חומר רקע
כא אלול תש"פ
10 ספטמבר 2020
הרפורמה בסדר הדין האזרחי
התייחסות קרנית לקראת ישיבה וועדת החוקה חוק ומשפט ביום 14.9.20 :
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הוקמה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפלת"ד") ותפקידה על פי חוק לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי החוק בגין נזק גוף שנגרם לו ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:
א. הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;
ב. אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את
החבות הנדונה.
ג. למבטח מונה מנהל שה לפי סעיף 68 (א)(3) לחוק הפיקוח על עסקי
ביטוח, התשמ"א-1981, בשל כך שהמבטח אינו יכול לקיים התחייבויותיו.
ד. המבטח נמצא בפירוק . (סע' 12 לחוק).
מימון פעילותה של קרנית הינו מכספי ציבור הנהגים באמצעות גביית אחוז מדמי ביטוח החובה הנגבים על ידי המבטחים בענף ביטוח רכב חובה וכן מההשתתפות של הגופים הפטורים מחובת ביטוח.
עמדתה המפורטת של קרנית ביחס לתיקון המוצע בתקנות סדר הדין האזרחי פורטה בהרחבה בשני מכתבים (מיום 1.4.19 ומיום 29.6.20) שהועברו לגורמים הרלוונטיים וזאת בנוסף לישיבות פרונטליות שהתקיימו בנושא במחלקה לחקיקה אזרחית במשרד המשפטים.
לפיכך, בנייר זה תוצג עמדתה העקרונית של קרנית בתמצות ותוך התאמה לתיקונים האחרונים שנערכו בתקנות (הטיוטה האחרונה לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מספר 2) , השת"ף -2020 , שהופצה לציבור ביום 12.8.20):
כללי
מטרת הרפורמה , כפי שגם נוסחה בתקנה 1 (עקרונות היסוד), הינה לקבוע מערכת כללים חדשה, שבצד הגדלת סמכות בית המשפט לכפיית ניהולו המהיר והתקין של ההליך, תחייב את בעלי הדין בסד חמור יותר של מועדים, דרך התנהלות ועוד. כל זאת מתוך מטרה ל: " הגעה לדין צדק תוך התמקדות בליבת המחלוקת, ייעול ופישוט ההליכים המשפטיים, קיצור זמנים, מקסימום שקיפות בין הצדדים, ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי בידי אחד מהצדדים – על מנת להגיע להגשמתו של הצדק במערכת המשפט. כל זאת תוך התחשבות בשכבות מוחלשות ובמתדיינים בלתי מיוצגים" (מתוך :"הודעה לעיתונות בדבר הרפורמה בסדר הדין האזרחי" , פורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים, 20.9.16).
עמדת קרנית הינה כי התקנות החדשות, בתחום התביעות האזרחיות, לא זו בלבד שלא יביאו לייעול ההליך המשפטי, אלא יגרמו להגברת העומס על בתי המשפט, הפחתת אחוז הפשרות בתיקים ועלייה בניהול תיקי הוכחות על כל המשתמע מכך, הגבלת יכולת הנתבעים להתגונן ולהביא לחשיפת האמת והצדק ובאופן כללי הגדלת "עלות ניהול התיקים"- עלות אשר תגולל, בסופו של יום, על הציבור.
כל זאת, כאמור, באופן כללי לגבי ניהול התביעות האזרחיות ובאופן פרטני וביתר שאת לגבי תביעות מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שכן נדמה כי התקנות אינן מתאימות הן בפן המהותי והן בפן הטכני לניהול תביעות נזיקין ככלל ובתחום ספציפי זה בפרט, וזאת כפי שיפורט להלן.
ומן הכלל אל הפרט :
המצב הקיים כיום:
על פי מאמר של וינשל- מרגל-גלון וטרבולוס: "יצירת מדד משקולות תיקים להערכת העומס השיפוטי בישראל", משפטים מד, נכון לשנת 2014 עולים הנתונים הבאים ביחס לתביעות מכוח חוק הפיצויים:
תביעות אלה מהוות 35% מסך התביעות האזרחיות שנפתחו, בכל התחומים, ושאינן בסדר דין מהיר (נתוני שלום – ת"א).
