חומר רקע
יומן משא
מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן
או – על הפגיעות בפינוי ארוך טווח והמלצות מדיניות
מתוך מחקר פליטים.ות בארצם.ן
און ממן, תהילה שרעבי, אתי קונור אטיאס-שני בר
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן2
תוכן העניינים
3
מקרא
6
7.10.2023-רקע: פינוי האוכלוסייה האזרחית מאז ה
להיעשות פגיע.ה: פינוי אוכלוסייה אזרחית ארוך טווח
9
)vulnerability( ’בעתות אסון והשלכותיו ל’פגיעות
11
המחקר שלפנינו
13
יומן משא: ממצאים ראשוניים
14
גירוש מגן העדן
18
’‘ארמגדון
21
נדודים
26
‘האח הגדול’: בתי מלון
36
‘רילוקיישן’: פתרונות זמניים ופחות בקהילה
43
‘איך נאחה את הכל?’: במקום אפילוג
46
מסקנות והמלצות למדיניות
צילום השער הועבר על ידי מרואיין מהצפון, הפרטים בידי החוקרות
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן3
מקרא
יומן משא זה מתבסס על מגוון מקורות אך עוצב לאור ראיונות עם מפונים.ות
בידי המדינה מהדרום ובעיקר מהצפון מאז יום אסוננו – שמחת תורה
. הוא ראשוני במובן שמנסה להתוות מסקנות ביניים ממחקר –7.10.2023 ,התשפ”ד
ומשא/סע – שעדיין בעיצומם.
ביומן זה נבקש לטעון כי חוויתו של הפליט במולדתו, המפונה והעקורה
בארצה – נשתמש לסירוגין בכל הביטויים לאור השימוש בהם על ידי המרואיינים
זו חוויה ייחודית, בעלת השלכות מרחיקות לכת על 1.והמרואיינות – היא שונה
היבטים שונים בחייהם.ן של המפונים.ות. נרצה גם לטעון שחלקה בטראומה
הקולקטיבית שמותירה כאן המלחמה הולך וגדל ככל שמתארך הזמן. כשמו,
היומן מכוון לתיעוד כרונולוגי במציאות מקוטעת, ובמובן זה מדגיש היבטים
הקשורים בזמן.
המסמך שלהלן מבקש לשרטט את השינוי שחל לאורך זמן בהתמודדויות של
העקורים.ות, ולכן הוא מחולק לפי תקופות של הסיפור העולות מדבריהם.ן. חשוב
להדגיש כי לא כל העקורים.ות עברו את אותו מסע, אך החלקים השונים יחדיו
מכסים את רוב גרסאות המסע שאפיינו את התקופה הנסקרת. להלן פירוט קצר
של עיקרי הפרקים. השמות בגרשיים הם מציטוטים, וכאלו יש רבים המהווים את
הבסיס לניתוח בטקסט.
0 .1
– ראשיתו של המסע בתיאור מצב משקי7.10.23-גירוש מגן העדן, עד ה
הבית והיישובים ערב המתקפה והמלחמה. הוא כולל ציטוטים של א.נשים
מאושרים.ות בחלקם.ן, יישובים בתנופת קליטה והתרחבות, עם אופטימיות
רבה לגבי העתיד. אינדיקציה כמותית מנתונים מנהליים לגבי העשור שקדם
למלחמה מראים באופן כללי מגמת התרחבות במרבית היישובים שפונו.
.2023 , ראו: וולוך ר., נובמברInternally Displaced People (IDP) – להגדרות במחקר ובמדיניות, בהן המתאימה היא עקורים
1
,.בולוטין ס-כהן ר., וצ’אצ’אשווילי-, מרכז טאוב; תלמי11 ’עקורים בארצם: כיצד לסייע לקהילות המפונים?. נייר מדיניות מס
. פליטים בארצם (עקורים) בישראל בעקבות מלחמת “חרבות ברזל”: תמונת מצב ועקרונות ראשוניים , הקריה האקדמית 21.10.2023
.אונו והמרכז האקדמי רופין
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן4
מבחינה תמטית מסמן הפרק את תומו של התום; את היציאה למסע של
התפתחות המודעות למשא הגובר ולהתמודדויות הנגזרות ממנו.
0 .2
– הפינוי וההתארגנות הראשונית מתוארים2023 נובמבר-‘ארמגדון’, אוקטובר
משתי פרספקטיבות שונות מאוד. הציטוט שבכותר הוא מפינוי הדרום תחת
אש; בעוד הצפון שפונה לאחר מכן מתואר כיציאה ל’קייטנה’ או לתקופת
‘נדודים’. יתוארו הפינויים השונים, והתזזית בשבועות הראשונים, בעיקר
של מפוני.ות הצפון, בין מקומות ארעיים – אירוח של המשפחה ו’האנשים
הטובים’. תקופה זו היא תחילתו של המסע עצמו, ראשיתה של הבנה, אך
עדיין תחת הרושם, לפחות בצפון, שהחזרה תהיה מהירה ואין מקום לחיפוש
] 2014[ פתרונות ליותר מחודש, בדומה לפינויים קודמים (בעיקר צוק איתן
] בצפון).2006[ בדרום, ומלחמת לבנון השנייה
0 .3
– הכותר מסמן את2024 – ינואר עד יוני2023 ‘האח הגדול’: בתי מלון, נובמבר
מיקוד הפרק בחוויית היומיום תחת הניטור הקולקטיבי בבתי המלון, והקשיים
שנוצרו – ברמת הפרט, המשפחה והקהילה, בתוך בתי המלון שהשהות בהם
התארכה. גם כאן בולטים מאוד בתחילת הדרך הבדלים בין הדרום לצפון.
הדרום ברובו פונה ישירות לבתי מלון, ברוב המקרים לפי יישוב מקור, בצורה
קולקטיבית, וכיום בודדים.ות נותרו בהם מהטעם שמי שנותר.ה מפונה רשמית
הועבר.ה או מועבר.ה בקרוב ליישוב ביניים. לעומת זאת, בצפון בתי המלון היו
בדרך כלל שלב שני במסע, ותחילת היציאה מהם ניכרה בהכנה לשנת הלימודים
. מבחינת נתונים, ניכר כי הפינוי בבתי המלון 2024 תשפ”ה, ביתר שאת ממרץ
דרך משרד התיירות כלל את רוב המפונים.ות בתחילת הדרך, וכיום [נתוני
).21%- אלף (כ75- אלף מתוך כ15.5-אוקטובר] נותרו בהם מיעוט, כ
0 .4
– כמעט מראשית2024 ‘רילוקיישן’; פתרונות זמניים ופחות בקהילה, מינואר
הדרך ניתנה למפונים.ות במצוות המדינה אפשרות להמיר את שהותם בבתי
המלון במימון משרד התיירות, בשהות ‘בקהילה’ במימון לפי תחשיב יומי
] דרך ביטוח לאומי. יש שבחרו בפתרון זה מראשית 100[ ] וילד200[ למבוגר
הפינוי, אך ברוב המקרים מדובר בשלב שני או שלישי שבא לאחר היציאה
מבתי המלון. שלב זה כולל את המעבר של יישובי הדרום לשלבי ביניים ואת
המעבר ההדרגתי של מפוני.ות הצפון – ברובם.ן – לשכירות בשוק הפרטי.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן5
הבחירות כאן הושפעו ממחשבה לטווח ארוך יותר, וההבנה כי חזרה הביתה
איננה נראית לעין, ונועדו לתת מענה לאי הוודאות שאפיינה את התקופה
הקודמת. זהו שלב בו מגיע המסע לשלב ביניים ונעצר. אי הוודאות שאפיינה
את השלבים הראשונים מוחלפת בחשיבה לטווח ביניים – כמו רילוקיישין
כפי שציינה מרואיינת, בה משקל גדול לשיקולי תמיכה משפחתית, תעסוקה
אלף איש.ה נמצאים.ות נכון 48-וחינוך, והחוזים נחתמים לשנה לפחות. כ
לתחילת אוקטובר בפתרונות כאלו, והם.ן רוב מבין המפונים.ות בידי המדינה.
מבחינת המדינה, קיים מעט מאוד מידע על הא.נשים המפונים.ות בקהילה
שאינם תחת מינהלת תקומה.
0 .5
במקום אפילוג מובא בתום המסמך מבט אל העתיד; הדורש את שיקום
האמון בין המפונים.ות למדינה, וכן מובאות המלצות לקידום מדיניות לשיקום
המפונים.ות.
כמכלול, המשא שנושאים.ות הפליטים.ות בארצם.ן הפך אותן.ם לפגיעים.ות,
לזקוקים.ות להכרה ולתמיכה מוסדית. יומן זה מבקש להביא בפני הקורא.ת את
משאם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן, משא שבחלקו נערם עם הזמן והפך אותם.ן
לפגיעים.ות, גם אלו שהתחילו את המלחמה ללא טראומה חריפה.
בעוד המסמך הראשון עסק באובדן האוריינטציה המרחבית, הרי שמסמך זה עוסק
ביציאה מזמן לינארי. הוא מייצג מקטעי חוויות – קולקטיביות יותר או פחות –
אשר כמכלול מכילים מסע שיוצא מנקודות מוצא שונות בתכלית ובשלב כלשהו
המסלול הולך ומתאחד, עם כמיהה גוברת – לקשב, הכרה, ודאות ותמונת עתיד.
כדי להביא את הדברים בצורה חיה כמה שניתן, היומן – לאחר פרק המבואות
כאן – בנוי ציטוטים ארוכים מאוד, המלווים בפרשנות ‘דקה’, ומסתיים בהמלצות
מדיניות לשיקום המפונים.ות.
תודתנו למרואיינות ולמרואיינים שפתחו בפנינו צוהר להתמודדויות שלהם.ן,
ותקוותנו לשיבתם.ן לבית בו יבחרו במהרה.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן6
7.10.2023-רקע: פינוי האוכלוסייה האזרחית מאז ה
נדרשו להתפנות מבתיהם.ן בגבולות הדרום והצפון 7.10.23-כידוע, מאז ה
בנוסף, הפכו עוד אלפים לפליטים.ות ‘מרצון’ בהיעדר 2. איש ואישה143,000-כ
הם.ן השתכנו מדרום עד צפון במגוון פתרונות זמניים ואף לטווח 3.החלטה בעניינם.ן
הביניים – תלוי במיקום יישוב המקור, אופק השיבה, ועוד. זהו פינוי האוכלוסייה
. חלק מהאוכלוסייה נע בין מספר מקומות 1948 הארוך ביותר בתוך ישראל מאז
מקלט לאורך התקופה האמורה, חלק אחר שב לביתו, ועוד אחרים.ות נמצאים
בפתרונות ארעיים כבר שנה.
המדינה לקחה על עצמה את האחריות לגורל המפונים.ות על ידה במגוון החלטות
החל הצבא בפינוי 7.10.23-שהתקבלו מאז פרוץ המלחמה. למעשה, כבר ב
האוכלוסייה ששרדה את התופת מגבול רצועת עזה. מקומות שנכבשו מחדש פונו
תחת אש אל מחוץ לאזור האסון, בעיקר למלונות בים המלח ואילת, תהליך שהמשיך
החל פינוי 16.10.23- ב4.14.10.23- ק”מ מהגבול עם עזה ב7 בפינוי היישובים עד
סדרת החלטות ממשלה 5.האוכלוסייה מגבול הצפון – גם הפעם בהחלטת הצבא
אשרו בדיעבד את הפינוי שנערך בימים הראשונים, והחלטות נוספות אישרו את
ק”מ 5 , וכן פינוי עתידי מגבול הצפון עד קו24.10.23-פינוי חלק מהעיר אשקלון ב
בהמשך, החלה הממשלה להשיב את 6. ק”מ3.5 מהגבול אשר בוצע עד כה במרחק
ק”מ מהגבול עם רצועת עזה. בכל הנוגע לתושבי 4-האוכלוסייה שמגוריה מעל ל
הממשלה האריכה שוב את הפינוי 25.8.24-הצפון ולתושבי הדרום שנותרו מפונים, ב
143- אלף איש.ה, אך בעקבות בחינה מחודשת המספר עודכן לפני מספר חודשים ל130-תחילה דובר על פוטנציאל פינוי של כ
2
.23.9.2024 אלף. נתונים שנמסרו למרכז אדוה ממרכז מידע וידע של מערך הדיגיטל הלאומי בתאריך
.5 ’), ירושלים: הכנסת. עמknesset.gov.il( . נתונים מעודכנים על מפונים מהצפון ומהדרום3.7.2024 ,.שחר ת., ולרר מ
3
.). ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסתarcgis.com( ראו מפה אינטראקטיבית: יישובי קו עימות בגבול הצפון וגבול עזה
4
:). ירושליםknesset.gov.il( . מידע על מפונים ומתפנים מגבול הצפון במלחמת חרבות ברזל – רקע לדיון19.12.2023 ,.לרר מ
5
.מרכז המחקר והמידע של הכנסת
החלטות על פינוי אזרחים במלחמת חרבות ברזל – מחקר בשלוש קריאות: הפודקאסט של מרכז המחקר והמידע של
6
. תכניות לפינוי אוכלוסייה – חלק ב’ מפרוץ מלחמת חרבות ברזל. ירושלים: מרכז12.11.2023 ,..; לרר מ2024 הכנסת | פברואר
המחקר והמידע של הכנסת.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן7
וביום בו הסתיימה תקופת פינוי7,, כפי שעשתה בסדרת החלטות קודמות30.9.24 עד
8.31.12.2024 , אישרה הצעת החלטה נוספת להאריך את הפינוי עד ליום30.9.24-זו, ב
מצבם.ן של מי שהתפנו ‘מרצון’ קשה אף הוא בהיעדר מדיניות רשמית עבורם.ן.
במקביל, יש מי 9.אליהם נוספו בהמשך מי שסירבו לשוב למקומות שהושבו
ש’התפנו’ באופן לא מדינתי בחודשים הראשונים ושבו, בעיקר מהעיר אופקים.
מבחינת שירותים חברתיים, גם ה’פליטים.ות מרצון’ (ולא רק מי שפונו בהוראת
המדינה) זקוקים.ות לטיפול רפואי, חינוכי וכו’ באזור מגוריהם.ן החדש, ונמצאים.ות,
10.פקטו, באחריות הרשויות הקולטות-דה
אל גוני הביניים יש לצרף את מי שפונו להלכה אך למעשה ממשיכים.ות לתפעל
את הכלכלה באזורים המפונים, בעיקר החקלאות, ובצפון גם הכוננות היישובית.
בתקופה האחרונה התרבו גם החוזרים.ות לבתיהם.ן בצפון, למרות הפינוי הרשמי,
11. אלף א.נשים11 ועל פי הערכות מדובר במעל
במקביל, במהלך החודשים האחרונים הושבו רבים מהיישובים המפונים בדרום
50,000 במספר שלבים. על פי נתוני משיכת מענק השיבה מהמדינה והצהרה, מעל
קיים מסלול שמאפשר סיוע מצומצם בדיור 12.שבו לבתיהם.ן נכון לאמצע ספטמבר
עבור תושבים.ות שטרם חזרו ליישובים, וזאת על בסיס בחינה 2025 ביוני30 עד
אלף מפונים ומפונות 75- כ2024 מכאן שנותרו באוקטובר13.פרטנית של בקשות
בידי המדינה מחוץ לבתיהם.ן, חלקם.ן מיישובים שהושבו.
0 . הארכת סיוע המדינה לתושבי יישובי הדרום המצויים בטווח המכונה25.08.2024 של הממשלה מיום2149 החלטה מספר
7
ק”מ מגבול לבנון לאור מלחמת “חרבות ברזל” ותיקון5 עד0 ק”מ מגדר רצועת עזה ולתושבי יישובי הצפון בטווח של7 עד
החלטות ממשלה. ראו שם להחלטות הקודמות על הארכת הפינוי ועל השבת יישובים.
. לנוסח הצעת ההחלטה ראו: הארכת סיוע המדינה2024 בספטמבר30 הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום
8
ק”מ5 עד0 ק”מ מגדר רצועת עזה ולתושבי יישובי הצפון בטווח של7 עד0 לתושבי יישובי הדרום המצויים בטווח המכונה
מגבול לבנון לאור מלחמת “חרבות ברזל” ותיקון החלטות ממשלה – הצעה להחלטה.
