חומר רקע
20.1.2025
,שלום רב
:הנדון מסמך
ב נושא
זכויות נפגעי עב
רה י ( קורב נות
פשיעה ואלימות) -
במסגרת ציון היום המיוחד במאבק
בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית על סדר היום: התמודדות מערכת הרווחה עם זכויות נפגעי עביר ה
החברה הערבית בישראל ניצבת כיום מול משבר חסר תקדים של אלימות ופשיעה, המשתלטים על מרחב
החיים הציבורי והפרטי כאחד. מציאות זו אינה רק סטטיסטיקה עגומה, אלא מצב חירום חברתי שבו
הפשיעה והאלימות חודרות לכל רובד בחברה, גורמות להרס משפחות, פוגעות במרקם הקהילתי ומשאירות
אחריהן דורות של ילדים ונוער החווים טראומה מתמשכת.
לפי מחקר שערך מטה החירום למאבק בפשיעה
,ובאלימות87%
מבני החברה הערבית מכירים מישהו שנפגע מאלימות או מפשיעה. בשנתיים האחרונות בלבד
נרצחו479
בני אדם, ולצידם כ-
1,750
,ילדים התייתמו בעשור האחרון. נתונים אלה מצטרפים לאלפי מקרי ירי
סחיטה ואלימות מתמשכת, לצד הסלמה בדפוסי הפשיעה וההשתלטות על המרחב הציבורי.
מעגלי הפגיעה
רחבים בהרבה מהפגיעות הישירות: משפחות מתמודדות עם אובדן ושכול, חברה שלמה שאיבדה את תחושת
הביטחון הציבורי, ואנשי מקצוע, בדגש על עובדים סוציאליים, מוצאים עצמם פועלים בקו החזית מול
הפשיעה–
לעיתים כשהם עצמם חלק מהחברה הנפגעת. דוגמה מה
תקופ ה האחרונה–
הירי לעבר ביתו של
עובד סוציאלי באום אל-פחם.
עם זאת ,
השירותים המיועדים לנפגעי עבירה בחברה הערבית סובלים מפערים חמורים המונעים מענה
אפקטיבי לקורבנות האלימות. ההגדרה החוקית של נפגעי עבירה, המוגדרת בחוק זכויות נפגעי עבירה
תשס"א-
2001
, כוללת את מי שנפגע במישרין ממעשה עבירה, אך אינה מספקת פתרונות מקיפים למעגלים
הרחבים יותר של פגיעה.
על פי החוק, לנפגעי עבירה ישנן זכויות מוגדרות: יידוע בהליך הפלילי, ליווי מקצועי
ותמיכה נפשית. בפועל, הזכויות הללו אינן נגישות לכלל הנפגעים, במיוחד בחברה הערבית. מרכזי התמיכה
לנפגעי עבירה מרוחקים ואינם נגישים פיזית לרוב היישובים הערביים. בנוסף, שירותים נפשיים לנפגעי
טראומה כמעט ואינם קיימים ברמה המקומית, מה שמותיר נפגעים רבים להתמודד לבד עם הפגיעה.
כך ש
ההתמודדות
.עם נפגעי עבירה במרחב הבינלאומי מספקת תובנות חשובות לפיתוח מדיניות מתקדמת
במדינות כמו ארה"ב, קנדה ובריטניה, קיימות הגדרות רחבות לנפגעי עבירה הכוללות גם נפגעים עקיפים כגון
,בני משפחה ועדים. במדינות אלו, נפגעים מקבלים גישה לשירותים מגוונים הכוללים ייעוץ רגשי, סיוע כספי
ותוכניות שיקום מותאמות.
