה לגט, יכולה למנוע הצורך בחליצה, ובוודאי כשהחולץ קטן, שכן גרושה אינה זקוקה לחליצה.
ראיה כי הפתרון יושם ע"י גדולי ישראל – דוגמאות ספורות
הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, אימץ הפתרון: 'אנו הרבנות הראשית לא"י דאגנו לזה מראש, והתקננו הרשאה לגט להכתב ולהחתם בכל מקרה של יוצא למלחמה...'.
הרב יחזקאל אברמסקי (אב"ד לונדון וראש ישיבת סלובודקה) – בזמן מלחמת העולם השניה: 'כל היוצא לקרב יסדר ענין גירושי אשתו, כמו שהיה הדבר נהוג בקרב ישראל מימות מלחמות בית דוד עד היום הזה',
הרב אליעזר ולדנברג, דיין מבית הדין הגדול: 'סידרנו כדת משה וישראל ומינה... הסופר...העדים... שליח שימסור הג"פ לאשתו, והתנה שכל זה יעשו כעבור שנה מיום צאתו לפעולה בשטח האויב ולא יחזור לביתו ולא יקבלו שום ידיעה מהיותו בחיים... ואשרנוה וקיימנוה כדבעי".
הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן: "דאגתי לפרסום נוסח הרשאה לגט לחיילים היוצאים למלחמה בפקודות המטכ"ל... 'על מנת למנוע עגינותה של אשה במקרה של מות בעלה החייל, בלי הוכחות ברורות היכולות לשמש בבתי דין כעדות מספקת של מותו. זקוק כל חייל נשוי לסדור הרשאה למתן גט לאשתו...'
אף שהרב גורן חזר בו, היה זה בשל חשש להורדת המורל של החיילים, ולא בשל בעיה הלכתית.
הוכח, כפי שקבע הרב יעקב אריאל, הרב הראשי לרמת גן, שאין בסיס לטענת 'מורל', לנוכח העובדה שממילא מחתימים את החיילים על טפסים שונים למקרה שלא ישובו, ונוטלים מהם טביעות אצבע.
עוד רבנים, כדוגמת הרב שילת, הרב בן נון, ועוד תומכים בפתרון המוצע - גט על תנאי או גט משעה אחרונה.
לסיכום – צו השעה לקדם פתרון שטר ההרשאה! מנסיון כרב מחתן, בזמן המלחמה, נוכחתי שברגע שהסברתי לחתן את הזכות שיש לו, למנוע צער מאשתו אהובתו, לא רק שחתם, אלא עשה זאת ברצון ובשמחה. כמי שטיפל בעגונות לא מעטות, וראה את דמעתן, בהיותן עגונות, ואת דמעת האושר כשהותרו, דומני, ששום אדם, בעל לב טהור, אינו יכול לעמוד מנגד כנגד שוועת העגונות! הוכח שהפתרון שהוצע אפשרי הלכתית - לפעול למניעת עגינות – הן בזמן מלחמה, והן בזמן שלום. עדיף הפתרון לעיל, שנעשה מראש ובשיקול דעת, ובהתאם להלכה, ולא רק כאשר נתקלים במקרה שהעגונה עומדת בפני ביה"ד, ואז מחפשים פתרונות לאחר מעשה.
להלן הרחבה של הבעיה, הפתרונות, והראיות כי הם יושמו בעבר ע"י גדולי ישראל, ולכן יש חשיבות לקדם הפתרון בימינו, בוודאי בחלוף כשנה מאז תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', והמערכה בצפון, וההיתכנות לצורך בהתמודדות עם בעיות אלה – ויפה שעה אחת קודם!
העקרון המנחה – לשיח בענין הרשאה לגט – מניעת 'דמעת העשוקים':
'וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם...' (קוהלת ד, א)
'רבי זירא... משום עיגונא, אקילו ביה רבנן' (יבמות פ"ח.),
'שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל' (כתובות, ב.).
הרב חיים וולוזין - "בענין העגונה מוילנא... כת"ר נוטה לחומרא מפני שאין הדבר מוטל עליו, ואף אני הייתי כמותו טרם הוטל עלי עול ההוראה. והן עתה שהעלו על צווארי עול ההוראה, ראיתי חובה לפני להתחזק בכל כוחי בכוחא דהיתרא על תקנת העגונות".
