פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 337
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, א' בטבת התשפ"ה (01 בינואר 2025), שעה 8:36
סדר היום:
<< נושא >> ילדים יתומים במערכת החינוך << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
מוזמנים:
ריבה שכטר
–
ממונה תחום התמודדות בחירום ומניעת אובדנות, משרד החינוך
איילת כהן גבאי
–
ראשת החטיבה למענה לצרכי יתומי מערכת הביטחון ואחים שכולים, משרד הביטחון
יעל שור מילנצקי
–
מפקחת ומרכזת ארצית לטיפול באוכלוסייה מבוגרת, משרד האוצר
שלומית בירנבוים
–
מנהלת תחום בוגרים משפחות וילדי נועם, שירות-השמות חוץ ביתיות, משרד הרווחה והביטחון החברתי
רותם פרנק
–
רכזת שיקום ארצית, אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי
הדס דיסין גליק
–
מייסדת ומנכ"לית ארגון "אמיצים"
יהודה גליק
–
ארגון "אמיצים"
הדר קס
–
מנכ"לית, עמותת חמניות - המקום ליתומים בישראל
ליאת קליין
–
עו"ד, מנהלת מחלקת מדיניות, עמותת חמניות - המקום ליתומים בישראל
טל בר
–
רכזת מדיניות ציבורית, עמותת חמניות - המקום ליתומים בישראל
אור נזרי
–
אלמנה, אימא לשני ילדים קטנים, ארגון "אמיצים"
אורית לוי למלמן
–
יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אומניות בישראל
נועה ארליכסון
–
נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית
ניצן שולץ
–
סטודנטית לעבודה סוציאלית
רוני בן-דוד
–
סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת אריאל
בר גורן
–
יתום מה-7 באוקטובר, קיבוץ ניר עוז, מטה המשפחות
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> ילדים יתומים במערכת החינוך << נושא >>
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. א' בטבת התשפ"ה, 01.01.2025. שיהיה חודש טוב, בשורות טובות לעם ישראל. נושא הדיון הוא ילדים יתומים במערכת החינוך, ועדות שמתכנסות במסגרת החוק שעבר לפני מספר חודשים, יום משפחות היתומים בישראל, שבא ושם על סדר-היום של הכנסת בפרט, אבל של כלל אזרחי מדינת ישראל את החשיבות של לבוא ולשים על סדר-היום את הנושא של היתומים בישראל ולא רק היתומים, גם משפחותיהם. יתום הוא יתום כפי שאמרתי גם במליאה, לא משנה סיבת המוות של ההורה, של האבא או האימא. יתום צריך לקבל את מלוא תשומת הלב ומלוא המענים. לצערי יש לנו תפיסה מזה עשרות שנים, שמשפחות היתומים בישראל מקבלות את המענה בצורה כזו או אחרת דרך הרווחה או דרך מסגרות אחרות. אני חושב שהגיע הזמן לשנות את הפאזה ולהבין שלא כל משפחות יתומים בישראל הן משפחות רווחה, אבל יחד עם זאת חובתנו כחברה וודאי פה בוועדת החינוך ומסגרות החינוך, לבוא ולתת להם את המענים ואת הצרכים ואת האפשרויות הרחבות. לפחות להרחיב את האפשרויות לתת להם את התמיכה ואת העזרה, גם ליתומים עצמם וגם למשפחות שלהם.
במסגרת החוק הזה היה בשבוע שעבר או לפני שבועיים בוועדה לזכויות הילד, דיון, והוועדה גם מתכנסת. אני שמח שזכיתי להעביר את החוק הזה. אני רוצה להודות להדס וליהודה על הדחיפה ועל היוזמה. כפי שאמרתי, כשהעברנו את החוק זה רק אבן דרך. מפה אנחנו צריכים להתחיל להעביר חוקים רבים בעיוותים שקיימים. אתן דוגמה אחת ומפה נתחיל את הדיון. לא יתכן שזוג שהתגרשו, ביטוח לאומי קובע איזה שהוא סכום שהוא מעל 1,000 שקלים למזונות שקובעים לילד, וכשמדובר ביתומים יתום מקבל 700 ומשהו שקל. זה משהו שהוא אבסורד. אם מחיה של ילד נקבע שזה מעל 1,000 שקל, אין סיבה שיתום יקבל פחות. יש עוד המון עיוותים שאנחנו נצטרך לתקן על הדרך.
אני אתן לקינלי ואחר כך כמובן למשתתפים.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני יושב-הראש, תודה רבה. בוקר טוב לכולם. אני מתנצל שאני צריך לצאת לוועדת חוץ וביטחון, ולחזור. קודם כל אני רוצה להודות לכל העוסקים בדבר, גם לעמותת חמניות, גם לך ספציפית, יהודה, וגם לך על כל העבודה המדהימה שלכם והעלאה למודעות של הנושא החשוב והלא מוכר הזה, שמשום מה עובר מתחת לרדאר אצל הרבה מאוד אנשים.
אני אומר ברמה קודם כל המקצועית, שכמנהל בית ספר, יתמות של תלמיד היא פקטור מרכזי בעבודה שלך. אני זוכר כשגיליתי לא ביום הראשון להפתעתי, כמנהל, אלא אחרי כמה חודשים שאחד התלמידים שלי הוא יתום, ההבנה מה זה אומר, איזה עולם שלם אתה צריך לעסוק בו וכמה כמערכת חינוכית אנחנו צריכים לתת לדבר הזה גם גיבוי, גם סיוע, גם ליווי וגם רגישות בדברים הכי קטנים, מדברים על ההורים ומה לעשות, אין, יש הורה, לא הורים, ואלף ואחד דברים מסביב לזה. עושים ערב לימוד, אבות ובנים. אין אב. זה הכול. זה עולמות שלמים של רגישות, תוכן, חשיבה. בדבר הזה שאלנו את הילד מה הוא מעדיף, שהאם תהיה, שיהיה מורה איתו, שיהיה בן משפחה, לא להיות? עצם העובדה שאתה פותח את זה, אני חושב שהדברים האלה הם קריטיים.
אני חייב לומר שאני גם נוגע בדבר הזה אישית, כי אחי הבכור נפטר לפני יותר מ-26 שנים והשאיר אחריו ארבעה יתומים קטנים, ילדים. כדוד שלהם זה כמובן גם מאוד נגע בי אישית. את שני הבנים אני הכנתי לבר מצווה, לקריאה בתורה, אבל זה באלף ואחד דברים שאתה מלווה משפחה וילדים, ואתה מבין כמה הדבר הזה הוא קריטי, מהותי להתפתחות העתידית שלהם. ברוך השם ארבעתם גדולים היום וכל אחד בדרכו בחיים.
דיברנו כאן על העיוות שיתמות מבחינות רבות מסתיימת בגיל מסוים, בגיל 21 או בגיל 30 שזה לא נכון. יתמות זה דבר שאדם סוחב איתו לכל החיים, לכן המערכת שאנחנו צריכים לתת ליווי, עזרה, חייבת להימשך בכל מיני היבטים, להתארך ולהיות פקטור משמעותי בכל העשייה שלנו, אז תודה על הדיון הזה ותודה לכם העוסקים במלאכה החשובה הזו.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
חשוב לחדד גם בנקודה שהעלית. הגיל שמזכה לקצבה, אם אתה יתום מצה"ל או פעולות איבה זה 21, ואם זה מסיבה אחרת זה 18. אם יתום הוא יתום, אז יש פה חוסר הלימה בין הדברים.
יהודה גליק, בבקשה, ארגון "אמיצים".
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
בוקר טוב אדוני היושב-ראש, גבירתי מנהלת הוועדה, האמת היא שבאמת קשה לדעת היום במה להתחיל. להגיד שנה טובה? חודש טוב? חנוכה שמח? שפע של הארת פנים לכולם. אני באמת שמח שאנחנו סוגרים פה מעגל. יזמנו את החוק הזה. קידמנו אותו פה אצלך, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טייב, ואנחנו מקיימים היום דיון מקצועי בנושא ילדים יתומים במערכת החינוך.
