חומר רקע
לכבוד חברת הכנסת רחל עזריה-יו"ר הוועדה הדנה בתזכיר חוק אמצעי תשלום
לכבוד הגברת אריאלה מזכירת הוועדה
אנשי משרד המשפטים
אנשי בנק ישראל
הנדון:התיחסות בכתב לתזכיר החוק המוצע
שמי אלפיה ברוך-עו"ד.
שימשתי החל משנת 1982 ובמשך 25 שנים כסמנכ"ל ניהול סיכונים, אישורים ומיזמים מיוחדים בחברת כאל בעמ.
שימשתי כיועץ בכיר לויזה אירופה וכן לויזה העולמית
במהלך 10 השנים האחרונות משמש כיועץ וכיזם בתחום אמצעי התשלום בארץ ובעולם, הן בתחומי ציות, הלבנת הון, ורגולצויה והן בקשר עם האירגונים הבינלאומיים.
הייתי מעורב ביזום והקמה של מספר מיזמים הפעילים עד היום, כספונט, מכירת רכב לפרטיים באמצעות כרטיס אשראי,ממובילי המסחר האלקטרוני בארץ ועוד...
לענין התזכיר להלן הערותי:
לא מצאתי כל הגדרה ל"מסמך עיסקה" על בסיסו אנו גוזרים בחוק כרטיסי חיוב את ההיקש לענין עיסקה במסמך, ועיסקה במסמך חסר,
שכן במצב הנוכחי עיסקת משיכת מזומנים במכשיר כספונט באמצעות הקוד הסודי, הינה עיסקה במסמך חסר, כלום כך גם יהיה בעתיד?,
מאידך אם זו עיסקה במסמך אזי יש להחליף את דרישת החתימה לקוד אישי יחידני.
עיסקת CONTACTLESS/NFC-הינה עפי"ר עיסקה ללא קוד סודי, האם היא עיסקה הדורשת חתימה?, האם זו עיסקה במסמך חסר?
האם עיסקה במסמך?
מה התנאים המגדירים זאת?
מצאתי מעת לעת כי בחברות האשראי יש בלבול, בין מכוונה ובין שלא מדעת, עת עונים הם ללקוח לענין עיסקה מחול, כי אין היא כפופה לדין ולחוק הישראלי אלא לנהלים של האירגונים הבינלאומיים , ולפיכך זכויות הלקוח נגזרות משם.
יש להגדיר כי החוק המוצע חל הן על עסקות בארץ והן כל עסקות בחול.
לסעיף 17-כשל תמורה-ככלל במימושה של זכות זו יש משמעות כבירה למרכיב הזמן, שכן חיוב שנפרע לא יוחזר, כך על פי החוק, לפיכך עלינו לשקול לראות בהודעתו הראשונה של הלקוח בין בכתב בין בעל פה, כנקודה בה משתכללת לגביו הזכות.
מאידך ככל שמדובר במשלוח הודעה למוטב על ביטול העיסקה, יש לתת הדעת כי לעיתים בית העסק חדל מלהתקיים,
כיצד יוכל לקוח להודיע על ביטול עיסקת היסוד?
מוצע כי דרישה זו לא תהווה תנאי לזיכוי הלקוח או הפסקת חיובו ביתרת התשלומים.
לסעיף 17 (ב)-מוצע להוסיף כי בנסיבות בהן נותן שרותי התשלום (הסולק) למוטב לא יוכל להיפרע מהמוטב, אזי לא תחדל מלהתקיים זכותו של הלקוח להגנה, ברם יתכנו מצבים בהם ברגע נתון נראה כי לא ניתן להיפרע מהמוטב, אולם בהחלט יתכן ותהיינה לו פעילויות עתידיות עם נותן השרותים, נמצאנו מגנים על מוטב שגורם נזק ללקוחות,
יש לקבוע כי במצב כזה תהיה מניעה על כלל נותני השרותים למוטב להמשיך ולתת לו שרותים מעין אלה.
