חומר רקע

24.11.2020 לכבוד ח"כ חיים כץ יו"ר ועדת הבריאות התוכנית הלאומית לאובדנות. ישיבת מעקב 24.11.2020 האובדנות היא תגובת קצה לחוויית "אין ברירה" או "חוסר מוצא" למצוקות נפשיות ממקורות שונים. שלושה גורמים שותפים לה. גורמי מצוקה פנימיים - כאב רגשי בלתי נסבל כמו דיכאון, אכזבה, חרדה, חוויה של חוסר אונים, חוסר תקווה, בושה ועוד') , גורמי מצוקה שמקורם חיצוני - אירועי חיים קשים או מערערים על יציבות החיים, כמו אובדן של אנשים משמעותיים ביותר, אובדן של כיוון בחיים, קריסה של "חלום" או מפעל חיים, פיטורים, קריסה כלכלית, גירושים, איום של מחלה קשה, בדידות כפויה, ועוד'. מבנה האישיות וחוסנו - מכתיב את יכולת ההתמודדות עם גורמי המצוקה הפנימיים והחיצוניים. למשל היכולת לוויסות של רגשות והתנהגויות, ראיה פרספקטיבית של גורמי המצוקה, יכולת לשאת תסכול ולפתח תקווה, אמונה בעצמי ויכולת לפתרון בעיות, היכולת לגייס תמיכה מסביב ועוד'. ככל שרמת החוסן הנפשית גדולה יותר כך גדלה היכולת להתמודד עם גורמי מצוקה פנימיים וחיצוניים. ישנם מצבים מורכבים של ריבוי לחצים פנימיים וחיצוניים בעלי עוצמה רבה אשר יכולים לערער גם בעלי מבני אישיות איתנים. מתובנה מקצועית זו נגזרים גם הטיפולים למניעת התגובות הטוטליות והטרגיות הללו של האובדנות, כשהן מתבססות בו בעת על חיזוק נפשי ושיפור יכולת ההתמודדות עם המצוקה הנפשית, במידת האפשר צמצום גורמי המצוקה, ועזרה במציאת פתרונות חליפיים במקום הפגיעה העצמית. כך במשך עשרות שנים נבנה המערך הציבורי הממלכתי לבריאות הנפש כמודל מערכתי, רב מקצועי, עם אחריות כוללת למצב הנפשי של כלל האוכלוסייה. החל מזיהוי וטיפול בכל מרכבי הסיכון לפגיעה בהתפתחות החוסן הנפשי ובשיקומו, בעקבות מצבי משבר, ושיפור יכולת ההתמודדות עם גורמי מצוקה שונים, מהגיל הרך ולאורך כל החיים. במידת הצורך שולבו בטיפולים גם עזרה בפתרון בעיות והפחתה של גורמי מצוקה חיצוניים. העובדה המערכתית נעשתה בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים בקהילה כמו הרווחה, הרפואה הראשונית, מערכת החינוך וגופי תמיכה ושיקום שונים כמו ביטוח לאומי ואחרים. כמצופה, הרפורמה בבריאות הנפש פגעה קשות במערך הציבורי לבריאות הנפש. עבודה מערכתית כוללנית פינתה מקומה לטיפולים קצרים חד ממדיים (ביטול העבודה המערכתית). ביטול הזכאות לטיפול מונע מול גורמי מצוקה חיצוניים והמרתם בהתניית הטיפול באבחנה פסיכיאטרית הרחיקו אוכלוסיות רבות מקבלת טיפול נפשי ופגעו בהתחסנות הנפשית של האוכלוסייה בכלל ובאוכלוסייה בסיכון בפרט. חמש שנים לאחר החלת הרפורמה בבריאות הנפש, הופעת נגיף הקורונה פוגשת מערכת ציבורית לבריאות הנפש חלשה ומקרטעת תחת כללי הרפורמה הפוגעניים, אוכלוסייה שחוסנה הנפשי מוחלש בשל העדר טיפול מונע ומחזק, ומדינה בלי כוחות או בסיס הערכות להתמודד עם המגה פיגוע של הקורונה על המורכבות שלו. משרד הבריאות שהוביל במשך שנים את הרפורמה בבריאות הנפש, אחרי שנים של ניתוק