פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 242
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ב בכסלו התשפ"ה (23 בדצמבר 2024), שעה 10:45
סדר היום:
<< נושא >> מתן רישיון רוקחות לעולים חדשים << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
עודד פורר – היו"ר
ולדימיר בליאק
טטיאנה מזרסקי
מוזמנים:
מירי כהן
–
מנהלת קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות
רגדה חכים
–
סגנית מנהלת האגף לרישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות
ד"ר אפרת אפללו
–
ראש מנהלת רופאים, משרד העלייה והקליטה
אסיה ציירסקי
–
ממונה תעסוקה, הסוכנות היהודית
ד"ר מתן בהט
–
רוקח, נציג רוקחים עולים חדשים
דניאל קוליאסניקוב
–
רוקח עולה
מרינה זמסקי
–
מנהלת, פורום למען משפחות העולים
נטליה פישמן
–
מנהלת משאבי אנוש ופרויקטים מיוחדים, איגוד מורים עולים
אריאל דיקשטיין
–
פורום הגבורה
רביד צנעני
–
פורום הגבורה
חיים היימן
–
אבא של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה
חנה כהן
–
דודה של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה
גילת פיש
–
דודה של שגיא דקל חן שחטוף בעזה
משתתפים באמצעים מקוונים:
ליזה אסתר שוביק
–
רוקחת עולה
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מתן רישיון רוקחות לעולים חדשים << נושא >>
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
שלום לכולם, היום 23 בדצמבר 2024, כ"ב בכסלו תשפ"ה, 444 ימים מאז טבח שמיני עצרת, 100 חטופות וחטופים עדיין במנהרות החמאס, ופותחים היום את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. לפני שנעבור לנושא הדיון וניתן תכף למשפחות החטופים גם לדבר, אני רוצה לציין ולהזכיר את אדוארד קוזניצוב זיכרונו לברכה שנפטר אתמול.
אדוארד היה אסיר ציון, עיתונאי ואיש מאבק, הוא בן 85 היה במותו. הוא היה אחד מסמלי המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות, אני לא חושב שהיום הילדים במדינת ישראל יודעים ומכירים כל כך את הסיפור הזה. אני עוד מהדור שהיה כותב מכתבים לאסירי ציון בבית הספר. אדוארד בשנות ה-60 היה פעיל במחתרת היהודית בברית המועצות שפעלה לקידום העלייה לישראל בתקופה שבה נמנע מיהודים לצאת מהמדינה.
בשנת 1970 הוא השתתף והיה מהיוזמים והמובילים של מבצע חתונה, גם הוא מבצע שלא כולם כל כך מכירים פה. תוכנית שבה קבוצת מסורבי עלייה תכננו לחטוף מטוס ריק בלנינגרד, להגיד שהם טסים לחתונה ולהנחית אותו בשוודיה. המטרה של המבצע הייתה כמובן לעורר את העולם, שידע מה קורה בברית המועצות מאחורי מסך הברזל ומה המשמעות של העובדה שיהודים לא יכולים לצאת משם. המבצע הזה נכשל, כולם נעצרו, כולל קוזניצוב שנידון למוות בגין בגידה במולדת.
בעקבות לחץ בין לאומי, עונשו הופחת ל-15 שנות מאסר, הוא ישב בכלא ובמחנות עבודה תשע שנים בתנאים מאוד מאוד קשים, שוחרר ב-1979 במסגרת עסקת חילופי שבויים בין ברית המועצות לארצות הברית, ועם שחרורו עלה לישראל. לאחר עלייתו, השתלב בעולם הספרות והעיתונות, כתב וערך בשפה הרוסית ובווסטי, והיה פעיל למען זכויות אדם וקשר בין קהילות יוצאי ברית המועצות לבין החברה הישראלית ילידת הארץ.
אני חייב לציין שאני לפני כמה שנים, אני חושב שזה היה לפני בערך שמונה שנים או שש שנים, כחבר כנסת יזמתי מבתי הספר התיכוניים הקרנה של סרט שנערך על מבצע חתונה ועשינו שם טקס והזמנו את קוזניצוב ופעילים נוספים שהיו פעילי עלייה לטקס עם מי שהיה שר הביטחון, אביגדור ליברמן, ונתנו להם את ההוקרה שלצערי, הדור הזה לא מכיר את המורשת הזו וזו מורשת שחשוב להכיר.
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
זה זמין באינטרנט?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני לא יודע איך אפשר להוריד אותו, אבל זה בהחלט משהו ששווה לראות, על כל הדבר הזה שנקרא מבצע חתונה שאנשים לא מכירים.
אבל אסירי ציון האלה בהחלט מהווים השראה למאבק הציוני ולרצון לעלות לארץ ישראל. ובעצב רב, אני יכול לומר שהיום, אחרי כל כך הרבה שנים שמדינת ישראל קיימת וחזקה, יש לנו 100 חטופות וחטופים שהם אסירים בעל כורחם, שבויים. אנחנו לא יודעים איפה הם ומה גורלם, וכולנו יחד צריכים לעשות הכול באמת כדי שהם יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. בתוך כך, נציין היום גם את זכרו של קוזניצוב, יהי זכרו ברוך.
נתחיל עם גילת פיש.
<< אורח >> גילת פיש: << אורח >>
בוקר טוב לכולם. ותודה רבה, חבר הכנסת פורר, שפה דיברת על מאבק, מאבק לחופש של אחד מאסירי ציון. היו לא מעט אסירי ציון, שחלק לא זכו. ועכשיו יש מאבק נוסף, מאבק של אלה שצמאים לחופש, אלה שבמנהרות, שגם רוצים להגיע בחזרה הביתה, למדינה שלנו.
לפני כחמישה שבועות ראש הממשלה שלנו העלה אותנו על רכבת הרים בשיחה לאימא של עידן אלכסנדר, אמר לה, "אני אביא אותם, אני מתחיל משהו ואני מביא אותם." עברו מאז כמעט חמישה שבועות. הם פה? הם לא. אנחנו יודעים מה קורה איתם? לא. ומאז, מאותה רכבת הרים שעלינו עליה, אתם יודעים, כמו באנקונדה, יש גם את הלופים, שאנחנו עם הראש למטה, שם אנחנו עכשיו. אנחנו לא באיזו ירידה, אנחנו עם הראש למטה, המשפחות, מחכים לעלות שוב חזרה.
מקבלים, באמת, עשרות או מאות וואטסאפים מכל אזרחי המדינה שחושבים שאנחנו יודעים משהו, שחושבים שאנחנו כבר יודעים מה קורה, מי יוצא. ורק השאלה הזאת, לחשוב מי ברשימה, מי יוצא, האם שמעתם? השמועות שיוצאות כל יום שוברות אותנו שוב ושוב. אני פה לחדש לכם, קודם כול, המשפחות לא יודעות כלום, כלום. אל תשאלו, וגם לא לשאול את האנשים, כי עדיף שאנחנו לא נדע, עדיף שאנשים לא ידעו מה קורה עד שזה לא קורה, עד שהם לא בג'יפ הלבן.
ועסקת הטפטופים הזאת שנתניהו בונה לנו באמת לא מקובלת. איך אפשר עכשיו? במאי רצינו, רצינו רק שיתחילו, רק שישחררו כבר את הנשים. זה היה בחודש מאי, שלושת השלבים נכון היה לחודש מאי. איך עכשיו בחודש דצמבר, כשכבר אנחנו יודעים שהם לא שורדים ויודעים שכבר החזרנו לא מעט בארונות, איך אפשר עדיין לדבר על אותה עסקה של חודש מאי?
מה, אנחנו לא יודעים לחשוב מחדש? לא יודעים לחשב כיוון חדש? אז איך אפשר? אני באמת לא פונה פה אליכם, לא לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי ולא עודד פורר, אתם לא שותפים באמת להחלטות האלו ולא יכולים לשנות משהו, אבל אני באמת פונה פה. צריך לדבר על זה, אי אפשר לעשות את מתווה הטפטופים הזה.
נשחרר במשך שישה שבועות שלושה כל שבוע, יעברו להם שישה שבועות, נחשוב אז אם אנחנו רוצים לחזור למלחמה או לדבר שוב פעם. ואז מה? תעבור לה עוד שנה ונדבר שוב פעם? מי ישאר שם? תגידו שאתם החלטתם להפקיר אותם. ממשלה יקרה, תגידו, אנחנו החלטנו, את אלו מפקירים, ועשינו רשימה שברשימה יש כאלו שזכו בפיס, כאלו שיזכו בחייהם. כי ככה זה נראה, בדיוק ככה זה נראה.
אנחנו צריכים, באמת, קודם כול אותם בבית, אבל את כולם, את כולם. לדבר על העסקה הזאת, על המתווה שכולם חוזרים, ולא עוד שישה שבועות להתחיל לדבר שוב. עכשיו לסגור את כל הקצוות עד הסוף. ואם חמאס מתנה את זה בסיום המלחמה, על זה תחתמו. על זה תחתמו, כי עכשיו צריך את כולם באותו מתווה. תודה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה לך. אריאל דיקשטיין, בן דוד של עברי, זכרונו לברכה.
<< אורח >> אריאל דיקשטיין: << אורח >>
שלום וברכה. זכות גדולה להיות פה. אני בן דוד של עברי דיקשטיין שנפל בלבנון לפני כחודש וחצי. עברי היה חייל נאמן מאוד, הוא היה מאוד רצה להתרחק מכל המקומות של מחלוקות ופילוג, אני אקריא משהו שהוא כתב. בזמן הרפורמה המשפטית, שהיו כמה סערות פה במדינה הוא היה חייל ומאוד כאב לו שמכניסים את צה"ל למקומות האלה ומתייחסים בצורה לא אחראית לנושא הזה. הוא כתב מכתב, הוא כתב את זה למשפחה, בקבוצה של המשפחה, הוא לא רצה לפרסם את זה לאף אחד, רק רצה להראות איך הוא מתייחס לנושא הזה.
