חומר רקע

13 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר : אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל זכויות ואפשרויות יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה תקציר מאמר זה עוסק באוטונומיה לחינוך הערבי, כסוגיה המאתגרת את ההגמוניה של קבוצת הרוב בישראל. בתחילה בוחן המאמר את השיח המשפטי שעליו מבוססת התביעה למימוש הזכות הפלסטינית בישראל בכלל ובמערכת החינוך בתחומיה -לניהול עצמי בקרב החברה הערבית בפרט. בחלקו השני נדונות שתי האפשרויות העיקריות המסתמנות בשיח הציבורי והאקדמי למימושה של אוטונומיה זו: האחת, ברוח המודל המוצע במסמך "החזון העתידי של הערבים הפלסטינים בישראל" משרטטת אוטונומיה תרבותית כוללת ורחבה, המעוגנת בהסדרים חקיקתיים הפלסטיני זכות קבוצתית לניהול עצמי בתחומים התרבותיים ויבטיחו לו, -שיַקנו למיעוט הערבי באמצעות הקמתה של מערכת חינוך אוטונומית מבחינה מינהלית וקוריקולרית — במימון מלא של המדינה ובפיקוח כללי שלה — השפעה ישירה על התכנים הפדגוגיים הנלמדים בבתי הספר טריטוריאלית סטטוטורית )המוסדרת -הערביים. אופציה זו מתייחסת לאוטונומיה תרבותית לא בחוק(, ובמסגרתה הקמת מועצה אוטונומית שתיבחר על ידי בני/ות קבוצת המיעוט; האפשרות השנייה היא הקמת מינהל חינוך נפרד במסגרת משרד החינוך, לצד המינהלים הקיימים, בדומה דתי, הנהנה ממידה ניכרת של חופש בניהול ענייניו הפנימיים, כלומר -למינהל החינוך הממלכתי אוטונומיה מינהלית בתוך משרד החינוך, שאינה כרוכה בהסדרה קבוצתית כוללת ואינה קשורה למימוש אוטונומיה תרבותית. הקדמה במדינות רבות קיים מתח בין המדינה וקבוצות מיעוט בקרבה. דומה שכשמדובר במיעוטים ילידיים, להבדיל ממיעוטים מהגרים, מתח זה נוטה להתחדד ולהתעצם (. מיעוטים לאומיים ילידיים שואפים Kymlicka, 1995, 2001; Anaya, 2004) לשמר את ייחודם ולקיים מרחבים ציבוריים משלהם, ולכן הם תובעים מהמדינה להעניק תוקף ותמיכה לצורות שונות של אוטונומיה במרחבים הפנימיים כמימוש של זכויותיהם הקולקטיביות, ובעיקר, כלשונו של הפילוסוף הפוליטי (. Kymlicka, 1995) ויל קימליקה, זכויותיהם האוטונומיות במישור הניהול זכויות אלו, בתחומים כמו תרבות, חינוך, שפה ודת, הן בבחינת עדות לזהותו 14 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות הקיבוצית של מיעוט לאומי ילידי, והן אמורות לשמש כר נרחב ככל האפשר Jabareen,) לביסוס ולטיפוח מתמיד של מאפייניו הייחודיים מתוך הכרה וכבוד (. מימושן של זכויות אלו הוא אינטרס ציבורי משותף של החברה בכללותה, 2012 .