חומר רקע
24.11.2024
לכבוד
ועדת העובדים הזרים של הכנסת
נייר עמדה בנוגע
לכספים שנצברו בקרן דמי המחלה לעובדים פלסטינים
לקראת הדיון הקבוע בוועדה הנכבדה בנושא שבנדון ליום26.11.2024
,אנו מת
כבדים
להגיש נייר
עמדה
בנושא.
,כמוסבר להלן
הכסף שנצבר בקרן
דמי המחלה
נועד
להגיע בזמן אמת
למוטבי הקרן
–
,עובדים פלסטינים שחלו או אף נפצעו ונפטרו (אין מדובר בחוק דמי מחלה, אלא בקרן ביטוחית
כ שבקרנות מקבילות
בוטחו
עובדים גם באירועים אלו). הסיבה לכך שנצבר סכום כה גבוה בקרן
ב
מועד הפסקת פעילות
ה
עקב הגשת עתירה בנושא היא שהקרן נוהלה, בניגוד לכללי מינהל תקין
.והיגיון ביטוחי בסיסי, ללא כל תקנון, ללא קביעת זכאויות וצבירה, וללא נגישות למוטביה
מדובר
בביטוח שמנע ממוטביו אפשרו.ת להפעילו, ולפיכך נצטבר בחשבון המדינה לאורך עשורים
לצערנו, מחדל רודף מחדל :
לאחר עשורים שבהם ,המדינה לא עשתה את שנדרש
ו עקב הגשת
העתירה, היא הפסיקה לנהל את הקרן כמנגנון ביטוחי; התמהמה
ה
כשלוש שנים עד שפרסמה נוהל
לחלוקת כספים למספר קטן של עובדים ומעסיקים; גי בשה המלצות לייעודים לא רלוונטיים ליתרת
הכסף, כאלו שמייעדים את הכסף בשורה התחתונה לאוצר המדינה על אף שהמדינה אינה זכאית
לקבלו; ולבסוף–
.אף לא קיבלה החלטה כלשהי בנושא
,עקב כך
הסכומים שנצטברו אמור
ים להגיע ל
פחות בחלקם ל מוטבי הקרן, שבזמן אמת נמנעה מהם
הגישה ל
הפעלת הביטוח , ועקב כך נותרו ללא הכנסה או נאלצו לעבוד בעת מחלה. להלן נפרט את
.הדברים כמו גם את האופן בו ניתן לאתר עובדים אלו
.א מהות הכסף שנצבר– כספים שלפחות חלקם שייכים לעובדים קונקרטיים:
,בשונה מהמצב כיום ביחס לעובדים במשק
ש עליהם חל חוק דמי מחלה והזכאויות שקבועות בו
לתשלום בעת מחלה, ענייננו בקרן ש במשך עשורים
אמורה הייתה לתפקד כ
קרן ביטוחית , ועל פי
היגיון ביטוחי: המעסיק אינו משלם ישירות לעובד תשלום בגין מחלתו, אלא מבטח אותו בתעריף
קבוע לעת מחלה (ובקרנות המקבילות, גם על אירועים אחרים– על כך נרחיב בה משך). כך, עובד
שחלה, לא יכול היה לקבל ממעסיקו דמי מחלה, והיה עליו לפנות למדור התשלומים ולקבל
ממנו
פיצוי (על פי תקנון שמעולם לא נקבע– גם
.)על כך בהמשך
נובע
מכך , שהגם שהכסף שולם בידי מעסיקים, הוא שולם
חלף חובתם לתשלום דמי מחלה
לעובדיהם. מטבע הדברים
,מדובר בקרן ביטוח וחל עיקרון הערבות
ה הדדית של משלמי הביטוח–
יש מעסיקים ששילמו ביטוח למרות שעובדיהם לא חלו, ו מולם יש מעסיקים שלו היו צריכים לשלם
דמי מחלה לעובדיהם היו צריכים לשלם סכומים גדולים בהרבה מאלו ששילמו לקרן. כך, על אף
,שהכסף שולם מכיסם של המעסיקים הם לא ניזוקו ממנו
שכן הם "בוטחו" חלף חובתם לתשלום
דמי מחלה , והכסף או לפחות חלקו אמור היה להגיע למוטביו–
.העובדים
ב .הצטברות הכסף בקרן לא נבעה מכך שעובדים לא חלו, אלא מכשלי מת"ש:
"הכסף שנצבר בקרן אינו "עודף, אלא תוצר של תת-מימוש הנובע מכשלי מת"ש .במשך כ-
30
,שנים
מתוך כ-
345,000
עובדים שבוטחו בקרן, שולמו דמי מחלה ל-
26,447
,עובדים בלבד ממוצע של881
עובדים בשנה– ופחות מ-
8%
מסך המבוטחים . לא יתכן ולא הגיוני שמספר זה משקף את מספר
החולים האמיתי, בפרט לא בענפים שבהם עסקינן ושפרופיל העובדים בהם אינו
רק צעיר ים בריאים
