חומר רקע
דברי הסבר
כללי
התקנות המוצעות מותקנות מכוחם של סעיפים 20ד(א)(2) לחוק המים, התשי"ט-1959, סעיף 62ב(א) לפקודת בריאות העם, 1940, וסעיפים 5, 7 ו-18 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961. עיקרו של התיקון המוצע הוא טיוב רגולציה ובין היתר פתיחת אפשרות לשימוש בבוצה הנוצרת במיתקני טיפול בשפכים לצורך הפקת אנרגיה.
תקנות המים (מניעת זיהום מים)(שימוש בבוצה וסילוקה), התשס"ד-2004 (להלן – התקנות הקיימות), הותקנו לפני למעלה מעשור, במטרה להבטיח כי ייעשה שימוש חקלאי בבוצה אשר תעמוד בערכים מקובלים ובאופן שאינו גורם למפגעים סביבתיים או לפגיעה בבריאות הציבור.
בוצה שמקורה בשפכים עירוניים יכולה להיות חומר מועיל לדישון ולטיוב קרקע, מאחר שהיא מכילה ריכוזים גבוהים של חומרים אורגניים המתאימים למטרה זו. עם זאת, בבוצה עלולים להימצא ריכוזים גבוהים של מתכות, חומרים נדיפים שגורמים לריח עז ולמפגעים, פתוגנים כגון חיידקים וטפילים והיא עלולה לשמש מצע להתפתחות חרקים היוצרים מפגע תברואי של ממש.
התקנות הקיימות קובעות כי מפעיל של מיתקן טיפול בשפכים (להלן – מט"ש) יבצע ייצוב של הבוצה בתחום המט"ש טרם פינוי הבוצה מהמיתקן, וכן כי לצורך שימוש בבוצה בחקלאות יבוצע טיפול כך שהבוצה תעמוד בערכים המקובלים בעולם לבוצה המוגדרת "בוצה סוג א'". במסגרת זו נקבעה גם הוראת מעבר שאפשרה שימוש מוגבל בבוצה סוג ב' לתקופה של שנתיים. על פי התקנות הקיימות, לא ניתן לבצע כל שימוש בבוצה פרט לשימוש בחקלאות, והחלופה היחידה לשימוש זה היא פינוי הבוצה להטמנה באתר לסילוק פסולת.
נכון לעת הזאת, 95% מהבוצה הנוצרת במיתקני טיפול בשפכים מטופלת לרמה של בוצה סוג א' ויכולה לשמש לדישון חקלאי. כ- 5% מהבוצה מועברים להטמנה באתרים לסילוק פסולת בהתאם להוראות תקנה 13. עם זאת, הצורך בבוצה בשימוש חקלאי בישראל הינו מוגבל, ונוצר צורך לאפשר שימושים נוספים המקובלים כיום בעולם.
על פי היררכיית הטיפול בפסולת הקבועה בדירקטיבה האירופית לעניין פסולת DIRECTIVE 2008/98/EC on Waste (להלן – הדירקטיבה), יש לתת עדיפות לפעולות השבה של פסולת על פני פעולות סילוק, כלומר, יש להעדיף שימוש מועיל בפסולת – שימוש חוזר, מיחזור או השבה לאנרגיה – על פני סילוק על ידי הטמנה או בדרך אחרת. במסגרת התיקון המוצע ניתנת אפשרות לבצע פעולת השבה לאנרגיה, כלומר להשתמש בפסולת באופן מועיל. מאחר ששימוש בחקלאות, כאשר הוא אפשרי, מהווה מיחזור של הפסולת, יש לתת לו עדיפות על פני השבה לאנרגיה בהתאם לדירקטיבה. עם זאת, כאמור, כמות הבוצה הנדרשת לשימוש חקלאי בישראל בפועל היא מוגבלת, ועל כן נמצא שיש לאפשר שימוש גם בהשבה לאנרגיה. פעולת השבה לאנרגיה עדיפה מבחינה סביבתית על הטמנה באתר לסילוק פסולת או סילוק אחר, ומכאן החשיבות לאפשר אותה.
בנוסף, מוצע לתקן את הערך שנקבע בתקנות לגבי עומס חנקן כללי על הקרקע בשימוש חקלאי, על מנת להתאימו לערכים המותרים של ריכוזי החנקן הכללי בקולחין המיועדים להשקיה חקלאית לפי תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע- 2010 (להלן – תקנות הקולחין).
