חומר רקע
י"ח באלול התש"ף
7 בספטמבר 2020
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 67 והוראת שעה), התש"ף-2020
כללי
התפרצות נגיף הקורונה הובילה את מדינת ישראל לנקוט צעדים מרחיקי לכת כדי לצמצם את התפשטות הנגיף. ההגבלות שהוטלו במטרה להילחם בהתפשטות הנגיף הובילו לפגיעה של ממש בפעילות הכלכלית במדינה, וגרמו לכך שחלק מהציבור, שבימים כתיקונם לא היה נתקל בקושי לשלם תשלומים שוטפים או חובות, נתקל במהלך תקופה זו בקושי לעמוד בהתחייבויותיו. בעקבות זאת, אנשים רבים נקלעו לחובות, והדבר הוביל ליצירת חייבים חדשים ולהגדלת הקושי בהחזרי חוב של חייבים קיימים. מדובר בתוצאה קשה לא רק עבור החייבים המתקשים בהחזרת חובותיהם אלא גם עבור הזוכים, שזקוקים אף הם לכסף שמגיע להם.
במטרה לתמרץ תשלום של חובות וחזרה של הצדדים לפעילות כלכלית, וכדי למנוע מאנשים שנקלעו למשבר כאמור להידרדר למשבר כלכלי חמור וארוך, מוצע לתקן את חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – החוק) ולקבוע, בהוראת שעה, הסדרים מיוחדים שיחולו בהוצאה לפועל וייתנו מענה לצרכים הייחודיים שנוצרו בה. הסדרים אלו כוללים:
הארכת מועדים שנועדה לתת לחייבים "מרווח נשימה" שיאפשר להם להתאושש כלכלית ולהסדיר את החוב בטרם יינקטו נגדם הליכי גבייה;
הסדר תשלומים מיוחד שנועד להביא לתשלום החוב בתקופה קצרה תוך הפחתת העלויות בתיק;
הקפאת ביצוע של צווי הבאה ותפיסות רכבים;
מתן סמכות לרשם ההוצאה לפועל לאחד מיוזמתו את תיקי החייב בהוצאה לפועל.
בנוסף, מוצע לקבוע בחוק גם מספר הוראות קבועות הדרושות לא רק לצורך תקופת הוראת השעה אלא גם ביחס לגביית חובות בשגרה, למשל, מתן שיקול דעת לרשם לפרוס חובות לתקופות ארוכות יותר מאלו שקובע החוק וכן קביעת תנאים לעיקול מיטלטלין.
הגדרות – היקף תחולת הוראת השעה
(סעיף 5 להצעת החוק)
סעיף 5 להצעת החוק – הגדרות
"יום הפרסום" – יום פרסומו של חוק זה;
"תיקי הוצאה לפועל שהוראת השעה חלה עליהם" – כלל תיקי הוצאה לפועל למעט תיקים שנפתחו בשל בקשות אלה:
(1) בקשה לביצוע משכון או משכנתה;
(2) בקשה לביצוע פסק דין לפינוי מקרקעין כאמור בסעיף 64 לחוק העיקרי;
(3) בקשה לביצוע פסק דין למזונות שהזוכה בו אינו המוסד לביטוח לאומי;
מוצע לקבוע כי הוראת השעה לא תחול על סוגי התיקים הבאים:
תיקי משכנתה – בדברי ההסבר נטען, כי במימוש משכנתאות על בתי מגורים, חלות ממילא הוראות סעיף 81ב1 לחוק ביחס לדירת מגורים, ולפיהן ביצוע משכנתה על דירת מגורים לא תוגש ללשכת ההוצאה לפועל אלא אם חלפו שישה חודשים כמפורט באותו סעיף.
תיקי משכון – ביחס לרכבים המשמשים כבטוחה לעסקאות ליסינג או הלוואות אחרות נטען, כי אין הצדקה להאריך את תקופת האזהרה, שכן בתיקים אלו, על פי רוב, ניתן צו לתפיסת הרכב על ידי כונס נכסים במועד פתיחת התיק ועיכוב המכירה מביא לפגיעה בחייב עצמו משום שערך הרכב יורד מחודש לחודש.
תיקי פינוי מקרקעין לפי סעיף 64 לחוק – בדברי ההסבר נטען כי תיקים אלה הם לרוב, תיקי פינוי מושכר בין שוכר ומשכיר פרטיים. משכירים שפעלו לקבלת פסקי דין לפינוי ולא הגיעו להסדרים עם השוכרים, הם על פי רוב אותם משכירים שזקוקים לדמי השכירות לצורך הכנסתם השוטפת, ועל כן גם במקרים אלו אין הצדקה להאריך את התקופה. צווי הפינוי ניתנים בפסק דין של בית המשפט, שרואה גם את מצבו הכלכלי של החייב, וחייב שמבקש לדחות את מועד הפינוי יוכל לפנות לבית המשפט בבקשה לדחות את מועד הפינוי.
תיקי מזונות – בדברי ההסבר נטען כי בשל נחיצותם של המזונות לקיומם היומי של הילדים וקיומו של הסדר מיוחד לחוב עבר במזונות, מוצע שלא להחיל על סוגי חובות אלו את הוראת השעה.
נקודות מוצעות לדיון:
תיקי משכנתה שייפתחו בתוך תחילת תקופת הוראת השעה – נוכח הרציונאל העומד ביסוד הוראת השעה המוצעת בעניין דחיית מועדים, מוצע לשקול האם יש מקום להאריך את תקופת 6 החודשים ממועד אי התשלום עד להגשת בקשת ביצוע משכנתה על דירת מגורים, כדי לתת למי שנקלע למצוקה כלכלית במצב הנוכחי, זמן ארוך יותר לנסות ולפרוע את החוב, כדי להימנע מהגעה למצב של מכירת דירת המגורים שלו.
