חומר רקע
28 ביוני 2020
לכבוד
ח"כ מיקי חיימוביץ
יו"ר וועדת הפנים והגנת הסביבה
הכנסת
שלום רב,
הנדון: דיון ועדת הפנים ביום 29.6 – "נהלי עבודת משטרת ישראל בזמן הפגנות" – עמדת האגודה לזכויות האזרח
לקראת הדיון הקבוע למחר 29.6 בועדת הפנים בנושא "נהלי עבודת משטרת ישראל בזמן הפגנות", רצ"ב עמדת האגודה לזכויות האזרח בנושא.
האגודה לזכויות האזרח עוסקת בקידום חופש הביטוי והזכות למחאה, ובשנים האחרונות מקיימת פרויקט לליווי מפגינים ולתמיכה בהם, בין היתר באמצעות הפעלת קו חם שמספק מידע למאות מפגינים מדי שנה. הקשר שלנו ל"שטח" מאפשר לנו לזהות תופעות רוחב בעייתיות בהתמודדות המשטרה עם מחאות, כשבראשן השימוש התכוף במעצרים מיותרים.
מעצרים מיותרים
חלק גדול מהמעצרים שנחשפנו אליהם במהלך הפגנות אינם מבוססים על כל עילת מעצר חוקית. לעיתים קרובות נעצרים מפגינים לאחר שניתנת הודעה על התקהלות בלתי חוקית. בשלב זה נעשה שימוש שרירותי וחסר אבחנה במעצר של המפגינים לצורך פיזור ההפגנה והרתעה של המפגינים האחרים. לעיתים קרובות, "מנהיגי" המחאה הם אלה שנעצרים בתקווה שהדבר יוביל להרגעת המפגינים האחרים וכסוג של ענישה. יודגש, כי לא מדובר במעצר של מפגינים אלימים או כאלה שמסכנים את שלום הציבור ולמרות זאת עילות המעצר מוגדרות באופן שרירותי ולא רלוונטי כ"שיבוש הליכי חקירה" ו/או "מסוכנות".
עדות מובהקת לשימוש המוגזם בכלי המעצר בנסיבות אלה ניתן למצוא באחוז המעצרים שהובילו להגשת כתב אישום: רק בכ-30% מהמעצרים שבוצעו בין השנים 2011-2015 בעבירה של "השתתפות בהתקהלות אסורה", "השתתפות בהתפרעות לאחר הוראת פיזור" ו"השתתפות בהתפרעות" הוגש כתב אישום.
גם בעבירות אחרות שאופייניות לאירועי מחאה ניכרים אחוזים גבוהים של מעצרים שלא הובילו להגשת כתבי אישום. כך, לדוגמה, פחות מ-40% מהמעצרים בגין "תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו" הובילו להגשת כתבי אישום. ואכן, ניסיוננו מלמד, כי אנשים נעצרים בגין "תקיפת שוטר" או "הפרעה לשוטר" על דברים של מה בכך: ניסיון להתגונן במקרה ששוטר מפעיל כוח, התנגדות פאסיבית למעצר, צילום אירוע ועוד.
עמדתנו היא, כי לרוב ניתן להימנע ממעצר מפגינים שחשודים בעבירות הקשורות להפגנה וניתן להסתפק, ככל שיש חשד לביצוע עבירה, בעיכוב לצורך רישום פרטי הזהות וזימון לחקירה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 23(ג) לחוק המעצרים. החזקתם של מפגינים במעצר של שעות ארוכות ולעיתים גם לילה ויותר מכך, היא בלתי מידתית.
איזוק ותנאי מעצר
לעיתים קרובות נעשה שימוש באיזוק של העצורים בידיהם גם בשטח וגם בתחנת המשטרה בזמן ההמתנה לחקירה. חשש מבריחה בנסיבות אלה הינו מופרך ואינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 9א לחוק המעצרים. עולה החשש כי האיזוק במקרים אלו משמש כסוג של ענישה או הרתעה.