הרב עובדיה יוסף - התיר עגונה, ושאלו אותו מה יקרה אם הבעל יחזור, ואז היא אשת איש, כפי שקרה לאמו של החכם צבי, שהותרה ובעלה חזר: "וכי בגלל זה עמדו מלהתיר שאר העגונות"?!
הבעיות
חייל יוצא לקרב, ומוכרז כנעדר – אשתו נותרת בחזקת 'אשת איש', אינה יכולה להינשא, והופכת 'עגונה', עד שיוכרז הבעל כ'חלל'. ע"ע תמי ורון ארד.
חייל נפצע במלחמה / בעל אזרח נפגע בתאונה, והפך 'צמח' או הופך ללא קוגנטיבי ('שוטה'?) - אשתו עגונה, עד שיילך לעולמו, הואיל ואינו יכול לתת גט.
חייל, ואף אזרח רגיל, נהרג / נפטר ללא ילדים, ויש לו אח קטין – האשה זקוקה לחליצה, אך תיאלץ להמתין כ'עגונה' / 'זקוקה ליבום' / לחליצה – עד גיל 13 של היבם / החולץ.
אדם נפטר ללא ילדים, ואחיו סוחט את האלמנה כתנאי לחליצה – האשה אינה יכולה להינשא, עד שתבוצע החליצה, ויכולה לכלות ימיה בהליכים מול האח, כדוגמת תביעת מזונות מעוכבת וכו'.
דרכי פתרון
לבעיות א-ב לעיל - מתן הרשאה – גט על תנאי או 'גט משעה אחרונה' – ההרשאה הינה שיתקיימו תנאים מסויימים, המופיעים בהרשאה (לדוג' – נעדר מעל זמן מוגדר מראש, במצב רפואי שאינו מאפשר מתן גט – צמח, שוטה וכו'), ימסר לאשה גט, שיחול רטרואקטיבית או מאותו שלב ואילך.
הדילמה – הבעל יכול לחזור הביתה אחרי ההרשאה, ולחיות עם אשתו כדרך הארץ, ואז, לכאורה, מתבטלת ההרשאה, 'שמא פייס', ויהא צורך בהרשאה מחודשת, שוב ושוב.
התשובה לדילמה – ההרשאה כוללת תנאי שגם אם יחיה עם האשה, בטרם יתקיימו לגביו התנאים של הפעלת ההרשאה, אין בכך כדי לבטל את ההרשאה.
יש חשיבות לנוסח ההרשאה, שיהא תקף הלכתית, וניתן ליישום בביה"ד הרבני ברגע האמת.
לבעיות ג-ד לעיל –
הרשאה לגט, כנ"ל, ואז אינה זקוקה ליבום או חליצה,
אם הבעל הותיר אח קטן – נחשבת האשה כגרושה, ואינה זקוקה ליבום / חליצה.
אם יש לבעל ילדים – נכנס הגט לתוקף, ואז אינה עגונה.
באשר לפתרון ע"י 'קידושין על תנאי', ראו נספח בהמשך.
.תמצית מקורות - הרשאה לגט על תנאי
הבסיס הינו במסכת כתובות ט.
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו".
רש"י: "גט כריתות כותב לאשתו, שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו" – מדובר בגט על תנאי
'בעל הטורים' בהתייחס לבני גד ובני ראובן (במדבר לב, כא): "ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את אויביו מפניו". 'ועבר לכם כל חלוץ', 'חלוץ הנעל' (דברים כה, י), והיינו דאמרינן 'כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו', שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ על היבם, ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן, וממנו למד דוד, וזהו: 'ועבר לכם כל חלוץ', פירוש, 'חלוץ הנעל'"
אגב, משה תיקן ל'חלוץ הנעל' – למי שאין ילדים, כך שלא תצטרך חליצה או יבום. אולם, דוד תיקן גם למי שיש ילדים.
רבינו תם – מדובר על גט גמור שנתנו החיילים טרם יציאתם למלחמה, שאינו מותנה במיתת הבעל (לכן, לא נחשבה בת שבע כ'אשת איש').