.כי אם גם אנשים מבוגרים
:רק לשם השוואה אחוזי המימוש של קרן דמי מחלה אחרת, הקרן
למאבטחים של ההסתדרות הכללית, מומשו למעלה מ-
80%
מהכספים שהצטברו . בגלל שקשה
להניח שמאבטחים חולים פי עשרה מעובדי בניין, תעשייה וחקלאות–
הרי שהסיבה לאחוזי
המימוש האלה .היתה היעדר נגישות לכספים
,אם כך הסטטיסטיקה מלמדת שיש עוד מספר רב של אנשים שהיו אמורים לקבל כסף מהקרן חלף
זכאותם לדמי מחלה, ולא קיבלו. הסיבות לכך נעוצות באופן בו ניהל מת"ש את הקרן; בגין סיבות
אלו גם הוגשה העתירה בבג"ץ5918/16
, והן שככל הנראה גם הובילו את מת"ש להחליט שהיא לא
מעוניינת בניהול הקרן ולהפסיקה ככזו בסוף שנת2018
(היעדר תקנון והגדרת זכויות, היעדר
נגישות, פרוצדורה לא מתקבלת על הדעת ובמקרה הטוב קבלת הכסף באיחור ניכר, וכיו"ב. הדברים
.)פורטו במסגרת ההתיידנות האמורה ואינם שנויים במחלוקת
האמור לעיל מלמד
על כך שיש מספר גדול של אנשים שאמור היה לקבל כספים מהקרן, ודאי לו
הייתה מנוהלת בזמן אמת עם תקנון הקובע זכאויות דומות לאלו שנקבעו בקרנות מקבילות (למשל
זכאות להשלמת דמי פגיעה ל
נפגעי תאונות עבודה ו
תשלום ל שארי עובדים שנפטרו). חלק מהכסף
האמור–
ועל תחימת היקפו נעמוד להלן–
שייך אם כן לעובדים, ולא ניתן, לא מוסרית ולא
.משפטית, להשאירו בקופת המדינה או לייעדו למטרות אחרות
ג .
הצעות
לייעוד הכסף
נוכח המחדל והיקפו, נוצר קושי להעריך כמה אנשים זכאים לאילו סכומים, בפרט מאחר שמת"ש
מעולם לא ניהלה תקנון שמגדיר זכאויות ואף לא רישום צבירת ימי מחלה לכל עובד.
אך אין לרפא
מחדל בעוול, ולקבוע שבגלל שהדברים נוהלו בדרך כה כושלת לאורך עשורים–
העובדים ייפגעו
.מעוול שנגרם להם. ההגינות מחייבת כי העובדים יפוצו באמצעות מנגנון כלשהו על עוול זה כך
ל ,משל הצענו בעבר לחלק את הכסף או חלקו לעובדים בהתאם למנגנונים מקובלים בעולם
.התובענות הייצוגיות
ל מת"ש
נתונים ביחס ל
עובדים שעליהם
שולמו במשך השנים כספים, היא
,יודעת מי הם לאורך כמה זמן
בוטחו
, כמה ימי מחלה אמורים היו לצבור בתקופה זו , ובני כמה היו
כשעבדו
. בהתב
סס על נתונים אלו, שהגיע ,ה העת שהמדינה תאסוף סוף כל סוף8
שנים לאחר הגשת
עתירה בנושא, ניתן למשל לקבוע מפתח סטטיסטי שמניח מספר ימי מחלה מנוצלים לעובד סביר
בטווח עבודה וגיל, ולפיו לחלק את הכסף או חלקו למי שעמד במפתח. אף אם לא מדובר בתשלום
מדויק, ויש שיקבלו יו תר ויש שיקבלו פחות, הדבר לא מצדיק
ש.לא יינתן כלום לאף אחד
לצד זאת, ניתן גם לייעד כספים מהקרן למי שבוודאות ידוע, שלו היה נהנה בזמן אמת מתקנון דומה
.לאלו שיש בקרנות המקבילות, היה זכאי לתשלום גם בגין אירועים שאינם מחלה, כמפורט לעיל
מדובר באירועים שלפחות חלקם מתועדים היטב אצל המדינה או שניתן להמציא תיעוד פשוט
.אודותיהם כמו פטירת מבוטח, תשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, ועוד
,יובהר, שלעמדתנו, יתכן בהחלט שגם לאחר תשלום לעובדים במנגנונים האמורים או דומים להם
עדיין יוותר כסף בקרן–
במקרה כזה עדיין ניתן לייעדו למטרות הקרן, כגון שיפוי מעסיקים ששילמו
דמי ביטוח לקרן בתקופה הרלוונטית, בגין תשלום דמי המחלה של עובדיהם , גם אם לא עבדו אצל
.אותו מעסיק בתקופת פעילות הקרן ודי שאחד מהם ביטח/בוטח במהלכה
ד .