תביעות אלה, המתבררות בחלקן הגדול, בבתי משפט השלום, נבדלות מיתר התביעות האזרחיות בכך שקיים בהן אחוז גבוה משמעותית של פשרות המקבלות תוקף של פסק דין: מעל 60%(!!). ו 35% מהתביעות נמחקות או נדחות לבקשת התובע וזאת עקב פשרה שמושגת בין הצדדים מחוץ לכותלי ביהמ"ש ומבלי שהיה צורך בהגשת כתב הגנה!!
למעשה, כמעט כל התביעות האלה (95%), שעילתן בחוק הפיצויים, מסתיימות באופן הסכמי ורק פחות מ- 5% מגיעות לפסק דין.
נתון זה מוביל למסקנה לפיה מערכת הכללים הקיימת כיום בתקנות סד"א יעילה בכל הנוגע לניהול תביעות מכוח חוק הפיצויים והיא אף חוסכת התדיינויות משפטיות ומשאבים יקרים. על כן, מטרת תיקון התקנות אינה רלוונטית בכל הנוגע לתחום הנזיקין ועשויה רק לפגוע, כפי שיפורט להלן.
ייחוד תביעות הנזיקין ככלל ותביעות כנגד קרנית על פי חוק הפיצויים בפרט:
בתביעות מכוח חוק הפיצויים קיימים שחקנים חוזרים בעלי התמחות וניסיון (קרנית וחברות ביטוח מול עוה"ד שמתמחים בייצוג תובעים מכוח חוק הפיצויים) ובשל כך לצדדים קיים אינטרס לסיים תיקים בפשרה שמוסכמת על כל הצדדים, מבלי להיגרר להתדיינות משפטית ארוכה על ההוצאות ובזבוז הזמן שכרוכים בכך.
בתביעה מכוח חוק הפיצויים התובע עצמו (הנפגע) והנתבעת (קרנית) הינם שני צדדים הזרים זה לזה בשלב פתיחת התביעה ואין להם היכרות קודמת, זאת בניגוד לבעלי דין בתביעה אזרחית מסחרית, לדוג', אשר קיים ביניהם קשר עסקי ו/או מכוח חוזה ושניהם מכירים את עובדות האירוע ואת טענות הצד שכנגד עוד בטרם הוגשה התביעה ומסגרת המחלוקת ברורה לשני הצדדים. בעת שמוגשת תביעה מכוח חוק הפיצויים, קרנית מתוודעת לראשונה לטענת התובע כי היה מעורב בתאונת דרכים, ועליה להתחיל לאסוף את כל המידע והנתונים אודות נסיבות האירוע, שאלת החבות ושאלת הנזק. בירור שאלת החבות והכיסוי הביטוחי דורש זמן, שכן על קרנית לבצע בירורים להעתיק ולאסוף בין היתר: תיקי משטרה (לעיתים התיק חסום לעיון בשל הליך פלילי המתנהל במקביל), תיקי המוסד לביטוח לאומי, דוחות מד"א, חומר רפואי סמוך לתאונה וכן לבצע חקירות באשר לנסיבות התאונה.
לעניין זה חשוב לציין שקרנית נמצאת בעמדת נחיתות לעומת חברות הביטוח, שנתבעות אף הן בתביעות מכוח חוק הפיצויים, וזאת בכל הנוגע למידע הראשוני שיש ברשותן בעת שנפתח אצלן תיק תביעה. לקרנית אין מבוטח שידווח לה על התאונה סמוך לאחר התרחשותה, והיא מתוודעת לתאונה רק בשלב בו מחליט הנפגע להגיש את התביעה נגדה ואז עליה לפעול בזריזות לבירור נסיבות האירוע ושאלת החבות כמוסבר לעיל. לעניין זה יש לציין, כי לעיתים התביעה נגד קרנית מוגשת שנים רבות לאחר התרחשותה באופן המקשה על קרנית את איסוף המידע וביצוע הבדיקות הנדרשות. בתאונות בטענה ל"פגע וברח" מתווסף לקשיים אלו, הקושי לאמת את הנסיבות הנטענות , שכן לרוב אין בתאונות אלה גורם נוסף מעבר לנפגע שיכול למסור גרסה מאמתת בעניין זה.
