חומר רקע
18 בנובמבר 2018
לכבוד
ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר ח"כים
יו"ר ועדת הכנסת חברי וועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט
במייל
שלום רב,
הנדון: הצ"ח שחרור על תנאי ממאסר (ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט-2018
לקראת הדיון הצפוי להתקיים מחר בהצעת החוק שבנדון, אנו מתכבדים להגיש לכם את עמדתנו כדלקמן.
מדובר בהצעת חוק מיותרת ובלתי יעילה שצפויה לפגוע הן באינטרסים של שב"ס והן באינטרסים של הציבור בכללותו. בנוסף, הצעת החוק מנוגדת לחלוטין להגיון הבסיסי של מערכת הכליאה בישראל שמניחה כי כל אסיר, ובוודאי אסירים קטינים, יכולים להשתקם ולשנות את דרכם.
ראשית, הצעת החוק מיותרת משום שחוק שחרור על תנאי ממאסר כולל כבר את האיזונים הדרושים כדי להבטיח כי רק אסיר שאינו מסוכן עוד לחברה ושעבר הליך שיקומי יזכה לשחרור על תנאי ממאסר. בין היתר, קובע החוק כי ועדת השחרורים תשקול גם נתונים הנוגעים לסוג העבירה שביצע האסיר, נסיבות הביצוע ותוצאותיהן (סעיף 9(1) לחוק). כמו כן, החוק כולל כבר הסדר מיוחד הנוגע למקרים בעלי חומרה מיוחדת (סעיף 10 לחוק).
בפועל, במקרים בודדים בלבד זוכים אסירים ביטחוניים לשחרור על תנאי ממאסר. היקף האסירים הביטחוניים המשתחררים על תנאי עומד על אחוזים בודדים - כך, לדוגמה, בשנת 2016 רק 1.6% מכלל האסירים הביטחוניים ששוחררו באותה השנה זכו לשחרור על תנאי (מרכז המחקר והמידע של הכנסת, היבטים בעבודת ועדות השחרורים, 14.3.17). למיטב ידיעתנו, חלק ניכר מהאסירים הביטחוניים המשתחררים הם קטינים.
נטל ההוכחה המוטל על אסיר ביטחוני המבקש להשתחרר בשחורר מוקדם הוא גבוה לאין שיעור לעומת זה שמוצב בפני אסירים פליליים והוא נדרש להוכיח כי הוא זנח את העמדה האידיאולוגית שברקע העבירה שביצע. בנוסף, הוא נדרש להצביע על התקדמות ממשית בטיפול השיקומי אשר יש בו להפיג את החשש ממסוכנותו. (בג"ץ 1920/00 זהבה גלאון נ' ועדת השחרורים, פ"ד נד(2) 313, 324 (2000) וראו גם: רע"ב 3515/16 ריכטר נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.6.16)).
שנית, הצעת החוק צפויה לבטל אפילו מאותם אסירים ביטחוניים בודדים את התמריץ להפגין התנהגות חיובית במהלך מאסרם ולעבור הליך שיקומי. ברור, כי תוצאה זו אינה רצויה הן לרשויות הכליאה והן לחברה בכללותה.
בנוסף, הצעת החוק אינה מבחינה בין חומרת העבירות המבוצעות אלא מתייחסת לכל אסיר שעבר "מעשה טרור" כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016 וכן מי שהורשע בעבירה נגד ביטחון המדינה בבית משפט צבאי. הצעת החוק מתייחסת למגוון גדול של עבירות החל מיידוי אבנים וכלה ברצח.
הצעת החוק מתעלמת לחלוטין מהתכלית השיקומית וצופת פני העתיד של מנגנון השחרור המוקדם בפרט ושל מערכת הכליאה בכלל. ההנחה כי אדם שעבר עבירה, חמורה ככל שתהיה, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בקטין, לעולם לא יוכל להשתקם ומשכך ראוי "לוותר" עליו מלכתחילה מנוגדת להנחות יסוד של מערכת הכליאה בישראל.
לאור האמור לעיל, ראוי להתנגד להצעת החוק ולא לקדם אותה.
בברכה,
אן סוצ'יו, עו"ד