חומר רקע

21 בספטמבר 2020 לכבוד לכבוד ח"כ עודד פורר ח"כים חברי/ות וועדת מעמד האישה יו"ר ועדת מעמד האישה הכנסת הכנסת שלום רב, אנו מתכבדות בזאת להגיש נייר עמדה זה מטעם קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", לקראת הדיון הקבוע בוועדה ליום ביום 22.9.2020 בשעה 10:00, בנושא: "נשק חם במרחב האזרחי והשפעתו על הביטחון האישי של נשים תחת מגפת הקורונה". נתונים ותמונת מצב מתחילת השנה ועד כתיבת שורות אלו, נורו למוות בישראל שבע נשים; שש מתוכן מאז פרוץ מגפת הקורונה. גם נשק מורשה (ברישיון) וגם נשק בלתי מורשה שימשו את הרוצחים באותם מקרים, כך ששתיים מהנשים שנרצחו נורו למוות בנשק ברישיון, וחמש בנשק ממקור בלתי ידוע. מספר הנשים שנרצחו בכלי ירי מתוך כלל הנשים הנרצחות מתחילת השנה, מעיד על עליה משמעותית לעומת נתונים משנים קודמות, וזאת הן במספרים מוחלטים והן באחוזים. מחקרים מקיפים מצאו מתאם מובהק בין זמינותם של כלי ירייה לבין סיכון מוגבר לרצח נשים, במיוחד בתוך משפחות. אישה שבביתה מצוי כלי ירייה – נמצאת בסיכון גבוה פי 3 עד 5 להירצח בהשוואה לאישה שאין בביתה כלי ירייה. עוד נמצא כי מדיניות המאמצת חוקי נשק מתירניים מלווים בעליות ברצח נשים. בישראל, בשנתיים האחרונות בלבד, כלי ירייה מורשים שימשו לרציחתן של שש נשים, ביניהם כלי ירייה של מאבטחים, שוטרים וכלי ירייה ברישיון פרטי. כלי ירייה מורשים מזינים את מצבור הנשק הבלתי מורשה בישראל. הצבא, מג"ב, חברות האבטחה, כלי ירייה בבעלות פרטית ועוד, מהווים כולם מקורות "מניבים" לנשק בלתי מורשה. נכון לסוף 2014, היו בישראל כ-270 אלף כלי ירי אזרחיים מורשים וכ-400 אלף כלי נשק בלתי מורשים, שפזורים במרחב האזרחי כולו. הנשק הבלתי מורשה נפוץ במיוחד בתוך היישובים הערביים. בדוח מיוחד של מבקר המדינה שהתפרסם באוגוסט 2018, ועסק בהתמודדות המשטרה עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובים הערביים, הובאו נתונים המעידים על ההיקף המדאיג של בעיית הנשק הבלתי מורשה בתוך היישובים הערביים. בין היתר, נמסר כי בין השנים 2014-2016 היה שיעור עבירות הירי בקרב האוכלוסייה הערבית גבוה פי-17.5 משיעור העבירות האמורות באוכלוסייה היהודית. באותן שנים נרצחו לפי נתוני המשטרה שהובאו בדוח, 30 נשים ערביות, המהוות 42% מכלל הנשים שנרצחו בישראל באותן שנים – כפול מחלקן באוכלוסייה הכללית. על פי נתוני מקורות אזרחיים, שבע הנשים שנורו למוות השנה מייצגות בין 41 ל-50 אחוזים מכלל הנשים שנהרגו או נרצחו בישראל ב-2020. זהו אחוז חריג ביחס לשנים האחרונות. גם מספרן המוחלט של הנשים שנורו למוות מתחילת השנה (7) עולה על אלה שדווחו בשנים האחרונות. העלייה השנה במקרי הירי-למוות בנשים, היא חלק מהעלייה הכללית באלימות נגד נשים תחת מגיפת הקורונה. אך יחד עם זאת, היא תוצר של כשלונות ומחדלים של רשויות המדינה השונות, ובראשם אימוץ מדיניות מתירנית המרחיבה את תפוצת הנשק במרחב האזרחי, והזנחה רבת שנים בטיפול באלימות בחברה הערבית ובתופעת הנשק הבלתי חוקי. זמינותו המוגברת של נשק חם מעצימה את "הקלות הבלתי נסבלת" של רצח נשים בתקופת מתח גואה, אבטלה ועוני מאמירים ושהות כפויה וממושכת במסגרת המשפחתית. מחדלים מרכזיים מדיניות מתירנית להחזקת נשק – באוגוסט 2018 פרסם המשרד לבטחון פנים, תבחינים חדשים לרשיון נשק, מדיניות חדשה זו הרחיבה את מעגל הזכאים לבקש רישיון לנשק פרטי בכ-500 אלף מועמדים חדשים. עוד לפניכן, ניתן במסגרת מדיניות זו, היתר