חומר רקע
15.12.2024
לכבוד:
ח"כ צביקה
פוגל
יו"ר הוועדה לביטחון לאומי
שלום רב,
הנדון :עמדת מטה החירום למאבק פשיעה ואלימות - ו הו עד הארצי לראשי הרשויות הערביות
להצעת
)חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה)
'תיקון מס14
)
התשפ"ה –
2024
1.
בתאריך14.8.2024
הגיש מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות את עמדתו לתזכיר החוק. למרות
השינויים שבוצעו מאז, הצעת החוק
במתכונתה הנו
כחית ממשיכה להציג גישה בעייתית
המרחיבה
את תחומי האחריות של מערכי האכיפה העירוניים ומפריטה את אכיפת החוק, תוך התעלמות
מוחלטת
מהמציאות המדממת בחברה הערבית וה תכחשות להשתלטות ארגוני הפשיעה על רוב
תחומי החיים. החוק מרכז סמכויות נרחבות בידי השר לביטחון לאומי, מהלך המוביל לפוליטיזציה
של מערכת האכיפה ופוגע בשוויון הביטחוני. הפוליטיזציה הזו עלולה להוביל לשימוש לא הוגן ולא
אחיד בסמכויות האכיפה, ולהעמיק את תחושת האפליה
וחוסר הביטחון בקרב האוכלוסייה
הערבית. במקום להתמקד בהעלאת הביטחון האישי ושיפור איכות החי ים, כפי שהוצהר בהחלטת
'הממשלה מס1484
ובדברי ההסבר לחוק, ההצעה מתעלמת מהמורכבות של בניית אמון בין החברה
הערבית לכוחות האכיפה והש יטור, במיוחד נוכח א ,וזלת היד של המשטרה במיגור הפשיעה. זאת
,לצד האתגרים הכלכליים והחברתיים העומדים בפני הרשויות המקומיות הערביות דבר אשר
מגביר את החשש מהעמקת הפערים והגברת הניכור בין האזרחים למוסדות המדינה.
2.
לאורך כל הדיונים שהיו בכנסת וגם בדבר ההסבר
הוצגו הערכות המש
ר ד לביטחון לאומי לגבי
יעילות ואפקטיביות גבוהה של מער
כי האכיפה העירוניים במתכונתם הנ
ו כ
חית , לצד הבעת שביעת
רצון מצד
ראשי רשויות מ
ה
חברה ה,כללית. יחד עם זאת
המשרד והוועדה התעלמו טוטאלית
מהשאלות של נציגי מטה החירום
כיצד
מוסברת
יעילות ואפקטיביות כאשר בדוח מרכז המחקר
והמידע
של ה( כנסת היבטים בהפעלת השיטור העירוני, דיצמבר2023
)
ברשויות הערביות חלה עלייה
של18.2%
( בממוצע מספר העבירות הליבה כ:גון
,שוד, איומים, החזקת אגרופן או סכין שלא כדין
הפרעה
.לעובד ציבור והעלבת עובד ציבור)..
.לפני הקמת השיטור
העירוני הממוצע הרב שנתי של
עבירות הליבה היה558.0
עבירות בממוצע לשנה ואילו לאחר
הקמת השיטור העירוני מספר עבירות
הממוצע עלה ל-
659.5. גודל האפקט שנמדד היה נמוך ועמד על
0.59
.
בשלוש מתוך( אחת עשרה11
)
הרשויות הערביות שנבדקו חלה ירידה בממוצע
הרב שנתי מספר עבירות הליבה ואילו ביתר
הרשויות הוא עלה. קרי, לפי הדוח הנ"ל היה צורך בבדיקת עומק ומתן דגש על הצרכים של החברה
הערבית ,דרכי ההתמודדות ו
הסרת חסמים,
אך במקום זאת המשרד החליט לחוקק חוק
שיפגע
ברשויות הערביות .
3.
סעיף1
,להצעת החוק
המרחיב את סמכויות הפקחים המסייעים לאכיפת "
עבירות מסכנות חיים
במרחב הציבורי ", מעורר חשש עמוק. מדובר בהגדרה עמומה ורחבה, המאפשרת פרשנויות שונות
ואינה מגדירה במדויק את סוגי העבירות הנכללות. בכך, הסעיף משמש לשינוי מהותי של השיטור
העירוני וגלגול אחריות על הרשויות המקומיות, תוך פגיעה בחיי הפקחים ו באחידות האכיפה
ובמקצועיותה .
.הפקחים המסייעים אינם שוטרים ואינם כפופים לשרשרת פיקוד ובקרה מלאה
4.
