חומר רקע

הסבר קצר על הדיון ביום שלישי: בשנים האחרונות כאשר אזרח בדואי פונה למשרד הפנים בבאר-שבע בבקשה לקבל שירותים (למשל, הנפקת תעודת זהות חדשה במקום תעודה בלויה, הוספת רישום ילד שנולד לספח תעודת הזהות, הנפקת דרכון וכו'), מונחים הפקידים להוציא תחילה את תיקו הפיזי מהארכיב. הפקידים בודקים את התיק ולא פעם מודיעים לאזרח שעל פי הרישום אצלם הוא אינו אזרח אלא תושב קבע, ושהאזרחות ניתנה לו בטעות. בו במקום שוללים את אזרחותו ונותנים לו תעודת זהות, שלפיה הוא תושב קבע. אם האדם רוצה בכך, הוא יכול לבקש להתאזרח, ואולם לצורך כך עליו למלא טופס, לשלם אגרה, להמציא הוכחות למרכז חיים בישראל, ולהוכיח ידיעה של השפה העברית. משרד הפנים פונה למשטרה ולשב"כ לקבל את עמדתם שאינם מתנגדים מבחינה פלילית או ביטחונית לתת אזרחות למי שהיה עד לפני רגע אזרח. אישור הבקשה הוא לשיקול דעת משרד הפנים, ואם הבקשה מאושרת על האזרח להגיע ללשכה, להצהיר אמונים, ואזרחותו תהיה מאותו רגע ואילך. כאמור, הבדיקה ושלילת האזרחות אינה נערכת באופן יזום על ידי הפקידים, אלא רק כשאדם פונה לבקש שירותים. משום כך, יש שלא פונים כלל ללשכה. כל עוד אינם פונים, הם ממשיכים להיות אזרחים, בעלי כל הזכויות של אזרחים, כולל הזכות להצביע בבחירות לכנסת. חוק האזרחות, תשי"ב-1952 אינו מתיר לבטל אזרחות בדרך זו. אפילו האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים (ואין טענה כזו כלל ביחס לאזרחים הבדואים), על שר הפנים להגיש בחלוף שלוש שנים מעת שהאזרחות ניתנה בקשה לבית המשפט לביטול האזרחות. השר והפקידים אינם רשאים לבטל אזרחות על דעתם. בתום ישיבה שהתקיימה בוועדת הפנים והגנת הסביבה ביום 8.12.2015 בנושא "תעודות זהות ורישיון לישיבת קבע בקרב האזרחים הבדואים בנגב" התבקש משרד הפנים לבחון את המדיניות ולהציג לוועדה נתונים בעניין התופעה. עד כה העניין לא קודם ולא הוסדר ונתונים לא נמסרו. לאור האמור לעיל, והצורך בבדיקת הנושא אל מול הגורמים הרלוונטיים, יזמה ח"הכ עאידה תומא-סלימאן לקידום דיון בנושא בוועדת הפנים.