כפי שציינת, זה חלק ממסגרת של דיונים שעוסקים ביום משפחות היתומים. הדגשנו אולי שני דברים מרכזיים במשפט הזה, קודם כל שהילד היתום הוא לא תלוי והוא במשפחה, וצריך להתייחס לזה כמשפחה, להורה החי, לחזק את מעמדו. גם העובדה שמדובר על יתומים. בניגוד למה שאולי כל הדיונים האחרים שקיימים היום בכנסת, שעוסקים ביתומי איבה, יתומי צה"ל, יתומי פשע, פה אנחנו מדברים על כלל היתומים. אני אולי אציין אפילו, ערבים, דרוזים, חרדים, חילונים, עולים ותיקים. מלאך המוות לא ממש יודע להבדיל כשהוא מגיע, לכן מטרת החוק הזה הייתה לקבוע יום ציון שנתי לחיזוק המעמד של משפחות האלמנים, האלמנות והילדים היתומים בישראל, ולבטא את המחויבות של החברה בישראל לזכויות שלהם, כי זה חלק מהיותינו מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית.
(הצגת מצגת)
כפי שאמרנו, משפחת יתומים היא משפחה שילד אחד או יותר, שטרם מלאו להם 18 שנה ואחד מהוריו או שניהם נפטרו. כפי שכותב הרמב"ם, מהרגע שהילד היתום הוא עצמאי, הוא רץ קדימה. החברה מחויבת למשפחה כל עוד הילדים הם קטנים, לכן אני חולק עליך, אדוני חבר הכנסת. אני מתנגד התנגדות נחרצת לקבע ילד יתום. אבא שלי בן 92. שני הוריו מתו. הוא לא יתום. אמנם אין ספק, טראומה, אתה סוחב אותה. כשנשרף לי הבית לפני 15 שנה, אני סוחב את הטראומה עד היום. אנחנו לומדים לחיות עם טראומות. כשילד בן 40 בא אליי ואומר לי, החברה צריכה להכיר כי כיתום, קודם כל בואו נכיר בילדים היתומים כיתומים. הילד היתום הוא קודם כל לא עצמאי. הוא ילד עם הורה וילד, לכן אנחנו לא צריכים לדלג על ההורה. בכל עניין, אני מסכים איתך, ראוי לשאול את הילד, אבל ראוי לשאול קודם כל את ההורה, מה ההורה מעדיף.
החידוש שחידשנו הוא משפחת יתומים, לא יחידים. הבדלת אוכלוסיית היתומים, האלמנות. אנחנו מדברים על אוכלוסייה מסוימת, 17,000 אלמנות ואלמנים שמגדלים ילדים קטנים, ואנחנו צריכים לעסוק מה עם הצורך שלהם כרגע, לא מה קרה להם. מה הצורך שלהם כרגע כילד שאין לו אבא או ילד שאין לו אימא, ומאוד לחדד שאנחנו מדברים על ילדים יתומים. לא להכניס את כל השכול ביחד כי אז אין סוף. לדוגמה, ילד שאיבד אח זה טראומה מאוד חזקה, אבל עדיין בדרך כלל יש לו שני הורים, לכן אנחנו מדברים על ילד שהוא יתום.
אנחנו חושבים שמערכת החינוך צריכה להרים את קרנם של משפחות היתומים בישראל. היא צריכה להכיר בזכויות שלהם כיתומים. הדוגמה שהבאת, שרק אחרי כמה חודשים נודע לך שילד הוא יתום, לא יכול להיות דבר כזה. לא יתכן שחודש לפני פתיחת שנת הלימודים כל מנהל, כל מחנך לא ידע מי בכיתה שלו ילד יתום. שולחים מכתב להורה עוד לפני – לכבוד הורי הילד. צריך להיות מודעים. גם ילד בגן. מזמינים את האימא למפגש עם הגננת. צריך שבכל רשות שידעו מי הילדים היתומים ביישוב. אגב, בכל בית יד לבנים יודעים מי משפחות היתומים והאלמנות של צה"ל, אז אין סיבה שהעירייה שאחראית על כולם, שלא יהיה שם נציג שאחראי, כמה ילדים יתומים יש, מי הם, איזה כיתה הם. אפשר להשיג את הנתון הזה. אם אני כאדם פשוט השגתי אותו מרשות האוכלוסין, אין שום סיבה שבעולם שכל רשות לא תשיג את זה מרשות האוכלוסין.
הילדים היתומים במערכת החינוך הם ללא הכרה ומעמד. אין להם שום זכות, לא טיפול פסיכולוגי, לא ליווי, לא מה שילד באלרגיה מקבל. ילד באלרגיה זקוק לסייעת, אבל עם כל הכבוד, ילד יתום זקוק שידעו מי הוא, זקוק שיהיה לו זכויות, זקוק שתהיה תוכנית הדרכה סדורה. אתם יודעים שילד יתום בישראל לא מקבל שום סל שירותים? שום טיפול פסיכולוגי, שום ליווי. בכנסת חגגו כשאישרו לארוסות צה"ל, בחורה בת 24 שבן זוגה נהרג, לא עלינו, ואני לא רוצה להשוות, אבל אימא לשלושה ילדים קטנים לא מקבלת אפילו טיפול פסיכולוגי אחד. ארוסה שהארוס שלה נהרג במלחמה, היא זכאית לקצבה ענקית, 10,000 שקל לחודש, לחמש שנים, וטיפולים פסיכולוגיים. אימא שמגדלת ילדים בני שלוש, ארבע, חמש לבד, לא מקבלת כלום, הילד לא מקבל כלום. מערכת החינוך חייבת להכיר בצרכים של ילדים יתומים.
אנחנו נתחיל בנתונים. כל מי ששומע שאני עוסק בילדים יתומים שואל אותי מייד, אה, בטח השנה יש לכם מלא עבודה. אני אפתיע את כל מי שלא שמע אותי עד היום. בשנה האחרונה מספר היתומים בישראל לא גדל. האוכלוסייה גדלה ב-2%. אוכלוסיית היתומים גדלה ב-1.9%. איך זה קרה ולמה הטעות האופטית הזאת? פשוט מאוד, כי כשחייל נהרג ויש ילדים יתומים, יש כתבה בעיתון, אבל כשאבא נפטר מסרטן או מדום לב, אף אחד לא יודע מזה. כן באים להלוויה כל החברים ומבטיחים, לנצח אנחנו לא נשכח אתכם. לנצח שוכחים אותם. לא במקרה התורה אומרת שאדם צריך לבוא ולהגיד, ולא שכחתי על יתום ואלמנה. שימו לב, מי שרוצה לראות את הנתונים, הנה הם לפניכם. מספר הילדים היתומים באוגוסט 2023 לעומת 2024. אתם רואים, אין שינוי.
כל מאות הילדים היתומים של המלחמה, שהשם יקום דמם ושכל המשפחות יקבלו נחמה, לא שינו את כמות היתומים בישראל. על פי דוח סיבת המוות שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סיבת המוות המרכזית היא סרטן. כ-1,300 גברים ונשים נפטרו כשרובם משאירים ילדים יתומים. זה בשנת 2020. סרטן הכי גדול. מחלות אחרות גדול לא פחות, ותאונות דרכים. הטרור והצבא גם השנה עדיין לא הגיע לאחוז משמעותי מההורים שנפטרים. הנה המספרים. באוגוסט 2026, 16,000 משפחות, 632 אלמנים ואלמנות שהם מגדלים 29,223 ילדים. בדצמבר המספר הזה גדל ב-1.9% כשהאוכלוסייה גדלה ב-2%, זאת אומרת המספרים לא משתנים. אלה הם הנתונים, אלה הן העובדות.
הדס, את רוצה להתייחס?
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
(הצגת מצגת)
אנחנו מסתכלים על כלל היתומים. אנחנו לא רוצים לראות את סיבת המוות. היא לא מעניינת אותנו. כמו שראינו, סיבת המוות המרכזית והגורפת היא מחלות, כל סוגי המחלות ביניהן סרטן, אבל כן יש הבדלים. אפשר לראות אותם פה. חילקנו את המספרים לפי ישובים כלליים, ישובים מגזר מיעוטים מובהק, ישובים מעורבים, מובהקים מעורבים, מעל 20%, וישובים ממגזר חרדי מובהק. זה לא מדויק בכוונה כי זה רק נותן קצת לראות. דצמבר 2024 יש לנו בישובים כלליים 58%, ובישובים עם מגזר מיעוטים מובהק, 1% מהיתומים. 1% לא מהילדים אלא 1% מהיתומים. 58% מהמשפחות גרים ביישובים כלליים, והילדים הם 53%.
