חומר רקע

תאריך עברי תאריך לועזי לכבוד ח"כ צביקה פוגל יו"ר הוועדה לביטחון לאומי שלום רב, הנדון: הערות הסניגוריה הציבורית להצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס'..), התשפ"ה-2024 הסניגוריה הציבורית מברכת על קידומן של הצעות חוק שמטרתן להביא לשיפור מנגנוני השחרור המוקדם של אסירים, הן כביטוי ראוי של עקרונות השיקום וצמצום נזקי המאסר, והן כחלק מהמענה לתנאי הצפיפות במתקני הכליאה. כפועל יוצא, הסניגוריה הציבורית תמכה עקרונית במהלך של הקמת היחידה לשחרור על-תנאי ממאסרים קצרים. יחד עם זאת, לנוכח הנתונים שהוצגו עד כה על ידי שירות בתי הסוהר והניסיון שהצטבר עד כה בשטח בדבר פעילותה של היחידה לשחרור ממאסרים קצרים, אנו סבורים כי בנסיבות הנוכחיות יש להאריך את הוראת השעה ולא להפוך אותה לחקיקת קבע. עמדתנו זו חלה ביתר שאת לנוכח התעצמותו של משבר הכליאה הנוכחי (הידוע והמוכר היטב לוועדה). לשיטתנו, משבר הכליאה הקיצוני השורר בימים אלה היה צריך להכתיב הרחבה ומיצוי של אפשרויות השחרור המוקדם של אוכלוסיית האסירים, ובכלל זה של מנגנון השחרור על-תנאי ממאסרים קצרים. זאת במיוחד בהתחשב בכך שמנגנון זה טומן בחובו פוטנציאל מספרי גבוה לריווח מתקני הכליאה, והוא רלוונטי בעיקרו לאוכלוסיית כלואים שהיא בעלת רמת מסוכנות נמוכה יותר. לגופו של עניין, נבקש לשוב ולעמוד על מספר היבטים המעוררים שאלות לגבי העמידה בתכליותיו של ההסדר הנוכחי: היקף האסירים הזוכים לשחרור מוקדם: מהנתונים שנמסרו בעבר, עלה כי בין השנים 2019-2022 שיעור הבקשות לשחרור על-תנאי שהתקבלו על ידי היחידה לשחרור ממאסרים קצרים עמד על 33.5%. מהנתונים שנמסרו לשנת 2023, עולה כי שיעור זה ירד ל-30%. באותן השנים, מדובר בנתון דומה לשיעור השחרורים בוועדות הרגילות. לעמדתנו, נתונים אלה מלמדים כי המנגנון הקבוע בהוראת השעה בעניין היחידה לשחרור ממאסרים קצרים אמנם הביא לשיפור משמעותי בהיקף השחרורים על תנאי במאסרים קצרים לעומת המנגנון הקודם של שחרור בידי נציב בתי הסוהר, אך נראה שניתן היה לצפות להיקף גבוה בהרבה של קבלת בקשות לשחרור על תנאי ביחידה למאסרים קצרים הן על רקע ההסדרים המקלים יותר שעוצבו לגביה, והן בהתאמה למהותם של המאסרים הקצרים. מטבע הדברים, מאסרים קצרים מתאפיינים בעבירות אשר אינן משקפות מסוכנות גבוהה, תקופות התנאי הן קצרות יחסית ופעמים רבות רוב המאסר כבר חופף את תקופת המעצר. לכן, ניתן היה לצפות לשיעור שחרורים על תנאי גבוה יותר משמעותית בהשוואה לוועדות הרגילות. לכן, המנגנון הקבוע בהוראת השעה לכאורה אינו נותן מענה הולם לרציונל העומד בבסיס פעולתה של היחידה לשחרור ממאסרים קצרים אשר נועד להבטיח הליך שחרור מוקדם יעיל ולהביא לשחרורם המוקדם של מירב האסירים המתאימים לכך. בהקשר זה, הסניגוריה הציבורית הציעה להפוך את ברירת המחדל בהוראת השעה כך שייקבע כי אסירים שעונשם עד 12 חודשי מאסר ישוחררו שחרור מוקדם על בסיס התנהגות טובה, למעט מקרים חריגים שיקבעו בחוק. לחילופין, הסניגוריה הציעה