באיחוד האירופי, ההנחיות מחייבות מתן שירותי סיוע דיסקרטיים, ללא תלות
בהגשת תלונה. בנוסף, קיימת חובה להפנות נפגעים לשירותי סיוע ייעודיים כבר בשלב הראשון של התמודדות
עם הפגיעה. מודלים אלו מצביעים על חשיבות השילוב של שירותים רב-
תחומיים המותאמים אישית לצרכים
של נפגעים שונים
הסקירה הבינלאומית בנושא נפגעי עבירה מאפשרת השוואה בין המדיניות הקיימת בישראל
לבין מדינות מובילות כמו ארה"ב, בריטניה, קנדה ומדינות האיחוד האירופי. מהשוואה זו עולה כי ישראל
מפגרת באימוץ גישות מקיפות ושוויוניות לטיפול בנפגעי עבירה, ונדרשת לשינויים משמעותיים כדי להבטיח
מענה ראוי ומתקדם.
בעוד שבמדינות כמו ארה"ב ובריטניה ההגדרות של נפגעי עבירה כוללות לא רק את
הקורבן הישיר, אלא גם בני משפחה ועדים, בישראל הגישה עדיין מצומצמת. הגדרות החוק בישראל אינן
מעניקות מספיק מקום לנפגעים עקיפים, כמו משפחות של קורבנות רצח, שזקוקים לתמיכה נרחבת כדי
להתמודד עם טראומות משניות.
מדינות האיחוד האירופי מבססות מדיניות הכוללת גישה לשירותי תמיכה
דיסקרטיים, זמינים וחינמיים, הן במהלך ההליך המשפטי והן לאחריו. בישראל, התמיכה בנפגעי עבירה
נשענת במידה רבה על יוזמות מקומיות או ארגונים אזרחיים, במקום על תשתית ממשלתית חזקה. חוסר
אחידות זה יוצר פערים משמעותיים בנגישות לשירותים.
,במדינות רבות, כמו קנדה ומדינות האיחוד האירופי
נפגעי עבירה אינם נדרשים להגיש תלונה כדי לקבל תמיכה. בישראל, לעומת זאת, במקרים רבים הגישה
לשירותים מותנית בתלונה במשטרה, מה שמרתיע רבים מהנפגעים, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות.
במדינות כמו ארה"ב, קיימות תכניות פיצוי לנפגעי עבירה הכוללות כיסוי להוצאות רפואיות, ייעוץ ואובדן
הכנסה. בישראל, למרות קיומם של מנגנוני פיצוי מסוימים, הם אינם רחבים דיים ואינם מתחשבים בכל
,ההיבטים הכלכליים של הפגיעה ול א תואמים את
מציאות
של השתל טות ארגוני הפשיע ה
כמו סיוע לבני
משפחה של נפגעי עבירה חמורה.
בעוד שמדינות כמו קנדה ואוסטרליה פועלות להנגשת שירותים בהתאם לרקע
התרבותי של נפגעי עבירה, בישראל יש מחסור בפתרונות מותאמים לקבוצות כמו החברה הערבית או
אוכלוסיות מהפריפריה. הניסיון הישראלי בהנגשת שירותים לנפגעי עבירה אינו מספק, במיוחד כשמדובר
ב
חברות
עם תת מיצוי זכויות ואתגרים
לשוניים או חברתיים דש .ורשים התייחסות אחרת
סקירה זו הנה חלק מעבוד
ת
צוות
ה משימה
רב ה-מגזרי שמוביל מטה החי רום למאבק בפשיעה ואלימות
.המתמקד בזכויות נפגעי עבירה ומשפחות שכולות
ו
מטרת
ו
ה יא למפות ולאגד את הזכויות הקיימות, לזהות
את הצרכים החסרים, ולפתח מנגנון נגיש ויעיל שיפעילו הרשויות המקומיות .
יצו
ין
כי מסמך זה נכתב על סמך
עבודה מתמשכת שעדיין לא הושלמה, והוא נועד לשתף את המסקנות הראשוניות עם הוועדה
במיוחד
ש הפשיעה והאלימות הפכו לבעיה מערכתית, והמערכות הקיימות מתמקדות בפתרונות נקודתיים במקום
במענה יסודי.
