פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 548 מישיבת ועדת הכספים יום רביעי, ח' בטבת התשפ"ה (08 בינואר 2025), שעה 9:30 סדר-היום: << נושא >> הצעת המשך תוכנית הסיוע הכלל ארצית לעסקים בשל נזק עקיף ממלחמת "חרבות ברזל" << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר ינון אזולאי – מ"מ היו"ר ולדימיר בליאק אלי דלל אימאן ח'טיב יאסין אחמד טיבי סימון מושיאשוילי חמד עמאר יצחק פינדרוס יצחק קרויזר קטי קטרין שטרית נאור שירי מוזמנים: מירי סביון – משנה למנכ"ל רשות המיסים, משרד האוצר אמיר דהן – מנהל מחלקת פיצויים, רשות המיסים, משרד האוצר שירה עמיאל בן-אבא – רכזת תמ"ס באג"ת, משרד האוצר יוסף דיאמנט – עוזר מחקר, הסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה אלי מנטבר – חבר הנהלה, איגוד האמרגנים ומפיקי אומנויות הבמה, להב יעל גויסקי – יועצת קשרי ממשל חקיקה, התאחדות משרדי הנסיעות, להב פנינה בן דוד – מנהלת המחלקה הכלכלית, התאחדות המלונות בישראל רונן סולומון – מנכ"ל, התאחדות המלאכה והתעשייה רועי כהן – נשיא להב, לשכת ארגוני העצמאים בישראל רינה קמני – מנכ"ל, התאחדות משרדי הנסיעות שאולי אמירה – בעלים, אולמות אירועים, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים שרון שינבאום – קשרי כנסת ממשל, פורום העצמאיים והפרילנסרים ההסתדרות החדשה רמי בז'ה – יו"ר פורום העצמאים והפרילנסרים, ההסתדרות החדשה אורן פסטרנק – עו"ד, תחום ההפקות, מייסד מחאת הריבון עודד מרקוס – מנכ"ל ובעלים, חברות ועסקים בתיירות נוגה בן פרז – עצמאית, מנהלת פרוייקטים בתיירות, הפקות וכנסים איל אשל – אביה של רוני אשל, ז"ל, מועצת אוקטובר שרון אשל – אימא של סמל רוני אשל, ז"ל, מועצת אוקטובר נירית ברעם – אימא של סמ"ר נטע ברעם, הי"ד, מועצת אוקטובר קרן אור טוויג – אחות שכולה ליפתח טוויג, הי"ד, מועצת אוקטובר יורם יהודאי – אב שכול, אביו של רון יהודאי, ז"ל, מועצת אוקטובר אשר נעים – אבא של אמיר נעים, ז"ל, מועצת אוקטובר מירב כהן – חברת קיבוץ עין השלושה, מועצת אוקטובר ייעוץ משפטי: צביה בן-דוד מוסקוביץ מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: רונית רבי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת המשך תוכנית הסיוע הכלל ארצית לעסקים בשל נזק עקיף ממלחמת "חרבות ברזל" << נושא >> << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> בוקר טוב לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. היום יום רביעי, ח' בטבת, ה'תשפ"ה, 8 בינואר 2025. נושא הדיון: הצעת המשך תוכנית הסיוע הכלל ארצית לעסקים בשל נזק עקיף ממלחמת "חרבות ברזל". רגע, לפני שנתחיל, יש פה משפחות של חטופים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, זה משפחות של הורים שכולים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משפחות של חללים. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> של הורים שכולים. איל ושרון אשל, בבקשה. << דובר >> שרון אשל: << דובר >> בוקר טוב לכולם, אנחנו ההורים של רוני אשל. רוני הייתה תצפיתנית במוצב נחל עוז. בבוקר 7 באוקטובר בשעה ארבע לפנות בוקר היא התחילה משמרת, וב-06:27 היא התחילה לראות את הגיהינום מול העיניים שלה. היא התחילה לצפות במצלמות ולראות כניסה של המחבלים לתוך שטח ישראל כשבעצם הם כובשים את שעון חול, אותו מכשול מפורסם שנהדף כמו נייר. ובמשך יותר משעה היא מדווחת והיא מזעיקה כוחות, את הכוחות המאוד מעטים שהיו באותה עת בגזרה. אנחנו שמענו שבוע שעבר את כל ההקלטות עד שבע בבוקר. אני שמעתי את הלוחמים של גולני שבוכים, שזועקים לעזרה, שנפצעים אחד אחרי השני רק עד השעה שבע בבוקר. בתוך תוכי קיוויתי שיהיה איזה happy end, אבל ידעתי שאין, כי אף אחד לא הגיע להציל אותם. והם נפגעים, והם חוטפים אש. ואם נחזור רגע לחמ"ל נחל עוז, במיגונית נרצחות תשע חיילות, ובחמ"ל מנהלים במשך 5.5 שעות קרב מול המחבלים. 22 אנשים בתוך החמ"ל מנהלים קרב קשה מול המחבלים עד שנגמרה להם התחמושת, אבל הם לא מוותרים והם לא מפסיקים, הלוחמים האמיצים שלנו – הם חונקים אותם בידיים, הם דוקרים אותם בסכין. הם עושים כל מה שהם יכולים כדי להגן על עצמם. וב-12.5 החמ"ל עולה באש ו-15 חיילים וחיילות, כולל הבת שלי בת ה-19, נשרפים למוות. ואני פה היום בשם מועצת אוקטובר, אני דורשת הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, כי אני רוצה לדעת מה קרה. אני רוצה לדעת מה קרה, אני רוצה את האמת. אני גייסתי לפני חודשיים את הבת האמצעית שלי לצבא בלב כבד מאוד, הרגיש לי כמו עקידת יצחק. וכדי שהבת שלי והבן שלי, שהיום הוא כמעט בן 15, יוכלו לחיות במדינה שיש בה ביטחון, ואולי גם שלום, לא יודעת, אנחנו צריכים לדעת מה קרה. אנחנו צריכים את האמת, אנחנו צריכים לדעת לתקן את עצמנו. והדרך היחידה לעשות את זה היא רק דרך ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כולם. זה לא מעניין אותנו, קואליציה אופוזיציה, לא מעניין אותנו, אנחנו רוצים שיחקרו את כולם עשר שנים אחורה – מה הסיבות שהובילו למתקפה הרצחנית הזו, לטבח 7 באוקטובר. מה קרה ביום 7 באוקטובר? איפה היו כולם? למה לא הגיעו להציל את הבת שלי 5.5 שעות? היא הייתה בתוך החמ"ל ואף אחד לא הגיע להציל אותה. למה? אני רוצה לדעת למה. אני רוצה לדעת למה נהרגים חיילים בעזה, מה הוביל אותנו לזה? אני רוצה את האמת. ואני מבקשת מכם, אתם נבחרי העם שלנו, אני מבקשת מכם, תעשו צדק בשביל הבת שלי וכל מי שנרצח באותו יום, ותקימו כבר את ועדת החקירה הממלכתית. אין דרך אחרת. תודה. << דובר >> איל אשל: << דובר >> אני רוצה לשאול, אתה מכיר את הפרטים? אתה יודע את הסיפור? << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יודע. << דובר >> איל אשל: << דובר >> הסיפור של נחל עוז מצטייר כבושה של צה"ל, ואני אסביר למה אני מתכוון. האזור של נחל עוז, האזור של הבסיס עצמו מוגדר בצה"ל כאזור השמדה. אזור השמדה. לא צריך ללכת לגרמניה של 1942, של שנת 1942, כי יש לנו כמה אזורי השמדה כאלה במדינת ישראל. האחד והגדול ביותר זה האזור הזה של המעטפת של נחל עוז, למה? כי הוא 785 מטר מקו הגבול. שם ישב חמ"ל שלם של בנות תצפיתניות. חמ"ל של חיילות שעשו שם את הכול, אבל היו ללא נשק. כי עד היום מגייסים את הבנות האלה לצה"ל, לצבא הגנה לישראל, צבא ההגנה לישראל, כן, אותו צבא שלא היה שם בשבת 7 באוקטובר. ומגייסים אותן ללא נשק על אף העובדה שהבנות האלה עוברות הכשרה גם לתפעול של נשק תקני בצה"ל. והחמ"ל הזה בסופו של דבר היה שם, צריך להגיד, הוא היה אחד המשוכללים שהיו במזרח התיכון, אבל הוא לא היה ממוגן בכלל. והאירוע הזה הוא אירוע קשה מאוד, כי בסופו של דבר יש הקלטות מכמה סוגים שונים של אפשרויות הקלטה. אבל אני מחפש היום את המשפט היחיד – אין לנו כוחות לשלוח אליכם, תסתדרו בעצמכם. את המשפט הזה מתוך כל סך ההקלטות אני מחפש. אני אמצא אותו. אני יודע שהוא קיים. זה יבהיר וזה ימחיש עד כמה האירוע הזה הוא מזעזע. כמה האירוע הזה היה בלתי נשלט גם מצד הדרג הצבאי. אני שם בצד רגע את הדרג המדיני. אבל שבת 7 באוקטובר זה כישלון קולוסאלי של דרג מדיני ודרג צבאי. כי אם לוקחים ומפרקים גם את שני המינוחים האלה, אז זה דרג צבאי של קצינים בצה"ל – היום יום ד', שקמו כמוני כמוך, התלבשו והלכו לצבא – אבל האנשים האלה לא ראויים ללבוש את המדים הטהורים האלה של צה"ל, כי אתם, אתם כאן בבניין הזה של בית העם לא עשיתם עד הרגע הזה כלום ושום דבר כדי שהאנשים האלה גם יודחו, כי לכל אחד מכם יש פה, והייתם אמורים לשרת גם את האינטרס הזה של מיצוי האנשים. כי עדיין לא מוצה איתם כל דבר או אותו דבר היחיד שצריך להיות, וזה דבר ראשון הדחה מצה"ל. כי אם נשליך את זה לאיזשהו מפעל פרטי, אז האנשים האלה לא היו במפעל הזה כבר מזמן. אבל האנשים האלה ידיהם מגואלות בדם, ולכם יש גם את האחריות הזאת. ואם ניגע רגע במילה אחריות, אז כל המילה הזאת שנקראת אחריות גם מהבניין הזה התמוססה. כי אתם חייבים לעשות מעשה ולזעוק בחזרה כדי שהמילה הזאת תיכנס בחזרה לז'רגון, לסלנג הישראלי – המילה אחריות. אבל קצינים בצה"ל שעדיין משרתים, חלקם קודמו והם אחראים לשבת 7 באוקטובר, הם אחראים לחללים כל כך רבים, כי ניפחו פה את המספרים של חללים בצה"ל כפי שלא היה מעולם מיום הקמתה של מדינת ישראל. ועד הרגע הזה אין תחקיר, עד הרגע הזה אף אחד לא יודע את הפרטים לאשורם, עד הרגע הזה לא יודעים כמעט – חוץ מהתחקיר שאנחנו עשינו, ועשינו תחקיר. אדוני, אני יכול להגיד לך לפרטי פרטים את ה-time line, שהוא מסודר, וזה time line מאוד ברור שייתן לכל בית ישראל את ההבנה כמה פעמים היה ניתן למנוע את שבת 7 באוקטובר, לו רק מישהו היה לוקח את המיידעים האלה, לוקח את הפרטים האלה ומפרק אותם לכדי איזשהו תרחיש שאמור להיות. ואף אחד לא עשה את זה. אף אחד לא עשה את זה. הבנות האלה היו שם עד הדקות האחרונות, ובסוף גם נשרפו למוות, כי היום אנחנו נסמכים על עדויות של חיילים שברחו משם. וחלקם אפילו שמע את בכיין עד שקולן נדם. תקשיב מה אני אומר לך, כי מפה חייב לצאת היום מסר, והמסר הוא אחד – תנו כבר את ועדת החקירה הזאת כדי שנדע מה לתקן. כל כך הרבה מעוות קיים פה היום גם בארגון הזה שנקרא צה"ל. התרבות הארגונית היא מהכושלות בצבאות העולם, אדוני, ולכם לא אכפת בכלל. אני לא בא אליך בטענות באופן אישי, אתה בסוף יושב כאן כי אתה חלק מהאנשים שמייצגים פה, אבל תעשו איזשהו מעשה, כי ללכת ולהמשיך עם זה עוד הרבה זמן אי-אפשר. אנחנו נאבד בסופו של יום את זכות הקיום שלנו פה במדינה, ואפילו אלוהים לא יעזור לנו. כי אם זה כך יקרה זו סופה של מדינת ישראל. זו סופה של מדינת ישראל. כי אני לא פוחד מאיראן ועיראק וסוריה ותימן, הרעה החולה תבוא מכאן, מתוך בית העם. תעשו מעשה ותוציאו את זה כבר החוצה. תודה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תודה. נירית ברעם. << דובר >> נירית ברעם: << דובר >> בוקר טוב לכולם, אני אימא של סמל ראשון נטע ברעם. נטע הוא מפקד לוחמי הבלון במוצב נחל עוז. קשה לי מאוד לדבר היום. קשה לי. קשה לי להבין, עם כל הכבוד לכולכם, מה אני עושה פה, למה אני צריכה בכלל לשבת כאן ולבקש שיחקרו מה קרה בבוקר הזה, מה הוביל לדבר הזה. מוצב נחל עוז, כמו שאיל אמר, זה אחד המוצבים המופקרים ביותר. זה מוצב שידעו עוד מראש, ואת זה אנחנו כבר יודעים, שהחמאס ידע עליו הכול ותכנן. הבן שלי יחד עם ארבעת החיילים שלו היה באזור שלא היה בו חומה, ולכן הם נכנסו משם. הם הקיפו את הכול ונכנסו אליו. הוא נלחם יחף עם מכנסיים קצרים, עם מקום לשים חמש מחסניות ונשק, ואיזושהי קסדה שבסופו של דבר לא ממש שמרה עליו. את האפוד שלו הייתי צריכה להטמין חודש אחרי שקברנו את גופתו באדמה, כי היו עליו חלקים מהבן שלי, כי לא היה שום דבר שיגן עליו. גם אני צריכה לגייס ילדה לצה"ל. היא עושה כרגע שנת שירות וצריכה עוד כמה חודשים להתגייס. ואין לי ביטחון במדינה מהסיבה שאין לי מושג איך אפשר לתקן את מה שהיה. הבן שלי נפל כדי שאנחנו נוכל לשבת פה עכשיו, כולכם, כולכם. הוא האמין במדינה, הוא האמין בכל מה שעומד מאחוריה, והוא נתן את החיים שלו בשביל זה. אם אנחנו לא נלמד מטעויות עבר, איך נוכל לתקן את מה שהתקלקל? למה אנחנו צריכים להתחנן על דבר שהוא קבוע בחוק של המדינה שלנו? אני לא מצליחה להבין. נעשו ועדות חקירה כל כך הרבה על כל כך הרבה אסונות, למה אנחנו צריכים בכלל לשבת פה ולבקש דבר כזה? למה? הבן שלי נתן את החיים שלו יחד עם החיילים שלו. הם היו מכל קצוות העם, על כל האמונות, נקרא לזה ככה. למה? הם מייצגים את כולנו. בבקשה, אני צריכה את התערבותכם. אנחנו צריכים. אנחנו צריכים את הכוח שיש לכם בידיים להניע את הדבר הזה קדימה – לעמוד באומץ ולהגיד: אנחנו תומכים בוועדת חקירה ממלכתית, כי זה הדבר היחידי שיעזור לעם שלנו לנוע קדימה. אני מודה לכם מאוד על ההקשבה, ומאחלת לכולם בשורות טובות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תודה. יורם יהודאי. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, תודה על הבמה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אין לכם על מה להודות, אנחנו מודים לכם. זו המחויבות המינימלית שלנו, ויותר מזה אנחנו צריכים לעשות. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> שבוע שעבר זה לא היה מובן מאליו. בשבוע שעבר זה לא היה מובן מאליו ליושב-ראש הוועדה שניסה לזרוק אותנו מהאולם. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> פה? לא פה. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> לא, בוועדה אחרת. בבית הזה. בהיכל המפואר הזה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> בבית הזה כולנו ערבים, וזה לא בסדר, ואנחנו אומרים את זה שצריך לשמוע. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> היה חשוב לי להגיד. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אנחנו חייבים לשמוע אתכם ולהרגיש אתכם, ואנחנו עוד נגיד אחר כך. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> אז אנחנו מודים למי שכן מסכים לשמוע אותנו. אני אבא של רון יהודאי. רון יהודאי נרצח במסיבת הנובה. לרון שני אחים גדולים. רון היה במסיבת הנובה והסתתר במכולה הצהובה. אני לא יודע אם יש מישהו במדינת ישראל שלא מכיר את הסיפור של המכולה הצהובה. רון היה במכולה הצהובה לאחר שמשעות הבוקר הוא הסתתר, וניסה לברוח מהירי שבא מכביש 232 לכיוון היציאה מאתר הנובה. וכשהם יצאו מהמכוניות הם רצו לכיוון המסיבה לחפש מסתור. לברוח לכיוון הכביש כבר אי-אפשר היה בשעה הזו, ורון הסתתר יחד עם עוד 16 חברים וחברות בתוך המכולה הצהובה. גל הטבח הראשון שהיה בתוך מסיבת הנובה היה בשעה 9:20, בערך עד השעה עשר. רון שרד את גל הטבח הראשון הזה. ובשעה 11:47 בדיוק נכנס מחבל לתוך המכולה וירה בתוך המכולה. מהירי הזה נרצחו תשעה וניצלו שבעה. חלקם פצועים מאוד קשה, והם עד היום בהחלמה. 11:47 זה זמן שאפשר לשלוח כוחות לתימן, לעשות מבצע ולחזור, אפשר לשלוח מטוסים לאנטבה, להביא חטופים ולחזור. 11:47 בתוך שטח מדינת ישראל ולא הצליחו להציל את הבן שלי, שהוא במשך ארבע וחצי שעות שלח נ"צ, שלח הודעות, החברים שלו בבית הקימו חמ"ל וניסו לשלוח כוחות, וכל הזמן דיווחו שכוחות בדרך אליהם. לא היו כוחות ולא היה שום דבר בדרך אליהם. 11:47, חמש שעות אזרח ישראלי לא צריך להיות מופקר בכדי שיבואו יצילו אותו כוחות הצלה או כוחות ביטחון בתוך שטח מדינת ישראל. אני בבית הזה כבר בן בית, הגעתי כדי לדבר פה מול הרבה חזיתות, מולנו המשפחות, ולצערי שום דבר לא מתקדם. אני עוד לא ראיתי שמהבית הזה יצא משהו למען משפחות הנרצחים. שום דבר. שום חקיקה עד היום, שנה ושלושה חודשים, זה היה אתמול. אנחנו הקמנו את מועצת אוקטובר כדי לדרוש ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה ממלכתית היא על פי חוק במדינת ישראל, ואי-אפשר תוך כדי, אני אקרא לזה משחק, לשנות את חוקי המשחק. זו הוועדה שצריכה לקום עכשיו, ואין בילתה. שום דבר אחר, לא פוליטית ולא לאומית ולא קומבינות של להביא את ההוא מפה, להביא ההוא מפה. הדבר הזה הוא לא יעבור, אנחנו לא ניתן לזה לעבור. ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק זה מה שאנחנו צריכים. ועדה שתחקור את הכול ואת כולם אפילו 20 שנה אחורה. לא ועדה שיהיו בה – לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה ולא אנשי צבא שהיו בעלי תפקידים ב-20 שנה האחרונות והיו בעלי תפקידים בממשלות, הנוכחית והקודמות. אני מאוד מקווה שהדברים שלנו מאוד ברורים. לא צריך לנסות אותנו בעניין הזה, כי אנחנו מאוד נחרצים וועדת חקירה ממלכתית תבוא. ציינתי עוד משהו – לרון, הבן שלי יש שני אחים גדולים, שני אחים גדולים שהייתה להם קריירה, אחד בחו"ל ואחת פה בארץ. שני האחים האלה הם כבר שנה ושלושה חודשים לא עושים שום דבר, הם מטפלים בעצמם. כשאני אומר שהכנסת לא עשתה פה שום דבר למען משפחות, אז לזה אני מתכוון. אבל זה לא הנושא כרגע, והנושא כרגע הוא ועדת חקירה ממלכתית. לאסון מירון, שהיה אסון נורא ואיום, אנשים שבאו בסך הכול לקיים פולחן דתי לגיטימי במדינת ישראל, נהרגו 45, והוקמה ועדת חקירה ממלכתית. אף אחד לא ערער על בית המשפט העליון כשהוקמה הוועדה הזו. מה קרה פתאום שבית המשפט העליון כרגע לא לגיטימי? איך אפשר בכלל לומר דבר כזה בתוך מדינת ישראל? איך זה נשמע מחוץ למדינת ישראל שאנחנו בתוכנו לא סומכים על בית המשפט העליון? המחדל הזה של הבן שלי, שנרצח אחרי חמש שעות של הסתתרות, ושאף אחד לא בא להציל אותו, זה מחדל של אותו יום, שמצטרף לעוד אלפי מחדלים קטנים באותו יום. אבל צריך לחקור מה הביא אותנו ל-6, ל-7 באוקטובר, וזה בכל מנעד הרבדים. זה כל מה שקשור להחלטות מדיניות, וכל מה שקשור להחלטות צבאיות, ואיך הצבא לא היה ערוך באותו יום? ואיך זה שמעל שטח המסיבה לא הסתובב אפילו מסוק קרב אחד כל היום? אני ביום הארור הזה הסתובבתי בין בתי חולים לחפש את הבן שלי. איפה נשמע דבר כזה? אני שבוע שלם הלכתי לחפש לאן הובילו אותו, לאן הביאו אותו, לחפש את השק שהכניסו אותו אליו. איפה נשמע דבר כזה? אני מ-8 באוקטובר חוקר את מה שקרה שם, ואני יודע המון מידע. יש לי המון מידע. ואני הבאתי ל-433 חלק מהמידע, ואני שלחתי אליו ניצולים שהביאו את המידע. אני לא צריך לחקור את זה. אני אמור לקבל את המידע ממדינת ישראל, ולא להביא את המידע שאני יודע. לכן דרושה פה ועדת חקירה ממלכתית. ואנחנו לא נתפשר, ואנחנו נעמוד על שלנו. תודה לכם. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תודה. ענת כגן. << דובר >> איל אשל: << דובר >> סליחה רגע. אני רק רוצה שתבין, אנחנו לא תיאמנו גרסאות. אני רוצה להבהיר משהו. עשינו את התחקיר בעצמנו, שייתן לך את התמונה הכללית שאנחנו יודעים את הפרטים, אבל בצה"ל עדיין אנשים לא בחרו להוציא את זה החוצה. יש פה time line מאוד ברור, כפי שאמרתי לך. תודה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תודה. ענת כגן. אשר נעים. << דובר >> אשר נעים: << דובר >> בוקר טוב, אני אבא של רב סרן אמיר נעים. אמיר נולד, גדל, נלחם ונפל בקיבוץ ארז. כשאמיר נהרג הוא היה אזרח מן המניין. בעברו אמיר היה לוחם ביחידת יהלום, קצין. באותו בוקר בשש וחצי בבוקר, כמו הרבה פעמים, לצערנו, בעוטף נשמעה אזעקת צבע אדום, ותושייה מטורפת של חברי כיתת הכוננות בארז, הם שמעו שיש גם רעש של נק"ל, של נשק קל, והחליטו על דעת עצמם, בלי שמישהו אמר להם, תשעה חבר'ה, לקום ולרוץ החוצה. אמיר השאיר את אשתו שחר בבית, הכניס אותה לממ"ד, נעל אותה ורץ החוצה עם האקדח. לא היה לו נשק אישי, כי הצבא לא הקצה לו נשק. אמרו לו: אתה עושה מילואים במקום אחר. אמיר היה קצין מנהרות של חטיבת גולני במילואים שלו. אמרו לו: יש לך נשק שם, אי-אפשר להקצות לך נשק בארז. אבל בכל זאת הוא היה חבר כיתת כוננות. והוא רץ עם החברים שלו החוצה, והם זיהו מהר מאוד שמתחולל משהו במחסום ארז. ארז זה קו אווירי של 800 מטר מהרצועה, ריצה של חמש דקות של בן אדם צולע. הם זיהו שקורה משהו במחסום, יצרו קשר עם החטיבה הצפונית עם אוגדת עזה, הבינו מהר מאוד, נאמר להם, ושמעתי את זה פה כבר הבוקר פעם אחת: אין לנו את מי לשלוח, אתם ברשות עצמכם, תסתדרו. מאותו רגע התנהל קרב בארז מעל ארבע שעות, מעל 40 מחבלים שהגיעו ממחסום ארז על טויוטות ואופנועים. בשורה התחתונה, אף אחד מאותם מחבלים, או שאפשר להגיד שאחד כן הצליח לחדור לתוך השטח הקיבוץ, אבל החבר'ה האלה פשוט מנעו טבח בארז. תשעה חבר'ה עם 2.5 מחסניות. אמיר קיבל נשק ארוך. תוך כדי זה שהוא רץ הביאו לו נשק של מישהו אחר שלא היה בבית. תושייה מטורפת, באמת, חבר'ה – רק בשביל זה לעשות ועדת חקירה ולהבין את הסיפור. אבל בסופו של דבר הם היו לבד. אף אחד לא הגיע לעזור להם. שכחתי לציין ששחר באותו זמן, אשתו של אמיר, הייתה בהיריון, הם היו נשואים שנה בדיוק. נולד רפאל הבן של אמיר. ואנחנו כמובן היינו מפונים מעל שנה. כרגע חזרנו לארז. גם יתר הילדים שלי חזרו. ובעצם אני לא שלם עם עצמי שאני מחזיר את הנכדים ואת הילדים שלי לארז, כי אני יודע מצוין מה קרה בארז. בתוך ארז אני יודע מצוין. אבל מה גרם לזה מסביב אין לי מושג. איך יכול להיות שכל כך הרבה דברים שהיו צריכים להתנהל באותו בוקר, שום דבר מהם לא קרה? ואני היום צריך להמשיך לגדל את הילדים שלי ואת הנכדים שלי, נולדו לי עוד שלושה מאז, בארז. ומה אני אענה לרפאל כשהוא יהיה גדול: סבא, מה קרה ב-7 באוקטובר? מה אני אגיד לו? שילך לקרוא את התחקיר שנעשה פה או שם או איזו ועדה כזאת או אחרת? אנחנו גרים במדינת ישראל ואנחנו נמשיך לגור פה, ואף אחד לא יזיז אותנו מאיפה שאנחנו נמצאים, אבל בכדי שזה יקרה ושנמשיך לשכנע את כולם שזה מה שצריך לקרות צריכה להיות – אני לא מכיר כלי אחר במדינת ישראל פרט לוועדת חקירה ממלכתית. וזה שהופכים את המילה הזאת למילת גנאי זה פשוט מוציא אותי מהדעת. זה צריך להיות קונצנזוס של כולם. וזה לא קשור למאיפה אתה בא, ומה הרקע שלך, ומה הדעה הפוליטית שלך ובמה אתה מאמין או לא מאמין. וזה חובק, ואנחנו רואים את זה, זה חובק את העם וזה חייב להיות