תיקי משכון על רכבים – מוצע לוועדה לבחון מה פשר הפער בין תיקי משכון על רכבים אותם מוצע להחריג מההסדר המוצע, מצד אחד, לבין הוראת שעה ל-3 חודשים שמקפיאה את השימוש בעיקול רכבים, מתוך תפיסה שעיקול שכזה עלול לפגוע ביכולת החייב להתאושש כלכלית, מצד שני.
דחיית מועדים – הוראת שעה
(סעיף 6(ב)(1), (2), (4), (5), (6), (9), (10), (12), (13), (14) ו-(15) להצעת החוק)
נוכח המצב המיוחד שהמדינה נקלעה אליו בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, כאמור לעיל, מוצע לקבוע – כהוראת שעה לתקופה של 9 חודשים – הסדר של הארכת מועדים שונים בהליכי ההוצאה לפועל, במטרה לאפשר לחייבים זמן נוסף להתאושש כלכלית ולהסדיר את החוב בטרם יינקטו נגדם הליכי גבייה.
לאחר שהוגשה למערכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק דין, מומצאת לחייב אזהרה על כך שעליו למלא אחר פסק הדין, לשלם את החוב הפסוק בשיעורים שנקבעו לו או להגיש בקשה לצו תשלומים, ומהם אמצעי הגבייה שניתן יהיה לנקוט בהם כנגדו אם לא יעשה זאת. מרגע המצאת האזהרה לחייב מתחילה תקופה של 20 ימים ("תקופת האזהרה") שבה החייב יכול לשלם את החוב או לבקש להתייצב בפני רשם ההוצאה לפועל כדי שיקבע לו צו חיוב בתשלומים. רק לאחר סיומה של תקופה זו, ניתן לנקוט כנגד החייב בהליכי גבייה.
מוצע לתקן את סעיף 7 לחוק, ולקבוע כי בתקופת הוראת השעה "תקופת האזהרה" תוארך ב-30 ימים, ותעמוד על 50 ימים סך הכל. הארכת תקופת האזהרה נועדה להעניק לחייב זמן ארוך יותר להתארגן לתשלום החוב, או לאפשר לו התאוששות תעסוקתית וכלכלית שתאפשר לו להיערך לתשלום החוב בטרם יגדל החוב ויינקטו כנגדו הליכי גבייה.
התיקון המוצע גורר אחריו תיקוני התאמה בסעיפים שונים בחוק שקובעים פרקי זמן שונים שנגזרים מ"תקופת האזהרה" או מושפעים ממנה, ובכלל זה בסעיפים הבאים: הארכת המועד להגשת בקשה של החייב לצו תשלומים (סעיף 7א(א)); הארכת המועד לקבלת מידע על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו (סעיף 7ב(א2)); הארכת המועד לקבלת מידע על כניסת החייב לישראל (סעיף 7ב2); הארכת המועד לקבלת מידע על קיומו של חוב מזונות (סעיף 7ב3(א)(1)); סיום ביצוע חיוב במסלול מקוצר (סעיף 20ו(א)(1)); חקירת יכולת (סעיף 67(א1)(1)); הזמנה לבירור (סעיף 69יא(א)); צו הבאה (סעיף 69יב(א)); המועד להגשת התנגדות בבקשה לביצוע שטר (סעיף 81א(ג1)); המועד להגשת התנגדות בתביעה על סכום קצוב (סעיף 81א1(ד) ו-(ה))
נקודות מוצעות לדיון:
הקשיים שיש בדחיית מועדים גורפת – דחיית מועדים עשויה לעזור לחייבים במצב הכלכלי הנוכחי ולתת להם מרווח נשימה של 30 ימים נוספים, אך מנגד היא עלולה לפגוע בזוכים שיתכן שאף הם נפגעו מהמצב הכלכלי הנוכחי. זאת, במיוחד נוכח העובדה שדחיית המועדים היא גורפת ואינה מתייחס כלל לשאלה האם מצבו הכלכלי של חייב קונקרטי הורע כתוצאה מנגיף הקורונה או לא. מוצע לוועדה לדון בשאלה מהו האיזון הראוי בין החייבים והזוכים לעניין הארכת המועדים המוצעת, ובכלל זה בשאלה מהו אורך תקופת הדחייה המאוזן והיעיל – האם התקופה המוצעת ארוכה מידי או שמא קצרה מידי.
האפשרות לקצר את המועדים החדשים – תזכיר החוק כלל הוראה שאיפשרה לזוכה לפנות לרשם ולבקש לקצר את המועדים החדשים, וזאת בהתקיים עילות מסוימות, כמו ניצול לרעה של הארכת המועד על ידי החייב או העובדה שיש ביכולתו של החייב לשלם את החוב במלואו. לעומת זאת, הצעת החוק אינה כוללת סעיף דומה. אמנם, סעיף 7(ה) לחוק מקנה לרשם את הסמכות להורות על נקיטת פעולות בתיק עוד בטרם הסתיימה תקופת האזהרה ויש בכך כדי לתת מענה לחלק מהמקרים, אך ספק אם סמכות זו מכסה את כל המקרים שבהם מוצדק לאפשר קיצור של המועדים החדשים. כך, למשל, אם מצבו הכלכלי של החייב כלל לא נפגע כתוצאה מנגיף הקורונה, מדוע שהזוכה לא יוכל לבקש מהרשם לקצר את המועדים החדשים ולקבוע שיחולו המועדים הרגילים? מוצע לשקול האם יש מקום להסמיך את הרשם לקצר את המועדים החדשים, לבקשת הזוכה, החייב או מיוזמתו, אם ראה כי הדבר מוצדק בהתחשב בנסיבות.