תשתיות חסרות
•
היעדר מרכזי סיוע נגישים ושירותים קריטיים ברמה המקומית
ו/או
ה אזורית .מהווה חסם משמעותי
המרכזים הקיימים מוגבלים במספרם, מרוחקים ממרבית היישובים הערביים, ואינם מאפשרים גישה
נוחה או רציפה לנפגעים.
•
ברוב המוחלט של
הרשויות המקומיות הערביות אין מרכזי חוסן ייעודיים לתמיכה בנפגעי אלימות
.ולמשפחות שכולות
אין מענה מערכתי לצרכים הרגשיים והחברתיים של הנפגעים.
העדר תקנים ועומס על המערכת
העובדים הסוציאליים במרבית הרשויות הערביות מתמודדים עם עומסים כבדים במיוחד. רק11
מתוך30
הרשויות הערביות מאיישות עו"סים ייעודיים לנפגעי עבירה, ועו"סים רבים נאלצים לטפל בכ-
40
תיקים בו
זמנית–
פי שניים מהמומלץ. עומסים אלו מובילים לעיכובים בטיפול ולירידה באיכות השירותים הניתנים
לנפגעים ולמשפחותיהם.
העדר הכשרה מקצועית
רבים
מהעובד
ות. י
ם
הסוציאליים המטפלים בנפגעי רצח ואלימות חמורה אינם בעלי הכשרה מתאימה לתחום
זה. היעדר ההכשרה מגביל את יכולתם להתמודד עם מקרים מורכבים, להעניק ליווי אפקטיבי ולבנות מערכי
תמיכה מותאמים לנפגעים ולמשפחות שכולות.
חוסר תיאום בין גורמים
היעדר שיתוף פעולה ותיאום בין הרשויות המקומיות, מחלקות הרווחה, מערכת הבריאות והמשטרה יוצר
,פערים משמעותיים בטיפול בנפגעים. במקרים רבים, תהליכי העבודה בין הגורמים אינם ברורים או חסרים
מה שמותיר את הנפגעים ומשפחותיהם ללא מענה מקיף ורציף.
פגיעה ואיום על חיי המטפלים
עובדים סוציאליים נאלצים לפעול בסביבה מאתגרת ולעיתים מסוכנת. ביקורים בבתיהם של נפגעי עבירה
.ומשפחות שכולות, במיוחד במקרים שבהם הם ממשיכים להיות תחת איומים, מסכנים את חיי המטפלים
חלקם אף מאוימים ישירות
ו/או נפגעים ומסכנים את חיי בני בתיהם
בשל תפקידם, בעוד שאין מנגנון
""אפקטיבי להגנה עליהם.
חסמים תרבותיים וחברתיים
סטיגמות חברתיות ומודעות נמוכה לזכויות ולשירותים מונעות מנפגעים רבים ומשפחות שכולות לפנות
לעזרה. החשש מבושה ציבורית או מפגיעה במעמד המשפחתי מוביל להשתקה ולהימנעות מפנייה למערכות
התמיכה, ומעמיק את הפערים במתן הטיפול לנפגעי עבירה.
המלצות לפעולה
1.
מעבר למצב חירום:
-
הכרה במצב כמשבר חירום המחייב להעמיד את הנושא בראש סדר העדיפויות של
משרד הרווחה, הן מבחינת תוכניות ותקציבים, והן כיעד אסטרטגי לטיפול ושיקום.
2.
הרחבת מעגלי הנפגעים:
-
הכרה בנפגעים מעגליים הכוללים בני משפחה, עדים לאירועי אלימות, קהילות
שחיות תחת איום, וילדים שגדלים במציאות אלימה.
-
יצירת מסגרות ייעודיות למתן מענה לצרכים הייחודיים של קבוצות אלו.
3.