(Banting, Courchene, & Seidle, 2007) על מגוון הקבוצות המרכיבות אותה בין השאר, מדובר בזכותו של המיעוט לכונן ולעצב מנגנונים מדינתיים קבועים, שיעניקו גיבוי וסיוע אוהד לשאיפותיו להשתייך לתרבותו. השתייכות כזאת היא מסד לזהות העצמית של הפרט ומסגרת כללית להכרעותיו החופשיות. הוגי ( מטעימים, שמתן אוטונומיה 1998 ,הדעות ז'וז'ה ברונר ויואב פלד )ברונר ופלד לפרטים השייכים לתרבות מיעוט מצריך הסדרה פוליטית מתוך רחישת כבוד ( מבהיר עוד, שאם המורשת של מיעוט 2006) למכלול של אותם פרטים. פלד נתקלת בהדרה מצד המדינה, היכולת להגיע לאוטונומיה אינדיבידואלית ולערוך תוכניות חיים רציונליות עלולה להיפגע באופן חמור. מאמר זה עוסק בסוגיית האוטונומיה לחינוך הערבי בישראל בראי הזכות לחינוך. נראה כי סוגיית האוטונומיה לחינוך הערבי מאתגרת את ההגמוניה Conception of the Good,) "של קבוצת הרוב בישראל, הנאחזת ב"תפיסת טוב ( מונופוליסטית בהערכת משמעותם וחשיבותם של יעדי המיעוט Rawls, 1971 (, תוך כדי סיכול כל ניסיון מצד המיעוט להשפיעBrunner & Peled, 1996) וצרכיו מהותית על הטוב הציבורי המשותף. למרות חשיבותה של סוגיה זו הן לקבוצת המיעוט הן לקבוצת הרוב בישראל, היא לא זכתה אלא בטיפול כללי למדי. בהקשר זה ניתן לטעון במידה רבה של ביטחון, שהספרות על ההיבטים המשפטיים של החינוך הערבי עדיין מצומצמת בהיקפה ודורשת הרחבה בענייני משילות, תקצוב, ארגון, זכויות תלמידים, מעורבות הורים וכיוצא באלו. אמנם, חוקרים חאג', -הצביעו על הבעייתיות הקיימת במבנה ובארגון של החינוך הערבי )אל Abu-Saad, 2006; Agbaria, ;2010 ,; ג'בארין ואגבאריה2007 ,עסבה-; אבו1996 ,עסבה-(, ואף הוצעו שינויים ספציפיים )למשל, אבו2013; Jabareen, 2006 (, אך הדיון המשפטי בספרות זו נשאר שולי וטעון פיתוח, בעיקר2004 ,1997 .בנוגע לעיגון התביעה לאוטונומיה בחינוך בשיח המשפטי על הזכות לחינוך זאת ועוד: הספרות כמעט אינה מתייחסת בהעמקה להשלכות של התפתחויות של שני העשורים האחרונים בזירה המשפטית ובזירה הציבורית, לרבות הצעות ושינויים בחקיקה ובתקנות החינוך, פרסום דוחות וניירות עמדה ציבוריים, ויוזמות שונות של החברה האזרחית. על כן, תרומתו של המאמר היא בהרחבת הדיון בסוגיית האוטונומיה באמצעות קריאה משפטית עדכנית של הסוגיה בראי 15 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר מעבר לכך, המאמר ממחיש הלכה למעשה את המורכבות של .הזכות לחינוך סוגיית האוטונומיה באמצעות ניתוח של שני מודלים עיקריים ליישום אפשרי שלה: אוטונומיה תרבותית ואוטונומיה מינהלית. בכך הופך המאמר את הדיון בסוגיית האוטונומיה מדיון מונוליתי לדיון שמציג מבט נורמטיבי כוללני ומציע הזכות לחינוך בהקשר מגוון חלופות. המאמר אינו עוסק רק במה ראוי מבחינת הפלסטיני בישראל, אלא גם במרחב האפשרויות שהמדינה-של המיעוט הערבי יכולה להציע. המאמר מאורגן בשני חלקים. חלקו הראשון בוחן את השיח המשפטי -שעליו מבוססת התביעה למימוש הזכות לניהול עצמי בקרב החברה הערבית הפלסטינית בישראל בכלל ובמערכת החינוך בתחומיה בפרט. החלק השני דן בשתי האפשרויות העיקריות המסתמנות בשיח הציבורי והאקדמי למימושה של אוטונומיה זו. האפשרות הראשונה — ברוח המודל המוצע במסמך "החזון העתידי של הערבים הפלסטינים בישראל" )הוועד הארצי לראשי הרשויות ( — משרטטת אוטונומיה תרבותית כוללת ורחבה, 