חומר רקע
החוקר והיקף המחקר
ארנון גרויס הוא מזרחן בהשכלתו, בעל תואר ד"ר בתחום זה מאוניברסיטת פרינסטון.
במקצועו הוא עיתונאי בגמלאות, עם ותק של 40 שנות עבודה בקול ישראל בערבית.
הוא חוקר את היחס לישראל, ליהודים ולשלום בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית מאז שנת 2000.
מאז 2010 הוא מתרכז בספרי הלימוד האלה שבשימוש אונר"א (כיתות א'-י') בשטחי יהודה, שומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה.
מאז שנת 2000 בדק מעל 1,000 ספרי לימוד ומדריכי מורים במקצועות שונים.
ההרצאה הנוכחית מבוססת על 227 מהם שנלמדים בשנה"ל 2024/25 במקצועות ערבית, אנגלית, מתמטיקה, חינוך אסלאמי, חינוך נוצרי (לתלמידים הנוצרים במערכת החינוך הפלסטינית), חינוך לאומי, לימודי חברה, גיאוגרפיה, היסטוריה, מדעים, טכנולוגיה, אמנות ומלאכה, חינוך מקצועי.
רובם יצאו לאור ב-2020 (ספרי הלימוד) וב-2018 (מדריכי המורים).
מתודולוגיה
אין קיצורי דרך: כל ספר נקרא דף-דף מתחילתו ועד סופו.
כל ביטוי המתייחס למושאי המחקר – בין אם זה טקסט (כולל תרגילים, שאלות חזרה והערות שוליים), תצלום, איור, מפה, טבלה, תרשים או קריקטורה, הן אם הוא "חיובי", "שלילי" או "נייטרלי" – נבחן בהקשרו ומוכנס לקטגוריה נושאית, תוך הערכת תפקידו הפדגוגי במסגרת הדיון בסכסוך.
הבדיקה כוללת גם ציון העדר התייחסויות רלבנטיות למושאי המחקר כדי להשלים את התמונה, על בסיס מחקרי ספרי לימוד אחרים – הישראליים, למשל (מופיעים בהם ביטויים שחסרים באלה הפלסטיניים, כמו שאיפה לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, מתן מידע אובייקטיבי על היריב לצד פירוט הסכסוך עימו, התייחסות חיובית לפרט בן הצד היריב, ביקורת עצמית ועוד).
קריטריונים להערכה
קריטריונים שנקבעו ע"י אונסק"ו, כגון: האם ספרי הלימוד מכירים באומות, דתות וקהילות אחרות ומתייחסים אליהן כאל שוות, או שהן מוצגות בלוויית סטראוטיפים ודעות קדומות? האם משתדלים לא להשתמש בביטויים שעלולים ליצור דעה קדומה, הסתייגות וסכסוך? האם ספרי הלימוד מקדמים שלום ופתרון סכסוכים בדרכי שלום? וכד'.
שאלות מחקר נרחבות יותר למחקר ספרי לימוד של חברות בסכסוך גובשו ע"י ד"ר גרויס עצמו.
דוגמאות לנושאים שלא נכללו במחקר
מסרים של פטריוטיזם פלסטיני וקידום הרגש הלאומי הפלסטיני באופן כללי.
אהבת הארץ ודבקות בירושלים ובמקומות הקדושים – כל עוד אין בכך דחיה של הצד האחר.
התייחסות מבחינה היסטורית או גיאוגרפית – אך לא מבחינה פוליטית – אל הארץ כולה כ"פלסטין" (במקביל להתייחסות בספרי הלימוד הישראליים אל הארץ כולה מבחינות אלה כ"ארץ ישראל").
גאווה על המורשת התרבותית הפלסטינית.
פסוקי קוראן – אפילו במקרים בהם שימשו כחומר מסייע להתייחסות שלילית כלפי מושאי המחקר.