חומר רקע
עמדת תנו לחיות לחיות – הרבעת כלבים וחתולים
חלק נכבד מבעיית הכלבים המשוטטים וממצוקת הכלבים והחתולים בהסגרים ובמקלטי העמותות נובע מהרבעה בלתי מבוקרת של כלבים וחתולים למכירה, ובעיקר כלבים וחתולים "דמויי-גזעיים", הנמכרים באלפי שקלים, שעה שבעלי חיים חסרי בית נמקים בכלביות הרשויות והעמותות. תחת שכלבים וחתולים אלו ימצאו בתים מאמצים חמים ויזכו להזדמנות לחיים מלאי אהבה, בתים רבים בוחרים לרכוש כלבים וחתולים "מיוחסים", שמורבעים במיוחד, למטרות רווח, וסובלים לא פעם ממומים מולדים. עמדתנו היא שיש לאסור מכירה של כלבים וחתולים.
סעיף 21א לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002 מקצה תקציב מיוחד לצמצום התרבות של כלבים, ותקציב לפי סעיף 14א לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994 מנוצל לצמצום התרבות של חתולי קהילה. מטרת סעיפים אלה היא להקצות תקציב לעיקור וסירוס של בעלי חיים משוטטים. הרבעת בעלי חיים מהווה כוח מנוגד למאמצים לצמצום אוכלוסיות הכלבים והחתולים המשוטטים.
מסקר שטח שביצענו בשיתוף ארגון HSI בשנת 2017 עולה שבישראל היו נכון לשנת 2017 כ-30,000 כלבים משוטטים. מדי שנה מומתים ברעל, בזריקות הרדמה ובירי חי אלפים ואולי רבבות של כלבים משוטטים על ידי הרשויות. אלא שמעבר לכך שמדובר באמצעים אכזריים, הם גם לא מועילים בבלימת ההתרבות של אוכלוסיית הכלבים המשוטטים – הדבר דומה לניסיון לנקז מים מבריכה באמצעות דליים, שעה שהברזים הממלאים אותה נותרים פתוחים. הברזים הפתוחים הם התרבות הכלבים המשוטטים, והרבעת הכלבים המסחרית, שחלק מאוכלוסייתם זולגת אל הרחובות ואל השטחים הפתוחים, וחלק מהם נרכשים במקום כלבים שזקוקים לאימוץ בהסגרים ובבתי מחסה של העמותות.
כלבים וחתולים הם אינם מוצר, ולא צריכים לשמש ככאלה. החוק, הפסיקה והחברה הישראלית מכירים בכך שבעלי חיים אינם "קניין" במובנו הפשוט, וכי לטובת בעלי החיים יש ערך מוסרי משמעותי כשלעצמה. מן הראוי שהדבר יתבטא גם באיסור על מכירה של בעלי חיים. חקיקה האוסרת מכירה של כלבים, חתולים וארנבונים בחנויות בעלי חיים, למעט כאלו שהגיעו ממקלטים, אושרה ב-2019 בקליפורניה, מתוך הכרה בכך שחיות מחמד אינן צריכות לשמש כסחורה, או כסמל סטטוס, וכי יש לעודד אימוץ של בעלי חיים חסרי בית לחיק המשפחה, תחת קנייה של בעלי חיים "בייצור אישי".
חקיקה המגבילה את ההרבעה והמכירה של כלבים לבעלי רישיון להרבעה ולמכירה, וכן קובעת תנאי החזקה ותנאי רישיון אחרים, קיימת גם באוסטרליה, בבריטניה, וב-28 מדינות בארצות הבית. בישראל, הצעות תיקון לחוק צער בעלי חיים, הקובעות מגבלות דומות, הונחו על שולחן הכנסת בשנת 2015 ושנת 2019, אולם לא הבשילו לכדי חוק. בבסיסו, תיקון החוק, שקידמנו בעבר ואנו תומכים בו ומצורף לנייר עמדה זה, מגביל מכירה וזיווג של כלבים לבעלי רישיון בלבד, דבר שצפוי לצמצם באופן משמעותי את תופעת הרבעת הכלבים "דמויי הגזעיים", את הריבוי באוכלוסיית הכלבים שהדבר גורם, ואת הגידול בתנאים קשים של גורים והוריהם.
מן הראוי שישראל, כמדינה מתקדמת הסובלת מבעיה חמורה של כלבים וחתולים משוטטים ונטושים, תקדם חקיקה ברוח דומה, שתסייע להתמודד עם בעיות אלו, ותקדם תפיסה לפיה חיות המחמד, הנמצאות בבתים רבים בישראל, הן בנות משפחה, ולא מוצר.