הסדר תשלומים מיוחד – הוראת שעה
(סעיף 6(ב)(3), (11) ו-(16) להצעת החוק)
כדי למנוע מצב שבו חייבים שנפגעו בעקבות המשבר הכלכלי הנוכחי – אך יכולת הפירעון שלהם צפויה להשתפר עם הזמן – ישקעו בחובות, מוצע לקבוע כהוראת שעה הסדר מיוחד לתשלום החוב בתשלומים. לפי ההסדר המוצע ישלם החייב את מלוא החוב בתשלומים למשך תקופה שבין 4 חודשים ל-24 חודשים, בהתאם לגובה החוב. ההסדר המוצע מתמרץ את החייב להתמיד בתשלומים, באמצעות הפחתת הריבית שאמורה היתה להתווסף לחוב ללא ההסדר ואי נקיטת הליכי גבייה, כל עוד החייב ממשיך לשלם לפי התשלומים שנקבעו. ההסדר המיוחד המוצע מאזן בין האינטרסים של הצדדים: מצד אחד, התשלום הסופי שישלם החייב לא יתנפח כתוצאה מריבית וכן לא ננקטים נגדו הליכי גבייה. מצד שני, החייב נדרש להתכנס למסגרת תשלומים סדורה והזוכה יקבל את כספו תוך תקופה מוגבלת בזמן.
ההסדר המוצע מבוסס על מודל שהכנסת חוקקה לפני כשנתיים של ההסדר החל על חייב המשלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים, וההוראות שבהסדר האמור יחולו בשינויים הנדרשים לצורך יישום הסדר זה.
נקודות מוצעות לדיון:
יעילותו של ההסדר של חייב משלם לפי הוראת תשלום – האם יש נתונים בדבר יעילותו של ההסדר של חייב משלם לפי הוראת תשלום, ועד כמה הוא השיג את מטרתו לעודד את גביית החובות תוך הפחתת הלחץ על מי שמשתף פעולה? האם ניתן להצביע על עניינים שניתן ללמוד מהפעלת ההסדר הקבוע של חייב משלם להסדר התשלומים המיוחד אותו מוצע לקבוע כהוראת שעה?
סעיף 7א3(א) – תנאים לתחולת ההסדר המיוחד
לפי המוצע, הסדר התשלומים המיוחד יחול על חובות שאינם עולים על 50,000 ₪ שכן ההסדר נועד לייצר פריסת חובות קצרת טווח (עד 24 תשלומים). חייב שמעוניין לשלם את חובו לפי הסדר התשלומים המיוחד נדרש לשלם את התשלום הראשון בתוך 45 ימים (עוד בתוך תקופת האזהרה), ולשלם בהתאמה את יתרת התשלומים כפי שמפורט בתוספת השישית, ברציפות, פעם בחודש ממועד ביצוע התשלום הראשון.
סעיף 7א3(ב) ו-(ג) – בקשת הכרה
מוצע לקבוע כי חייב שמעוניין לשלם את חובו לפי הסדר התשלומים המיוחד, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל בקשה להכיר בו כחייב המשלם לפי הסדר תשלומים מיוחד, בליווי אסמכתה על ביצוע התשלום הראשון. לעניין זה, מוצע להחיל, בשינויים המחויבים, את ההוראות הבאות החלות על חייב המשלם לפי הוראת תשלום בשיעורים: הכרה בחייב כמשלם על ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל (סעיף 69ב5); העברת בקשה להכרה להחלטת רשם (סעיף 69ב6); הכללים החלים על תיק שיש בו כמה חייבים (סעיף 69ב8); ומתן הודעה על הכרה (סעיף 69ב9(א)).
סעיף 7א3(ד) – תוצאות ההכרה בחייב כחייב משלם
בדומה להוראות של חייב המשלם לפי הוראת לתשלום בשיעורים, מוצע לקבוע כי אם הכיר מנהל לשכת ההוצאה לפועל בחייב כמשלם לפי הסדר תשלומים מיוחד, עליו לפעול בשני אפיקים:
ראשית, עליו להפחית בשיעור של 50% את שיעור הריבית שהחייב אמור היה לשלם אלמלא חל הסדר התשלומים המיוחד. לעניין זה יחולו ההוראות סעיף 69ב12 לחוק, הקובעות כי אין בהפחתת הריבית הכוללת כדי להפחית מריבית הבסיס המתווספת לחוב שבו חלה ריבית הסכמית.
שנית, הוא נדרש לפעול לעכב את כל הליכי הגבייה נגד החייב בתיק באופן מיידי. זאת, כדי לשמר את התכלית של הסדר התשלומים המיוחד שלפיו חייב שמתחיל לשלם את חובו בתשלומים עם פתיחת התיק ועוד טרם שחלפה תקופת האזהרה, לא יינקטו כנגדו הליכי גבייה.
סעיף 7א3(ה) – שכר טרחת עו"ד
במסגרת הצעת החוק הנוכחית מוצע לתקן את סעיף 10 לחוק שעניינו שכר טרחת עורך דין, ולקבוע שבעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל ייווסף לחוב החזר קבוע בעד שכר טרחת עורך דין, ושאר ההחזר בעד שכר הטרחה יידחה עד תום תקופת האזהרה. זאת, כדי לתמרץ את החייב לשלם את חובו בתקופת האזהרה. מכיוון שחייב שמשלם את חובו במסגרת הסדר התשלומים המיוחד, פועל לתשלום החוב ובהתאם לכך גם לא ננקטים נגדו הליכי גבייה, מוצע לקבוע שלא ייווסף לחובו של החייב בהסדר התשלומים המיוחד החזר נוסף לזוכה בעד שכר טרחת עורך דין, מעבר לזה הקבוע בסעיף 10ב(א) המוצע.
נקודות מוצעות לדיון:
האם הזוכה יישא בהפרש שכר הטרחה? – אם שכר הטרחה שעורך הדין גובה מהזוכה גבוה מהחזר שכר הטרחה שהזוכה זכאי לו לפי ההסדר המוצע, ההפרש ייפול על כתפי של הזוכה. מוצע לוועדה לשקול את המשמעות של תוצאה זו, במסגרת מכלול האיזונים הנדרשים בהסדר התשלומים המיוחד.