קונצנזוס בבית הזה. ועד שזה לא יקרה – אני בטוח, אני לא מתכוון לשחרר את זה, גם החברים שלי לא. ואנחנו מבקשים, מתחננים מכם כחברי כנסת, תעזרו לנו עם הסיפור הזה. וזה לא קשור למאיפה אנחנו, ומה אנחנו עושים ביומיום ובמה אנחנו מאמינים. זה הדבר היחיד. אנחנו צריכים לדורות הבאים לספר את הסיפור האמיתי. והחלק הכי משמעותי זה לתקן. כי אם זה יקרה לנו שוב זה כבר לא יהיה אותו סיפור. אותי לא מעניין אשמים. אותי מעניין דבר אחד, שזה לא יקרה שוב. וכדי שזה לא יקרה שוב צריך להתחיל עם תחקיר. ולתחקר יכול גוף אחד שבמסגרת החוק במדינת ישראל יכול לעשות את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תודה. קרן אור טוויג. << דובר >> קרן אור טוויג: << דובר >> בוקר טוב, אני אחות של יפתח דן טוויג שנרצח בנובה. יפתח היה ביחד עם רון, הבן של יורם, במכולה הצהובה. אנחנו ב-7 באוקטובר פתחנו חמ"ל ואספנו פרט לפרט עד שהבנו את הסיפור של מה שקרה שם. יפתח נסע למסיבת הנובה עם ארבעת חברי ילדות שלו. ארבעת החברים הכי טובים שלו, כולם מהמושבים של מועצה אזורית גזר. הם נסעו בשתי מכוניות, ואף אחד מהם לא חזר. יפתח היה אחי הקטן, אני גדולה ממנו בכמעט 20 שנה. יכולים להבין את הקשר שהיה בינינו. אני מגיעה ממשפחה שכולה של דוד שלי, אח של אבא שלי נהרג במבצע חץ שחור בעזה. גדלנו על אהבת המולדת הזאת, על אהבת הארץ הזאת. יפתח היה במכולה במשך חמש שעות כשהוא לא יודע מה קורה עם החברים שלו, והוא מנסה לצאת אליהם. אי-אפשר היה לצאת אליהם מפני שהמכולה הייתה מוקפת מכל הצדדים שלה במחבלים שיורים לעבר המכולה, ויורים, והורגים ורוצחים אנשים שהיו מסביב למכולה באכזריות, כשמי שנמצא בתוך המכולה שומע את הדברים האלה, שומע את הצעקות, שומע את הצרחות של מי שנרצח מחוץ למכולה במשך חמש שעות. כשיפתח ראה אחרי חמש שעות את המחבלים מתקרבים הוא קפץ על הבנות שהיו שם, בנות שהוא לא הכיר אותן, והוא הציל שתי בנות שהיו שם כשהוא חטף את הכדורים שהגיעו אליהם. הבנות האלה פנו אלינו, וככה בעצם באמת פרט לפרט למדנו את הסיפור של המכולה, ובנינו את הסיפור. אני רוצה להגיד שכשחמישה חברים שגרים במושבים צמודים נרצחים גם החברים שלהם עוברים משהו מאוד מאוד קשה. זה לא רק המעגל שלנו, זה הרבה מעגלים שנפגעים. אני הייתי בשנה הזאת בכמה חתונות, שכל החתונות הן חתונות הנצחה לחמשת החברים שלהם. אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית כדי להבין מה היה שם, למה לא הגיעו להציל אותם במשך חמש שעות? יש לי חבר שהוא בממשלה המצרית, והוא אומר לי: מדינת ישראל שיתפה פעולה. אין לי מה לענות לו כי אני לא יודעת מה התשובה. הוא אומר: אנחנו מפחדים מכם, לא יכול להיות שהצליחו לעשות כזה דבר לצבא החזק בעולם. אני לא יודעת מה לענות לו. ועדת החקירה הזאת היא בשבילנו, בשביל המשפחות, היא בשביל מעגלים נוספים שנפגעו, והיא גם בשביל העולם. אבא שלי, שאיבד גם את אח שלו לפני 70 שנה, חיי עם התחושה הזאת של העוול הזה שנעשה. כל השנים האלה הוא חינך אותנו על אהבת המדינה הזאת, על אהבת המולדת. אנחנו גדלנו על הסיפור של דוד שלי. וזה הסיפור של אחי, של יפתח, היה מיותר. אנחנו רוצים לדעת למה. אנחנו רוצים להבין. אני לא רוצה להישאר בסיפור בפרטים שאני אספתי פרט לפרט. אנחנו רוצים שהמדינה תיקח אחריות. אנחנו רוצים שמי שצריך ייקח אחריות על מה שנעשה שם ב-7 באוקטובר, על הטבח הזה, על רצח העם. זה האירוע הכי גדול שהיה במדינה, ועל אירועים הרבה יותר קטנים הקימו ועדת חקירה ממלכתית. לא ייתכן שעל האירוע הכי גדול שקרה במדינה לא יקימו ועדת חקירה ממלכתית. תודה. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תודה. נועם בן דוד – לא נמצאת. עמוס עמרם. << דובר >> יורם יהודאי: << דובר >> דרך אגב, נועם בן דוד היא ניצולה מהמכולה, היא נפצעה מאוד קשה, היא איבדה שם את הבן זוג שלה, והיא כבר שנה ושלושה חודשים עוברת דקות, וימים ושעות קשים ביותר. היא יכולה אתמול להיות בסדר, ולקום בבוקר כשהיא לא מסוגלת לקום, וזה מה שאימא שלה שלחה לי הבוקר. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יש עוד מישהו שביקש? יעלה ברעם, אולי, נכון? פספסתי? << דובר >> מירב כהן: << דובר >> שלום לכולם, אני מירב כהן מקיבוץ עין השלושה. ב-20 שנים האחרונות ישבתי פה כבר כמה פעמים, וזעקתי שהמציאות והשגרה בעוטף הם לא נורמליים. אנחנו לא יכולים לחיות במצב שהחרב על הצוואר שלנו, שצבע אדום זה חלק מהחיים שלנו, יום קרב אחרי יום קרב, הסלמה אחרי הסלמה. ביקשתי, התחננתי, זעקתי, תעשו משהו, זה ייגמר באסון. זה ייגמר באסון. ואתם יודעים מה, באסון הזה ימותו לא רק אזרחים מעין השלושה ומאשכול ומהעוטף, האסון הזה יכה בכל רחבי מדינת ישראל. ולא עשו כלום. באותו יום נורא חיכיתי עד חמש אחרי הצוהריים, חמש אחרי הצוהריים כדי שאני אראה את החייל הראשון בא לבדוק אם אני עדיין בחיים. עין השלושה מוקפת בבסיסים ובמאחזים ובכל מיני מקומות צבאיים. הם לא היו שם עבורנו באותו יום. אנחנו חיכינו לצבא שלא היה שם באותו יום. הצבא היה יכול להגיע גם מהחרמון וגם מאילת בתוך כמה שעות, והוא לא הגיע משום מקום בארץ, ועמדנו יחידים להגן על עצמנו. כיתת הכוננות שלנו נאלצה לסגת לבתים שלהם, כי לא היה להם נשק אחרי שהתרענו שוב ושוב שכיתת כוננות – שמורכבת מאנשים לפעמים מעל גיל 50, לפעמים הם עובדים בירושלים ובתל אביב – זה לא מענה ביטחוני לקיבוץ שלם. ואף אחד לא התייחס, ואף אחד לא ענה לרבש"צים שטענו והתחננו שיכירו בהם ויתייחסו אליהם כמו אל אנשי ביטחון, כמו אל עובדי משרד הביטחון. והיום הנורא הזה הגיע. והיום הנורא הזה הרג מאות מחבריי, חלקם מתים עד היום בעזה, חלקם חטופים בעזה. ואני היום שנה וכמה חודשים אחרי עדיין מפונה בנתיבות. וכל יום כשאני קמה בבוקר אני שואלת את עצמי דבר אחד: מירב, את חוזרת לעין השלושה? בראיונות הקודמים, לפני עשר ו-15 שנה אמרתי שאני לא זזה מכאן, זה בית, ובית לא עוזבים. לאיזה בית אני חוזרת עכשיו? לבית שלא נתן לי ביטחון? שלא שמר עליי? אני צריכה לחזור לשם? מה ישתנה בעוד עשר שנים או בעוד 15 שנים? כשיהיו לי נכדים באיזה מציאות הם יגדלו? מה ישתנה? אני רוצה לדעת. אני רוצה לדעת מה קרה שם. שום דבר לא יוכל להשתנות במציאות אם לא תהיה ועדת חקירה, אם לא נבין מה קרה שם, אם לא נבין מה היו הכשלים. אני את הכשלים מכירה, אני מתריעה עליהם כבר 20 שנה. אני רוצה לדעת בדיוק למה הגענו לרגע הזה. למה החמאס התאמן וקיבלנו בווטסאפ הודעות שהפיצוצים שאנחנו שומעים הם תקינים, כי החמאס מתאמן. אתם שוב תסכימו להם להתאמן? זה לא אימונים לכדורגל ולא לכדורסל, הם לא משחקים בליגות הישראליות. אני רוצה להגיע לבית אחרי שנלמדו כל הלקחים ושלכיתת הכוננות יהיה נשק, שתהיה כיתת כוננות אפקטיבית, שהמכשול שהשקענו בו מיליונים ומיליארדים יהיה אפקטיבי. אני טענתי שנים שאי-אפשר להשליך את כל הביטחון שלי ושל הילדים שלי על מכשול. והמכשול קרס ברגע האמת כמו הקונספציה, כמו הביטחון שלנו, הכול קרס. תחזירו אותי לבית כשנלמדו כל הלקחים שדבר כזה לא יקרה. ודבר כזה לא יקרה רק אם תהיה ועדת חקירה ממלכתית, שתמצא את האשמים, שייתנו את הדין. הייתה פה רשלנות פושעת, ועל פשעים משלמים, גם דרג מדיני, גם דרג צבאי. הם לא יכולים להמשיך להיות אמונים על הביטחון ועל הרווחה ועל החיים, לא שלי ולא של החברים שלי, ולא של אף אחד במדינת ישראל. הם צריכים לפנות את המקום שלהם, שמאל וימין כאחד, כולם כשלו, כולם כשלו, כולם גרמו לחברים שלי למות, לחברים של הילדים שלי למות, לחברים של ההורים שלי, למי שהקים את קיבוץ עין השלושה לפני 70 ומשהו שנה. אנשים כבר שנה ומשהו מחוץ לבית, לא יודעים לאיזה בית הם יחזרו, לא בטוחים שהדבר הזה לא יקרה שנית. והוא יקרה. הוא יקרה כי אנחנו לא עושים שום דבר לשנות. כשעושים אותו דבר, אותו דבר, אותו דבר, הדברים לא משתנים. תיקחו את האנשים הנכונים, את האנשים שיודעים לעסוק בחקר האמת, אנשים שאין להם אינטרס, אנשים נקיי כפיים, שיחקרו למה זה קרה, ואיך זה לא יקרה שוב. ואם זה יקרה שוב, תזכרו, לא רק החברים שלי ימותו, לא רק הם, כל אחד מהילדים שלכם והאחים שלכם והדודים שלכם. זה לא משנה איפה אתם גרים, אם בעין השלושה או בניר עוז או בירושלים או בפתח תקווה או בכפר סבא, כל אזרחי מדינת ישראל הם בסכנה קיומית. אני עברתי סכנת חיים ממשית כשהמחבלים היו מחוץ לבית שלי. אתם לא רוצים שהעם שלנו ייכחד. אין לנו מדינה אחרת. לי אין בית אחר. עין השלושה זה הבית שלי ולשם אני רוצה לחזור, אבל אני אחזור כשאני אדע שהוא בטוח. קבעו מטרות למבצע, קבעו להחזיר את החברים שלי, את החטופים, קבעו שימוטטו את החמאס. בינתיים אני לא רואה שזה קורה. אבל מעבר לזה שזאת מטרה שאי-אפשר בכלל להפריז בחשיבות שלה, מעבר לזה, חייבת לקום ועדת חקירה שתאפשר לי ולחברים שלי לחזור לבית בטוח; לבית שהסבב הבא לא מעבר לפינה; לבית שהחמאס לא יעשה אימונים; לבית שטויוטות לא יעברו את הגדר; לבית שהגדר היא גדר והיא נותנת ביטחון; לבית שהחיילים יוכלו לשמור עליי, ולא ימצאו את עצמם נרצחים אחד אחרי השני כשאף אחד לא נותן להם פקודות מה לעשות. ועדת חקירה עכשיו. לא שמאל ולא ימין, זה לא אישיו, זאת לא הנקודה. ועדת חקירה שתשמור על כולנו, כולם שיושבים פה רוצים את החיים שלהם ושל הבנים שלהם. כולם צריכים לרצות ועדת חקירה. ואל תפילו את זה על שמאל ועל ימין, ואל תפילו את זה על פוליטיקה. זה הדבר הנכון לעשות, זה הדבר המוסרי לעשות, זה הדבר המתבקש לעשות, זה הדבר הציוני. ועדת חקירה עכשיו, עכשיו. אין זמן, אני רוצה לחזור הביתה כבר, לבית בטוח. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לכולכם. אתם גם ביקשתם פגישה, מועצת אוקטובר ביקשה אצלי פגישה, ובשמחה. אני אמרתי גם כל הזמן, אני אמרתי את זה לא פעם ולא פעמיים, שאני חושב שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית, צריכה להתקיים, וכמה שיותר מהר. דיברתם על המינויים שהולכים, על מה שקרה שם. זאת הדעה שלי באופן אישי, אני אומר אותה באופן ברור. בלי כל קשר, אני אפגוש אתכם, כי זה הכבוד שלי לפגוש אתכם. ובמה שאני אוכל לעזור ולסייע אני שם בשביל זה. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> תודה רבה לך. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> אנחנו נצא להפסקה של שלוש דקות, ונחזור. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:18 ונתחדשה בשעה 10:25.