;. לא חוזרים: “אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו חלק מהשיקום. אני לא אחזיר אותם אחורה”. שומרים12.9.2024 ,.שדה ש
9
. משפחות סרבו לחזור. דה מארקר500 . הצלחה מסתמנת בהשבת התושבים אל הנגב המערבי: רק9.9.2024 ,.ארלוזורוב מ
. וובינר11.11.23 ,הקשיבו לדיון עם הרשויות הקולטות סביב מערכת הרישום של הפליטות אשר הקימה המדינה: משרד הפנים
10
מערכת דיגיטלית מאובטחת, המאפשרת לעדכן במקום אחד ולרכז נתונים וצרכים של מפוני ומתפני-”להצגת מערכת “יחד
.1:11:12 מלחמת “חרבות ברזל”, בפרט מדקה
תושבים מהדרום. נתונים שנמסרו למרכז אדוה ממרכז מידע וידע של מערך הדיגיטל 300-200 אלף תושבים מהצפון ועוד11-כ
11
.. יש לציין כי רוב המספרים הם הערכה, למעט השוהים.ות במלונות, ראו בפרק הרלבנטי6.10.2024 הלאומי בתאריך
. 23.9.2024 נתונים שנמסרו למרכז אדוה ממרכז מידע וידע של מערך הדיגיטל הלאומי בתאריך
12
. מבחן תמיכה ברשויות חבל התקומה לסיוע לחיזוק הקהילות בעקבות חזרת5.8.2024 ,לפרטים נוספים ראו: מנהלת תקומה
13
.התושבים לחבל תקומה – גרסה מתוקנת
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן8
מבחינת כמות ואופי היישובים, פונו בהוראת המדינה בעקבות המלחמה, בשלב
יישובים בצפון. בצפון הארץ, לצד העיר 43 יישובים בדרום, ועוד55 ,זה או אחר
יישובים בחמש 39 קריית שמונה, והמועצות המקומיות מטולה, שלומי וע’ג’ר, פונו
יישובים), מעלה יוסף (תשעה 14( מועצות אזוריות: במועצות האזוריות גליל עליון
יישובים); מטה אשר (שמונה יישובים); מבואות החרמון (שישה יישובים); ומרום
הגליל (שני יישובים). בדרום הארץ, לצד העיר שדרות, וחלק קטן מהעיר אשקלון,
יישובים); שער 29( יישובים במועצות האזוריות אשכול54 פונו מתחילת המלחמה
יישובים); שדות נגב (שמונה יישובים) וחוף אשקלון (שישה יישובים). עד 11( הנגב
יישובים), הסתיימה 41( ועבור מרביתם14, יישובים הוכרזו כבטוחים לחזרה43 ,היום
היישובים מהדרום שנותרו מפונים זכאים 13 . לאוגוסט15-תקופת הזכאות לפינוי ב
15.לשיכון ביניים מטעם מינהלת תקומה
בנושא הארכת סיוע המדינה לתושבי29.2.2024 מיום1478 ; והחלטת ממשלה29.12.2023 מיום1193 במסגרת החלטת ממשלה
14
ק”מ מגבול לבנון5 עד0 ק”מ מגדר רצועת עזה ולתושבי יישובי הצפון בטווח של7 עד0 יישובי הדרום המצויים בטווח המכונה
לאור מלחמת “חרבות ברזל” ותיקון החלטת ממשלה.
יישובים עם מניעה ביטחונית – שתושביהם זכאים אף למענקי פינוי – ושני יישובים נוספים שעודם11 היישובים ישנם13 מתוך
15
יישובים אלה נמצאים במתווה השיכון במגורי ביניים של מנהלת תקומה. זכאותם של מרבית13 .מפונים בשל מניעה שיקומית
באוקטובר בעוד שהזכאות לפינוי של תושבים ביישובים שיש מניעה שיקומית לחזרתם הוארכה 27-היישובים לפינוי הוארכה עד ה
) 2024 . לגבי יישובי הביניים ראו בהמשך הטקסט. מתוך: מנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה (אוגוסט2024 , בדצמבר25-עד ל
.2024 עדכון חודשי – אוגוסט
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן9
להיעשות פגיע.ה: פינוי אוכלוסייה אזרחית ארוך טווח
)vulnerability( ’בעתות אסון והשלכותיו ל’פגיעות
המחקר בניהול האוכלוסייה האזרחית במצבי אסון טבע או אסון מעשה אדם,
התרחב למדי בעשורים האחרונים וכולל התייחסות גם לפינוי. אומנם תזוזות
אוכלוסייה בקנה מידה נרחב בעקבות אירועי אסון ליוו את האנושות מאז ומקדם, אך
בעיקר בעקבות התרבותם של אירועים אקלימיים, גבר העיסוק במחקר ובפרקטיקה
ההתייחסות של 16.של היבטים שונים במוכנות המדינתית והאזרחית למצבי אסון
ספרות מגוונת ורב תחומית זו לפינוי אוכלוסייה במצבי אסון נוגעת הן להכנה
מוקדמת, הן לאקט הפינוי עצמו – כמו השפעות על זמן הנסיעה ממקום הפינוי,
שלעיתים הוא קריטי להצלה כמו בצונאמי, והן למהלך הטיפול והשיקום לאחר
הפינוי. בתוך הספרות האמורה, קיים דיון מזוויות שונות מאוד בנוגע ל’אוכלוסיות
17.)vulnerable populations( ’פגיעות
אוכלוסיות הנחשבות לפגיעות מוגדרות ככאלו שחשיפתן לסיכון גבוהה משל
הגם 18.אחרות בשל תנאים ותהליכים פיסיים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים
שהכירה בסיכון הנגזר מפגיעות, תפיסה זו ראתה בפגיעות מצב קבוע ונתון מלפני
האסון, ולכן התמקדה באוכלוסיות הניתנות למיפוי, כמו קשישים.ות. ואכן, ניכר
ממחקרים ארוכי טווח כי קיים אי שוויון במידת השיקום של אוכלוסיות מפונות, וכי
ניתן עם זאת לשים לב כי מדדי 19.הדבר בעל השלכות גם לשיקום האזור המפונה
הבחינה לפגיעות נתונים מראש ואינם רגישים לשונות בקרב האוכלוסיות הפגיעות
או לשינויים בפגיעות לאורך זמן.
ראו ועדת המומחים בישראל עם מודל נרחב כהכנה לאירוע אסון אקלימי, כולל הפניותיהם לספרות הענפה בתחום האקלים:
16
. פיתוח מדד פגיעות אקלים: סיכום ותובנות של ועדת מומחים ומומחֹיֹוֹתֹ. האגודה הישראלית לאקולוגיה2024 ,’בלק ב., ואח
ולמדעי הסביבה, קרן היינריך בל והמשרד להגנת הסביבה.
Marshall, J., Wiltshire, J., Delva, J., Bello, T., & Masys, A. J., 2020. Natural and manmade disasters: vulnerable
17
populations. In Masys, A. J., Izurieta, R., & Ortiz, M. R. (Eds.). Global Health Security: Recognizing vulnerabilities,
.creating opportunities, Springer. pp. 143-161
.22.9.24 , נדלה לאחרונהWorld Health Organization, 2024. Vulnerability and Vulnerable Populations
18
Fussell E., 2015. The long-term recovery of New Orleans’ population after Hurricane Katrina. American Behavioral
19
.Scientist, 59(10), 1231-1245. p. 1234
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן10
בעשור האחרון בעיקר, התפתחה התפיסה כי פגיעות איננה מצב קבוע, והיא יכולה
להיות מושפעת מאסונות בדרכים שונות. קרי, האוכלוסייה הפגיעה דורשת מיפוי
הדינמיות קשורה גם באירועי אסון מקבילים, כלומר למשל 20.מחודש לאחר האסון
פינוי בשל מצב אקלימי וחשיפה למגפה במקביל, אך יכול גם להיווצר מצב של
אירוע מתמשך, אשר בו האסון משפיע לטווח ארוך. במצב כזה כמובן שקשה להסיק
מנתונים טרם האסון לנתוני הפגיעות לאחר זמן ממושך. אחד הגורמים המביאים
לפי הספרות לדינמיות בפגיעות, כלומר להפיכת אוכלוסיות לא פגיעות לפגיעות –
הוא פינוי ארוך טווח בשל אסון אקלימי או אחר. הגירה פנימית כפויה כתוצאה
מפינוי נחשבת אם כן לזרז בפגיעותן של אוכלוסיות.
יתרה מזאת, מחקרים בתפיסת הזמן של עקורים.ות מסוגים שונים, מלמדים כי
טווח העקירה משפיע עמוקות על חווייתן, כאשר היעדר יציבות ותמונת עתיד ברורה
לאורך זמן, מביא מגוון אסטרטגיות התמודדות וחושף את האוכלוסייה לסיכון גבוה
מכאן שישנה חשיבות למחקר בחוויה לאורך זמן של אוכלוסייה מפונה 21.לפגיעות
בעת אסון, על מנת להעריך את מידת פגיעותה לסיכון בגין הפינוי והשלכותיו.
בין השאר, מקובל השימוש בשיטות מחקר איכותניות, על מנת להציף מן
מחקר מסוג זה קריטי ליכולת 22.העקורים.ות את החוויה בזמן הפינוי מביתן.ם
השיקום והבנייה המחודשת של הפרטים, משקי הבית, היישובים, הרשויות ואף
האזורים – אם לא המדינה כולה.
de Ruiter M. C., & Van Loon, A. F., 2022. The challenges of dynamic vulnerability and how to assess it. IScience, 25(8),
20
.p.3
Brun, C., 2015. Active Waiting and Changing Hopes: Toward a time perspective on protracted displacement. Social
21
.Analysis, 59(1), 19-37
Orru, K., Klaos, M., Nero, K., Gabel, F., Hansson, S., & Nævestad, T. O., 2023. Imagining and assessing future risks:
22
A dynamic scenario‐based social vulnerability analysis framework for disaster planning and response. Journal of
.Contingencies and Crisis Management, 31(4), 995-1008. p. 997
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן11
המחקר שלפנינו
הדברים להלן מבוססים על מחקר של מרכז אדוה במימון הפדרציה היהודית
. המחקר עוסק רק במי שפונו על ידי המדינה, הן בדרום והן UJA – של ניו יורק
בצפון. הוא מבוסס על ראיונות, נתוני תקציב, ונתונים מנהליים. עוד קודם לתחילתו
השיטתית פורסמו מספר מסמכים העוסקים בהשלכות המלחמה על מעגל רחב של
נפגעים.ות: בלי תעסוקה ובלי הכשרה, הפקרה במספרים, הערות על תזכיר חוק
שיקום ופיתוח חבל תקומה, ובהמשך פורסם סדר מרחבי חדש, המציג ניתוח של
השינוי המרחבי המתמשך בהתבסס על נתונים מנהליים. המסמך הנוכחי ימשיך
מאמר קצר שפורסם לאחרונה בשם ‘הקרקע בוערת’.
התחלנו מחקר שיטתי. מטרתו העיקרית של המסמך הנוכחי להביא 2024 באפריל
פרספקטיבה של זמן אל תוך סיפור העקירה, ולנסות להבין כיצד ניתן לטייב את
המענה הניתן למפונים.ות לטווח ארוך – כעת, וחלילה בעת פינוי עתידי. המחקר
נוקט אסטרטגיה אינדוקטיבית – מנקודת המבט של הפליטים.ות עצמם.ן, ובכך
מבקש להציף סוגיות הנוגעות להיבטים חברתיים וכלכליים, לחיי היומיום שיש בהם
הכל למעט שגרה.
לפני תחילת איסוף הראיונות ערכנו מיפוי של סוגי הפליטות הקיימים, ומתוכו
החלטנו לבסוף – מטעמי היקף המחקר – להתמקד רק במי שפונו בידי המדינה.
מתוך האוכלוסייה הזו, רואיינו רק מי שבפועל היו מחוץ לביתם.ן בתקופת המחקר –
, קרי ללא רוב השבים.ות בדרום. בנוסף, מראש החלטנו לא לראיין 2024 מסוף מאי
. 7.10.2023-במחקר זה א.נשים שנפגעו ישירות או מי מקרוביהם.ן, ב
במהלך איתור המרואיינים.ות למחקר פעלנו בשיטת כדור השלג ממספר רב של
מקורות. ניסינו לייצג את האוכלוסייה הבוגרת מבחינת מגדר, גיל, מצב משפחתי
12 – פליטים.ות16 ויישובי המקור והיעד מבחינת סוגי רשויות. עד כה רואיינו
בעלי.ות משפחה 10- פנסיונרים.ות ו4 , נשים12- גברים ו4 מהדרום, מהם4-מהצפון ו
בהרכבים שונים, עם אחד עד ארבע.ה ילדים.ות. לארבע.ה מהמרואיינים.ות היו הורים
בדרגות תלות שונות לדאוג להם.ן במקביל, מכיוון שגרו לידם.ן, ואחת מהמרואיינות
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן12
היתה בעצמה מאוכלוסייה זו. אצל רוב המרואיינים.ות היתה משפחה מורחבת ביישוב
המפונה אשר סיפורה קשור בדרך כלל למשק הבית שרואיין. ולבסוף, חברי הבית
על ארבע היו אף הם.ן חלק מהסיפור – חתולים שנותרו מאחור ואחד שהתפנה,
כלבים שדרשו סידור כי המלון לא קלט, ארנב אחד במרפסת המלון, בריכת הדגים
והחתולים שתחת אחריותה של כיתת הכוננות. דיברנו על גינות שעשבים עושים
בהן שמות, על בתים מתכלים ופגועים, ועל כלי הבית והמטלטלין. בנוסף, רואיינו
ארבעה בעלי.ות תפקיד ברשויות קולטות – שתי ערים ושתי מועצות אזוריות.
הראיונות עם הפליטים.ות היו בנויים באופן כרונולוגי, כראיון נרטיבי, וכללו שלוש
– הרכבו, פרנסתו, מסגרות 6.10.2023-שאלות פתוחות. הראשונה נגעה למשק הבית ב
החינוך, וכדומה. השנייה נגעה למיקום בעת הריאיון – סוג ההסדר לכל אחת.ד
במשק הבית מבחינת חינוך, פרנסה, תעסוקה, בריאות ודיור. השאלה האחרונה נגעה
לפינוי עצמו והקורות מאז בתחומים האמורים עד לנקודה הנוכחית. הראיונות ארכו
דקות לשלוש שעות, ולמעט אחד נערכו בזום. הם הוקלטו, תומללו ונותחו 45 בין
ניתוח תמטי, ולכן הוסתרה זהות המרואיינים.ות [בסוגריים מרובעים מובאים פרטים
כלליים – מגדר, תלויים, אזור ומרחק מהגבול, סוג רשות ויישוב, כמו גם הנגשה
בטקסט]. מלאכה זו טרם הסתיימה כמו עצם המסע של הפליטים.ות בארצם.ן.
מכאן גם מגבלתו העיקרית של המסמך שלפניכם.ן, המכיל מסע – ומשא –
שעדיין נמשך. רק אתמול התקשרה מרואיינת כי מהיום למחר סגרו לה את פעוטון
המפונים, שהופעל במלון על ידי רשות המקור, ברשות שונה מזו בה היא מתגוררת.
השינויים מאז הראיונות הם יומיומיים. השינוי המתמיד מאותת כי כל אמירה –
מבוססת ככל שתהיה, עשויה להשתנות בעקבות שינויים עתידיים.
• • •
הפרקים הבאים של המחקר האיכותני יבקשו לגעת באופן ממוקד בסוגיות הקשורות
ובאסטרטגיות התמודדות ברמת הרשות, היישוב, משק הבית והפרט. עוד 23,לבית
2023 קודם להם צפוי להתפרסם מסמך ראשון על אודות הביצוע התקציבי של סוף
כלכלי בעקבות המלחמה.-בהקשר של הפינוי והשיקום החברתי
-אליהו ה., חסון י., ודגן-ככל הנראה בזווית מגדרית שנעדרת כאן. למחקר עדכני על השפעות המלחמה בניתוח מגדרי ראו: בן
23
.. חיוניות, שקופות ומודרות: השלכות המלחמה על נשים בישראל – מרכז אדוה22.9.2024 ,.בוזגלו נ
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן13
:יומן משא
ממצאים ראשוניים
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן14
01
גירוש מגן העדן
. מתוכם עלתה 6.10.23-הראיונות נפתחו כולם בתיאור משק הבית ערב הפינוי, ב
תחושה – כמובן בדיעבד, שהן בצפון והן בדרום, היה ערב יום אסוננו תקופה של
פריחה ושגשוג. אלו היו ברמת הפרט כמו למשל בציטוטים הבאים:
או קיי אז עד השישי לאוקטובר הייתי פנסיונרית מאושרת בחלקי. לא
עבדתי, הייתי ככה עדיין לא הרבה זמן בפנסיה, אבל הייתה לי איזה שגרה מאוד
נינוחה של אני יודעת הליכות וספורט. ובילויים קצת ואיזה לימודים של משהו
שעניין אותי. ונסיעות. הנכדים ו[הילדים] באו אליי הרבה [אישה, ילדים בוגרים,
ק”מ, מ.א., קיבוץ]7-4 ,דרום
שנה, חברי [קיבוץ], יושבים לנו מעל 60 , שישי, אנחנו – אני ואשתי כבר6.10-ב
הים, מעל העתיקות, מעל מפרץ חיפה – את אמרת המקום הכי יפה בארץ.