הרחבת סמכויותיהם לאכיפת עבירות חמורות היא מהלך מסוכן, במיוחד במציאות שבה פשיעה
מאורגנת משתלטת על המרחב הציב
ור
, מציאות ה
גבירה את
תחושת ההפקרה מצד כוחות
ה .משטרה
5.
מעבר לכך, ההגדרה העמומה של עבירות מסכנות חיים יוצרת פתח לשיקול דעת בעייתי ואף חריג ה
מסמכות מצד פקחים. הצעת החוק הנ"ל
מונחת
בעיצומה של תקופה רגישה מבחינת היחסים
החברתיים והפוליטיים במדינה
בצל המלחמה אשר עלולה לשמש גם כלגיטימציה לפגיעה בחיי
האזרחים
הערבים. המציאות בשטח מחייבת פתרונות מקצועיים ומדויקים, ולא הרחבת סמכויות
.גורפת ומסוכנת
יש לשוב לנוסח החוק המקורי ולהתמקד בתפקידו המוגדר של השיטור העירוני
כאמצעי משלים למשטרה, ולא כתחליף לה .
6.
ביטול סעיף18
להוראת השעה והחלפתו בסעיפים7
ו7
א אשר
מ רכז את הסמכות בידי השר
לביטחון לאומי ושר הפנים, תוך הסרת הפיקוח הפרלמנטרי והציבורי על בחירת הרשויות
המשתתפות
בתכנית והסמכות של השרים
להחריג רשויות ללא התייעצות מקצועית . מצב זה יוצר
חוסר שקיפות ומעלה חשש להטיית ההחלטות משיקולים פוליטיים שאינם מבוססים על צרכים
מקצועיים ומערכתיים .
לפי
ההצעה , אמנם תפורסם רשימה עדכנית של הרשויות שבהן יוקם מערך
אכיפה באתר המשרד לביטחון לאומי, אך ללא כל פירוט של אמות המידה והשיקולים שהובילו
לבחירתן. היעדר מידע זה אינו מאפשר בחינה אובייקטיבית של ההחלטות ועלול לפגוע באמון
הציבור. מעבר לכך, היסטוריית קבלת ההחלטות ב נושא זה מראה על תהליך בלתי אחיד, המבוסס
על אמות מידה משתנות וללא שקיפות מספקת, מה שהוביל בעבר לחוסר ש וויון בין רשויות בעלות
צרכים דומי .ם תוספת הסמכות לשר לבטל את מערכי האכיפה ברשויות שלא עמדו בהתחייבויותיהן
מחזקת את החשש להשלכות חמורות עבור רשויות מקומיות בכלל, והר
שויות ערביות בפרט ,
המתמודדות עם אתגרים מבניים ומערכתיים משמעותיים. במצב זה, קל יהיה לשר להצדיק ביטול
מערך אכיפה ברשות מקומית בטענה כי לא עמדה בתנאים, בעוד שמקור הקשיים נעוץ באתגרים
מבניים כמו קשיים בגיוס פקחים, הקמת מנגנוני תביעה עירוניים והעדר תמיכה מערכתית
אפקטיבית.
7.
למעשה, גם במסגרת תכנית החומש549
, שנועדה להתמודד עם חלק מאתגרים אלו, משרד הפנים
טרם הצליח להוציא לפועל פתרונות מעשיים. רשויות ערביות רבות עדיין נאבקות בקשיי מינויים
ובאתגרים מבניים נוספים, לרבות היעדר שיתוף פעולה מערכתי עם משטרת ישראל, מה שמרחיק
אותן מנקוד
ת תפקוד אופטימלית של מערכי האכיפה המקומיים .
מצב זה עלול להעמיק את חוסר
השוויון והפערים בין רשויות, לחזק את תחושת האי-
אמון במערכת ולפגוע ביכולתן של הרשויות
המקומיות להתמודד עם תופעות הפשיעה והאלימות בצורה אפקטיבית ומיטיבה עם כלל הציבור.
8.
ביטול סעיף
19
המחייב את השר למסור לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת מדי שנה נתונים על
עבירות האלימות שבוצעו ברשויות פוגע בעקרון הפרדת הרשויות שאמור להבטיח שקיפות, איזון
ושימוש אחראי בסמכויות. חובת הדיווח (סעיף19
) מאפשרת לכנסת לעקוב אחר יעילות מערכי
האכיפה העירוניים, לבחון את השפעתם על תחושת הביטחון הציבורית, ולהבטיח שהם פועלים
בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה,
.ולמנוע החלטות משיקולים זרים
9.