סעיף 7א3(ו), (ז) ו-(ח) – בקשה לביטול הכרה
מוצע לקבוע כי אם חייב לא שילם במועד תשלום אחד או יותר, רשאי הזוכה להגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל בקשה לביטול ההכרה בחייב. לעניין זה, מוצע לאמץ את ההגדרה שבסעיף 69ב2 לחוק, ולפיה יראו תשלום במועד כתשלום שבוצע בתוך 30 ימים מהמועד המקורי שבו נדרש החייב לשלם. הוראה זו נדרשת במיוחד בהסדר התשלומים המיוחד שכן די באי-תשלום של תשלום אחד כדי לבטל את ההסדר. ואולם, לפי המוצע, הוראה זו לא תחול על התשלום הראשון בתיק שכן תשלום בתוך 45 ימים הוא תנאי להחלת ההסדר.
כן מוצע לקבוע – בדומה להוראה שבסעיף 69ב10 לחוק לעניין חייב משלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים – כי זוכה יוכל לבקש לבטל את ההכרה בחייב משלם בנימוק שהחייב לא עמד מלכתחילה בתנאים הנדרשים לצורך ההכרה בו. החליט הרשם לקבל את הבקשה יבוטלו תוצאות ההכרה החל ממועד החלטת הרשם, ואם בקשת הזוכה הוגשה בתוך 30 ימים ממועד שליחת ההודעה על ההכרה לזוכה – יורה הרשם על השבת הריבית שהופחתה לפי סעיף קטן (ד)(1).
מוצע לאמץ את סעיפים 69ב14, 69ב15(א) ו-69ב16 לחוק שעוסקים במנגנון לביטול ההכרה בחייב משלם לפי הוראת תשלום בשיעורים. עוד מוצע, בהתאם לסעיף 69ב17 לחוק שעניינו מניעת ביטול ההכרה, שחייב שהוגשה בקשה להוציא את חובו מהסדר התשלומים המיוחד יוכל לבקש מרשם ההוצאה לפועל שלא להוציאו מתחולת ההסדר אם שוכנע כי מתקיים טעם המצדיק זאת.
סעיף 7א3(ט) – עילות לבקשת ביטול הכרה
מוצע לקבוע שזוכה יוכל לבקש מרשם ההוצאה לפועל להוציא את החייב מהסדר התשלומים המיוחד אם החייב יכול לשלם את החוב במלואו (פסקה (1)) או אם החייב עושה שימוש בהליך לרעה ובין השאר מכיוון שיש חשש ממשי שהחייב יבריח את נכסיו (פסקה (2)).
בנוסף, מוצע שהזוכה יוכל לבקש מהרשם להוציא את החייב מההסדר המיוחד אם לאחר חקיקת החוק ובטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל כרת עם החייב הסדר זהה להסדר התשלומים המיוחד או מיטיב ממנו, והחייב לא עמד בהסדר, ובלבד שהזוכה גילה לחייב במועד כריתת ההסכם שאי-עמידה בתנאי ההסכם תהווה עילה להחרגת חובו מתחולת הסדר התשלומים המיוחד בהוצאה לפועל (פסקה (3)). הרשם יבחן את בקשת הזוכה, ואם ימצא שהחייב לא שילם את התשלומים שנקבעו בהסכם עם הזוכה בשל הרעה ביכולתו הכלכלית לשלם אשר קרתה לאחר כריתת ההסכם, לא יבטל את ההכרה.
סעיף 69א – כללי המנהל לתשלום החוב
בשל הוספת הסדר התשלומים המיוחד שבסעיף 7א3 המוצע שיחול על תיקים שייפתחו בתקופת הוראת השעה, מוצע לקבוע כי סעיף 69א לחוק שמכוחו נקבעו כללים של מנהל ההוצאה לפועל בדבר הוראות לתשלום חובות, לא יחול בתקופת הוראת השעה על תיקים חדשים.
התוספת השישית – טבלת תשלומים בהסדר התשלומים המיוחד
מוצע להוסיף לחוק תוספת שישית שבה יפורטו מספר התשלומים שיידרש החייב לשלם במסגרת הסדר התשלומים המיוחד שמוצע לקבוע בסעיף 7א3 המוצע. כדי להגביר את הוודאות של הצדדים, הטבלה המוצעת מפרטת את גובה התשלום החודשי שחייב נדרש לשלם ולא את מספר התשלומים שעליו יהיה לשלם.
פריסת תשלומים – תיקוני קבע + הוראת שעה
(סעיפים 1, 4, ו-6(א) להצעת החוק)
עם חקיקת חוק חדלות פירעון הושלם הביטול של מוסד "חייב מוגבל באמצעים". הדבר נעשה כדי שמי שאינו יכול לשלם את חובו בתקופות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, ימצה את יכולת התשלום שלו במסגרת הליך חדלות פירעון שבסופו יקבל הפטר מחובותיו, ולא יימצא במשך שנים רבות בהליכי בהוצאה לפועל שלא יביאו לגביית החוב. סעיף 69י1 לחוק קבע, כי ממועד כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף לא ניתן יהיה להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים. במקביל, נוספו לחוק סעיפים 7א1 ו-7א2 שקובעים את התקופות לתשלום חוב בהוצאה לפועל וכן את התוצאה במקרה שחייב מודיע שאינו יכול לשלם את חובו לפי תקופות אלו.
סעיף 7א1 – תקופות לתשלום החוב הפסוק ושיעורי התשלום
התקופה לתשלום החוב הפסוק לא תעלה על תקופה כמפורט להלן:
(1) שלוש שנים – אם סכום החוב אינו עולה על 100,000 שקלים חדשים;
(2) ארבע שנים – אם סכום החוב עולה על 100,000 שקלים חדשים.