עוד נתקלנו כדבר שבשגרה בדרישה מעצורות שמבקשות ללכת לשירותים בתחנת המשטרה להשאיר את דלת תא השירותים פתוחה. לא ברור מדוע לא ניתן להסתפק, לכל היותר, בנוכחות של שוטרת ליד תא השירותים ויש לפגוע בצורה קשה כל כך בצנעת הפרט של עצורות.
לעיתים קרובות נעצרים קטינים בהפגנות ובשל הצורך לחקור אותם במהירות לאור המגבלות החלות על חקירת קטינים בלילה, נחקרים הקטינים מבלי להמתין להוריהם ולעיתים קרובות גם שלא על ידי חוקר נוער.
בנוסף, נתקלנו במקרים, ובעיקר בתל אביב, שבוצע חיפוש בעירום על עצורים שהובאו לתחנת המשטרה. נזכיר, כי מדובר לרוב באנשים נורמטיביים נטולי עבר פלילי שחשודים בעבירות פעוטות של התקהלות אסורה ובכל מקרה מדובר בחיפוש בלתי חוקי.
תנאי שחרור ממעצר
במאות מקרים שנחשפנו אליהם נקבעו למפגינים ששוחררו ממעצר בתחנת המשטרה תנאים בלתי סבירים ומופרכים. לרוב, תנאי השחרור כוללים את האפשרות המקסימלית הקבועה בחוק – הרחקה של 15 ימים. גם איזור ההרחקה נקבע בדרך כלל באופן נרחב ככל הניתן – עיר שלמה. לדוגמה, אם אדם נעצר בהפגנה בנתניה הוא יורחק למשך שבועיים מכל העיר נתניה. לעיתים קרובות מורחקים מפגינים ממוקדי הפגנות ספציפיים (מכיכר הבימה, מצומת עזריאלי, מכיכר גורן בפתח תקוה וכו') ולעיתים מאיזורים שבהם צפויה להתקיים הפגנה עתידית. בראיון שהתקיים עם נצ"ב שלומי שגיא, מפקד תחנת לב תל אביב, ביום 14.12.18 עלה, כי הרחקה מ"איזורים מועדים" (שבהם מתקיימות הפגנות) היא אכן תנאי מקובל "על מנת למנוע הישנות מקרים בימים שלאחר מכן...".
עמדתנו היא כי במרבית המקרים מדובר בשימוש לרעה בסמכות להתנות את השחרור בתנאים ואין כל בסיס להרחקת העצורים. נראה, כי מטרתם של תנאים אלה היא למנוע השתתפות בהפגנות נוספות ו"ללמד לקח". הטלת תנאים המגבילים את חופש התנועה ואת חופש הביטוי העתידי של מפגינים כתנאי לשחרור ממעצר היא פרקטיקה פסולה שמנוגדת להלכות מושרשות שנקבעו בעניין זה, כמפורט בפנייתנו המצ"ב. נוכח נסיבות המעצר והעובדה שלרוב אין כל כוונה לבצע פעולות חקירה נוספות, יש לשחרר את העצורים ללא תנאים.
במקרים הבודדים שבהם מפגינים סירבו לחתום על התנאים הדרקוניים ונותרו במעצר עד להבאתם לדיון בפני שופט, מתחו בתי המשפט ביקורת על התנהלות המשטרה ותנאי השחרור. במקרים רבים אחרים, עצורים חתמו על תנאי השחרור כדי שלא להישאר לילה במעצר והגישו ערר נגד תנאי השחרור שלהם. שוב ושוב המשטרה הסכימה לביטול התנאים בעקבות הגשת הערר ובטרם הדיון ולא ניסתה לעמוד על הצורך בהם.
זאת ועוד, במרבית המקרים מסמך השחרור ממעצר הכולל פירוט של התנאים אינו נמסר באופן יזום על ידי השוטרים ואף במקרים שבהם עצורים ביקשו לקבל את המסמך לידם, הוא לא ניתן להם. למרות פניותינו בעניין זה והתחייבות המשטרה כי חודדה ההנחיה באשר לזכאותו של המשוחרר בערבות לקבל עותק מטופס השחרור, בפועל דבר לא השתנה.
בכבוד רב,
אן סוצ'יו, עו"ד