חומר רקע
20 עדויות
מתוך אלף
עדויות של נשים מתוך מפגשים עם הגניקולוגיה בישראל
15.11.2020
ישנה מידה רבה של אמון שצריכה להתקיים ביחסים בין רופאים למטופלים שלהם.
אמון בידע ובמקצועיות, אמון בכוונה טובה, אמון במטרה משותפת של ריפוי והחלמה, מחויבות משותפת למטופל כאדם ולשלומו.
לאחרונה, עלה לכותרות האמון שבין רופאים גניקולוגיים למטופלות שלהם, ושבירתו.
זה התחיל בטור של דנה ספקטור בידיעות אחרונות שהביא לגל של תגובות מנשים על הטיפול הגניקולוגי שהן מקבלות. היה ברור מאלפי הפוסטים וההודעות שמדובר בתופעה מושתקת וכואבת שיש להידרש אליה.
אנחנו, בלובי למלחמה באלימות מינית, מתוך מחויבות לטיפול מקצועי, בטוח, הוגן והגון, התחלנו לאסוף עדויות מנשים ואפילו אנחנו לא ציפינו לכמות הסיפורים שנאספו תוך זמן קצר. יותר מאלף עדויות. מספר מזעזע בהתחשב בכך שבישראל ישנם כ1300 גניקולוגים רשומים.
הסיפורים דיברו במאות קולות שלא ניתן להתעלם מהם. הם חשפו תופעות מטרידות של ביצוע פרוצדרות רפואיות ללא הסכמה, ללא הסכמה מדעת וללא צורך.
הם העלו שוב ושוב תופעות של זלזול והשפלה, צעקות והערות שיפוטיות על משקל, נטיה מינית, סוגיות של דת ואמונה, בחירות הנוגעות לרביה, בני זוג, הסרת שיער ועוד ועוד.
בין הדיווחים המטרידים על אונס, תקיפה והטרדה מינית, נפוצים יותר היו הסיפורים על רשלנות רפואית, הפרת חוק זכויות החולה ורפואה גרועה, פוגענית ומיושנת שגורמת לנשים להימנע מטיפול רפואי שוטף.
זו לא גזירת גורל. ההחלטה של נשים שלא ללכת לגניקולוג נובעת מהחוויה שלהן. המשמעות שלה היא פגיעה ישירה בבריאותן, אבחון מאוחר, מחלות מין, איידס, סרטנים שונים והריונות לא רצויים. עלות הטיפולים האלו למדינה אסטרונומית, אבל הנרטיב של אבחון מוקדם פונה כל הזמן למטופלת והדיון על הסיבות שבגללן נשים לא פונות לבדיקות סדירות, לא מתקיים.
אלף נשים שמתלוננות תוך חודש, זו לא דמוניזציה של הגניקולוגיה בישראל. זה מצב נתון, חמור ודחוף שהגורמים המקצועיים חייבים להתיחס אליו, לטפל בו ברצינות בלי להסס, לא להתחמק ממנו או לנסות להקטין אותו. הגיע הזמן לפקוח את העיניים ואת האוזניים ולהקשיב למטופלות. לקחת אחריות על העוול שנעשה. לעשות תיקון.
בתקוה להמשך שיתוף פעולה
יעל שרר- מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית
0523286240
בחרנו עשרים עדויות מתוך אלף. אלו סיפוריהן :
הלכתי אליו לביקורת לאחר הפלה ספטית שהובילה גם לשוק ספטי. בבדיקת האולטסאונד הוא לא שם כפפות לפני שהלביש את הקונדום על המתמר. ביקשתי ממנו לשים כפפות וגם הסברתי שאני אחרי זיהום מאוד קשה שהרג את העובר שלי וכמעט הרג אותי וגם יש לי היסטוריה של זיהומים. בתגובה הוא ענה שאין צורך, הנרתיק הוא איבר מזוהם גם ככה ולא הסכים לשים כפפות. קפאתי מולו ועברתי את הבדיקה ככה, בלי כפפות. כשלפני כן הידיים שלו היו על המקלדת, אולי נחשפו למחלות של מטופלות אחרות ומי יודע מה עוד.