במסגרת התיקון המוצע, תינתן הקלה בדרישות לביצוע בדיקות, כך שתבוטל הדרישה לבדיקת ריכוז נגיפי מעיים וביצים חיות של טפילים. על מנת להבטיח כי לא תהיה פגיעה בבריאות הציבור כתוצאה משימוש חקלאי בבוצה, מוצע, בהתאם לעמדת הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות, לקבוע כי ערך ריכוז החיידקים המירבי בבוצה יחושב לגבי כל דגימה, במקום ממוצע גיאומטרי או אריתמטי. במקביל ייאסר השימוש בבוצה לגידול ירקות הנאכלים חי או פטריות למאכל אדם, וזאת בין היתר בעקבות מקרי תחלואה בעולם.
כמו כן, לצורך התיקון, נמצא כי נדרשים תיקוני נוסח שונים לתקנות הקיימות, על מנת להבהירן ולהתאימן לשינויים המהותיים המוצעים, כפי שיפורט להלן.
לתקנה 1
מוצע לתקן מספר הגדרות בתקנות הקיימות:
מוצע לתקן את הגדרת "בוצה מיוצבת" על מנת להבהיר את נוסח ההגדרה, וכן להוסיף הגדרה של "ייצוב בוצה". על פי תקנה 3 לתקנות הקיימות, על המפעיל להגיש לאישור השר תכנית לייצוב בוצה ולבצעה בהתאם לאישור. תכנית לייצוב בוצה נועדה לטפל במרכיבים המצויים בבוצה אשר מהווים מקור למפגעי ריח ומצע להתפתחות חרקים. כמו כן, ייצוב הבוצה תורם להפחתת ריכוזי הפתוגנים בבוצה. ייצוב הבוצה יכול להיות חלק מתהליך הטיפול המלא בבוצה במט"ש, או שלב מקדים, שלאחריו מתבצע טיפול נוסף שמביא את הבוצה לרמה של "בוצה סוג א'". תיקון נוסח ההגדרה נועד להבהירה.
תיקון הגדרת "בוצה סוג א'" ו- "MPN", ומחיקת הגדרות "ספר 2", "ספר 3" ו- "PFU" – בוצה סוג א', על פי ההגדרה הקיימת, היא בוצה מיוצבת אשר עומדת בשלושה פרמטרים המפורטים בהגדרה. על פי התיקון המוצע יימחקו שני פרמטרים מתוך השלושה ותיקבע החמרה מסוימת בערכים לגבי הפרמטר הנותר. מוצע לבטל את חובת העמידה בריכוז נגיפי מעיים וביצים חיות של טפילים, ובכך להקל על דרישת הבדיקות ממפעלי הטיפול. הקלה זו אפשרית מאחר שמוצע לאסור את השימוש בבוצה בשטחים חקלאיים המיועדים לגידול ירקות שנאכלים חי, וכן להחמיר את הערכים של חיידקי הקולי הצואתיים וחיידקי הסלמונלה, לפי העניין. כך שהערך הקבוע יהיה מחייב בכל בדיקה ולא יחושב כממוצע גיאומטרי או אריתמטי, כנדרש בתקנות הקיימות. בנסיבות אלה, עמידה באחד מערכי ריכוזי החיידקים הקבועים מספיקה בכדי לוודא שהבוצה המיועדת לשימוש חקלאי לא תהווה סיכון בריאותי, זאת בהתאמה לדרישות מקובלות בעולם כדוגמת הסוכנות לאיכות הסביבה בארה"ב (EPA).
בהתאמה לשינויים אלה, מוצע למחוק ולתקן הגדרות הנוגעות לשיטות הבדיקה ולמסמכים שבהם הן נקבעות.
הוספת הגדרה "השבה לאנרגיה" – כאמור, במסגרת התיקון מוצע לאפשר שימוש בבוצה לצורך הפקת אנרגיה. פעילות זו מסווגת כ"השבה לאנרגיה" לפי הדירקטיבה. קיימות טכנולוגיות שונות אשר יכולות להשתמש בחומר האורגני המצוי בבוצה בריכוזים גבוהים כמקור לאנרגיה. ישנן טכנולוגיות המאפשרות להפיק אנרגיה במיתקנים ייעודיים. מיתקנים אלה יכולים להיות מתקן שריפה ייעודי לקליטת בוצה ממט"שים אשר מייצר חשמל (Incineration plant), או מתקן ייצור חשמל אשר בתמהיל הדלקים שלו מעוניין לשלב בוצה (Co-Incineration plant), למשל: תחנות כוח פחמיות, תעשיית מלט, מתקן לטיפול בפסולת מוניציפאלית.