סעיף קטן (א) – מוצע להבהיר כי התקופות לתשלום חוב פסוק הקבועות בסעיף 7א1, הן התקופות לתשלום חוב בכל המקרים שבהם רשם ההוצאה לפועל פורס חוב לתשלומים, דהיינו: צו תשלומים לפי סעיף 7א(ג) שניתן לבקשת חייב לפי סעיף 7א(א); צו תשלום בשיעורים לפי סעיף 69 לחוק; צו תשלומים שניתן במעמד הבירור או ההבאה לפי סעיף 69יג(ב)(1) לחוק; וכן צו תשלומים שניתן בצו איחוד תיקים לפי סעיף 74יא לחוק. יובהר, התקופות שבסעיף אינן חלות על פריסת חוב עבר במזונות שלגביו נקבע הסדר אחר (סעיף 69ב1 לחוק).
סעיפים קטנים (ב) עד (ד) – מוצע להעניק לרשם סמכות לקבוע שחייב יוכל לשלם את חובו בתקופה ארוכה יותר מהתקופות שבסעיף 7א1(א), אם סבר שהחייב יוכל לפרוע את חובו בתקופה זו, ובלבד שהארכת התקופה לא תעלה על שנתיים מתום התקופות האמורות, והרשם יידרש להמשיך לעקוב אחר התפתחות התיק ועמידת החייב בתשלומים. עוד מוצע להבהיר, כי ההוראות האמורות אינן מונעות את האפשרות של הצדדים להגיע להסכמות אחרות, ועל כן, רשם יהיה רשאי לתת צו תשלומים לתקופה ארוכה יותר מהתקופות המפורטות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) המוצעים, אם הזוכה בתיק הסכים לכך.
נקודות מוצעות לדיון:
נתונים – כדי לקבל קנה מידה לגבי הזמנים המנויים בסעיף, ופרק הזמן שמוצע לאפשר לרשם להאריך אותם, מוצע לקבל מרשות האכיפה והגבייה את הנתונים הבאים: מה אחוז החובות שמתחת ל-100 אלף ₪ ושמעל ל-100 אלף ₪? מהם זמני הפרעון הממוצעים לחוב שמתחת ל-100 אלף ₪ (קרי: כמה אחוז משלמים תוך שנתיים, תוך שלוש וכו')? מהם זמני הפרעון הממוצעים לחוב שמעל ל-100 אלף ₪ (כנ"ל)?
חייב מוגבל באמצעים וההסדר המוצע – כיצד כניסתו לתוקף של חוק חדלות פרעון, ההסדר שבסעיפים 7א1 ו-7א2 וביטול המוסד של "חייב מוגבל באמצעים" השפיעו על המציאות בשטח? כמה אחוזים מבין החובות שבעבר היו מגיעים למסלול של "חייב מוגבל באמצעים" מגיעים היום להליך של חדלות פרעון?
סעיף 74ט – מבחן יכולת הפרעון
(א) לא יינתן צו איחוד אלא אם כן נוכח רשם ההוצאה לפועל, לאחר חקירת היכולת של החייב ובהתחשב בנכסיו העתידיים, לרבות בכושר השתכרותו, כי החייב יוכל לפרוע את חובותיו בכל התיקים התלויים ועומדים נגדו תוך פרקי הזמן הקבועים בסעיף או אם הסכימו לכך כל הזוכים - תוך פרק זמן ארוך יותר.
לפי סעיף 74ט(א) לחוק, יכולת הפירעון של חייב נבחנת (לעניין מתן צו לאיחוד תיקים) בהתאם לתקופות הקבועות בסעיף 69ג(א) לחוק שדן בהכרזה על "חייב מוגבל באמצעים", ולפי סעיף 74ט(ב) לחוק אם קבע הרשם כי החייב יכול לשלם את חובותיו תוך פרק זמן ארוך מכך, אך לא הסכימו לכך כל הזוכים – "יקבע כי החייב הוא מוגבל באמצעים ורשאי הוא להטיל עליו הגבלות לפי סעיף 69ד".
מכיוון שסעיף 69י1 קובע, כי ממועד כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף לא ניתן יהיה להכריז על חייב כ"חייב מוגבל באמצעים", מוצע לתקן את סעיף 74ט ולהפנות בו לתקופות שלפי הוראת סעיף 7א1(א) (במקום התקופות שלפי הוראת סעיף 69ג(א) האמור), או לתקופות ארוכות יותר אם כל הזוכים הסכימו להארכת התקופות שקבע הרשם לפי סעיף 7א1. כהמשך לכך, מוצע למחוק את סעיף קטן (ב), מתוך הבנה שהרשם אינו יכול לקבוע תקופות זמן ארוכות יותר לפירעון החוב מאלו הקבועות בסעיף 7א1 בנוסחו המוצע.
סעיף 74טו1 – איחוד תיקים בצו תשלומים
מוצע להסמיך את רשמי ההוצאה לפועל לאחד את תיקי החייב בעת מתן צו תשלומים בתיק, גם אם החייב לא הגיש בקשה לאיחוד תיקים. לעיתים, מזהים הרשמים במהלך דיון בצו תשלומים כי כדי שהחייב יוכל להסדיר את מכלול חובותיו יש הצדקה לבצע איחוד של כלל תיקי החייב. אומנם, החייב יכול להגיש בקשה לאיחוד תיקים, אך חייבים רבים אינם מודעים לזכותם זו או שאינם יכולים לעמוד בתנאי הסף של איחוד התיקים – תשלום חודשי של 3% מסכום החוב. הסמכת הרשם להורות על איחוד תיקים יזום מטעמו מעניקה לרשם כלי נוסף בניהול התיק וגמישות רחבה יותר למתן הוראות אשר יביאו להסדרת התשלום בתיקי החייב. במקרה שרשם החליט על איחוד תיקים יחולו הוראות סעיפים שונים של פרק ז'3 שעניינו "איחוד תיקים", למעט ההוראות הנוגעות להגשת בקשת איחוד על ידי החייב.
מוצע לקבוע הוראה זו לתקופה של שנתיים, שבמהלכם ייבחן אופן יישום ההוראה.
