חומר רקע
י"ב בכסלו התשע"ט
20 בנובמבר 2018
אל: ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הנדון: הצעת חוק השמות (תיקון – הגבלת שינוי שמו של עבריין מין), התשע"ח-2018 של חה"כ מרדכי יוגב ומיכל רוזין (פ/4943/20) והצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – מגבלה על שינוי שם), התשע"ה-2015 של חה"כ אורלי לוי אבקסיס (פ/201/20)
א. הצעות החוק
בהצעת חוק פ/4943/20 מוצע לקבוע כי שר הפנים יהיה רשאי למנוע את שינוי השם של מי שהורשע בביצוע עבירת מין כהגדרתה בחוק הגנה על הציבור, התשס"ו-2006 (להלן – חוק ההגנה), אלא אם שוכנע כי אין בשינוי כאמור כדי לסכן או לפגוע בשלום הציבור. מדברי ההסבר להצעה עולה כי מטרתה הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות.
בהצעת חוק פ/201/20 מוצע להוסיף למגבלות שרשאי בית המשפט להטיל על עבריין מין, מגבלה על שינוי שמו לתקופת הפיקוח. מדברי ההסבר להצעה עולה כי מטרתה העיקרית של ההצעה היא למנוע מעברייני המין ל"לחמוק מהמערכת" וכן למנוע מנפגעי העבירה מפגש לא רצוני עם עבריין המין.
שתי הצעות החוק עברו בקריאה הטרומית ביום 21.2.2018. ועדת השרים לענייני חקיקה תמכה בהצעת החוק פ/4943/20. הצעת חוק 201/20 הוצמדה להצעת החוק האחרת.
ב. חוק השמות ומגבלות על שינוי שם
חוק השמות נחקק בשנת 1956. הוא עוסק בעקרו בשלושה עניינים:
החובה להיות בעל שם ושם משפחה;
קביעת שמו של אדם – בין על ידי הוריו ובין באמצעות פקיד במקרים הקבועים בחוק;
ושינוי שמו של אדם – בקשר עם אימוצו; נישואיו או גירושיו (סעיפים 6 ו-7 לחוק) או לפי בחירתו (סעיף 10 לחוק).
סעיף 16 לחוק קובע כי "השר רשאי לפסול בחירת שם לפי הסעיפים 8, 9 ו-9א ושינוי שם לפי סעיפים 10, 13 אם סבור הוא שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו." בשנת 1996 נוספה גם הסיפה לסעיף הקובעת "ואולם לא יפסול השר שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור."
ביחס לחוקי שמות אחרים בעולם מאמץ החוק גישה ליבראלית יחסית. כך לדוגמא, החוק אינו מחייב מתן שם בעל סממן דתי, אינו מונע מתן שמות הנוהגים במגדר מסוים וכן מאפשר לאדם לבחור לעצמו שם שאינו משקף בהכרח את הסטטוס המשפחתי שלו (לדוגמא אינו מחייב איש ואישה לשאת את שם המשפחה של בני זוגם).
זאת ועוד, אין בחוק איסור על אדם להשתמש בשם שאינו שמו, ושימוש כזה, אינו מהווה עבירה פלילית, למעט במקרים חריגים.
חוק השמות מאפשר לכל אדם מעל גיל 16 (לקטין – בהסכמת הוריו) לשנות את שמו. שינוי השם כולל גם בקשה של אדם להוספת שם (פרטי או משפחה) או הסרת שם (פרטי או משפחה). לפי סעיף 20 לחוק השמות, לא ניתן לשנות את השם יותר מאחת ל-7 שנים. במקרה שמעוניינים בשינוי השם פעם נוספת לפני תום התקופה, ניתן לפנות בבקשה מנומקת בכתב לשר הפנים. במשך 7 השנים שלאחר שינוי השם, מופיע השם הקודם בספח תעודת הזהות, ובסוגריים בדרכון (תקנה 4 לתקנות מרשם האוכלוסין (רישום בתעודת זהות) ותקנה 3 לתקנות השמות).