בשונה ממרבית התביעות האזרחיות, בתביעות מכוח חוק הפיצויים התובע אינו רשאי לצרף חוות דעת לתביעתו לצורך הוכחת שיעור הנזק שנגרם לו, ועל כן ברוב המקרים רק לאחר הגשת התביעה/דרישה ולאחר או במקביל לבירור שאלת החבות, קרנית פועלת לבירור שאלת גובה הנזק, על דרך איסוף תיקיו הרפואיים של הנפגע ובמקרים המתאימים מינוי מומחים רפואיים מוסכמים לבדיקת שיעור הנכות שנגרם בתאונה, ככל שנגרם.
גם במקרים בהם נקבעת נכות מחייבת על פי דין בהתאם לסעיף 6ב' (על ידי המוסד לביטוח לאומי בענף נפגעי עבודה או על ידי משרד הביטחון), עדיין קרנית נדרשת להעתיק את תיקיו הרפואיים של התובע על מנת לבחון את סבירות הקביעה ולשקול אם נדרש להגיש לביהמ"ש בקשה להבאת ראיות לסתור.
עוד יצוין כי לא תמיד מחכים באי כוח הנפגעים עד להתגבשות מצבו הרפואי של הנפגע ו/או סיום ההליכים בעניינו במוסד לביטוח לאומי, וחלק גדול מהתביעות מוגש בטרם חלוף שנה ממועד התאונה, ובטרם התגבשות מצבו הרפואי של הנפגע.
הפועל היוצא מכך שבתביעות נזיקין וביתר שאת בתביעות מכוח חוק הפיצויים, בעת הגשת כתבי הטענות ולבטח לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה, עדיין אין בידי הצדדים מלוא החומר הנדרש לצורך קידום התביעה הן בפן החבות והן בפן הנזק.
נדמה כי הרפורמה בתקנות החדשות אינה מביאה בחשבון מאפיינים אלו וכי סדרי הדין שנקבעו בתקנות סד"א החדשות, הן בפן המהותי והן בפן הטכני, אינם תואמים לדרך ניהול תביעות הנזיקין ככלל ותביעות מכוח חוק הפיצויים בפרט.
כך למשל ,
סד זמנים לחוץ מאוד וביצוע מספר רב של פעולות בין מועד הגשת כתב הטענות האחרון בתיק ובין ישיבת קדם המשפט הראשונה:
התקנות החדשות קובעת סד זמנים לחוץ מאוד, החל מהגשת כתב הטענות האחרון, ועד לישיבת קדם המשפט הראשונה, באופן שבו נדרשים באי כוח הצדדים למגוון רב של פעולות עד לישיבת הקדם הראשונה (וכך לדוגמה : קיום דיון מקדמי ביניהם (תקנה 35) תוך 30 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון , מילויי טופס 4- שעניינו :" דיווח לבית המשפט " (תקנה 36) , לא יאוחר מ- 14 יום לפני המועד שנקבע לישיבת קדם המשפט הראשונה , עריכת "רשימת בקשות" (תקנה 49(ג)): לכל היותר 20 יום לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה וגם כאן 7 ימים לפני יש לפנות לבא כוח שכנגד, שליחת שאלונים ומענה עליהם (תקנה 56): עד 30 ימים לפני המועד שנקבע לקדם המשפט הראשון ועוד ) .
מטרת התקנות החדשות בעניין זה, היא להביא ככל שניתן, לכמה שיותר הסכמות בין הצדדים הן בעניין החבות והן בעניין הנזק, בטרם ישיבת קדם המשפט הראשונה.