הוא כתב כך: "אהלן, אחי, היי, אחותי, אנחנו לא מכירים, אבל אנחנו אחים. רציתי לשתף אותך במתחולל בתוכי בימים אלו, ימים שרוחות משתוללות, גלים מתנפצים, ימים של פירוד, של מלחמת אחים ושנאה בתוך עמנו. קצת עליי, אני חייל, שמי לא משנה, וגם מקום מגוריי לא רלוונטי, צבע העור שלי גם לא מעניין, המין שלי לא קריטי ובטח שעמדתי הפוליטית לא תוסיף לנושא. בקיצור, אני יהודי אזרח ישראל, ובנוסף, אני חייל בצבא ההגנה לישראל.
רבים כמוני בעבר ובהווה בחרנו להתגייס לצבא בשביל להגן על הבית ועל המשפחה, בלב כולנו אותה תחושה, שליחות. בתחילת חיינו הבוגרים אנו בוחרים לתת מעצמנו וכמו קודמנו כך אנו מתייצבים למען הבית. לפני תקופה עמדתי נרגש בכותל המערבי ואמרתי את שאמרו לפניי: הנני נשבע לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.
בקיצור, בימים אלו שבכל יציאה הביתה הכבישים חסומים, הוויכוחים בבית לא פוסקים, התקשורת מלאה בכותרות, ואנחנו, חיילים שחיים בתוך בועה שנקראת צה"ל, מעכלים לאט יותר את המצב, מנסים להבין מה משתולל בחוץ, כי בתוכנו שקט. אצלנו כל רגע ורגע ביום מוקדש למען המולדת, גם אם לא מדברים את זה, אנחנו חיים את זה יום-יום.
יש אצלנו אנשים מגוונים: מהצפון, מהמרכז, מהפריפריה, דוסים, כופרים, שמאלנים, ימנים, חרדים ועולים חדשים, אבל אין שיח על המתרחש במדינתנו. לא חלילה כי אנחנו מנותקים או מרגישים פחות שייכים, אלא כי אנו מבינים שאנו עוסקים בקודש הקודשים, לשם לא תיכנס רוח זרה שתרפה את ידינו מלעסוק במלחמה ובאימונים לקראתה. כשתשמע הפקודה קדימה הסתער, נקום יחדיו, אחד מקריית ארבע, אחד מהרצליה, אחד מניו יורק ואחד מנתיבות ונסתער ביישור קו, בלי שום שיקול אישי.
תדעו משהו, בתור אנשים שחיים יחד 24/7 ושלא מדברים פוליטיקה, רב המאחד על המפריד. וגם כשיש פערים, חוסר הסכמה ומאבק, יש לכולנו פנים יפות שכדאי להראות אותן, לכולנו יש ארץ אחת. ההיסטוריה לימדה אותנו בכאב עצום שלעם היהודי יש מקום אחד לחיות בו, גם כשיש פה קשיים עצומים ובעיות קשות, זה הבית. וכשקשה, ההורים לא עוזבים את הילד שלהם ואחים לא מפסיקים לדבר, הם קצת רבים, אבל חוזרים ומתחבקים.
אז אני, חייל, שאעשה כל שמדינת ישראל תדרוש ממני ואף אמסור את חיי לא סייג, דורש מכם, אחים אנחנו, התביעה הזאת נדרשת, אל תוותרו על האמת שלכם, אבל אל תשכחו מי אתם, למה אתם שייכים, ותזכרו, יש לנו ארץ יפה, פורחת, אנשים נהדרים. אנחנו יודעים את זה הכי טוב, אנחנו דורכים בכל חלק בה, זוחלים בה ומרגישים אותה היטב. ואנשים, אתם לא מבינים מה אתם מפספסים. תפסיקו לקלקל וללכלך, כולנו טובים, הפנים היפות של החברה הישראלית זה אתם.
תסמכו עלינו, אנחנו ננצח בכל מפגש עם האויב, בחירום ובשגרה, גם במחיר חיינו, ואתם תחיו בשלום, תאהבו, כולנו אחים. אני, חייל פשוט, בשם אחיי לנשק זועק אליכם: אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת."
עברי, הוא ידע בענווה רבה כמה הוא בטל לצבא ההגנה לישראל ולממשלת ישראל. הוא היה רוצה שיסתכלו עליו לא בתור בן אדם פרטי שיש לו אישיות משלו, חיים משלו, הוא כל כולו היה בטל ונאמן בענווה רבה למען עם ישראל ולמדינת ישראל. ואני חושב שהוא היה רוצה שגם לכל חייל ולכל חטוף נתייחס ככה, הוא מייצג את האומה כולה. הוא לא בא בתור איש פרטי, בתור בן אדם פרטי, אלא חלק, פרט של מדינת ישראל ועם ישראל כולו, ואנא מכם, התייחסו אליהם ככה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה רבה. אני יכול לבקש מהאנשים שעומדים ברקע עם התמונות, אם תוכלו להתערבב אלה באלה, כי זה נראה כאילו יש פה מן צד אחד כזה וצד אחד כזה, כאילו זה איזשהו ויכוח. ואני אומר את זה כמי שמסתכל מפה, אני רואה את זה ואני חושב שזה - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתה צודק.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. רביד צנעני.
<< אורח >> רביד צנעני: << אורח >>
שלום לך, היושב ראש. אני רביד צנעני, אני אח של סמ"ר תובל יעקב צנעני זיכרונו לברכה, לוחם שריון בחטיבה 188 בגדוד 53, נפל בשג'אעיה יחד עם חבריו, איתן פיש, מפקד הטנק, ויקיר שנקולבסקי הטען. אחי היה תותחן, הוא היה ציוני אמיתי, אוהב הארץ, מתנדב במד"א מגיל מאוד צעיר, מגיל 15, המשיך והתנדב באחריי ולעשות את הדברים האלה תוך כדי שירותו הצבאי. היה רב עם מפקדיו בכוונה על מנת להישאר שבת כדי להישאר עוד טיפה בגבול הצפון, גבול סוריה או לבנון, בוסטר, גמלא, כל המקומות שאתה רק יכול לחשוב עליהם, שם היה מגן על ארץ ישראל, והמשיך להיות הכי ציוני שיש בכך שהתנדב מגילאים מאוד צעירים, 17-16 בשל"ח ובמד"צים ובמש"צים.
בזכותו ניצלו חיים רבים. בעזה הוא הקריב מעצמו המון, בזייתון היו לו בצקות ברגליים, הוא סירב לעזוב את החבר'ה. הרגליים שלו התנפחו עד כדי רמה שאני אומר לך, אני מידה 50 בנעליים, כבוד היושב ראש, ולא ראיתי רגליים כאלה גדולות ונפוחות וכואבות. ההחלטה שהוא לקח היא לא לעזוב את החבר'ה שלו, להיפך, אלא ללכת יחף על ההריסות של עזה ולהילחם. הוא התעקש להיות שם ולקח חלק מכוח של פינוי כבד. היה בשגירות הקטארית, בבתי ספר שונים ונלחם בשכונות היוקרה, עלאק יוקרה, בזייתון.
לפני הכניסה לשג'אעיה, תובל ידע שמשהו רע הולך לקרות, הייתה לו את התחושה. הוא דיבר על זה עם ההורים, כתב לעצמו, יש יומנים שלמים בהם החליט לא לרשום מכתב אחרון, אלא ההיפך, לספר על הקושי שלו. במסר שלו לעם ישראל כמה ימים לפני שהוא נהרג הוא אמר לכולם, "אם צריך לדבר, תדברו, תפרקו. אם אתם תושבי עוטף, אנשים שעוברים דברים, חיילים, תשבו, תדברו, תפרקו, תדעו שיש עם מי לדבר." ומשם הוא נכנס לשג'אעיה.
מה שאני רוצה לדבר עליו זה שהסיבה שמלכתחילה הם יצאו מעזה הייתה עסקה שעשינו. ובזמן הזה, מודיעינית ופיזית, הם רואים בכוונות של הטנק את האויב מתארגן מחדש באזור ומכין לנו הפתעות. אם היינו ממשיכים לכתוש אותם, סביר להניח שאחי לא היה נהרג כי אנחנו דחקנו אותם לפינה. בשג'אעיה באותו יום הם התנדבו להיות הטנק הראשון בשיירה, הטנק שבדרך כלל אוכל את הפגיעה הראשונה, האחרונה. החבר'ה נהרגים, מקבלים פגיעה מאחור, ושם השיירה נעצרת, ואז טובחים בכל החיילים שלנו. ככה האסטרטגיה של פגיעה בטנקים עובדת.
הם נמצאים על ציר טנצ'ר, ציר שעובר את כל הרצועה, מפרקים את המחבלים. הטנק של תובל הורג בערך כ-70 מחבלים, נמצאים בראש השיירה. ואחרי שהם פירקו את ציר טנצ'ר לחתיכות, הם רצו לעבור לציר דורציק בשביל להגיע אל עומק שג'אעיה ולהיות כמה טנקים במקביל ולא בשיירה בסמטה צפופה. בפנייה אחת ימינה על ציר ביצה הטנק של תובל חוטף טיל נ"ט עם ראש נפץ כפול, וכל החבר'ה שלנו נהרגים במקום. כל מי שהיה בצריח נהרג, נהג הטנק שרד.
