חומר רקע
עמד ת התאחדות התעשיינים לקראת הדיון בנושא עובדים זרים במפעלי תעשייה וחקלאות בעוטף עזה
ובגבול הצפון והקושי בגיוס עובדים
1.
ה מציאות ה
תעסוקתית הו
ביטח
ונית
בענף התעשייה שונה לגמרי מזו
שהיתה מוכרת לנו
ע רב המלחמה שכלל
ענפי התעשייה בכלל רחבי הא
רץ חווים אותה הן בהיבט תנאי העסקתם של העובדים ,והן בהיבט המכסה
הקטנה
שאינה רלוונטית למחסור הגדול שחווה התעשייה הישראלית בימים אלה .
יתרה מזאת, בפועל, אין היא נותנת
מענה שלם לתעשייה, אף ללא קשר למציאות שנוצרה עקב המלחמה, וזאת בשל מספר חסמים
עיקריים שנפרטם
להלן.
א.
עלויות שכר גבוהות והשפעתן על יוקר המחייה– בהתאם לנוהל, ובשונה מהעסקת
,זרים בענפים אחרים
השכר המינימלי לעובדים הזרים בתעשייה )לעובדים בקטגוריה א' בנוהל)
עומד על
6,200
₪
(
לעובדים בלתי
מקצועיים בקטגוריה ד' לנוהל)
,. מדובר בעלויות שכר גבוהות
כשהשכר המינימלי בהן גבוה בכ-
26%
משכר
המינימום במשק. על שכר גבוה ממילא זה, יש להוסיף תוספות ייחודיות לענפי
התעשייה, כגון תוספת עבור
עבודה במשמרות, הקבועה ברוב ההסכמים הקיבוציים
וצווי ההרחבה בתעשייה, העולה עד כ-
40%
משכר
הבסיס. יודגש, כי שכר גבוה משמעו
תעריף שעתי גבוה, בזמן שרוב הזכויות הסוציאליות כגון שעות עבודה
נוספות ושעות .
ב.
עלות גבוהה בגין מגורים
ניכויים זניחים (כמעט) משכר העובד בגין מגורים -
תקנות עובדים זרים(שיעור ניכויים
מהשכר בעד מגורים
הולמים(, תש"ס-
2000
קובעות מהו הניכוי המקסימאלי המותר
משכר העובדים הזרים ולפיהן, ככלל, רשאי
מעסיק1 לנכות משכר עובדו מדי חודש,
בגין מגורים שסיפק לו, סכום לפי אזור המגורים, הנע בטווח שבין
276
₪
(עבור מגורים בצפון הארץ )
ועד511
₪
(עבור מגורים בת"א)
. אם המגורים בבעלות המעסיק, רשאי
המעסיק לנכות עד מחצית מהסכום המקסימלי לניכוי שנקבע בתקנות. כל זאת בזמן
שהמגורים במדינת
ישראל התייקרו בעשרות אחוזים בשנים האחרונות.
היעדר מגורים קי ימים– חשוב לציין, כי בענף התעשייה אין פתרונות אינהרנטיים,
מיידיים וזמינים לשיכון
עובדים כפי שאלה קיימים בענפים כלכליים אחרים. עובדה
זו, לכשעצמה, מייקרת את הוצאות המגורים
המוטלות על כתפי המעסיק, בשוק השכירות המקומי שבו העלויות, כאמור, גבוהות ממילא.
ייקור הוצאות מגורים בשל אפשרות להעסקת עובדים בודדים בלבד – ההיתרים
לתעשייה ניתנים במשורה
ובצמצום, הן בשל הביקוש הגבוה מול מספר נמוך של
היתרים, והן נוכח המגבלה שנקבעה בהחלטת
הממשלה ולפיה מכסת העובדים הזרים
המקסימלית המותרת להעסקה בתעשייה, תהא עד10%
ממספר
העובדים המקומיים.
לפיכך, בשונה מענפים מרובי עובדים זרים, שם המעסיק יכול לשכן עובדים זרים רבים
במבנה אחד, בפועל רבים מהמעסיקים בתעשייה קיבלו המלצה להעסקת שני עובדים
בלבד, ועל כן, נבצר
מהם להלין במבנה אחד את מספר העובדים המירבי המותר על פי
החוק ובכך להפחית את עלויות המגורים
וההוצאות הנלוות, כפי שנעשה בענפים
אחרים. בשל כך, עלות מגורים לעובד בתעשייה עשויה להגיע לאלפי
שקלים, בהתאם
לעלויות השכירות באזורים שונים באר
ץ .
ג.
הוצאות גיוס גבוהות –בענף התעשייה טרם נחתם הסכם בילטראלי בין מדינת ישראל
למדינה זרה, ו למעשה
אם כך, מדינת ישראל אינה מסייעת ואינה לוקחת חלק פעיל
בהליך האיתור, המיון והגיוס של העובדים
הזרים בחו"ל, כפי שנעשה בענפים אחרים. לפיכך, מ תווספות למעסיק בענף התעשייה עלויות גבוהות בגין
הוצאות איתור, בחינה
וגיוס. למותר לציין, כי אין ביכולת א
ו באפשרות מפעלים, גדולים כקטנים, לבצע
פעולות אלה בעצמם, ומשכך נעזרים הם בגורמים מתווכים, אשר עלויות שירותי הם
עשויות להגיע לכדי
עשרות אלפי שקלים.
ד.
חיוב באגרות יקרות - העסקת עובדים זרים בתעשייה כרוכה בתשלום אגרה שנתית
בסך8,000
בתוספת₪
אגרות הגשת בקשה ורישיון. חלוקת סכומים אלה למספר
חודשי השנה, מביאה להתייקרות ההעסקה
במאות שקלים לחודש אחד.
2.
כל אחד מהחסמים המתוארים לעיל, וודאי כולם יחד, מהוו
ה חסם משמעותי מפני העסקת
עובדים זרים בענף
.התעשייה
ר ברו ,לפיכך ,כי עובדים זרים בתנאים אלה אינם יכולים לתת מענה (ודאי לא שלם) לתעשיי
ה ,עם
או ללא
קשר למחסור בעובדים עקב
המלחמ
ה.
3.
זה המקום להדגיש, כי ללא עובדים יקטן התוצר התעשייתי וירדו הכנסות המדינה. מאידך
, חלופה
של עובדים
יקרים תעלה את יוקר המחייה ותפגע קשות בכושר התחרות של התעשייה הישראלי
ת, כאמו
ר .
4.
נוסי
ף , כי לא יעלה על הדעת להסתמך במקום על יצור מקומי, על מוצרים מיובאים. נסיבות המלחמ ה, כולל
המורדים החות'ים בדרו ם ועצירת הס
חר בטורקיה מול ישראל רק ממחישות,
לצערנו, את השלכות המחסור
בעובדים על התעשייה הישראלית ועל חוסנה של מדינת ישראל.
נוסיף, כי חלק גדול ממפעלי התעשייה הם
מפעלים חיוניים ומפעלים למתן שירותים קיומיי
ם .