שנים. מעביר את ימי בכיף, רואה, מסתובב, מטפל 12 יצאתי לפנסיה לפני
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 ילדים בוגרים, צפון, עד+בגינה [גבר, נ
שני הציטוטים של פנסיונרים.ות מאושרים.ות בחלקם, בעלי.ות פיסת גן עדן בקצוות
הארץ, חזרו על עצמם גם ברמת משק הבית, למשל אצל המשפחה הבאה, שבדיוק
עברה מהמרכז לצפון:
. אף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור [למרכז]. 2023 ואנחנו בעצם עברנו באוגוסט
שזה אני חושבת יהיה חשוב למחקר, זה נראה משוגעים למה אנחנו רוצים את
המסע בצפון. אבל יש פה משהו קסום שכולנו רוצים להישאר. אז היינו עסוקים
בהסתגלות. זה בעצם היה השלב. מאוד נהנינו מהתחושה של חופש,
אני כבר לא הסתובבתי עם מפתחות, כאילו אני ילידת עיר. תמיד הייתי בערים.
זאת אומרת היתה תחושה מאוד גדולה של חופש וכיף ואז קרתה המלחמה.
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 , צפון, עד3+[אישה, נ
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן15
,בנוסף, א.נשים שמחזיקים.ות תפקידים בקהילות המפונות תיארו תנופת קליטה
שהמשפחה לעיל היא חלק ממנה:
לקחתי מאוד ברצינות את העניין הזה של להחיות את הקיבוץ. אנחנו הגענו
, אנשים, לא משפחות. 2000- אנשים בתחילת שנות ה32 כמעט למוות. נשארו
45 זה באלפיים. באלפיים ועשר המצב כבר מתחיל להתייצב.. היינו משהו כמו
שנים, והכפלנו בשלוש שנים האחרונות. המצב נראה 3 בתי אב לפני
מדהים, המצב נראה פשוט מדהים, תנופה בלתי רגילה של התרחבות, של שמחה,
ק”מ, מ.א, קיבוץ, 2 , צפון, עד2+של הדבר הכי חשוב שזה ההון האנושי. [גבר, נ
בעל תפקיד ביישוב]
במבט ראשון ניתן לומר כי תפיסת גן העדן היא מנקודת המבט הנוכחית, מתוך
המרחק בעת הריאיון מערב המלחמה ועזיבת הבית. ודאי יש בכך אמת, ועל התהליך
התודעתי של המרואיינות.ים במהלך הפינוי עוד נדון, במובן של התפתחות המודעות
והתודעה המאפיינת את היציאה מגן עדן. אך כבר כאן מצאנו לנכון לבדוק את
טענתם.ן בנתוני היישובים.
מעיבוד שנערך במרכז אדוה לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בעשור
האחרון, עולה כי ברוב היישובים המפונים הייתה הגירה חיובית לאורך העשור
יישובים בדרום ועוד 38( מהיישובים שפונו בהוראת המדינה60%-שקדם לפינוי. כ
יישובים בצפון) התאפיינו בשיעור חיובי של מאזן הגירה פנימית שנתי (בממוצע 21
. ביישובים אלה התגוררו רוב13.2% ועד0.1% ) – שיעור שנע בין2022-2014 לשנים
מהיישובים שפונו על ידי המדינה 34%-התושבים שפונו בידי המדינה. לעומת זאת, כ
יישובים בצפון) 18 יישובים בדרום ועוד15( התאפיינו בשיעור הגירה פנימית שלילי
). 0%( ובחמשת היישובים הנותרים, מאזן ההגירה הפנימי היה מאוזן
, 2023 הנתונים המנהליים – החסרים עדיין את תשעת החודשים הראשונים של
תומכים בתפיסתם.ן של המרואיינים.ות כי לפחות ברמת היישוב, היה ערב
המלחמה תקופת בנייה, שגשוג והתרחבות. היציאה ממקומות מושבם.ן, הכריחה
אותם.ן למסע נפשי ותודעתי, אותו החלו ברגע הפינוי.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן16
02
’‘ארמגדון
. 2023 , באוקטובר9 -8 – הפינוי מהדרום נעשה תחת אש בימים ראשון ושני בעיקר
אחרונים יצאו מי שנפגעו פחות. שם הפרק, ‘ארמגדון’– ציטוט מאחד הראיונות,
מלמד על שראו המפונים.ות בדרכם החוצה לצומת הקרובה ממנה התפצל היישוב
למקומות הפינוי – לרוב ים המלח ואילת. אלו תיאורים קשים ביותר של שדה
קטל שעדיין מדמם, עבור רובם.ן רגע של הבנה את הנעשה במלוא מפלצתיותו.
בקיצור בשעה אחת אני חושבת יצאה שיירה מהקיבוץ. זה היה יום שני כבר.
שיירה מהקיבוץ. מה שראית בדרך זה היה. גם כל הקונוטציות האלה של יצאנו
בשיירה. כל הקיבוץ, אוטובוס, כל רכבי הקיבוץ, אנשים עם רכבים פרטיים. אני
נסעתי ברכב עם אבא שלי... זה היה באמת. פשוט שאלתי את עצמי ‘אני חיה
בסרט? מה, מה קורה פה?’ הצטרפו אלינו רכבים של הצבא ואמבולנסים וליווי
מקדימה מאחורה ומהאמצע ואמבולנס. אז נסענו בשיירה, בשתי שיירות פיצלו
אותנו לשתי שיירות. הסרט ההזוי הזה של המכוניות בדרך שזה לא.
10-, גם כן זה היה נורא ואיום לראות את זה. ב232 הכביש הנוראי של
עוד אמרתי לאבא שלי ‘אבא, תגיד שלום, אנחנו נוסעים ואנחנו לא יודעים מתי
נחזור’. ואבא שלי אמר לי ‘שבוע מקסימום’, אנחנו, אני חושבת שהוא לא לגמרי
עיכל. וזהו. נסענו עד [צומת] גילת. נסענו בשיירה. מגילת כל אחד המשיך בדרכו
ק”מ, מ.א., קיבוץ]7-4 ,ילדים בוגרים, דרום+. [אישה6 אנחנו המשכנו לכביש
התיאור כסרט שאינו ניתן לעיכול, כיום הדין המתרחש באופן מצמרר אל מול
עיניהם.ן, חוזר בעיקר בתיאורי הורים לגבי שראו ילדיהם.ן:
דקות כמו ברווזים במטווח, אחר כך נסענו בשיירה לכיוון דרום, לא 20 חיכינו
הכינו אותנו, לא אמרו להסתיר את המראות מהילדים. באזור צומת גבולות דרומה
עוד היה הכביש מלא גופות ורכבים שרופים, האוטובוס נאלץ לעשות
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן17
מבטחים
שדי אברהם
תושייה
נחל עוז
עין הבשור
סעד
תלמי אליהו
כרמיה
ניר יצחק
מגן
ניר עוז
סופה
עלומים
יבול
עין השלושה
שוקדה
שלומית
כרם שלום
אבשלום
גברעם
זמרת
בני נצרים
גבים
ניר עם
כיסופים
יתד
חולית
זיקים
שדה ניצן
שדרות
ברור חיל
פרי גן
נווה
כפר מימון
ישע
יד מרדכי
דקל
ארז
נירים
נתיב העשרה
מבקיעים
צוחר
מפלסים
שובה
אור הנר
דורות
יכיני
עמיעוז
בארי
תקומה
תלמי יוסף
רעים
כפר עזה
אוהד
-0.3%
-0.4%
-0.4%
-0.5%
-0.6%
-0.7%
-0.7%
-1.0%
-1.0%
-1.2%
-1.4%
-1.7%
-2.4%
-2.5%
-5.0%
7.2%
6.8%
5.9%
5.6%
5.5%
4.9%
4.4%
4.3%
4.0%
3.5%
3.2%
3.0%
2.9%
2.4%
2.4%
2.2%
2.1%
1.9%
1.9%
1.7%
1.6%
1.3%
1.3%
1.2%
1.2%
1.2%
0.8%
0.7%
0.6%
0.6%
0.6%
0.5%
0.4%
0.4%
0.4%
0.4%
0.3%
0.1%
0.0%
1 תרשים
שיעור מאזן ההגירה
הפנימית הממוצע
2022-2014 לשנים
ביישובים שפונו
בהוראת המדינה
בחלוקה לפי מחוז,
בסדר יורד לפי שיעור
ההגירה הממוצע
דרום
הערות: שיעור מאזן ההגירה
הפנימית השנתי (הגירה בין
יישובים): ההפרש בין מספר
האנשים הנכנסים לגור ביישוב
מיישובים אחרים בארץ לבין
מספר האנשים היוצאים מאותו
יישוב ליישובים אחרים בארץ,
כשיעור מתוך אוכלוסיית היישוב
בתחילת השנה (לא כולל עולים,
איחוד משפחות, ויוצאים או
נכנסים מחו”ל). נתוני המאזן
מבוססים על שינויי הכתובת כפי
שנרשמו במרשם האוכלוסין.
מקורות: עיבוד של מרכז אדוה
לנתוני למ”ס ולנתוני הממ”מ.
) אוכלוסייה 2024( מתוך: הלמ”ס
ומרכיבי גידול ביישובים ובאזורים
. 2022-2014 ,סטטיסטיים
לוח מרכיבי גידול ביישובים,
שנים שונות; מרכז המחקר
) מפה 2024( והמידע של הכנסת
אינטראקטיבית של יישובי קו
העימות המפונים בגבול הצפון
וגבול עזה.
לא כולל היישוב איבים שמשמש
ככפר מגורים לסטודנטים עולים
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן18
2 תרשים
שיעור מאזן ההגירה
הפנימית הממוצע
2022-2014 לשנים
ביישובים שפונו
בהוראת המדינה
בחלוקה לפי מחוז,
בסדר יורד לפי שיעור
ההגירה הממוצע
צפון
מרגליות
נטועה
שומרה
שאר ישוב
יפתח
לימן
כפר רוזנואלד (זרעית)
שתולה
מנרה
סאסא
אביבים
קרית שמונה
אבן מנחם
דוב”ב
מלכיה
דישון
יראון
צבעון
בצת
גורנות הגליל
הגושרים
אילון
דן
מתת
אדמית
שלומי
כפר ראש הנקרה
דפנה
יערה
שניר
כפר גלעדי
מעין ברוך
מצובה
ברעם
עראמשה
יובל
משגב עם
בית הלל
רמות נפתלי
מטולה
ע’ג’ר
חניתה
-0.1%
-0.1%
-0.1%
-0.2%
-0.6%
-0.6%
-0.7%
-0.8%
-0.9%
-1.1%
-1.1%
-1.1%
-1.4%
-1.7%
-1.7%
-1.8%
-1.9%
13.2%
5.8%
4.4%
3.4%
1.8%
1.8%
1.6%
1.4%
1.3%
1.1%
1.1%
1.0%
0.9%
0.9%
0.7%
0.4%
0.4%
0.4%
0.2%
0.1%
0.1%
0.0%
0.0%
0.0%
0.0%
הערות: לא כולל היישוב גורן. ראו
. 1 הערות נוספות תחת תרשים
.1 מקורות: ראו תחת תרשים
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן19
,סללומים ביניהם, היו חיילים עם נשקים שלופים, שריפות. ארמגדון
[גבר, 12 פשוט ארמגדון. והבת שלנו ראתה. לא הכינו אותנו והיא ראתה, בת
ק”מ, מ.א.; קיבוץ]4 , דרום עד3+נ
יצאנו ואז פתאום חזרה התקשורת הסלולרית, אז התחלתי לקבל מלא מלא הודעות
ווטסאפ, והתחלתי פשוט לענות, כאילו רק השארתי הודעות ‘אני בסדר, אנחנו
מפונים’, בגלל זה לא ראיתי, באיזשהו שלב אמרו לנו ‘תתכוננו’, התקרבנו לצומת
גמה, ואז אמרו ששם היו קרבות ואמרו להוריד את הווילונות של האוטובוס. ואז,
אני חשבתי – עוד פעם, עד כמה הייתי מנותקת, חשבתי שזה כדי שלא יראו
אותנו, שלא ירו עלינו, אבל זה בגלל שהיו שם מלא מלא פשוט גופות, ואני לא
ראיתי, עוד פעם. אבל [הבן] ראה, אמר לי שהוא ראה, אבל אמר שהוא ראה
אנשים שוכבים על הדשא. כנראה זה היה אחרי שקצת פינו. עכשיו או שזה
היה מחבלים או שזה אנשים שלנו הוא לא יודע להגיד אבל הוא ראה אנשים
שכובים על הדשא. יש שם הרי, זה מן שיפוע כזה לאורך הכביש, הוא אמר
שזה נראה שהם ישנים אבל הוא מספיק בוגר להבין שבטח היו
מתים.. זוועות, אוקיי? זהו, נסענו עד [צומת] בית קמה ושם החלפנו אוטובוס
לאוטובוס לא ממוגן, הממוגן חזר לקיבוץ, ואותנו הורידו לים המלח, זה היה הפינוי
המיידי באותו יום.
בעצם היו לי שני פינויים, אחד מהבית שלי לבית של ההורים שלי, שאני שמחה
שאני כאן כי עשיתי עצמאית והיה מסוכן בצורה מטורפת. אבל היתה לי שליטה
על זה ויכולתי לקחת את החתול ויכולתי לקחת כמה דברים. עשיתי בשליטה
דקות, תעלו על האוטובוס’. 5 שלי. אחר כך [בפינוי המסודר] זה היה ‘יש לכם
לא לקחתי את כל [התרופות לחתול] שהיו לי במקרר; תחתונים לקחתי לי [ולילד]
ק”מ, מ.א, קיבוץ]4 , דרום, עד1+ שלושה [אישה-שניים
לגבי הציוד שנלקח בפינוי, ישנם תיאורים שונים, מא.נשים שלקחו תרופות והבגדים
שלעורם.ן, ועד כאלו שהבינו שעליהם לקחת בגדים חמים כבר בראשית הסתיו.
בדרום, לאחר הפינוי מתוארים מצבים נפשיים קיצוניים ביותר, תגובות מיידיות
לאירועים שהתחוורו למרואיינים מהר מאוד, אודות בני ובנות יישוביהם.ן
). רוצה לומר, 7.10.23-והיישובים הסמוכים (הגם שלא רואיינו מי שנפגעו ישירות ב
כבר בעת הפינוי היה המצב הנפשי מעורער, ותיאורי השורדות.ים מהיישובים שנפגעו
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן20
:מלמדים על התמודדות עם מגוון חרדות ומגבלות שנבעו מכך כבר בתחילת הדרך
זהו, נסעתי משם אחרי שאכלנו וראיתי שאבא שלי בסדר ונסעתי לחברה שלי
הביתה. שם עשיתי מקלחת. ימים הזויים אחר כך כל הימים שאחר כך
היו לגמרי, קשים מאוד, מאוד מאוד קשים. הייתי. כל מי שדיבר
אליי בכיתי. אם מישהו העז להגיד לי משהו, אני יודעת מה עמדתי בתור
לקנות קפה... ואני צרחתי עליה. מה זה צרחתי עליה, בחיים לא הייתי מדברת
ככה לבן אדם. באמת, הייתי צריכה לקנות תרופות לאמא. והמרשם לא היה
חתום על ידי הרופא, זה המרשם שהוציאו בקיבוץ ושכחו להחתים את הרופא.
[ב]בית מרקחת התחלתי לבכות. אני רוקנתי, אני רוקנתי את המחסנית על הרוקח.
עמדתי והתחלתי לבכות ואנשים באו מסביב. ואחת אמרה לי אל תדאגי, אח שלי
רופא, אם יש בעיה הוא יתן הוא ידאג לך, וגם רוקחת ערביה. בסוף היא אמרה
לי אני, אני ארים טלפון ובסוף קיבלתי את מה שאני צריכה.
אבל כל דבר היה, ממש לא, לא הייתי מסוגלת להתמודד. ממש הלכו לי – דברים
נפלו, איבדתי את הדברים מהידיים, לא ידעתי איפה שמתי את זה ואיפה שמתי
את זה. ובקיצור תקופה זה היה מצב הזוי ולקח לי הרבה זמן להתמודד.
