חומר רקע
עלם דיגיטל נייר עמדה לדיון בוועדה:
צעדים לזיהוי ולמניעת מצוקות אובדניות בקרב ילדים ונוער בזמן מלחמה ומשבר לאומי
רקע על תחום דיגיטל בעמותה:
מאפיינים של בני נוער וצעירים במרחב הדיגיטלי:
הרשת מהווה מרחב ייחודי בו בני נוער וצעירים משתמשים בפלטפורמות כ"יומן אישי" בו הם מביעים את עולמם הרגשי. בני נוער וצעירים לרוב נרתעים מפנייה ישירה לעזרה והרשת מהווה עבורם מקור נגיש לקבלת עזרה ומענה. המרחב הדיגיטלי הוא אנונימי ובני נוער וצעירים חשים בו עצמאיים ובטוחים יותר.* המרחב הרשתי חסר את החסמים הגיאוגרפי, הכלכליים ולקבל סיוע ותמיכה בדרכים שאינן זמינות עבורם במרחב הפיזי.
בני נוער משתמשים ברשת לצריכה וליצירה של תוכן.
בני נוער יוצרים תכנים אשר מביעים את המצוקה שלהם. הם עושים זאת באמצעות שימוש ב"שפת רשת" הכוללת סימנים , תמונות, "ממים", סאונדים המרמזים על המשמעות באופן נסתר.
בני נוער "צורכים" ועוקבים אחר תכנים המייצרים הזדהות עם מצוקותיהם, הם מגיבים ומביעים את מעורבותם עם התכנים במגוון דרכים שמסמנות את ההזדהות ואת "קבוצת השווים".
מרבית ההתערבויות בתחום הדיגיטל הן מול נערות וצעירות. במובן זה הרשת הינה תמונת ראי "הפוכה" לרחוב בו אנו פוגשים יותר נערים וצעירים.
אובדנות הנה ביטוי של החרפת מצוקה אשר הייתה שם כבר קודם לכן. בני הנוער מעלים תוכן המעיד על מגוון מצוקות ואתגרים רגשיים. לפיכך, מניעת אובדנות ברשת מתחילה כבר בזיהוי סימני מצוקה ראשוניים ולאו דווקא באובדנות ישירה. אובדנות המובעת באופן ישיר ברשתות הנה הביטוי הקיצוני ביותר של המצוקה, אז כבר נדרשת התערבות מיידית למניעת הפגיעה.
אוכלוסיית היעד הינה כלל בני הנוער דוברי עברית וערבית, בגילאים 12-26 אשר נמצאים במרחב הוירטואלי וזקוקים לשיח רגשי, יצירת קשר קצר או ארוך ומרחב ונטילציה לרגשות, חרדות ופחדים המתווספים על קשיי הגיל המאפיינים את התקופה.
נתונים:
עלם דיגיטל הינו אחד הגופים היחידים המשתמשים בטיקטוק כפלטפורמה לאיתור בני נוער במצוקה. עפ"י סקר של איגוד האינטרנט לשנת 2024 בקרב בני הנוער, נמצאת טיקטוק עם 70% שימוש אשר מתוכם 77% משתמשים בה מידי יום.
בשנת 2024 תחום הדיגיטל העלה בטיקטוק 45 סרטונים שנצפו למעלה מ 21 מיליון פעמים.
במסגרת פרויקט איתור של התחום, אותרו 5,920 נערות/ים במצבי מצוקה שונים.
6,137 נערות ונערים פנו להתערבות ב"קליניקה הוירטואלית" שלנו באמצעות הוואטצאפ/צ'אט אנונימי
1,763 איתורים והתערבויות בוצעו בחברה הערבית. 168 נערים ונערות קבלו טיפול במרכז טיפול מקוון.
איך אובדנות בני נוער מיוצגת במרחב הוירטואלי:
יצירת תוכן העוסק באובדנות:
התייחסות ישירה – בני נוער שמשתפים בדחפים אובדניים וברצון לפגישה עצמית. לדוגמה "מרגיש שזה הולך להיות הסופ"ש האחרון שלי", "איך מסיימים כבר את החיים האלה?" "עד כמה זה כאב? אני כבר לא רוצה לחיות יותר". בני נוער לרוב יעלו סרטונים כאלו מחשבונות אנונימיים שלא מסגירים פרטים אישיים עליהם ולא יצלמו את עצמם בסרטון אלא יעלו את המילים על רקע חלק, צילום נוף, דמויות מפורסמות או פנים מוסתרות.