מחיקת הגדרות "בוצה סוג ב'", "CFU" – מוצע למחוק את ההגדרה מאחר שהיא אינה משמשת עוד בתקנות, כחלק מסדרה של תיקוני נוסח. יודגש כי בוצה סוג ב' שימשה לפי התקנות הקיימות את יישומה של הוראת המעבר בלבד, אשר תקופת תוקפה חלפה כבר בשנת 2007. שיטת בדיקה CFU נמחקת בהתאמה, מאחר שהיא מיועדת לבדיקת בוצה סוג ב'.
החלפת ההגדרה "השר" בהגדרה "הממונה" – הגדרת השר בתקנות הקיימות הינה "השר לאיכות הסביבה או מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן". בפועל הוסמכו גורמים מקצועיים במשרד לביצוע התפקידים לפי תקנות אלה, והם בלבד מבצעים בפועל את הבדיקות המקצועיות והאישורים הנדרשים. הנוסח המוצע הינו נוסח מקובל בחקיקה עדכנית.
הוספת הגדרה "ירקות הנאכלים חי"- שימוש בבוצה סוג א' לצורך גידול ירקות הנאכלים חי עלול להיות מסוכן מבחינה בריאותית לצרכנים. לצורך מניעת מחלות ומפגעים בריאותיים, מוצע להגביל את השימוש בבוצה, כאמור. מוצע להגדיר ירקות הנאכלים חי, כירקות המשמשים בפועל למאכל אדם מבלי שעוברים תהליך חימום כדוגמת בישול, אפייה וצלייה. זאת מאחר שתהליכי העיבוד התרמי מנטרלים את הפתוגנים. פרט לירקות המשמשים באופן שכיח לאכילה ללא עיבוד תרמי, כגון חסה, עגבניות, מלפפונים וכיו"ב, כוללת ההגדרה גם ירקות נוספים שעשויים לשמש לאכילה ללא עיבוד תרמי, כגון סלק, אף אם בשימוש הרווח בארץ נהוג לבשלם, נוכח השימושים האפשריים כירק חי.
החלפת הגדרת "מפעיל" – ההגדרה בתקנות הקיימות הינה "בעל, מחזיק או מנהל של מפעל טיפול בשפכים או של מפעל טיפול בבוצה", ומוצע להחליפה בנוסח המקובל בחקיקה חדשה. הגדרה זו מבהירה כי מבחן השליטה בפועל הינו המבחן הקובע להגדרת "מפעיל", בצד החובה להחזיק ברישיון או בהיתר לפי דין.
במקום הגדרת "סילוק בוצה", מוצע לקבוע הגדרה של "סילוק" אשר מבהירה כי הטמנת בוצה באתר לסילוק פסולת היא שמהווה פעולה של "סילוק" לעניין תקנות אלה, וזאת בשונה מפעולות אחרות המותרות לפי התקנות אשר מאפשרות שימוש בבוצה. הגדרה זו תואמת את הדירקטיבה ואת השינויים הנוספים בנוסח התקנות.
תיקון הגדרות "ספר 1" ו- "ספר 4" – ההגדרות הקיימות של הספרים מתייחסות לשיטות בדיקה המבוצעות על מפעילים. ההגדרות מפנות למהדורה האחרונה של ספרים אלה, ועם זאת מפרטות את שמה של מהדורה מסוימת שאינה תקפה. הפניות אלה אינן נדרשת ומוצע למחוק אותן. עוד מוצע למחוק את ההתייחסות לספריית המשרד, מאחר שהספרייה אינה קיימת.
הוספת הגדרה "פינוי בוצה" – על פי התקנות הקיימות, לא נערכה הבחנה ברורה בין פינוי הבוצה מתחום המט"ש או מיתקן אחר המטפל בבוצה, לבין השימוש או הסילוק של הבוצה. הבחנה זו חשובה לאור הוספת יעדי שימוש נוספים, ולפיכך ההגדרה שנוספה מבהירה כי הוצאת בוצה ממקום היווצרותה או ממקום הטיפול או השימוש בה היא פינוי.
לתקנה 2
מוצע תיקון טכני לתקנה 3 לתקנות הקיימות, לפיו אישור תכנית לייצוב בוצה ייעשה על ידי הממונה במקום על ידי השר בנוסח הקיים.