ככל שמדובר בתשלום אחד ויש כוונה לזכות את הלקוח או שלא לחייבו, אזי כוונת המחוקק ברורה,
ברם כאשר מדובר בעיסקה בתשלום נדחה הרי שיש לקבוע כי בכל מיקרה יתרת התשלומים של המשלם לא תקוים, והוא יפסיק לשלם בגין עיסקה לגביה נתקיים הכשל.
סעיף 17 (ד)-כשל תמורה חלקי-נניח ולקוח רכש מחשב ומדפסת ,ללא הפרדה בעלויות
נניח כי אחד המוצרים לא סופק כלל
נמצאנו למדים מההצעה כי הלקוח לא יוכל להנות מההגנות שבחוק,
אולם מבחינת איזון האינטרסים עלינו לשאול עצמנו מה עדיף:
לקוח הממשיך ומשלם עבור מדפסת שלא קיבל ולא יקבל אותה, דהיינו ינזק באופן מלא, ובוד בית העסק מקבל את תמורתה באופן מלא?
לחילופין מוצע להפעיל שיקול דעת (ניתן לקבל הצעת מחיר חיצונית) ולפעול על פיה,
כך יצא הלקוח מוגן, ובית העסק ניזוק חלקית, אם בכלל, ובכך יועבר נטל ההוכחה כי נפלה תקלה במחיר יועבר אליו ביחסיו עם נותן השרותים למוטב.
סעיף 18-ראשית נצביע על הבעיה הנובעת מעצם הכתוב-יתכן ובית העסק מנסה לתקן דרכיו, עיצום בצורת עיכוב התשלומים יכול להביאו לידי קריסה מוחלטת הרבה יותר חמורה ממצבו כיום.
מאידך המשך התשלומים יכול ויחשוף עוד לקוחות שטרם גילו את הבעיה
מוצע כי באיזונים הראויים יש לפעול להגנת הלקוחות, ואף מעבר לכתוב,
דהיינו-מצא נותן שרותים למשלם כי בית עסק פועל באופן שיש בו כדי לסכן את לקוחותיו, יפנה לנותן השרותים למוטב ויפנה תשומת ליבו, כדי לעצור את המשך ההידרדרות עד לליבון הדברים עם המוטב, ובכך נמנע תקלה רחבה הפוגעת בציבור גדול של לקוחות, כל זאת מבלי להמתין להליכים משפטיים שאורכים זמן רב
וזמן בעניננו הינו קריטי.
סעיף 18 (ד)-יש לקבוע באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי ללא מתן הודעה מוקדמת ובכתב למשלם על הסיבות לחזור ולחייב את חשבונו, לא יוכל נותן השרותים לחייב את הלקוח (בפועל חברות האשראי אינן נוהגות לפי דרישת החוק), ויש להעמיד הדברים באופן ברור.
לסיכום נושאי כשל תמורה ברצוני לצין כי הגישה בה חודלים מלשלם למוטב ומנגד חודילים מלחייב את המשלם, הינה פגומה מיסודה והמווה שאריות מהעבר עת נחקקו התיקונים לחוק (פעם אחת בגין פשיטת הרגל של חברת מעוף, ובשנית עקב פרשת מדיקל עת בוצעו העסקות בויזה קרדיט)
על המחקק לשקול כי בנסיבות של כשל תמורה מלא או חלקי, יש מקום לבטל את עיסקת היסוד ולא רק את היתרה הבלתי מסולקת.
אסביר: נניח שיש עיסקה ב 3 תשלומים של מערכת מיחשוב,
זמן הספקה 30 יום
ונוצר כשל בין מכוון ובין אם לאו,
המוטב מקבל בנסיבות אלה שליש מהעיסקה ללא כל מחויבות שהיא ללקוח
שכן התשלומים שיבולטלו מהווים את יתרת הסכום הבלתי מסולק, דהיינו שליש מהעיסקה
מצב זה פותח פתח להונאה נרחבת ולמעשה מקפח את הלקוח בנסיבות שהן אין בית העסק חדל מלהתקיים., והכל בחסות החוק.
