חומר רקע
Special Consultative Status at the United Nations Economic and Social Council since 2019
ינואר 2025
נייר עמדה: מאבק בפגיעות וניצול מיני של נערות ונשים בישראל – עומדות לצד טאיסיה זמולוצקי. הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
עמותת עלם מעניקה סיוע לכ-13.5 אלף בני נוער, צעירות וצעירים בשנה, במגוון תוכניות בפריסה ארצית. עלם מפעילה מרחבי טיפול שונים בארץ, חלקם קבוצתיים וחלקם פרטניים, מעניקה טיפול לנפגעי ונפגעות אלימות מינית, וכן לפוגעים מינית, ומחזיקה ידע נרחב אודות טראומה מינית בטווחי גילאים שונים.
תופעת הפגיעות והניצול המיני בקרב נערות ונערים בישראל מהווה מגפה חברתית המחייבת התמודדות רחבת היקף. נתונים מצביעים על עלייה חדה במקרי דיווח על פגיעות מיניות בקרב צעירים וצעירות, ובמיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות. תופעה זו כוללת גילוי עריות ופגיעות על ידי בני משפחה, חברים, זרים, ואף ניצול שיטתי במסגרת כלכלית, חברתית וטכנולוגית.
מעדויות הצעירות שאנו מלוות בעלם עולה כי החשיפה האמיצה של טאיסיה זמולוצקי עוררה כמובן הערכה והשראה רבה, אך לצידה גם התגברות של סימפטומים פוסט טראומטיים. כל חשיפה תקשורתית הנוגעת למקרה של אלימות מינית מיד נוגעת לכל אחת מהצעירות באופן אישי, במקומות שבהם היא נפגעה:
התגברות סימפטומים פוסט טראומטיים - צעירות רבות דיווחו על מחשבות חודרניות ופלאשבקים מהפגיעות שהן חוו בעצמן. התיאורים המפורטים של טאיסיה החזירו את הצעירות למקומות בהן הן נוצלו כשהיו צעירות יותר וחלשות יותר, מול פוגעים אלימים ורבי כח.
חוסר אמון במערכת - הצעירות שיתפו במחשבותיהן לגבי פנייה למשטרה, מי מהן שבזמנו הגישה תלונה והתיק נסגר מנסיבות כאלה ואחרות, ומי מהן שנמנעה מלהגיש תלונה עקב חששות, מוצדקים יש לומר, מפני יחסה של המערכת. אפשר לומר כי החשיפה אודות התנהלות המשטרה שידעה על המתרחש, וזימנה את הנערות לחקירה כחשודות, גרמה למעט האמון שעוד נותר במערכת – להתפוגג ולהתערער.
הבושה עוברת צד - הצעירות דיברו על האומץ של טאיסיה לדבר בפנים חשופות, מתוך שאיפה להיות גם הן במקום שבו הן לא מפחדות יותר, ולא ממשיכות להחזיק את הבושה בנפשן, אלא בוחרות להעביר אותה אל הפוגע.
האשמת הקורבן – לצד התמיכה והתגובות החמות שנחשפנו אליהם בעקבות החשיפה, לצערנו עדיין ישנם רבים שממשיכים להגן על גולן ולהאשים את הנפגעות, לפגוע באמינותן, בכבודן, ובנפשן. המציאות שבה הצעירות שלנו חוות את החברה כאלימה כלפי הנפגעות, כחברה שלא נותנת תוקף ומקום לפגיעה, ככזו המאשימה בחורות צעירות באלימות שהופנתה כלפיהן, במקום לעודד חשיפה ושיח בנושא; היא מציאות המשאירה את הצעירות שלנו במחשכים עם הפגיעה שעברו, כאשר מעטים המקומות שבהם הן יכולות לדבר עליה ולעבד אותה במרחב בטוח.
מה אנחנו מציעות?
אפס סובלנות לפגיעות מיניות: החברה הישראלית חייבת לאמץ מדיניות ברורה של אפס סובלנות לפגיעות וניצול מיני, לצד חיזוק מערכות החינוך, הבריאות והרווחה בהתמודדות עם הנושא. על כן, יש לקדם חקיקה מחמירה נגד עברייני מין, כולל ענישה מוגברת ותקצוב ייעודי לאכיפה, ולהטמיע תוכניות חינוכיות המקדמות מודעות לשוויון מגדרי, מניעת פגיעות מיניות ושיח פתוח ובריא על מיניות בבתי ספר ובקהילות.