התנהלות המדינה לאחר הפסקת פעילות הכסף– כשל רודף כשל
לא ניתן לסיים נייר עמדה זה מבלי להתייחס לאופן בו מתנהלת המדינה בשנים שחלפו:
•
קביעה מאוחרת של תקנון רפה ביחס למחלות שהתרחשו עד31.12.2018
–
רק באפריל2022
,
שלוש וחצי שנים לאחר הפסקת פעילות הקרן, קבעה המדינה תקנון רטרואקטיבי
לקרן . מדובר
בלעג לרש , שכן מימוש זכויות בשנת2022
על מחלות משנת2018
,הוא בלתי אפשרי ולא ישים
וממילא הזכויות שנקבעו רטרואקטיבית מקפחות ביחס לקרנות מקבילות ואף ביחס לחוק דמי
.מחלה. לא פלא, שכמעט שאין עובד שעושה שימוש בתקנון המאוחר ופונה לקרן
•
פרסום מאוחר של נוהל שיפוי למעסיקים–
חרף הבטחת המדינה להשתמש בחלק מהכסף
כשיפוי למעסיקים בגין דמי הפגיעה שעליהם לשלם לעובדיהם החל מה-
1.1.2019
, נוהל כאמור
פורסם רק3.5
שנים לאחר מכן. מהפניות שהגיעו אלינו עולה שבתקופ
ת ביניים ארוכה
זו
מעסיקים הפנו–
בצדק, מבחינתם–
את העובדים לקרן, שכן הם עצמם לא יכלו לראות שקל
ממנה כשיפוי. התוצאה הייתה שעובדים רבים, אף אלו שעמדו בתנאים הקשיחים לשיפוי
מעסיקיהם שנקבעו (היותם רשומים אצל המעסיק שביטח אותם עד31.12.2018
, תנאי לא
צודק כשלעצמו ), יצאו בתקופה ממושכת זו
קרחים מכאן ומכאן.
•
ניס
יון לחמוד את הכספים לאוצר המדינה והשתהות אינסופית בהחלטה בדבר יעוד הכספים –
ביחס לשאר הכסף
הקימה
המדינה
צוות שיגבש המלצות בנוגע לייעודו. המלצות הצוות לא
:פחות ממדהימות
לא להעביר שקל ממנו
למוטבי הקרן ואף לא למעסיקיהם שביטחו אותם ,
אלא להשתמש בו לכיסוי חובות המדינה ביחס לאוכלוסיה מוזנחת זו, חובות שממילא על
המדינה היה לקיימן. מטרות אלו, אף אם הן חשובות בפני עצמן, אין להן דבר עם מטרות
הקרן
לשפות עובדים חולים, ובוודאי שאינן מיטיבות עם מוטבי הקרן (בפרט בשנה האחרונה, שכן
.)אלו כבר כמעט שלא נכנסים לישראל לכך יש להוס יף שהצוות יושב על המדוכה כבר
שנים ,
פרסם המלצות (דומות זו לזו)
.פעמיים, ומאז נעלם ונאלם
ה .לסיכום
1
,. על המדינה לאסוף, סוף כל סוף, נתונים בסיסיים על מוטבי הקרן, משך עבודתם וגילאיהם
.ומספר ימי המחלה שהיו זכאים להם לו היו נצברים להם כנדרש בזמן אמת
2. על בסיס הנתונים האמורים, על המדינה להקים מנגנון שיאפשר חלוקה הוגנת ומקצועית
של
.הכסף למוטביו, בדומה לאופן בו נעשים הדברים בתובענות ייצוגיות, ולו על בסיס חזקות מקצועיות
3
.
על המדינה להרחיב את הזכאויות שנקבעו באיחור רב בתקנון, בדומה לזכאויות שנקבעו בקרנות
,מקבילות ולאפשר חלוקת הכסף גם בגין אירועים שאינם מחלה ושהוכרו בקרנות מקבילות (כגון
.)השלמת דמי פגיעה, תשלום לשארי עובד שנפטר ועוד
4
. כספים שנותרו בקרן לאחר כל האמור, יש להשתמש בהם כשיפוי למעסיקים הנדרשים לשלם
.לעובדיהם דמי מחלה