ד"ר א' התעקש שיש לי כאבי תופת באיזור המפשעה בגלל משקל עודף. שנתיים ושלושה אשפוזים אחרי הסתבר שזה היה אנדומטריוזיס. אני רק חושבת על כמה סבל ותחושת אשמה אישית שלי יכלה להימנע אם הוא לא היה מחליט שאני פשוט שמנה וזהו. ד"א, לא שזה משנה אבל שתבינו שמה שהוא קרא לו שמנה זה בחורה ששוקלת כ-85 קילו על גובה של 1.69.
הרופא הנוכחי שלי לא מסכים להתאים לי שום אמצעי מניעה חוץ מהתקן. זה הכי מתאים לי במצבי, עם שלושה ילדים. אני נרתעת מהתקן, לא יודעת למה וגם אני לא חושבת שזה משנה, אז אני בלי אמצעי מניעה והפסקתי ללכת לרופא.
הייתי בהריון והעובר שלי נפטר ברחם. לפני הידיעה המחרידה הזו הייתי בקשר עם רופא מיילד שדיבר רבות וארוכות על תקשורת עם העובר שברחם ועל כמה זה חשוב. אחרי מותו של התינוק שלי הוא ענה בקרירות שהוא לא מטפל בנשים בלידה שקטה. הוא מתעסק רק בעוברים חיים...
לפני כעשור פניתי לאחד הגינוקולוגים בנתניה לצורך בדיקה שגרתית. הרופא שטיפל בי החליט שאני צריכה לעשות בדיקת פאפ. הבדיקה היתה כל כך כואבת והוא היה כל כך ברוטלי ולא עניתי שעלו לי דמעות. ברגע שקמתי מהמיטה הוא צעק מאחורי הפרגוד שיכול להיות שאדמם. ישר התעלפתי. במקום להעיר אותי כמו רופא הוא עוד שפך עלי מים. זוהי אינה פעם ראשונה שעושים לי פאפ אך מעולם לא דממתי וטופלתי בצורה כזאת אגרסיבית. לקח לי יותר מעשור ללכת לגניקולוג גבר אחר.
בימי הקורונה התבשרתי בחודש חמישי כי בדיקת מי השפיר שלי אינה תקנית וכי עלי לעבור הפסקת הריון מאוחרת. היו בפני שתי אפשרויות גרידה בהרדמה או לידה שקטה. מכיוון שלא רציתי לחוות לידה שקטה ביקשתי לעבור גרידה בהרדמה. אחרי וועדה רפואית, בה נאמר לי מספר פעמים רב מדי שאני במצב רגיש והם יפנו אותי לפסיכולוג אם אני צריכה, הפנו אותי למיון יום לפני ההליך להחדרת למינריות. למינריות הן אצות אשר פועלות כמו טמפונים ומשתמשים בהן בכדי להרחיב את צוואר הרחם לפני ההליך. בקבלה של המיון בתל השומר נאמר לי שההליך לא נעים אבל לא כואב. מה שעברתי במשך החצי שעה הבאה ניתן לתאר רק כעינויים. את ההחדרה של למינריה אני יכולה לתאר רק כהחדרת סכין לתוך הרחם. הרגשתי שחותכים אותי על הכיסא. אחרי החדרה של חמש לא יכולתי יותר כבר לא היה לי אוויר לצעוק.
אז קבעו לי לבוא בערב להשלמת ההליך. בדרך הביתה סבלתי מכאבים כמו צירי לידה – זה שלא אמרו לי להגיע עם מלווה גם מעיד על אוזלת היד של בית החולים. הכאבים שלא הרפו במשך ארבע שעות היו עדין כאין וכאפס לכאבים של החדרת הלמינריות. כשהגעתי בערב הפעם עם מלווה. פניתי לרופאה וביקשתי לעבור את שאר ההליך בהרדמה. הרופאה הסתכלה עלי ואמרה ״זה לא בפרוטוקול״. על כך שאלתי ומה אם אני לא מסכימה לעבור את ההליך שוב. ״אז לא יהיה לך מחר בבוקר ניתוח״. הם כן הסכימו לתת לי אופטלגין נוזלי שעזר כמו כוסות רוח למת. וכך למרות שידעתי את העובדה שאני הולכת לעבור עינויים נתתי להם לבצע את החדרת של הלמינריות הנוספות, כאשר אני צורחת ומתפתלת על הכיסא. במכתב השיחרור שלי ממיון נכתב ״שיתוף פעולה חלקי עקב כאבים״. איזה שיתוף פעולה יש כאשר מאיימים עליך שאם לא תסכימי ימנעו ממך קבלת טיפול רפואי חיוני. למחרת לפני הגרידה באתי לאחות שהחזיקה לי את היד בהליך החדרת הלמינריות להגיד לה תודה. שאלתי אותה האם לאחרות זה לא כואב. היא הרכינה את ראשה ואמרה לכולן זה כואב.