לקבוע שינויים בהצעת החוק אשר יסירו חסמים ויבטיחו היקף גבוה יותר של בקשות שתתקבלנה, למשל על ידי קביעת מבחני שחרור שונים מאלו הקבועים בסעיף 9, בכל הנוגע לשחרורם המוקדם של אסירים שעניינם יידון בפני היחידה לשחרור ממאסרים קצרים. אופן פתיחת הליך השחרור המוקדם בפני היחידה לשחרור ממאסרים קצרים: סעיף 2(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר קובע כי פתיחת הליך השחרור המוקדם בפני הועדה מותנית בהגשת בקשה על ידי האסיר. על פי הנתונים שנמסרו, בשנת 2022 מספר האסירים שהחליטו שלא להגיש בקשה לשחרור מוקדם ליחידה עלה לכ-1,900. מספר זה המשיך לעלות בשנת 2023 לכ-2,400. המדובר בלמעלה ממחצית מהאסירים הפוטנציאליים. נתון זה מעורר שאלות אודות החסמים שבשלם נמנעים קרוב לשליש מהאסירים הרלוונטיים להגיש בקשה לשחרור על תנאי. בהינתן העובדה שההליך בפני היחידה אינו הליך אדוורסרי וכן בהינתן פרקי הזמן הקצרים בהם מדובר, מתעורר חשש ממשי לכך שאסירים רבים אינם מודעים לזכותם להגיש בקשת שחרור ליחידה. בפרט אמורים הדברים לגבי אסירים שאינם דוברי עברית, אסירים בעלי לקויות שונות או אסירים המתקשים בכתיבה. יתרה מכך, ייתכן שהסיבה להגשת בקשות שחרור מוקדם ליחידה בסמוך למועד 2/3 או לאחריו היא חוסר המודעות לזכות. בהקשר זה נציין שרבים מהאסירים שהו קודם לכן במעצר עד תום ההליכים, וניכויה של תקופת המעצר ממשך המאסר שנגזר מביא פעמים רבות לכך שיתרת המאסר בפועל היא קצרה ביותר. לעיתים, המשמעות היא שעם ניכוי תקופת המעצר, כבר חלפה למעשה תקופת 2/3 והאסיר זכאי באופן מידי לדיון בשחרורו המוקדם. לפיכך, יש לבחון לעומק את משמעות הנתונים הנ"ל וכיצד מיושם בפועל יידוע האסירים על ידי שירות בתי הסוהר בדבר זכותם להגיש בקשה לשחרור מוקדם. דחייה גורפת של בקשות שחרור מוקדם של אסירים שהורשעו בעבירות אלמ"ב: מהנתונים שנמסרו בעבר עלה כי בין השנים 2022-2019 הוגשו 330 בקשות ליחידה לשחרור ממאסרים קצרים על ידי אסירים שהורשעו בעבירות אלמ"ב, מתוכן התקבלו 6 בקשות בלבד. מגמה זו ניכרת גם בנתוני שנת 2023. אנו סבורים כי מדובר בנתון מדאיג ביותר וכי יש להעמיק בנתונים על מנת להבין מדוע שיעור קבלת הבקשות כה נמוך (עד כדי אפסי) במקרים אלו, ומדוע קיים פער כה משמעותי בין אסירים שהורשעו באלמ"ב לבין יתר האסירים. פער זה מעורר תהיות במיוחד לנוכח העובדה שהיחידה רשאית לדון בעניינם של אסירים שהורשעו באלימות כלפי בן משפחה ומאסרם אינו עולה על 6 חודשים, ומשכך דרישת חוות הדעת המיוחדת מסעיף 11 לחוק שחרור על תנאי ממאסר אינה חלה בעניינם וממילא מדובר בתקופת תנאי קצרה ביותר. בהקשר זה יוזכר כי קיים גם אינטרס ציבורי בשחרור מוקדם של אסירים בתנאי פיקוח ורישיון ותוך שילובם במסגרות טיפול ושיקום, וזאת להבדיל משחרורם "היבש" בתום תקופת המאסר המלאה ללא מרכיבים אלה. בכבוד רב ובברכה, גיל שפירא, עו"ד ישי שרון, עו"ד מנהל מחלקת ייצוג אסירים מנהל מחלקת חקיקה ומדיניות הסניגוריה הציבורית הארצית הסניגוריה הציבורית הארצית