החברה פתחה לי את הבית, סידרה לי מיטה, חדר אצלה בבית, אמרה לי זה את
זה הבית שלך. את רוצה להיות ביחד, נהיה ביחד, את רוצה לדבר תדברי את רוצה
לשתוק תשתקי. כלום. לא בישלתי, היא כל יום הכינה לי אוכל. והיא עובדת, היא
עובדת שעות. כל יום הכינה אוכל וקנתה לי. דיברתי, הקשיבה, שתקתי, שתקה
גם כלום, שום דבר ממש הייתה באמת. נתנה לי מפתח, לא ביקשה ממני שום
דבר פשוט תעשי מה שטוב לך הבאתי לשמה, בת שלי הגיעה לראות אותי, היא
באה עם הקטנצ’יק. אירחתי אותה אצלה בבית.
הבנות, מה זה הבנות, לא רק הבנות, נורא דאגו, היא סיפרה לי אחר כך – [כש]
הלכתי לקנות את התרופות, הלכתי עם הבת שלי. היא ראתה כמה שאני. לא
מצאתי שום דבר. הכל הלך לי לאיבוד. הלך לאיבוד הכרטיס של קופת חולים
של אמא. ולא ידעתי מה [לעשות] כי איך אני הולכת לקנות לה תרופות. ואני
מה זה אדם מסודר ומאורגן ולא הולכים לי דברים לאיבוד והיא ראתה הכל הולך
הכל נופל מהידיים אני לא זוכרת שום דבר איפה הנחתי היא אמרה לי אחרי
איזה זמן אחרי זה היא אמרה לי שהיא מה זה דאגה לי.. שהייתי במצב. שהיא
התקשרה לבת השנייה ואמרה לה גם כן שהיא נורא מודאגת. כן, זה לקח לי
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן21
הרבה זמן לצאת מהמצב הזה עוד בתקופה שאחר כך, כל פעם שהייתי מגיעה
והולכת לקנות... והייתי נכנסת לחנות ולא יכולה להישאר שם. ממש יוצאת – גם
סגור, וגם הרבה אנשים מסביב. היו לי גם התקפי חרדה פעם או פעמים.
לבד כמה פעמים שם באילת שנכנסתי למקומות כאלה פשוט ברחתי משם. היה
לי פאניקה. כן ממש הבנתי מה לא טוב לי אז השתדלתי להימנע מזה. [אישה,
ק”מ, מ.א., קיבוץ]4 ילדים בוגרים, דרום, עד
זהו, הגענו לים המלח, ירדנו, קיבלנו את המפתח, אני ישר הלכתי לחדר, ואז דפקה
לי בדלת איזה שכנה, מישהי מהקיבוץ... סגרתי לה את הדלת, לא הייתי מסוגלת,
ק”מ, מ.א, קיבוץ]4 , דרום, עד1+ זה כאילו [הייתי] פסיכית לגמרי. [אישה
התיאורים מלמדים כי ההלם והטראומה פגעו באופן קשה ומיידי במי שפונו
מאזור האסון, ובמקרים לא מעטים מדובר בחוסר תפקוד או תפקוד חלקי לתקופה
24.משמעותית
נדודים
לעומת מוראות אלו והשלכותיהם המיידיות למצב הנפשי של מפוני.ות הדרום,
היציאה מהצפון הייתה לא פעם עצמאית, עוד קודם לפינוי הרשמי, מבלי להבין
לחלוטין את משמעות העזיבה ובמיוחד לא את הצפי למשכה. אם היה זה תיק
קטן או קצת יותר גדול, כמה שקיות אשפה, העזיבה את הבית לא לוותה בהכנה
לשהייה ממושכת מחוצה לו.
קיבלנו הודעות כבר במוצאי שבת שמבקשים לעזוב לכמה ימים שכל אחד יפנה
, מבחינת מלונות 16.10-את עצמו עצמאי. [הפינוי] לא היה רשמי, הרשמי התחיל ב
נתונים על בריאותם.ן הנפשית של השורדים.ות בדרום, מעידים על חריגותם ביחס לכלל האוכלוסייה. באופן כללי, מחקרים
24
מכיוונים מגוונים בנושא, מעלים תמונה חמורה ביותר של כלל האוכלוסייה, כאשר אוכלוסיית הניצולים.ות מתאפיינת בעלייה
. השפעות המלחמה: זינוק בצריכת נוגדי 12.09.2024 ,תלולה עוד יותר. למשל ביחס לשימוש בתרופות: מערכת דוקטורס אונלי
חרדה ומשככי כאבים נרקוטיים. ראו גם נתונים שנמסרו למרכז אדוה ממרכז מידע וידע של מערך הדיגיטל הלאומי בתאריך
. 23.9.2024
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן22
ומסודר. בשמיני שזה יום ראשון קיבלתי טלפונים מאח שלי תבואי [לקיבוץ], תהיי
אצלנו כמה ימים ותראי לאן מתגלגל האירוע. אני לא רציתי, אין אין בי פחד לא
יודעת אם זה טוב או לא טוב. אבל ממש ישבו על הווריד ובעלי לחץ. אל תהיי
פה עם הילדים, אי אפשר לדעת מה יהיה. והיינו מזועזעים ממה שקרה בשבת
[בדרום], כאילו זה אי אפשר היה להכיל את זה, להבין את זה, להפנים את זה.
ואמרתי טוב, אני אסע, לקחתי דברים ליומיים, כאילו, את יודעת, שני
טישרטים, תחתון, עוד מכנס לי לילדים ממש תיק קטן. בלי נעליים
[לחורף], כלום, איך שאנחנו יצאנו ככה מהבית כאילו ליום יומיים כזה
להתאוורר לראות מה לאן נושבת הרוח ומאז לא חזרתי הביתה. [אישה,
ק”מ, מ.מ.]2 , צפון, עד4+נ
לעומת זאת, אחרים ואחרות – הוותיקים.ות בעיקר, נאחזו בקרקע עד שכפו עליהם.ן
את הפינוי:
אני התנגדתי להתפנות, ממש כפו את זה עליי. ו... חייבו אותי להתפנות.. ביום
ראשון תפס אותי מזכיר הקיבוץ ליד הכלבו ואמר לי להתפנות. אמרתי לו ‘אני לא
מתפנה’, אמר לי ‘תתפנה’, אמרתי לו ‘מי אתה, להיות פליט עם שקיות פלסטיק?’,
אף פעם לא התפניתי. היינו יושבים על המרפסת – אשתי ואני וחבר – עם
הקטיושות בהתחלה – והיינו מסתכלים לאן הן הולכות ל[איזה מהיישובים
בסביבה]. מעולם לא עלה בדעתנו להסתלק, לא ירדתי למקלט. מה פתאום, לא
. כמו שאמרתי פגשתי את המזכיר ואמרתי לו שאמא 7.10-חשבתי להתפנות ב
שלי לא ברחה מאוקראינה מהפרעות כדי שעכשיו אני אהיה פליט
בארץ שלי. אז הוא התייאש ממני. למחרת שלחו חבר טוב שלנו, היו
חכמים, ...והוא ביקש יפה אז הלכנו. נסענו לאח שלי, בבית גדול מרווח, נפלא.
אבל כמה זמן אתה יכול לשבת לאנשים על הצוואר? אחרי שבוע אמרנו
די. אז נסענו לבן שלנו לדירה ב[מרכז]. ואחרי שבוע אמרנו די מספיק.
]. ומסיבות תברואתיות נגיד ברחנו משם, ואחרי X[ הזמינו אותנו להתארח בקיבוץ
2 ילדים בוגרים, צפון, עד+שבועיים הגענו למלון. מאז אנחנו כאן [גבר, נ-שבוע
ק”מ, מ.א., קיבוץ]
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן23
.הסיפור מכיל מצד אחד את הסירוב וההיצמדות רבת השנים – והמלחמות – לקרקע
מצד שני, הציטוט מלמד כי הדובר מתרצה ומתחיל את המסע. ותחילת המסע היא
לא פעם תזזיתית, כמו אצלו גם רבים אחרים מחפשים מקום נוח לשהות בו, עדיין
לא שיכון קבוע, גם א.נשים מהדרום:
נסעתי למלון בים המלח. הייתי שם חמישה ימים. חמישה ימים שמבחינה מסוימת
הטיפול שקיבלנו שם היה כל כך בהתנדבות. הכל היה כל כך טוטאלי, כל כך עם
תשומת לב ובאמת עם המון המון רצון לעזור, באמת אין לי מילים. אבל השהייה
במלון הייתה לי מאוד קשה. זה רעש. ובאמת די השתגעתי שם. בהתחלה קיבלתי
חדר עם עוד מישהי וזה היה נורא. זאת אומרת מישהי שאני לא, אין לי שום
קשר איתה, פשוט לא היה מספיק מקום. אז זה היה מאוד קשה ואז באופן פרטי
הצטרפתי לחברה שהתפנתה ישר [ליישוב בערבה]. אז נסעתי לשם. לקחתי שם
גם כן מין חדר כזה קטנצ’יק כזה, כמו הקוביות של הקיבוץ של פעם, והייתי שם
שלושה שבועות. זה היה לי נהדר, כי הייתי צריכה את השקט ואת המרחבים,
ויחסית הייתה לי שם תחושת ביטחון בשעות היום, וזה היה לי נהדר. רק מה?
בלילות היה שם נורא, נורא חשוך. הלילות היו מפחידים, אז הייתי שם שלושה
שבועות. אחר כך ניסיתי לחזור לים המלח עוד פעם אמרתי אולי משהו בי ככה
יצליח להכיל את זה. אז שוב פעם הייתי חמישה ימים בים המלח. הפעם קיבלתי
חדר לבד, ואחר כך חזרתי למרכז. הלכתי לגור אצל הבת שלי איזה שבוע. הבן
זוג שלה היה בחו”ל... אז הייתי אצלה שבוע לעזור לה. זה היה מאוד מאתגר כי
הם כולם חלו...
ביום שהוא חזר עברתי שוב פעם לחברה הזאת ב[עיר במרכז]. זה היה תקופת
נדודים כזאת, וברגע שהכל הסתדר עברתי לכאן וכאן אני כבר חצי
שנה. זאת אומרת סוף נובמבר. חודש וחצי. הבת שלי שגרה פה מצאה
בשבילי את הדירה הזאת, שהיא דירה שהייתה מיועדת למכירה והם נתקעו איתה
בהתחלה של המלחמה. הם הבינו שהם לא יוכלו למכור אותה, אז חיפשו לתת
אותה למפונים. בעצם בלי שכירות רק בתשלום חשבונות. באמת אנשים [יוצאים
ק”מ, מ.א., קיבוץ]7-4 ,מדעתם לעזור] [אשה, ילדים בוגרים, דרום
תקופת ההתחלה מתוארת כמסע בין חברים, משפחה וא.נשים טובים.ות היוצאים
. גם מי 7.10.2023-מדעתם.ן לעזור – בעיקר לא.נשי היישובים שנפגעו קשה ב
שמפונים מאז לאותו מקום – כמו הדובר הבא – מתאר את תחילת הדרך כקייטנה,
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן24
:עם התבססות על רצון טוב ורשתות חברתיות
[הקיבוץ המארח] התנדבו, במקרה מישהי מהקיבוץ הכירה מישהי מהקיבוץ,
ואנחנו חברים. אז אנחנו היינו מהקבוצה הראשונה הזאת של משהו כמו שש
משפחות, עם ילדים יחסית קטנים שאמרנו נתארגן כולנו פה. אבל ההתחלה
הייתה קייטנה. אני זוכר עוד שהחברה שלי כשאמרנו לה שאנחנו נוסעים
[לקיבוץ המארח]; היא היתה במלחמת לבנון השנייה במעברות, והיא זוכרת את זה
בתור כיף, [היא אמרה ש]תהיה להם.. שהילדים יספרו את זה כחוויה. עדיין הייתה
קייטנה. זאת אומרת אין מסגרות לילדים, אין כלום. בבית, אופניים, חמודים עשו
שיחות טלפון רק בשביל לשמור על קשר זום כאלה עם המורות, אבל גם לא
היה שום צפי שיהיה כזה ארוך בשלב הזה, זאת אומרת, חיכינו כל
הזמן שתתחיל מלחמה בצפון, זה היה ברור שזה יקרה, אנחנו עפנו
ביום הראשון, בעיקר בגלל הגדר. בדיוק בצהריים, עם תיק קטן לכל
אחד. אני חשבתי שאני חכם לקחתי תחתונים לארבעה ימים ולא
ליומיים. זה מתחיל עם התינוקת את יודעת, קודם כל לוקחים את המטרנה,
לוקחים את הטיטולים. קצת יותר מעובה, את יודעת מספיק טיטולים לכמה
ימים. אני זוכר זה הבגאז’ של ה[אוטו] שלי לא משהו מיוחד. כמה בגדים לילד
נעלי ספורט כדורסל, אייפד, שיהיה משהו לעשות בלילה. אבל את יודעת, עוד
יותר פשוט [מאריזה], כן – לשקיות האלה הגדולות הכנסנו קצת בגדים פנימה.
ממש זה נורא מצחיק כי אנחנו הבנו מהר מאוד שאנחנו נצטרך משאית לחזור.
ק”מ, מ.א.; קיבוץ]2 , צפון, עד2+[גבר, נ
בתקופה הראשונית – למעט אקט הפינוי הרשמי – בולטת התגייסות
החברה האזרחית, הרשויות ואף המגזר העסקי, להקניית מערך קליטה עבור
המפונים.ות, בעיקר מהדרום. הרבה מאוד מהמפונים.ות מהצפון התפנו טרם הפינוי
הרשמי למשפחה, חברים.ות ו’הא.נשים הטובים.ות’:
בשמונה בבוקר למחרת, בשמיני לאוקטובר, מקבלים הודעה לקחת דברים
לשלושה ימים ולפנות בית. להתרחק מהגבול. ולא ברור לאן אתה נוסע. טלפונים
קצרים לחברים, אין לנו משפחה גדולה [עולים ותיקים]. יש לנו אח של בעלי שהוא
היה מוכן לקלוט את סבתא, לקחת אותה. ואנחנו, מכל המקומות של כמה חברים
הם בצפון [המפונה], אז יש לנו חייל מאומץ – תראי, סגירת מעגל – [שהיה]
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן25
לפני כמה שנים בגרעין [בקיבוץ], הוא היה מאומץ אצלנו. מכל המקומות
התקשרנו אליו, ידענו שהוא שוכר דירה ב[עיר במרכז] ומיד אמר כן
תבואו, דירה שלי לרשותכם. והיינו שם שבועיים עד שיצאה ההודעה רשמית
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 , צפון עד2+על פתיחת מקומות הפינוי הרשמי. [אישה, נ
מטבעם של פתרונות אלו, הם היו זמניים ביותר, כאשר עד לאמצע נובמבר בערך
רוב המרואיינים.ות העידו כי הגיעו למושבם.ן הראשון. עבור רוב האוכלוסייה
בתחילת הדרך, היו אלו המלונות.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן26
03
‘האח הגדול’: בתי מלון
בקליטה בבתי המלון בתחילת הדרך ניכר עדיין הבדל גדול בין מפוני אזור האסון
בדרום, לבין א.נשי הצפון. עבור תושבי הדרום המפונים ב’ארמגדון’ היו המלונות
לא פעם עיר מקלט של ממש, דבר שהועצם בזכות הפינוי המשותף במקרה של
25:יישובים קטנים
הגענו אחרי נסיעה לאילת, הגענו לאילת לבית מלון. קיבלו אותנו שם
מאוד מאוד יפה באמת מהרגע הראשון עד הרגע שעזבנו שם, הם פשוט היו
באמת בית, באמת נתנו לנו את ההרגשה הכי טובה שיש, ממש נוצרו גם קשרים
מאוד טובים עם הצוות, עם המנכ”לית, עם הקב”טית, עם אנשי הביטחון, כולם,
כאילו, באמת. היה מאוד מרגש, עד עכשיו כשאני חושבת על זה אני עם דמעות
בעיניים, באמת לשם אני מאוד מתגעגעת, לאנשים כאילו.. מדברים, מדברים,
מדברים, מדברים, לא מפסיקים לדבר על השביעי באוקטובר לא מפסיקים, לא
מפסיקים, לא מפסיקים. זה מה שעושים כל היום. מדברים על השביעי
באוקטובר. אני חושבת ששמעתי סיפורים של הרבה. לא יודעת אם של
, מ.א., קיבוץ]4 כולם כולם אבל של הרוב שמעתי. [אישה, ילדים בוגרים, דרום, עד
הקליטה החלקה ברוב המקרים, הייתה מבוססת על מוסדות היישוב, שלא פעם
היו מיומנים בפינוי האוכלוסייה למקומות אחרים, כמו למשל המרואיין הבא, חבר
צוות החירום היישובי:
היינו הראשונים להגיע לאילת, ל[שם המלון]. כבר בדרך כל משפחה קיבלה
שיוך לפי מספר חדרים פנויים שקיבלתי מהמלון. לאורך הזמן נוספו חדרים
לכל המשפחות... אני כבר פיניתי בצוק איתן ויודע לעבוד עם מלונות..