היום אני עם סוג של פוסט טראומה, ובדיקה פשוטה אצל הגניקולוג מלחיצה אותי. עם הזמן זה יעבור, אבל המחשבה שכל שבוע מענים עוד נשים בצורה כזאת לא נותנת לי לישון בלילה.
בגיל 19 הלכתי לגניקולוג עקב תחושה כמו של דלקת בשתן שלא עברה לי במשך זמן רב. לגניקולוג קוראים ד"ר י' וזה היה הביקור השני שלי אצלו. בביקור הראשון הוא נתן לי גלולות למניעת הריון. הגעתי אליו והתלוננתי על כאבים במתן שתן ולחץ בשלפוחית והוא צעק עליי שאני בכלל צריכה ללכת לרופא משפחה כי זו דלקת בדרכי השתן. הסברתי לו שכבר עשיתי פעמיים בדיקה ותרבית שתן וזה לא המצב, אז הוא צעק עליי שזה לא משנה ושאולי אז לא הייתה דלקת ועכשיו יש. ביקשתי ממנו שיבדוק אפשרות של פטריה וגינלית והוא הסכים בקושי וכשעבר עם מטוש הוא הכאיב לי מאוד. לאחר מכן ביקשתי ממנו שיעזור לי להתאים סוג חדש של גלולות כי הנוכחי עשה לי רע והוא פשוט מאוד צעק עליי שאין סיכוי ואין לו זמן לזה. בשלב הזה כבר בכיתי את הוא צעק עליי "את בוכה??? אז תבכי!!!!" ואז כבר יצאתי מהמשרד שלו.. שלחתי תלונה באתר של לאומית ואפילו התקשרה מנהלת הסניף לשמוע על החוויה שלי אבל שום דבר לא קרה עם זה...
ד''ר ע' בגבעתיים (אני במקור במת''א). היא לא נחמדה באופן כללי, יחס קר מאז שאני זוכרת אותה. אבל ספציפית בגיל 23 הלכתי לשאול אותה אם היא יכולה להסביר לי מה זה אנדומטריוזיס. היא התחילה לצעוק עליי, ובעצם המשיכה לצעוק עליי במשך חצי שעה. מיותר לציין שלא גיליתי מידע, לא קיבלתי עזרה ביחס לכאבים שלי, ושנה שלמה הייתי בלחץ מהתגובה ולא חיפשתי מידע על זה שוב. אחרי שנה וחצי הגעתי למומחה ואובחנתי כחולת אנדו.
גניקולוג חירום (מכבי) בראשון לציון, הגעתי אליו לאחר שגיליתי נגעים לא מזוהים וניסיתי להבין האם מדובר במחלת מין או משהו אחר. כשנכנסתי אליו לחדר רציתי לספר לו למה אני נמצאת שם, והוא בתגובה אמר בתקיפות שהוא לא מעוניין לשמוע, שאשכב על המיטה, ולאחר בדיקה הוא יקבע אם ומה יש לי כשהגעתי למיטה היא הייתה מכוסה בדם ולא מחוטאת. ביקשתי ממנו שיחליף נייר וינקה את המיטה, כי אני לא מתכוונת לשכב על מיטה לא נקייה ,נראה שמהמטופלת שהייתה לפניי. הוא *צעק* עליי שהוא לא מנקה, שהאינטרס להיבדק הוא שלי, ואם אני לא רוצה לנקות את זה בעצמי, אני מוזמנת ללכת. החוויה מעבר ללא מקצועית, הייתה לא נעימה, וגרמה לי להיות עוד יותר היסטרית משהייתי קודם.
דר צ', מומחה צוואר רחם, הופניתי אליו לביצוע קולפוסקופיה, ללא הרדמה או אלחוש. הדר' החליט לקחת ביופסיה מבלי ליידע או להזהיר אותי, וכמובן ללא קבלת רשות. הוא לקח את הביופסיה, וכשצעקתי בכאב, הגיב "זה כלום". דיממתי יומיים אחר כך.