גם הרשב"א קובע שמדובר ב'גט גמור, כדי שאם מת או גולה או נאבד במלחמה שלא תתעגן בשוב אנשי המלחמה ולא שב...'
הרמ"א (אבה"ע סי' קמה סעי' ט') - פתרון אפשרי לעגינות רפואית, או לכהן שיוכל לחזור ל'גרושתו':
"ויש אומרים דלכתחלה אין לגרש על ידי תנאי, רק יגרש סתם, ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זה את זה... ובכהן המגרש, צריך להתנות, שלא תהא אסורה לחזור לו..., או שיש לחוש לטירוף דעת החולה, יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר (סדר גיטין)". הרמ"א פוסק: 'אשה שנתגרשה על תנאי, ומת הבעל, אינה צריכה להתאבל עליו (שם במרדכי); אבל אין אסור בדבר אם רצונה להחמיר על עצמה לבכות עליו ולצאת אחר מטתו': מסקנה: הרמ"א מכיר באפשרות של גט על תנאי, ואף שכהן וגרושה אסורים, הרי שהתנאי מועיל לבטל האיסור, ואם כך, יכול להתנות גם לענין עגינות רפואית ועוד.
תמצית תגובתנו על החשש 'שמא פייס' – היינו הבעל חזר הביתה, והתפייס עם אשתו, וביטל את הגט:
שו"ת מהריט"ץ (רבי יום טוב צהלון) (סימן קע"ה) – אם הבעל מצהיר שהאישה נאמנת לומר שלא פייס, אין חשש כזה. כל שכן אם נשבע שלא יבטל את הגט. זאת, על בסיס רש"י, הרמב"ן והרי"ף, בניגוד לרמב"ם.
גישה זו, של נתינת הרשאה, מתוך דאגה לאשה, שלא תתעגן, ולכן אין חשש 'שמא פייס' ועוד, יושמה בפסיקה הארץ ישראלית. לדוגמא:
הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, בשו"ת היכל יצחק:
'עיינתי בקונטרסו הראשון של הגר"ש גורן נ"י, ואני אומר יישר חיליה לאורייתא, ...כבר במלחמת שאול התלבטו בבעיה זו של עגונות, מפני שמי שהיה במלחמה לא איבד חזקת חיים שלו, והתקינו שכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. ואמנם אנו הרבנות הראשית לא"י דאגנו לזה מראש, והתקננו הרשאה לגט להכתב ולהחתם בכל מקרה של יוצא למלחמה...'.
הרב הרצוג גם הנחה את החיילים שיצאו לחזית, במלחמת העולם השניה, לחתום על גט על תנאי, ואף עדכן את הרב רבינוביץ, שהיה הרב הצבאי של הצבא הבריטי, להסדיר הגט ע"ת, לפלוגת ההובלה שיצאה את הארץ ללא גט ע"ת. אכן, בוצע הדבר בפועל.
הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן, משיב-מלחמה ח"ג עמ' נט סב: -
'עם התמנותי כרב ראשי של צה"ל, בשנת תש"ח, דאגתי לפרסום נוסח הרשאה לגט לחיילים היוצאים למלחמה בפקודות המטכ"ל, כפי שניסחתי אותו בהסכמת הרב הראשי לא"י דאז, מרן הגאון הראי"ה הרצוג זצ"ל. והנוסח נדפס כטופס רשמי של מטכל/אכא/ 121 . וגם נתפרסמה לצורך ביצוע ההחתמה ע"י החיילים פקודות מטכל מס' 39.0902 הרשאה לגט בנוסח דלהלן: א. על מנת למנוע עגינותה של אשה במקרה של מות בעלה החייל, בלי הוכחות ברורות היכולות לשמש בבתי דין כעדות מספקת של מותו. זקוק כל חייל נשוי לסדור הרשאה למתן גט לאשתו.... טופס 821.'
הערה: הרב גורן חזר בו בטענת 'הורדת מורל החיילים', אך לא הוא ולא הרב הרצוג חזרו בהם מהעקרון. יודגש: חז"ל לא חששו מטענת 'מורל' – כפי שניתן להיווכח שכך נהגו משה רבנו, שאול ודוד המלך. ומדוע? משום שמדובר על הנהגה כללית, כמו חתימה על עוד טפסים, טרם המלחמה, ולא על אדם ספציפי.