אולם, מעבר לבעייתיות בפן הטכני בביצוע מגוון פעולות כה רחב בסד זמנים מאוד לחוץ, הרי שבפועל, כפי שצוין לעיל, בתביעות נזיקין ומכוח חוק הפיצויים בפרט, אין בידי הנתבעת ובמיוחד כשמדובר בקרנית, בשלב מקדמי זה, המידע הנדרש לצורך הכרעה בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, כמו גם יכולת להגיע להסכמות בשאלת גובה הנזק (שעדיין, כפי שהוסבר לעיל, לרוב טרם גובש, במרבית המקרים עדיין לא נקבע וגם אם נקבע עדיין לא נבחנה סבירותו).
דיון מקדמי בין בעלי הדין (תקנה 35)
תקנה 35 (א) קובעת כי בתוך 30 ימים ממועד המצאת כתב הטענות האחרון ינהלו בעלי הדין, דיון מקדמי במסגרתו ינסו לתחם את הפלוגתאות ביניהם, לשקול אפשרות לפתרון הסכסוך באמצעות מנגנון חלופי ולנסות להסכים על צעדים לייעול התהליך המשפטי.
חובת קיום דיון מקדמי הינה בעייתית לדעתנו מכמה טעמים:
בדיקת החבות מטעם הנתבעות וקרנית בפרט לרוב לא יכולות להסתיים בשלב מקדמי זה- כאמור בדיקות אלו, הכוללות, בין היתר, איסוף תיקי משטרה , תיעוד רפואי, תיקי המוסד לביטוח לאומי ועוד, אורכות לעיתים חודשים רבים (שכן עד שלא מסתיימת פעולת החקירה במשטרה, או הבירור בוועדות המוסד לביטוח לאומי, לא ניתן להעתיק את התיקים) ולקרנית אין כל יכולת לזרז ההליכים או להשפיע על קצב התקדמותם.
כפי שכבר צוין, בקרנית, במרבית התיקים נדרש בירור מעמיק של שאלת החבות והזכאות לפיצוי מהקרן, וקבלת תיק עדויות המשטרה ותוצאות ההליך הפלילי, ככל שהתנהל נגד המעורבים, הינה נדבך חשוב ביותר ולעיתים אף קריטי לצורך גיבוש עמדה עניינית מצד קרנית בסוגיית החבות. לפיכך בחלק גדול מהתיקים, לא ניתן יהיה עד למועד קיום הישיבה המקדמית לתחום את הפלוגתאות שבין הצדדים ולשקול יישוב התביעה במנגנון חלופי.
מעבר לאמור לעיל, התקנה אינה מתייחסת לשאלות כגון: האם הדיון המקדמי מחייב פגישה פרונטלית בין הצדדים? על מי האחריות לארגן את הפגישה/דיון מקדמי, בפרט כאשר מדובר במספר רב של צדדים לתביעה? מהו המקום שיש לתת לעמדתו של צד ג'- שלא פעם בשל גרסתו (לקיום כיסוי ביטוחי תקף או טענה הסותרת את טענת הנפגע בדבר הנסיבות) נדרשת התדיינות. לא פעם צד ג' אינו מיוצג, הוא ממילא אינו בשליטת מי מהצדדים ולא ניתן לזמנו או לאתרו. לכן קיומו של דיון מקדמי בין הנפגע/בא כוחו לבין קרנית ללא התייצבות צד ג'- לא תקדם במאומה את ההליך המשפטי.
גם ההוראה המאפשרת לבעלי הדין זכות " עיון במסמכים הנחוצים" במהלך הדיון המקדמי, אינה ברורה שכן ברי כי הנתבעת, ככל שבידה מסמכים המסייעים בהפרכת גרסת התובע לעניין החבות (גם לעניין הנזק), אינה יכולה לחשוף אותם, אחרת במידה והצדדים לא יגיעו להסכמות והתיק ינוהל בהוכחות, תיפגע הגנתה.