2006 ,המקומיות הערביות הפלסטיני -המעוגנת בהסדרים חקיקתיים. הסדרים אלה יַקנו למיעוט הערבי זכות קבוצתית לניהול עצמי בתחומים התרבותיים ויבטיחו לו, באמצעות הקמתה של מערכת חינוך אוטונומית מבחינה מינהלית וקוריקולרית, במימון מלא של המדינה ובפיקוח כללי שלה, השפעה ישירה על התכנים הפדגוגיים הנלמדים בבתי הספר הערביים; האפשרות השנייה היא הקמת מינהל חינוך נפרד במסגרת -משרד החינוך, לצד המינהלים הקיימים, בדומה למינהל החינוך הממלכתי דתי, הנהנה ממידה רבה של חופש בניהול ענייניו הפנימיים. למעשה, מדובר באוטונומיה מינהלית בתוך משרד החינוך, שאינה כרוכה בהַ סדרה קבוצתית כוללת ואינה קשורה למימוש אוטונומיה תרבותית. במאמר נציג דיון אינטגרטיבי בשתי האפשרויות, וגם נצביע על כיווני פעולה לחיזוק מעמדו של החינוך הערבי בישראל. כבר בשלב זה חשוב להדגיש, שגם לפי האפשרות המרחיבה, זו המציעה חקיקה המקנה זכויות קבוצתיות לניהול עצמי, התכלית היא מימוש זכותו של המיעוט לניהול עצמי תרבותי במסגרת המדינה, ולא פרישה ממנה. מכאן, הזכויות הקבוצתיות, מושא הדיון, הן בעלות משמעות רק במסגרת המדינתית Klein,) ועל רקע חלוקת הכוח הפוליטי בין רוב ומיעוט בתוך המדינה. קליין ( קושרים בין הזכויות הקבוצתיות הניתנות 2002) ( וסבן1998) (, ברונר ופלד1987 לקבוצת מיעוט, כדי שתוכל להגן על השונות הקבוצתית שלה ולתת ביטוי מעשי 16 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות לייחודה, ובין יכולתה של אותה קבוצה להשפיע במסגרת ההליך הדמוקרטי על מהלך חייה הציבוריים בתוך המדינה. הזכות לחינוך והאוטונומיה של החינוך הערבי בישראל: השיח המשפטי , על התיקונים שהתווספו לו במהלך השנים, 1953-חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג מסדיר את מבנה החינוך הממלכתי בישראל בשני זרמים מרכזיים: חינוך ממלכתי דתי. בהתאם לחוק, שני זרמים אלה מתקיימים בתוך משרד -וחינוך ממלכתי החינוך במינהלים מקבילים ונפרדים, ועד היום אלה הם שני הזרמים העיקריים שהחינוך הממלכתי במדינה מתנהל דרכם. לצד זרמים אלה קיימים מוסדות החרדית )ששמו הוא "חינוך -החינוך העצמאי, המשרתים את האוכלוסייה היהודית מוכר שאינו רשמי"(. מערכת החינוך הערבית, שהייתה קיימת לפני קום המדינה הפלסטיני בארץ, הוכפפה לאחר הקמת -כמערכת נפרדת עבור הרוב הערבי המדינה למשרד החינוך והפכה למעשה לחלק בלתי נפרד מהחינוך הממלכתי במדינה. אמנם חוק החינוך הממלכתי נועד לכאורה לתת קורת גג משפטית וארגונית אחת הן לחינוך העברי הן לחינוך הערבי, אך נראה שבפועל חקיקת החינוך בישראל התעלמה וממשיכה להתעלם מהאינטרסים הייחודיים של התלמידים הערבים. החינוך הערבי מופרד מהחינוך העברי מתוקף העובדה שרוב התלמידים הערבים לומדים בבתי ספר נפרדים באזור מגוריהם, בתי ספר שהמורים והמנהלים בהם הם ערבים. גם חלק מתוכניות הלימוד בבתי הספר הערביים -הותאמו, בהיבטים מסוימים, לתלמידים הערבים. אולם, בעוד לזרם הממלכתי דתי ולזרמים החרדיים היהודיים הוענקה אוטונומיה רחבת היקף מבחינה מינהלית ופדגוגית, המתבטאת גם בכך שמנהליהם הם בני הזרמים הללו עצמם, החינוך הערבי בישראל מעולם לא זכה לניהול עצמי ערבי, והוא מנוהל למעשה -; גולן2010 ,בידי מקבלי החלטות וקובעי מדיניות יהודים )ג'בארין ואגבאריה (. 