נכון להיום קיימת לשר הפנים סמכות לפסול בקשה של תושב לשינוי שמו אם הוא סבור שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו, בהתאם לסעיף 16 האמור. מנוהלי משרד הפנים עולה כי המניעה אינה ביחס לעצם החלפת השם אלא לשם הנבחר. כך, לא תינתן האפשרות לשנות שם לשמו של אדם מפורסם, שינוי שם לשמו של צורר או שינוי שם המעיד על קבוצת אוכלוסין שהאדם אינה נמנה עליה (כגון שם משפחה השייך לכהן או שם משפחה בדואי למי שאינו נמנה על הקבוצה), משתייכים לקטגוריה זו. על החלטה של שר הפנים לפסול שינוי שם ניתן לערער באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
נכון להיום, הפעלת סמכות ביחס לשינוי שם בשל עבר פלילי מיושמת באופן חלקי ביותר: הראשון, אין לשר הפנים סמכות לקבל מידע מהמרשם הפלילי לעניין חוק השמות; והשני, אין לשר מספיק מידע על מנת למלא את הדרישה לפי אותו סעיף להוכיח כי שינוי שמו של העבריין עלול לפגוע בשלום הציבור.
ממשרד הפנים נמסר כי מספר הבקשות לשינוי שם לפי סעיף 10, כ-31,000 בשנה.
קיימים הסדרים שונים במדינות שונות ביחס למגבלות או איסורים על שינוי השם. חלק מהמגבלות נוגעות לכלל העבריינים ולאו דווקא לעבריינים מסוג מסוים. כך לדוגמא כולל ההסדר האוסטרלי חובה על מי שהורשע בעבירה שדינה למעלה משנה לדווח על כך במסגרת הגשת הבקשה, ואין הטיה הנוגעת לעבריינים מסוג מסוים דווקא. חלק מההסדרים כוללים רישום של החלפת השם (בחלק מההסדרים מדובר במרשם כללי שאינו מכוון לעבריינים דווקא ובחלק קיימת חובה של עבריינים דווקא להירשם במרשם השמות המשטרתי (קנדה). בחלק מהמדינות (כגון אילינוי ובריטניה) מצומצמות המגבלות על שינוי שם למי שעברו עבירות מסוג מסוים, ובכלל זאת עברייני מין, לרוב בקשר עם היותם במרשם עברייני המין.
ג. נושאים לדיון:
מטרת התיקון המוצע:
השאלה הראשונה המתחייבת לטעמנו היא מהי מטרת ההסדר? כאמור, מדברי ההסבר של הצעתם של חה"כ יוגב וחה"כ רוזין עולה כי מטרת ההצעה למנוע סכנה לביטחון הציבור מעברייני מין. מדברי ההסבר להצעתה של חה"כ לוי-אבקסיס עולה כי מטרת הצעת החוק היא למנוע מעברייני מין להתחמק מהמגבלות של חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004, ולהקטין את הסיכוי למפגשים לא רצוניים בין נפגע העבירה ובין עבריין המין. לטעמנו התכליות שבדברי ההסבר וההסדרים השונים המוצעים מחייבות בחינת מטרותיו:
הגנה על הציבור מפני פגיעה – ככל שהוועדה תשתכנע שהתכלית העיקרית ביסוד ההסדר היא הגנת הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות, על הוועדה להוסיף ולבחון את מספר שאלות נוספות: ראשית, מדוע להבחין בין עבירות מין לעבירות אחרות. בפרט האם נכון להחיל את ההסדר על כלל עבירות המין (גם אלו שבוצעו בנסיבות קלות יחסית), ומדוע ההצעה לא חלה על עבריינים שיהיה קשה לאתר את הפגיעה על ידם, ולמנוע אותה בעתיד כגון מי שפגעו בילדים, קשישים או חסרי ישע וכן עבריינים קשים, שלא בפרק עבירות המין, כגון סרסורים ששידלו קטינות לזנות, מבצעי עבירות סחר בבני אדם, רוצחים ועוד. שנית, נשאלת השאלה מהי ההצדקה לקביעת הסדר של מניעת שינוי שם דווקא ביחס לעברייני מין, שדווקא לגביהם קיימת יחידת פיקוח שמטרתה מניעת הישנות עבירות על ידם, וחקיקה ייעודית נוספת שמטרתה מניעת עבירות נשנות כגון חוק למניעת העסקה של עברייני מין במקומות מסוימים, התשס"א–2001) ומאחר שתפיסת ''הפיקוח החברתי'' לא התקבלה על ידי המחוקק בישראל ואינה מתיישבת עם התפיסה הקיימת לגבי מניעת הישנות עבירות מין. שלישית, יש גישות הגורסות שציון שמם של עברייני מין ככאלו עלול לפגוע בשיקומם ולהביא דווקא להגברת המסוכנות על ידם. על כן, ככל שההסדר שבהצעת החוק תכליתו היא דווקא להגן מפני עברייני המין, נשאלת השאלה האם אכן יש בהסדר כדי להגשים את המטרה.