דיברת איתי על ציונות, אני חושב שציונות זה לעשות מעשה אחראי, זה לא להיכנע לאויב ולא לקבל שום דבר שאומר לנו שאנחנו יוצאים החוצה בכל מחיר, אנחנו לא יכולים לצאת החוצה בכל מחיר. השטחים האלה והמקומות האלה שאנחנו היינו בהם וחזרנו אליהם, ג'באליה פעם חמישית ושישית, וח'אן יונס, לפחות פעמיים, ושג'אעיה שפירקנו אותה כבר באותו יום. כל המקומות האלה, בשג'אעיה באותו יום נהרגו יותר מארבעה לוחמים, כולל אחי והצוות. המקומות האלה נקנו בדם קדוש ויקר של אנשים שהם מלח הארץ, ציונים שרצו להחזיר את החטופים הביתה, זאת הייתה כל המשימה שלהם.
אם תרשום בגוגל איתן פיש, אתה תראה תמונה שלו מוביל ילד אל הטנק, ציור שהוא הכין בעצמו, הוא היה צייר. ואם תשאל את אחי, הוא יגיד לך כמה הוא התרגש כשהוא ראה בכוונות שלו, במבצע שהוא לקח חלק בו, לשמור על הכוחות שלנו בזמן שהחטופים עוברים את הגבול. הוא ממש רואה את השיירות של הסהר האדום, ככה הוא מספר, את החטופים נכנסים לארץ, וזה מאוד מאוד ריגש אותו.
כל המשימה שלו הייתה להחזיר אנשים הביתה, להילחם באויב שלנו ולהיאבק בו עד הסוף, וגם למות על כך, כי ככה הוא אומר, לזה הוא נשבע, אני נרשמתי לשריון להיות לוחם, לא לשבת בצד, אני נרשמתי בשביל למות רק עם חברים שלי, לא במקום אחר, למען המדינה. כמובן שלך אין חלק בזה, אבל הדם שלהם הוא לא בחינם, הוא לא לשווא. זה לא כמו כמבצעים קודמים, זה לא צוק איתן, אנחנו לא נייצר פה דור שיש לנו בו - - - קודם כול יש לנו כמעט 1,000 משפחות שכולות, מה תגיד לכל אותן משפחות? שמה? הילד נכנס ונפל לחינם? השגנו מטרה ושחררנו אותה? החזרנו מחבלים כשחמאס מגייס אלפים ביום? בשביל מה כל זה?
אני רק רוצה להגיד לך שבי זה מאוד נוגע. אני חושב שחייבים לחזור הביתה, כולם בבת אחת, לא בטפטופים, ועם זאת, לא לאפשר להם לחזור לשטחים האסטרטגים שאותם אנחנו השגנו בדם. המטרות שלנו הן חשובות, היכולות שלנו הן עצימות, אנחנו מסוגלים לכל מטרה שרק נרצה לה, ואני מאמין שאם נפסיק להכניס להם את כל הסיוע שגם ככה לא מגיע לחטופים שלנו, ואנחנו יודעים את זה, ואנחנו ננתק אותם לגמרי, בדיוק כמו שאמרת שהיה ניתוק מלא ואז שוחררו האסירים, רק אז אנחנו ננצח כמו שצריך.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. חנה כהן, הדודה של ענבר.
<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>
קודם האבא.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
בבקשה.
<< אורח >> חיים היימן: << אורח >>
אני חיים, אבא של ענבר היימן. ענבר הייתה רק בת 27 בהירצחה על ידי מחבלי חמאס הנתעבים. ענבר מגיעה באותה שבת השחורה למסיבת הנובה, היא מגיעה על תקן הלפרית כדי לעזור לחוגגים האחרים שלא חשים בטוב. עם מתקפת הטילים, ענבר בורחת למטעים, שמה היא נסה על חייה ומקווה ששמה היא תוכל להינצל. אבל לרוע מזלה, את המטעים חוצה ציר מרכזי שממנו נכנסים המוני מחבלי הנוחבה. הם רוצחים אותה באכזריות וחוטפים אותה לעזה.
אני שומע את ראש הממשלה אומר שהוא רוצה למקסם את מספר החטופים שהוא רוצה להביא. ואני אומר לו, אם הוא באמת עומד מאחורי המילה הזאת ובאמת הוא מתכוון לכך, עסקה הומניטרית לא תמקסם את מספר החטופים שהוא יביא. יש רק דרך אחת להביא את כל החטופים, זה בעסקה אחת כוללת, עסקה אחת כוללת שתביא 100 חטופים. אני לא מבין איך קובעים מי יהיו 30 החטופים שיעלו בהגרלה, מה השיטה? כשכל 100 החטופים הומניטריים, איך עושים את זה? איך מבדילים בין דם לדם? איך בדיוק נקבע מי יהיו ה-30? אני קורא לזה "ה-30 המאושרים שעלו בהגרלה", כי כולם שם נמקים וחלקם גם לא בחיים.
אם רוצים למקסם את מספר החטופים, צריכה להיות עסקה אחת כוללת שמדברת על 100 חטופים ולא על 30. כי אם אנחנו נביא רק 30, אנחנו יודעים טוב מאוד מה יקרה לכל ה-70, הם לא יחזרו. הם לא יחזרו ואת חלקם לא נמצא. ככל שעובר הזמן, אנחנו רואים גם כן מה קרה בין העסקה הראשונה, כמה זמן חלף, חלפה שנה בין העסקה הראשונה. אנחנו נוציא 30 ונחכה עוד שנה? למי יש את הזמן הזה? מה יעלה בגורל החטופים? מה יעלה בגורל החללים שלא נוכל למצוא אותם?
אני חושב שראש הממשלה בכלל מתעסק בהחלטות שבן אנוש לא יכול להתעסק בהן, אלה החלטות ששמורות רק לאלוהים, להחליט מי יהיה לחיים ומי יהיה להפקרה. אנחנו, המשפחות, מתנגדות לעסקה חלקית. שראש הממשלה לא יחשוב אחרת, אנחנו לא נסתפק רק ב-30, אנחנו רוצים את כל ה-100 בבית, כל 100 החטופים צריכים להיות בבית, לא 30, לא 33, 100, 100 חטופים צריכים להיות בבית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. חנה, את רוצה גם?
<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>
אני רוצה להוסיף משהו. כן, תודה. בחודש הבא יש לענבר יום הולדת. למרבה הפלא, היא נשארה בת 27, ענבר נשארה בת 27, היא נשארה הילדה הנצחית והיפה. שנה שעברה גם היה לה יום הולדת, המכנה המשותף בין שני ימי ההולדת הוא שהיא חגגה אותם עמוק עמוק בתוך אדמת עזה המקוללת, זה במקרה הטוב. במקרה הרע היא אולי דפוקה באיזה קיר, גם שם נמצאו חטופים.
אני חשבתי, ניסיתי להיות יצירתית, מה אני מברכת אותה? אפשר לברך ילד שנמצא מתחת לאדמה? כן, מצאתי ברכה, תתפלאו, מצאתי ברכה לענבר. ענבר יקרה, אני מאחלת לך שבמהרה תחזרי לקבורה בארץ ישראל. איך הברכה שלי? ברכה שדודה מברכת את האחיינית שלה. אגב, גם אימא שלה מברכת אותה באותה ברכה.
איפה הערכים שלנו כמדינת ישראל, כמדינת הלכה, כמדינה של יהודים? הלכנו לאיבוד. זה מעניין מישהו? יש לנו היום חברי כנסת דתיים, איפה כבוד המת? איפה פדיון השבויים? איפה כל זה? לאן זה נעלם? אני צובטת את עצמי לפעמים בבוקר ואני שואלת את עצמי אם אני לא חיה בתוך סרט. מדינת היהודים שהייתה תמיד אור לגויים הפכה להיות לחושך מתועב לגויים, חושך. כבר אין במה להתקנא בנו, בכלום.
חיילים שלנו נופלים כל יום, חטופים נמצאים במערות, נאנסים, גם גברים וגם נשים אגב. והחללים שלנו? פרוסים מתחת לאדמה בעזה, בעזה המקוללת. זה מעניין מישהו? אתם שומעים בכלל את הדם שלהם, שהוא זועק מתחת לאדמה? אתם לא שומעים, כי אני שומעת אותו, אתם לא מסוגלים לשמוע אותו אפילו. אתם ממשיכים בוועדות שלכם, לא מעניין כלום. עוד יום עובר ועוד יום עובר ועוד יום עובר, ואופס, הגענו לעוד יום הולדת של ענבר.
עצוב למה הפכנו, עצוב, עצוב, עצוב. עצוב, אני בוכה כל יום. עצוב לי על המדינה שלנו שהלכה לאיבוד. עצוב לי על הילדה שלי שהופקרה ונרצחה בצורה מזעזעת ומדינת ישראל ממשיכה להפקיר אותה וממשיכה לדאוג שההורים שלה ירצחו יחד איתה. גברים ונשים נאנסים, זה לא מעניין אף אחד, עולם כמנהגו נוהג, עוד יום, ועוד יום, ועוד יום. אני באמת מאחלת לענבר שלי מכל הלב שתזכה להגיע לקבורה בארץ ישראל לכבוד יום ההולדת שלה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה לכם.
<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>
יש לי משהו להעניק לך בשם ענבר ועוד 99 חטופים. נר חנוכה, גם בשביל ענבר וגם בשביל כל 99 החטופים, חשוב לנו מאוד.
<< אורח >> גילת פיש: << אורח >>
זה בנוסף לשמונה הנרות, להדליק נר במיוחד לחטופים, להראות להם את אור הביתה, שידעו, שיראו איפה.
<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>
או את האור לקבר, חלק מהם.
<< אורח >> גילת פיש: << אורח >>
זה גם הביתה.
<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>
כן, בטח, זה קודם כול הביתה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. שנראה את כולם כאן בעזרת השם. תודה רבה.
<< אורח >> חנה כהן: << אורח >>
אנחנו כבר לא נדליק נרות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
נושא הדיון היום הוא ישיבת מעקב לדיון שקיימנו ב-16 בדצמבר על מתן רישוי לרוקחים עולים. בשבוע שעבר לא היו נציגי משרד העלייה והקליטה בדיון והנתונים שנמסרו על ידי משרד הבריאות לא היו מדויקים. זאת אומרת, היו ביניהם סתירות בין נתון לנתון. לפיכך ביקשתי לקיים את הדיון כאן יחד עם כל הגורמים הרלוונטיים.
מה שעלה בדיון הקודם זה שהרוקחים העולים החדשים שהגיעו מרוסיה ציינו שמשרד הבריאות מקשה עליהם ומסרב להכיר בלימודים שלהם בטענה שלא למדו באופן פרונטלי. לדבריהם, המצב החמיר והורע בשנתיים האחרונות, למרות שבתעודות נרשם באופן ברור שהלימודים היו לימודים פרונטליים. לדברי הרוקחים העולים, מי שעלו כרוקחים בארצות המוצא, טרם עלייתם לארץ, אינם צריכים לעשות סטאז' אם הם עבדו כרוקחים ומבקשים להיבחן בבחינת הרישוי. משרד הבריאות מסרב לבקשה הזו.
לדברי הרוקחים, קריטריון זה כן גם מופיע באתר משרד הבריאות. אחד המשתתפים הציג דיפלומה מתורגמת על ידי נוטריון בה נרשם שהלימודים בוצעו באופן פרונטלי. נטען כי משרד הבריאות מאשר את הדיפלומות ברוקחות באופן שרירותי: שני רוקחים מאותו מוסד, אחד אושר ואחד לא. בוגרי רוקחות מרוסיה ציינו כי משרד הבריאות מחייב אותם לבצע סטאז' חצי שנה אך ורק בבתי חולים ממשלתיים שבהם כמעט ואין תקנים להתמחות, שאר בוגרי חו"ל מורשים לבצע גם בקופות חולים ובתי חולים נוספים.
הרוקחים העולים ציינו כי משרד העלייה והקליטה לא מכווין אותם ולא מסייע להם בכלל למצוא מקומות לסטאז', הם נאלצים להסתמך על קשרים אישיים ומידע מפה לאוזן. בדיון ביקשו הרוקחים העולים שמשרד העלייה והקליטה יארגן קורס בעברית תעסוקתית שמותאם לרוקחים. הוועדה ביקשה ממשרד הבריאות לפרסם באתר המשרד את הקריטריונים הברורים ורשימת המקומות הפנויים לסטאז'.
בעקבות הדיון פנינו לשרי הבריאות והעלייה והקליטה בבקשה לסייע בקליטה ולא להקשות בתהליך. כמו כן, בעקבות הדיון הקודם קיבלנו בוועדה רשימת רוקחים שמבקשים סיוע במציאת מקום לסטאז' וכי אין להם ניסיון עבודה בארצות מוצאם או למדו בהתכתבות. כמו כן, קיבלנו רשימה נוספת של רוקחים עולים חדשים שלמדו באופן פרונטלי ובעלי ניסיון עבודה כרוקחים בחו"ל ולכן הם מבקשים פטור מהסטאז' ורוצים להיבחן בבחינה. הרשימה נמצאת אצל מנהלת הוועדה, שמשרד הבריאות יגיד לנו למי להעביר את הרשימה.
הנתונים הכלליים הם שמשרד הבריאות מעריך שיש מחסור של בין 100 ל-500 רוקחים. אני לא יודע איפה הפער בהערכה, חסרים 500 או 100, זה פער שהוא די גדול. נכון לשנת 2023, היו בישראל 10,665 בעלי רישיון ברוקחות, מתוכם 87% עד גיל 67. מבחינת רוקחים מועסקים בשנת 2022 היו 7,583 שהם שיעור של 0.08 לאלף תושבים. זה מהווה עלייה לעומת 2010, אבל פחות משיעור הרוקחים ב-OECD.
יש לי חלוקה של רישיונות לבוגרי חו"ל ובוגרי הארץ, החלוקה היא בערך 50/50. חשוב להבהיר לחברי הכנסת, כשכתוב שיש 196 בוגרי חו"ל ב-2023, משרד הבריאות רושם את בוגרי יהודה ושומרון כבוגרי חו"ל, לכן הם לא בהכרח עולים. בסך הכול בידי המשרד נתונים לשנת 2022 לגבי מי שלמד בהתכתבות שמדובר ב-30 עולים שעברו השלמה של קורס השלמת ידע באוניברסיטה העברית ועברו בחינה. אין לי נתונים על 2023 ו-2024. אני לא יודע למה, אבל עדיין אין.
עדיין בחלוקה למדינות יש פערים בין מה שנאמר למה שלא נאמר. כשאני מסתכל פה על הפילוח שנשלח אליי ממשרד הבריאות, אם אני מסתכל מרוסיה, בשנת 2023 ניתן רישיון אחד לבוגר חו"ל. ב-2022 ו-2020 בכלל לא ניתנו. מאוקראינה ארבעה רישיונות, ירדן 30, יהודה ושומרון 97. אלה הנתונים.
מקרים ספציפיים אני לא אקריא התייחסויות לפרוטוקול, ההתייחסויות שניתנו. בואו נשמע את ההתייחסויות פה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
בואו נשמע את מתן קודם כול, ויש את ליזה בזום.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
נתחיל עם מתן, בבקשה.
<< אורח >> ד"ר מתן בהט: << אורח >>
אהלן, הצגתי את עצמי כבר בפגישה הקודמת, אתם מכירים אותי.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
לא כולם היו, כדאי שתגיד לפרוטוקול.
<< אורח >> ד"ר מתן בהט: << אורח >>
ד"ר מתן בהט, אני רוקח קליני במקצועי, אני גם מנהל קורס לרוקחים עולים, ואני גם פה היום כנציג ארגון הרוקחות. קודם כול, חשובה לנו כמובן המקצועיות של הרוקחים, וכמובן שחשוב לנו שהרוקחים שעולים לכאן יוכרו במקצועות שלהם, וכולנו רוצים את זה, השאלה היא רק איך עושים את זה בצורה שתהיה כמובן כמה שיותר קלה ומהירה.
בדיון הקודם גם דיברנו על הנושא הזה של הרוקחים שלמדו בהתכתבות, למרות שחלקם כנראה לא למדו באמת בהתכתבות, כל הנושא הזה של התרגום, דיברנו על הקריטריונים שצריכים להיות אחידים ולהיות מפורסמים באתר של משרד הבריאות, ודיברנו על העזרה גם בתהליך של הסטאז', דיברנו על הזמן שלוקח כל כך הרבה, אנחנו מכירים באופן אישי רוקחים שלקח להם יותר משנתיים. זה אגב מתחבר למספרים שעכשיו הציגו פה, למה לא היו רישיונות חדשים, כי ברגע שנותנים להם כזה תהליך ארוך, באופן טבעי לא יהיו הרבה רוקחים שיקבלו רישיון כל שנה.
לעזור בתהליך, הן בהיבט הסטאז', הן בהיבט קורס שאפשר לעשות, כל דבר שיכול לעזור ולקצר את הדברים. ודבר אחרון זה גם לראות באמת מי צריך סטאז' ומי לא. לצורך העניין, אם רוקח למד לא בהתכתבות, אלא פרונטלי, ואז גם עשה שם את שעות העבודה המעשיות וסטאז', הוא לכאורה לפחות גם על פי הקריטריון של משרד הבריאות, לא צריך לעשות פה סטאז'. זהו, אלה הדברים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
ברור. ליזה נמצאת איתנו בזום.
<< אורח >> ליזה אסתר שוביק: << אורח >>
שלום לכולם, קוראים לי ליזה, אני רוקחת רגילה. בקבוצה שלי בפייסבוק יש יותר מ-500 רוקחים, יותר מ-30 רוקחים אמרו שהייתה להם בעיה עם משרד הבריאות שהכיר בדיפלומות שלהם ככאלה שלמדו בהתכתבות, אבל זה לא נכון. כולם עולים חדשים משנות 2024-2022, עשרה עדיין מחפשים סטאז', 16 כבר עברו אותו או שעכשיו נמצאים בסטאז'.
יש גם רוקחים שבאמת למדו בהתכתבות ויש להם גם קושי עכשיו למצוא מקום לסטאז'. שני רוקחים חזרו למדינות שלהם, זה מאוד חשוב לדעתי. קודם כול, זה לא נכון שכולם צריכים לעבור את הסטאז', כמו שאמר מתן. באתר של משרד הבריאות רשום: "רוקחים שיבצעו סטאז' מוכר של שישה חודשים לאחר קבלת רישיון ברוקחות, או בשנה החמישית בזמן הלימודים, יופנו לבחינת רישוי ממשלתית ברוקחות ולא יצטרכו לבצע סטאז' בארץ". לפי הדרישות של משרד הבריאות הם צריכים לעשות רק סטאז' בבית חולים.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
ליזה, מאיפה הקראת את מה שהקראת?
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
משרד הבריאות?
<< אורח >> ליזה אסתר שוביק: << אורח >>
מה שהקראתי רשום באתר של משרד הבריאות. זה מה שכבר לא רשום, זה ממני: סטאז' בבית חולים לפי הדרישות של משרד הבריאות צריך לעשות רק מי שלמד בהתכתבות. ככה כל שאר הסטודנטים תמיד עד 2022 עברו סטאז' בבתי מרקחת רגילים אם היה צורך. שוב פעם, מהאתר של משרד הבריאות: "מי שרוצה לגשת לבחינה בדיני רוקחות חייב לצרף אישור רשמי על עבודה במקצוע בחו"ל ברישיון במשך שנתיים לפחות במהלך שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה, או לפחות שלוש שנים מתוך ארבע שנים שקדמו להגשת הבקשה."
מה זה אומר? שברגע שמשרד הבריאות מכירים בהם כרוקחים שלא למדו בהתכתבות, אלא למדו פרונטלית, כמו שרשום אצלם בדיפלומה, הם מבטלים לרוב את הסטאז' בכלל, כמו שרשום באתר שלהם ותמיד עבד עד 2022. זה לא רק זה, מי שעומד בקריטריונים שאמרתי למעלה, חלק מהאנשים האלו לא הולכים למבחן גדול רגיל, אלא הולכים למבחן מקוצר, רק לדיני רוקחות.
אבקש מכבוד חברי הוועדה לשים לב כמה זמן נדרש לעולים חדשים לנהל התכתבות עם משרד הבריאות. כמה פעמים אני אישית התקשרתי לקול הבריאות כדי לברר באיזה מצב נמצא התיק של האדם. לכן אנחנו מבקשים לבטל את הסטאז' למי שלא זכאי לו, מי שלמד פרונטלי, לא בהתכתבות, ויש לו ניסיון לפי הקריטריונים שרשומים באתר של משרד הבריאות. מי שכן זכאי לסטאז', נא לעזור למצוא מקום לסטאז'. אנחנו נשמח לעזרתכם.
אני שלחתי את הרשימה של הרוקחים שלא למדו בהתכתבות אלא למדו פרונטלית, צירפתי גם את כל המסמכים שלהם וסימנתי בצהוב איפה שרשום את זה. שני רוקחים, אין להם ניסיון, גם ציינתי את זה, זה הולך בתהליך טיפה שונה. וגם עוד רוקחת אחת, רק בשביל מקרה, אני צירפתי שהיא כן באמת למדה בהתכתבות. כל הרשימה נמצאת אצל שלומית. תודה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני רוצה התייחסות. זה נכון לאיזו שנה?
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
לעכשיו. לחמש שנים ביקשנו. כן, סך הכול 287 בחמש שנים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
זה בחמש השנים האחרונות?
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
כן, רשום לכם.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
עד 2024 כולל.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אוקיי. תראו, בחמש השנים האחרונות הגיעו מרוסיה 122 בוגרי רוקחות, אני מסתכל על הנתונים.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
אלה נתונים של משרד הקליטה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני מסתכל על הנתונים של משרד הבריאות. מרוסיה בחמש השנים האחרונות – אחד. אני לא יודע לגבי ארצות הברית, אבל מאוקראינה עלו 46 בעלי רישיון רוקחות, יש 10 שקיבלו. צרפת – 51, אין לי פה את צרפת, יש לי פה את שאר הארצות. זאת אומרת, בוגרי חו"ל - - -
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
למה? צרפת יש לך 51.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
51, אבל אני מסתכל כמה קיבלו רישיון. לא, אין לי פה בכלל צרפת. יש לי פה גרמניה – שניים, רומניה – אחד.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בנתונים שלנו?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כן. אני מסתכל כמה הגיעו שהצהירו שיש להם רישיון, כמה בפועל עובדים במקצוע.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
אנחנו נגיד שקיבלו רישיון בחמש השנים האחרונות 155 רוקחים ועלו 287. זאת אומרת שיש פה פער - - -
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
כמה? 155?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
155, אלה הנתונים של משרד הבריאות, והגיעו 287.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני לא יודע, אני כנראה מתקשר עם משרד הבריאות אחר. אני מסתכל על הנתונים פה, אלא אם כן הם סופרים את יהודה ושומרון וירדן כעולים. את זה קיבלתי ממשרד הבריאות, לא קיבלתי את זה ממשרד אחר.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
הבוקר גם קיבלתי עוד נתונים שדווקא פה יש לי מרוסיה 20. פעיל 20 בחמש השנים האחרונות ומצרפת גם.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
מירי, אני ביקשתי את הנתונים בגלל שהיה בלאגן. עוד פעם 887, אני לא יודעת.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
זה הבוקר קיבלתי על העולים. יכול להיות שאצלכם כולם, לא רק עולים חדשים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
רישיונות ברוקחות לישראלים בוגרי חו"ל לפי מקום - - - בשעת קבלת הרישיון.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, בוגרי חו"ל, לא כולם עולים חדשים אבל, יש את ההגדרה של עולה חדש, מה זה עולה חדש.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תראי, עולה חדש או בוגר חו"ל, בסוף יש אחד מרוסיה, זה נתון שלכם, לא שלי.
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
לא, היא אומרת שיכולים להיות בוגרי חו"ל שלמדו בחו"ל אבל הם לא עולים, לא בקטגוריה של העולים. למדו בחו"ל, אבל הם לא עולים, אנשים ישראלים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אנשים ישראלים, כן.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כלומר, פחות מזה עוד, יש עוד פחות מזה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
מה הנתונים הנכונים?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
של היום, יש לי פה מצרפת 20 שהם כבר פעילים בחמש השנים האחרונות.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
20 רישיונות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
מתוך 51 - - -
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אני אעביר לכם את זה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
את זה ביקשנו לדיון.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, קיבלתי בבוקר.
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
אני מדייקת. העברנו את מה שיש, יש כאן נתונים נוספים שהם יותר מעודכנים, נעביר לכם אותם. הם יותר מעודכנים, היא קיבלה אותם.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
גם בנתונים האלה מדובר בפערים גדולים. כמה יש לך מרוסיה בחמש השנים האחרונות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
יש לי פה סך הכול של כל מי שפנה אלינו 62, קיבלו 20. אבל הנה, יש לי פה זכאי לסטאז' שלושה, זכאים להיבחן שלושה, בקשה נדחתה רק שלושה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אם כך, מה כל הבקשות האחרות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
בקשת מסמכים נוספים שאין לי פה את הפילוח של מה שנקרא התכתבות או לא, יכול להיות שזה כן. - - - סטאז' שלושה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
משרד הקליטה, אם 122 עלו לפה כרוקחים, למה חצי מהם לא פנו בכלל?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
אני אגיד שבאוגוסט עברה החלטת ממשלה 2104 שאתה בטח מכיר בנוגע להסרת חסמים לכל העולים במקצועות הרישוי, וחלק מאוד משמעותי מהחלטה הזו כמובן הם גם עובדים במקצועות הבריאות. ואנחנו מאז עובדים ביחד עם גורמי המקצוע, כולל עם רגדה וכולל עם כל השותפים הנוספים במשרד הבריאות שאחראים על תחומי הרישוי במטרה להקל על החסמים ובאמת להגביר את כמות העולים שמקבלים רישיונות. אנחנו נמצאים בעבודה משותפת.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
יושב פה עולה, דניאל. דניאל, מתי אתה עלית לארץ?
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
2022.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
2022. יש לי פה את הדיפלומה שלו, מתורגמת על ידי נוטריון.
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
יש גם אורגינל.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
למד במסלול לימודים פרונטליים. מתי פנית למשרד הבריאות?
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
ביולי 2023, אחרי מסע.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
באת בתוכנית מסע?
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
עוד יותר. זאת אומרת בכלל עם נתונים עוד קודם. היום אתה כבר עושה סטאז', סיימת, אתה עם רישיון?
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
אני חיפשתי מקום לסטאז', התמחות בבית חולים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
למה אבל? אתה לא צריך סטאז' בעיקרון כי למדת לימודים פרונטליים, למה אתה צריך סטאז'?
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
כן, וגם יש סטאז' ברוסיה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הוא עבד כרוקח.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כמה זמן עבדת ברוסיה?
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
עבדתי כרוקח שנה אחרי אוניברסיטה, וגם עבדתי כעוזר רוקח שלוש שנים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
כלומר שלוש שנים עוזר ושנה אחת כרוקח.
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
למה הוא צריך סטאז'?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
על פניו, במסמכים שהוא שלח אלינו, מופיע בדיפלומה שהוא למד בפרונטלי ובנספח לדיפלומה רשום שחלק מהלימודים הוא עשה או בכיתה או באופן עצמאי. אופי זה מעיד גם לי וגם לוועדה, אנחנו רואים בזה שאלה לימודים בהתכתבות. אני כבר ביקשתי, גם דיברתי - - -
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
את יכולה להצביע בבקשה איפה זה רשום?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
איזה חלק מהלימודים שלו הוא עשה בהתכתבות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
תעביר לי. הנה, היקף תוכנית הלימודים זה 300, אני לא יודעת מה זה 300, שעות או נקודות זכות, גם זה כל הזמן אני מבקשת, הוועדה רוצה לדעת בדיוק כל קורס - - -
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
למעלה יש עמודה, שם עמודה.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, אבל עדיין, מספר נקודות הזכות או שעות אקדמיות. אנחנו לא מבינים אם אלה נקודות זכות או שעות אקדמיות. ביקשתי מהאוניברסיטה והם לא מביאים לי, ביום חמישי גם ניהלתי שיחות עם אותם עולים שפנו וביקשתי, או שיביאו לי, אנחנו נציג את זה בפני הוועדה, שיביאו כל קורס, כמה נקודות זכות או כמה שעות אקדמיות. על פניו, המשפט שמעיד לנו שאלה כן לימודים בהתכתבות: היקף העבודה באינטראקציה של הסטודנטים עם המרצה הוא 6,100. אם נחשב את זה, על פניו, אין לי בעיה שיביאו לי מסמכים שמעידים על כך, איך הם למדו, מה הם למדו. הוועדה גם שואלת, מבחינה מקצועית אנחנו רוצים לדעת כדי לקבל החלטה אחרת, אין בעיה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
רשום פה, היקף התוכנית 100 שעות.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
יש פה במפורט, מה יחידות הלימוד ומה השעות, במפורט.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
איפה מפורט?