שיתוף פעולה בין-מערכתי: נדרשת עבודה משולבת בין מערכת המשפט, המשטרה, החינוך, הבריאות והרווחה, תוך שיתוף פעולה עם ארגוני מגזר שלישי, על מנת לייצר מענה הוליסטי לנפגעות ולנפגעים. כמו כן, יש להכשיר צוותים במערכת החוק שילמדו אודות ניצול מיני וידעו לתת מענה לנפגעות ונפעים שהוא מותאם, רגיש ומאפשר.
העצמת נפגעות ונפגעים: להשקיע במשאבים ליצירת מערך תמיכה מקיף הכולל טיפול רגשי, ייעוץ משפטי, שיקום תעסוקתי וחינוכי, והסרת סטיגמות חברתיות.
דבריה של עמית דלמדיגו, מנהלת במטה תחום טראומה של עמותת עלם:
אתמול צפיתי, כמו רבים מאיתנו, בכתבה על הנערות שנוצלו על ידי אייל גולן. הסיפור זעזע, אבל לצערי לא הפתיע. כי מה שראינו אמש הוא רק קצה הקרחון של תופעה רחבה שמתרחשת כאן, ממש מתחת לאף שלנו.
הנערות האלה, שחלקן באו מרקע מורכב, מצאו את עצמן בסיטואציה בלתי אפשרית. מול אדם בעל כוח, השפעה, ומעמד. מול מערכת שמתקשה להגן עליהן. ובעיקר - מול חברה שמעדיפה להסיט מבט.
את המשפטים הדוחים כמו ״תעשי לי כמו שעשית לאייל״, ״יש לי עוד כמה חברים פה שאשמח שתפנקי אותם״… שמעתי במסגרת העבודה שלי בעלם, מכל זווית, מכל כיוון, מהנערה בת ה- 14 ועד הצעירה בת 26…
כשצפיתי בכתבה, הרגשתי שהמשקפיים שאני שמתי על עיניי בשמונה שנים האחרונות, קיבלו את כבודם להפוך למצלמה. חשיפה כמו שצריך. חשבתי על כל הנערות והנערים שאנחנו פוגשים יום יום. על אלה שמסתובבים בחוץ בלילות, על אלה שמחפשים תשומת לב ומקום להשתייך אליו, על אלה שבורחים מבית לא מתפקד. כמה מהם נופלים קורבן למבוגרים שמזהים את הפגיעות הזו? כמה מהם שותקים ברגע זה, משוכנעים שאף אחד לא יאמין להם?
המקרה הזה חושף את הכשל העמוק של החברה שלנו. זה לא רק עניין של מערכת אכיפת החוק שמתקשה להוכיח, או של מערכת משפט שדורשת ראיות חד משמעיות. זה עניין של תרבות שמאפשרת לזה לקרות. של אנשים שרואים ושותקים. של חברה שמעדיפה לתת למבוגרים בעלי כוח את 'הספק הסביר' במקום להגן על הפגיעים ביותר.
מה המינימום? להקשיב כשנערה או נער מספרים על פגיעה. לא לפטור את זה ב'סתם מחפשת תשומת לב' או 'בטח היא שיתפה פעולה'... או ׳ידעה לאן היא נכנסת׳.
להבין שכשיש פערי כוח כל כך משמעותיים, אין באמת אפשרות ל'הסכמה' אמיתית. יש מבוגר אחראי לסיטואציה, וזו לא הנערה בת 17.
ויותר מזה? להיות ערים למה שקורה סביבנו. להסכים להסתכל לאמת בעיניים, עם משקפיים, מצלמה או פנס. להעז להתערב כשמשהו נראה לא בסדר, להביע עמדה. כי בסוף, השתיקה שלנו כחברה, היא שמאפשרת לניצול הזה להמשיך.
אנחנו בעמותת עלם נמשיך ונעמוד לצד כל הנערים והנערות בסיכון ונגיד להם בצורה ברורה - אתן.ם לא לבד.
לסיכום
עמותת עלם עומדת לצד טאיסיה זמולוצקי ונ', ומביעה תמיכה מלאה במאבק בפגיעות וניצול מיני של נערות ונערים בישראל. זהו מאבק על ערכים בסיסיים של כבוד, שוויון וביטחון, המחייב את כולנו לפעול יחד למען עתיד טוב יותר.