גם ההוראה שבתקנה 36 המחייבת הגשת טופס דיווח על ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בישיבה המקדמית, גם במקרה בו לא הייתה כל הסכמה, תמוהה. אם הצדדים לא הגיעו להסכמות , מדוע יש צורך למלא טופס שנוסחו מתאים להסכמות?
פגיעה בזכות הנתבעת לנהל הגנתה :
כאמור, קרנית הינה תאגיד ציבורי הממומן מכספי הציבור, מטרותיה כפי שהוגדרו בחוק, הינן לפצות את מי שזכאי לפיצוי בהתאם לתנאים הקבועים בחוק וחובה עליה למנוע מקרים בהם נפגעים שאינם זכאים לפיצוי, יקבלו פיצוי.
קרנית מכירה בחשיבות ניהולו התקין של ההליך המשפטי לרבות יישוב הסכסוכים בדרך מהירה ויעילה, אולם לטעמנו, חלק מההוראות החדשות יקשו עליה לנהל הגנתה כראוי – זכות שנדמה כי ניתן להסכים לגביה, כי הינה בעלת חשיבות זהה לזכות התובע.
כך לדוגמה:
נספחים לכתבי טענות (תקנה 15)
תקנה 15(1) קובעת כי לכתב הטענות יש לצרף העתק של מסמך מהותי וכל כתב אחר המשמש ביסוד כתב הטענות ואם המסמך אינו ברשות בעל הדין, עליו לציין בידי מי או היכן הוא מצוי, למיטב ידיעתו.
כלומר, הדרישה היא כי לכתב ההגנה קרנית תצרף כל מסמך הרלוונטי לניהול הגנתה, ואולם בשלב המקדמי שבו מוגש כתב ההגנה, סביר כי אצל קרנית טרם התקבלו תיק המשטרה / תיעוד רפואי רלוונטי לרבות תיקי המוסד לביטוח לאומי ועל כן ברוב המקרים קרנית לא תוכל לצרף מסמכים מהותיים אלו לכתב הגנתה.
לכן מבוקש לצמצם את התקנה למסמכים המצויים אצל בעל הדין העורך את כתב הטענות במועד הגשתו.
פגיעה בחשיפת האמת בדרך ניהול הדיון (ישיבת הוכחות ) – תקנה 67
עד היום, ביהמ"ש עושים שימוש רב בתקנה המאפשרת לדרוש מתובע למסור את גרסתו בתצהיר עדות ראשית. באופן זה, בשלב מקדמי וטרם ניהול ההוכחות בתיק, הנתבעת יודעת מהן הטענות שמעלה התובע ובהתאם היא יכולה לדעת מהן הנתונים והעדויות שעליה לאסוף ובהתאם לנהל את הגנתה. כיום, מנוסח תקנה 67 עולה כי בתביעות אזרחיות המוגשות לבימ"ש השלום, דרך המלך היא שמיעת עדויות בע"פ וברוב המקרים מתייתרת החובה להגשת תצהירי עדות ראשית (בתביעות המוגשות לביהמ"ש המחוזי יש להגיש עדויות בכתב). התנהלות זו משנה מן היסוד את אופן ניהול ההגנה בתביעות מכוח חוק הפיצויים ופוגעת בזכות ההגנה של הנתבעות וקרנית בפרט, באופן קשה שלא לצורך- שכן הנתבעת לא יודעת מהי גרסתו המפורטת של התובע (למעט הגרסה הכללית שנמסרה בכתב התביעה). הפועל היוצא של הוראה זו הוא שהנתבעת, קרנית, תגיע לדיון ההוכחות ללא כל מידע ויכולת לזמן עדים רלוונטיים להדיפת טענות התובע וניהול הגנתה כיאות (שכן אין היא יודעת מה התובע יטען).
קרנית סבורה כי בתביעות מכוח חוק הפיצויים יש חשיבות רבה לקבלת גרסת התובע בשלב מקדמי ככל שניתן ולכן מציעה לחייב לפחות את התובע (ורצוי שגם את שאר העדים מטעמו, כפי שהדבר נעשה כיום) בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, וזאת על מנת לייעל את ההליך המשפטי, להבין מהן הסוגיות ששנויות במחלוקת ולברר אותן כנדרש תוך הגעה לחקר האמת.