2004 ,עגנון כל בתי הספר בחברה הערבית בישראל פועלים בפיקוח ובמימון של משרד החינוך, והם משויכים במידה זו או אחרת לזרם החינוך הממלכתי. שיוך זה מתבטא כיום בעיקר באמצעות צוותי ההדרכה והניהול בתוך המחוזות, המפקחים הכלליים והמקצועיים של משרד החינוך, וכן על ידי יחידות מטה קטנות וייחודיות זרמים בחינוך הערבי )ערבי, בדואי, -חלוקה פנימית המתקיימת כיום כתת-בתת (. רוב בתי הספר הערביים מוגדרים כבתי ספר רשמיים, 2007 ,עסבה-ודרוזי( )אבו והשאר כבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים )בקטגוריה זו נמצאים בעיקר בתי ספר כנסייתיים בישראל(. 17 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר לפי המודל של קטרינה טומשבסקי, מומחית בינלאומית למדיניות חינוך (, available) (, חינוך הוא בגדר זכות ממשית רק כשהוא זמיןTomasevski, 2004) (. חינוך קביל משמעוadaptable) ( ומותאםacceptable) (, קבילaccessible) נגיש חינוך המניח את דעתם של הורי התלמידים מבחינת איכותו ומבחינת הרלוונטיות של תוכני הלימוד והערכים המועברים לילדיהם באמצעותם. כדי שהחינוך יהיה קביל, שׂוּמה על המדינה להסתלק מאינדוקטרינציה פוליטית או דתית ולטפח חינוך פתוח וסובלני כלפי קולות שונים ונרטיבים מתחרים. חינוך מותאם משמעו חינוך שיש בו התאמה לצרכים המשתנים מקבוצה לקבוצה בחברה ולהקשר המקומי של התלמידים, ללשונם ולתרבותם. התאמה כזאת היא תנאי לעקרון קבילותו. בד בבד, על המדינה להבטיח שתוכני החינוך ומסריו יהיו זמינים ונגישים לתלמידים באורח שוויוני, ללא כל אפליה. היבטים אלה של הזכות לחינוך, כפי שאומצו בוועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (, הם בבחינת תנאים מצטברים למימוש מלא של הזכות לחינוך, ICESCR, 1966) והם נוגעים הן לסוגיות מערכתיות, כמו מבנה מערכת החינוך, וגם לסוגיות ערכיות ותוכניות כמו הרכב חומרי הלימוד ואופן לימודם, מטרות החינוך ויעדי התכנים הנלמדים. הזכות לחינוך מקבלת משנה תוקף בכל הנוגע למיעוטים (. Wisthaler, 2009) לאומיים, לשוניים, דתיים וילידיים אשררה ישראל שלוש אמנות בינלאומיות: האמנה הבינלאומית בדבר 1991-ב (, האמנה הבינלאומית ICESCR, 1966) זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (, והאמנה הבינלאומית לזכויות הילד ICCPR, 1966) לזכויות אזרחיות ופוליטיות (. בשלוש אמנות אלו יש התייחסות מפורשת לזכות לחינוך על ICRC, 1989) שלושת רכיביה: הזכות לקבל חינוך, הזכות לשוויון בחינוך והזכות להשפיע על (. האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות, בסעיף 2002 ,תוכני החינוך ויעדיו )רבין , דנה בזכויותיהם של מיעוטים אתניים, דתיים ולשוניים: הסעיף מגן על זכותם 27 של מיעוטים דתיים לקיים את מצוות דתם; על זכותם של מיעוטים לשוניים להשתמש בשפתם; ועל זכותם של מיעוטים לאומיים לשמר את תרבותם. מכאן לאומי לטפח באופן -שעל המדינה מוטלת חובה פעילה לאפשר למיעוט אתנו (. האמנה לזכויות Thornberry, 1993) לאומית-חופשי את זהותו התרבותית ואמנם הזכות להשפיע על 1.