תשתיות מותאמות ומרכזי חוסן:
-
הקמת מרכזי חוסן אזוריים בפריסה ארצית, בהתאמה תרבותית ולשונית
לאוכלוסייה הערבית. המרכזים יספקו תמיכה פסיכו-
סוציאלית, טיפול רגשי
והכוונה למיצוי זכויות.
-
חיזוק התשתיות הקיימות במרכזי הרווחה והרחבת השירותים הזמינים ברשויות
הערביות.
4.
מענים טיפוליים ות
ומכים:
-
פיתוח מסגרות ייעודיות לילדים יתומים או עדים לאלימות, הכוללות תמיכה
פסיכולוגית, רגשית וחברתית.
-
הקמת מרכזי חירום לליווי ילדים ומשפחות שנפגעו מאלימות או פשיעה.
-
פיתוח תכניות שיקום למשפחות שכולות, אמהות / אבות חד-הוריות
.ים
וילדים
יתומים בסיכון חברתי.
5.
הגדלת תקנים והכשרת כוח אדם:
-
הגדלת מספר התקנים לעובדים סוציאליים בתחומי קהילה, מיצוי זכויות וטיפול
בנפגעי עבירה.
-
הכשרת מטפלים דוברי ערבית בעלי התמחות בטיפול בטראומה ובמשפחות נפגעות
פשיעה.
6.
שיפור מנגנוני הדיווח והטיפול:
-
הקמת מוקדי ביטחון קהילתיים המספקים מענה ראשוני במצבי חירום.
-
פיתוח קו חירום נגיש ובטוח לדיווח על מקרים של אלימות ופשיעה, בשפה הערבית.
7.
מנגנוני הגנה על עובדים סוציאליים:
-
יצירת מערך מוגנות ייעודי לעובדים סוציאליים ברשויות הערביות, בשיתוף פעולה
עם משרד הביטחון הלאומי ורשויות האכיפה, במטרה להגן עליהם מפני איומים
ואירועים אלימים.
8.
העלאת מודעות והדרכה:
-
קמפיינים להעלאת מודעות לזכויות נפגעי עבירה ושירותי התמיכה הזמינים להם.
סו ף
דבר
מציאות הקשה של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית מחייבת פעולה דחופה, רב-
תחומית ומקיפה. אנו
קוראים לוועדה להנחות את משרד הרווחה להתייחס למצב הנוכחי לא רק כמשבר חברתי הפוגע בחברה
הערבית, אלא כמצב חירום לאומי המחייב מענה מיידי לצד תכנון וביצוע של תוכנית התערבות וטיפול ארוכת
טווח. ה תוכנית צריכה לכלול הרחבת ההגדרה של נפגעי עבירה, כך שתכלול לא רק את הנפגעים הישירים, אלא
גם את המעגלים הרחבים יותר–
בני משפחה, עדים לאלימות, ואוכלוסיות החיות תחת איום מתמשך. הפגיעה
אינה מתמצה בפגיעה פיזית בלבד; היא משאירה חותם עמוק גם על הנפש, על החוסן הקהילתי, ועל המבנה
החברתי כולו.
בנוסף, יש להתאים את המענים להיקף התופעה ולעומק הפגיעה, תוך בניית מנגנונים שיבטיחו הנגשה
אפקטיבית של השירותים והתמיכה הנדרשים. מנגנונים אלה צריכים לתת מענה לצרכים המגוונים של
הקהילות והאוכלוסיות המושפעות, ולוודא שכל נפגע יוכל לקבל סיוע מותאם ומידי, הן ברמה הפרטנית והן
ברמה הקהילתית.
התייחסות הוליסטית כזו תאפשר לא רק מתן מענה מיידי, אלא גם יצירת תשתית לשיקום
ארוך טווח ולחיזוק המבנים החברתיים.
בכב ,וד רב
עו"ד ראויה חנדקלו, מנהלת
מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות