חומר רקע
21 ביוני, 2020
דבריו של מר ראם עמינוח בישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (11.7.18)
שלום לכולם, בעבר הייתי היועץ הכספי לרמטכ"ל, ראש אגף תקציבים. המנכ"ל הקודם מינה אותי ליושב-ראש ועדה שהייתה אמורה לבחון מספר דברים, העיקרי שבהם היה מבחן ההכנסה. הייתה ועדת נאמן, שביטלה את מבחן ההכנסה למשפחות והשאלה הייתה האם מדובר באותו אירוע גם לנכים, כן או לא?
הוועדה התכנסה וחלק מחבריה יושבים פה כרגע, כולל נציגי הנכים, והתחילה לבחון את הדברים. ככל שבחנו את הדברים הסתבר שהדברים הם קצת יותר מורכבים, קצת יותר עמוקים וקצת יותר מסובכים מכפי שחשבנו. זה בדיוק כמו שקורה לכם בהרבה דברים שאתם מתחילים לבדוק.
כדי להבין את זה אני אגיד כמה מילים. כשאתם מסתכלים על תקציב השיקום, כ-3.5 מיליארד שקל בשנה, נחלק אותו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת עוסקת בשיקום פיזי – נשים אותה בצד, היא לא רלוונטית לאירוע שלנו; הקבוצה השנייה היא הקבוצה של הכסף שמועבר לחשבון הבנק. גם אותו נחלק לשני חלקים: חלק ממנו הוא הכסף שמועבר לפי אחוזי הנכות – 46 שקלים כפול אחוזי הנכות. גם בו אנחנו לא עוסקים. החלק האחרון, שבו אנחנו עוסקים, הוא חלק של סכומים שניתנים. לא חשוב אם נקרא לזה נצרך.
סכומים שניתנים שלא רק לפי אחוז הנכות, שלא לצרכי שיקום פיזי אלא על בסיס צרכים אחרים. לא חשוב אם זה נצרך או סוג של תט"ר או לא חשוב מה. את זה בעצם התחלנו לבחון לעומק. ופה אני רוצה לומר כך: אני התחלתי את הוועדה ואני חייב לומר שכל חיי אני איש כספים. אני לא מספיק מבין בדברים אחרים. התחלתי את הוועדה עם מעט מאוד הבנה. גם מה שחשבתי שאני מבין, הסתבר לי שההבנה הייתה לא נכונה. תוך כדי הוועדה פתאום לאט-לאט אני לפחות הבנתי שיש פה אירוע כספי, אבל הוא האירוע השני. האירוע הראשון הוא שיקום. צריך להבין באמת שמה שאנחנו עושים הוא שיקום והוא הדבר הנכון, בלי קשר לכסף. בסוף תמיד מגיעים לכסף, אבל זה האירוע השני. צריך להסתכל כי הרבה פעמים אנחנו עושים משהו טוב, אבל יש לו השלכות רוחב. בכל דבר צריך לבחון את כל השלכות הרוחב.
אני חוזר לשאלה מה ראינו. מייד אחרי מספר מפגשים של הוועדה – היו לנו שם שני פרופסורים שעסקו בתחום וגורמים אחרים – הבנו שמעבר לצד הפיזי, כדי לשקם את הנכה, אחד הדברים הכי חשובים הוא השתלבות בחברה ואחד הדברים הכי חשובים להשתלבות בחברה זה עבודה. השתלבות בעבודה. אחרי שעברנו את זה, ניתחנו לעומק את הדברים ופתאום גילינו שכאשר אנחנו מנסים להסתכל על הסכומים המועברים – בואו נסתכל על נכה שנפצע אתמול בבוקר. כרגע הוא עוד לא יכול לעבוד ועוד מעט הוא ישתקם. בעצם אנחנו אומרים לו כך: אם תלך לעבוד, לא בטוח שאחרי זה נסכים לאשר לך שאתה לא מסוגל לעבוד.