הגנה על נפגע עבירת מין מהיתקלות בפוגע שלו – תכלית זו מעלה לטעמנו שתי שאלות שעל הוועדה לתת עליהן את הדעת: הראשונה, כמה מקרים אכן יימנעו בעקבות תיקון החוק בהתאם למוצע? ושניה, האם מניעת מספר מפגשים כאמור מצדיקה פגיעה בפרטיות של עברייני המין ובאפשרות השיקום שלהם.
הבניית שיקול הדעת של שר הפנים; כיצד יופעל ההסדר המוצע?
האם נכון להחריג מההסדר מי שביצע את העבירה בעת שהיה קטין או שמא די בתקופות ההתיישנות והמחיקה המיוחדות לעניין קטינים? מה לגבי עבירות שאינן מתיישנות?
איזה מידע יהיה בפני שר הפנים לצורך החלטה? האם ניתן יהיה להפנות את המבקש לבחינה נוספת של קצין מבחן? מעריך? האם יהיה נכון לתת לשר הפנים גישה להערכות מסוכנות של מי שהורשע בביצוע עבירת מין? האם נכון יהיה לתת לו מידע נוסף?
האם תינתן לשר הפנים גישה למרשם הפלילי, באמצעות שאילתה, ובהתאם לסוג העבירות שייקבעו, וזאת בדומה להסדרים הקיימים ביחס לגורמים אחרים שיש להם גישה למרשם הפלילי? האם ניתן לאפשר לשר הפנים לקבל קובץ מוצפן שאינו חשוף לעובדי המשרד אך מוצלב עם תוכנת המחשב של המשרד, כך שמי שמבקש את שינוי שמו והמגבלה חלה עליו – תופיע לגביו ההערה?
ככל שתתקבל החלטת הוועדה ולפיה נכון להרחיב את קשת העבירות מעבר לעבירות לפי חוק הגנה על הציבור, יש מקום לקבוע אילו עבירות תכללנה ובפרט - האם נכון לנקוב בחוק ברשימת העבירות או שמא נכון לקבוע עקרונות מנחים (וזאת על מנת לצמצם את הקשיים שנוצרים עם הזמן עם עדכון העבירות)
האם ראוי לקבוע "תקופת מחיקה" או "תקופת התיישנות" ? מה דינו של מי שקיבל חנינה, לעניין המגבלה על שינוי שם?
נעיר כי ככל שלא תיקבענה הוראות מיוחדות בחוק, בעניין זה המלצת הגורמים המקצועיים היא לאמץ את תקופת ההתיישנות הקבועה במרשם הפלילי שמתחילה מתקופה של 7 שנים ביחס למי שלא נגזר לגביו עונש מאסר. (ראו לעניין זה הסעיפים הרלוונטיים מחוק המרשם הפלילי שבסעיף ה' למסמך זה).
ביחס לחנינה נציין כי ככלל, לעניין חוק זה, ראוי בעיננו כי יחול הדין המקובל ביחס לעיקר שימושיו של המרשם הפלילי והוא כי החנינה תזכה את אותו אדם גם מהפעלת המגבלה על שינוי שמו.