פרופסור ב', מומחה פריון, באותה תקופה קיבל כל מטופלת חדשה שהגיעה לטיפולי פריון בבלינסון. כל פגישה איתו היה אנטיפט, חסר סבלנות, אם העזתי לשאול משהו הוא צעק עלי, קבוע. כשאמרתי שהבדיקות הגנטיות שלי יצאו תקינות, ככה כתוב על כל בדיקה "תקין", הוא צרח עלי בטירוף שזה רק 99 אחוז מהימנות וזה לא תקין. בסדר, אבל למה אתה צורח עלי?? השתמשתי בטרמינולוגיה שכתובה בדף של הבדיקה עצמה! וגם אם לא, אני לא רופאה, תתקן אותי, אל תצרח ותשפיל. כנ"ל קבע שיהיה לי סכרת הריון, כששאלתי אותו לפי מה, הוא ענה לי: "כתוב לך על המצח" יופי, עכשיו אני מבינה יותר. תודה באמת. זילזול מוחלט במטופלות. הבדיקה הגניקולוגית היחידה שהוא עשה לי הייתה החזרת עוברים, הוא הכאיב לי נורא, עד אז מעולם לא כאב לי החזרת עוברים.. כמעט שנה ראיתי אותו כל שבועיים בערך, כל פגישה הייתה כזו, מזלזלת וצרחות.
דר' ג'. בבדיקה אחרי לידה, שאלתי אותו אם אני יכולה מבחינה פיזית לקיים יחסים. הוא הכניס לי את מכשיר האולטרסאונד הוואגינלי ,שהיה נחוץ לבדיקה, ואמר, בבת צחוק, "את רואה, אין בעיה", והמשיך להכניס ולהוציא את המכשיר כמה פעמים כאילו "להוכיח". ומכיוון שאין לי כבר כוח לחפש גניקולוג (או גינקולוגית, כי גם שם יש הזיות) נורמאלי, אני ממשיכה ללכת אליו.
הגעתי למיון נשים בבילינסון עם כאבי אגן קשים והרופא שבדק (מנהל מחלקת נשים) עשה את זה כל כך אלים שהיה על גבול תקיפה. וזה עוד תוך כדי שהוא אומר שאולי מדובר באנדומטריוזיס , מחלה שהתוצאה שלה היא כאבי אגן קשים והבדיקות הגינקולוגיות צריכות להיות בסופר עדינות. גינקולוג אחר אמר לי שהכאבים ביחסים שאני מתארת הם לא מספיק חזקים כדי להיות אנדומטריוזיס (מי אתה שתחליט כמה הכאב שלי חזק?!) ושלח אותי לקחת נוגדי דיכאון. כמובן שבסוף בניתוח אבחנו לי אנדומטריוזיס.
ד"ר א' הופניתי אליו לטיפול בגיל המעבר. לפני כ7 שנים. לאחר שניסיתי הכל ותסמיני גיל המעבר הטריפו אותי, רציתי בטיפול תרופתי. רציתי לקבל בחזרה את החיים שלי. כשהגעתי לד"ר פ' הוא תישאל אותי לגבי מצבי הגופני, והחל במונולוג בו תיאר נשים בגילי במיאוס זה היה בערך כך: אתן מקומטות, יבשות. אין לכן כבר ייעוד בחיים, ללדת לא תוכלו. לא פלא שאת בדיכאון . גברים בגילכן בשיא הפוריות. השדיים שלכן כמו בלון שיצא ממנו האויר. תסתכלי במראה ותראי את הפנים שלך. את חייבת הורמונים. אבל קודם בדיקה פנימית. אני ערומה, רגלי מפוסקות אין במה לכסות את גופי - חוץ מהחולצה שלי. דחף את ידו לתוכי במבט משולהב ולא הפסיק לדבר ואז אמר- תרימי את החולצה שאבדוק לך שדים. וככה כשהחולצה שלי מורמת והחזייה מופשלת יד אחת שלו פה ויד אחת כאן. אבל, היי קבלתי מירשם ! יצאתי בתחושת גועל. לא התלוננתי, פחדתי שייגזלו ממני את המרשם להורמונים. חבל שלא התלוננתי. אחרי כשנה נדרשתי לחדש מרשם. נאלצתי לשוב אליו. נסעתי למרפאה שלו ברמת ישי. דפקתי בדלת ואין תשובה, חיכיתי כחצי שעה ולבסוף ניגשתי שוב. הדלת לא היתה נעולה. כשפתחתי אותה הוא עמד ומולי על כיסא גניקולוג אישה עירומה מול דלת הכניסה ללא וילון. מלמלתי סליחה, ויצאתי מיד. כשנכנסתי הוא התחיל לשאוג ולצעוק כמו מטורף. ברחתי. זה הרופא לנשים בגיל המעבר. הרופא צריך אישפוז דחוף . לא חזרתי אליו. היום אני נעזרת ברופאה מדהימה, רגישה בת - אדם. תודה לכם.