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
הנה, במסמכי המקור ברוסית. היקף התוכנית – 100 שעות, 300 יחידות.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
האינטראקציה של הסטודנטים עם המרצה והיקף תוכנית הלימודים. אלה לא אותם מספרים.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
פה רשום שעות, 6,100, כנראה התרגום לא - - -
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
מה זה אומר?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כמה עובדים יש במשרד הבריאות? סדר גודל, כמה עובדים?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אתה מבין שיש לי בעיה, שזה - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אין לכם עובד דובר רוסית במשרד הבריאות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
בטח, אני מתייעצת. לא אצלי באגף, אבל אני מתייעצת דווקא עם משרד הקליטה והעלייה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
רשום, הנה, בשנייה ראינו את זה.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
בסדר, אבל אני מבקשת מאותם עולים מסמכים מהאוניברסיטה. תביאו לי את המסמכים ונבדוק מחדש.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה המסמך שעבר אליי, זה תרגום לרוסית.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
זו הדיפלומה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זו לא דיפלומה, זה אישור מיוחד שסוכם בשבילך במיוחד.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, אבל אני מבקשת תמיד את תוכנית הלימודים. הוועדה רוצה לדעת - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
תוכנית הלימודים כבר עברה אלייך.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, אבל עדיין ללא חלוקה כל קורס כמה נלמד.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש חלוקה, יש מספרים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה עבר אלייך, זה מסמך מהאוניברסיטה.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אני מסכימה לגמרי, כל המסמכים אצלנו. שאלת אותי מה הבעיה, הבעיה היא כזאת, שבדיפלומה מופיע שהם למדו פרונטלי, בנספח לדיפלומה כתוב את האופי, מה שכתוב פה, 300, אם אלה נקודות זכות או 6,000. איך אני יכולה לדעת שפה באמת מה שכתוב - - -
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
איך? לנסוע לרוסיה להביא את - - -
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא לנסוע לרוסיה בשום מקום. גם פה הייתה מלחמה והאוניברסיטאות עדיין תפקדו, הן עבדו בצורה מקוונת, קיבלנו ממש תכניות לימוד. גם פה הייתה מלחמה, בצפון עד עכשיו יש מלחמה.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
אי אפשר להשוות אוניברסיטאות במלחמה בארץ למה שקורה למשל באוקראינה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
את יכולה גם להסתכל במסמכי המקור, במסמכי המקור רשום. אני מניח שיש לכם גם דוברי רוסית במשרד.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אבל בחוק במדינת ישראל מבקשים שיהיה תרגום נוטריוני לעברית. זה מה שמבקשים בחוק, אני לא יכולה לעבור על החוק.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
בתעודה מופיע לך שהלימודים הם לימודים פרונטליים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, בדיפלומה, לא בנספח לדיפלומה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
את רואה גם בדיפלומה וגם כשאת עוברת לנספח לדיפלומה, את רואה שהיקף הלימודים, רובו המכריע - - -
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
יפה, כל הכבוד, רובו המכריע. אופי זה לא מעיד על לימודים שהם כולם פרונטליים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כלומר אם הם עשו קורס אחד בזום, אין.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
יפה, כל הכבוד, זה מה שאני מבקשת.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
באוניברסיטה אין אף קורס בזום?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, ההיפך, זה מה שאני מבקשת, שיביאו לי רשימה, זה מה שהוועדה רוצה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
יש לכם - - -
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, אין לי רשימה מה נעשה בזום, מה נעשה פרונטלי, מה נעשה בהתכתבות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
המספרים מדברים בעד עצמם. לא סביר שבמדינת ישראל בחמש שנים מגיעים 122 רוקחים מרוסיה ומקבלים רישיון רק אחד או 20, אני לא יודע לפי אילו נתונים של משרד הבריאות ובאיזה יום. לא סביר, זה פשוט לא סביר, לא יעזור. וכשאנחנו באים פה לנהל דיון על מקרה פרטני, אי הסבירות פשוט זועקת לשמיים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אנחנו רוצים לעזור.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אם הייתם רוצים לעזור כנראה שהמספרים היו אחרים.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
רגדה, שנה וחצי הבן אדם מחכה ורק אחרי דיון בוועדה כאן בכנסת את פנית לאוניברסיטה לבקש הבהרה, אבל שנה וחצי בן אדם חיכה. אם לא היינו מקיימים את הדיון, בכלל הוא לא היה מקבל.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
סליחה, עם כל הכבוד, דווקא שפיניתי מזמני אין לנו, לאגף רישוי אין - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
סליחה, מה זאת אומרת מזמני?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אין לנו חובה על פניו, הקשר שלנו הוא דרך מוקד קול הבריאות. אני פונה דווקא, ומעניין שפניתי להמון עולים אגב ועזרנו להם המון, לצערי, רק הדברים הלא טובים עולים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כמה עולים קיבלו רישיון בחמש השנים האחרונות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
הנה, 30 שעשו את הקורס, היה לי קשר אישי איתם.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
30 בחמש השנים האחרונות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אני לא יודעת כמה, לא עלו מרוסיה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כמה עולים הגיעו למדינת ישראל בחמש השנים האחרונות?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
סליחה, עם כל הכבוד, זה משרד הקליטה, אני לא יודעת. מי שמגיע אליי - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
לא, את אומרת המון עולים, אני מנסה להבין מה זה המון עולים. אם המון זה 30, סליחה, 30 זה לא המון. כשבשנה אתם מקבלים בוגרים חו"ל 200, ומטפלים בחמש שנים ב-30 עולים, אלה לא מספרים סבירים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, יכול להיות שאנשים לא עוברים את המבחן, זה לא באמת - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הם לא מגיעים למבחן בכלל.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא ביקשנו באמת תוצאות של נכשלים או עוברים, אני יכולה להבין, המעבר הוא חצי.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הם לא מגיעים למבחן.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
בסדר, אבל עדיין, לא מגיעים למבחן.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
את דורשת מהם סטאז' כשלא נדרש סטאז'.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
רגע, אם לא ביקשת נתונים, איך את יודעת שהמעבר הוא חצי?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
ברוקחות ידוע, אני יודעת את זה. אני לא יודעת להגיד לך בדיוק מאיפה, אם עולים חדשים או זה, אבל אני יודעת שזה פחות או יותר בחצי. זה כל השנים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
לא הבנתי, חצי של מי?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
חצי נכשלים. אני אומרת באופן כללי.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
גם בוגרי ישראל?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, בוגרי ישראל לא עושים בחינה ברוקחות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
בוגרי חו"ל.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, זה מה שאמרתי, אבל אני לא יודעת לפלח את זה עכשיו לעולים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מאוד פשוט, בחמש השנים האחרונות, יש לך בוגרי חו"ל, אני אעשה פה את החשבון בהערכה כללית, בערך 900, מתוכם 30 עולים. איך את אומרת לי חצי? את אומרת לי חצי. כל מה שרשום פה בוגרי חו"ל, אלה לא עולים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
בסדר, בגלל זה אני לא יודעת להגיד עכשיו. מה שאני כן יכולה להגיד, שגם על פניו, מי שפונה אלינו, אנחנו כן עוזרים, מי שבאמת מביא לי מסמכים, אני יכולה להעלות את זה לוועדה. שיביאו מסמכים, אנחנו עובדים מול האוניברסיטה, לא עובדים מול העולים עצמם. אני יכולה להגיד לך שבשנתיים האחרונות אני אישרתי 15 אנשים של עוזרי רוקח שבעשור האחרון לא אישרו אותם. כן שאנחנו כן דווקא מנסים לעזור, לא נראה לי שאפשר להגיד שלא, אבל תנו לי את המסמכים כמו שצריך. זה מסמך שלא ברור. אתה ואני, אנחנו מסתכלים על זה, ואין פה, חסר.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
לי זה מאוד ברור, אני חייב לומר.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
מה זה ה-300? הנה, היא אומרת ששם ברוסית זה 6,100 שעות.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
אבל למה אין לכם דובר ברוסית שבודק את המסמכים?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אבל יש חוק, תשנו את החוק, החוק לא מחייב אותנו לדבר רוסית.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
בגלל שלא מבינים מה כתוב?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, אישור נוטריוני, זה מה שהחוק דורש.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
ובאישור הנוטריוני כתוב פרונטלי.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, לא בנספח, בדיפלומה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
גם בדיפלומה וגם בנספח.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, בנספח לדיפלומה לא.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אסיה, את רוצה להתייחס?
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
לא, אבל רשום או-או, נכון? או נקודות או שעות, זה מה שאמרתי.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
איך אני יכולה לדעת מה זה?
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אבל אמרתם שהמטרה שלכם לעזור, לא?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, אני מבקשת שהאוניברסיטה תביא לי את המסמכים.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
למה לא להיכנס פנימה?
<< אורח >> אסיה ציירסקי: << אורח >>
אני ברשותכם רוצה להתייחס לזה, ואני באמת יודעת שאתם עושים כל המאמצים, גם משרד העלייה והקליטה ומשרד הבריאות, בהחלט.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תכף אני אשמע מה המאמצים שעושה משרד הקליטה, אני עוד לא יודע.
<< אורח >> אסיה ציירסקי: << אורח >>
לא, זה אני יודעת שבאמת עושים, כי אנחנו מאוד משתפים פעולה, וגם משרד הבריאות. אבל אני כן רוצה, אתם יודעים את זה, אבל אני עוד פעם מזכירה שאנחנו מדברים על השלמת מסמכים, על קשר עם אוניברסיטאות, על מסמכים שכבר לא באו עם העולים מסיבות אלה או אחרות, משטחים מסוימים של חבר העמים ברמה שלא ניתן, אי אפשר להשלים מסמכים כי יש חוקים מסוימים בארצות האלה, עם כל הזהירות הנדרשת, כן?