אם תסתכל, אדוני היושב-ראש, תראה שבישובים הכלליים יש 58% משפחות ו-54% ילדים, אבל בישובים ממגזר מיעוטים מובהק זה הפוך. יש יותר ילדים פר משפחה. כנ"ל רואים את זה גם כן בחברה החרדית. זה מאוד ברור ופשוט וזה מלמד על כל האוכלוסייה. אפילו ביישובים המעורבים זה משפיע עליהם. מספר הילדים פר משפחה גדול. אנחנו גם יכולים לראות את ההתפלגות של הילדים. מאוד חשוב לדעת איפה הילדים האלה נמצאים. מגיל אפס עד שש יש לנו רק 11%, אבל 11% שבכלל אף אחד לא רואה אותם. אין כלום, שום דבר עבורם. החלק הארי של הילדים היתומים, 52% נמצא בגיל היסודי מגיל שבע עד 14. אחר כך די משמעותי, כמעט 40% נמצאים בתיכון. זה טבעי, זה נורמלי אבל חייב שבאופן טבעי ונורמלי אנחנו גם נפנה משאבים, תשומת לב, ונבנה ביחד תוכנית ייעודית ייחודית. למה ייעודית, ייחודית ולמה אנחנו לא רוצים לעשות תוכנית שהיא לקוחה מסגנונות שכבר נמצאים? משום שאף פעם לא ראו אותם, ויש סיבה טובה למה לא ראו אותם. לא ראו אותם מכיוון שיש פה הורה מגונן, הורה שנשכב על הגדר בשביל הילדים.
יש במערכת החינוך חוזר מנכ"ל שיצא באפריל 2024 בעקבות חרבות ברזל. עד אז לא היה את המילה "יתום" בשום חוזר מנכ"ל. הדבר הראשון שהם כותבים פה, שזה האפוטרופוס הטבעי. כשיש הורה אחד, האפוטרופוס הוא ההורה, האבא או האימא. יש לנו בתוך חוזר מנכ"ל כמה דברים יפים ואנחנו עשינו עליהם טיפה שינויים, כי חוזר המנכ"ל מדבר על כל הילדים שנמצאים במשבר. אי אפשר לדבר על כל הילדים שנמצאים במשבר ביחד עם ילדים יתומים. לא קיים. איך אנחנו יודעים את זה? מסיבה אחת פשוטה. הנה קיבלנו משבר מטורף שקוראים לו חרבות ברזל, והופ, מייד חוזר מנכ"ל ממשרד החינוך לענייני המשבר.
יש ילדים יתומים משחר ימי ההיסטוריה ועד הגאולה. אנחנו חייבים לקחת את זה בחשבון, לכן אנחנו מבקשים חוזר מנכ"ל ייחודי, ייעודי. הוא יכול להיות שני דפים. הוא לא חייב להיות חוברת שלמה, אבל הוא מדויק לצרכים של הילד היתום שהיה, הווה ויהיה. לא ביחד עם חרבות ברזל שבעזרת השם עוד רגע ויהיה מאחורינו, לא ביחד עם כל מיני משברים אחרים ואסונות, אלא מיוחד וייחודי. עם שהדגל שלו זה כל אלמנה ויתום לא תענון, חייב שיהיה לו חוזר מנכ"ל משלו. חייב שיהיה לו אפילו חוק משלו. יש כאן כל מיני דברים יפים שכתובים כאן, אבל בעיקר אנחנו רוצים לדבר על הליווי האישי של התלמיד שאיננו כיום. אין ליווי אישי. אני אשאיר קצת לאור שתיכף תספר לנו. יש לה ילדים קטנים והיא כבר חיה את הסיפור הזה עוד מימי הסרטן ועד עכשיו. אנחנו נשאיר לה לספר על כל מה שקשור בליווי האישי.
יש עקרונות תמיכה מתמשכת בתלמיד יתום, וזה כל מה שכתוב בכל חוזר המנכ"ל. הכול הוא על כל מיני סוגים ודברים, אבל זה הדבר הכי קטן שמצאו ליתומים. אנחנו רוצים שיהיה לנו את הפוקוס. יש עקרונות במצב של יתמות. כאשר מדובר באובדן הורה חשוב להיפגש עם ההורה הנותר ולבדוק את הצרכים הייחודיים של התלמיד ולתאם ציפיות. רצוי להציע חלופות אפשריות כהצעה לעזרה, או לברר לגבי סיוע רצוי בשיתוף התלמיד וההורה. יש לבחון עם ההורה הנותר את הצורך בשיתוף כלל ההורים בגן, כיתה, כדי שאלה יגלו רגישות ויוכלו לסייע בשעות שמעבר ליום הלימודים. ילדים יתומים אוהבים לא לספר על זה לאף אחד.
אנחנו רוצים להעלות בקשה. בחוק הביטוח הלאומי מסתתר סעיף שאנחנו מבקשים להפעיל עבור כל יתום במערכת החינוך. סעיף 144 – "השר בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה רשאי לקבוע הוראות ותנאים בדבר", ואז כתוב שם כל מיני, "הוצאות אבחון בעד יתום שעיקר זמנו מוקדש ללימודים יסודיים ועל-יסודיים". אנחנו שינינו את זה. היה רק בעל-יסודיים. אנחנו הוספנו את היסודיים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אולי כדאי להוסיף גם גיל הרך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
למרות שזה 10%.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
אדרבה ואדרבה אם זה 10%. כרגע המצב הוא שכדי לקבל אבחון צריך לעבור את הויה דולורוזה, לקבל אישורים, לקבל אבחונים של העובדת הסוציאלית שתחליט, שתגיד. אנחנו רוצים שיהיה בחוק בשביל כל כך מעט ילדים, וכאן אנחנו חייבים להבדיל את הילדים האלה ולתחום אותם עד גיל 18 שזה גיל מערכת החינוך. ממילא כאן זה לא משנה לאף אחד מעבר לגיל 18. כאן זה מערכת החינוך. אנחנו רוצים לבקש שזה יהיה דבר נתון. ההורה רוצה? ישתמש. לא רוצה? לא ישתמש. המורה ממליץ? ההורה יחשוב כן לעשות, לא לעשות אבחון חינם לכל ילד יתום. זה נמצא בחוק ופשוט יש לו כמה אבנים. בואו נזיז את האבנים. בואו ניתן לחוק לעבור באופן אוטומטי ולתת להם את זה. אסור שזה יהיה תלוי באף גורם. כל ילד והמנהל שלו והמורה שלו ובית ספר שלו והמצב שלו, ואף אחד מסביב לא מתערב.
אם אנחנו נעלה לגיל הבא, יש דמיון בין שתי קבוצות. יש יתומים ויש עולים, משפחות העולים ומשפחות היתומים. אנחנו מבקשים להשוות את ההתאמות וההקלות במבחני הבגרות לילדים האלה. ילדי משפחות העולים, אנחנו לקחנו את זה ממחקרים, יש להם family displacement, מה שנקרא, וזה כאוס תפקידים במשפחה. זה אחד הדברים הראשונים ששובר משפחות יתומים, כאוס תפקידים. מגיעים סבים, סבתות, דודים, דודות, שכנים, חברים. כל אחד, יש לו מה להגיד, וכל אחד, יש לו מה לתרום לגידול הילד. כאוס התפקידים הזה שובר משפחות.
Identity and status loss, יש בזה אובדן משמעות וזהות גם אצל ילדי העולים וגם אצל היתומים. ברגע שאין אבא ואין אימא, כל המחקרים מוכיחים שאובדן משמעות וזהות זה א-ב של האובדן הספציפי הזה, מה שאין כן אצל אח שמאבד אח, מה שאין כן אצל הורים שמאבדים ילד, מה שאין כן בכל שאר סוגי המוות. רק אצל ילד יתום הוא מאבד את המשמעות ואת הזהות שלו ככל שהוא קטן יותר, ולכן אנחנו מדברים פה בוועדת החינוך, ככל שהילד קטן יותר, הסיכוי שלו לאבד את המשמעות וזהות שלו גדולים יותר, וזה כמובן משפיע על החוסן שלו ועל הביטחון שלו.