ד"ר נ' כשנכנסתי הוא בילה כמעט 5 דקות שלמות בלדבר על כמה יפה ומדהים השיער שלי וכמה זמן אני מגדלת אותו ואיך אני מסתרקת וכמה זמן לוקח לי לחפוף אותו. כל זה תוך כדי שהוא מסתכל עלי זמן רב, בשתיקה. מה שעורר בי אי נעימות. אחר כך אמר שיבדוק אותי אבל לא הסביר מה יקרה אלא רק הצביע על חדר ליד. נכנסתי לחדר הבדיקות והתפשטתי כדי שיבדוק אותי ואז נכנס ובדק, אמר שהכל בסדר. ואז שאל 'מה זה כאן?' ונגע לי בדגדגן עם היד שבלי הכפפה. ואז גם עם היד שעם ואז שוב עם זו שבלי. ואז אמר 'אה, זה כלום, לכלוך'. אני לא חושבת שהיה לי לכלוך. וגם אם היה, כל זה לקח הרבה יותר זמן מלהוציא לכלוך. ואין סיבה שיגע בי בלי כפפות. הוא שוב אמר שהכל בסדר, אבל לא זז ממקומו למשך כמה שניות, אז לא יכולתי לקום, וכשעוד הייתי על כיסא הבדיקה הוא ליטף / חפן לי את פנים הירך עם כל כף היד שלו ואמר שהכל תקין והוא מקווה שבקרוב יהיו לי ילדים. חיכיתי קצת והוא לא יצא מהחדר, אלא עדיין עמד קרוב (לא מעבר לוילון או משהו כזה). הרגשתי לא בנוח אז קמתי להתלבש למרות שהוא שם, למרות שאני לא אמורה להתלבש בנוכחותו, בזמן שהוא עומד ומסתכל עלי. לאחר מכן שאלתי אותו אם יש עוד איזו בדיקה שאפשר לעשות או משהו שאפשר לעשות בשביל כאבי המחזור החריגים שלי (שכוללים התכווצויות משתקות והקאות). הוא אמר שהכל תקין ורק גלולות יעזרו. אמרתי שאני לא כל כך רוצה לקחת גלולות כי כשלקחתי אותן היו לי דכאונות וכאבים ביחסי מין וכשהפסקתי שניהם נעלמו. אז הוא אמר 'כן זה נכון הגלולות יכולות לעשות קצת דיכי'. אבל אין מה לעשות זה הדבר היחיד שיכול לעזור. הוא קרא לדכאון 'דיכי' במן זלזול כזה יותר מעשר פעמים. לכאבים ביחסי מין לא התייחס בכלל כאילו זה לא התחום שלו, למרות שחזרתי על זה שוב. הוא אמר שאין שום בדיקה ושום פתרון לא הורמונלי לכאבי מחזור ושיש לזה כל מיני תופעות לוואי וזה יכול לעשות 'קצת דיכי' אבל אין מה לעשות. אמר שהוא מאוד רוצה לראות אותי בקרוב במרץ-אפריל (*תוך חודשיים-שלושה מהביקור המתואר) ולא עוד שנתיים.