לתקנה 3
מוצע לתקן את תקנה 4 לתקנות הקיימות כך שנוסח התקנה יותאם להפרדה בין סוגי הבדיקות הנדרשות לבוצה על פי יעד הפינוי. לשם כך, מוצעים תיקונים אלה:
בתקנת משנה (1) לתקן את כותרת השוליים כך שתהיה "רישום וביצוע בדיקות" במקום "סילוק בוצה". ובתקנות משנה (2) עד (5) מוצעים תיקונים טכניים לנוסח התקנות הקיימות, לצרכי התאמה.
בתקנה משנה (6) מוצע להבהיר מהן הבדיקות שהמפעיל נדרש לבצע, כלהלן:
בדיקת ריכוז מתכות כבדות – במסגרת התיקון מוצעת הפחתה של תדירות הבדיקות למט"שים בינוניים (עד אלפיים טון בשנה).
בדיקות של חנקן כללי, זרחן כללי ואשלגן - בתקנות הקיימות קיימת דרישה לכלול בטופס הסילוק של בוצה לפי התוספת השנייה מידע על תוצאות הבדיקות של חומרים אלה, אך לא נקבעה התדירות הנדרשת. מוצע להבהיר את תדירות הבדיקות לפי הדרישות הקיימות בתנאי רישיון העסק של מט"שים.
בדיקות של ריכוזי חיידקי קולי צואתיים וסלמונלה - מוצע כי רק מפעיל המפנה בוצה לשימוש חקלאי יידרש לבצע בדיקות אלה. כמו כן, מוצע להפחית את כמות הדגימות ותדירות הבדיקות, לאור הגבלת השימוש בבוצה לצורך גידול ירקות הנאכלים חי בלבד.
בתקנת משנה 4(ד)(1) המוצעת, מוצע לקבוע הסדר ייעודי לגבי מט"שים המפנים בוצה באופן לא רציף. לגבי מט"שים אלה התדירות הקבועה הקיימת בתקנות אינה מתאימה להערכת איכות הבוצה וקביעת יעדי הפינוי, ועל כן נדרשת לגביהם בחינה והערכה פרטנית לפי כמות הפינוי, שטח הבוצה, אופי המזהמים המצויים בבוצה וכו'.
בתקנת משנה 4(ד)(2) מוצע לקבוע כי בסמכות הממונה להורות על ביצוע בדיקות נוספות, לרבות בדיקת פרמטרים נוספים, במקרה שקיים חשש ממשי לבריאות הציבור או לזיהום מקורות מים. הדבר נחוץ בשל ההקלה המוצעת בתדירות הבדיקות.
לתקנה 4
מוצע להוסיף תקנה 4א לתקנות הקיימות, שעניינה חובת דיווח על נתונים ותוצאות בדיקות. חובת הדיווח היא בתדירות חודשית או דו-חודשית לפי גודל מפעל הטיפול. יצוין כי חובה זו קיימת כיום במסגרת תנאים ברישיון עסק לאותם מפעלים, כך שבפועל אין מדובר בנטל נוסף. הדיווח נדרש לצורך הבקרה על מניעת המפגעים העלולים להיווצר מהשימוש בבוצה. עוד מוצע לקבוע חובת דיווח מיידי במקרים של חריגה מהערכים הקבועים בתקנות כאשר מדובר בשימוש חקלאי, זאת על מנת לוודא כי לא ייעשה בפועל שימוש שעלול לסכן את הסביבה או בריאות הציבור.
לתקנה 5
מוצע לתקן את תקנות 5 ו-6 לתקנות הקיימות, שעניינן צירוף מסמכי לוואי וסימון אריזה של בוצה, כך שנוסחן יותאם להגדרות המוצעות, באופן שהמגבלות שנקבעו יחולו לגבי כל פינוי בידי מפעיל ולא רק לגבי פינוי לאתר פסולת. אין שינוי מהותי בתוכן התקנות.
לתקנה 6
מוצע להוסיף תקנה 6א לתקנות הקיימות, שעניינה ייצוב ופינוי בוצה. התקנה המוצעת מבהירה את החובה אשר קבועה בתקנות הקיימות – לבצע ייצוב בוצה טרם הפינוי מהמט"ש. עם זאת, מוצע להסמיך את הממונה להתיר פינוי בוצה שאינה מיוצבת במצבים חריגים, כגון תקלה, ולקבוע תנאים שימנעו זיהום ומפגעים.