הזמנת בעלי הדין (תקנה 61)
תקנה 61 קובעת:" בית המשפט רשאי להורות שבעלי הדין יתייצבו בעצמם. רשות מקומית או המדינה – רשאי בית המשפט להורות על התייצבות נציג הבקיא בפרטי ההליך , כפי שיידרש.
הבחנה בין קרנית והמדינה – בעוד שרשאי שופט לפטור את המדינה ו/או רשות מקומית מהתייצבות כבעל דין ולהסתפק ב" נציג הבקיא בפרט ההליך " (קרי, בא כוח למשל ) , הרי שקרנית אינה נכללת בסייג המקל הנ"ל ולמעשה חשופים עורכי הדין של מחלקת התביעות בקרנית לזימונים חוזרים ונשנים לבתי המשפט, זאת על אף שלקרנית באי כוח מקצועיים הבקיאים בפרטי התיקים אשר בטיפולם ומייצגים נאמנה את עמדות קרנית בביהמ"ש שכן כל החלטה מהותית בתיק מועברת לאישור עורכי הדין בקרנית, בהתאם למדרג הסמכויות.
גם בתקנות סדר הדין האזרחי הישנות הייתה סמכות לשופט לזמן "בעל דין" אולם השימוש בסמכות זו נעשה, לרוב, באופן מוגבל .
ברע"א 7340/01 " סינגל טורס בע"מ נגד שלמה יובל , פ"ד נו (2) (1) , תמך בית המשפט העליון בשימוש בסמכות זו בצמצום:
.." סמכותו של בית המשפט לזמן את בעלי הדין לדיון מקדמי קבועה בתקנה 445(ג) לתקנות הסדר האזרחי, תשמ"ד -1984... תכליתה של תקנה זו להקנות לבית המשפט את הסמכות לזמן בעל דין לדיון מקום שבו נוכחותו האישית עשויה לתרום תרומה של ממש להמשך ניהולו היעיל וההוגן של ההליך, וכאשר אין בייצוגו על ידי בא –כוחו לפתור את הסוגיה הדורשת פתרון. אולם כאשר זימונו של בעל הדין איננו צפוי להשיג תכלית זו, מן הדין להימנע מהיזקקות לסמכות הקבועה בתקנה."
וכן :
" במקרה שלפניי לנוכח הודעת החברה כי אין היא נענית להצעת הפשרה מטעם בית המשפט, לא היה בזימונם האישי של בעלי הדין כדי לתרום תרומה של ממש לניהולו היעיל וההוגן של ההליך. בנסיבות אלו מן הדין היה להסתפק בהודעתו של בא כוח החברה, כי מרשתו מבקשת לדחות את הצעת בית המשפט".
כפי שצוין לעיל, קרנית, בהיותה מנהלת כספי ציבור, שוקלת בכובד ראש הצעותיו של בית המשפט ולפיכך הפעלת לחץ על נציג מטעמה , שאינו יכול ממילא, בשל מדרגי סמכויות, לקבל החלטה במועד הדיון, מיותרת.
לאחרונה חל לצערנו גידול בהזמנת " נציגי קרנית " לדיונים , כאשר ברוב המקרים השתתפות הנציגים בדיון אינה נחוצה מהותית והזמנתם נעשית לצורך הפעלת לחץ על קרנית להסכים לפשרה כזו או אחרת.
זימון שוטף, שאינו נדרש, של עורכי הדין העובדים בקרנית לבתי המשפט, פוגע בניהול התביעות האחרות – אלו שאינן מתנהלות בביהמ"ש ונסגרות על ידי עורכי הדין בקרנית לאחר ניהול מו"מ- בבחינת עיכוב בזמן מתן המענה ובטיפול השוטף בתיקים אלו ,
לכן, הצעתנו היא לצמצם הרשות הגורפת לשופט לזמן בעל דין לקדם משפט לפי ראות עיניו, ולהחיל בתקנות את פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין "סינגל טורס" שצוטט לעיל.