גורף לנשיאת נשק אזרחי ארגוני מחוץ למקום וזמן העבודה. היתר זה ניתן בהוראת שעה מתחדשת מאז סוף 2014 ומאפשר לחברות אבטחה ולעוד כ-1,000 גופים אזרחיים לאחסן את נשקן בבתי מאבטחים ועובדים (תוך חיסכון כספי ניכר לגופים אלה, וסיכון מוגבר למשפחות המאבטחים והעובדים). מבצעים כושלים לאיסוף נשק בלתי חוקי בחברה הערבית – ב-2017 וב-2019 ערכה משטרת ישראל מבצעים לאיסוף נשק בחברה הערבית, אולם שניהם נכשלו. למרות הצורך הברור באיסוף נשק, נראה כי משטרת ישראל אינה מוכנה להשקיע את המשאבים הדרושים להצלחת מבצעים אלה. שני המבצעים נמשכו תקופות קצרות מאוד, ללא השקעה הולמת בקמפיינים להעלאת המודעות הציבורית לנושא ולצד ליקויים בהבטחת האנונימיות של מוסרי הנשק. מחקר שנעשה על מבצעי איסוף נשק במדינות שונות בעולם מלמד, כי מבצעים אלו הם אמצעי מרכזי לצמצום תפוצת הנשק, אולם ישנם תנאים בסיסיים הנדרשים לשם הצלחתם וביניהם: עיתוי המבצע – כך שיערך בתקופה של מודעות ציבורית, דבר המחייב גיוס משאבים והשקעה בהעלאת המודעות הציבורית של האוכלוסייה הרלוונטית; עריכת המבצע במסגרת חקיקה או שינוי נרחב במדיניות; קיום המבצע במשך תקופה משמעותית של לא פחות משישה חודשים; הקפדה על אנונימיות מוחלטת למוסרי הנשק. פיקוח כושל על נשק מורשה – הפיקוח על כלל כלי הירייה האזרחיים המורשים, פרטיים כארגוניים, מאופיין בליקויים חמורים ביותר. הפיקוח על נשק ארגוני תואר על ידי מבקר המדינה בשנת 2014: נמצא שבידי פקידי הרישוי לא ״היו רשימות מעודכנות של המורשים בארגון מורשה ורשימות של מצאי כלי הירייה״. עוד נמצא כי: "עבודת הפיקוח [...] אינה מלאה ומקיפה". הפיקוח על נשק פרטי תואר בדוח "ועדת רונן" בשנת 2019: "אין כל התייחסות בנוהל [...] לפיקוח וביקורות על בעלי נשק פרטיים", וכן: "תחום הפיקוח במתכונתו הנוכחית אינו נותן את המענה הראוי". שישה מפקחים בלבד מופקדים על כל כלי הירייה וכל נושאי הרישיונות האזרחיים. בשנת 2014, מספר כלי הירייה הנתונים לפיקוחם עמד על כ-275,000. מאז 2014 אושרו כ-113,000 רישיונות נשק חדשים, אולם מספר המפקחים – שישה נותר בעינו: רישיונות נשק חדשים שאושרו בין 2015 לתחילת 2020: פרטיים: ארגוניים: כ-38,000 כ-75,000 כולל: כ-30,000 רישיונות מאבטחים כ-45,000 רישיונות לעובדי ארגונים חמושים. מחדל החקירות הפליליות – למרות היקפה הרחב של בעיית האמל"ח הלא חוקי והאלימות הגואה בתוך היישובים הערביים, המשטרה לא מצליחה למצות את הדין עם העבריינים ברמה ההולמת את המציאות. לפי בדיקה שערך מבקר המדינה נמצא כי שיעור מזערי של כתבי אישום מוגשים בגין עבירות ירי באזורי מגורים, מתוך כלל תיקי החקירה שנפתחו בתחנות המשרתות בעיקר את האוכלוסייה הערבית. אחד הגורמים שנמנו בדוח מבקר המדינה לשיעור מזערי זה, הוא העומס המוטל על מערך החקירות והיעדר ההלימה בין מערך החקירות לבין המערכים המבצעיים. כתוצאה מכך, לדברי המבקר, חלק ניכר מהפעילות המבצעית יורד לטמיון. מבקר המדינה קרא למשטרה ולמשרד לבטחון פנים, לבחון לעומק את התקן והמצבה הקיימים עבור מערך החקירות ולבחון את הצורך במתן משקל ייחודי ו/או תוספת תקנים יחודיים לתחנות משטרה ביישובים הערבים, וזאת בשל העומס המוטל על מערך החקירות באותן תחנות וההיקף והמורכבות של האירועים והתיקים. היעדר הרתעה בעבירות אמל"ח – מחדל נוסף בטיפול בתופעת האמל"ח הלא חוקי בחברה הערבית, הוא היעדר ההרתעה, כך שבמעט כתבי האישום המגיעים לבתי המשפט ניתנים גזרי דין עם עונשים