אנחנו מתחילים פה איזה לופ מאוד בעייתי שבו אנחנו מתגמלים את הנכה בדיוק על הדבר שמזיק לו. בדיוק על מה שאנחנו לא רוצים שיקרה. היינו רוצים שהנכה יהיה גם משוקם במובנים שאנחנו מדברים עליהם, וגם כמובן יהיה לו כסף, אבל קודם כל משוקם. משוקם פירושו שלא נמנע ממנו, לא נקשה עליו את היכולת לעבוד. לא נגיד לו: אם אתה רוצה לקבל בפנסיה שלך ככה וככה, אתה חייב להתפטר חמש שנים לפני שאתה יוצא לפנסיה כדי לקבל את ה-4,000 שקלים עד יום מותך. זה ברור, נכון? זה מה שקורה היום. רבותי, זה מה שקורה ואני לא רוצה להיכנס פה לכל העיוותים האחרים.
אני מזכיר שהוועדה לא מונתה לחסוך בתקציב השיקום. זאת לא ועדת התייעלות. זו לא ועדה שמטרתה לראות איך מקצצים ומשלמים פחות. לא בשביל זה התכנסנו. מטרת הוועדה היא לראות איך בתקציב הנוכחי, או עם שינויים אפשריים, אנחנו מסוגלים לגרום לכך שהנכה יוכל להשתקם טוב יותר.
ברור שאילו היינו מצליחים לשלם את אותו כסף וחלק מהאנשים גם היו עובדים ומרוויחים יותר כסף, כולם היו שמחים. שלא לדבר על זה שגם לנכה היה יותר כסף, הוא גם היה משתקם יותר וגם המדינה הייתה משפרת את התל"ג. הוא היה משלם מסים והכול היה נראה אחרת.
ברגע שהבנו את התהליך הזה – אני חייב לומר שבוועדה היו לא מעט אנשים וזאת הייתה ממש הסכמה מקצה לקצה – ברגע שהבנו את התהליך הזה הבנו שאנחנו פשוט מגרדים את הקצה. אנחנו מנסים לצבוע קיר של בית שצריך כנראה רמונט יותר רציני. באותו רגע עצרנו לשנייה וניסינו לפתור את זה.
אני אנסה להסביר איך מודדים עבודה. אז כל רעיון נחמד שהבאנו, כבר היו כאלה שאמרו לי: תקשיב, זה כבר בחוק, רק שאף אחד לא אוכף אותו ואף אחד לא מיישם אותו. פתאום הבנו שלא מספיק רק לעודד עבודה, צריך גם לא להקשות מהצד של הנכים. כלומר, אתה חייב לבוא משני הצדדים: אתה לא יכול להקשות על הנכה לצאת לעבודה ואתה צריך לעודד מהצד של המערכת.
ואז נכנסנו לתהליך הזה שהוא לא פשוט, ואני אנסה להסביר את הרעיון הכללי. הרעיון הכללי אומר כך: להפסיק להסתכל מה הנכה עושה, מה הוא מרוויח. לא רק דברים מסוימים במבחן ההכנסה. להפסיק להסתכל עליו. זה שהוא שירת בצבא או במקום אחר, נלחם בשבילנו ונפצע לא אומר שעכשיו אני צריך כל היום לעקוב אחריו ולראות מה הכנסתה של אשתו וכמה כסף יש לו בבנק ודברים אחרים. אני לא רוצה לדעת, לא רוצה גם לדעת אם הוא עובד.