Culture and language schock. ברגע שיש לנו אובדן מגן, הורה שנפטר, הילד איבד מגן. 50% כבר שם ועוד הורה אחד שגם כן. הוא גם מאבד פניות של ההורה החי. הפניות לשיעורי בית, הפניות ללימוד למבחנים, הפניות לראות מה קורה איתו בבית הספר, כל משולש רח"ל. משולש רח"ל זה רגשי, חברתי, לימודי. כל המשולש הזה, להורה אין את הפניות שהייתה לו לפני כן בגלל המצב שהוא נמצא בו.
כמובן ש-what if. ההתעסקות היום-יומית במוות, במה יכול היה להיות, אנחנו רוצים להמליץ על מתן הקלות ליתומים בדומה לילדי משפחות העולים בכל מה שקשור לבגרויות.
ילד יתום זקוק לעזרה ממערכת החינוך בליווי אישי, תמיכת צוות מקצועי של בית הספר, עזרה ביתית אחר הצוהריים של סטודנטים ושעות שפ"ם. כל אלה אנחנו מבקשים מוועדת החינוך, אחד-אחד, אבל בסך הכול ביחד להתחיל להכניס את העזרה הזאת לילדים היתומים. התמיכה וההכרה בילדים יתומים בשלבים מוקדמים בחייהם תעזור להם לבניית ביטחון, חינוך והצלחה בהתמודדות היום-יומית עם האובדן. יש לשפר את מיצובם בחברה הישראלית והשפעתם החיובית בעתיד עליה. אנחנו רוצים לומר שמחקרים בארצות הברית מוכיחים שילדים יתומים עם תמיכה טובה מגיעים להצלחות פנומנליות. אין דברים כאלה. כל מה שניתן לילדי חרבות ברזל חייב להיות לכל ילד יתום, העתק-הדבק.
תודה רבה על החוק. אני רוצה לומר שארגון אמיצים נמצא כאן כבר שנים רבות, שמח מאוד בשותפות ובהבנה של התחום שאף אחד לא שם עליו אבן בזווית רחוב, ועכשיו אתה הרמת את זה, כבוד היושב-ראש. אנחנו מודים לך ושמחים על כל דבר שאנחנו נוכל לעשות בסופו של דבר עד לחוק הגדול והשלם.
יש לנו כאן את אור נזרי.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אור, בבקשה.
<< אורח >> אור נזרי: << אורח >>
היי, נעים מאוד, קוראים לי אור, אני אלמנה בת 39, אימא לדניאל שהוא בן שבע ונועם שהוא בן חמש. איבדתי את חגי בעלי לפני כמעט ארבע שנים כתוצאה ממאבק מאוד ממושך במחלת הסרטן. דניאל היה בן כמעט ארבע ונועם היה בן כמעט שנתיים. הנושא של היתומים במערכת החינוך בוער בי ברמה שאני לא יכולה להסביר לכם אפילו. כשחגי נפטר באתי לגננת ואמרתי לה, אני צריכה שהילד שלי יהיה אהוב. אני צריכה שיחבקו אותו כי הבית לא יציב, כי אני בבית, כי הבית בכאוס כי יש מלא אנשים, כי יש בלגאן. היא אמרה לי, אל תדאגי, הוא מקבל אצלנו חיבוק. כל הילדים מקבלים אצלנו חיבוק. היא לא הצליחה להבין שהילד שלי כרגע צריך הרבה יותר חיבוק מכולם.
אחרי כמה ימים כשראיתי שהיא לא כתבה בקבוצה של הגן שאבא של הילד נפטר, אמרתי, כמו שבעבודה הודיעו, גם הילד שלי, מגיע לו שיודיעו כדי שכולם יהיו מודעים, שכולם יהיו רגישים. אמרתי לה, את יכולה בבקשה לכתוב בקבוצה של הגן? אז היא הקליטה לי הודעה, אני לא אשכח את זה בחיים. "בטח, בשמחה אני יכולה לפרסם. אני לא נוהגת לעשות לפני שאני שואלת. התכוונתי לשאול אותך. כבר עברו ארבעה ימים אבל בשמחה" היא יכולה לפרסם את זה. בדברים האלה אני חושבת שחסרה הכוונה וחסר ייעוץ וחסר לימוד של הגננות, של המורים, של המורות. אף אחד לא יודע איך להתמודד עם ילד יתום במערכת. כשהבן הגדול שלי התחיל את כיתה א', יועצת לא פגשה אותו, היא לא פגשה אותי, ואני אחת שיודעת לדבר, ואני ציינתי את זה בכל מקום ואני הזכרתי את זה.
יהודה הזכיר קודם, הוא עשה איזו שהיא השוואה לאלרגיה וגם אני עשיתי. אני אמרתי, זה משהו שצריך להיות במודעות. זה משהו שצריך להתייחס אליו. הילד שלי צריך להיות שווה בין שווים, אך עם זאת הוא צריך להיות ילד רגיל, הוא צריך לתפקד רגיל, הוא צריך לריב רגיל, הוא צריך לשחק רגיל, אבל צריך להבין שיש רגישות ויש התאמות. כיתה א' ו-ב' חצי מהשיעורים מתרכזים באבא ואימא ומשפחה ומה אבא שלי ומה אני חושב על אבא שלי. כשנותנים לילד כזה שיעורי בית ואף אחד אחר כך לא טורח לבדוק את זה, אז יש פה פער מאוד גדול, כי הילד שלי שכל כך מתאמץ לשבת ולכתוב שהוא מתגעגע לאבא שלו, אבל אף אחד בכלל לא בדק לו שהוא עשה את שיעורי הבית, יש פה בעיה כי המורה חייבת להיות סופר רגישה לזה באירועים שיש, כשמביאים את ההורים לבית ספר.
ביום המשפחה כשביקשו להביא תמונות, שאלתי את הבן הקטן שלי שהיה אז בן ארבע אם הוא מעדיף להביא תמונה עם אבא או בלי אבא, כי סך הכול הוא היה בן שנה ומשהו, התמונה האחרונה שלו עם אבא, והוא בחר להביא תמונה עם אבא. תלו את התמונות בגן ואז ילדה הצביעה ואמרה, למה נועם הביא תמונה עם אבא? אין לו בכלל אבא. הילד התחיל לבכות והגננת נשארה ככה כי היא לא יודעת באמת מה להגיד, כי אף אחד לא מלמד אותם בשום שלב. אף אחד לא מדריך אותם. לדעתי חשוב שיהיה פעם בשנה לפחות הדרכה לכלל המורים, לגננות, שהם ידעו. ליועצות. איך יכול להיות שהבן שלי התחיל כיתה א' ואני לא ראיתי יועצת? עכשיו הוא בכיתה ב', עדיין לא ראיתי יועצת.
חרבות ברזל אתם אומרים? לילדים שלי צפו אירועים חדשים. פעם בשנה צריך לעשות איזו שהיא שיחה עם ההורה, לראות אם יש התאמות, לראות אם יש משהו שהשתנה לילד. אני אימא שבאמת אני טורחת לעדכן. אני בקשר ישיר עם המורים. אני דואגת לעמוד על האינטרסים של הילדים שלי. אם יש משהו הכי קטן, אני מעדכנת, אבל אני לא בטוחה שכל ההורים יכולים לעשות בדיוק את אותו דבר. לא בטוח שלכולם יש את אותה פניות. אם כבר אנחנו מדברים על פניות, אז אני גם עובדת במשרה מלאה בחברת הייטק שדורשת ממני הרבה, וברוך השם באמת מאוד מבינים ומאוד מכילים, אבל בכל זאת העבודה היא דורשת, ואז אני מגיעה הביתה ואני צריכה עוד לשבת עם הילדים שלי על שיעורי בית. זה סופר קריטי לי אבל אני לא מספיקה, כי יש גם את הבית וגם לסדר וגם ביורוקרטיה וגם לטפל בילדים וגם עבודה. אני לא מספיקה לשבת עם הילד שלי על שיעורי בית. אני חושבת שאם אפשר היה להביא איזה סטודנט שיבוא פעם או פעמיים בשבוע לשבת איתו, קצת לעזור כדי להקל, כי בן אדם אחד לא יכול באמת לעשות את הכול, זה ממש יכול היה להקל.