מהמערכת הכפופה לו, לא היה מסוגל להקים על בסיסה את המבנה הדרוש להתמודד עם ההשלכות הנפשיות של הקורונה ולא לתרום למנהלי המאבק בקורונה את התובנה הדרושות לגבי הנזקים הנפשיים הצפויים בגינה. את רוב המשברים הנפשיים בקורונה ניתן לייחס בעיקר למגוון רחב של גורמים סביבתיים מורכבים והתגובה אליהם. חרדה מהמחלה היא רק אחת מהן ולא העיקרית. אובדן פרנסה, קריסה של עסקים שנבנו במשך שנים רבות, בידוד חברתי, התכנסות בתוך מתחם ביתי ללא אפיקי פורקן, חוסר כיוון וחוסר ודאות הם חלק מהגורמים המוכרים לכולם. כמובן שההשפעה של גורמי מצוקה אלו על אוכלוסיות עם חולשה נפשית או משפחתית קודמת הייתה רבה הרבה יותר והובילה לתגובות חריפות ביותר כולל אלימות רצחנית ואובדנות. משרד הבריאות סרב או לא היה מסוגל להציע טיפולים מערכתיים הולמים. המשרד עשה ככל יכולתו לא להעביר תקציבים לשירות הציבורי לבריאות הנפש, שיש בידיו הבסיס הארגוני וכוח האדם המקצועי כדי לגבש תכנית כוללנית לטיפולים מותאמים לגורמי המצוקה, והתעקש להעביר את התקציבים לגורמים אחרים. לקח למשרד חודשים להבין שיש צורך במעורבות של אנשי מקצוע מיומנים אך הציבור לא יפנה לשירות הציבורי בגלל התיוג הפסיכיאטרי שהמשרד הכניס ברפורמה. רק אחרי 5.5 חודשים יצא המשרד עם הסדר כולל, אחיד לכולם, של " 3 פגישות חינמיות"!!! ללא תיוג פסיכיאטרי. מדובר בתוכנית מנותקת וחסרת כל יעילות שאינה לקוחת בחשבון את השוני בגורמי המצוקה של כל אחד מהפונים לעזרה. למשל, אחרי שיחת מיון אחת עם איש מקצוע מיומן, אדם הנכנס לייאוש בשל אבדן העסק שלו, זקוק לטיפול המתייחס לא רק לרגשות שלו אלא גם יעזור לו במציאת פתרונות. לשם כך, במקרה כזה, ניתן להקים קבוצות תמיכה עם אנשים במצב דומה, להפגיש עם פסיכולוגים תעסוקתיים, לארגן ליווי של אנשי קשר (דומה למערך סל שיקום) שיעזרו בתווך מול רשויות ממשלתיות, כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי, רשות מקומית, בנקים וכד'. אנשים שהסגר הציף קשיים ביחסים בתוך המשפחה, עד כדי התפרצות אלימות, יופנו לטיפולים המתמקדים במשבר המשפחתי ובהתנהגות אלימה, כך לגבי אנשים שמקור המשבר שלהם בדידות, אובדן, או חרדה בשל היותם בקבוצת סיכון רפואית. כל הפניות של גורמי מקצוע למשרד הבריאות, בכלל פורום זה של הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית, לא זכו להתייחסות. אנו פונים לוועדה בקריאה לדרוש הקמה מידית של מערך לאומי לבריאות הנפש לכלל הציבור, ללא כל תיוג פסיכיאטרי, מגובה בתקציב צבוע, שיתבסס על השירות הציבורי הממלכתי הקיים, בתוספת אנשי מקצוע מיומנים ורבי ניסיון שיגויסו לתקופת משבר הקורונה. מערך ציבורי זה יגובה באמצעים שיאפשרו את הפעילות שלו, כולל חוזי עבודה זמניים, תשתית תקשורת, נוהלי עבודה, וביטוח. חנה שטרום כהן פסיכולוגית קלינית מדריכה יו"ר פורום הפסיכולוגים והעו"ס בבריאות הנפש חברת פורום הארגונים לפסיכולוגיה ציבורית ונציגתו בדיון זה. 052-4237250, [email protected]