האם נכון להעניק למי שסורב לפי חוק זה סיוע משפטי?
ד. נוסחים מוצעים
נוסח הצעת החוק של חה"כ יוגב וחה"כ רוזין: תיקון סעיף 20 "סייג לשינוי שם":
20. מי ששינה שמו כאמור בסעיף 10, אם לפני תחילת חוק זה ואם לאחריה, לא ישוב וישנה שמו לפי אותם סעיפים תוך שבע שנים מיום תחילת תקפו של השינוי הקודם, אלא באישור השר.
נוסח ב: הצעת החוק של חה"כ לוי-אבקסיס: תיקון חוק ההגנה על הציבור
"13. (א) החליט בית המשפט להוציא צו פיקוח לגבי עבריין מין, יקבע בצו את התנאים האלה:
...
(ב) בית המשפט, לאחר שקיבל את המלצות יחידת הפיקוח בדבר תנאי הפיקוח והמעקב המומלצים בעבור עבריין המין, רשאי לכלול בצו הפיקוח את התנאים הבאים, אם סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת; בסעיף קטן זה, "מגבלה" – לרבות איסור:
(1) מגבלה על צריכת משקאות משכרים, או שימוש בסמים מסוכנים כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (בחוק זה – סמים מסוכנים);
(2) מגבלה על החזקת חומר או כל דבר שנועד לעורר מינית;
...
(ג) בית המשפט יקבע את תנאי הפיקוח והמעקב כאמור בסעיף קטן (ב), בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מעבריין המין לביצוע עבירת מין נוספת, ואם החליט בית המשפט להחיל על עבריין המין תכנית לשיקום מונע במסגרת פיקוח בהתאם להוראות סעיף 20ד – יקבע את תנאי הפיקוח בהתחשב בהתקדמות תכנית כאמור; ואולם לא יורה בית המשפט על הכללתו של תנאי מסוים בצו הפיקוח אם ניתן להשיג את מטרת הפיקוח והמעקב באמצעות תנאי אחר שפגיעתו בעבריין המין פחותה."
נוסח ג: הצעת הייעוץ המשפטי לוועדה:
העיקרון בהצעת החוק הוא הרחבת קשת העבירות שבשלהן יוכל שר הפנים להגביל את שינוי השם. ניתן להגדיר את העבירות על ידי קביעת עקרון מנחה (לדוגמא מסוכנות לציבור) או באמצעות רשימת עבירות. מובהר כי העבירות המוצעות ראויות לטעמנו עוד לדיון, אולם ראוי לדעתנו להכריע בשאלת הרחבת ההסדר לעבירות שמחוץ לתחום עבירות המין עוד טרם הכנת החוק לקריאה הראשונה:
16. "פסילת בחירה או שינוי"
מיום 15.2.1996
תיקון מס' 3
ס"ח תשנ"ו מס' 1562 מיום 15.2.1996 עמ' 84 (ה"ח 2470)
16. השר רשאי לפסול בחירת שם לפי הסעיפים 8, 9 ושינוי שם לפי סעיפים 10, 11, 13 ושינוי שם לפי סעיפים 10, 13 אם סבור הוא שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. ואולם לא יפסול השר שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור.
מיום 18.2.2008
תיקון מס' 5
ס"ח תשס"ח מס' 2134 מיום 18.2.2008 עמ' 203 (ה"ח 189)
16. השר רשאי לפסול בחירת שם לפי הסעיפים 8, 9 ו-9א ושינוי שם לפי סעיפים 10, 13 אם סבור הוא שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. ואולם לא יפסול השר שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור.
השר רשאי לפסול בחירת שם לפי הסעיפים 8, 9 ו-9א ושינוי שם לפי סעיפים 10, 13 אם סבור הוא שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. ואולם לא יפסול השר שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור.
ה. סעיפים רלוונטיים מהמרשם הפלילי:
מסירת מידע לשם פעולה
6. מי שהוסמך על פי חיקוק לתת, לחדש או לבטל רשיון, היתר, זכות עיסוק או זכות אחרת (להלן - זכות), ולשם כך הוא רשאי על פי אותו חיקוק להביא בחשבון את עברו הפלילי של מבקש הזכות, של בעל הזכות או של אדם אחר הנוגע בדבר, תמסור לו המשטרה מידע מן המרשם על כל אחד מאלה אם הוא הסכים לכך.
התיישנות הרשעה
14. (א) לא יימסר מידע לפי סעיפים 6 עד 9 אם עברו מיום פסק הדין או ההחלטה התקופות המפורטות להלן (בחוק זה - תקופת ההתיישנות):
(1) אם הוטל מאסר עד שנה אחת - התקופה שהוטלה ועוד שבע שנים;
(2) אם הוטל מאסר עד חמש שנים - התקופה שהוטלה ועוד עשר שנים;
(3) אם הוטל מאסר למעלה מחמש שנים - התקופה שהוטלה ועוד כפל התקופה, ובלבד שהתקופה הנוספת לא תעלה על חמש עשרה שנים;
(4) אם הוטל עונש שאינו בין המפורטים בפסקאות (1) עד (3), או נתן בית המשפט קביעה כאמור בסעיף 2(3) - שבע שנים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו לגבי עבירה שעבר קטין, בשינויים אלה:
(1) אם הוטל מאסר עד שלוש שנים - תקופת ההתיישנות תהיה התקופה שהוטלה ועוד חמש שנים;
(2) אם הוטל מאסר עד חמש שנים - תקופת ההתיישנות תהיה התקופה שהוטלה ועוד שבע שנים;
(3) אם הוטל מאסר למעלה מחמש שנים - תקופת ההתיישנות תהיה התקופה שהוטלה ועוד עשר שנים;
(4) אם הוטל עונש שאינו בין המפורטים בפסקאות (1) עד (3) או נתן בית המשפט קביעה כאמור בסעיף 2(3) - תקופת ההתיישנות תהיה שלוש שנים.
(ג) המשטרה תמסור מידע אף אם חלפו התקופות האמורות בסעיפים קטנים (א) או (ב) אם ידוע לה שהאדם עדיין לא נשא ענשו, כולו או מקצתו.
(ד) אם בתקופת ההתיישנות הורשע אדם בעבירה או ניתנה עליו קביעה כאמור בסעיף 2(3), יימסר מידע על ההרשעה הקודמת כל עוד לא תמה תקופת ההתיישנות של ההרשעה הנוספת או של הקביעה.
(ה) לענין סעיף זה, "מאסר" - מאסר בפועל, לרבות מאסר על תנאי שהופעל.
חישוב התקופות
15. (א) הופחת עונש או הומר על פי סמכות כדין, יראו לענין תקופת ההתיישנות את העונש כפי שהופחת או הומר כעונש שהוטל בשל העבירה.
(ב) הוטל עונש אחד בשל הרשעות אחדות, או שהוטל עונש מצטבר, רואים אותו לענין תקופת ההתיישנות כאילו הוטל בשל כל אחת מההרשעות.
(ג) הוטלו בפסק דין אחד ענשים שונים בשל הרשעות שונות, יימסר המידע לגבי כל אחת מהן, כל עוד לא חלפו תקופות ההתיישנות כולן.
מחיקת הרשעה
16. (א) משעברו עשר שנים מתום תקופת ההתיישנות (להלן - תקופת המחיקה), יראו את ההרשעה כהרשעה שנמחקה ולא יימסר מידע עליה אלא לגופים המנויים בפרטים (ב) עד (ה) לתוספת הראשונה וליועץ המשפטי לממשלה; היו לנידון מספר הרשעות, תחל תקופת המחיקה רק משתמו תקופות ההתיישנות של כל ההרשעות שלו.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) תהיה תקופת המחיקה, לענין מידע כאמור בסעיף 13, חמש שנים, ולגבי עוון שעבר קטין שטרם מלאו לו שש עשרה שנים – שלוש שנים; תקופת מחיקה כאמור תחל ביום פסק הדין או ההחלטה.