מופחתים ולא מרתיעים. לפי נתוני המשטרה שהובאו בדוח מבקר המדינה, בין השנים 2014 עד 2016 נגזר עונש של פחות משנתיים בשני שלישים מהתיקים שנדונו בבתי המשפט בעבירות אמל"ח וירי. ב-85% מגזרי הדין שניתנו בשנת 2016, על עבירה של רכישה או החזקה של נשק, שהעונש המרבי עליה הוא שבע שנות מאסר, הוטל עונש מאסר של עד שנה; ב- 64% מגזרי הדין שניתנו באותה שנה על עבירה של נשיאה או הובלה של נשק, שהעונש המרבי עליה הוא עשר שנות מאסר, הוטל עונש מאסר של עד שנה. מחסור בתשתית נתונים שיטתית, מקיפה, סדורה וזמינה דבר הפוגע קשות במיפוי, בפיקוח ובאכיפה. המשטרה והרשויות לא עורכות ולא מנגישות תיעוד מקיף של רצח והריגה בכלי ירייה בישראל, או של כלל מקרי הרצח וההריגה, כמו כן הן לא עורכות מיפוי מבוסס-נתונים של מציאות כלי הירייה המאפשר מעקב עובדתי אחר יישום והשלכות המדיניות הקיימת. מדיניות כלי הירייה בישראל נעדרת בסיס מושכל. התשתית העובדתית חסרה גם נתונים מפולחים (על פי מגדר, שיוך קבוצתי לאומי או אתני, איזור, גיל ועוד) וניתוח מציאות שהוא מודע מגדרית וקבוצתית. ללא ניתוח כזה השלכות ייחודיות ומובחנות של מדיניות כלי הירייה על נשים או גברים או קבוצת אוכלוסייה אחרת נותרות באפילה. בהיעדר איסוף וניתוח אלה, מפת המציאות של כלי הירייה במדינה חסרה ולקויה. הם הכרחיים, לדוגמה, כדי לזהות את העלייה ברציחות נשים בכלי ירייה כתוצאה אפשרית מהגידול בתפוצתם בשילוב עם לחצי משבר הקורונה או כדי לאתר את התקשורת הלקויה בין רשויות הרווחה המטפלות באלימות במשפחה, לבין רשויות הרישוי והמשטרה, ליקוי המגביר מצבי סיכון. צעדים דרושים מיידית המשרד לבטחון פנים ישעה את מרכיבי המדיניות המאיצה ומרחיבה תפוצת כלי ירייה – כך שיבוטלו התבחינים המרחיבים מאוגוסט 2018, לרישיון נשק ויבוטל ההיתר הגורף לנשיאת נשק ארגוני בכל עת. המשטרה תערוך מבצעי איסוף נשק ביישובים הערביים, לתקופה ממושכת שיתלוו אליהם קמפיינים להעלאת המודעות ועידוד הירתמות האוכלוסייה. הוספת תקנים וקיום הכשרות למערך הפיקוח הארצי על נשק אזרחי והידוק דחוף בפיקוח. קביעת תקינה מתאימה עבור חוקרים בתחנות המשטרה כך שמספר החוקרים יעמוד בהלימה לתוצרים של המערכים המבצעיים, תוך מתן משקל ייחודי ו/או תוספת תקנים יחודיים לתחנות משטרה ביישובים הערבים, וזאת בשל העומס המוטל על משרדי האח"ם (אגפי חקירות ומודיעין) באותן תחנות וההיקף והמורכבות של האירועים והתיקים. הגברת ההרתעה בעבירות ירי ואמל"ח ותיקוני חקיקה בהתאם - בתשובה שנתן משרד המשפטים למבקר המדינה בינואר 2018, צויין כי יש קושי לאכוף את האיסור על ירי באזור מגורים, עקב העונש הנמוך יחסית על עבירה זו שנת מאסר, וכי בימים אלה פועל משרד המשפטים לגיבוש תיקון חקיקה לשם החמרת הענישה על עבירה זו, וכי יפעל עם המשרד לבט"פ לקידום חקיקה כאמור. יש להבטיח קידום התיקון כאמור. הידוק מיידי בפיקוח הצבאי והמשטרתי על מצבורי הנשק בארגונים אלה, למען עצירת ההברחות והזליגה מנשק מורשה לנשק בלתי מורשה. החלה דחופה של איסוף נתונים מקיף, מפולח ושקוף על כלי ירייה, פשיעה חמושה ואכיפה. הטמעת ניתוח מודע-מגדרית בתהליכים אלה, תוך שילוב מומחיות בתחום בקבלת החלטות. ביסוס בהול של ערוצי תקשורת מהירים ויעילים בין רשויות הרווחה, רשויות הרישוי והמשטרה. בכבוד רב ובברכה, רלה מזלי, עו"ד גדיר ניקולא, מייסדת-שותפה ורכזת, מנהלת היחידה לקידום זכויות המיעוט הערבי קואליציית האקדח על שולחן המטבח האגודה לזכויות האזרח בישראל