לחלופין, מתבקש להשוות, גם בעניין זה, בין קרנית והמדינה ולקבוע כי במקרה של תאגיד /מדינה/רשות מקומית " – רשאי בית המשפט להורות על התייצבות נציג (שאינו בעל דין) הבקיא בפרטי ההליך , כפי שיידרש" .
מסמכים להגשה לקראת קדם המשפט (תקנה 62)
תקנה 62 קובעת כי התובע יגיש עד עשרים ימים לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה והנתבע יגיש עד ארבעה עשר ימים לאחר מכן , בין היתר, את רשימת העדים שבכוונתו להזמין למתן עדות, לשם הצגת מסמכים או למתן תעודות עובד ציבור או תעודה ציבורית. הרשימה תכלול בצד כל עד פירוט תמציתי של הצורך והמטרה של העדתו..
הוראה זו אינה תואמת לאופן ודרך ניהול תיקי הנזיקין בכלל ותביעות מכוח חוק הפיצויים בפרט. אין המדובר בתביעות בהן כל הפרטים מצויים בידי הצדדים והמחלוקת היא לגבי פרשנות משפטית בנוגע לסעיף כזה או אחר בנוגע להסכם שנחתם בין הצדדים, לדוגמה. במרבית התיקים ולבטח בתיקי התביעה מול קרנית, חלק מהראיות והעדים לאירוע מתברר מתוך תיקי המשטרה, דוחות האמבולנס וחדר המיון ו/או תיקי המוסד לביטוח לאומי . במועד שנקבע על פי התקנה עדיין לא יהיו בידי הנתבעת/קרנית כל המסמכים והראיות הנדרשים לה ולפיכך לרוב גם לא תוכל להודיע, כבר במועד זה , את מי בכוונתה להעיד
תקנה 129 (ב)
תקנה זו קובעת כי פסק הדין יכלול את הכרעת ביהמ"ש ותמצית הנימוקים ורק אם פסה"ד כלל חידוש משמעותי או שיש לו חשיבות מיוחדת, רשאי ביהמ"ש ליתן הנמקה מפורטת.
ואולם, בפסקי דין בשאלת גובה הנזק בתביעות מכוח חוק הפיצויים קיימת חשיבות לקבלת פירוט של החישובים השונים שנעשו לצורך קביעת סכום הפיצוי בראשי הנזק השונים ולא לנקוב באופן תמציתי בסכום הפיצוי הכולל, וזאת על מנת לוודא שלא נפלה בשגגה טעות באחד מראשי הנזק ולהבין את ההנחות אותן לקח בית המשפט בחשבון לצורך חישוב הפיצוי בראשי הנזק השונים. באופן זה, תהיה אפשרות לצדדים להעריך את סבירות הקביעה ואת סיכויי הערעור. בנוסף, במקרים מסוימים פירוט החישובים מהווה כלי בידי קרנית בהתמודדות מול תביעות מיטיבים (משרד הבריאות ומיטיבים אחרים) באופן המונע תשלומי כפל בגין אותו ראש נזק.
סיכום
במסמך זה ניסינו להתמקד בעיקרי הדברים ובעיקר בתקנות העלולות , לעניות דעתנו , להערים קשיים ולפגוע בפעילות קרנית ובניהול המיטבי של התביעות שבטיפולה.
המצב הקיים כיום בכל הנוגע לניהול תביעות המוגשות בעילה מכוח חוק הפיצויים הינו מצב תקין ואף מוצלח, שכן 95% מהתיקים מסתיימים בפשרה וכלל לא מגיעים לפס"ד.