לתקנה 7
מוצע לתקן את תקנה 7 לתקנות הקיימות שעניינה שימוש בבוצה. מרבית התיקונים הינם תיקוני נוסח שנועדו להבהיר את הוראות התקנות. התיקונים המהותיים העיקריים הינם כמפורט להלן:
בתקנת משנה (1) מוצע לתקן את כותרת השוליים כך שיובהר כי היא עוסקת בשימוש חקלאי בבוצה.
בתקנת משנה (א)(4) מוצע להחמיר את הערך המירבי של החנקן הכללי בבוצה מ- 50 ל- 25 קילוגרם לדונם. חנקן כללי עלול לגרום נזק לגידולים החקלאיים ולקרקע ועל כן נמצא כי נדרשת הגבלה נוספת, במיוחד בהתחשב באפשרות לתוספת חנקן בקרקע כתוצאה משימוש בקולחין. יחד עם החמרה זו מוצע לבטל את ההגבלה על שימוש בבוצה בקרקע המושקית בקולחין הקבועה כיום בתקנת משנה (א)(6). על פי הנתונים שבידי המשרד גם כיום אין חריגה מהערך החדש המוצע.
בתקנת משנה (א)(5) – מוצע לתקן טעות בנוסח התקנות הקיימות, כך שיובהר כי כמויות המתכות הכבדות שנקבעו בתקנה זו הן כמויות מירביות בבוצה שנעשה בה שימוש בשטח של 1 דונם בשנה רצופה.
מוצע להוסיף תקנת משנה (ב)(1)(ג), לפיה לא יהיה ניתן לפזר בוצה בשטח המיועד לגידול ירקות הנאכלים חי ופטריות למאכל אדם. זאת לאחר שנמצא כי במקרים אלה קיים סיכון גבוה לבריאות הציבור. יודגש כי הסיכון פוחת משמעותית בירקות שעוברים תהליך עיבוד תרמי טרם אכילתם ועל כן לא הוגבל השימוש לגידול ירקות אלה.
מוצע להחליף את תקנת משנה (ב)(2) לתקנות הקיימות שעניינה בוצה סוג ב'. כאמור בדברי ההסבר לתקנה 1, מכיוון שתוקפה של הוראת המעבר בעניין בוצה סוג ב' חלף, מוצע למחוק מהתקנות הקיימות את ההוראות הקשורות בה, לרבות האמור בתקנת משנה זאת. במקום ההוראה הקיימת, מוצע להסמיך את הממונה לתת הוראות למניעה של שימוש חקלאי בבוצה או לקביעת הגבלות אם הדבר נדרש למניעת זיהום מים או קרקע, וכן מפגעים או מטרדים. כך למשל, לעניין תכולת מתכות כבדות בבוצה, התקנות הקיימות קובעות ערכים לגבי 7 סוגי מתכות. עם זאת, עשויות להימצא בבוצה מתכות מסוגים נוספים שעלולות להוות סיכון ולא קיים לגביהן ערך קבוע מראש. כמו כן, ייתכנו מצבים בהם הקרקע עצמה מכילה מזהמים בריכוזים גבוהים אשר טעונים התייחסות פרטנית.
מוצע להחליף את תקנה משנה (ג) לתקנות הקיימות, ולפרט את תהליך העירום, הפיזור וההצנעה של בוצה בקרקע במסגרת שימוש חקלאי. עיקר המפגעים בתהליך זה הינם מפגעי ריח קשים ומפגעי זבובים, שמתרחשים לרוב בשלב העירום והפיזור של הבוצה טרם ההצנעה. נוכח התלונות הרבות המתקבלות בעניינים אלה, מוצע לקבוע מרחק מינימלי של ערימות הבוצה מבתי מגורים, כבישים ראשיים ועורקי נחלים. בצד זה, מתוך התחשבות בקשיים התפעוליים של פיזור הבוצה בשטחים החקלאיים, מוצע להקל ולהאריך את משך הזמן המירבי לעירום הבוצה בשטח טרם הפיזור – שבוע בקיץ ו- 96 שעות בחורף. עוד מוצע להבהיר כי ההטמנה וההצנעה של הבוצה תהיה בתוך 48 שעות ממועד הפיזור.
לתקנה 8
מוצע להוסיף את תקנה 7א שתאפשר שימוש בבוצה בהשבה לאנרגיה ותיקבע את התנאים לכך. בבדיקה מקצועית שנערכה במשרד, והשוואה עם המקובל בעולם, ובעיקר בגרמניה, נמצא כי לא קיימים תנאים סטנדרטיים להשבת בוצה ממיתקנים מעין אלה, וכי התנאים נקבעים באופן פרטני על פי הטכנולוגיה המסוימת בכל מיתקן.