הרב יחזקאל אברמסקי (אב"ד לונדון וראש ישיבת סלובודקה) – בזמן מלחמת העולם השניה:
'מהומת המלחמה, שמערכותיה הן ביבשה באויר ובים מתחת למים, עלולה היא להרבות עגונות ואלמנות חיות. בגלל תקנת בנות ישראל כבוד תורתו מתבקש להסביר ברבים בכלל, ואת כל אחד ואחד מן המגויסים בפרט, שכל היוצא לקרב יסדר ענין גירושי אשתו, כמו שהיה הדבר נהוג בקרב ישראל מימות מלחמות בית דוד עד היום הזה, שבמיתת הבעל חס ושלום במקום שאין יודעים ומכירים לא תהיה אשתו אסורה בכבל העיגון כל ימי חייה. כל מורה הוראה בישראל יודע מן הניסיון כי קשה לפעול בימים אלה על קרואים לצבא שיסדרו כתיבת וחתימת הגט כראוי בעת צאתם מבתיהם. נדמה להם שאפילו בגט על תנאי יש בזה פגיעה בקשר האישות, ובשעת הגיוס האיש והאשה אינם רוצים להעלות על דעתם האפשרות של תוצאות בלתי רצויות. ואחרי כן, באבוד שמו וזכרו של הבעל, ונלאה אשתו לעמוד על נפשה מבלי חיי אישות כשהיא גלמודה ועזובה, היא מתאוננת על חומר דיני אישות בישראל'.
הרב אליעזר ולדנברג, מבית הדין הגדול, שו"ת ציץ אליעזר, חי"א, צ:
"עובדא הוה בצעיר (ת"ח) אחד שבא לפנינו בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים וביקש מאתנו, דהיות ומתכונן ביום מן הימים הקרובים לצאת לפעולה סודית בשטח האויב, ואינו יודע באיזה יום יקח עליו המשימה, לכן ברצונו לקיים הדין של כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, והודיע במפורש שלאחר שימנה כדין לכתיבת הג"פ יחזור כעת לביתו, זו אשתו, ואינו רוצה אפילו שאשתו ומשפחתו ידעו... סידרנו כדת משה וישראל ומינה... הסופר...העדים... שליח שימסור הג"פ לאשתו, והתנה שכל זה יעשו כעבור שנה מיום צאתו לפעולה בשטח האויב ולא יחזור לביתו ולא יקבלו שום ידיעה מהיותו בחיים, וחתם בפנינו על המינוי על נוסחת – הרשאה שסידרנו לו, ואשרנוה וקיימנוה כדבעי".
הרב ולדנברג פסק שאינו חושש ל'שמא פייס', או שמא ביטל השליחות אחרי שיחזור לאשתו ויתייחד עמה, אלא הורה לבעל לקבל בחרם ובשבועה, לא לבטל הגט או השליחות.
הרב יעקב אריאל – הרב הראשי לרמת גן
תומך בהחתמת הרשאה על גט, ושולל טענת הורדת המורל, לנוכח העובדה שממילא מחתימים את החיילים על טפסים שונים למקרה שלא ישובו, ונוטלים מהם טביעות אצבע ועוד.
הרב יצחק שילת (ממייסדי ישיבת מעלה אדומים ועוד)
מציע שבזמן שהזוג חי באושר, יכתוב גט ע"ת שיחול בפעם האחרונה שיתיחד עם האשה, ואם יוכרז כנעדר, או שאינו יכול לתקשר עם סביבתו, במשך 12 חודשים, יימסר הגט – שיופקד בכספת הרבנות – לאשה.