חלק מהתיקונים בתקנות כדוגמת: חיוב בעלי הדין בדיון מקדמי וויתור על תצהירי עדות ראשית יכול ומתאימים לדרך ניהול תביעות אזרחיות בתחומים אחרים אבל לא לדרך ניהול תביעות מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975, ובפרט לא לדרך ניהול התביעות בקרנית בשים לב לתפקידה המיוחד ולבדיקת הזכאות לפיצויי הנדרשת מטעמה כמעט ביחס לכל תיק ללא קשר לגובה הפיצוי הנדרש בו .
ניהול תביעות מכוח חוק הפיצויים במתכונת הקבועה בתקנות סד"א החדשות יוביל לטעמנו דווקא לעלייה בכמות התיקים שינוהלו בביהמ"ש ולהפחתה ניכרת של אחוז הפשרות בתיקים. באי כוח התובעים, ביודעם כי קשה יהיה לנתבעים לעמוד בסד הזמנים הלחוץ שנקבע בבית המשפט , יגישו יותר תביעות על מנת להקשות על הנתבעים בניהול הגנתם, והנתבעים מצידם לא יוכלו לעמוד בסד הזמנים הצפוף שנכפה עליהם ובתקנות שיש בהן כדי לפגוע בניהול הגנתן. כפועל יוצא מכך, אחוז גבוה יותר של תיקים יגיע לשלב שמיעת ראיות וקבלת פסק דין.
מעבר לקשיים הטכניים והמהותיים בניהול הגנת קרנית כפי שפורטו לעיל, הרי שפועל יוצא מהחלת התקנות החדשות במתכונתן הנוכחית הוא, עלייה בהוצאות ניהול התיקים (אם משום שכמות תיקים גדולה יותר תועבר לטיפול עורכי דין חיצוניים, אם משום החובה לחייב בהוצאות משפט בגין כל בקשה ואם בהעלאה ניכרת כללית של עלות ניהול התיקים (אחוז גבוה יותר של תיקים יגיע לניהול הוכחות וכו') - עלויות אשר יושתו בסופו של דבר על כלל ציבור הנהגים המבוטחים.
קרנית כתאגיד ציבורי, המחויב על פי חוק לפיצוי נפגעים הזכאים לפיצוי בתנאים שנקבעו בחוק, תומכת כמובן בייעול ההליכים וניהול הליך הוגן ומהיר של התביעה עד כמה שניתן. אולם נדמה, כפי שכבר נכתב, כי הרפורמה המוצעת בתקנות, אינה תואמת מטרה זו וכי התקנות החדשות, בנוסחן המוצע כעת, לא זו בלבד שלא יביאו לתוצאה הרצויה אלא יכבידו על ניהול התביעות באופן שיקשה על קרנית לנהל את הגנתה ובאופן שיגביר העומס על בית המשפט, יעלה את כמות התיקים המגיעים להוכחות וכפועל יוצא מכל אלו גם את גובה הוצאות ניהול התביעה.
לפיכך נציע:
לדחות את תחולת התקנות על תביעות מכוח חוק הפיצויים לפרק זמן של לפחות שנתיים. בפרק זמן זה, לקיים בחינה מדוקדקת של התקנות ויישומן על תביעות מכוח חוק הפיצויים ולשקול במידת הצורך בניית מערכת כללים חדשה ונפרדת של תקנות שיחולו על תביעות אלה, במשולב עם ההסדרים הספציפיים הקיימים כיוםלתביעות אלה: תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח-1978 ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט-1989.
לחלופין וככל שלא תדחה תחולת התקנות, נבקש להחריג תביעות המתנהלות על פיחוק הפיצויים מהתקנות הנוגעות לישיבה המקדמית , וככלל לבצע ההתאמות הנדרשות בתקנות כך שיתאימו לדרך ניהול תביעות מכוח חוק פיצויים , לרבות וכפי שנתבקש לעיל : ריווח משמעותי של המועדים השונים הנוגעים לכל ההליכים המקדמיים שיש לקיים בטרם ישיבת הקדם הראשונה, חיוב התובע בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו וחיוב השופטים במתן פס"ד מנומק בנוגע לאופן חישוב הפיצוי בתביעות אלה.
בברכה,
קרנית , קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים