חומר רקע
י"ח כסלו, תשע"ט
26 נובמבר, 2018
דו"ח מבקר המדינה בסוגיית ניהול משק המים
עמדת החברה להגנת הטבע לקראת ישיבת הוועדה לביקורת המדינה 27.11.18
הדוח החמור שפרסם משרד מבקר המדינה באוקטובר 2018, ובו הוא מאשים את הניהול הלקוי של רשות המים בהימשכות משברי המים בישראל, היה רק עניין של זמן. קביעותיו של הדו"ח היו קשות וצערנו גם צפויות.
שלושת הליקויים העיקריים עליהם הצביע דוח מבקר המדינה - אי קידום תכניות ארוכות טווח במשק המים; אי ביצוע פעולות מספיקות לצמצום הביקוש למים (בדגש על המגזר החקלאי); ואי שמירה על מאגרי המים הטבעיים – הם כשלי ניהול מתמשכים של משק המים, שוועדות חקירה שונות הצביעו עליהם בעשרות השנים האחרונות, שוב ושוב, כגורמים העיקריים למשברי מים החוזרים.
למרות כל ההתראות של ועדה החקירה הממלכתית האחרונה, שמונתה על ידי הועדה הביקורת המדינה (ועדת ביין, 2010) לא תוקנו הכשלים והליקויים. משק המים ממשיך להתנהל - גם כיום - כמעט ללא תכנון אסטרטגי ארוך טווח. מצב זה מותיר את הזירה להתנהלות באמצעות פתרונות תפעוליים נקודתיים קצרי טווח - ולהמשך מגמות שאיבת יתר ממאגרי המים הטבעיים ברב האגנים בישראל.
המשך ההתנהלות של "הליכה על הסף" וניצול יתר של מקורות המים הטבעיים מוביל לפגיעה במאגרי המים הטבעיים (במי התהום ובכנרת), ולפגיעה קשה בשפיעת המים במעיינות, בנחלים - ובערכי הטבע הנסמכים על המים.
שינויים במגמות אקלימיות - ושנות הבצורת הרצופות; הירידה המדאיגה בשפיעת המעיינות - התייבשות נחלי מקורות הירדן ("ארץ פלגי המים") ומגמת ירידה חמורה בכמויות המים הזורמים לכנרת; הצטמצמות אזורי ויסות שיטפונות והחדרת מים בכל האגנים - והעליה בעצמת השיטפונות; שינויים גיאו-פוליטיים ומשבר מים מחמיר במדינות השכנות לנו. כל התמורות האלה מחייבות השקעה משמעותית בתכנון אסטרטגי ארוך טווח במשק המים - והשקעה בשיקום וניהול בר-קיימא של מקורות המים הטבעיים.
חשיבות שיתוף הציבור בהליכי קבלת ההחלטות במשק המים:
הציבור הוא בעליו של משאב המים. כמו שצריכה להיות לו זכות התייחסות לאופן שבו מנוצלים משאבי טבע אחרים (כמו גז ונפט, כמו קרקע) - כך גם ביחס למים, שהם אולי המשאב היקר ביותר שיש לנו (שמצוי כמובן במחסור).
אופן ומידת ניצול המים בישראל בכלל, ובמקורות הירדן והכנרת בפרט, משפיעים על ערכים ציבוריים אחרים: האם יתקיים טבע בישראל ובצפון הארץ? האם תתקיים תייקות? וחקלאות?
תשתיות המים הינן תשתיות בעלות היבטים פיזיים ותקציביים משמעותיים, שכולם ממומנים מכספי הציבור.
בנוסף, לציבור יש מידע שאין בידי הרשויות, בין אם ציבור מקומי שמתגורר באזור ונסמך על המים בנחלים (למטרות חקלאות, תיירות, שתיה), ובין אם כלל הציבור. המידע הזה הוא הכרחי לצורך קבלת החלטות
להלן שלוש בקשות קונקרטיות לקידום – בהמשך לדו"ח המבקר:
תכנית אב ארוכת טווח למשק המים:
השינויים המהותיים המתרחשים בשנים האחרונות - אקלימיים, כלכליים, סביבתיים וחברתיים - מחייבים השלמה ועדכון של תכנית האב למשק המים - והתאמתה למציאות חדשה. על רשות המים לערוך עדכון לתכנית האב למשק המים (כולל השלמה וקידום תכניות יישומיות הנגזרות ממנה). כמו כן, על משרד האנרגיה ורשות המים לערוך סביב תכנית האב מהלך ציבורי (היוועצות עם בעלי עניין), ולפעול לאישור התכנית בממשלה.
בחינה ציבורית של החלופות לחיבור האזורים המנותקים למערכת המים הארצית:
משבר המים החמור ביותר מתרחש באגן הכנרת (האגן המזרחי), הכולל את מעלה אגן הכנרת – נחלי מקורות הירדן, עמק החולה, והגולן, את הכנרת, את עמק המעיינות, ואת בקעת הירדן. אזורים אלה מנותקים ממערכת המים הארצית, וכל שימושי המים בהם נשענים רק על מקורות המים הטבעיים המידלדלים (שתייה, חקלאות, תעשייה, תיירות - וטבע). באזורים אלה, כל המעיינות והנחלים הולכים ומתייבשים, והחקלאות נמצאת במשבר מים חמור.
לאור משבר המים החמור נדרש לקדם בדחיפות בחינת חלופות תכנוניות לחיבור האזורים המנותקים למערכת המים הארצית, והיערכות להעברת מים מותפלים לאגן המזרחי - ובראש ובראשונה לאזור נחלי מקורות הירדן ועמק החולה ("ארץ פלגי המים") המתייבשת. לשמחתנו, משרד האנרגיה והמים הרים את הכפפה בקיץ האחרון, ודרש מרשות המים, במסגרת החלטת ממשלה מס' 3866, להציג לו תכנית לחיבור האזורים המנותקים לטובת "יצירת אמינות מלאה לאספקת מי שתייה, ולהגדלת אמינות אספקת המים לחקלאות טבע ותיירות באזורים אלו". הבחינה, שאמורה לכלול הערכת עלות – תועלת לקידום תכניות לחיבור האזורים המנותקים, אמורה להיות מוצגת לשר האנרגיה עד לסיום שנת 2018.
החברה להגנת הטבע מבקשת שהתכנית לחיבור האזורים המנותקים למערכת המים הארצית תוצג בוועדה על-ידי משרד האנרגיה ורשות המים, תפורסם להערות הציבור, ושיתקיים לגביה שימוע ציבורי פתוח.
החייאת תיקון 25 לחוק המים (יישום המלצות ועדת ביין):
תיקון זה, נועד ליישם את המלצות ועדת החקירה הממלכתית למשק המים (ועדת ביין). התיקון כולל הסדרה והטמעה בחקיקה ראשית את חובת הכנת תכניות (אב) ארוכות טווח למשק המים; וכן קידום מנגנונים לניהול מוסדר, שקוף, ומשתף של משאב המים. במסגרת התיקון מוצע להקים מועצה ציבורית למים, שתאפשר פיקוח ציבורי וממשלתי על ניהול משק המים בישראל. תיקון 25 לחוק המים, עבר קריאה ראשונה בשנת 2012, ומאז נותר במגרה. החברה להגנת הטבע מבקשת ממשרד האנרגיה ומרשות המים לעדכן ולקדם את תיקון (25) לחוק המים.