הרב יואל בן נון – גט משעה אחרונה – עדיפות על 'קידושין על תנאי'
כמו שאדם העומד למות יכול לתת לאשתו גט בו כתוב "מעכשיו אם מתי" (משנה גיטין, ז, ג-ד), ואז היא נחשבת כגרושה, ואינה זקוקה לחליצה, כך יכול להתנות שהגט יחול רגע לפני שיהיה 'צמח', 'שוטה' וכו' - "שלא יחול אלא משעה אחרונה שאני עמך בעולם, חי וצלול בדעתי ובנפשי - או משעה אחרונה שאת עמי בעולם, צלולה ובריאה בדעתך ובנפשך". הצעתו מורחבת למקרי היעלמות, או פירוד מעל שנים עשר חודש וכו', וככל שהבעל יבטל הגט, כי אז יפקיע ביה"ד את הקידושין (יש מתנגדים להצעה, בשל החשש שהבעל יבטל הגט, הנישואין יופקעו, ואז יהא פטור מכתובה ומזונות. מה גם, שאם בן זוג איבד צלילותו, אין מקום להגדירו כגרוש, אחרי עשרות שנים וכו'. ניתן להשיב על כך, שניתן להכניס סעיף פיצוי לאשה, במקרה של החלת התנאי, כאשר האיש פועל בחוסר תום לב, וכן להכניס תנאים למקרי איבוד צלילות – גיל, ועוד).
מודגש כי אם הזוג חי חיי משפחה ראויים לפני הכתובה, 'גט משעה אחרונה' אינו פוגם את הילדים ואינו הופך את חיי האישות של הזוג למפרע לחיים בחטא. לכן, יש לפתרון הזה עדיפות הלכתית ברורה וחד-משמעית. פתרון זה עדיף על 'קידושין על תנאי', היכול להפוך את הזוג כאילו הזוג חי בניגוד להלכה, והילדים נולדו מחוץ לנישואין. מה גם שיש הטוענים שאם הזוג חי ביחד אחרי התנאי, הם ביטלו בפועל את התנאי. לעומת זאת, גט משעה אחרונה, יחול רק 'מעת שאני בעולם' (גיטין עג, ב). עד לאותו רגע, נחשב הזוג כמי שחי כהלכה, בהתאם לכתובה, כדת משה וישראל.
יצויין כי הרעיון של קידושין על תנאי, למניעת צורך בחליצה, הועלה ע"י הרמ"א, שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנ"ד ס"ד: "והמקדש אישה ויש לו אח מומר, יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תיפול לפני המומר ליבום שלא תהא מקודשת". לכאורה, על בסיס אותו עיקרון, ניתן, לכאורה להוסיף תנאי: 'אם תיפלי בפני אח קטן - בגיל שייקבע ע"י הרבנות - לא תהיי מקודשת' (ככל שהאח יהא קטן יותר, ניתן יהא להשתמש בדרך זו). הדבר נכון גם לעגינות רפואית – אם אהיה 'צמח', 'שוטה', וכו' – לא תהיי מקודשת.
הדבר נכון גם במקרה של נסיון סחיטה ע"י האח – אם לא יסכים האח לחלוץ, לא תהיי מקודשת. הערה: אמנם, ניתן להגיש תביעת מזונות נגד האח, מדין 'זקוקה ליבום', אולם מדובר בתהליך, שאין לדעת את סופו, לעומת התנאי מראש.
למרות זאת, דומה שהרשאה לגט למקרים דלעיל, יכולה לפתור הו בעיות עיגון, והן צורך בחליצה, ללא צורך להיזקק לפתרון של קידושין על תנאי, שאף כי יש לו יסוד בהלכה, הרי שרבים החולקים עליו (ראו מאמרים בעד ונגד, לרבות בסוגיית 'הפקעת קידושין', 'כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש' ועוד, ב'תחומין' ועוד), ויש לקדם פתרונות וניסוח ראוי של ההרשאה, שניתן להגיע להסכמה עם עולם הרבנות, מה גם ששטר הרשאה לגט, לכשיגיע ליישום, יובא הדבר בפני ביה"ד הרבני, וסוף מעשה במחשבה תחילה.
לסיום: חובה קדושה – והוכח שהדבר אפשרי הלכתית - לפעול למניעת עגינות – הן בזמן מלחמה, והן בזמן שלום. עדיף הפתרון לעיל, שנעשה מראש ובשיקול דעת, ובהתאם להלכה, ולא רק כאשר נתקלים במקרה שהעגונה עומדת בפני ביה"ד, ואז מחפשים פתרונות לאחר מעשה.
בברכת האמת והשלום אהבו
הרב עו"ד צוריאל בובליל