סעיף 24-הודעה תהיה בכל אופן מקובל ובכל מדיה, ללא הכרח בדרישת כתב.
סעיף 24(ג)(1)-ראשית נציין כי סכומים אלה לא השתנו מאז חוקק החוק בשלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת.
הסעיף אינו מגדיר מה קורה לאחר 30 הימים בהם הלקוח ידע על האובדן ולא הודיע על כך לנותן השרות,
כלום במצב זה אין לו הגנה?
מאידך האם יכול שמנין הימים לצבירת ההשתתפות העצמיתנימשך?
בשתי חברות אשראי שונות יש חוות דעת משפטיות שונות לענין זה.
מוצע להעלות את דמי ההשתתפות העצמית לחיוב עד סוף 30 הימים, דהיינו ההשתתפות תעמוד על 975 שח,
ומאידך מי שידע ולא הודיע, אזי למעט נסיבות מיוחדות לא תעמוד לו ההגנה שבחוק, לחילופין ניתן להעלות את ההשתתפות העצמית בסכומים גבוהים יותר לכל יום שמעבר ל 30 הימים.
סעיף 26-כיצד קובעים כוונת מרמה, האם רק מקום בו יש ראיות כגון צילום וידאו, או ראיה קשה אחרת ?
ברם האם הפרשנות לכוונת מרמה נתונה לשיקול דעתו של פקיד בנותן השרות למשלם?
האם הוא יקבע על פי שיקוליו כי הנושא אינו ראוי, ובכך יקפח את זכויות הלקוח?
מוצע כי בנסיבות מעין אלה
יהיה מנוע נותן השרות שלא לזכות את הלקוח על פי שיקול דעתו, ויהיה חייב להגיש תלונה למשטרה.
אחרת נימצא במצב בו שרירות לינו של נותן השרותים היא שתקבע את תוצאות הדיון, והלקוח יאלץ לשים פעמיו למערכת בתי המשפט, ככל שידו משגת לעשות כן.
מוצע-מנפיק לא יוכל שלא לזכות לקוח!.
היה והלקוח זוכה ונתגלו ראיות הקושרות את הלקוח באופן מובהק לביצוע עבירת מרמה, יוכל המנפיק להודיע ללקוח בכתב את ממצאיו, ולהגיש תלונה למשטרה,
הגשת התלונה היא חובה בנסיבות אלה.
כך ידע הלקוח את הסיכון שהוא נוטל
וכך תימנע שרירות הלב של נותני השרותים.
סעיף 27 (ב) ראו לעיל, ההודעה חייבת להיות בכתב ומנומקת.
סעיף 28 (ב)-דרישת ההודעה בכתב מנותן השרות למשלם, מנומקת ומכילה מסמכים שהביאו לקבלת ההחלטה, ינתנו לא על פי דרישת המשלם, שלא תמיד מודע לזכויותיו, אלא כחובה על נותן השרות.
הודעה לרא הנמקה ומסמכים מלווים תחשב כבטלה ונוגדת את החוק.
סעיף 29-כפי הנאמר במבוא יש להגדיר מחדש מסמך עיסקה
סעיף 29(ב)-סעיף זה לענין 30 הימים מעלה תהייה, שכן בנסיבות של אובדן וגניבה, עת קל יותר לזהות את החפץ המכשיר או הפלסטיק החסר, אין כל מגבלה על מועד ההודעה,
ברם במסמך חסר, עת מאן דהוא עושה שימוש בפרטי הכרטיס או החפץ או המכשיר, מבלי שלמשלם יד כל ידיעה על כך, שכן לא חסר לו דבר,הגבלנו את זכאותו לפיצוי ב- 30 ימים.
מוצע לשקול מחדש את הנושא ,שכן או שאותה מגבלה תחול גם על נסיבות של אובדן וגניבה, או שיקבע מועד אחר לענין מסמך חסר, או פשינתן פאור ממגבלת הזמן, (כבוד השופט ז"ל עדי אזר קבע בפסק דין לענין זה כי יש לראות בשימוש בפרטי אמצעי התשלום על ידי צד ג כגניבה לכל דבר וענין, והאציל את הזכויות למשלם מתוך הגדרת שימוש לרעה על ידי צד ג).
יש לתת דגש לאי דרישת הכתב וכי אין היא מהווה תנאי לזיכוי הלקוח.
32(א) יש להגדיר מהו פריט אימות מוגבר, בעיקר למסמך חסר, שכן כיום לא ניתן לדוגמא לבדוק קוד סודי בעסקות מעין אלה ולפיכך עלול להיות מצב בו בית העסק ימלא חובותיו ללא אמצעי זיהוי מוגבר,ולא ניתן יהיה לחזור ולחייבו בגין עיסקת היסוד.
מאידך ללקוח תהיה זכות לביטול העיסקה
נמצא איפה כי המחלוקת תהיה בין נותני השרותים .
וכפועל יוצא או שיצומצם הענף של מסמך חסר, או שתועלינה העמלות לבתי העסק.
מוצע-ראשית כי לא תינתן זכות התניה כל סעיף זה ביחסים שבין בית העסק המוטב לבין נותן השרותים, (סעיף קוגנטי), וכן כי בכל עיסקה במסמך חסר תהיה חובה לבדוק באופן מובהק-תוקף הכרטיס, ת.ז. של הלקוח, והערך היחידני של הכרטיס בצורת 3 ספרות על גב הכרטיס הנקרא CVV2
ברצוני להעלות סוגיה נוספת המועלית בצורת הצעת חוק על ידי חבר הכנסת שמולי, ואשר לטעמי מקומה בחוק זה
ההצעה דנה במכירה לקשישים תוך הונאתם.
הכללת הנושא בחוק זה תאגד את כל ההוראות לענין אמצעי תשלום, כשלים וזכויות הלקוח בגינן, במקום אחד ותביא ליעילות תיפעולית וניראות גבוהה יותר.
כפי שהיה בעבר עת הוכנס תיקון לחוק כרטיסי חיוב בענין יחידות נופש, כך יש לכלול נושא זה כאן
ולהלן התיחסותי
בית עסק יצהיר בפני נותן השרות אם הוא מוכוון לפעילות צול קשישים
בית העסק יתחייב כי בנסיבות של חריגה מהוראות החוק ניתן יהיה לבטל לו את העיסקות כולן נשוא מכירה מעין זו
היה ופנה לקוח לנותן השרותים והראה כי נעשתה מכירה תוך הונאתו על ידי המוטב, בין לענין מחיר שאינו תואם את המוצר או לענין השרות הנמכר,
והפונה הינו מעל גיל 70 במועד ביצוע העיסקה, או חסר יכולת החלטה עקב מצבו הבריאותי.
יבטל נותן השרות את העיסקה מן היסוד, תוך הודעה לנותן השרותים למוטב כי הארוע הינו מכירה תוך הונאה קשיש,
נותן השרותים למוטב יהיה חייב לעצור את כלל הפעילות של המוטב עד לליבון ובחינת העסקות של המוטב עם לקוחותיו, ולהשתכנע כי הן נאותות .
היה ונמצא כי יש במכירה משום הונאת הקשיש יועבר דיווח מיידי לרשות להגנת הצרכן
זו תבחן הנושא ותודיא ברבים הודעה לציבור
ותיידע את כל נותני השרותים למוטב לחדול מפעילות עיסקית איתו, והם יהיו חייבים להענות להנחיה זו.
בכך נימצא מסיעים לאותם קשישים אשר אין מי שיסייע בידם, ואנו המחוקק, נהיה להם לפה