חומר רקע
26 אוקטובר 2020
הנדון: הערות האגודה לזכויות האזרח לטיוטת תקנות למניעת הטרדה מינית (חובות גוף ספורט) התשפ"א - 2020 (להלן: "התקנות החדשות")
ראשית, האגודה לזכויות האזרח מברכת על הנסיון להסדיר את מניעת ההטרדה המינית בענפי הספורט השונים ולהגביר את חובות ארגוני הספורט במטרה למגר את התופעה ולעודד תרבות ספורט בסביבה מוגנת מהטרדות מיניות והתנכלויות.
התקנות החדשות מבקשות להטיל חובות על גופי ספורט ובהם: קידום הכשרות והדרכות למאמנים, מטפלים ונותנים שירותים, יצירת סביבת פעילות מוגנת מהטרדה מינית, והעמקת הכשרות של האחראיות. הכיוון הוא ראוי ונכון, יחד עם זאת, התקנות החדשות אינן נותנות מענה למלוא התמונה למענים הייחודים הנדרשים בספורט, ולמעשה יוצרות מצב מעורפל, באשר לחבות, להכשרה, למנגנון הבירור של תלונות ולסנקציות על גופי ספורט שאינם ממלאים אחר הוראותיהן. כמו כן נדרש לחדד את היחס בין התקנות החדשות לבין ההסדרים הקבועים בתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק) תשנ"ח- 1998 (להלן: "התקנות"), להלן הערותינו המפורטות:
הגדרות ותחולה
תקנה 1 מיהו "גוף ספורט" – מחד גיסא, ההגדרה היא רחבה מדי ואינה מבחינה בין איגודי ספורט, שהם ארציים ובין אגודות, שהן בד"כ ברשות המקומית ומטילה על כל הישויות חבות באותו היקף. מאידך גיסא, ההגדרה צרה מדי ואינה כוללת חוגים עירונים או פרטיים – ראוי למנות אחראי הטרדה מינית בספורט ברשות המקומית וכך יהיה פיקוח על פעילות רחבה יותר ועל אגודות ובמקביל למנות אחראים באיגודים ודומיהם.
העדר התיחסות לצורך בסביבת פעילות ספורט מאורגנת בטוחה - אין התיחסות בתקנות לאחריות גוף ספורט לפעילות ספורט מאורגנת ובטוחה – כך למשל להתנהגות של אוהדים.
העדר הגדרה של יחסי מרות –בהעדר הגדרת עובד-מעביד, קשה להקיש מהתקנות על היחסים בענפי הספורט, כך למשל היחס בין מאמן לספורטאית הוא כמובן בעל סממנים של יחסי מרות.
הדרכות והכשרות
תקנה 2(1) – דרישת אישור תכני הדרכה והסברה ייחודים לספורט על ידי שר המשפטים הוא דבר ראוי, שכן בניגוד למעסיקים, לספורט מאפיינים יחודיים ושונים, (כך למשל למשל התייחסות למגע פיזי, שהוא פעמים רבות אינהרנטי לפעילות ספורט, אולם שכיח פחות במקומות עבודה). ההשתלמויות המוצעות היום במשק אינן מהוות מענה מספק להשתלמויות הנדרשות בספורט. ראוי שמנהל הספורט או רגולטור אחר יפרסם את עיקרי התכנים הנדרשים לאחראים בספורט ויעזר בידע ומומחיות שכבר נצברו בתחום, כמו למשל באתנה או בוועד האולימפי (שכן ניתן ללמוד מהסדרים אחרים בעולם).
תקנה 2 (4) – ראוי לקבוע חובת הכשרה לממונות, יחד עם זאת, להכשרות הללו יש עלויות, לא ברור מי צריך לשאת בהן, הנטל הוא גדול יותר ככל שהענף קטן יותר וככל שבענף יש מתנדבים רבים יותר, ולכן יש חשש שהתקנות לא יקויימו על ידי גופי הספורט. גם כאן יש הגיון בקביעת ממונה במחלקה לספורט ברשות המקומית.
מנגנון, אכיפה וענישה
העדר ראיה מתכללת – התקנות החדשות קובעות חבות על גופי ספורט, אולם לא מציעות מנגנוני אכיפה או מבט-על מתכלל. משרד הספורט לכאורה אינו חלק מהמנגנון המוצע, אין התיחסות לדיווח וטיפול במקרים רוחביים. בלא קביעת מנגנון מרכזי מתוקצב אחד (למשל של נציבות הטרדה מינית בספורט) יש חשש שהתקנות החדשות יהפכו לאות מתה.
מנגנון הטיפול בתלונה – בשונה מהתקנות שמתיחסות למקומות עבודה, הרי המבנה הארגוני בענפי הספורט הוא שונה ולא תמיד מדובר ביחסי עובד מעביד, צריך יהיה לחדד כיצד ספורטאית שנפגעה תוכל להתלונן ומהו מנגנון הבירור האופטימלי, וכן לקבוע מנגנון דיווח על מנת למנוע הישנות מקרים. מנגנון הדיווח המוצע כיום בתקנות החדשות אינו נותן פתרון בענין זה.
העדר התיחסות לאכיפה וענישה של גופי ספורט המפרים את התקנות – התקנות קובעות חובות המוטלות על גופי ספורט, אולם אינן מטילות סנקציות על גופי ספורט שיפרו אותן, בהעדר תמריץ אמיתי למענה ישנו חשש שיהיה קשה למגר את ההטרדה המינית.
תקנה 2(5) – מנגנון הדיווח המוצע – ראשית זהו המנגנון היחידי המוצע בתקנות החדשות ואין הוא מספק - ספק אם הרשות לקידום מעמד האשה והוועדה לקידום מעמד האשה יוכלו לקבל אלפי דוחות בשנה של גופי ספורט ולעבדם באופן אפקטיבי, כך שיביאו למיגור תופעת ההטרדה המינית בספורט.
לסיכום, קידום שוויון ומניעת הטרדה מינית, הן תכליות ראויות. יחד עם זאת קיים חשש כי התקנות החדשות, כפי שהן מנוסחות כאן הן ברמה ההצהרתית. בהעדר מנגנוני אכיפה, פיקוח וענישה קיים חשש שהתקנות לא יביאו לשינוי ההתנהגותי המיוחל ולהפסקת ההטרדה המינית בספורט. ראוי להשקיע מאמץ על מנת לדייק את המענים הניתנים לצרכים המיוחדים הנדרשים למניעת הטרדה מינית בענפי הספורט.
בברכה,
שרון אברהם-ויס, עו"ד