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני מחדש את הישיבה, בוקר טוב. אני מודה לינון שהיה כאן והחליף אותי. אנחנו דנים בהמשך תוכנית הסיוע הכלל ארצית לעסקים בשל נזק עקיף ממלחמת "חרבות ברזל". << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה הדיון שהובטח אז? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> כן, זה הדיון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שלא הגיעו אליו נציגי האוצר. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> הבעיה היא שנשארו 36 דקות, צריך להאריך אותו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 32 דקות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה הדיון שהיה אמור להתקיים, והייתה תקלה במשרד האוצר. הם התנצלו על העניין הזה. הם התנצלו גם כאן. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אולי יבקשו הארכה מהלשכה? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> צריך הארכה לדיון, מה זה, חצי שעה? איך נספיק? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ביקשת הארכה, תמיר? שנדע רק את הלו"ז שלנו. << דובר >> טמיר כהן: << דובר >> קיבלנו היום הודעה שאין הארכות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אה, אין הארכות. היום אין הארכות. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אז מה, אנחנו באנו לחצי שעה? כאילו מה, זה מבזה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אה, היום אין הארכות. אין, תאמינו לי, אתם. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל עכשיו אתם מבזבזים את הזמן על השיח. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> לא, לא, זה מבזה. אנחנו לא. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> חברים, בואו נתחיל, בואו נהיה פרקטיים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> חבר'ה, חבל על הזמן, נו. אני אפילו לא פניתי, אני עכשיו הגעתי. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> מה, זה חשוב לכם? מה זה, העברה לחינוך החרדי? למה שתבקשו? << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> בואו נתחיל, חבר'ה, בואו נתחיל. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> מה, זה מבזה, חצי שעה? להגיד שהיה דיון? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מה הבעיה? אתם רוצים הרי שיחליפו אותי, יחליפו אותי בסוף. הכול בסדר. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כן, למה בסוף? עכשיו. בסוף – מה עוזר לי בסוף כשזה סוף? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> עכשיו מה? נחכה עוד חודש? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל את לא מפסיקה לדבר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, כל מה שאתה רוצה אני לא רוצה. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> גפני, בוא נהיה פרקטיים, בוא נשמע תשובה. רגע, חברים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא מעניין אותם שום דבר. אותם מעניין מהעסקים? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא, אותך. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אותי מעניין. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כן? אז למה לא עשית את הדיון כמו שהבטחת? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה בסדר-היום. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> חודשיים אחרי. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> ברור שאותך מעניין, כן, הם לא קיבלו שקל וגם לא יקבלו, כי זה לא חשוב לכם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> משרד האוצר, אני מבקש שתתחילו, ולאחר מכן חברי הכנסת והאורחים. תשתדלו לומר מה הולך להיות עם הנושא הזה. בסופו של דבר, אנחנו כל הזמן מדברים על תושבי הצפון, אתמול אישרנו גם את הנושא הזה של ההטבות לצפון לנובמבר דצמבר. אנחנו מדברים על הדרום, על השיקום של כל העניין הזה. אנחנו לא מדברים – על כל פנים לא ידוע לנו על הסיוע בעקבות המלחמה, שאנשים בכל הארץ, בעלי העסקים שנמצאים בלי פרנסה זמן רב, נמצאים במצב כלכלי קשה, מה אתם סבורים או מה אתם עושים על מנת לסייע להם? בבקשה, מירי. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> מדובר על פיצוי ענפי, על ענפים שנפגעו ספציפית. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> כן, הם יודעים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, בסדר, הם יודעים את זה. בואו נשמע מה הם אומרים, נו. << אורח >> שירה עמיאל: << אורח >> שלום, ראשית, אנחנו מתנצלים שלא היינו בדיון הקודם. והגענו לדיון הזה. וגם נשמח לשמוע כל דבר, ואנחנו פתוחים לשיח בכל עניין. אנחנו כן נגיד, כפי שאמרנו פה גם בקורונה, כשבאים ובוחנים מתווה פיצוי שהוא מתווה רוחבי לכלל הארץ, מה שאנחנו בעצם רואים, שגם בהשוואה לשנים רגילות אותה ירידה קיימת בהרבה מאוד עסקים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אנחנו מבקשים לדעת קודם כול את הדבר היחידי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שורה תחתונה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> יש לי מסעדה בבת ים, מזה אני מתפרנס. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> משרד נסיעות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הוא יש לו מסעדה. לי יש את משרד הנסיעות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני יכול למשוך עוד כמה דקות, אבל בשביל מה לקחת זמן? אני מתכוון גם למשרד נסיעות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> או לרגב, לרגב. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> במיוחד שחברות התעופה עדיין לא חזרו לארץ. << אורח >> יעל גויסקי: << אורח >> אין טיסות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> עכשיו נשב חצי שעה ונביא את הדוגמאות. יש לי את העסק הזה, בעקבות המלחמה אנשים לא באים למסעדה או לא באים למשרד הנסיעות, לא נוסעים - - << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> תיירים לא מגיעים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> - - וכו' וכו', כל הדברים האלה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> בוא ניתן לו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תיירים לא מגיעים. אתם יודעים, בתוך עמנו אנחנו כולנו יושבים, זאת המציאות. מה המדינה עושה כדי לפצות את האיש הזה שנשאר בלי כלום? חברה מתורבתת הייתה צריכה דבר ראשון לחשוב על הדבר הזה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> 12 חודשים. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> מדינה מתורבתת, לא חברה מתורבתת. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ממשלה מתורבתת. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בסדר, תודה. << אורח >> שירה עמיאל: << אורח >> כפי שאתם יודעים, לחודש אוקטובר עד דצמבר - - - << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> בואו ניתן להם לענות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אף אחד לא מדבר. << אורח >> שירה עמיאל: << אורח >> לחודשים אוקטובר עד דצמבר אישרתם פה מתווה כלל ארצי שנגע לכלל העסקים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> נכון. << אורח >> שירה עמיאל: << אורח >> לגבי השנה הזו, ושוב, זה שיח שהוא היה גם דומה לו בקורונה לגבי חלקים אחרים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> בקורונה נתנו. << אורח >> שירה עמיאל: << אורח >> הבחינה שלנו מעלה שכל מתווה של מענקים שהוא רוחבי יתפוס הרבה מאוד עסקים שגם בשנה רגילה – מעבר לעובדה שהוא כמובן יקר ונוכל לתת פה את הנתונים - - - << דובר >> רועי כהן: << דובר >> שירה, אז אני ישבתי עם הנציגות שלכם ונתתי לך - - - << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אז תזרקו אותנו לכלבים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אי-אפשר להתפרץ. רגע. את יודעת מה, תמתיני, בואי נשמע קודם את חברי הכנסת והאורחים. חמד, אתה נרשמת ראשון, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני חושב, חצי שעה לדיון כזה זה לא מספיק בשום מצב. אני יודע את המצב, הייתי כאן בתשע וחצי, היו המשפחות, היינו חייבים לשמוע אותן ושמענו אותן. אין לנו שום טענה בנושא הזה. אבל אני חושב שאם לא נספיק היום, צריך להיות דיון המשך לנושא הזה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> עוד חודשיים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כי אתה כבר אמרת מראש שאין אישור להארכת זמן על ידי היושב-ראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר ביוני. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> דבר שני, אני חושב שאנחנו אחרי האירוע עכשיו. ותמיד שמעתי את נציגי משרד האוצר, את נציגי הממשלה, שלפעמים יש ספק שאותו עסק הפסיד, לא הפסיד, הוא יעשה את התרגיל שיפסיד. אנחנו אחרי האירוע. אנחנו מדברים על שנה שכבר עברה, ואני לא מאמין שיהיה איזשהו עסק שהיה צופה שייתנו לו פיצוי אחרי שהוא ידע שלא יפצו אותו. לכן צריכה להיות מראש עכשיו החלטה שעסקים שהפסידו 40%, הפסידו 30%, שיהיה להם פיצוי. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> שנה שלמה. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> 60%. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא יכול להיות מצב כזה שאנחנו מדברים על תחומים מסוימים שבאמת הפסידו, לא הייתה להם עבודה בכלל. אפילו שהמשרד שלו בתל אביב לא הגיעו תיירים לארץ. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> נכון מאוד. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> מה אותו משרד אשם? מה אותו משרד שהיה רגיל שבאותה שנה תהיה לו הכנסה ואין לו הכנסה? הוא לא יכול להחזיק את העובדים שלו, והוא שילם לעובדים שלו לפעמים, הוא לא יכול להרוויח שקל אחד. לפעמים הוא מוציא מהכיס שלו את הכסף בשביל לשלם לעובדים שלו ולהחזיק את המקום שלו. לא יכול להיות מצב כזה שאנחנו היום אחרי שאנחנו יודעים ורואים את זה שאנשים מכרו את כל מה שיש להם בשביל להחזיק את המקום שלהם ולהמשיך להתקיים, כי הם ציפו שבאיזשהו שלב המדינה תתעורר ותפצה אותם, והמדינה לא מתעוררת ולא מפצה אותם. אתמול הייתי כאן וישבתי, ואתה גם ישבת, וראינו. אומרים לך שמי שמחליט זה פיקוד העורף, ירוק ולא ירוק. וכשאתה בא ומסתכל למי אישרנו אתמול ולמי לא אישרנו אתמול, אתה יושב כאן בהלם ואתה אומר: משהו כאן לא מסתדר. כשאתה רואה את אותם אירועים שהיו בחיפה והיו בשפרעם, כשאתה רואה שאותם אירועים שהיו בחיפה היו בטמרה, כשאתה רואה שאותם אירועים שהיו בסח'נין היו בחיפה, ודווקא מהיישובים האלה אף יישוב לא נכנס למיצוי. אף יישוב אחד לא נכנס למיצוי מכל היישובים שהזכרתי. ואם אני אמשיך להזכיר, אני אכניס את מכסור, את אעבלין, את הרבה הרבה הרבה יישובים, וגם את יקנעם, שלא הכניסו אותם למיצוי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> גם יישובים יהודיים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, אמרתי, גם יקנעם. ואתה אומר: לא יכול להיות שמישהו יושב בפיקוד העורף ואומר לי זה ירוק. ואני רוצה להגיד לך, במג'ד אל שאמס כשנהרגו 12 ילדים היה ירוק. היישוב היה ירוק, ונהרגו 12 ילדים, אז אנחנו לא יכולים להסתמך על המילה ירוק. וכשנהרגו שני אנשים בשפרעם היה ירוק. אז אני לא יכול להסתמך על פיקוד העורף שאומר לי שהיום העסקים שיקרסו כתוצאה מאי הפיצוי שלהם, אותם עסקים ישלמו את מס ההכנסה בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד חודש, והם ייתנו את ההכנסה למדינת ישראל. אנחנו לא נוכל לאפשר להם לקרוס. לכן אני אומר, אם לא נספיק היום לקיים את הדיון עד הסוף ולהביא את התוצאה שבאמת מצפים לה כל אנשי העסקים וכל העסקים במדינת ישראל, שיקבלו את הפיצוי המגיע להם, כי אנחנו יכולים לבדוק – מי שירד 40%, 30% יקבל. לכן הדיון הזה לא יסתיים היום בחצי שעה. אני מצפה ממך, ואני מכיר אותך שאתה לא תתאפשר שהדיון הזה יסתיים בחצי שעה הזאת. ואני מצפה לדיון המשך כבר בשבוע הבא לתת לאותם אנשי עסקים את הביטחון הכלכלי, לאותם עסקים במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. אגב, טמיר קיבל הודעה, ועל זה אני מסתמך: "סדר-היום של ישיבת הכנסת יחל עם הצעות חוק פרטיות, ועל כן לא יאושרו בקשות להארכת דיוני הוועדות". << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איזה קטע. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> ממש מפתיע. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 4.5 מיליארד שקל לחינוך שלכם זה עבר, פק, שעתיים על חשבון, דורסים, דורסים. פתאום עכשיו, אוי, יש הצעות חוק פרטיות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> קיבלו שעתיים על חשבון המליאה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה הצעות חוק שלכם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> קיבלתם שעתיים למה שחשוב לכם על חשבון המליאה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> היו שאילתות והיו דיונים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> יש גם הצעות חוק שלכם, אתם לא רוצים? אז תורידו אותם. תבקשו להוריד אותם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> למה שחשוב לכם שמונה שעות תקבלו על חשבון המליאה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> טוב, אין לנו הרבה זמן, אז בואו לא נתווכח ונמשיך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זאת ההגבלה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אפשר להוריד את סדר-היום. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> מה, אין היום שאילתות? << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> לא, אין אין. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> יש שאילתות בסוף. איך סדר-היום, הכול עובר. במקרה לגמרי מתחיל סדר-יום ברביעי עם הצעות חוק פרטיות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> היה פה - - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> היה פה – מה היה פה? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> היה דיון של שלוש שעות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני יודעת, אז אמרתי, בואו נוריד את - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> היה דיון של שלוש שעות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> שעה וארבעים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לפיד לא ישים סתם אנשים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אנחנו מעוניינים לדבר. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> אנחנו מעוניינים להעלות את הכאבים של העסקים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> חבל על הזמן. אורן פסטרנק, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חבר'ה, האנשים האלה הגיעו, בואו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> האנשים האלה היו צריכים לקבל דיון לפני חודשיים ולפני שנה, לא תעשו עלינו עכשיו את הסיבובים האלה. חאלס כבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה התשובות של האוצר? מה התשובות? כולם יודעים. מה התשובות? למה מישהו צריך לדבר? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל, נאור, אנחנו רוצים - - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה התשובות של האוצר? יאללה, יש לכם 25 דקות, תנו לנו תשובות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה המפריע, זה התלמיד המפריע. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, לא נכון. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אתה המקצועי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> די, די, קטי, קטי. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> תשובות מביכות, שאולי עסק שגם ככה היה מפסיד - - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה התשובות? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא רוצה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> למה אתה לא רוצה? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא רוצה לענות לך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני לא שאלתי אותך, שאלתי את האוצר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אז תשאל את האוצר. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תנו לנו תשובות. אבל אין מספיק זמן. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> קטי, אבל לא שאלתי אותך. 20 דקות, תענו. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אתה רוצה, אז בוא נעשה דיון מקצועי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 20 דקות, תענו. למה אתם מדברים? כולם יודעים מה הבעיות. למה? למה אתם זורמים איתם? אל תזרמו איתם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בבקשה. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> לא, כי התשובות הן מביכות, שאולי במקרה עסק - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> אנחנו מתחננים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> רינה קמני: << אורח >> אנחנו מנסים להסביר - - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> שהאוצר ייקח - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני קורא לך לסדר פעם ראשונה, אני מבקש להפסיק להפריע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> האוצר דיבר, הוא לא נתן - - - << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> זה מבזה. האוצר היה צריך להגיע היום עם מתווה. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> אנחנו מנסים להסביר עוד פעם ועוד פעם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אל תדברו. אל תדברו. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> ולהתייחס לתשובה המביכה שאולי עסק שגם ככה היה מפסיד הפסיד השנה. ולהסביר שמדובר בענפים - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא להפריע. לא להפריע. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> נתת לה זכות דיבור. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני נתתי לפסטרנק. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> אני יזמתי את הדיון הזה. החתמנו 16 חברי כנסת, מחצית מהקואליציה ומחצית מהאופוזיציה. הנושא הזה זה לא מאבק בין גושי, זה לא עניין של אופוזיציה נגד קואליציה, זה לא עניין של התנגחות. מדובר פה באנשי עסקים שהחל מ-1 בינואר 2024 – זה אומר שכבר אנחנו היום שנה בלי פיצוי, עסקים שלמרות שלצורך העניין בשנה האחרונה חלק מהארץ וחלק מהענפים חזרו לשגרה, וזה נכון – עדיין יש ענפים שעומדים על ירידות מחזור של 40%, 60%, 80%, וגם 100%. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> לגמרי. אין תיירות. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> הענפים העיקריים שדיברנו עליהם זה ענפים של הפקות האירועים, כנסים, נסיעות ותיירות, מסעדות. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> תיירות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא, לא לעזור, בבקשה. כל הזמן, אתם לא מפסיקים. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> אני אהיה מאוד תמציתי. אני רוצה שהאוצר ישמע את הדברים בנפש חפצה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> הוא כבר שמע, הוא היה צריך לבוא כבר עם מתווה מוכן היום. בשביל זה חיכינו. הוא היה צריך לבוא עם מתווה מוכן. היושב-ראש דרש: תבואו עם הצעה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אבל אני מבקש לא להפריע, בסדר? << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> חברים, אנחנו אחרי שנה ללא כסף. שנה שאנשים פושטים רגל, עסקים נסגרים, ואני לא יודע אם אנשים פה מבינים מה זה אומר ירידה של 40% בהכנסות. גם 25% ירידה בהכנסות זה יכול להביא עסק לפשיטת רגל. 40% זה עסק מדמם, זה עסק שלא יכול להתקיים. כשאנחנו מדברים על שנה עם ירידות מחזור שמגיעות לעיתים ל-60% ו-80% אין לי מילים לתאר את זה. אתם יושבים פה ואומרים: יש ירידות מחזור כל שנה, אתם צודקים, אנחנו מבינים את זה. ואמר את זה אפילו חבר הכנסת ינון אזולאי עוד לפני שנה פה בדיון. יכול להיות שאם יהיה מתווה, יכול להיות שגם יסתננו אליו עסקים שגם בשנה רגילה המחזור שלהם היה יורד בגלל ניהול לא נכון. אנחנו מבינים את זה. אי-אפשר ליצור מתווה שיסנן את הכול. אבל אי-אפשר להשאיר מצד שני אלפי עסקים שקורסים ופושטים רגל. חבר הכנסת ניסים ואטורי סיפר פה באחד הדיונים שהוא מנע ממישהי לפגוע בנפשה. אני מבקש מנציגי האוצר להקשיב. זה לא משהו שאתם יכולים להגיד: טוב, אבל מה נעשה. חייבים לייצר מתווה. אנחנו באנו בצורה רצינית ואחראית, ישבנו עם הנציגים, דיברנו, ואמרנו: בואו נאפשר מתווה שגם המדינה תוכל לקבל אותו. בואו נתחיל עם פיילוט, בואו ניקח את החודשים ינואר ופברואר, שברור לכל בר דעת שהעסקים שאנחנו מדברים עליהם היו עוד בקריסה, למה? אני אתן דוגמה אחת קטנה. טיסות שאין אתם מבינים, לא צריך אפילו להסביר, ותיירות. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> עד היום. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> והפקות. כשנפלו טילים בתל אביב והיו יירוטים בנובמבר דצמבר מפיק לא היה יכול עוד לתכנן אירוע. להכין אירוע לוקח חודשיים קדימה. זה לא חנות שאתה קם בבוקר, פותח את הדלת, השתנתה המדיניות, קם ופותח את החנות. יש זמן היערכות. ולכן ינואר פברואר – אפשר להתחיל עם מתווה כזה, לתת אותו למי שההכנסות שלו ירדו ב-40% ומעלה. לא 25% כמו שהיה עד עכשיו. אפשר לגדר את הסיכון עוד יותר. אפשר לבוא ולהגיד: בואו נשווה. אני אשמח אם חברי הכנסת יטו אוזן, כי זו הצעה שאתם צריכים ללחוץ עליהם בסוף לקבל אותה. אני מדבר על גידור הסיכון, כי הרי כל הזמן רוצים לשמור על קופת המדינה, וזה בסדר, אנחנו מבינים את זה. בואו נגדר את הסיכון, נשווה את ירידות המחזור לא רק לשנה אחת אחורה, בואו נשווה אותה לשנתיים ולשלוש אחורה. בואו נראה שמדובר בעסקים יציבים עם גרף רציף, חלק 20, 30 שנה. כשבאה קורונה, יא נגמרה הקורונה – חזרו פעילים, באה המלחמה – ירד. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אוקיי, אורן. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> רגע, שנייה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אין זמן. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> אפשר לגדר את זה, אפשר לגדר את הסיכון לעוד דבר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מה שאתה אומר ברור. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> גם למסלול פיצוי אחד ולא לשלושה, אפשר לעשות פיילוט, אפשר לגדר את זה לתחומים שדיברנו. וצריך לזכור עוד נקודה אחת חשובה. נציגי אגף תקציבים תמיד אומרים דבר אחד: אנחנו לא יכולים, ידינו כבולות, כי אנחנו כפופים להנחיות של פיקוד העורף. בבקשה, היו הנחיות של פיקוד העורף, הייתה הנחיה שתפוסת קהל באירועים מוגבלת. איך אתם יכולים להגיד שלא מפצים את האנשים אם מגבילים אירוע ל-1,000 או ל-2,000 איש, והאירוע הוא ל-3,000, הלך הכסף. אתם אומרים: לא, אנחנו – כאילו שלא שמעתם על זה. אלו הנחיות כתובות. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> והכסף הזה שהשקעת גם לא חוזר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני מבקש להפסיק להפריע. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> זה שביטלו טיסות – עכשיו אני צריך לבוא ולהראות לכם את זה פה במסמכים? אתם לא יודעים את זה? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אורן, אני אגיד לך מה נושא הדיון. אתה באמת דיברת איתי הרבה פעמים וגם ודיברת עם חברי ועדה. הדיון הוא לא פיקוד העורף, הדיון הוא שאנחנו היינו – אני מקווה שהיינו וזהו – בתקופת מלחמה כשלא היה הבדל בין היישובים השונים ברחבי הארץ. ההבדלים היו בין מי החזיק עדיין רווחים שהמדינה לא צריכה לעזור לו, אין לו צורך בזה, וגם אם יש צורך המדינה לא מתערבת לבין אלה שבגלל המלחמה הפסידו. זה לא משנה איפה שהם נמצאים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> צודק. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> הם יכולים להיות במרכז הארץ, הם יכולים להיות בצפונה, הם יכולים להיות בדרומה, במזרחה, זה לא חשוב איפה. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> ההנחיה של הגבלת תפוסת קהל הייתה בכלל הארץ. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה נושא הדיון. דיברנו אתמול על יישובי הצפון, דיברנו לפני זה על יישובי הדרום. אנחנו מדברים במקרה הזה, זה מה שאתה ביקשת - - - << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> אבל הייתה הגבלת תפוסת קהל בכל הארץ, אתה צודק, כבודו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אבל לא זה העיקר. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> זה מה שאני אומר, הייתה הגבלה של עד 2,000 בכל הארץ. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> העיקר זה רווח והפסד. תודה רבה. ולדימיר, בבקשה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> צודק, צודק. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, קודם כול זה דיון חשוב, אבל לקיים אותו חצי שעה זה באמת לבזות את בעלי העסקים. והדרך להימנע מהדיון של חצי שעה זה לא לקבוע אותו ליום רביעי. תאמין לי, הטכנולוגיה קיימת. אם זה מספיק חשוב אז לא קובעים את הדיון ביום רביעי, שזה יום קצר. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> וקובעים לשעתיים וחצי, לא לשעה וחצי. מה, מה אתה עושה לנו ככה עם הראש? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא עשיתי לך כלום. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אמרתי את זה אתמול לחלק מכם, אתם לא תקבלו פיצוי. אין לי טענות לדרג המקצועי של משרד האוצר, אבל יש פה החלטה של שר אוצר לא לפצות אתכם מתחילת המלחמה. יש פה החלטה של שר האוצר לא לתת לכם פיצוי. אני רוצה להזכיר את מה שהיה פה בתחילת המלחמה. האוצר הביא מתווה מתחילת המלחמה ועד 31 בדצמבר. המתווה מעליב, על סך 4.5 מיליארד שקלים. ואתה ביקשת גם ממני וגם מינון להתגייס, וביחד אנחנו הוועדה לחצנו על האוצר ולחצנו על שר האוצר והגדלנו אותו - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נכון. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> - - מ-4.5 ל-17 מיליארד שקלים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> 17.5. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> 17.5. עשינו את זה, ואנחנו יכולים לעשות את זה גם היום, אם זה מספיק חשוב לנו, ביחד כקואליציה ואופוזיציה. כי יש פה אנשים ש-15 חודשים לא קיבלו הכנסות. לא קיבלו הכנסות בנסיבות המלחמה ולא קיבלו פיצוי. אז איך אנחנו יכולים להמשיך? איך אנחנו יכולים להמשיך במצב הזה? ב-2023 וגם ב-2024 מזה הרבה מאוד שנים יותר עסקים נסגרו מאשר נפתחו. בסופו של דבר גם המיסים שהעליתם, גם הקפאת מדרגות מס, ועכשיו הביטוח לאומי, ומע"מ, וחשמל, וארנונה ומים, כל זה פוגע בעסקים, כל זה גם פוגע בצמיחה. אבל אני, אדוני היושב-ראש, היום במקרה פתחתי עיתון, עיתון שאתה לא אוהב. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מה זה? יתד נאמן? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> כן. וראיתי שיש - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא, את הבילד הוא פתח. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> - - להבדיל ממספר עסקים, יש דווקא תחום אחד שהמספר כן עלה, איזה תחום? מספר האברכים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> רנסנס. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> מספר האברכים גדל ב-8.5%. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איזה קטע. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> בסופו של דבר זה סדרי עדיפויות. לאן שזורם הכסף שם יש צמיחה. וצר לי להגיד לכם, אתם לא בסדרי העדיפויות של הממשלה הזאת. תודה. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> עצוב וכואב. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני רק רוצה שתשימו לב, כל הזמן שמדברים אנחנו מדברים ביחד, להילחם, להביא תקציב לעניין הזה. אז כל הזמן ההתקפות על החינוך החרדי ועל האברכים זה הנושא. בסדר, אני עומד בראש המלחמה, אני בעד זה שיקבלו פיצוי. רועי כהן. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אז תתגייס. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> גם כשהם ידברו על בחורי ישיבות וידברו על החינוך החרדי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> להם אתה דואג. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> חצוף. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני חצוף? << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> גפני, מעולם לא דיברנו על בחורי ישיבות, אבל שנה אנחנו לא מקבלים פיצוי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לשם זורם הכסף. לשם אתה מזרים את הכסף, לא להם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אם אתם עוד פעם תאכלו את הלוקשים שלו, זה רק עליכם. תפסיקו לעשות פיליבסטר על עצמכם פה. הוא נלחם בשבילכם? אני אראה לכם על מה הוא נלחם. שעות של דיון, מיליארדים הוא מעביר פה לא לכם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אתם לא מעורבים בעניין הזה, אבל שתדעו - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כן, אתה מעורב. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> - - שאם הייתי הולך לקואליציה עם יאיר לפיד - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> עוד פעם קואליציה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> - - הם היו מגנים על האברכים ועל החינוך התורני, שלא תהיה טעות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה נתת להם פיצוי? מה אתה מקשקש? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> בואו נחזור לנושא הדיון. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> אבל, גפני, שנה, שנה אנחנו מדברים על פיצוי, שנה, לא חודש. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הוא עושה לכם כל פעם את אותו דבר, תפסיקו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> רועי כהן, בבקשה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> תנו לרועי לדבר. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אתה יודע, האברכים לא קיבלו כסף שנה שלמה. והם לא מקבלים עכשיו. אתה יודע כמה אתה משקר - - - << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גפני, למה אתם הופכים את זה לפוליטי? אנחנו רוצים לעזור להם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני הפכתי את זה? << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא קואליציה, לא אופוזיציה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> חמד, תסתכל על החברים שלך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כשאתה עושה חצי שעה דיון אחרי חודש שהבטחת להם, זה פוליטי. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> איך אנחנו עוזרים לאנשי עסקים. מספיק לדבר פוליטיקה. כולם צריכים להתגייס. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> חמד, תסתכל מימינך ושמאלך, פוליטי. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני אומר לכם, בואו נתגייס כולנו לטובתם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> חודש שלם אמרנו לך על זה, ברור שזה פוליטי. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> נאור, תנו לרועי. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> תנו לרועי לדבר. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> אנחנו רוצים לדבר. סליחה, חברי הכנסת, אנחנו רוצים לדבר. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> חבל על הזמן. אין לנו זמן. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא יהיה לך כלום, את לא הבנת את העניין? אתם יכולים להמשיך לדבר, זה לא משנה, אין כסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה התשובות של האוצר? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זאת התשובה. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מאחר שאני רוצה להיות פרקטי - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> חלקכם היו פה כמה פעמים בנושא הזה של הפיצוי, וזה נכון מה שולדימיר אמר. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> חד-משמעית נכון. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> הם באו עם 4 מיליארד שקל, והם יצאו מפה עם 17.5 מיליארד שקל. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> הייתי פה, 60 שעות דיונים. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לא הם. העסקים יצאו עם 17 מיליארד. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אמרתי שהם יצאו. ואני הייתי בין מנהלי המאבק הזה. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> נכון, וזה הציל הרבה עסקים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> ואני רוצה גם בזה להמשיך באותה דרך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אבל לפני שנה זה נגמר. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> בדיוק, ב-2024 הפילו את כל העסקים. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> רגע, בואו תבינו את האירוע. האירוע הוא כרגע החלטה של שר האוצר אחרי שנפגשתי איתו ועם מנכ"ל משרד האוצר. ונתתי להם את הדוגמה של דיון בדיוק כמו שהיה איתם והתנהל עם ישראל כץ יחד איתי, יחד עם ראש אגף התקציבים דאז, ויחד עם ראש רשות המיסים. הם התנגדו לדרישה של השר כץ לתת מענה שנה קדימה בנושא של הפגיעה בעסקים בזמן הקורונה. ואז יצאה הצעת פשרה להעלות מ-25% ל-40%. לקחתי על הגב שלי את ההחלטה הזאת. הייתה עליי הרבה ביקורת, וקיבלתי את ההחלטה הזאת להעלות את זה ל 40% כדי שעסקים שלא באמת הייתה להם ירידה לא יוכלו להיכנס ולקבל כסף שלא מגיע להם. ביקשתי מהשר סמוטריץ' את אותה החלטה. נאמר לי: רועי, לך תשב עם הצוותים המקצועיים. ישבתי עם הצוותים המקצועיים. אמרו לי: רועי, יש כאלה שהם עונתיים ויש להם כל שנה ירידה. אמרתי להם: אתם יודעים מה, חמש שנים אחורה אני מוכן להסכים. חמש שנים אחורה, מ-2019, אם יש עסקים כאלה שייצאו בחוץ, לא צריך. אני רוצה להגן על אנשים שבאמת יש להם ירידה. אחרי זה אמרו לי: תשמע, רועי, יש בעייתיות עם זה שיש אלפים שאנחנו לא רואים שצריך לעזור להם, כי הם לא תורמים לצמיחה. אמרתי להם: תשמעו, אנחנו מוכנים ללכת אפילו לעניין ענפי, ללכת לתיירות, ללכת לכנסים, תערוכות, הפקות אולמות. אנחנו מוכנים ללכת גם לדבר הזה כדי שלא באמת ייכנסו לכם עסקים שהם לא מחוללי צמיחה. הם אמרו לי: תשמע, אני לא רוצה לתת לעסקים שאין בהם שום צמיחה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, כל מה שאנחנו מבקשים מכם זה לקבל החלטה היום לחייב את הצוות המקצועי להביא מתווה שעונה – לגדר את כל הסיכונים שיש להם. אני מוכן שיגדרו את כל הסיכונים – שיגידו שאיפה שיש נוכלים, איפה שיש זה תגדרו. אבל מה, תביאו פתרון לאנשים אמיתיים, לאנשים שיושבים פה, כמו בעל האולם הזה, או כמו התערוכות והכנסים, או כמו התיירות, שאפשר לראות את הירידה שלהם בעיניים, לא ב-40%, ב-60%, ב-80%. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> רועי, תודה רבה. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> זה מה שאנחנו מבקשים ממך, אדוני, לקבל החלטה היום. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני עוד לא מסיים, אנחנו נסיים בזמן, אבל אנחנו נמשיך את הדיון הזה. אני רוצה לפנות אליכם, אנשי האוצר, נמצאים פה האנשים הבכירים ביותר, אני מציע כדלהלן: אני אמשיך את הדיון הזה, אני לא ארפה מזה, ואני מבקש שתבואו עם מתווה. תגידו: ההחלטה היא שלא מסייעים לעסקים האלה, זאת גם החלטה. נביא את זה לכאן לוועדה ונגיד: זאת ההחלטה של הדרג המדיני. במידה שיש מתווה אני מבקש להביא אותו לכאן. תביאו את המתווה. האמת היא שאני צריך להגיד לכם את זה בארבע עיניים, אבל החלטתי שאני אומר את זה בגלוי. אני הייתי באופוזיציה, ואני הייתי בא כיושב-ראש הוועדה – ינון יעיד על זה בגלל שהיינו הולכים ביחד – הייתי אומר לו: יש פה דבר חשוב מאוד לחברה הישראלית. אם תיתן את זה יהיו סעיפים שאנחנו לא נצביע נגד או שלא נעשה פיליבסטר. תקציב המדינה עומד להגיע בשבוע הבא. אני מתחיל את הדיונים. ועדת הכנסת כנראה תתכנס בתחילת השבוע, ויתחילו כאן הדיונים. ואני פונה לחברי הקואליציה, שהם חברים שלי במאבקים החברתיים, ואנחנו יכולים להצביע על כמה הצלחות שהיו בעניין הזה, שהם יבואו גם כן ויגידו: הנושא של העסקים במלחמה זה אחד הדברים החברתיים החשובים ביותר. אנחנו אופוזיציה, אנחנו נעשה א, ב, ג, כמו שאני עשיתי, כמו שינון עשה כשהיינו באופוזיציה על מנת שיהיה מתווה כזה. דלל, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תאמין לי, אתה יכול להיות סטנדאפיסט. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אז אני סטנדאפיסט. מה אתה רוצה? אני מנצל את הכישורים שלי, שהקדוש ברוך הוא נתן לי כדי לעזור לכם בנושא החברתי הזה << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב, ולדימיר, אתה בתור קהל – טוב. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתחיל למכור כרטיסים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא מוכר כרטיסים, הכניסה חינם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה לא רואה שולדימיר כבר יושב? << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הדיון שהיה אמור להיות, לצערי, זלזלנו בעצמאים ואף אחד לא הגיע לפה. אנחנו עכשיו עוד פעם מזלזלים בהם, כי דיון של חצי שעה הוא לא דיון. אבל אני רוצה לקצר. קודם כל מה שאמר פה רועי מקובל עליי. ואני חושב שצריכה להיות פה החלטה של הוועדה בדיוק לפי מה שאמר רועי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> נכון. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> מקובל. אני חושב שרועי מייצג נאמנה, והוא גם יודע מה המצב במדינה, הוא מכיר. ולכן אני חושב שאפשר להגיע למשהו. אבל אני יכול להבין גם את האוצר. אבל, תבינו, כשאתם באים לפה ואומרים: תשמע, העסקים האלה בלאו הכי היו נפגעים, זאת אמירה לא אינטליגנטית. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> ממש. מביכה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אני רוצה שתביני, כי בדרך כלל בשנה רגילה נסגרים 40,000 עסקים. כמה נסגרו שנה שעברה? 60,000 עסקים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 67,000. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> 60,000 ומשהו. באמת, אני לא נכנס עכשיו לזה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה שנפגעו זה ברור. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> 60,000 שנסגרו. מה זה המספר הזה? זה אומר שבגלל המלחמה נסגרו עסקים. הפיצוי הוא לא בעצם פיצוי, זו השקעה של המדינה, כל עסק שנסגר פוגע בצמיחה. לכן יש צורך לקחת ולבדל את אותם עסקים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה. ברור שבכל עסק יש את העונתיות, אבל אפשר לגדר. ואני מקבל, כי באמת יש פה הצעה של רועי שהיא הצעה אחראית. אני חושב שההצעה הזאת צריכה להיות החלטה של הוועדה. ילכו, ישבו ביחד. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> הם יכולים להצביע על זה עכשיו ולהחליט. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אנחנו לא צריכים להצביע על זה, אנחנו צריכים לקבל החלטה. זאת אפילו לא הצבעה. << דובר >> רועי כהן: << דובר >> אלי, אמרתי להם, אין נפגעים, אין פיצוי. אין פיצוי. לא רוצה פיצוי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> רועי, רועי. כן, דלל. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> רועי, הבהרת, אנחנו הקשבנו. אני חושב שאנחנו יכולים לקבל את ההחלטה שהעלית או את ההצעה שהעלית כהחלטה. תגבשו משהו, תביאו לפה, נתמוך בזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה. טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> א', לא שמתם לב שיש חברת כנסת חדשה בוועדת הכספים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כן, ציפיתי למסיבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אהה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אבל נעשה את זה אחרי שהם יקבלו את כל מה שמגיע להם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אבל אצלי זה טבעי. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> כשההפקות יחזרו לפעילות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> שיהיה בהצלחה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אמרתי אתמול לגבי הסדר של הדיונים בין אתמול להיום, לא יודע, כמה פעמים אנחנו כבר התכנסו? << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> 12. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אם יש נושא שיש עליו קונצנזוס גם קואליציה וגם אופוזיציה, אין אף התנגדות בוועדת הכספים, אף חבר כנסת לא אמר שהוא מתנגד, איך זה לא עובר? כנראה שמישהו מתנגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סמוטריץ'. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה כל מה שאני רוצה להגיד. תודה רבה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אז איפה הוא? למה הוא לא פה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עדיף שלא. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. ינון, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה על הדיון, הוא היה צריך גם להיות לפני זה, ואני מכיר את לוחות הזמנים. רק שתדעו, בעלי העסקים, אני רק חייב להגיד לכם כשאתם יושבים פה, אתם יודעים שכל שנה נסגרים עסקים, אתם יודעים שאי-אפשר באמת לתת לכם את הפיצויים האלה, אי-אפשר זה הרבה כסף, זה כמה מיליארדים. למה אתם באים בכלל? זה לא בסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא כמה מיליארדים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> עד כאן ייצגתי את האוצר. עכשיו אני ייצג את העצמאים. הרי אנחנו מכירים את כל התירוצים האלה ואת כל מה שמסביב, ונלחמנו לא פעם בשביל להביא עוד ועוד מתווים. אבל פעם אחת אני אומר לאוצר, תזכרו רק אם את אותם אלה שיושבים פה פיציתם באמת. הרי לא פיציתם אותם. << אורח >> אלי מנטבר: << אורח >> ממש לא. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אנחנו יודעים שהם לא פוצו. וכשאני באתי אמרתי את זה עוד לפני חצי שנה, אמרתי: בואו נעשה 50%. לא ירידה של 25%. גם אם הם מתנגדים, הינה, אנחנו הולכים – 50% שיתנגדו. זה הדבר הכי ריאלי שיכול להיות הכי קרוב למציאות. אז נסגרים כל השנה 40,000, אלי דלל אמר שיש 60,000. << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> 67,000. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 67,000 זאת כבר עלייה של כמעט 65%. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אפילו תעשה את זה שנתי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תראו, אז קודם כול יש לנו פה הוויכוח בין 40,000 ל-67,000, זה עוד 27,000 עסקים שלא היו אמורים להיסגר. אז קודם כל בואו נדבר על ה-27,000 שצריך לפצות. אז תגידי לי: אנחנו לא יודעים מי אלה שאמורים להיסגר, אז מה אתם רוצים? << אורח >> אורן פסטרנק: << אורח >> נעזור להם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא ידעתם מי אלה, אז איך אתם יודעים שהיו אמורים להיסגר 40,000? ומאיפה אתם יודעים מי הם? תבואו עם פיצוי, צריך להיות מתווה, המתווה אומר 50%, תגדרו אותו שיהיה גם מתאריכים מסוימים, תגדרו אותו שאם הוא רמאי ונתפס הוא גם ישלם קנס. וכמו שאתם מוסיפים לנו לפעמים, שגם יישב בכלא הוא ומשפחתו ומה שאתם רוצים, בסדר? הרי אנחנו מכירים איך שמגיע חוק ואיך אנחנו רואים אותו. אבל אי-אפשר להגיד להם: אנחנו לא מפצים אתכם. אי-אפשר. זה יכול להיות בהפקות, וזה יכול להיות בתיירות, וזה יכול להיות בעסקים, באולמות, ובמסעדות, זה יכול להיות הכול. אבל דבר אחד לא יכול להיות, לא יכול להיות שהם לא מקבלים פיצוי. זה הדבר שלא יכול לקרות. והרב גפני, אמרנו את זה פעם שעברה, ואנחנו אומרים את זה, צריכה להיות פה אמירה ברורה. אני אומר את זה לעצמי בראש ובראשונה, אנחנו כל פעם משחקים פה. האוצר צריך להבין שאין לו כניסה לוועדה בלי מתווה. זה מה שצריך להבין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בדיוק. << אורח >> עודד מרקוס: << אורח >> בדיוק. מעולה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ואם יהיה מתווה עכשיו, המלחמה תהיה על המתווה אם יהיה 50%, 45%, 55%, הכול בסדר, שיבואו לפה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הינה, אני אומר פה לאוצר, הם רוצים לסגור 50% ולא נזיז להם מילימטר? אני מוכן להחתים פה את חברי הכנסת לפני זה, להביא את הכול מוסכם, אבל שיהיה מתווה, שיהיה להם מה לעשות. אני מסכים עם מה שאמרת, אבל תהיה בטוח במה שאתה הולך, שאם אני אהיה אופוזיציה לך בעניין הזה אתה לא מתחרט. תזכור, אתה יודע שאני אופוזיציה חזקה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> רגע, אתם עוברים לאופוזיציה? או שרק אתה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ניתן לכם דוגמה בתוך הקואליציה איך זה יכול להיות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה שתי דקות מזמנכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולם אירועים, שיסביר את זה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אימאן, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני חושבת שהרבה מהדברים נאמרו כאן, אבל חשוב לי גם שוב להדגיש שלצערנו הרב משרד האוצר רק אתמול, מתי שנוח לו הוא אומר פיקוד העורף, מתי שלא נוח לו הוא מתעלם מההוראות של פיקוד העורף. אבל אני רוצה להגיד בכללי, עסקים במדינה קורסים. והמתווה לא יהיה רק לטובת העסקים והאנשים, בעלי העסקים עצמם, זה ישתקף גם על העובדים וגם על הלקוחות. ובסופו של יום זה ישתקף גם על הכלכלה באופן כללי. אז אם נסגור את העסקים המדינה תצטרך לתת את זה ביד אחרת מהדלת השנייה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> נכון. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אז להשכיל ולעשות את הדברים כמו שצריך. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אני פעם שנייה פה. פעם ראשונה התבטלה הוועדה, אני רוצה לדבר שתי דקות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא יכול עכשיו. קטי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני רוצה רק לשאול את האוצר, יש גם גופים מאוד מאוד קטנים. אני מגיעה עכשיו מוועדת החינוך, שם הדיון הוא על מעונות היום שנסגרו, כמובן בהוראת המדינה, והארגונים ממשיכים לשלם את המשכורות של העובדים, ויש גם קריסה של הארגונים. הייתה שם נציגת נעמ"ת, נציגת נשות חירות. פשוט בקרית שמונה, צפת ושאר האזורים פשוט נסגרו מעונות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הרבה אזורים שזכאים לפיצוי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> כן, אבל עד עכשיו שום דבר. אפילו לא שקל אחד. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> זה לא קשור לדיון הזה כרגע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא, לא. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> דבר שני, גם נהגי המוניות שפנו אליי, וגם יש לי חוק על זה, אבל אני מעדיפה לשים את החוק בצד ולא להחיל אותו. היו שיבושי GPS, מי שנפגע זה הרבה מאוד נהגי מוניות. לעומת זאת, לאגד ולשאר הארגונים של האוטובוסים נתתם שיפוי, ולהם לא. אז קחו את זה בחשבון, ובמתווה שאתם מביאים תביאו גם את הארגונים הקטנים האלה שאין להם לוביסטים ואין להם כל מיני כאלה שבאים להוביל את הדברים עבורם. אנחנו נמצאים פה דווקא בשביל – אני קוראת לזה "השקופים". << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. ינון, אני פונה אליהם, אני מבקש שבתוך שבוע ימים תגידו לי תשובה. אני הולך לכנס את הוועדה. אני אכנס את הוועדה בין כה וכה בגלל התקציב. אני מבקש לדעת האם אתם הולכים על מתווה, מהו המתווה? אנחנו לא נוכל להמשיך בסדר הזה. ותיקחו בחשבון - - - << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> כבוד היושב-ראש, שתי מילים, בסדר? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> רגע, אני אתן לך שתי מילים. אני חייב לסגור כבר את הישיבה. אבל אני מבקש מתווה. גם תשובה שלילית היא תשובה. נחליט מה אנחנו עושים עם התקציב כתוצאה מזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה תשובה שלילית? למה אתה רומז להם? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בבקשה, תגיד משפט. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> שני משפטים. יש לי שני אולמות אירועים, היו שלושה, אחד נסגר במאי, לא הייתה לי ברירה. אתם מדברים פה על מיליארדים, אבל, סליחה שאני מדבר בכסף קטן, אני משלם 410,000 שקל שכירויות בחודש. 410,000 שקל. נראה אותך ישנה בלילה עם 410,000 שקל שכירויות. אני מעסיק 400 עובדים. לא פיטרתי אף אחד. אני מביא כסף מהבית. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אוקיי. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> אני מביא כסף מהבית. אני אחרי שנתיים קורונה, המלחמה נפתחה לי בפתח. אנחנו אובדי עצות. תמצאו את המתווה, תמצאו מה לעשות בשביל לפצות אותנו, אחרת דגל לבן. אני תחילת הגל, יהיה צונאמי. אם יהיה צונאמי אתם לא תוכלו לשבת בכיסאות האלה. אתם לא תוכלו לשבת. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. תודה. אני לא יכול יותר, אני חייב לסיים, זה כבר דקה מעבר לזמן. אנחנו נמשיך את הדיון בעניין הזה. אני אזכור גם את מי שלא קיבל רשות דיבור ואתן לו. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל גם אמרו לנו את זה פעם שעברה, ולא זכרו אותנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא, אני לא מסכים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל ככה זה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני לא מסכים. את יודעת יותר מאחרים שאני מוגבל בעניין הזה כשיש הצבעות במליאה. << אורח >> יעל גויסקי: << אורח >> אז לפחות שיהיה שבוע הבא. << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> אני יכול להגיד רגע משהו לאוצר? ינון, דקה אחת, תסתכלו עליי, אנשי האוצר, אתם רואים את זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא בא לפה כבר שלוש פעמים. << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> הכניסה שלי לכנסת. עם זה אני יכול להיכנס? לא ייתנו לי להיכנס. אותו דבר לבנק, אותו דבר למכולת. אנחנו נפגענו ב-50% ו-60%, אין לנו מאיפה ואין לנו איך. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל את המיסים של 2023 לוקחים. << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> ואתם מבלבלים את המוח – פיקוד העורף, לא פיקוד העורף. תתחילו להביא מתווה פיצויים, כי אתם השותפים שלנו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. מירי, אני מבקש תשובה. תגידו האם הולכים למתווה, נדון על המתווה. זאת ההחלטה של הוועדה, הוועדה דורשת שיהיה מתווה לבעלי עסקים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> דורשת. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:02. << סיום >>