מה אני רוצה בעצם? אני רוצה להגיד כך: בואו נסתכל על כל אחד מהנכים, משהו שיש לו תקדים עולמי, ונראה כמה פגענו ביכולתו לעבוד. אני לא רוצה להיכנס פה לנוסחאות, אבל נראה את זה. באחד פגענו 40%, ואני אומר "פגענו" כי אנחנו שלחנו. באחד פגענו אולי 60%. אני לא יודע כמה. שימו לב, אחוז הפגיעה הוא כמובן לא אחוז הנכות. אלה שני דברים שונים. אבל פגענו ביכולת שלו. זה שהוא עובד משרה מלאה לא אומר שלא פגענו. יכול להיות שאם זה לא היה המצב, הוא היה עובד במשרה וחצי והיה מרוויח יותר. לא יודע. נראה את הפגיעה, נשלח צ'ק בדואר. לא צריך לבוא לבקש, לא צריך לבוא להתחנן, לא צריך לבוא ולהראות שאתה לא עובד, שאתה כן עובד, שיש לך כסף. נשלח לך צ'ק בדואר וזהו.עוד דקה אנחנו בטכנאות. כרגע אני מנסה להסביר את הרעיון תחת מגבלת הזמן, ואני אעבור גם לטכנאות. לא למספרים, אבל לטכנאות. אני מנסה להתקדם כדי לחדד את הרעיון כדי שהוא יהיה ברור.
אם פגענו במישהו ויכולת העבודה שלו נפגעה ב-40%, ה-40% האלה יחושבו כפול משהו – אני לא רוצה להיכנס עכשיו לפרטים בדיוק – וזה הכסף שהוא יקבל. אתה עובד? אושר ושמחה – גם תשתקם יותר טוב, גם יהיה לך יותר כסף כי אתה גם עובד וגם תקבל את הצ'ק, גם המדינה תיהנה בתל"ג ממה שאתה עושה וכולנו נשמח.
אתה לא עובד? זה הצ'ק שלך. אנחנו ננסה לעזור לך ולמצוא לך מקום עבודה. ככל שנצטרך פחות להתעסק עם ההתחשבנות של הקיזוזים, של הבדיקה ושל הדברים האלה, יהיה יותר זמן לכוח האדם להתעסק בדברים האלה. זה הרעיון באופן כללי.
אני אנסה להציג את הקשיים בחמש דקות, כדי שלא כל אחד יציג לי את הקשיים. יכול להיות שגם אתם תמצאו קשיים שלא חשבתי עליהם, אבל אני חושב שכבר חשבנו על רוב הקשיים. ויש המון קשיים.
בואו נתחיל בקושי מהבסיס של הבסיס של הבסיס – איך מגדירים בכלל את אובדן הכושר? איך מגדירים כמה מכושרו לעבוד הוא איבד? נתחיל קודם כל מזה שאנחנו לא ממציאים את הגלגל. מי שיסתכל על פסיקות של בתי משפט, חברת הביטוח אומרת שהוא בכלל לא איבד כלום והוא אומר שהוא לא מסוגל לזוז ובית המשפט אומר את שלו. יש תקדימים, יש נתונים, יש דברים. יש על מה להתבסס. זה לא פשוט, אין ספר מסודר. זה מה שאנחנו מנסים לעשות. הבסיס הוא קודם כל להגדיר.
אחרי שהגדרנו את זה – צריך להבין שאני לא מבין בזה כלום – אנחנו צריכים צוות מקצועי שמבין. צריך להבין מי זה הצוות, איך הוא נראה. צריך להבין האם אנחנו רוצים ששלושה נכים שקרה להם בדיוק אותו אירוע יקבלו את אותו אחוז אובדן כושר. התשובה, אגב, היא כן. כי אם התשובה היא לא, זה אומר שאני כבר מתחיל לראות מי אתה ומה אתה ולעקוב אחריך ולבלוש ולהסתכל בתלוש.
אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שתעשה מה שאתה רוצה. ולכן אנחנו בעצם רוצים לייצר איזושהי אחידות. אני מנסה לצייר לכם את שולחן הוועדה, כדי שתבינו. בצד אחד יושבים נציגי הנכים, בצד השני יושבים נציגי התקציבים של הביטחון והתקציבים של המדינה, ומנסים לראות איך אנחנו כל הזמן מאזנים את הדברים, מייצרים פתרון שאפשר באמת להביא.