., מרכז אדוה2024 . סדר מרחבי חדש בישראל2024 און ממן ש., ושרעבי ת., יולי-בר
25
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן27
הייתי ‘כובש עדין’ בואי נגיד – כל פעם שהתפנה עוד חדר דאגתי
שיוסיפו. לנו למשל היו שניים בסוף. תוך יום ארגנו במלון, במרכז
נפשי, כבר בדרך דיברתי עם [שמות של מטפלי.ות -טיפולים, מרכז טיפולי
נפש] שהגיעו בהתנדבות, וישבה מזכירה [מהקיבוץ] שרשמה א.נשים לטיפולים.
בערב השני התחלנו לעשות גם מפגשים קבוצתיים לפי תת קבוצות, גם למטפלות
הסיעודיות.., וגם למחרת עשינו פגישה לכל הקיבוץ שאני ועוד מישהי הדגמנו
במשחק תפקידים איך להתייחס במצב של התפרקות ויציאת הטראומות עם
ק”מ, מ.א.; קיבוץ]4 , דרום עד3+אחר. כולל הילדים. [גבר, נ
אבל עבור כולם.ן – כמעט כל המרואיינים עברו לפחות כמה ימים בבית מלון,
בדרך כלל יותר מאחד, השהות שהתארכה במלונות הפכה להיות תוך מספר
חודשים לבלתי נסבלת. בין הסיבות העיקריות שהוזכרו היו הרעש, הנוכחות בחברת
אחרים.ות כל היום, בתחושה שמישהו.י רואה אותך כל רגע ורגע, כשם הפרק
שלקוח מהציטוט הבא:
קודם כל זה הרגשה של האח הגדול... אין אין אין שנייה לעצמך.
האח הגדול, קומונה. הורים מתערבים אחד לשני. זורקים לך דברים,
את אומרת בוקר טוב לאלף איש בבוקר כי את באה לחדר אוכל להכין
כריכים, לשלוח את הילדים לבית ספר... נגיד, יש ספה בלובי ישר תופסים אותה...,
את רוצה לשבת בשקט, איפשהו למטה בלי מישהו שבא מתיישב [ושואל] ‘אז
מה נשמע?’, הם רוצים להעביר את הזמן. אבל אין אין אין שנייה לעצמך. אז
בשביל השקט את צריכה להיות בחדר אם את רוצה באמת שיניחו לך. כמה
אפשר להיות בחדר? וגם בחדר התנאים עם עוד שלושה אנשים זה לא. נגיד
סתם בבוקר הם הלכו לבית ספר ואני רוצה לשבת בכנרת בשקט עם הקפה, לא
יודעת מה לעשות – טלפון לאמא שלי לדבר איתה בפרטיות. אין לך את זה, אין
ק”מ, מ.מ.] 2 , צפון, עד4 +שנייה. [אשה, נ
גם היה נורא במלון. הלובי זה הסלון של כולם, אתה לא בוחר מי יהיה שם.
אתה חי כאילו, אחר כך הבנתי שאני באיזה קומונה. הכל נורא יחד, בלי
לרצות או לבחור, אין טיפת פרטיות. החדר הוא קטן – מחדר השינה שלך
בבית את יוצאת לסלון, חייבת לצאת, ופתאום זה קולקטיבי, בסלון הגדול....
גם אם את רוצה לקחת סמכות, אין לך סמכות וזה חוסר אונים כי את
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן28
חסרת יכולות בסיסיות של כל מיני סמכויות הוריות שהיו, כאילו את
ממתקים 27 .לא יכולה להשיג כלום לילדים שלך, הם עושים שטויות כל היום
ביום ואת לא יכולה להגיד על זה כלום כי את לא שולטת, שום השפעה, את
לא מכינה כלום ואין מה לעשות. מה אני אעשה? אז התעצבנתי מה זה יעזור
לי? ולא הייתי מקפידה על זה שבשבע תעלו כי יש לנו זמן משפחה, כי זה לא
הרגיש לי זמן משפחה, סתם חדר. כל מיני היבטים כאלה של איפה המשפחה.
ק”מ, מ.א., מושב]2 , צפון עד3+[אישה, נ
חוסר הפרטיות מלווה לא פעם בתיאור של הרעש שעוטף את המלון מהלובי, אשר
הציק במיוחד בחורף ובקיץ, אז קשה להיות בחוץ, בעיקר בריכוזי המלונות – אילת,
ים המלח וטבריה:
היה קשה עם כל זה שהם באמת היו חבל על הזמן. היה מאוד קשה, כאילו
להיות בחדר במלון כל כך הרבה זמן עם רעש מטורף בלובי, אין לך שקט
בשום מקום לא בחדר, לא בשום מקום. אין שקט. רעש מטורף, אני
], אז 7.10[ תמיד הייתי יושבת בחוץ כי אני גם קיבלתי שמיעה ביונית מהיום הזה
נהיה לי רגישות מאוד מאוד גדולה לרעשים.. אין מה לעשות בחדר באמת, וגם
שומעים את כל הרעש מלמטה בחדר אז לא נותן כלום. [אישה, ילדים בוגרים,
ק”מ, מ.א., קיבוץ]4 דרום, עד
בסוף, אני חושבת שבאזור מאי, זה התחיל להיות מאוד מאוד קשה.
קודם כל כבר התחיל להיות מאוד מאוד חם, אז אי אפשר אפילו
להיות בחוץ. אז את כל היום סגורה. בחדר שלך או במלון או בלובי עכשיו
אני לא רוצה לרדת ללובי, אני לא רוצה לראות אף אחד. לא רוצה לדבר עם אף
אחד, לא רוצה להיות נחמדה לאנשים, כאילו תעזבו אותי באמא שלכם. והחדר
אוכל, האוכל היה נוראי. וגם משהו בוונטילציה שם של המלון הזה שהוא מלון ישן
אבל משהו שמה גורם לזה שיש, כל פעם שהייתי חוזרת מהחדר אוכל הבגדים
שלי היו מסריחים, הייתי צריכה כל פעם לכבס. זהו ממש הייתי מסריחה. נגיד
היינו נוסעים לסוף שבוע, אפילו נוסעים לבקר את החתול וחוזרים, איך שאת
נכנסת ללובי, מכה בך הריח של הזה, ואני אומרת יו. אז אי אפשר לצאת החוצה
וכל הזמן סגורה והמזגן דופק לך... ואם את יוצאת החוצה אז את רואה את כולם
אז עוד יותר. אז קיצור באיזשהו שלב זה כבר נהיה ממש ממש נורא.
ק”מ, מ.א, קיבוץ]4 , דרום עד1+[אישה
,נדמה מהראיונות שבידינו כי א.נשי הדרום חוו את המלונות בתחילת הדרך כהצלה
מה גם שפונו אליהם בדרך כלל באופן קולקטיבי. יחד עם זאת, ככל שהתארך הזמן
גברו החסרונות, ובראשם תחושת העין הפקוחה, והיעדר הפרטיות, שמסומלת מעל
הכל ביכולת לבחור להיות בשקט. במקרה של מפונים.ות מהצפון, וגם ממקומות
רחוקים יותר מהגבול בדרום אשר לא פונו באופן רשמי לטווח ארוך – בפרט
הרי שמלכתחילה ברוב המקרים היישוב לא פונה למלון אחד. 26,אשקלון ואופקים
בנוסף, חלק מהמלונות אליהם פונו היו ככל הנראה ברמה פחות טובה. אולי לכן
מפונים.ות לעיתים חשו כי המלונות דואגים לשורת הרווח ולא להם.ן, ומכל מקום
ההתנהלות בחלק מהמלונות גבלה בכאוס:
לא פשוט, היה ממש ממש מאתגר. האוכל קטסטרופה. הילדים לא נכנסים לחדר
אוכל, את קונה להם בחוץ אוכל, עכשיו כשאת מפונה את לא מקבלת שקל, כל
הפינוי הולך למלון. ואוכל, אני אומרת לך, זה כמו לכלבים, לא הייתי
מגישה אותו עם כל הכבוד לאוכל ואסור להגיד מילה, אבל זה היה
ברמת ביזיון. אני לא מפונקת באוכל אני גם צמחונית אז תני לי סלט ירקות
תוספת אני מסודרת. אין לי דרישות. אבל אוכל מעובד קנוי. מחממים אותו
ונותנים לך אותו בצהריים הכל בפיתה. הבעיה ההבדל בעניין הזה בין המלונות.
אין עם מי לדבר. ניסיתי לשבת עם מנהל המלון, לבנות איתו איזה שהוא תפריט
גם יותר בריא, המון מלח למבוגרים, כולסטרול, מטוגנים, כאילו הם צריכים לתת
פתרון לכולם כמו שצריך. מקבלים המון כסף, הם מקבלים יותר ממה שאנחנו
מקבלים המפונים עכשיו נגיד שאני בבית, אז אני מקבלת סכום מסוים. המלון
קיבל הרבה יותר כשהייתי אצלו מהמדינה, [והם] ניסו לחסוך, הם לא ניקו לנו
את החדרים, הייתי מנקה לבד. כן מביאים לך את [החומרים]. ההיא דופקת
בדלת, מוציאה לה את המגבות, היא מביאה לך חדשות, את רוצה פעם בשבוע
להחליף מצעים מביאה לך את המצעים, לוקחת את הישנים ובזה נגמר השיח
איתם. כולם בסוף מתנהלים אותו דבר.
ראו דיון בועדת הכלכלה של הכנסת לגבי אישור הפינוי של חלק מהאוכלוסייה מאשקלון אשר בפועל ממשו מעטים. כנסת,
26
.. וכן ברקע לעיל8.11.2023 , מישיבת ועדת הכלכלה228 ’פרוטוקול מס
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן30
.המלון זה היה חוויה קשה ממש. הייתי מבשלת בתוך החדר בכל זאת
על חשמל הייתי מוציאה אותה למרפסת. המרפסת שלי הייתה פיזית מטר על
מטר. קניתי כבל מאריך הוצאתי אותו החוצה. קניתי מחבת. הקטן יום אחד
קרע לי את הלב בערב פשוט לא היו אוכלים, אז הוא היה אומר לי
‘אמא אני רעב, מה זה בא לי חביתה’, רק חביתה הדבר הכי פשוט
בסיסי, ואת לא יכולה להכין. אומר ‘כמה זמן לא אכלתי חביתה, אני רוצה
חביתה’. למחרת עשיתי לו בחדר חביתה. אבל את עושה את זה כאילו בסתר את
יודעת, את מוציאה את זה. שלא ידעו. סוגרת את הדלת, שלא יכנס הריח. ואת
כן רוכשת המוצרים אביזרים, תמיד קניתי לחם גבינה צהובה מהמקרר הפיצי,
הייתי עושה לפעמים טוסט. אני בעלי ושני הבנים באותו חדר, התאומות בחדר
אחר. זה היה חדר של מיטה זוגית להורים ועוד שתי מיטות. באמת תופס [מקום]
קודם כל לעבור כאילו את לא יכולה. אני רוצה להגיע למרפסת שניים לא יכולים
, צפון, 4 +לעבור מהמיטה למסדרון, כאילו זה חצי מטר כזה. לא פשוט. [אשה, נ
, מ.מ.] 2 עד
התיאור הכולל כאן מלמד על אובדן השליטה במלון, בו הכל מתוזמר מבחוץ – מצוות
המלון ומתנדבים.ות, וכמעט ללא יוצא מן הכלל הורים לילדים.ות סיפרו על אובדן
השליטה והסמכות ההורית אל מולם.ן. חלק מהבעיה ברוב המקרים הייתה היעדר
מסגרת חינוכית מתפקדת:
הם לא מוכנים ללכת לבית ספר, מריבות כאילו ויכוחים מהערב, ‘אני לא הולך
מחר לבית ספר’... עשו להם מין בית ספר מאולתר כזה של ארבע שעות. הם
למדו רק את מקצועות הליבה, באחד המלונות בטבריה, הם היו נוסעים בהסעה.
לומדים שעה שפה, שעתיים מתמטיקה, שעה אנגלית – איזה תלמיד ירצה ללכת
לבית הספר. הייתה באזור [תחלופת] מורים, כל אחד התפנה למקום אחר, חוסר
יציבות. ומאבקים תלכו, לא תלכו, עכשיו להציב גבולות בתוך מלון זה
הדבר הכי קשה עלי אדמות. תחשבי אני הסברתי להם ב[יישוב המקור]
‘אתם בשבע, שבע וחצי, שמונה, בבית אחרי שאספתי אותכם, אם זה חוגים או
הייתם במגרש משחקים... שבע וחצי מקלחת, ארוחת ערב בבית, הולכים לישון’.
[במלון] תשע, תשע וחצי, עומדים לך חבורת ילדים מחוץ לדלת וקוראים לילד
לצאת כי הם הולכים למועדון, הם הולכים להסתובב... עכשיו אני מול הילד ‘אתה
לא יכול ללכת, אתה צריך גם שעות שינה, אתה צריך סדר יום’. להציב גבולות,
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן31
.לבנות לו את הביטחון, אין עם מי לדבר
מאבקים כל יום חמישה חודשים. אני בסוג שלא הרמתי ידיים. נראה לי זה מה
שהאימהות האחרות עשו... היה מהכל, היה מהכל, היה התנכלויות כאילו ילדים
גדולים לקטנים, הורים שרבים אחד עם השני כי הילדים לא הסתדרו. כל הזמן
היה ילדים שמציקים. שההורים לא אכפת להם איפה הילד, מה הוא עושה עד
איזה שעה הוא מסתובב, הילדים תלושים וכל היום מחפשים איך להציק,
להדליק אש. לא היה מישהו שטיפל בהם בתוך המלון. פעילות היתה בשעות
ו’ -’מסוימות וזה היה מפוצל נגיד כיתות א’ עד ג’ שעה אחת ביום רביעי, ד
משבע עד שמונה ביום מסוים. פה ושם היה איזה חוג כדורגל שהביאו למלון.
פעם בשבוע. כל מיני סדנאות כאלה ואחרות שהם לא רצו להשתתף, כמו אמנות
ק”מ, מ.מ.]2 , צפון, עד4 +והרוב היו בנות, בנים לא היו. [אישה, נ
אט מה שנתפס כקייטנה בתחילת הדרך מבחינת תושבי.ות הצפון, החל לגבות -אט
מחיר מהילדים.ות והוריהם. כך למשל במקרה הבא, כאשר חשוב להדגיש שאותם.ן
ילדים.ות תוארו בתחילת הפינוי כשמחים.ות ומאושרים.ות בחלקם.ן:
אנחנו יוצאים מזה עכשיו, המון יד על הדופק, אבל גם במשפחה שלי זה פגע.
מתבטא גם נגיד בצד הקבוצתי, הילדים התחילו לאכול אחד את השני.
אם כשהגענו [ליישוב הפינוי] הם שמחו בגלל שכל החברים שם,
אז [עכשיו] הם התחילו לאכול אחד את השני, ממש חרמות, קצת
אלימות, דברים שלא רואים בילדי [יישוב המקור] אף פעם, ממש בלט. חוסר,
חוסר מסגרת, גם חוסר הביטחון, [אומרים לעצמם] ‘אבא שלי היה יכול לעשות
הכל, עכשיו הוא אפילו לא מסוגל להביא אותי הביתה’, אני סתם נותן לך דוגמה
לדברים שעוברים, פחות אצלי נגיד בבית אבל אני שומע את זה מילדים אחרים.
שבירה כזאת של מסגרת ‘אני לא יכול לחזור לבית שלי’, ‘למה אני לא יכול
לחזור’, ‘מתי הם יכנסו כבר [ללבנון]?’; שאלות נורא בסיסיות כאלה ואתה לא
מאמין שהילד שלך שואל אותם. ויש ילדים שהם הרבה יותר שרוטים מאיתנו.