אני גם אוסיף שאני בהנהגת ההורים בבית ספר כי זה משהו שמאוד בוער בחיי. התחלנו אצלנו בבית הספר, המנהלת באמת מאוד פתוחה. התחלנו לדבר על הנושא הזה. קראנו לזה "תמיד בשבילכם פה", ואנחנו ממש מדברים על הנושא של יתומים. אני אומרת לה, כמה יתומים יש בבית ספר? 'אני חושבת שהיועצת יודעת את התשובה'. לאף אחד אין מושג. זה לא משהו שברור. לא יודעים כמה יתומים יש בבית הספר. לצורך העניין, הבן שלי פגש חברה ב"אמיצים" ועכשיו הם חברים ויש להם פרצוף מוכר אחד לשני כשהם מסתכלים בבית ספר, כי יש משהו בקבוצת השווים הזו. יש משהו בזה שהילדים יודעים שיש להם חברים בבית ספר. יש משהו שיש מודעות שבית הספר יודע מי אלה, שבית הספר יכול להפנות להם משאבים, יכול לקשר אותם ביחד. שנה שעברה עשו מדהים, יום עם המנהלת כדי לעודד את הילדים שהמשפחות שלהם מגויסות. במקרה לקחו את הבן שלי כי אח שלי, דוד של הבן שלי נפצע וזה היה ממש באותו רגע, אז צירפו אותו. הבן שלי חזר מאושר כי ראו אותו.
מה ילד צריך? ילד צריך שיראו אותו. ילד שבבית יותר קשה לראות אותו, אז עוד יותר צריך את בית ספר חזק, את הגן חזק, את הגננת חזקה, את הגננת מבינה את הסיטואציה, שלגננת יש תמיכה, שלילד יש תמיכה, שהילד מרגיש שרואים אותו. זה בגדול מה שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים שיראו אותנו, אנחנו צריכים שיראו את הילדים, אנחנו צריכים שיהיה שיח ישיר בין ההורה ליועצת, אנחנו צריכים שזה יהיה בתדירות גבוהה. אנחנו לא צריכים את זה פעם אחת בכניסה לבית ספר, אבל בטח בכניסה למערכת החינוך. בקיצור, אנחנו צריכים שיראו אותנו. תודה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה, אור.
הדר קס, בבקשה, מנכ"לית עמותת חמניות.
<< אורח >> הדר קס: << אורח >>
קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני הקמתי את חמניות, כי כשהייתי בת 14 אבא שלי נהרג בתאונת דרכים ולא הצלחתי למצוא שום מקום שייתן לי מענה. אני זוכרת שבעלייה לתיכון, זה היה כמה חודשים אחרי שאבא שלי נהרג, מצאתי את עצמי, אני ואימא שלי אומרות למורה שאין לי אבא ושלא תצפה שהוא יגיע, מה שנקרא, ואיך אפשר לעזור. היא אמרה שאין להם כל כך איך לעזור. אני רוצה להגיד שמאז משרד החינוך עבר כברת דרך משמעותית. היום העובדה שיש חוזר מנכ"ל שמסדיר מה עושים, זה דבר קריטי מאין כמוהו. אני יכולה להגיד שכשאני הייתי בת 14, ממש ב'שבעה' הגיעה אליי המנהלת ואמרה לי, התלבטתי אם להגיד לך, לא להגיד לך, איך להגיד לך. זה נורא משמעותי שיש היום את ההסדרה הראשונית הזאת שמאפשרת לאותם תלמידים לקבל את התמיכה ואת הסיוע בשלב הראשוני.
אנחנו בחמניות עובדים ב-22 רשויות מקומיות, 30 מרכזים, תומכים במאות משפחות, ילדים שאיבדו הורה או הורים, מכל הסוגים, יתומי מלחמה, יתומי רצח מהחברה הערבית, סרטן, תאונות דרכים, לא כל כך משנה לנו. אני אגיד שיש הרבה נושאים בוערים על סדר-היום שצריך לתקן בהקשרי יתמות ויתומים, החל מזה שאין מאגר מוסדר, קצבאות נמוכות, פערים, אבל אנחנו כאן לדבר על חינוך וזה מה שחשוב לנו גם להתמקד. חיכינו לדיון הרבה זמן ואנחנו מאוד שמחים שהוא קרה. בעיקר זו הזדמנות טובה לברך את משרד החינוך גם על חוזר המנכ"ל וגם על העובדה שמתקיימות עכשיו לצורך העניין הכשרות, והם עובדים על לייצר עוד הכשרות, זאת אומרת יש התקדמות מאוד משמעות, וזו הזדמנות טובה להגיד תודה על ההקשבה בצד השני.
אנחנו עובדים היום עם Safe School וביחד עם קרן משפחת אריסון ועם המשרד על איזה שהוא מהלך מאוד משמעותי שייתן תמיכה לאותם מורים ומורות, וכלים ממש דיגיטליים כדי לדעת איך לתמוך באותם ילדים. אני חושבת שכדי שהמהלך הזה יהיה מהלך שלם, חייבים לתת לאותו ילד יתום, לאותה ילדה יתומה כמו שאני הייתי, את התמיכה הלימודית. ילד יתום, לא משנה מה יקרה, יפספס שבעה ימי לימודים, ואז הילד הזה חוזר לבית ספר ולא מסייעים לו אפילו להשלים את מה שהוא פספס. לא מסייעים לו, לא כי המורה לא רוצה. לא מסייעים לו כי יש בכיתה הזאת ילדה שנפגעה ממשהו אחר, ויש ילד עם הפרעות קשב וריכוז. הכול, מה לעשות, תקציבים וחקיקה. סדר גודל של מהלך שייתן כשעה פרטנית בשבוע לכלל הילדים היתומים שמתייתמים כל שנה, כ-4,500 ילדים, משוערך בכ-15 מיליון שקל. זה לא כסף מבחינת תקציבי מדינה. בסוף אנחנו אומרים, בואו נתחיל לאט לתת את התמיכה לאותם ילדים, וקודם כל שתתחיל באותה תמיכה לימודית.
אחרי שאבא שלי נהרג והתדרדרתי מבחינה לימודית, זה פגע לי בדימוי העצמי הרבה יותר ממה שזה פגע לי בכל דבר אחר. מתוך הדבר הזה אנחנו מבקשים לייצר סל שילוב והלכה מינימלי לילדים יתומים, שבסוף ייתן את התמיכה הלימודית הכול כך מתבקשת הזאת והראשונית. זה דברים שלא משנה כמה תהיה עבודה צמודה בינינו לבין שפ"י ביום-יום, ומיזם משותף לילדים שבאים לחמניות. בסוף זה עניין תקציבי וצריך להביא תקציב לדבר הזה. תודה על הדיון ותודה על כל שיתוף הפעולה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה.
אורית לוי למלמן, בבקשה, האגודה למטפלים באמצעות אומנויות.
<< אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >>
אורית לוי למלמן, אני נציגת יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אומניות בישראל. יש כ-9,000 מטפלים באמצעות אומניות בישראל וכל שנה נוספים כ-1,000 בערך מטפלים חדשים שעובדים במסגרות מגוונות של בריאות הנפש גם במשרד החינוך. אני עובדת גם במשרד החינוך. בעבודה שלי אני עובדת גם עם ילדים יתומים. אנחנו יודעים שילדים שחווים יתמות גם כשהם קטנטנים, דיברת, אור, על הנראות. חושבים שאולי לא רואים אצלם יותר מידי שינוי ואולי אין הבנה. היום יודעים שהם עוברים חוויה מורכבת והם צריכים ליווי, תמיכה, עיבוד של החוויות.
בהתמודדות עם האובדן עולות חוויות מורכבות ואנחנו עושים עיבוד לכך בחדר הטיפולים באמצעות האומנויות המגוונות. בנוסף, באגודה, ביה"ת יש הדרכה שמתמקדת באובדן ובשכול מתוך התפיסה שאנשים שעובדים ונותנים מענה בתחומים האלו, נדרשים לידע מקצועי שמכוונן במיוחד לכך. בעבודה במשרד החינוך המטפלים נותנים גם הדרכה להורה. לפעמים גם היו אצלי סבים. אימא נניח נפטרה והיו סבים שהגיעו לעבוד עם התהליך הטיפולי. אנחנו גם נותנים הדרכה לצוות, דיברת על הנראות ושהצוות צריך לקבל איזו שהיא הכשרה. התמיכה והעיבוד של החוויות חשובים מאוד לתפקוד, להסתגלות, לתהליך שעובר היתום, והטיפול באמצעות אומנויות מאפשר את התחושה הזו. נותן גם הרבה פעמים תחושה של חיות של ההורה שאיננו בחדר. תודה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה.