א ירועי7.10
והשתלטות הפשיעה המאורגנת על החברה הערבית צריכים לשמש כתמרור אזהרה
למדינה ולמערכת המשטרה, ולהחזיר את האחריות על הביטחון האישי של האזרחים לידיהן. חשוב
שההתמודדות עם האירועים הללו תיעשה מתוך אינטרס ציבורי ולא מתוך מניעים פוליטיים או
אג'נדות אישיות. ניצול האירועים הללו לקידום מדיניות פוליטית או להענק ת לגיטימציה לפגיעה
באוכלוס ייה שלמה הוא דבר מסוכן.ופסול ישנה חובה לבצע בחינה מחודשת של ההצע
ה
הקיימות
ולהתמקד בפיתוח פתרונות שיתמקדו בהגברת הביטחון האישי של כל אזרח, תוך שמירה על זכויות האדם
ואיזון בין צרכי הביטחון לבין שמירה על חברה דמוקרטית ומכילה.
אנו מדגישים
שאין חולק על הצורך
בחיזוק תחושת הביטחון האישי, דווקא
כחברה שחייה בהעדר תחושת
ביטחון אישי מתמיד
ונמשיך
לדרוש
מהממשלה ומרשויות המדינה בכל יום .עם
,זאת אנו גם נאבקים
בניסיונותיהם של גורמי ם שונים המונעים משיקולים לא עניינים אשר
לא מפסיקים להציע תיקוני
חקיקה
ופרקטיקות ש
פוגעים ביסודות הד
מוקרטיה ו
בזכויות יסוד של
החברה הישראלית
בכלל
והחברה
הערבית
בפרט בתירוץ ה .שמירה על הביטחון האישי
לכן, ולאור האמור לעיל, אנו מבקשים:
1.
גיבוש תורת הפעלה מותאמת לרשויות הערביות:
שכל הגורמים המקצועיים במשרד לביטחון לאומי, בשיתוף
ארגוני חברה אזרחית, ראשי רשויות
ו הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות, יגבשו תורת הפעלה המותאמת לצרכים ולמציאות
ביישובים הערביים מבוססת ידע ומחקר, שתוטמע בחוק.
2.
החזרת סעיף18
לנוסח החוק:
לשמור על אמות מידה מקצועיות, ברורות ושקופות, ולהחזיר את סעיף18
המחייב אישור הועדה
לביטחון לאומי (בט"ל). בנוסף, לאפשר לכל הרשויות, ובפרט הערביות, להפעיל מערך שיטור עירוני
,תוך שמירה על הביטחון האישי של התושבים
ו שמירה על עקרונות השוויון והתאמת המערך
לצרכים המקומיים.
3.
הגבלת סמכויות הפקחים לעבירות מתאימות:
לבטל את הרחבת סמכויות הפקחים לטיפול בעבירות חמורות, ולהגדיר עבירות ספציפיות הדורשות
הגברת אכיפה. יש לדייק את הגדרות הפקחים כך שיתמקדו בעבירות הנוגעות לאיכות החיים ולא
בעבירות חמורות, שיישארו באחריות המשטרה. זאת, במטרה ל
יח וק ז
מהות השיטור העירוני
.כשיטור קהילתי
4.
השארת המעקב הפרלמנטרי והקמת ועדת משנה:
להשאיר את חובת המעקב הפרלמנטרי ולהקים ועדת משנה ייעודית בכנסת שתפקח על מערכי
האכיפה העירוניים, תדון בדיווחים שוטפים, ותבטיח שמירה על
איזון בין הרשויות ואמון הציבור.
5.
טיוב הבירוקרטיה בתהליך קבלת הפקחים:
להגדיר פרוצדורה פשוטה, תחומה בזמן וקצרה יותר למינוי פקחים, על ידי מעבר ממכרזים לפרסום
מודעות דרושים בלבד, צמצום שלבי הבחינה והגבלת זמן בדיקות ביטחוניות על ידי יחידות
המודיעין.
6.
הבטחת שקיפות ושיתוף פעול:ה
להבטיח שיתוף פעולה מלא בין הרשויות המקומיות, המשטרה והכנסת, כדי לוודא שהתכנית
האכיפתית עונה על הצרכים בשטח ומשפרת את הביטחון האישי ביעילות ובאחריות.
,בכבוד רב
ראויה חנדקלו, עו"ד
מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות
הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות
:העתק
חברי הועדה לביט חון לאומי– הכ נסת
עוה"ד גלי בהרב-
,מיארה היועצת המשפטית לממשלה