ק”מ, מ.א.; קיבוץ]2 , צפון, עד2+אני יודע להגיד לך. [גבר, נ
באופן כללי, קיימת הסכמה בדברי המרואיינים.ות כי הורות לילדים.ות בבתי המלון
מזמנת קשיים ניכרים, ובלתי אפשרית לטווח ארוך:
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן32
תשמעי, זוג עם ילדים לא יכול [להישאר במלון]. כשבאנו למלון הזה
הזמנו מראש חדר גדול לבת שלי הצעירה, לבעל שלה ולשני הילדים. כשהגענו
לכאן בצהריים עלינו לחדר שלהם, דבר ראשון הרמנו אליה טלפון – אמרנו לה
‘אל תבואו הנה, אין לכם מה לעשות פה, תחפשו כל מקום אחר. הילדים יצאו
ילדים +מדעתם ואתם תשתגעו’. מה יעשו פה ישבו בחדר שלוש על שלוש. [גבר, נ
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 בוגרים, צפון, עד
שריטות, שיגעון, יציאה מהדעת. בעוד התיאור של הילדים והילדות הוא לכיוון
פריצת מסגרת נורמטיבית בכיוון פעיל ואנרגטי, הפגיעות החלה לבצבץ גם בקרב
תושבי.ות הצפון הוותיקים.ות, וכונתה ‘ניוון’. המבוגרים והמבוגרות של קו הצפון
מהווים את עיקר האוכלוסייה שנותרה בבתי המלון, דבר שאינו נתפס כחיובי גם
27:עבורן.ם
[מי שנותר] פחות או יותר כולם מבוגרים. יש פה מבוגרים מאוד, מעל שמונים
. כמוני יש פה עוד רבים 82 – אני מונה את עצמי ביניהם, אהיה בחורף בן
– מ[יישובי הגליל המפונים]; באים, מתחלפים, יש כאלה שנמאס להם, שכבר
איש שהם כמונו, נמצאים פה 40–30 – לא יכולים יותר, ויש קבוצה די קטנה
מנובמבר. התרגלו וזהו. יש פעילויות – התעמלות כזו והתעמלות כזו, צ’יקונג
ויוגה והשד יודע מה עוד; ובערבים יש הרצאות לפחות פעמיים שלוש בשבוע,
באים מעט מאוד אנשים, אני סופר זה מעניין אותי, אני לא יודע כמה אנשים
נשארו פה. הצעירים יצאו מפה, שכרו ב[יישובי גליל תחתון]. אנשים – אני מדבר
, ומצבם הבריאותי הוא לא הכי 80–75-בעיקר על אלה שעברו את ה
הכי, ותוסיפי לזה את השהות פה – הבטלה הכפויה, החוסר אופק,
חלקם עם ילדים שבכלל לא גרים בארץ אז גם לא רואים, ניתוק
ילדים בוגרים, +מוחלט מהמשפחות, כמו תהליך של ניוון איטי. [גבר, נ
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 צפון, עד
הפגיעות של הילדים.ות והקשישים.ות נתנה אותותיה במטפלים.ות העיקריים.ות
– הורים בגילאי העבודה, אשר מכלול האחריות נפל עליהם.ות בלא הכלים
הסבירים לבצע את המלאכה:
. המגיפה השקטה של המפונים: עלייה30.5.2024 ,.הפגיעות מתבטאת גם בנתוני התמותה ה’טבעית’ במחוז הצפון: אשכנזי א
27
.מדאיגה בשיעור התמותה בצפון. וואלה
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן33
,החוויה של מפונים, זה שאת כל יום, בעיקר במלון זה היה כל יום
את מבינה שהקרקע נשמטת ואת צריכה לבנות אותה מחדש. ואת
כאמא גם הבאפר כאילו זה לא אמור לעבור לילדות, הן צריכות לחיות את החיים
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 , צפון עד3+כרגיל. [אישה, נ
החיים לאורך זמן במלון נתפסים כמנוונים לא רק קשישים.ות וילדים.ות –
ובאופן כללי אוכלוסיות המוכרות כפגיעות, אלא פוגעים לתפיסת המרואיינים.ות
בקהילות שלמות:
אני חשבתי שצריך כמה שיותר מהר לצאת מבית מלון לא משנה לאן. הבית
מלון הוא הופך את הקהילה לנכה, אנשים יושבים כל היום, לא עושים
, 1+שום דבר, עושים להם, מטפלים בהם, מכינים להם, מבשלים להם. [אישה
ק”מ, מ.א, קיבוץ]2 דרום, עד
בעוד נקודות השבר משתנות, כמעט כולם.ן תיארו רגע שבו נופלת החלטה לעזוב
את המלון. עבור תושבי.ות הדרום התחילו התארגנויות קולקטיביות, גם במסגרת
מינהלת תקומה, בעוד תושבי.ות הצפון נוטלים.ות את החלופה הקהילתית בה נדון
בהמשך:
התפנינו למלון בטבריה. היינו שם חצי שנה, מלא זמן. בהתחלה היה בסדר אבל
באמת חשבנו כל הזמן שזה נגמר וזה לא נגמר. הבית ספר זה היה בית ספר
למפונים, זה לא היה בתי ספר רגילים, שלאט לאט זה התברר כזוועה אחת
גדולה כי גם כל הזמן המפונים חוזרים ל[אזור הסמוך ליישוביהם], אז בעצם
זה בית ספר בחרדת נטישה מתמדת, כאילו כמו פלסטר של ארבע שעות ביום,
כאילו זה לא באמת בית ספר. ואז כשאמרו שלא פותחים את שנת הלימודים
הבאה, אז אמרנו – וזה היה בסביבות פורים כזה, לקראת פסח – אמרתי טוב,
אז למה פה? כאילו גם ככה זה לא יהיה בית ספר קבוע, אז בואי תבחרי איפה
את רוצה להיות, כנסי לבית ספר קיים, יציב, בראשות מתפקדת, ותהיי גם שנה
הבאה. וזה היה כאילו כזה ככה החלטה כזאת. זה היה במרץ. פשוט
גם פירק אותי, כאילו לא יכולתי לקום במלון בבוקר. אני חושבת שהיו
כמה נקודות שבירה. כאילו אחרי שלושה חודשים שהייתי בטוחה שמשהו יקרה
ואז לא [קרה], ואז החזקתי עוד שלושה חודשים, ואמרתי אני צריכה לעשות
צ’קאאוט, אין לנו בית אבל אני עושה צ’קאאוט. באמת עשינו צ’קאאוט, והיינו
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן34
פשוט בבית [ביישוב המפונה], כאילו חיכינו כזה בין לבין, כאילו עד שמצאנו
דירה. זה היה כאילו בוא נחזור לאזור הגיאוגרפי. נחזיר אוויר. וזה מה שקרה,
ממש ככה, עם כל השבר, למצוא כוחות, למצוא כוחות, למצוא כוחות, למצוא,
להבין את התוכנית ופשוט לנוע. וכאילו פשוט כשאתה גיאוגרפית קרוב, אז
אתה כל יום יכול לעשות פעולות שהם באמת מאפשרות לך לעשות [המעבר
ק”מ, מ.א., מושב]2 , צפון עד3+לקהילה]. [אישה, נ
ברוב המקרים הטריגר לשבר ולמעבר הוא ההכרה כי החזרה לשגרה והביתה
אינה מתקרבת, וכי אין אופק חינוכי יציב. משפחות עזבו את בתי המלון כי מערך
החינוך בתוכם – לפחות ברוב המקרים, היה זמני, ללא קביעות של הסגל החינוכי
והשותפים.ות לכיתה, ובאופן כללי כמתואר לעיל – ‘זוועה אחת גדולה’. משפחה
אחר משפחה הגיעו הורים למסקנה כי בתי המלון אינם פתרון להמשך המסע:
היינו במלון מסוף אוקטובר עד סוף ינואר. והתחלנו להבין שהחיים במלון
ק”מ, 2 , צפון עד3+זה בלתי אפשרי. זה הפך להיות קשה מאוד. [אישה, נ
מ.א., קיבוץ]
היציאה מהמלונות הפכה להיות משאת נפש גם עבור היישובים בדרום שנפגעו
, וכאמור רובם מצאו את המלון בתחילת הדרך כדבר מועיל. עבור 7.10.2023-ב
חלק מהיישובים מהדרום היתה ההחלטה לצאת לשלב ביניים בעיר פתרון מהיר
28.יותר ליציאה מהמלונות במקום להמתין לבניית המתחמים הכפריים בקרווילות
ההתארגנויות הראשונות נוצרו מהמפונים.ות עצמם.ן:
כמה בנות מהקיבוץ, שנמאס להם מהבית מלון, תחשבי שאם אני היה לי
קשה, תחשבי מה זה להיות עם ילדים. זה בכלל נורא. פשוט כמה
בנות מהקיבוץ שלקחו על עצמן ללכת לחפש לנו מקום, זאת אומרת.
אח של איזה מישהי פה שהוא יש לו כל מיני קשרים [בעיר הקולטת], יש לו
קשר עם סגן ראש העירייה או משהו כזה, בקיצור הכל התחבר, הוא תפר את
ק”מ, מ.א., קיבוץ]4 העסק [אישה, ילדים בוגרים, דרום, עד
בהמשך אומץ המודל של יישוב ביניים בעיר כשיתוף פעולה בין יזמי נדל”ן, ארגוני
חברה אזרחית, מינהלת תקומה, חברות מסחריות, וכמובן הרשויות הקולטות – הן
ראו לגבי החלטת ניר עוז לעבור לקרית גת: “הבניינים בכרמי גת לא מחליפים את הקיבוץ, אלא את המלון. דירה פרטית היא חלק
28
. בדרך הביתה: המסע של הקיבוצניקים7.12.2023 ,.מתהליך השיקום, כי בה אתה חוזר להיות אדם עצמאי”. מצוטט אצל: גזית א
).calcalist.co.il( המפונים לחיים חדשים | מוסף כלכליסט
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן35
נכון לספטמבר29.במגורים והן במערכת החינוך, לעיתים אין המדובר באותה רשות
, מודל הביניים בעיר כולל את היישובים סופה ברמת גן ובאופקים, ניר עוז 2024
בקרית גת, נירים בבאר שבע, עין השלושה וחלק מנחל עוז בנתיבות, רעים בתל
30.אביב, ונתיב העשרה בתל אביב, בגן יבנה ובאשקלון
תנועת היציאה מן המלונות ניכרת היטב במספרים הרשמיים. נכון לאמצע
ממפוני.ות הצפון, 15,100 איש.ה, מתוכם.ן15,500-ספטמבר נותרו במלונות כ
מהמפונים.ות 400- מכלל האוכלוסייה המפונה באזור זה. בדרום נותרו כ22%-כ
מהנדרשים.ות לשוב ליישוביהם.ן בדרום נותרו 3,500-). עוד כ7%-רשמית במלונות (כ
-, אז הסתיים התשלום בגינם.ן ולפי הערכות הם.ן הצטרפו לכ15.8.24 במלונות עד
מדובר בירידה משמעותית מראשית הקיץ, כאשר בסוף יוני 31. שסירבו לשוב12,500
יש לזכור כי32. מהדרום5,200- איש.ה מהצפון ו17,600 , במלונות22,800 , היו2024
מן התיאורים33. א.נשים לבתי מלון88,000 , פונו1.11.23-בראשית המלחמה, נכון ל
שהובאו בפרק זה, עולה כי הפתרון של בתי המלון הוא מוצלח לתקופה קצרה,
אך כאשר מדובר בתקופה ארוכה מגרעותיו עבור רוב האוכלוסייה מצטברות, עד
כדי יצירת ניוון הן ברמת הפרט ומשק הבית, והן ברמת היישוב והקהילה. תנועת
היציאה מהמלונות לוותה בהתבססות בפתרון חלופי – ב’קהילה’.
., מרכז אדוה2024 . סדר מרחבי חדש בישראל2024 און ממן ש., ושרעבי ת., יולי-בר
29
.21 ’. פעילות מנהלת תקומה, דוח ביצוע, עמ1.10.2024 ,מנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה
30
.6.10.2023 נתונים שנמסרו למרכז אדוה ממרכז מידע וידע של מערך הדיגיטל הלאומי בתאריך
31
.5 ’), ירושלים: הכנסת. עמknesset.gov.il( . נתונים מעודכנים על מפונים מהצפון ומהדרום3.7.2024 ,.שחר ת., ולרר מ
32
.3 ’). ירושלים: הכנסת, עמknesset.gov.il( . תכניות לפינוי אוכלוסייה – חלק ב’ מפרוץ מלחמת חרבות ברזל12.11.2023 ,.לרר מ
33
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן36
04
‘רילוקיישן’: פתרונות זמניים ופחות בקהילה
המעבר למה שיכונה כאן ‘קהילה’ מכוון להשתלבות ביישוב שאינו מפונה, כולל
מערכי החינוך, הרווחה ושאר שירותי המדינה והרשות. מראשית הדרך היו שפנו
להשתלבות במקום אחר לטווח ארוך, אך ככל שחלף הזמן ובמיוחד לקראת שנת
הלימודים תשפ”ה, האוכלוסייה שפנתה לאפיק זה גדלה באופן תלול ביחס לכלל
אמצע ספטמבר מצויים.ות בפתרונות בקהילה, על פי הערכה, -המפונים. נכון ל
ממענקי 34. מהאוכלוסייה שנותרה מפונה64%- איש ואישה, המהווים כ48,300-כ
האכלוס שמשלם הביטוח הלאומי, עולה כי עיקר התנועה לפתרון זה בצפון החלה
35.2024 בינואר והתייצבה במאי
הכותר בגרשיים לקוח מתוך הציטוט הבא, בו המרואיינת ענתה לשאלה אם יש לה
מה להוסיף על הפינוי. כמו שהיא מסבירה מדובר בשינוי תודעתי, בשינוי מקום
המגורים לטווח ביניים בלתי מוגבל בשלב זה:
זה לא משהו שאני חושבת שאפשר... זה תודעה, כאילו התודעה עוזרת לי, מה
שעוזר לי זה תודעה. זה הבנה שזה מציאות סופר מורכבת. להחזיר
את המצב לקדמותו זה סופר מורכב עד בלתי אפשרי, וזה יהיה ארוך
וזה גם איזה שהוא דבר שיש לי הבנה לגביו שזה יהיה ארוך, שאנשים מחכים
שזה ייגמר, אני אומרת זה רק התחיל. וכאילו הייתי מציעה לאנשים כאילו להבין
שזה איזה רילוקיישן לשנה שנתיים, שייהנו ממנו, שיעשו בחירות
בריאות, יציבות נכונות במקומות שהם יכולים. כאילו באמת, באמת להשתלב,
להשתלב עם המסגרות חינוך הקיימות, להשתלב. אני חושבת שזה בריא. והניסיון
אוכלוסייה שנותרה מפונה – לא כולל תושבים שנשארו ביישובים המפונים או חזרו אליהם. נתונים שנמסרו למרכז אדוה ממרכז
34
. חשוב להדגיש כי בנוגע לשהות בקהילה, אין המדובר בנתונים ודאיים6.10.2024 מידע וידע של מערך הדיגיטל הלאומי בתאריך
אלא בהערכות.
.. נתוני הביטוח הלאומי לציון שנה למלחמת חרבות ברזל – הודעות לעיתונות6.10.2024 ,ביטוח לאומי
35
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן37
.להחזיק את הישן, אני יכולה להבין למה, אני יכולה להבין את הצורך
אבל זה כל כך, סליחה – מעפן. זה כאילו לא קיים, אבל מנסים כי לשנות
את הכל ולשחרר את הישן, לוותר על [זה קשה], לי זה בריא. זה גם וגם [בריא
ק”מ, מ.א., מושב]2 , צפון עד3+וקשה]. [אישה, נ
הבחירה לפגוש את ההכרח בחצי הדרך, להיענות לאתגר שפגש אותם.ן ואף לנצל
את תקופת הביניים, הלימבו, שאליה נאלצו בשל המלחמה, באה בדרך כלל אחרי
משבר, בתהליך הכרתי, וללא שינוי מהותי בתנאי הדברים למעט הימשכותם.
מדובר בהפיכה מסביל לפעיל, ובהחלטה לפעול לטווח ארוך יותר:
זה קרה בסביבות מרץ, זה קרה אז הסוויץ’. לקח המון זמן למצוא בית כי [העיר
הקולטת] מפוצצת במפונים, גם העלו מאוד את המחירים והיה קשה לקבל את
ההחלטה שאת הולכת להוציא חוץ מהמשכנתא שאנחנו משלמים [על הבית
במושב] סכום מאוד גבוה על שכירות. [שכרנו] מאפריל עד אוגוסט ובאוגוסט
הארכנו לעוד שנה עד אוגוסט. זה כאילו היה צריך לקרות סוויץ’ זוגי
והרבה מקרים עם הילדים של שבירה, שהם בוכים, שהם רוצים
מקום משלהם... את צוברת וצוברת ובסוף מגיעים מים עד נפש ואת
אומרת אוקיי, אי אפשר לדחות את זה יותר. רצינו, ניסינו, אבל זה לא משהו
שהוא... גם בעלי, הוא לא איש של שינויים, אז צריך להסביר לו ולהבהיר שזה
לא יהיה כזה נורא להעביר את כל הציוד מהצפון כי לקחנו בית בלי ריהוט אז
צריך להעביר. הבאנו הכול, עשינו הובלה והכל מהצפון ויש כמה דברים שב[עיר
הקולטת], עם כל החמ”לים למיניהם, אז אנשים מסרו לנו נגיד מיטות לא הבאנו,
מיטות ומזרנים אנשים מסרו לנו. חלק ממוצרי החשמל אנשים מסרו לנו... [אישה,
ק”מ, מ.א., מושב]2 , צפון עד3+נ
במקרה הזה לא מדובר במעבר ממלון, אך ניכר גם כאן רגע הכרתי, אותו המרואיינת
מכנה ‘סוויץ’’, אשר מאפיינת את תושבי.ות הצפון ששהו בפתרונות זמניים – רובם.ן
בבתי מלון אך לא כולם.ן. התהליך ההכרתי, שבדרך כלל מלווה בסדרת משברים
כמו שמתארת המרואיינת, הוא לרוב מוצא אחרון בהיעדר יד מכוונת מצד המוסדות
ובהיעדר פתרונות בהירים.