בגיל 19. בהיותי בתולה ודתיה (כלומר די קלולס) מספר חודשים אחרי מגע מיני ראשון שלא כלל חדירה או משהו דומה. התחילו לי כאבים חזקים ודימומים שלא קשורים לווסת. הגעתי לרופאת נשים פעם ראשונה בחיי. היא היתה נחמדה ובישרה לי שיש לי גידול ואני חייבת להבדק עי רופא אחר. אמרתי לה שאני לא רוצה שגבר יראה אותי והיא הרגיע ואמרה שהיא תזהיר אותו שאני בתולה. הגעתי למחרת לד"ר ב' בבריאות האישה אשדוד. הוא דיבר איתי ממש בגסות. בבדיקה שאל אותי למה אני רועדת ואז תפח לי על איבר המין ואמר "זה מה שמלחיץ אותך? זה?" אחר כך אמר לי שנקרע לי קרום הבתולין. שהוא יגזור את החלק המפריע ויקח לבדיקה. שאין לי מה לדאוג כי זה רק קרום הבתולין שלי. הסברתי לו שאני בתולה ולכן זה לא הגיוני שנקרע לי קרום הבתולין. הוא התעקש והחל לחקור אותי בגסות. "את שיחקת פעם עם בולבול? נתת לגבר לגעת בך? שיחקת עם בולבול נכון? תגידי לי" בסוף נשברתי ואמרתי לו שכן נגעתי בגבר אבל אני בתולה. והוא התווכח ואמר שלא . הרגשתי ממש מושפלת ולכי תסבירי לו שאת אומנם דוסה בת 19 אבל מבינה קצת אנטומיה ומלגעת ביד בפין...לא נקרע קרום הבתולים. אחר כך הסתבר שבכלל היה לי גידול שהצריך ניתוח בבית חולים. כשחזרתי לרופאה כי חזרו הכאבים היא צעקה עליי למה לא באתי עד עכשיו. לכי תסבירי לה שהרופא הקודם אמר לי שנקרע לי קרום הבתולין ושאין לי מה לדאוג. לכי תסבירי לה שאיבדתי אמון בגניקולוגים. למזלי הרב הגעתי לראש מחלקת נשים בקפלן שהחזיר לי את האמון וטיפל בי באופן מקצועי ורגיש.
עברתי חוויה מזעזעת אצל ד"ר א' ברמת אביב בכללית. הוא לא הרופא הקבוע שלי אבל (לא מפתיע בדיעבד) היחיד שהיו לו תורים פנויים. ראשית, היה חסר סבלנות. בבדיקה דחף לי את המוט אולטרסאונד בלי הכנה ובפראות, עד שצעקתי (ואני לא רגישה בכלל לבדיקות האלה). את כל הבדיקה עשה באגרסיביות וגרם לי לצעוק עליו "אפשר לעשות את זה בעדינות?". זה היה ממש אלים, הרגשתי ממש מותקפת. יצא לי להיות אצל הרבה רופאים ועוד לא חוויתי התנהגות כזאת. בסוף הבדיקה אמר לי לסדר אחרי את הנייר בזלזול. יצאתי בשוק. התלוננתי אצל האחיות ומילאתי טופס וכמובן לא שמעתי מהמרפאה. בעקבות דרישתי לבסוף התקשר אלי מנהל המרפאה וזה ממש לא עניין אותו לשמוע מה יש לי להגיד ובסוף אמר "אני אדבר איתו".
ד"ר ב'. בבדיקה שגרתית הכניס 2 אצבעות אבל אז התחיל לנער אותן בתוכי ולדרוש ממני בתקיפות "להרפות", וגם אמר מספר פעמים "תרפי את פי הטבעת" למרות שלא היה לו כל קשר לפי הטבעת. בסיומה של הבדיקה הכואבת והמחרידה, הגיש לי אגרוף לעשות איתו fist bump.
בגיל 17 ניגשתי לגניקולוג לטפל בצלקות באיבר המין אחרי תקיפה מינית. הוא נתן לי שילוב של משחה וסבון אינטימי, שביחד עשו לי כוויה כימית דרגה שלישית. כעבור פחות מיומיים אחרי תחילת הטיפול, הגעתי לתור חירום אצל רופאת נשים אחרת שאמרה שהשילוב הזה הוא כמו לשלב חומצה ובסיס. הכוויה והזיהום ממנה היו כה חמורים, שהייתי בחשש רציני לאבד את הרחם. בקופה לא קיבלו את התלונה שלי.
גניקולוג בדק אותי בלי כפפה. זה היה חודרני ברמות... לא הפסקתי לתהות אם הוא בכלל באמת הגניקולוג שקבעתי אצלו את התור או אולי מתחזה. פשוט בא ודוחף אצבעות. חוץ מזה, הייתי גם אצל גניקולוגית שלא הפסיקה בזמן שהיא בודקת אותי ללכלך על מראה הפות של ערביות. זה היה גזעני ולא מקצועי.
C) כל הזכויות שמורות ללובי למלחמה באלימות מינית. אין לעשות כל שימוש בעדויות מסחרי או אחר ללא אישור. אין להעתיק, לצטט, לצלם, לשכפל, להקליט, לשמור במאגר מידע, בכל אמצעי ללא אישור.