מועצת התלמידים והנוער הארצית, נועה, בבקשה.
<< אורח >> נועה ארליכסון: << אורח >>
שלום לכולם, קוראים לי נועה ארליכסון, אני בת 16 מזיכרון יעקב, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. נושא הוועדה נורא קרוב לליבי. אבא שלי נפטר לפני תשעה חודשים מסרטן ומאז החיים השתנו. מאז החיים ממש לא אותו דבר במיוחד בפן הלימודי. מתלמידה של מאיות, שלא יורדת מציון 95 בחיים, פתאום הציונים מתדרדרים ועוד שנייה יורדת ביחידות, ומגיעים הנכשלים. ההתמודדות הזאת נורא קשה. חשוב גם להבהיר שההתמודדות עם האובדן הזה היא לא התמודדות שהיא רגעית. היא לא לשבוע, לא לחודש, לא לכמה חודשים. ההתמודדות הזאת נמשכת. היא נמשכת שנה, שנתיים, יותר, ובעצם צריך לשים דגש על זה. זה שהחסרתי שבוע בגלל ה'שבעה' לא אומר שאני בסדר אחרי שחזרתי ללימודים, ועם כמה שמנסים לתמוך, עם כמה שעוזרים לי זה לא משנה. המערכת חוסמת פה את האופציה לעזור.
אין לי הקלות כמו שאני מצפה. כן עוזרים לי בלימודים אבל לא מספיק, כי תמיד לא יוצא, לא מזדמן. זה עניין של תקציבים. יש סדרי עדיפויות כאן, אבל בסופו של דבר לפעמים לא רואים אותנו. לפעמים אנחנו טיפה שקופים אפילו ומרגיש שאין לנו התייחסות. אני חושבת שבין אם זה הקלות במבחני בגרות, בין אם זה תגבורים שבועיים, מצטרפת לחמניות, בין אם זה תמיכה רגשית נוספת. אני חושבת שבתי הספר יכולים לבוא ולצעוד צעד קדימה ואפילו לגשר בין עמותות, בין ארגונים לבין יתומים. יתומים לא בהכרח מודעים לעמותות וארגונים, והן יכולות לעשות פלאים. אני באמת בטוחה בזה. נורא חשוב לי להגיד שכמו שהתאמנו את המערכת גם לקורונה וגם למלחמה, נוכל להתאים את זה לכל מצב, לכל צורך שיעלה, ועולים המון צרכים. צריך לשים דגש, צריך להסתכל, בין אם זה תמיכה רגשית.
אני יכולה להגיד שהקצבה לא כל כך הרבה כסף. כמובן שכסף לא מחליף כלום, ועם כמה שזה כואב להגיד, זה עדיין לא מספיק. אם אני צריכה טיפולים, אם אני צריכה דברים, ברוך השם לי אישית יש. יש כאלה שאין להם. יש כאלה שאין להם סביבה תומכת. צריך להכניס את זה לראש שלנו, שבסופו של דבר זה שיש כאלה ויש כאלה, לא אומר ששניהם לא מתמודדים. גם אם לי ברוך השם יש סביבה, אני כן מטפלת בעצמי, יש לי תמיכה מבית הספר כמה שאפשר. אין מספיק, אבל משתדלים.
בסופו של דבר יש כאלה שאין להם תמיכה בבית הספר, אין להם תמיכה ממשפחה כי לצערנו אין להם. אין להם תמיכה מהסביבה. יכול להיות שאין להם אנשים שתומכים בהם בכלל רגשית. אין להם כסף לממן את עצמם. בסופו של דבר איך אנחנו יכולים לתת לדבר הזה לקרות? איך אנחנו יכולים לתת לילד ככה להתדרדר, ככה ליפול, ככה להגיע למצב שהוא מהרהר לעצמו שהוא פשוט נמצא במצב שהוא חסר אונים? אין לו מה לעשות, אין מי שיתמוך בו. אני באמת מאמינה שנוכל לשפר את המצב. לשנות את המציאות, אין לנו איך לשנות, אבל אפשר להתאים את המערכת לפחות למציאות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה, נועה. את מדהימה. אני חושב שעצם העדות שלך תרמה רבות לדיון, ואני מקווה שבאמת יהיה לזה השלכות.
<< אורח >> נועה ארליכסון: << אורח >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
משרד החינוך, בבקשה. ריבה, אם תוכלי לפרוס בפנינו מה קיים. יש לי גם כמה שאלות לאור הדברים שעלו.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
שלום, ריבה שכטר, ממונה תחום התמודדות בחירום ומניעת אובדנות בשפ"י, משרד החינוך. ראשית, גם אני מודה על הדיון הזה. מסכימה לגמרי עם החשיבות וההתייחסות לילדים היתומים ולמשפחותיהם בראיה המלאה שיתום הוא יתום. לגמרי בהסתכלות הזאת.
אני אגיד שההתמקדות שלנו, הדברים נאמרו אבל אני אאסוף אותם. באפריל יצא חוזר מנכ"ל לליווי מתמשך בעקבות משברים של תלמידים. משבר מתמשך, אנחנו ייעדנו אותו למשברים שהם משברים שדורשים את הליווי המתמשך. הפרדנו בתוך זה התייחסות ספציפית גם לילדים יתומים. בחוזר מנכ"ל הזה יש פירוט של הדברים שצריכים להיעשות, כולל, אור, הדברים שאמרת שלא חווית. צר היה לי לשמוע. אחד הדברים שאנחנו הבנו, שחוזר מנכ"ל עושה הסדרה מנהלית לדברים, והוא בעצם מביא את הדברים בצורה מוסדרת. עכשיו כדי שנוכל באמת להוציא את זה לפועל, מה שאנחנו צריכים לעשות זה לתת הכשרה לאנשים שאמונים להוציא את זה לפועל. כרגע אנחנו עסוקים מאוד בהסדרה הזאת ובהכשרה של הצוותים. אנחנו מתחילים גם מלמעלה וגם מלמטה בהכשרה ייעודית לצוותים לעבודה עם תלמידים יתומים.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
זה כולל גם את הגיל הרך מגיל לידה עד שש?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
כן. ההכשרה היא לכולם.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אני בכוונה שואל על הגיל הרך כי יש שם ויסות בהכשרות, 250 מיליון, לכן אני מתעקש.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אנחנו בהכשרות בתחום שלנו. אני חייבת להגיד שבמהלך השנה מעל 1,300 יועצות עברו הכשרה ייעודית לעבודה עם תלמידים יתומים, הכשרות עמוקות בעזרת מכון מפרסים, אנשי מקצוע, מעבר להכשרות שאנחנו נותנים להם. כרגע גם ממשיכים את ההכשרות בתוך המשרד. לא מזמן נערך מפגש, זה החלק של הלמעלה, לכל מנהלי השפ"חים, לכל המפקחות על הייעוץ, לכל מדריכי יחידת החירום ומדריכי שפ"י. היה מפגש מתן ידע וכלים בעבודה עם תלמידים יתומים. היו לנו גם נציגים.
<< אורח >> הדר קס: << אורח >>
נכחנו. היה מקסים.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
בסופו של דבר מה שאנחנו אומרים זה שילד שהתייתם, בעיקר הוא צריך ליווי. אבל אחרי אובדן דורש ליווי. לא תמיד טיפול כי אבל זה לא מצב שצריך לרפא אותו, לכן אנחנו רוצים ליווי. הליווי צריך להיעשות על ידי האנשים הקרובים והמוכרים לתלמידים, כלומר האנשים שנמצאים איתו בבית הספר. מבחינתנו כרגע אנחנו משקיעים בהכשרה של האנשים האלה כדי שיוכלו לתת את המענה הזה בצורה הטובה ביותר כדי שהגננת לא תשמח לפרסם אלא באמת יהיה את המקום.
הרבה מאוד מהאנשים נותנים את ליבם, נותנים את נשמתם. אני תמיד אומרת שבמערכת חינוך יש הרבה מאוד אנשים טובים שנותנים את ליבם ואת נשמתם, וחשוב להם לתת את המענים. לפעמים אנחנו נפגשים במקומות אחרים, אבל אנחנו רוצים שגם המקומות האחרים לא יהיו.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
האם נושא של הכשרת צוות מול נושא היתמות הוא חלק מהסילבוס של מורה או של גננת במערכת החינוך?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אתה מתכוון בלמידה מוקדמת באקדמיה?