יובהר, כי מיתקן להשבת הבוצה לאנרגיה הינו עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, בין לפי פרט 5.1ג לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013, ובין לפי פרט 2.4 (תחנת כח), ולא ניתן לבצע השבה במיתקן אלא אם הוא מחזיק ברישיון מתאים לכך. כמו כן, במיתקנים גדולים המבצעים טיפול תרמי בפסולת מוצקה שאינה מסוכנת בכמות העולה על 3 טון לשעה, או מייצרים אנרגיה בהספק העולה על 50 מגאוואט, נדרש היתר פליטה מכוח חוק אויר נקי.
מאחר שפריטי הרישוי אינם מבחינים במקרים בהם נעשה שימוש בבוצה בתהליך השריפה, אין מנוס מדרישה של אישור פרטני שיינתן על ידי הממונה כהגדרתו בחוק אויר נקי, התשס"ח-2008 (להלן – חוק אויר נקי), לאור הסיכון לזיהום האוויר בתהליך השריפה.
לצורך הגברת השקיפות ומתן המידע למפעיל מתקן הטיפול, מוצע כי מפעיל מתקן ההשבה יידרש לתת למפעיל מתקן הטיפול אישור על התנאים לשימוש בבוצה שעליו לעמוד בהם. עוד מוצע להחליף את התוספת השלישית לתקנות הקיימות, שעניינה בשלטי אזהרה לבוצה סוג ב', בטופס מתאים לאישור מתקן ההשבה.
עוד מוצע להוסיף תקנה 7ב שתאפשר לממונה לתת אישור לביצוע ניסוי בבוצה לצורך איתור שימושים אפשריים נוספים. האישור יינתן לאחר התייעצות עם ממונה בריאות. יצוין כי כיום נעשים מחקרים בעולם לצורך איתור שימושים אפשריים, אך לא קיימים שימושים מקובלים מעבר לאלה הקבועים בתקנות המוצעות, כך שלא ניתן לקבוע סטנדרטים לשימושים נוספים.
לתקנה 9
מוצע לתקן את נוסח תקנה 8 לתקנות הקיימות כך שיובהר כי עניינה בשימוש בחקלאות ולא בשימושים אחרים.
עוד מוצע, בהתאם לעמדת משרד הבריאות, להגביל פיזור בוצה בשימוש לחקלאות במקום שמצוי במרחק הקטן מ- 100 מטרים ממקום המיועד להחדרה של מי תהום, על מנת למנוע זיהום מי תהום.
לתקנה 10
מוצע לבטל את תקנות 9 ו- 10 לתקנות הקיימות לעניין בוצה סוג ב', מהטעמים שפורטו לעיל.
לתקנה 11
מוצע להתאים את נוסח תקנה 13 לתקנות הקיימות, לאור התיקונים המוצעים בתקנות. מדובר בעיקר בתיקון הפניות למספרי התקנות כפי ששונו בתקנות המוצעות. עוד מוצע להבהיר כי דרישת סילוק בוצה המכילה חומרים מסוכנים לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב, אינה שוללת אפשרות סילוק הבוצה ליעדים אחרים לפי הוראות אותן תקנות.
לתקנה 12
מוצע לתקן את תקנה 15(ב) לתקנות הקיימות לעניין בוצה סוג ב', מהטעמים שפורטו לעיל.
לתקנה 13
מוצע לתקן את כותרת התוספת הראשונה לתקנות, לאור שינוי מיקום התקנות לפי התקנות המוצעות.
לתקנה 14
מוצע לתקן את נוסח התוספת השנייה לתקנות הקיימות, כך שתתאים לנוסח התקנות המוצע. כאמור לעיל, מוצע לשנות את מונח ה"סילוק" בתקנות הקיימות, למונח ה"פינוי", קרי, הוצאת בוצה ממקום היווצרותה או ממקום הטיפול בה, להבדיל מסילוק הבוצה לאתר לסילוק פסולת.
לתקנה 15
מוצע לבטל את התוספת השלישית לתקנות הקיימות, שעניינה הסדרת שילוט במקרה של שימוש בבוצה סוג ב', מהטעמים שפורטו לעיל, ולהחליפה בטופס לפי תקנה 7א(3).