חומר רקע
14 ביוני 2020
לכבוד
ועדת הפנים והגנת הסביבה
שלום רב,
הנדון: התמודדות משטרת ישראל עם נוכחות צוותי תקשורת בהפגנות
עמדת האגודה לזכויות האזרח
סיקור תקשורתי הינו הכלי היעיל ביותר של הציבור לביקורת על השלטון. הבאת המציאות לפתחו של כל אזרח היא קריטית לשמירה על שוק דעות חופשי. לדברים חשיבות מיוחדת ככל שהאירועים המסוקרים מצויים בליבת הוויכוח הפוליטי בישראל. מניעת הסיקור, בין אם בהרחקת המתעדים וחמור מכך – בהפעלת אלימות כלפיהם, פוגעת בחופש הביטוי ובזכותו של הציבור לדעת על ההתנהלות השלטונית, לשמוע את הקולות מן המחאה וכן ללמוד על התנהלות המשטרה. הרחקת עיתונאים ומניעה של סיקור של הפגנות ע"י המשטרה פוגעת למעשה במהותה של הדמוקרטיה.
בקיץ 2017, בעקבות דיווחים רבים על מקרים שבהם מנעה המשטרה את כניסתם של עיתונאים לתחומי העיר העתיקה בירושלים במהלך המחאה נגד הצבת המגנומטרים בהר הבית, הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ נגד התנהלות המשטרה. בעקבות העתירה גובש נוהל שמסדיר את המותר והאסור בעניין מניעת סיקור עיתונאי (בג"ץ 6118/17).
ככלל, על המשטרה לאפשר סיקור עיתונאי של מחאות ואף לדאוג לאפשר סיקור כזה, פרט למקרים חריגים. בודאי שלא ניתן להפעיל כוח כלפי עיתונאים או מתעדים כדי למנוע סיקור עיתונאי.
ריבוי המקרים לאחרונה בהם נקטו שוטרים באלימות כלפי עיתונאים שסיקרו מחאות הוא חמור ומדאיג, ומהווה פגיעה חמורה בזכות הציבור לדעת ובזכות לחופש ביטוי. יש להנחות את כלל השוטרים לאפשר סיקור עיתונאי ולמצות את הדין בחומרה עם מי שפעל באלימות כלפי עיתונאים.
חשוב בעניין זה לזכור כי העיסוק העיתונאי במדינת ישראל אינו טעון רישוי ואינו מותנה בהחזקת תעודת עיתונאי, והאפשרות והזכות לתעד אירועי מחאה אינו מוגבל רק לעיתונאים שעובדים בכלי תקשרות מוכר.
תופעה שאנו עדים לה בהפגנות היא מניעה מאזרחים המשתתפים באירוע לתעד אותו או לצלם בו. כך, למשל, שברו שוטרים מצלמה לעובדת של האגודה לזכויות האזרח ופגעו בטלפון סלולרי של עובדת אחרת במהלך מחאת יוצאי אתיופיה בתל אביב, ובתביעה שהוגשה נגד השוטרים זכו התובעות בפיצוי (ת.א 39568-01-17). כאשר תיעדה נציגת האגודה מחאה ואלימות משטרתית בצומת יד מרדכי לפני כשנתיים שוטר חטף מידה את הטלפון הנייד לאחר שניסה, ללא הצלחה, למנוע את התיעוד. רק כאשר פנתה ליעוץ משפטי זרק השוטר את הטלפון לידה.
במחאות רבות שהאגודה לזכויות האזרח מלווה ישנן עדויות על נסיונות חוזרים של המשטרה למנוע תיעוד של סיקור התנהלות המשטרה. לא רק באלימות, אלא גם בהנחיות שניתנות לאזרחים ע"י השוטרים, שמורים להם לחדול מלצלם מפני ששאסור לתעד את התנהלות המשטרה. מנסיוננו רק מפגינים שמכירים את זכויותיהם ממשיכים לתעד את המחאה אחרי ששוטר מורה לו להפסיק, זאת למרות שההנחיה ניתנת בחוסר סמכות.
אין כל מקור חוקי שמאפשר למשטרה למנוע תיעוד בעת מחאה. אין מקור חוקי שמאפשר למשטרה לתפוס טלפונים או מצלמות רק מפני שאדם מצלם אירוע, בין אם הוא עיתונאי ובין אם לא, ולא כל שכן לשבור אותם. ובודאי שאין למשטרה סמכות לפעול באלימות כלפי ארחים שמתעדים במהלך מחאות. התיעוד הוא חלק בלתי נפרד מהזכות לחופש ביטוי ומניעתו פוגע פגיעה קשה בזכות זו.
לאור האמור לעיל, על המשטרה לחדד את הנהלים בעניין זכות התיעוד של כל אדם בכלל ושל עיתונאים בפרט ולהבהיר לכל השוטרים כי אין למנוע מכל אדם לתעד אירועים שבהם מעורבים שוטרים.
בברכה,
רוני פלי, עו"ד