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אני מדבר על הסילבוס להכשרה, כן, או באקדמיה או בתעודת ההוראה ואחר כך כשהוא כבר נמצא בתוך המערכת. האם יש סילבוס מוסדר שכל מורה, גננת, מטפלת במעון, מנהל בית ספר מקבל איזו שהיא הכשרה סביב הנושא הזה?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אני לא יודעת להגיד לך לגבי האקדמיה. אני כן יודעת להגיד לך שכרגע מה שאנחנו בונים זה שתהיינה הכשרות לכל באי בית הספר. אנחנו כרגע עושים את זה הרבה דרך הפסגות ודרך מתן שלנו. אנחנו מכשירים את היועצות לתת את ההכשרה הזאת ולהתקדם קדימה בהיבט הזה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
חשוב שלמורים, בתוך ההכשרה שלהם ובתוך ההשתלמויות יהיה פרק ספציפי מתוך הסילבוס שיעסוק דווקא בדבר הזה.
מה קיים היום בנושא הגיל הרך? האם את יכולה לתת לי פריסה, גיל הרך, יסודי, תיכון. מה התוכניות הקיימות? מה ההקלות שקיימות לילדים יתומים?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אני אגיד שהמענים ניתנים על ידי המוסד החינוכי עצמו מתוך המשאבים שיש לו וגם מתוך משאבי מחוז.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
מה הם המענים?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
גם מענים של ליווי לימודי אם התלמידים צריכים, וגם מענים של ליווי של הייעוץ, יועצות.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
בית ספר בפריפריה שהוא ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, סביר להניח שאם יש שם ילדים יתומים, לא יקבלו?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
למה?
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
את אומרת שזה תלוי במה יש לבית הספר.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
המענים ניתנים על ידי בית הספר.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
אם לבית הספר אין משאבים, אז הילד לא מקבל?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
עד כמה שאנחנו יודעים, ילדים יתומים מקבלים את המשאב של ליווי.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
יש מערך קיים של ילדים יתומים במערכת החינוך בישראל?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אתה מתכוון מערך ידע של נתונים?
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
קודם כל מה המספר? משרד החינוך יודע בכל בית ספר, בכל כיתה מי הוא ילד יתום? יש דאטה שקיימת בנושא הזה?
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
לא, אבל כחלק מההנחיה של חוזר מנכ"ל - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
עוד לפני שאנחנו בכלל מתחילים מה הם המענים, אם אנחנו לא יודעים איפה האתגר נמצא, איך אנחנו נותנים את הטיפול? תסלחו לי, אבל אני אומר את זה כמעט בכל ועדה. אני חושב שאם יסכמו את הקדנציה שלי כיו"ר ועדה, אני חושב שהביקורת העיקרית שלי כלפי המשרד היא שקודם כל המשרד, יהיה לו נתונים ברורים בנושא שאנחנו מתעסקים בו. אם יש לי נושא סביב ילדים יתומים במערכת החינוך, והמשרד מגיע והוא אומר לי, לא קיים מערך כזה במשרד החינוך, בואו קודם כל נטפל בזה, שיהיה לנו את זה.
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
אגב, יש לנו רישום מדויק לפי שנת לידה ולפי מין, כל ילד יתום בישראל בכל ישוב וישוב בארץ. לא את השם שלו אבל כמה יש. כמובן משרד הפנים לא ייתן לנו כעמותה פרטית את השם, אבל אני יכול להגיד לך, ביישוב חירות או ביישוב גבעת ח"ן או ביישוב יעל בדיוק כמה בנים, כמה בנות, באיזה שנה נולדו. בכל הארץ, 900 ישובים.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
המידע קיים. הוא פשוט מאוד להוצאה. אנחנו אפילו יכולים לומר שבכמה ישובים אנחנו קיבלנו ממערכת החינוך של היישוב. יש מחלקת חינוך בכל ישוב וישוב וכל אחד עובד איך שהוא רוצה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
בסוף יש משרד שהוא הרגולטור והוא צריך שיהיה לו מערך כזה.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
בדיוק. אנחנו רוצים שכולם יעבדו כמו ישובים מסוימים שבהם פקיד מגדיל ראש ואומר, אבל זה כל כך פשוט בשבילי, והוא מוציא את הנתונים.
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
אנחנו בספטמבר פנינו לרשויות. אמרנו, יש לנו פרויקט לכיתה א' לילדים יתומים, תביאו לנו את הילדים של כיתה א' ביישוב. היו ישובים שתוך דקה היה לנו את כל הילדים היתומים שעולים לכיתה א'. ישובים אחרים, כלום, לא יודעים, אין לנו.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
הם לא יכולים, הם לא יודעים, וזה קל ופשוט.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
ריבה, כן, בבקשה.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אני רק אשלים את המשפט ואגיד שכחלק מחוזר מנכ"ל, כרגע כן נקבע שכל בית ספר בעקבות אירוע של יתמות צריך להכניס את הנתונים לתוך - - -
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
אנחנו לא מדברים על כל אירוע. נגיד ילד שהתייתם כשהוא היה בגן, אז גם כשהוא בכיתה ג' הוא ככל הנראה נשאר יתום. שיהיה את הנתון לא בשעת האירוע. לאורך כל הזמן שיהיה - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
בטופס הרישום לבית הספר שיהיה רשום. אם זה רשום על הנייר וזה לא נכנס לתוך מערך דאטה של המשרד, זה לא שווה.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
קרה לי אותו דבר בדיוק. הגעתי לבית הספר, 800 ילדים בבית הספר. אני יושבת עם המנהלת ועם היועצת ואני אומרת לה, כמה ילדים יתומים יש לך בבית הספר? היא מסתכלת על היועצת, היועצת מתחילה, 'בכיתה ג' נראה לי', וככה זה הלך. זה היה מביש. מאוד פשוט. רשימות ילדים יתומים זה דבר שצריך להיות ברשימות. מי שסופרים אותו, קיים. מי שלא סופרים אותו, לא קיים. תספרו אותנו. א-ב.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
טוב. ריבה, מה המענים הפסיכולוגים שניתנים? מה כמות השעות השבועיות שניתנות לילד יתום, לא משנה אם זה קרה עכשיו או כשהוא נכנס למערכת החינוך כילד יתום? מה ההתאמות שילדים יתומים מקבלים?
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
אני אולי אחדד, ברשותך, ריבה. שני ילדים בכיתה י' פנו אליי. ילד אחד, יש לו אח בן 35 שנהרג במלחמה, והילד השני הוא ילד יתום שאימא שלו נפטרה. הילד הזה שאח שלו נהרג במלחמה, והוא ראה אותו פעם בשלושה חודשים בקושי, אוטומטית הקלות בבגרות. הילד הזה שאימא שלו נפטרה, אפס הקלות בבגרות.
אותו סיפור, שני ילדים נוסעים לפולין. ילד אחד הוא ממשפחה שכולה, נותנים הנחות. אימא לשישה ילדים התחננה, אני רוצה הנחה מסוימת שהילד שלי יטוס לפולין. אפס, כי ילד יתום לא קיים. אין דבר כזה. זה דוגמאות שקשורות למה שהדס אמרה, תיראו אותנו. שיראו את הילדים וגם שיבינו, לא קשור מה קרה, קשור מה המצב היום. ילד שהוא ילד במשפחה עם שישה ילדים ואבא שלו נפטר והוא נותר עם אימא אלמנה, אין מצב שלא יתנו לו הקלות בבגרות, הנחות בטיסה לפולין או כל מה שצריך.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
וואנס, סופרים אותך, גם מתחילים לשים כסף בצד בשביל הנושא הזה, וזה מתחיל בספירה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
בבקשה, ריבה.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אני אגיד שאין התאמות לילד יתום בהיותו ילד יתום. יש התאמות לפי צורך שאנחנו מגישים לנושא הלימודים.
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
האם אתם תומכים שיהיו התאמות לילד יתום בהיותו ילד יתום?
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
כמו משפחות העולים.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
תיראו, אנחנו תומכים כרגע בצרכים של ילדים. אני כל הזמן אומרת שאנחנו צריכים להיזהר ולא להפוך את הנושא שילד יתום באופן אוטומטי חייב מייד - - -
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
למה ילד עולה כן? מתה אימא, נו, סך הכול זה אימא. מה כבר חסר לילד הזה?