אגרות שכר טרחת עו"ד – הוראת שעה
(סעיף 6(ב)(7) ו-(8) להצעת החוק)
סעיף 9א – אגרות על בקשת ביצוע בתקופת הוראת השעה
סעיף 9 לחוק קובע, כי האגרות וההוצאות המשוערות לנקיטת הליך ישולמו על-ידי הזוכה לפני נקיטתו. מוצע לפצל את תשלום האגרות, כך שבמועד פתיחת התיק הזוכה יידרש לשלם 60 שקלים, ללא קשר לגובה החוב בגינו פתח את התיק ולאגרות שנקבעו בתקנות, וההפרש בין סכום זה לסכום שנקבעו בתקנות ישולם בתום תקופת האזהרה עם בקשתו של הזוכה לנקוט בהליכים בתיק. פיצול תשלום האגרה ודחיית חלקה השני עד תום תקופת האזהרה, נועדה לשמור על החוב קרוב ככל הניתן לערכו המקורי כדי להגדיל את הסיכוי שהחייב יוכל לשלם את החוב, וכן לתמרץ חייבים לשלם את חובם בתוך תקופת האזהרה ובכך להימנע מהוספתן של עלויות נוספות לחוב.
עוד מוצע לקבוע כי אם לא שולמה האגרה במשך 90 ימים מתום המועד להגיש בקשה לצו תשלומים לפי סעיף 7א(א) או המועד להגשת התנגדות לפי סעיפים 81א(ג) או 81א1(ד) – התיק ייסגר.
סעיף 10ב – שכר טרחת עורך דין בעד בקשת ביצוע – הוראת שעה
סעיף 10 לחוק קובע כי זוכה המיוצג על ידי עורך דין זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. פרט 9 לתוספת של כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, שנקבעו מכוח סעיף 81 האמור, קובע כי ההחזר בעד הוצאות שכר טרחה של עורך דין בהוצאה לפועל, ייווסף לטובת הזוכה בשני מועדים: (1) בעת הגשת בקשה לביצוע החוב בזמן פתיחת התיק (להלן – שכר טרחה א'); (2) בעת נקיטת הליך גבייה ראשון בתיק, ובלבד שנמסרה אזהרה לחייב וחלפה תקופת האזהרה או המועד להגשת התנגדות הקבועים באזהרה (להלן – שכר טרחה ב').
מוצע לקבוע כי תעריפי החזר שכר הטרחה א' שייווספו לחוב בעת פתיחת התיק יהיו נמוכים מאלה הקבועים בכללי לשכת עורכי הדין, וכי ההפרש מהתעריף הרגיל ייווסף לחוב במועד שבו קמה לזוכה הזכות לשכר הטרחה ב', קרי: בעת נקיטת ההליכים בתיק. זאת, כדי להגדיל את התמריץ של החייב להסדיר את חובו בתוך תקופת האזהרה. כדי לשמור על ערכו הכלכלי של ההפרש, מוצע שלעניין הפרשי הצמדה וריבית יראו את ההפרש של שכר הטרחה שנוסף לחוב, כאילו נוסף לחוב במועד פתיחת התיק.
נקודות מוצעות לדיון:
הפרש שכר טרחה א' – הצעת החוק מבקשת לדחות את המועד שבו ייזקף לטובת הזוכה ההפרש בין מלוא סכום החזר שכר טרחה א' לבין התעריף הנמוך של החזר שכר טרחה א' שבתקופת הוראת השעה (להלן – ההפרש), למועד שבו קמה לזוכה הזכות להחזר שכר טרחה ב', קרי: למועד שבו ביקש הזוכה לנקוט הליכים נגד החייב לאחר שהסתיימה "תקופת האזהרה". משמעות ההסדר היא שאם הזוכה אינו מבקש לנקוט הליכים, ההפרש לא ייזקף לטובתו! כך, במקרה שהחייב שילם את חובו בתקופת האזהרה באופן מלא או החל לשלם את התשלומים שנקבעו לו, ובשל כך הזוכה אינו נוקט בהליכים נגדו, דחיית תשלום ההפרש תהפוך למחיקת זכותו של הזוכה להחזר ההפרש ולכך שהזוכה יידרש לשאת בעלות ההפרש מכיסו. מוצע לוועדה לשקול את המשמעות של תוצאה זו, במסגרת מכלול האיזונים הנדרשים בהוראת השעה המוצעת.
קבלת מידע על חייב + עיקול מיטלטלין – תיקוני קבע
(סעיפים 2 ו-3 להצעת החוק)
סעיף 7ב(א2) – מסירת מידע על חייב בעל יכולת שמשתמט מתשלום חובותיו
(א2) רשם ההוצאה לפעול רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לצוות על כל אחד מן הגורמים המפורטים בטור א' בחלק א' בתוספת השניה, למסור לידיו מידע על החייב המצוי בידו בהתאם למפורט בטור ב' לצדו, אף שלא על יסוד כתב ויתור על סודיות, ובלבד שהחייב הוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, או שרואים אותו ככזה לפי סעיפים 7ג, 67(ד), 69יא(ד), או 69יג(ד) וחלפו 45 ימים ממועד המצאת האזהרה לחייב בהמצאה מלאה.
סעיף 7ב(א2) לחוק קובע שרשם יכול להורות על קבלת מידע על חייב אף אם החייב לא נתן הסכמתו לכך. צו כאמור יכול להינתן רק אם חלפו 45 ימים ממועד המצאת האזהרה לחייב, שהם 15 ימים לאחר תום 30 הימים העומדים לרשות החייב כדי להגיש את התנגדותו לביצוע שטר או תביעה על סכום קצוב. בתקנות נקבע כי תקופת הפגרה של לשכת הוצאה לפועל לא תבוא במניין הימים שנקבעו לעניין הגשת התנגדות כאמור. לפיכך, בתקופת הפגרה סך כל הימים להגשת התנגדות יכול לעלות על 30 ימים, ובמקרה זה עשוי להיווצר מצב שבו ניתן להגיש בקשה לקבלת מידע על החייב לפי סעיף 7ב(א2) עוד בטרם חלף המועד להגשת התנגדות. כדי לשמור על הפרש הזמנים בין המועד להגשת התנגדות לבין המועד למתן צו למסירת מידע על החייב, מוצע לקבוע שצו כאמור יינתן בחלוף 45 ימים ממועד המצאת האזהרה ובלבד שחלפו 15 ימים מהמועד האחרון להגשת התנגדות.