בשלב זה, ניכר כי בדרך כלל הפתרון לטווח הביניים, ה’רילוקיישן’, ייבחר במקום
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן38
אליו מובילים ‘סימני דרך’, שנובעים מהתאמה מיטבית למקומות עבודה, למסגרות
חינוכיות, ולתמיכה משפחתית:
וגם אני חייבת להגיד שבעצם כל החיצים הובילו אותנו חזרה. [בעלי
היה מגיע רק לסופי שבוע] והיה לי מאוד קשה המרחק, לכולנו. גם לו היה קשה
ולילדים. זה היה כבר יותר מדי, התחתנתי כדי לחיות אתו, לא כדי לראות
אותו בסופי שבוע ולדאוג לו בשאר הזמן. וגם הבית ספר [בו מלמדת] בעצם
כבר חזר וכבר התחילו להגיד יאללה בואי והייתי נוסעת, שכחתי, אבל הייתי נוסעת
בהתחלה יום אחד, אחר כך פעמיים בשבוע ואז שלוש פעמים בשבוע. זה היה
לוקח לי משהו כמו שעתיים וחצי על הכביש. והיה לי נורא קשה... התמודדות לא
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 , צפון, עד2+פשוטה גם במובן הזה. [אישה, נ
ניכר מהתיאור בציטוט כי בראש ובראשונה הכריעו את יעד יישוב הביניים שיקולים
של תעסוקה, ומי שהצליח.ה לשמר את מקום עבודתו.ה, מצא.ה את מקום מגוריו.ה
בדומה, 36.החדש בסמוך למקום העבודה הקיים, אשר נותר לא פעם ביישוב המקור
הורים הלכו בעקבות הילדים.ות למסגרות חינוכיות מתפקדות, בין אם כאלו שנדדו
מהגבול למקום בטוח יותר או חלופיות ברשויות הקולטות:
הגדולה שלי בעצם השתלבה ב[תיכון זמני] חברתית מאוד טוב אבל לימודית לא
היה לה טוב, ואז היא זאת ששמעה, התחילו פתאום להגיד שפותחים את [בית
הספר המקורי] מחדש במיקום אחר שהוא יותר בטיחותי, ושיעשו הסעה מהמלון
עד לשם, הסעה של שעה ומשהו ביום. היה לי חשוב שלפחות היא – כי כל
השאר התינוקת הייתה בגן מפונים, האמצעית שלי הייתה בבית ספר של מפונים,
אז ידעתי שזה זמני, אבל אמרתי אם לגדולה שלי טוב... אין ברירה, היחידה
הכי חזקה זה החוסן המשפחתי, כאילו זה הדבר שאיתו הולכים, לא
משנה לאן. אז עם זה עבדנו. ואז היא החליטה, היא אמרה שהיא בעצם רוצה
לחזור לבית ספר המקורי ואז אמרנו אוקיי, בשביל מה כל הנסיעות האלה? וככה
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 , צפון עד3+בעצם התחלנו לברר על מעבר [לאזור] [אישה, נ
נתונים עדכניים שפרסם מרכז טאוב, מלמדים כי רבים.ות הא.נשים שלא הצליחו לשמר את מקומות עבודתם.ן, וכי האבטלה
36
. יום למלחמה – מקבץ נתונים על תושבי יישובי הצפון והדרום325 :באזורי הפינוי עלתה יותר מבשאר הארץ בשנה האחרונה
. 26.8.2024 ,מרכז טאוב
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן39
ניכר מהציטוטים כי עבור המפונים.ות מהצפון, ההחלטה מתקבלת בד’ אמותיו של
משק הבית, נטולת הכוונה מוסדית של הרשויות המקומיות או המדינה המממנת.
כפועל יוצא, החלטה על יישוב הביניים במסלול הקהילתי, נעדרת לא פעם תמיכה
מוסדית במסגרות לילדים.ות. כך למשל בתיאור הבא, של סבא את קורות בתו
ונכדיו.דותיו. ללא עזרת המשפחה המורחבת לא ברור כיצד שני הורים עובדים.ות
אמורים לעשות זאת:
הבת שלי שכרה ב[יישוב בגליל התחתון], עובדת ב[עיר במזרח הגליל], נוסעת
בכביש שמטווחים אותו, אז צריך לנסוע מכבישים עוקפים, אז צריך לצאת מפה
בשש וחצי כדי להגיע לעבודה בשמונה, ובערב עם השמש מול העיניים לחזור,
עם החשש היומיומי, אבל היא ממשיכה לעבוד שם. יש לה שני הילדים עד
שמצאו להם סידור, זה היה בושה. הבעל שלה עדיין עובד [ביישוב המפונה] כי
], הוא יומיום שם, הוא נוסע כל יום מ[הגליל התחתון] X[ הוא אחראי על
ל[יישוב המפונה], והיא ל[עיר במזרח הגליל], ואנחנו [הסבא והסבתא]
ל[שני יישובים באזור] לקחת את הילד מהגן ואת הילדה מכיתה א’.
אין הסעות. ההורים מסיעים בבוקר, ואנחנו באים בצהריים או אחר הצהריים
לאסוף. בהתחלה הם היו אצל ההורים של בעלה [ביישוב במרכז]. תוך יום היתה
מסגרת גן לילד וכיתה א’ לילדה. תוך יום הסתדר מצוין עם הסעות עם הכל. אז
הוא חזר חזרה לגליל המערבי עם כל ההצהרות הגדולות יחד ננצח וכולנו עם אחד,
ואז ‘בגן שלנו אין מקום כי האמא של הגננת חולה, אולי עוד שבועיים או חודש’
[בקול מתבכיין], ‘בגן שלנו אין מקום כי עוד לא גמרו לשתול את המדשאות’,
ככה עברו מאחד לשני כמו קבצנים עד שמצאו [ביישוב קטן] גן, ומזל שבית
] עבר כולו כמו שהוא [ליישוב עורפי]. המועצה לא עזרה, הקיבוץ מה X[ הספר
הם יכולים לעשות חוץ מאשר לפנות למחלקת החינוך במועצה, [הבת שלי עשתה
הכל], לא המשרד לחיזוק הנגב והגליל, לא משרד חינוך, לא עושים כלום, שום
, זה בעוד שלושה ארבעה חודשים 1.9-דבר [בזעם גובר]. מי, מי יחזור ללימודים ב
ימים – רוצים שילדים יסעו בהסעות על הכבישים שהצבא בקושי 3 או בעוד
נוסע עליהם? או שרי הממשלה לא נוסעים כי זה מסוכן אז הילדים כן יסעו?.
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 ילדים בוגרים, צפון, עד+[גבר, נ
ההתיישבות המחודשת מלווה בכל כך הרבה שיקולים של התאמת מענים – מקומות
פרנסה, ילדים.ות בגילאים שונים, הורים מבוגרים.ות, בעלי חיים שנדדו עם המשפחה.
לכל אחד ואחת יש למצוא פתרון, אשר לא פעם דורש מאבק, כמו בסיפור הבא:
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן40
אחרי חמישה חודשים עזבנו את המלון, חזרנו ל[קיבוץ בצפון], חיכתה לי פה
דירה של המשפחה, דירה קטנטנה. עכשיו אנחנו פה כבר ארבעה חודשים. הבנים
]... החברים שלהם, מהמקור, מפוזרים [בכל הארץ]... X[ לומדים פה בבית הספר
גם כן נגיד שנה הבאה. אני רוצה [שהבן] ילמד בכיתה קטנה... זה המון ניירת,
המון לוגיסטיקה, קיבלתי תשובה שלילית לגביו. הוא לא עומד בקריטריונים. אז
כתבתי ל[מנהלת המחוז]. כתבתי לה למייל מכתב אישי. כתבתי אותו מהבטן.
רשמתי לה המערכת אטומה. המערכת לא רואה את הילד, שקוף.
הילד עם פיגור [בלימודים] שלוש שנים מהקורונה, והוא עם הפרעת
קשב וריכוז והוא לא נכנס כבר לשיעורים כי הוא לא מבין מה הם
מדברים... רשמתי לה אני לא אעזוב את ידו. הוא ילד מוכשר ואת עוד תשמעי
את השם [שלו] כי הוא יגיע רחוק וכנראה זה נגע לה. כתבתי לה ממש מכתב
כזה, לא מתיש, מתומצת, ענייני ונוגע בול בבטן. והיא כתבה לי מכתב חזרה שהיא
מעלה אותו לוועדת חריגים. המכתב עבד... זה כל היום להיות על כל החזיתות.
ק”מ, מ.מ.]2 , צפון, עד4+כל פעם משהו, כל שנייה [אישה, נ
לאורך המסע, ניתן להבחין כי פתרונות המגורים הזמניים עד מאוד הופכים קבועים
יותר, תוך התאמת הדיור לצרכים המחודשים:
אז אנחנו עכשיו ב[קיבוץ בצפון]. אחרי כמה מעברים שהיו לנו... בעצם ברגע
שהמגמה חזרה [בבית הספר של הבן הגדול], והוא אמר אני רוצה לחזור. ככה הוא
הביא, הוביל אותנו חזרה ובעצם [בעלי] כל הזמן המשיך לעבוד ב[יישוב המקור],
הוא לא עזב. [הבת] נכנסה [לבית ספר שנפתח במיקום עורפי], כשעברנו היא
הצטרפה. אנחנו שוכרים בית, מצאנו בהרבה מזל, ככה אנחנו מרגישים שככה
ברגע האחרון, כי קשה מאוד למצוא פה כרגע דירות. עברנו בינואר, אמצע ינואר
והבית ממש נוח, יש לכל הילדים יש חדר, לכל אחד. יש ממ”ד שזה
גם דבר שלא רצינו לעבור בלי, השקענו בו בבית, בעצם סידרנו דלת
לממ”ד, עלה לנו קצת כסף. ומה שככה מעניין במיקום זה שאנחנו ממש מול
הרכס של [היישוב המפונה], אנחנו ממש רואים [אותו] כל הזמן. גם מהמרפסת.
את המקום ואת כל מה שמתרחש, כל המלחמה שמתרחשת על הרכס, אנחנו
ממש רואים. אני חושבת שזה חלק מהחיים שאני באמת בהדחקה כי אחרת
[הייתי דואגת לבעלי], אבל זה כן היה יותר מפחיד כשהייתי רחוקה.. [אישה,
ק”מ, מ.א. קיבוץ]2 , צפון עד2+נ
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן41
, היו משפחות מיישובי הדרום1.9.2024-בנוסף, לקראת תחילת שנת הלימודים ב
הזכאים לשלב ביניים, אשר עברו לדיור זמני בקהילה עד לסיום שכונות הקרווילות,
כך למשל 37.על מנת להתחיל את שנת הלימודים תשפ”ה בקרבת בית הספר המיועד
במקרה הבא:
אז אני עזבתי את [המלון] באמת לפני שבועיים. באיזה שהוא שלב קודם כל ראיתי
] X[ שכל העניין של הקרווילות מתעכב, אבל הסיבה העיקרית זה ש[הבן] מתחיל
בשבוע הבא, וכשרשמתי אותו אני חשבתי שעד סוף יולי אנחנו כבר נהיה
בקרווילות. אבל אנחנו לא ואמרתי אני לא יכולה לנסוע כל יום, זה
כל יום. אז אמרתי טוב, סיבה למסיבה נעזוב. אז בגלל זה אנחנו פה,
שזה מעולה. או קיי זה גם מאפשר לי. קודם כל אני לא במלון.... אני
כרגע גרה ביחידת דיור עצמאית, פינוי עצמי באיזה שהיא יחידת דיור
אצל מישהי שהציעה לי עם [הבן]. ואנחנו ממתינים להשלמת שכונת הקרווילות
שהמדינה בונה לנו כיישוב זמני, אנחנו יישוב שזכאי, אז מחכים שזה יסתיים
כדי שנעבור לשם. [הדירה] ממש ממש בזול, והיא אומרת תישארי כמה שאת
צריכה. בקיצור היא ממש סבבה איתנו. זה סלון ושני חדרי שינה. מטבח קטן.
ק”מ, מ.א, קיבוץ]4 , דרום עד1+מקלחת. יש פה הכל. [אישה
ההתמקמות לטווח ארוך יותר מאפיינת אפילו את אלו שלא שינו יישוב מתחילת
המלחמה, נדדו עד לקיץ במגוון פתרונות זמניים ביישוב, הלכו וצברו רכוש, וכעת
מתמסדים.ות בתוך פתרונות קבועים ומותאמים יותר לצורכי המשפחה:
בתוך [היישוב], אני אקצר לך שאני בדירה הרביעית, וכשדיברנו על זה
שבהתחלה באנו עם שלושה תיקים. על לול קטן, של התינוקת, שמנו
את כל התיקים שלנו בתוך הלול והעברנו אותו לדירה השנייה. המעבר
מ’, לקח לנו יומיים. 100 האחרון שעשינו זה היה, מרחק של
מיישובי הדרום – או חלקם, שנותרו מפונים. ליישובי הביניים הכפריים במתחמי קרווילות עברו לאחרונה6 בדיור כפרי נמצאים
37
או יעברו בקרוב: כפר עזה ברוחמה, בארי בחצרים, כיסופים בעומר, וחולית ברביבים. כרם שלום נותר בכפר הסטודנטים של
. פעילות מנהלת תקומה, דוח 1.10.2024 ,אשלים וחלק מנחל עוז נשאר במשמר העמק. מנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה
.35 . לפתרונות הביניים בעיר ראו לעיל בעמוד21 ’ביצוע, עמ
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן42
אנחנו סידרנו לעצמנו אחרי כל התקופה הזאתי, לפחות הגודל והתמהיל
המשפחתי שלנו זה בגלל שאמא של אשתי גרה אתנו, אז כל מקום שלא נקבל
חדר שינה אחד הולך אליה לבד. זה אומר שכולנו ישנים בחדר שינה ביחד, זאת
אומרת זה לא משנה איזה גודל בסופו של יום אז מה שמצאנו זה שיש דירה
אחת שיש לה דלת מתחברת. אז אמא של אשתי גרה בצימר נקרא לזה מספר
שתיים שזה חדר בלי חלון אבל עם דלת מתחברת אלינו יש לה את המיטה, את
השירותים והיא צמודה אלינו אבל אפשר לסגור את הדלת, לקבל את הפרטיות
ומשהו מטר כאילו מטבח, זה המעבר החיובי זאת 20 שלה. אנחנו בדירה שלדעתי
אומרת, כי לבן שלי יש חדר ולנו יש חדר שינה. הבת שלי עדיין בלול ישנה אז
היא איתנו בחדר, אבל את יודעת, לילד יש חדר ולנו יש חדר אז.. היינו ישנים,
חודשיים וחצי ישנו ארבעתנו על אותה מיטה. אין מטבח נורמלי בכלל.
העניין הוא כזה, אנחנו גרים פה ביחידות יחסית משופצות, וזה קצת יותר נעים,
אבל מעבר לחוסר נוחות והצפיפות, זה חוסר העצמאות. היום הזה
שנשבר לי וביקשתי שיביאו לי פלטה חמה, הכנתי חביתה בבית,
הרגשתי כמו מלך עולם. הייתי אחראי. כי גם המקרר זה מיני פריג’ים כאלה.
אז מה שאת ראית שקורה זה שלרוב האנשים מתחילים לבנות מטבחים בחוץ
או לשים מקררים יותר גדולים בחוץ. בהתחלה היה לנו מכונת כביסה אחת.