התייחסות עקיפה – חלק מבני הנוער יתייחסו לנושא בצורה עקיפה שלא תסגיר את הכוונות שלהם בפני עוקבים ותהיה ברורה רק לקהל מסויים. כך התוכן האובדני הוא לכאורה פומבי וגלוי לעיני כל, אך בפועל עובר "מתחת לרדאר" של כל מי שאינם מצויים בשפת ותרבות הרשת ויודעים כיצד לקרוא אותו. לדוגמה, נוכל לראות שימוש בסאונדים מסויימים המקושרים עם אובדנות, מילים ב"שפת רשת" כמו ל*תאבד (להתאבד), פ.ע (פגיעה עצמית), סמלים כמו ברקוד או מחדד שמצביעים על צלקות וחיתוך עצמי או אימוג'ים של סכין ודם.
מעורבות בתוכן העוסק באובדנות:
בני נוער משתמשים בכלים של הרשת החברתית כדי להצביע על מעורבות והזדהות שלהם עם התוכן דרך כפתור הלב, שמירת הסרטון, ריפוסט (פרסום חוזר של התוכן) או שיתוף עם חברים. בנוסף הם מגיבים על סרטונים ומשתפים בחוויה האישית שלהם או מביעים הזדהות עם התוכן של הסרטון.
כל אלו עשויים להסגיר את המעורבות הרגשית של בני נוער בתוכן לעוקבים שלהם ולכן הם מפתחים דרכים נסתרות שיצביעו על המעורבות בלי להיות חשופות לעין של מבוגרים או מי שהם לא רוצים שידעו. לדוגמה, במקום לעשות ריפוסט בני נוער יכתבו בתגובה "ריפוסט שקט" או "ריפוסט מסוכן". לעיתים הם יכתבו את המילה "ריל" Real כדי להצביע על ההזדהות שלהם עם התוכן ישאירו מסר לחברים: "אם אתם רואים שעשיתי ריפוסט לסרטון הזה, זה היה בטעות".
תגובה לבני נוער אובדניים ברשת
בתגובה לסרטונים אובדניים של בני נוער נוכל לראות מגוון תגובות. חלק מהמגיבים ינסו לסייע למי שהעלה את הסרטון, לחזק אותו ולעודד אותו להתגבר על הקושי או להציע לו לפנות ולדבר איתם בפרטי (בהודעות פרטיות) כדי לשתף את המצוקה שלהם. במקביל נוכל לראות גם תגובות אחרות שצוחקות או יורדות על יוצר התוכן ולא מתייחסות לאיום האובדני ברצינות אלא כנסיון לקבל תשומת לב, או אפילו מעודדות את הדחף האובדני של היוצרים.
אתגרים:
זיהוי ואיתור של אובדנות מחייב ללמוד שפה ולהבין את האופן שבו בני נוער מבטאים את עצמם. התוכן האובדני "מוחבא" בדרך כלל ולא פשוט לאיתור.
ההתערבות הראשונית. התערבות ראשונית היא שונה מהתערבות של נער שהגיע למוקד פניות. זו פניה יזומה שלנו ולא של הנער/ה. אם אין שיתוף פעולה מול הנער, אין לנו איך להמשיך. עקרונות ההתערבות שלנו (אנונימיות, חוסר שיפוטיות..) לא מתיישבים עם תופעת האובדנות שכן היא מחייבת אותנו בדיווח ובבדיקה שאין לנו את הכלים או את המנגנון לייצרה.
אחרי שלב הזיהוי והאיתור אין לנו את היכולת לדעת האם הנער/ה יפגע בעצמו או לא. יתכן וזו רק "קריאה לעזרה", מתי להתייחס לחובת דיווח, כיצד להגיע לבעל הפרופיל, כיצד לזהות מאפיינים דמוגרפים שלעיתים חסויים או "מזוייפים". כיום הכלי היחידי העומד לרשותנו הוא הפנייה למוקד 105. יש לנו הרבה מאד מגבלות ביכולת שלנו לייצר התערבות וזה מבוסס אך ורק ברצון של הנער/ה לשתף פעולה עם הפנייה שלנו.
חוסר שיתוף פעולה עם הגופים שמנהלים את הרשתות החברתיות. תכנים פוגעניים נמחקים (בני נוער מוצאים צרכים לעקוף זאת) ולא נלקחת מספיק אחריות על זיהוי ומניעה של מצוקות.
המלצות הארגון:
פיתוח כלים טכנולוגיים לזיהוי ואיתור מצוקות בני נוער ברשת. הכלים קיימים בתעשיות עסקיות אך לא נגישים לארגוניים חברתיים. טכנולוגיה שתסרוק את הרשת ותלמד את השפה תוך השתנות וטיוב מתמיד.
הסדרה ממוקדת והבהרה של עקרונות התערבות ואתיקה ברשת, הסדרה של ההיבטים החוקתיים של חוק נוער ולא רק בהיבטים המקצועיים. חובת דיווח.
הקמת שולחן עגול עם נציגי הרשתות החברתיות הנפוצות בישראל, בהן בני הנוער משתמשים. זאת במטרה לגבש עקרונות ואחריות בזיהוי, מניעה ואיתור מוקדם של מצוקות ואובדנות.