סעיף 21(א) – עיקול מיטלטלין
(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מטלטלין של החייב ומכירתם או על מימושם בדרך אחרת,
משציווה רשאי מנהל לשכת הוצאה לפועל –
(1) להיכנס לחצרים של החייב שבהם נמצאים או עלולים להימצא מיטלטלי החייב ולעקלם;
(2) להיכנס לחצרים שאינם מוחזקים בידי החייב ולעקל מיטלטלי החייב, ובלבד שימסור תחילה למחזיק החצרים הודעה על הצו ועל כוונתו להיכנס אליהם, זולת אם רשם ההוצאה לפועל סבור שמתן הודעה מוקדמת עלול לסכל את העיקול;
(3) למכור את המעוקלים, ובלבד שעברו ארבעה עשר ימים מיום הטלת העיקול והחייב לא שילם את החוב הפסוק; היו הנכסים פסידים, רשאי מנהל לשכת ההוצאה לפועל למכרם מיד לאחר העיקול.
(ב) צו חיפוש לפי סעיף 15 כמוהו כצו לעיקול מיטלטלי החייב שנמצאו תוך כדי חיפוש.
הליך עיקול מיטלטלין כולל כניסה לביתו של חייב והוצאת נכסיו, פעולות שיש בהן כדי לפגוע בזכויות החייב. כמו כן, בדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי להליך זה עלויות גבוהות ביחס להליכי גבייה אחרים שהחייב נדרש לשלמן. נוכח ההשלכות של הליך זה, מוצע לקבוע כי הליך עיקול מיטלטלין יתקיים רק אם : (1) חלפו 6 חודשים ממועד המצאת האזהרה לחייב; (2) החוב המצטבר עולה על 2,500 ₪. בדברי ההסבר נטען כי מטרת התיקון היא להפחית את השימוש בהליך עיקול מיטלטלין, ובדרך זו לייעל את הגבייה במונחי "עלות-תועלת" כך שביצוע ההליך יביא להקטנת החובות ולא להגדלתם. מכיוון שיתכנו מקרים שבהם תהיה הצדקה לעקל מיטלטלין אף מבלי שהתקיימו התנאים האמורים, למשל, בעיקול של מלאי עסקי (שגם הפגיעה האישית בחייב חלשה יותר וגם התועלת מעיקול המיטלטלין גדולה יותר) על כן מוצע להעניק סמכות לרשם לאפשר את עיקול המיטלטלין מטעמים שיירשמו, ואם מדובר בחייב יחיד – מטעמים מיוחדים שיירשמו.
נקודות מוצעות לדיון:
נתונים – בכמה אחוזים מהתיקים נעשה בשנים האחרונות הליכים של עיקול מיטלטלין? מה מידת השכיחות בשימוש בהליך גבייה זה לעומת הליכי גבייה אחרים (כגון: עיקול צד שלישי, עיקול רכב, הטלת מגבלות וכו')? בתיקים שבהם ננקט הליך של עיקול מיטלטלין מה הנתונים מלמדים על מידת יעילותו (עלות ביצוע ההליך אל מול הסכומים שמצליחים לגבות כתוצאה מההליך)? מה שיעור השימוש בהליך עיקול מיטלטלין כלפי חייבים יחידים / כלפי תאגידים חייבים?
צו הבאה ועיקול רכב – הוראת שעה
(סעיפים 7 ו-8 להצעת החוק)
סעיף 7 להצעת החוק – הוראת שעה לעניין צו הבאה
עד תום שישה חודשים מיום הפרסום, בתיקי הוצאה לפועל שהוראת השעה חלה עליהם –
(1) לא יינקטו הליכי הבאה לפי פרקים ז'2 ו-ז'4 לחוק העיקרי ולא יורה רשם ההוצאה לפועל על הבאת החייב לפניו בצו הבאה לפי סעיף 69יב;
(2) על אף האמור בפסקה (1), רשאי הרשם להורות על הבאת החייב לפניו בצו הבאה או על נקיטת הליכי הבאה, אם שוכנע כי ביצוע ההליך נדרש בדחיפות;
(3) תקופת הוראת השעה לפי סעיף זה, לא תבוא במניין הימים שנקבעו בסעיף 74טז לחוק העיקרי לעניין המועד לביצוע צו הבאה שניתן לפני יום הפרסום;
(4) לשכת ההוצאה לפועל לא תקבל בקשה של זוכה להורות בצו על הבאת חייב לפי סעיף 69יב(א), אלא אם כן צוינו בה הנימוקים לדחיפותה וצורף לה תצהיר התומך בבקשה.
נוכח המצוקה הכלכלית שנוצרה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, מוצע לקבוע הוראת שעה ולפיה למשך תקופה של 6 חודשים רשם ההוצאה לפועל לא ייתן צווי הבאה, ולא יינקטו הליכי הבאה לגבי צווי הבאה שכבר ניתנו על ידי רשם, אלא אם כן ראה הרשם שיש דחיפות בביצוע ההליך. בהתאמה, מוצע לקבוע שמועד 90 הימים שנקבעו בסעיף 74טז לחוק לצורך ביצוע צו הבאה שניתן לפני פרסום החוק, יוארך בשישה חודשים.
סעיף 8 להצעת החוק – הוראת שעה לעניין עיקול רכב
עד תום שלושה חודשים מיום הפרסום, בתיקי הוצאה לפועל שהוראת השעה חלה עליהם – לא יינקטו הליכים לעיקול רכב לפי סעיף 21א לחוק העיקרי, למעט עיקול ברישום של רכב במשרד הרישוי.