(ב1) תקופת המחיקה תיפסק אם מי שהמידע עליו הורשע בעבירה נוספת.
(ג) הרשעה שנשיא המדינה נתן עליה חנינה, דינה כדין הרשעה שנמחקה.
מידע שלמסירתו אין סייג
17. לא תהיה התיישנות או מחיקה לפי סעיפים 14 ו-16 לגבי עבירות אלה:
(1) עבירות שענשן מוות;
(2) עבירות שאין עליהן התיישנות לפי חוק ביטול התיישנות בפשעים נגד האנושות, תשכ"ו-1966;
(3) עבירות שענשן מאסר עולם או מאסר עשרים שנים והוטל מאסר בפועל של עשר שנים או יותר;
(4) עבירות לפי החיקוקים הבאים אם ענשן מאסר עשר שנים או יותר והוטל מאסר בפועל של חמש שנים או יותר:
א. פרק ז' לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
ב. חוק דיני עונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז-1957;
ג. פקודת הסודות הרשמיים;
ד. סעיפים 49 עד 54 1-57 לפקודת החוק הפלילי, 1936;
ה. חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954;
ו. תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945;
ז. סעיפים 43 עד 46, 92, 100 ו-102 סיפה לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955;
ח. פקודת מניעת טרור, תש"ח-1948;
ט. סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005;
י. חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וכן עבירות לפי חיקוק אחר שהן מעשה טרור כהגדרתו בחוק האמור.
סמכות נשיא המדינה
18. נשיא המדינה רשאי לקצר או לבטל תקופת התיישנות ותקופת מחיקה של אדם, ולהחיל את סעיפים 14 ו-16 לגבי מי שעבר עבירה מן העבירות המנויות בסעיף 17.
פרק ד': תוצאיהן של התיישנות ומחיקה
תוצאי התיישנות הרשעה
19. (א) מידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אילולא ההתיישנות.
(ב) מי שיש עליו מידע אינו חייב לגלות הרשעה שהתיישנה למי שאינו רשאי להביאה בחשבון; שאלה בדבר עברו הפלילי תיחשב כאילו אינה מתייחסת להרשעה שהתיישנה והנשאל לא ישא באחריות פלילית או אחרת מחמת שלא גילה אותה למי שאינו רשאי עוד להביאה בחשבון.
(ג) פסלות שנפסל אדם בשל הרשעה לתקופה שנקבעה בחיקוק תפקע אם עברה על ההרשעה תקופת ההתיישנות לפי חוק זה.
תוצאי מחיקת הרשעה
20. (א) מי שנמחקה הרשעתו ייחשב לענין כל דין כאילו לא הורשע, וכל פסול שנפסל בשל ההרשעה, בין מכוח חיקוק ובין מכוח פסק דין, לרבות פסק דין בהליך משמעתי, בטל מיום המחיקה; אולם אין במחיקה כדי להשפיע על מה שנעשה עקב ההרשעה.
(ב) ראיה שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה לא תהיה קבילה בהליך משפטי או לפני גוף או אדם הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, אלא אם מסר אותה ביודעין מי שהרשעתו נמחקה.
(ג) בהליך כאמור בסעיף קטן (ב) לא יישאל אדם שאלות לגילוי הרשעה שנמחקה, ואם נשאל לא יהיה חייב להשיב.
(ד) שאלה בדבר עברו הפלילי של אדם תיחשב כאילו אינה מתייחסת להרשעה שנמחקה; על אף חובה המוטלת על פי דין או הסכם, לא ישא אדם באחריות פלילית או אחרת בשל הימנעותו מלגלות הרשעה שנמחקה, והימנעות מלגלות הרשעה שנמחקה לא תיחשב כהעלמת עובדה.
(ה) מידע על הרשעה שנמחקה לא יובא בחשבון לענין כל דין, אלא בידי גוף מן המפורטים בפרטים (ב) עד (ה) שבתוספת הראשונה.