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
יהודה, בוא ניתן למשרד לענות.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
מרוב זהירות הילדים היתומים 76 שנה לא מקבלים כלום, כי כולם נורא זהירים. הכי זהיר.
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
אנחנו היינו צריכים לחכות למלחמה כדי שיהיה חוזר מנכ"ל.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
יהודה, בוא ניתן למשרד החינוך לענות.
בבקשה, ריבה.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אני רוצה להגיד שילד עולה מקבל את התאמה בהתאם לנושא השפתי שלו ולא בהתאם לחלקים האחרים שנמצאים, לכן הוא מקבל את ההתאמות כי יש קושי שפתי. זה הסיפור. בסופו של דבר אתה נמדד על המקום של הלימודים. ילד יתום שצריך עזרה וצריך תמיכה, יקבל אותה.
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
למה אח שכול כן זכאי אוטומטית כי הוא באיבה? למה לסמן כל אח שכול כאח שכול? למה ילד מילואים? כל ילד מילואים, נבדוק אותו לפי מה שהוא. אנחנו עוטפים את ילדי המילואים, אנחנו עוטפים את ילדי השכול. למה אי אפשר שאתם תגידו אמירה מקצועית, אנחנו כאנשי חינוך חושבים שילד שאיבד אבא או איבד אימא, הוא יתום ולכן הוא זכאי לזה שתהיה התייחסות אליו והתאמות גם במבחנים.
<< אורח >> ריבה שכטר: << אורח >>
אני חוזרת ואני אומרת שוב, התאמות בלימודים הן בהקשר ליכולות הלימודיות של הילד, ואנחנו רוצים לקדם ולעשות. התאמות רגשיות, יש אפשרות לפנות בדרך של בקשה להתאמות רגשיות. יש את הכאב של היתומים שאנחנו רוצים לתת מענה. אני לא חושבת שלכל יתום יש את אותו צורך. אני חושבת שצריך לראות כל ילד במצבו וכל ילד לגופו, וזה התפקיד של בית ספר וזה התפקיד של האדם שמלווה. זה הדרך שבה הם יקבלו את מה שהם צריכים לקבל בצורה נכונה. אני כן אומרת ואני כן מסכימה שאנחנו צריכים להרבות בהכשרה של האנשים האלה כדי שיוכלו לתת את המענים האלה ויוכלו לעזור לתלמידים.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
אנחנו רוצים לחלוק על זה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
כן, בבקשה, שם לפרוטוקול.
<< אורח >> ליאת קליין: << אורח >>
עו"ד ליאת קליין מעמותת חמניות. הרבה מאוד חשיבה הייתה על הדבר הזה של למה אנחנו מבקשים סל שילוב והכלה. אני לא יודעת לומר כרגע אם אבחון הוא הדבר הנכון באופן אוטומטי ומה נכון לכל ילד יתום. אני כן חושבת שזה שונה ממי שמגיע עם קשיים של שפה. זה משהו אחר, לימודים. אני כן חושבת שהנושא של סל שילוב שנותן שעות תגבור ושנותן משהו מתוך הדבר הזה שאנשי הצוות בוחרים מתוכו מה לתת, אין בו שום דבר חוץ מקושי תקציבי, ובאמת ההתאמות ניתנות באופן אוטומטי באופן שלא מתייג ולא צובע ולא מדבר על קשיים, אלא מתוך הכרה שיש קשיים בתפקוד היום-יומי בשנת האבל הראשונה וגם אחר כך, ולכן נותנים לאותו ילד איזה שהוא סל שהוא מובנה.
ברמת הזהירות שאני מבינה אותה, ואני מתחברת לדברים שאת אומרת ברמה החינוכית, אבל גם ברמה החינוכית הזאת יש דברים שהם עולים עם אותו עיקרון ועדיין אין להם משמעות כזאת על הילד, ואפשר לתת אותה ולפתור אותה ככה, כמו מענה לימודים מסוים. הכשרה, אני מסכימה איתך שהיא הדבר אולי הכי חשוב, וכל ההתאמות הנדרשות, אבל בנוסף שיהיה איזה שהוא כלי לימודי שמגיע ביחד עם זה. אני חושבת שביחד זה יוצר את הסל הזה כשלם.
<< אורח >> יהודה גליק: << אורח >>
ריבה, ברגע שיש התאמות, לא כל ילד חייב להשתמש בהן, אבל לאפשר את זה אוטומטית בדיוק כמו שמאפשרים לילד שכול, כמו ילד אלרגיה. למה אנחנו שמים עליו סטיגמה, ילד אלרגיה? זה לא סטיגמה, זה המציאות שלו. ילד יתום, זאת המציאות שלו, ולכן בדיוק כמו שאח שכול וכמו שמשפחה שכולה זכאית לכל מיני דברים, אין סיבה. זה לא סטיגמה. ההיפך, נותנים לו כבוד אם אומרים, ילד, אתה יתום ולכן אנחנו מכירים בזה שאתה זכאי להתאמות. לא תרצה להשתמש בזה? אל תשתמש בזה.
<< אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >>
כבוד היושב-ראש, אני רוצה רק להגיד משהו אחד קטן. אני לא שמעתי כאן שום חידוש. 76 שנה לא היה חידוש. אנחנו מבקשים את החידוש. החידוש הוא ילד יתום. לתת לו מענה ולהגיד, הנה, סופרים אותך, נותנים לך. אימא לא צריכה לרוץ לבית הספר וליועצות ולראות מה הילד צריך ואיך הוא צריך. צריך לתת לו את זה. אחר כך נראה. מי שלא ירצה, לא ייקח. זה החידוש פה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה.
הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, וכן איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם בשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.
יתמות היא שבר גדול לילד. ההשלכות על חייו של ילד יתום עלולות להיות הרסניות. מערכת החינוך והצוות החינוכי צריכים להתייחס ברגישות לילד יתום, כמובן גם לילדה יתומה. לתת גיבוי, סיוע וליווי. הוועדה מברכת את ארגון "אמיצים", ארגון חמניות וכלל העמותות העוסקות בנושא על הפעילות שלהן המבורכת למען המשפחות והילדים היתומים בישראל.
הוועדה מברכת את משרד החינוך על פרסום חוזר מנכ"ל המאגד עקרונות יסוד וקווים מנחים לליווי רגשי ולתמיכה של כלל הילדים במשבר. יחד עם זאת הוועדה דורשת ממשרד החינוך לפרסם חוזר מנכ"ל ייחודי לתלמידים היתומים והיתומות, שיכלול את המענים הייחודיים לתלמידים ולתלמידות היתומים והיתומות בישראל. הוועדה שמעה כי לא קיים מאגר נתונים מרוכז על ילדים יתומים במערכת החינוך. הוועדה מציעה כי המאגר ירוכז על ידי הרשות המקומית ויועבר למשרד החינוך. הוועדה רואה בחומרה כי למשרד החינוך אין מאגר נתונים אודות ילדים יתומים במערכת החינוך. הוועדה דורשת שמשרד החינוך ירכז את הנושא הזה עוד בזמן הקרוב. כמובן שהנתונים צריכים לכלול פילוח של אותם תלמידים.
הוועדה דורשת ממשרד העבודה להפעיל סעיף בחוק ביטוח לאומי, ולקבוע כי הוצאות אבחון בעד יתום יינתנו מהגיל הרך ועד גיל 18. הוועדה דורשת ממשרד החינוך לבחון התאמות והקלות במבחני הבגרות לילדי משפחות היתומים בישראל, בדומה להתאמות הניתנות לילדי העולים, ולקבוע סל לתלמיד יתום בישראל.
הוועדה דורשת ממשרד החינוך להמשיך ולתגבר את ההדרכות וההכשרות הניתנות לכל הצוותים החינוכיים, מנהלים, מורים, מטפלים וסייעות, להתמודדות עם שכול ויתמות כבר בגיל הרך. הוועדה דורשת לקבוע כפי שאמרתי, סל שילוב לילדים יתומים שיכלול בין היתר ליווי אישי, תמיכה רגשית, תמיכה לימודית מתמשכת והקלות בבגרויות.
ברשותכם, אני נועל את הדיון.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:39. << סיום >>