וברור לי הצורך שלכם באמת כדי להראות את כל המקצועיות ולעמוד ברמה המקצועית הנדרשת לעולים. מצד שני, אכן חייבים להתחשב בזה שלא תמיד ניתן להשיג את כל המסמכים ואכן עובדה שהיו תקדימים עם גל עלייה גדול בפרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה. היו גם משרדי ממשלה, מה שאני מכירה אישית, גם משרד העבודה, למשל אגף להסדרת עסקים בכל תחום ההנדסה, אכן אז התחשבו בזה שרוב האנשים מאוקראינה, מרוסיה, הגיעו ללא מסמכים. מצאו דרכים אחרות, חלופיות לבדיקת הנושא.
עוד פעם, ברור לי הצורך, אנחנו מדברים על בריאות הציבור, בהחלט, אבל צריך להתחשב בזה שלא תמיד ניתן להשלים מסמכים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
לא, אבל צריך להתחשב אם אנחנו יודעים שיש מאותה אוניברסיטה מישהי שכן קיבלה ומישהו שלא קיבל אישור. משהו פה לא מסתדר, מה לעשות?
<< אורח >> אסיה ציירסקי: << אורח >>
זו בדיוק אחת הדרכים, אולי משנים קודמות, כי אוניברסיטאות בארצות מסוימות לא ימהרו להשלים מסמכים, הייתי אומרת בכלל לא יעשו זאת.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
לא, מאותה אוניברסיטה, אחד קיבל, אחד לא קיבל, על אותו קורס.
<< אורח >> אסיה ציירסקי: << אורח >>
רק להתחשב בעובדה שלא תמיד זה ניתן.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אותם לימודים, אותו זה, לאחד נתנו, לאחד לא נתנו.
משרד הקליטה, איך עובד הנוהל? עכשיו מגיע רוקח מרוסיה, מי פוגש אותו? מי מפנה אותו? מי מטפל בו במשרד הקליטה?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
אני אחזור על מה שאמרתי קודם. יש את החלטת 2104 שאנחנו עובדים עליה ביחד במטרה להקל ולשנות דברים שלא היו קודם, דברים שהיו חסמים, וזה ביחד עם משרד הבריאות, כבר קיימנו כמה פגישות ואנחנו נגיש את ההמלצות שלנו גם למנכ"ל משרד הבריאות בעוד כחודש.
דבר שני, אנחנו במהלך השנה האחרונה אישרנו ואוצ'רים לקורסי הכנה לרישוי, מה שלא היה קודם. זאת אומרת, עולים רוקחים שרוצים לכשת למבחני רישוי ובעבר לא אישרו להם השתתפות של המשרד, בשנה האחרונה כן אישרנו את הדבר הזה ובאמת עולים רבים ניגשים לקורסי הכנה לרישוי.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
ברוקחות?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
ברוקחות. אלה קורסים פרטיים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כמה קורסים התקיימו בשנה האחרונה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם צריכים לשלם.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
לא, הם לא צריכים לשלם, הם מקבלים השתתפות ויש להם חלק קטן שהם צריכים לשלם. אם אני לא טועה, הקורס עולה 8,000.
אני מדברת על הקורס הפרטי שאני עושה, הוא מתקיים פעמיים בשנה כי המבחן רישוי הוא פעמיים בשנה. אז אנחנו פותחים קורס כזה, אבל זה השלב האחרון בשרשרת, אחרי שהם צריכים לדעת את העברית ואחרי הסטאז'.
מתן עושה.
<< אורח >> ד"ר מתן בהט: << אורח >>
כן, היא מדברת על הקורס הפרטי שאני עושה, הוא מתקיים פעמיים בשנה כי מבחן הרישוי הוא פעמיים בשנה. אנחנו פותחים קורס כזה, אבל זה השלב האחרון בשרשרת אחרי שהם צריכים לדעת את העברית ואחרי הסטאז'.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
בסדר, אבל זה גם משהו שהיה סוג של זה ועכשיו הם מקבלים השתתפות של המשרד, זה לא היה.
<< אורח >> ד"ר מתן בהט: << אורח >>
זה דבר חיובי מאוד.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אין בעיה. אפרת, מה שעלה בדיון הקודם שלא הייתם זה דרישת הסטאז' מהעולים החדשים. דרישת הסטאז' היא לפני המבחן. דרישת הסטאז' מהווה חסם לעולה. כי אם הוא הגיע, אחת, הוא לא יכול למצוא סטאז' כי אומרים לו, אתה תעשה סטאז' רק בבית חולים ממשלתי, בניגוד אגב לאחרים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
זה לא רק בבית חולים ממשלתי אגב, בית חולים כללי. כתוב בדף שאני חותמת עליו, אישור לסטאז' זה בית חולים כללי, גם בתי חולים פסיכיאטריים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הם לא יכולים לעשות את זה בקופת חולים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
בבתי החולים הכלליים של בתי חולים, קופת חולים, כן יכולים לעשות. ויש לנו קשר גם עם הרוקחת הארצית של כללית, ויש לנו קשר עם הרוקחת הארצית של בתי החולים הממשלתיים, ועזרנו להמון. אבל העולים האלה לא פנו, עד עכשיו הם רק, ובצדק יכול להיות, מתנגדים להחלטה שלנו. מי שמקבל את ההחלטה שלנו, עזרנו לו, ואני יכולה להביא לכם שמות שעזרנו להם, וסיימו והם כבר רוקחים במדינת ישראל ועובדים כשורה. כך שעל פניו, העולים האלה, ביום חמישי כשדיברתי, מישהי בכלל לא פנתה. בשמות שהיו פה, שהעברתם לנו את הרשימה של החמישה, שניים כבר סיימו את הסטאז' ומחכים. עזרתי למישהי להיכנס לבחינה, הייתה לה תקלה בטכני.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני חוזר ואומר, אם מישהו שלא צריך לעשות סטאז' עושה סטאז', פגענו בו.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
על פניו, החלטה של ועדה מייעצת במשרד הבריאות, מקצועית, שהוא כן חייב בסטאז'. אם הוא יוכיח אחרת, אין בעיה. אם פגענו בו, אני מתנצלת, אבל אני לא מחליטה החלטות לבד. יש לי אומנם את הסמכות על פי החוק, אבל יש לי ועדה מייעצת, אני מתייעצת איתה, הם אנשי מקצוע שהם ועדה מייעצת, מינוי מנכ"ל. מדובר פה בהרבה אנשים. כולם טועים, אין לי ספק, יכול להיות שמה שנאמר פה, ואני יודעת דווקא על שלושה שטעינו איתם וחשבנו לצאת נגדם בהליך פלילי, בסוף החלטנו לא לעשות את זה כי מדובר בעולים חדשים ומבחינה אתית זה לא היה אתי מצידנו.
אבל לצערי, הם עבדו גם פה, עבדו עלינו מבחינת מסמכים. על פניו, אני חוזרת ואומרת, אם באמת אנחנו באמת באותה סירה, בואו תשלחו לנו או תנו לנו קשר עם האוניברסיטאות האלה, אני אצור את הקשר יחד עם משרד החוץ, יחד עם משרד הקליטה והעלייה, וננסה להתקדם. באמת, אני חושבת ששנתיים, חבל, יכלו לסיים את הסטאז', יכלו כבר להיות רוקחים, באמת חבל עליהם, אני לא יודעת לאן הדיון הזה מביא. אני מציעה או להביא לנו מסמכים, מה שאני דורשת, מה שהוועדה דורשת, או להביא לנו את הקשר עם האוניברסיטאות ואני אצור איתם את הקשר.