בימים הראשונים, בשבוע הראשון, חמודים החברי קיבוץ עשו לנו כביסה, תרמו
לנו מזמנם מה שנקרא, נהיינו חברים נורא טובים של כמה משפחות שעשו לנו
2 , צפון עד2+שבע מכונות [גבר, נ-כביסה, אז היום יש לנו מערך של איזה שש
ק”מ, מ.א., קיבוץ]
במהלך המסע גדל – באופן פיסי ומטאפורי כאחד, המשא שנושאים.ות עימם.ן
העקורים.ות. החוויה בזמניות מתמדת, בעיקר בבתי המלון אך גם בפתרונות זמניים
בקהילה, הוחלפה בחלק ניכר מהמקרים ביצירת ודאות לטווח מוגבל, בהתיישבות
מחודשת של משק הבית ביישוב חלופי, בדרך כלל בשכירות לשנה. התהליך
ההכרתי הגיע אל שלב חדש של קבלת העקירה מהבית המקורי, וניסיון למציאת
נוחות ביניים חלופית, כמעין ‘רילוקיישן’.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן43
05
‘איך נאחה את הכל?’: במקום אפילוג
הראיונות עם הפליטים.ות בארצם.ן הגיעו לא פעם למחשבות על העתיד. זו לא
הייתה שאלה מובנית בריאיון, אך הנושא עלה בשלל הקשרים. נדמה כי המשותף
להם הוא הכמיהה לוודאות, אשר לא פוגשת את המדיניות הקיימת של הארכות
הפינוי:
בעצם אנחנו פה עד סוף שנת הלימודים. אבל, את יודעת, אין לנו טעם להתחיל
לבדוק עכשיו [מקומות שיכון להמשך], דברים כשאנחנו לא יודעים. מה נגיד?
אנחנו באים באוקטובר, אנחנו באים בנובמבר, אנחנו באים ביולי, מתי
אנחנו באים? אף אחד לא יודע. כאילו את יודעת צריך גם שיהיה
לך איזה שהוא משהו להתכוונן אליו. אז אני מקווה שהם לא חודש לפני
פתאום יגידו לנו ‘שומעים? באוקטובר זה נגמר’. בטח ובטח כשבאוקטובר זה
כל החודש חגים לא נוכל לעשות כלום גם אם עוד נרצה. מקווה שיודיעו לנו
בזמן, כאילו שאנחנו נוכל להתארגן. אבל אנחנו גם נעשה הרבה רעש ובלאגן...
ק”מ, מ.א., קיבוץ]4 [אישה, ילדים בוגרים, דרום, עד
מהציטוט עולה כי אי הודאות נותרת נחלת הפליטים.ות בארצם.ן גם בשלבי
הביניים, וכי היא קשורה לא פעם לאמון שנשבר עם מוסדות המדינה.
תראי אנשים טובים יש כל כך הרבה. באמת. כל מי ששמע את [הסיפור שלי].
כל השכנים פה בבניין שפגשו אותי אמרו לי ‘אם את צריכה משהו’, תמיד מוכנים
לעזור, באמת אנשים. בכל, בכל דבר ששומעים על המצב הזה, מוכנים באמת
לעשות הכל. עכשיו חיפשתי את הדירה, את הבית הבא שלי, אז קישרו אותי
עם איזשהו בן אדם שעוזר לאנשים לחפש דירה במקום שנוח להם... באמת
אנשים יוצאים מדעתם לעזור. זה מקל מאוד כי האכזבה על המדינה
ועל הגופים והמוסדות של המדינה הם כל כך גדולים. שאני באמת.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן44
חושבת על זה כל הזמן אילולא היה את האנשים האלה הטובים
שעוזרים מכל הלב בכל כך בשמחה וברצון טוב, המדינה הזאת לא
הייתה, לא הייתה. כל הזמן הוא היה, יש פער בלתי נתפס והפער
הזה לא, לא, לא מצליח להתאזן. זאת אומרת זה לא שהמדינה עשתה מי
יודע מה בשבילנו בתקופה הזאת, חוץ מאשר לתת לנו את המענק אכלוס הזה.
שהוא זהו הוא נגמר ואין לי מושג איך אנחנו, איך אני ממשיכה הלאה אחר כך
ק”מ, מ.א., קיבוץ]7-4 ,[אישה, ילדים בוגרים, דרום
מוסדות המדינה מוצגים כמי שתפיסתם צרה ואינה מאפשרת בחירה חופשית,
החשובה כל כך לשיקום הא.נשים, משקי הבית והקהילות. היעדר הבחירה נתפס
ככוחנות, ואף כ’אונס’:
תקומה והמדינה אונסות את התושבים לחזור, בשדרות איימו על מורות
שלא יחזרו שיקחו להם גם את הזכויות כנפגעות פעולות איבה... האופציה
לא לחזור לא על השולחן. זה האונס [הפרטים בידי הכותבות]
אותו אמון החשוב כל כך ליצירת תמונת עתיד ומעט ודאות, נשבר לעיתים גם
בבית ובקהילה. הדבר מערער את היחסים במשק הבית עד כדי דיווחים גוברים על
התפרקות:
האמון נשבר לא רק עם המדינה והמוסדות, אלא גם עם הרשות וגם – קשה
מכל – בתוך הבית, בין הורים לילדים למשל, שכועסים שלקחו אותם למקום כזה.
נורא. משפחות מתפרקות, כבר ארבע קיבלו דירה נפרדת [לאחד.ת
2 , דרום עד3+מבני.ות הזוג]. הקיבוץ מתפרק מה שלא קרה בהתחלה [גבר, נ
ק”מ, מ.א.; קיבוץ]
ההתפוררות ותחושת החידלון לגבי העתיד, מאפיינת בעיקר את הוותיקים.ות,
חלקם בני.ות היישובים קודם לקום המדינה:
אני פסימי. אני שואל את עצמי לא פעם איך העסק הזה יחזור
לקדמותו? איך כל מה שנשבר, ונקרע ונפרם, איך נאחה את הכל,
איך נחבר את הכל ביחד, אם זה לא יהיה מיידי. אבל מאחר וזה לא
מיידי, וזה מתמשך ומתמשך. ואף לא אחד, לא זורק לנו איזה פרור
של רעיון, של תקווה, של משהו – לחודש הבא, לעוד חצי שנה, אז
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן45
כל אחד מסתדר ואני לא יודע כמה יחזרו לקיבוץ. [הקיבוץ] היה במצב
שנים, היינו בחובות עצומים של 25 , שנה20 כלכלי איום ונורא, אני יודע לפני
עשרות מיליונים לבנקים שלא היו יותר מדי חברותיים ויצאנו מזה. ולא היתה
אווירת נכאים, ידענו שקשה, ידענו שנצטרך לעבוד כמה וכמה שנים כדי לצאת
מזה, ויצאנו מזה. אבל עכשיו אין תקווה, אין על מה להסתכל קדימה [גבר,
ק”מ, מ.א., קיבוץ]2 ילדים בוגרים, צפון, עד+נ
בסופו של דבר, מרבית התושבים.ות שנותרו מפונים.ות, עדיין לא יודעים.ות מה
יעשו ביום שאחרי, מתי הוא יהיה ואיך יראה:
תראי, לגבי העתיד, אני לא חושבת שיש לנו מספיק מידע כדי לדעת מה נעשה.
ואיך המלחמה תיגמר. האם יגיעו לפתרון מדיני או צבאי או אני לא יודעת. לכן
אין לי תשובה. אני מיישבת את הצפון, אני גרה על הגבול, אבל איזה
הורה אחראי יעשה את זה לילדים שלו? אלא אם כן אתה דתי פנטי.
אז לא נראה לי שיש פתרון שזה די מדכא שאין פתרון, אז אני יכולה להגיד
שלא רואים את העתיד והחוסר ודאות, אני חושבת שזה מה שהכי
ק”מ, מ.מ.]2 מקשה על האנשים. [אישה, ילדים בוגרים, צפון עד
• • •
, בעת סיום הכתיבה של מסמך זה, פרצה מלחמה כוללת 2024 באמצע ספטמבר
בצפון. מרבית המפונים.ות מקו האש חזרו אליו ממרחק – בגליל התחתון, בעמק
הירדן, בעמק החולה, ברמת הגולן ובמפרץ חיפה. שינויים אלו לוו בצירוף היעד של
השבת התושבים לצפון ביעדי המלחמה. נדמה שהיעד לא יושג מבלי להקנות תמונת
עתיד שתמשוך חזרה את התושבים.ות, תספק מגוון של פתרונות רגישים ומותאמים
ולא ‘תאנוס’ לפתרון יחיד. השיקום מתחיל בבנייה מחדש של האמון – במדינה
ומוסדותיה, בקהילות שהתפזרו, במשקי הבית. את מסך האשליה שאפיין את
גן העדן בו פתחנו יומן זה, לא ניתן יהיה להשיב, ובמקומו יש לשקם את האמון
במעשים ופתרונות. לכמה מאלו נתייחס להלן.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן46
מסקנות
והמלצות למדיניות
יומן המשא שהובא אינו מיועד לתיעוד בלבד. הוא מיועד – בשילוב מסמכים קודמים
– לקידום מדיניות בהווה וגם בעתיד הקרוב והרחוק חלילה.
כמכלול, על מדינת ישראל, שפינתה א.נשים בן לילה מביתם.ן, האחריות
לשיקומם.ן. הכרה בכך היא שלב הכרחי בדרך לקשיבות גוברת לאנשים,
הנשים והילדים.ות שמשלמים.ות מחיר כבד על אבדן מוחשי של בית ושייכות,
של ביטחון, ודאות ושגרה. כל אלו הנמשכים מעל לשנה הופכים את כולם.ן
לפגיעים.ות, הדורשים.ות שיקום ברמת הפרט, משק הבית וגם היישוב והאזור.
על המדינה לגבש תכנית רב שנתית לשיקום שיתחיל כבר בעת פינוי ארוך טווח,
ויפה שעה קודם, תוכנית שבה גם אזורים ישגשגו אך גם הא.נשים ומשקי הבית
שחרב עולמם.ן.
להלן מובאות מספר המלצות כלליות העולות מהמחקר הנוכחי, לקידום תיקונים
מהותיים בתפיסה ובפרקטיקה של מדיניות הפינוי הקיימת בראי הקולות והצרכים
העולים מהשטח:
0 .1
מומלץ להכיר בפגיעות הייחודית של המפונים.ות, ולקבוע כי יהיו זכאים.ות
לתמיכה מתמשכת בדמות קצבה או תגמולים חודשיים – שיהוו מענה נרחב
לצורכי השיקום של המפונים.ות, לטווח הבינוני ולטווח הארוך. בבחינת החלופות
באמצעותן ניתן יהיה לקדם פעולה זו מומלץ לבחון את מנגנון התגמולים
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן47
, ולשקול1970-הפועל מתוקף חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש”ל
38.הוספת טעם לזכאות עבור מפונים.ות לטווח ארוך
0 .2
כדאי לשנות את תפיסת השיקום לכזו המתחילה בעת הפינוי, ולהרחיבה
לרמות הפרט ומשק הבית. שינוי פרדיגמטי זה יאפשר לקדם מדיניות שתבטיח
הגנה מתמשכת ומעטפת של מסלולי שיקום עבור כלל המפונים.ות, כולל
אותם פרטים שבוחרים לא לחזור ליישובי המקור המפונים, לתקופה שלא
39. שנים5-תפחת מ
0 .3
יש להכיר בכך שלא מדובר בפינוי זמני, ולקבוע בחקיקה כי בחלוף מספר
חודשים (ולכל המאוחר, בחלוף חצי שנה) של פינוי אוכלוסייה כבר לא
טווח. בהתאם לכך, מרגע שמדובר בפינוי -מדובר בפינוי זמני אלא בפינוי ארוך
טווח של -טווח על הממשלה להתוות מדיניות מותאמת לפינוי ארוך-ארוך
שנתית מתוקצבת -אוכלוסיות – במסגרת קידום תוכנית חומש ארצית רב
ומרחיבה, שתכלול מגוון מנגנוני סיוע לתקופות ממושכות (לכל הפחות
לתקופה של שנה), ביחס לתחומי החיים והשירותים החברתיים השונים
(מגורים ופתרונות דיור, סיוע כלכלי, שירותי תעסוקה תומכים, בריאות, רווחה
ועוד). מכל מקום, לאור הדברים דלעיל תקופת השהות במלונות לא תעלה
על שלושה חודשים.
,18 להורה לילד עד גיל₪ 9,310 חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה העניק תגמול טיפול רפואי (תט”ר) בגובה2024 עד יולי
38
– עבור מי שלא עבדו לפני הפגיעה. עבור מי שעבדו לפני הפגיעה סכום התגמול היה בגובה18-14 לבני3,590- לרווק ו₪ 7,180
ממוצע ההכנסה בשלושת החודשים שקדמו ליום הפגיעה לאחר ניכויים (ככל שהוא גבוה מהתגמול לאדם שלא עבד, ועד לגובה
חודשים ועד שנה ולצידו ניתן להגיש בקשה 9 התגמול המירבי המשולם לחייל בשירות המילואים). התגמול ניתן לתקופה של
להכרה בנכות לצמיתות, שמזכה במענק חד פעמי ובקצבה חודשית בסכומים משתנים, לפי אחוזי הנכות הזמנית או הצמיתה.
2023 ) דוח הוועדה הציבורית למתן סיוע לנפגעים מהאירועים שהתרחשו ביום שבעה באוקטובר2024 מתוך: משרד האוצר (יולי
על עדכון בסכומי 18.7.24 ) – ראו הודעה מיום2.07% , סכומי התגמולים עודכנו (עלייה של2024 .; לאחרונה, ביולי21-19 ’– עמ
התגמולים של אגף השיקום באתר משרד הביטחון. לסכומים המעודכנים ראו דף טיפול רפואי תגמול בתקופת הטיפול הרפואי
(תט”ר) באתר הביטוח הלאומי.
בספטמבר1-כיום ניתן סיוע צר בלבד למעגל קטן של תושבים שלא חזרו ליישובים למרות שאלו הוכרזו כבטוחים לחזרה. עד ל
39
יכלו מי שחשו כי הם אינם מסוגלים לחזור ליישובי העוטף, להגיש בקשה לקבלת סיוע מצומצם של השתתפות בשכר2024
, בכפוף לזכאות שתיבחן ע”פ קריטריונים מסוימים. על פי נתוני תקומה שהתפרסו לאחרונה2025 ביוני30-דירה עד לתאריך ה
משקי בית בלבד הגישו בקשות לסיוע המוצע, כאשר סכום הסיוע המרבי למשק בית (לפני השתתפות עצמית) נקבע 500-כ
. מתוך: מנהלת תקומה, משרד רה”מ (אוקטובר 6+ למ”ב של זוג₪ 7,000 למ”ב של יחיד ועד₪ 3,500 לפי מספר נפשות ונע בין
) פעילות מנהלת תקומה לשיקום ופיתוח חבל תקומה ואוכלוסייתו – דוח ביצוע; לפרטי מתווה הסיוע ראו: מנהלת תקומה 2024
) מבחן תמיכה ברשויות חבל התקומה לסיוע לחיזוק הקהילות בעקבות חזרת התושבים לחבל תקומה – גרסה2024 באוגוסט5(
מתוקנת
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן48
.
0 4
מומלץ להכיר בצורך של המפונים.ות בכתובת אחת למענה מול הגופים
המוסדיים הרלוונטיים, ולהקים זרוע ממשלתית ייחודית שתעמוד לרשות
אוכלוסיית המפונים.ות. ראיונות עם מפונים.ות מלמדים על מאבק בחיפוש
אחר מענים בנושאים שונים בשל היעדר כתובת אחידה – זאת לצד
האתגרים הכרוכים בפינוי מביתם. על מנת להקל את מסען.ם של המפונים.ות
מומלץ להקים גוף ייחודי שירכז את אפיקי הסיוע הממשלתי הניתנים
למפונים.ות ויפעל בשמם מול משרדי הממשלה האמונים על מתן סיוע
ופתרונות.
0 .5
יש להכיר בצורך של המפונים.ות להשמיע את קולם.ן ולהיות שותפים
לתכנון מדיניות שיקום הקהילות והאזורים המפונים, ולקדם תהליכים
משמעותיים של שיתוף ציבור לצד חובת ייצוג הולם לנציגים.ות מקרב
אוכלוסיות המפונים.ות והרשויות המקומיות שפונו – בכל פורום רלוונטי
לקבלת החלטות במסגרת מדיניות סדורה ומתוקצבת של שיקום. מן הראוי
שהמפונים.ות עצמם.ן, כמי שחיו במקום ושילמו על כך בחייהם.ן, יקחו
חלק משמעותי בעיצוב מנגנוני הסיוע והשיקום, בהתאם לצרכים העולים
מהשטח.
מרכז אדוה • יומן משא: מסעם.ן של הפליטים.ות בארצם.ן49
סטודיו נעם תמר