כדי לאפשר לחייבים להתאושש כלכלית, מוצע שלא לבצע תפיסות רכב בתקופה של 3 חודשים מיום פרסום החוק, שכן תפיסה של כלי הרכב עלולה לפגוע ביכולת ההתאוששות הכלכלית של החייב. ההוראה המוצעת אינה מונעת מהזוכה להטיל עיקול ברישום על רכבו של החייב במשרד הרישוי, כך שהחייב לא יוכל לשנות את הבעלות ברכב ותישמר זכותו של הזוכה לבקש לתפוס את הרכב ולמוכרו, לאחר תום תקופת הוראת השעה.
נקודות מוצעות לדיון:
הליכים נוספים שעלולים לפגוע בהתאוששות החייב – החוק כולל סוגים שונים של הליכי גבייה שניתן להפעיל כנגד החייב שנקיטה בהם עלולה לפגוע ביכולת ההתאוששות של החייב וביכולתו לשוב לתעסוקה. כך, למשל, הטלת מגבלה בנוגע לרישיון נהיגה או הגבלת החייב כ"לקוח מוגבל מיוחד" עלולים לפגוע ביכולת ההתאוששות שלו וביכולתו לשוב לתעסוקה, מדוע, אפוא, מוצע לייחד הוראה זו רק להליך של עיקול רכב?
הארכת תקופות
(סעיף 9 להצעת החוק)
סעיף 9 להצעת החוק – הארכת תקופות
שר המשפטים רשאי להאריך, בצו, את תקופת תוקפן של הוראות השעה שלהלן, לתקופות נוספת, כמפורט לצידן:
(1) הוראת השעה לפי סעיף 6(ב) – לתקופות נוספות של עד שלושה חודשים כל אחת, ובלבד שמשך תקופת תוקפה של הוראת השעה האמורה, לא יעלה סך הכול על 18 חודשים; הארכת תקופת תוקפה של הוראת השעה לפי פסקה זו תהיה באישור ועדת החוקה חוק ומשפט, והארכת תקופת תוקפה של הוראת השעה לעניין אגרות בקשת ביצוע לפי סעיף 9א המוצע בסעיף 6(ב)(7) לחוק זה, תהיה גם בהסכמת שר האוצר.
(2) הוראת השעה לעניין עיקול רכב לפי סעיף 7 – לתקופה נוספת של שלושה חודשים;
(3) הוראת השעה לעניין צו הבאה לפי סעיף 8 – לתקופה נוספת של שלושה חודשים.
מכיוון שהצעת החוק קובעת ברובה הסדרים זמניים שנועדו לתת מענה לחובות שנוצרו או החמירו בתקופת התפשטותו של נגיף הקורונה, מוצע לקבוע כי ההסדרים שבפרק ב' להצעת החוק, ייקבעו כהוראת שעה לתקופות שונות. נוכח חוסר הוודאות בדבר אופן התפשטות נגיף הקורונה, מוצע לאפשר לשר המשפטים להאריך את תקופות הוראות השעה האמורות.
נקודות מוצעות לדיון:
תקופות ההארכה – מה פשר הפער בין תקופות ההארכה השונות? מדוע לגבי הוראת השעה שלפי סעיף 6(ב) ניתן יהיה להאריך למספר תקופות של 3 חודשים עד לסך הכל של 18 חודשים, ואילו הוראות השעה לעניין עיקול רכב וצו הבאה ניתן יהיה להאריך לתקופה אחת בלבד של 3 חודשים?
סעיף תחולה – נוכח תכלית הצעת החוק, והעובדה שחלק מהתיקים הפתוחים הם תוצאה של המצב הכלכלי שנוצר כתוצאה מהתפרצות נגיף הקורונה, מוצע לשקול ביחס לכל אחד מההסדרים שבהצעת החוק את האפשרות להחיל את ההסדר גם על תיקים פתוחים, בתנאים ובאופן שלא יהיה בכך כדי לפגוע בזכויות מוקנות או בהסתמכות של מי מהצדדים. כך, לדוגמה:
הסדר התשלומים המיוחד (סעיף 7א3 המוצע) – כשהכנסת חוקקה את ההסדר של חייב המשלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים, היא קבעה כי ההסדר יחול גם על תיקים קיימים (בכפוף לכך שאם היתה ריבית הסכמית באותו תיק, הריבית לא תופחת). מוצע לשקול הוראה דומה שתחיל את הסדר התשלומים המיוחד גם על תיקים פתוחים, בכפוף לכך שאם יש בתיק ריבית הסכמית היא לא תופחת (אחרת תהיה פגיעה בזכויות שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם); ובכפוף לכך שלא ניתן בתיק צו תשלומים (אחרת עלולה להיות פגיעה בהסתמכות הצדדים).
תקופות לתשלום החוב הפסוק (התיקון המוצע לסעיף 7א1) – מוצע לשקול את האפשרות שהסמכות אותה מוצע להקנות לרשם, להאריך צו תשלומים לתקופה ארוכה יותר מזו הקבועה כיום בסעיף 7א1, תחול גם על תיקים פתוחים. בתיקים פתוחים שלא ניתן בהם צו תשלומים לפני שהחוק המוצע ייכנס לתוקף – אין לכאורה מניעה מלהחיל את ההסדר החדש, שכן אין בכך פגיעה בזכויות או בהסתמכות של מי מהצדדים. בתיקים פתוחים שניתן בהם צו תשלומים לפני שהחוק המוצע ייכנס לתוקף – מצד אחד, ניתן לטעון שיש כאן פגיעה בהסתמכות הזוכה שהסתמך על צו התשלומים שניתן לחייב, מצד שני, אי החלת התיקון עלולה דווקא לפגוע בזוכה, שכן במקרים רבים אם לא תינתן לרשם האפשרות לשנות את צו התשלומים ולהאריך לחייב את תקופת הפירעון, החלופה עלולה להיות הפניית החייב למסלול של חדלות פירעון (תוצאה שתהיה רעה יותר מבחינת הזוכה).
באופן דומה מוצע לבחון גם את יתר ההסדרים שבהצעת החוק.