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
אמרנו שאפילו נעזר במשרד החוץ אם צריך.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן. אני שאלתי ביום חמישי אגב את אחד העולים.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
ממה שדיברתי איתו, מה שהבנתי, כי אחרי זה עשיתי בדיקה, על התשובה.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
שלחתי לו הודעה, ביקשתי מהבחורה שלי לשלוח לו הודעה מסודרת.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
אני עשיתי אתמול בדיקה, יושב ראש הוועדה לא - - - אבל כל מה שכתבת, אחד התקשרת ואחרי זה ניסה לחזור הרבה פעמים ולא היה מענה.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
נכון, רק אחד, נכון.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
אחד לא הבין מה ביקשת, כלומר, מבחינת השפה, הוא לא הבין מה רצו ממנו ואז הוא נרתע ואמר, לא רוצה, אבל הוא לא הבין.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
שלחתי לו, בגלל זה ביקשתי, שלחתי לו הודעה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
רגע, משרד הקליטה, איפה הליווי של משרד הקליטה בקשר הזה עם משרד הבריאות? איפה אתם באירוע?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
אני אגיד שאנחנו כן, אני מודה, אני חדשה, נכנסתי לתפקיד בשנה האחרונה וגם אני שאלתי את אותן שאלות שאתה שואל, למה הם צריכים לעשות סטאז'? הגעתי ממשרד הבריאות, בסוף אנחנו כן דואגים לבריאות הציבור, אלה גם הקווים המנחים שלנו, כל האגפים שמטפלים ברישוי, והוסבר לי שזה אכן מיועד לרופאים שבהתכתבות ואני מקבלת את זה וזה באמת כמו שרגדה אמרה, ועדות של משרד הבריאות קובעות. לצד זאת, משרד הקליטה מלווה. קודם כול, רוקחים הם עולים, משרד הקליטה מלווה את העולים בכל ההיבטים, בכל המעטפת המשפחתית, ההוליסטית, זכויות וכולי.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כל מי שישב פה בדיון הקודם, כל אחד מהרוקחים, שאלתי אותם, איפה היו יועצי הקליטה שהם נפגשו איתם במשרד הקליטה.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
אני לא קיבלתי את השמות האלה, אני לא יודעת. אם הייתי מקבלת אותם, הייתי בודקת פרטנית, אבל אני בטוחה שהם קיבלו מענה, יש לנו מערכת עולים שהכול מתועד שם.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
איזה סיוע קיבלת ממשרד הקליטה?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
מה שאני מקבלת, אני מטפלת באופן פרטני בכל עולה שמגיע.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תראו, אתם כל פעם באים לי, תעבירו אליי פניות פרטניות. בואו נפתח פה סניף של משרד הקליטה, נושיב פה יועצים ונתחיל לטפל באופן פרטני. אני מנסה לפתור פה משהו מערכתי.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
החלטנו שאנחנו נעזור בהשמות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
משרד העלייה והקליטה, באים לפה רוקחים, אומרים, באנו ליועצי הקליטה, לא הציעו לנו לא קורס, לא שום דבר, לא מסייעים לנו בלמצוא את הסטאז', וגם לא מסייעים לנו בקשר עם משרד הבריאות. עכשיו, גם כשאנחנו כבר מטפלים. בסוף צריך יועץ קליטה לשבת מול עולה, לדבר עם מישהו במשרד הבריאות, צריך לסגור את המעגלים האלה.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
אבל זה קורה. למה אנחנו מבקשים מקרים פרטניים? כי זה קורה ב-99% מהמקרים, זה קורה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מה היעד שלך לשנה הקרובה מבחינת רישוי של רוקחים עולים?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
לא קבעתי יעד, אני אקבע ואעביר לך. לא קבעתי יעד, מקובל, בסדר? זה בסוף יעד משותף של המשרדים. עם משרד הבריאות אנחנו צריכים לשבת ולתכנן את זה ביחד. ואני אגיד אבל שהיעד יתייחס גם להשמות שאנחנו נעזור להם למצוא מקומות לסטאז', דיברנו על זה, אנחנו נעשה את זה עם כל מה שצריך.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הכול טוב ויפה, בסוף, המספרים האלה לא מקובלים. כשהם גם מספרים שיוצרים מצב שבו, תביני, רוקחים עם רישיון רוקחות מהמדינות האלה לא רוצים לבוא לפה, כי הם מדברים עם החברים שלהם ואומרים להם, תקשיב, חבל לך על הזמן, אתה לא תוכל לעבוד פה כרוקח.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
דיברנו על שינויי חקיקה שיעזרו, דיברנו על דברים, כמו שאמרתי, אנחנו נגיש את ההמלצות ונציג אותן גם לך.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
איזה שינוי חקיקה לרוקחים צריך?
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
את רוצה להגיב?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
עדיין, זו הצעה.
<< אורח >> ד"ר אפרת אפללו: << אורח >>
אלה הצעות, אנחנו מגבשים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
כן, אבל אפרת באמת באחת הישיבות שדיברנו, אני חושבת שגם הייתה עוד פנייה של מישהי מהעולים החדשים, נראה לי דרך הסוכנות, שעל פניו נבטל את מה שנקרא רישיון זמני. הרי זה משהו שגם אמרתי לאותו עולה והוא לא הבין, מי שעושה סטאז' בארץ, הוא מקבל אחר כך רישיון קבוע, מי שעושה סטאז' בחו"ל ומאושר לבחינה, מקבל רישיון זמני לשנה או שנתיים, מי שעושה את דיני הרוקחות. יש כאלה שמקבלים שנתיים רישיון זמני, שעל פניו הם גם מרוויחים מזה שהם עושים את הסטאז' בארץ, כי מישהו פה מבחינה מקצועית אומר, הנה, הוא מכיר את החקיקה, הוא מכיר בכלל את כל החקיקה, ואנחנו יודעים שבתרופות יש חקיקה שונה ממדינה למדינה, כמו במשפטים, לכן חשוב להכיר.
בגלל זה אומרים, מי שעושה את הסטאז' בארץ, גם של שלושה חודשים או חצי שנה, או בבית חולים או בקהילה, מקבלים רישיון קבוע. זה גם משהו שאחר כך, אני לא יודעת כמה כולם מכירים את החקיקה לעומק, על פניו דווקא הם פה מרוויחים והם מקבלים כסף. אני לא רואה בזה משהו שהוא באמת לא לזכותם, זה כן לזכותם, זה לא לחובתם. זה לזכותם וחבל שאנחנו לא רואים את העניין הזה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תראי, זה לזכותם של בערך בין אחד ל-30 איש בחמש שנים, כי הם אלה שקיבלו רישיון. כל האחרים, זה לא לזכותם כי הם לא באירוע.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
תאמין לי, אם היו פונים אלינו לעזרה, אני אישית - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כולם אשמים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אתה יודע מה? אני אעביר לכם את המיילים, בסדר גמור.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
המספרים הם פשוטים. אני אומר לכם עוד פעם, תראו, האחריות בעניין הזה מוטלת על הממשלה כדי לנסות ולמקסם את המספרים האלה. גם יש מחסור, גם יש עולים, זאת אומרת, התפקיד של משרד העלייה והקליטה הוא לדאוג להשמה איכותית לעולים במקצוע שלהם, והתפקיד של משרד הבריאות הוא לנסות ולייצר את הנתיב הנכון ולהקל.
עכשיו אני אומר לכם דבר כזה, אני רוצה לקבוע דיון מעקב לעוד חודש. בדיון הזה אני רוצה לקבל גם את רשימת היעדים והמדדים שלכם, כמה עולים רוקחים צריכים לקבל רישיון לשיטתכם, מה אחוז המעבר שצריך להיות לטובת העניין הזה, שתיים, איך אתם פותרים את הסיפור הזה של להבין. הרי, עוד פעם, בדיוק כמו שעשו ברישיונות לרפואה, יש כמה אוניברסיטאות שאתם יודעים שאם למדו בהן זה בסדר. זהו, לא כזה - - -
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אבל ברפואה נעשה הליך הכרה, פה לא נעשה, הלוואי. אם תבקש ממשרד הבריאות, אני - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
את משרד הבריאות, ממי אני אבקש?
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
בסדר, אנחנו נבדוק את זה. אמרתי, לגבי המידע שאין לנו, אמרנו שגם נתייעץ אם צריך עם משרד החוץ כדי לעזור.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אם כבר יש אוניברסיטה שהכרתם בה בלימודים כלימודים פרונטליים, אתם יודעים שמי שלמד שם למד לימודים פרונטליים, אותה תעודה. לא צריך לסבך את מה שפשוט. אני אומר לכם, לא צריך לסבך את מה שפשוט ולחפש מתחת לאדמה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
מי עוזר להם? למי הם פונים?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
יש להם את המייל שלי, את הטלפון שלי, אני דיברתי מהטלפון שלי, מזה, יש להם את הטלפון שלי.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני חושב שבפנייה צריך להיות פה איזשהו קישור עם שפה, לדעתי.
<< אורח >> דניאל קוליאסניקוב: << אורח >>
יש מקום לסטאז' בסוף ינואר, אבל אני עבדתי בבית מרקחת ברוסיה, יש סטאז', אצלי יש התמחות באוניברסיטה, גם יש, זה קריטריון. אני למדתי פרונטלי. מה עוד?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
זה מה שביקשתי.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
איך הוא יביא את המסמכים מהאוניברסיטה?
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
למה? אנחנו מטפלים באלפים מכל העולם.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
איך הוא יביא את המסמכים כשיש - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אמרנו שמגיעים 200 ולא אלפים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
לא, לא מרוסיה, אני מקבלת מכל העולם.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מכל העולם מגיעים 200 בשנה, זה לא אלפים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
זה לא בכל העולם.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אני מדברת על חמש השנים שאני עובדת כבר במשרד הבריאות ומי שעבד לפניי, אנחנו כל הזמן מקבלים אנשים מחו"ל. גם בארץ, אנחנו מבקשים תכנית לימודים, אנחנו מבקשים סילבוסים.
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
כולם שולחים מסמכים. אם יש בעיה - - -
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
ושוב, אם יש בעיה, אני אצור קשר עם האוניברסיטה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
תיצרו קשר.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
אבל אין לי קשר, זה מה שביקשתי, תתנו לי.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
איך? הוא לא איש קשר לאוניברסיטה?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הדיון הזה הזוי לחלוטין. אני חוזר לסיכום.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
איך מתקדמים? מה הסיכום?
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
גם ההצעות שעלו, סליחה, גם מה שאתה אמרת, היושב ראש, לגבי אם יש מוסד שכבר הוכר, ננסה נבדוק את זה. לגבי מוסדות שאין את המידע ואין את המסמכים, אנחנו ננסה ליצור את הקשר באופן אקטיבי. אם אין לנו את הקשר ישירות, גם משרד החוץ והקונסוליה, נבקש את העזרה שלהם כדי להביא את הכול. כלומר, את כל מה שאפשר, את מקסימום המידע שאפשר. ונעזר בכולם, גם חוץ ממשרד העלייה והקליטה, גם הסוכנות וגם משרד החוץ, ליצור את הקשר עם האוניברסיטאות.
<< אורח >> אסיה ציירסקי: << אורח >>
זה לא ניתן, זה אי אפשר, לא ניתן.
<< אורח >> מירי כהן: << אורח >>
עם חלק מהם אני מניחה שאפשר, חלק שלא, נבדוק מה עושים עם מי שלא. בסדר, נצטרך לחשוב. אם אי אפשר, נצטרך לחשוב מה עושים.
<< אורח >> רגדה חכים: << אורח >>
על זה בדיוק אמרתי, בואו ננסה יחד לחשוב כמו שמשרדי ממשלה אחרים כן הצליחו לעשות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני מבקש שתשבו ביחד, הסוכנות היהודית, משרד הבריאות, משרד העלייה והקליטה, ותגיעו לפה עם איזושהי תוצאה בטווח זמן של חודש. תודה, הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:57. << סיום >>