השלב הבא הוא להגיד: אוקיי, הוא איבד 40%. כשמישהו בגיל 43, רואה חשבון, פועל בניין – לא חשוב מה הוא – עשה תאונת דרכים וצריך לשלם לו, יש לו מקצוע, חברת הביטוח יודעת להגיד מה הוא איבד. כשאנחנו מדברים על בחור בן 9. אין לנו בכלל מושג מה הוא יעשה. האירוע יותר מסובך ואנחנו צריכים להתחיל להגדיר על מה אנחנו בוחנים את אי היכולת, את אובדן הכושר שלו. כפול איזה מספר אנחנו שמים. אני לא אכנס לכל הפרטים, אבל אני אומר שוב שיש פה המון המון פרמטרים שצריכים להגדיר.
האירוע קצת מורכב בעוד נושא – יש אנשים שמקבלים היום נצרך. אנחנו לא רוצים לבוא למישהו שהיום מקבל נצרך ולהגיד לו: יש שיטה חדשה, בוא. לא, אם הוא מקבל נצרך ורוצה לעבור לשיטה החדשה, בשמחה. אם אתה לא רוצה, לא רוצה. לכן הטכניקה היא לא בכפייה אלא בהבנה. כולם צריכים להסכים, כולם צריכים לאהוב את זה. יש אנשים שאולי יישארו בשיטה הישנה. כל מי שהיום איבד 40% מכושר העבודה שלו, נניח, והוא בגיל העבודה, והוא ממשיך לעבוד במשרה מלאה, יקבל צ'ק הביתה. אני אומר שוב שהתהליכים יותר מורכבים.
אני אגיד את זה עוד פעם. בשיטה החדשה, כשבן אדם מקבל צ'ק הביתה לפי אחוז אובדן הכושר שלו, לא רק שאני לא עושה לו בדיקה של הכנסותיו. אני לא עושה לו שום בדיקה. אני אפילו לא עושה בדיקה אם הוא עובד. אני לא בודק שום דבר. לא רק את מבחן הכנסתו אני לא בודק בשיטה החדשה, האנשים החדשים. שום דבר אני לא בודק. כלום. אני חוזר שוב לעניין הזה ואני רוצה לדבר גם על נושא דור א' ודור ב' ועל ביטול מבחן ההכנסה. אני אארוז את הכול ביחד.
כשאנחנו מדברים בדיני עבודה על אנשים שעובדים, נורא קל לעשות דור א' ודור ב'. אומרים: כל מי שעובד הוא דור א', מי שייכנס מחר לעבודה הוא דור ב'. פה זה מסובך. פה יש לי קצת יותר דורות. מי שחס וחלילה מחר ייפצע, הוא דור ב'. על זה אין שאלה. מי שהיום נצרך הוא דור א'. הוא שם. מי שנמצא היום במצב שבו הוא נכה, יש לו אובדן כושר והוא עובד, אנחנו רוצים להגיע למצב שמבחינתנו הוא דור ב'. הוא מייד מקבל כאילו הוא נכנס לנכות היום ומקבל את הצ'ק בדואר. זו הכוונה. כמובן, את הכול צריך לראות במספרים, שאנחנו מסתדרים עם זה. וזה אומר גם שאנחנו לא בוחנים לו שום דבר – לא מבחן הכנסה ולא שום דבר.
אם את מתכוונת למי שיחליט להישאר בשיטה הישנה – מי שיישאר בשיטה הישנה, כרגע ההסתכלות שלנו אומרת שהוא נשאר בשיטה הישנה as is. לגביו לא משתנה כלום. מה שמשתנה זה שכל מי שנכנס, עובר לשיטה החדשה, קרי הוא מקבל את הצ'ק בדואר ללא מבחן הכנסה וללא שום דבר אחר. זו הכוונה כרגע.
אני אומר בסוף שהוועדה לא הגיעה לשום מסקנה, לא סגרה שום דבר.