(Karp, 1998) הילד מעגנת את זכות הילד לזהוּת : לאמנה מבטיח הגנה מיוחדת על זכויותיהם של ילדים השייכים לקבוצת המיעוט8 סעיף 1 "המדינות החברות יכבדו את זכות הילד לשמור על זהותו, לרבות אזרחות, שם וקשרי משפחה. במקום שבו נשללו מילד כמה ממרכיבי זהותו או כולם, המדינות החברות יסייעו 18 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות תוכני החינוך ועל יעדיו קשורה במהותה לזכות לזהוּת, הואיל ולבית הספר תפקיד מרכזי בפיתוח זהותו של הילד. הזכות לזהות מקבלת משנה תוקף בחברה אתנית ושסועה, שכן עקרון השוויון מחייב מימוש שווה שלה, באמצעות -רב הכרה שווה בזהויות הקבוצתיות המגוונות בחברה, בהיסטוריה שלהן ובנרטיבים (.Eide, 1995, 2000) הייחודיים שלהן אשרור האמנוֹת שפורטו העניק לזכות לחינוך, מִ נֵיה ובֵ יה, מעמד מחייב במשפט הישראלי. לצד חוקים ופסיקות של בית המשפט, גם המשפט הבינלאומי הוא במידה מסוימת חלק מהפירמידה הנורמטיבית בישראל, שהרי חזקה על (. אולם נראה, כי 2004 ,המדינה למלא אחר אמנות בינלאומיות שאשררה )רבין במשפט הישראלי אין הכרה מהותית בזהותו הקולקטיבית ובייחודו הלאומי (, והדבר עומד Jabareen, 2008 ;2010 ,הפלסטיני )ג'בארין-של המיעוט הערבי בסתירה לסטנדרטים הבינלאומיים הנזכרים לעיל, המבטיחים הגנה על ייחודה של קבוצת מיעוט והזדמנות שווה לזו של קבוצת הרוב. בחוק זכויות התלמיד , שכותרתו "הזכות לחינוך", נקבע מעמדה של הזכות 3 , בסעיף2000-התשס"א לחינוך במשפט הישראלי במילים, "כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין". הסעיף הפותח של החוק, סעיף "המטרה", מפנה במפורש לעקרונות האמנה לזכויות הילד וקובע כי החוק נועד לנסח עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ועקרונות אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד. אולם, לשינוי חקיקתי זה לא התלווה שינוי מהותי בהתייחסות -המשפט הישראלי לייחודם התרבותי והלאומי של התלמידים הערבים )אבו (. 2007 ,עסבה נושא הזכויות של קבוצות מיעוט עוגן בשני העשורים האחרונים בשתי הכרזות Declaration on) של עצרת האו"ם: ההכרזה הבינלאומית על זכויות מיעוטים UNDRIP,) ( וההכרזה הבינלאומית בדבר זכויות עמים ילידייםMinorities, 1992 (. אמנם להכרזות של האו"ם יש מעמד הצהרתי בלבד, אך שתי הכרזות אלו2007 נהנות מהכרה אוניברסלית ומתמיכה בינלאומית רחבה. שתיהן כוללות סעיפים באמנה קובע כי "במדינות שיש בהן מיעוטים אתניים, דתיים30 לו ויספקו לו הגנה". סעיף או לשוניים, ואנשים ילידי המקום, לא יישללו משום ילד הזכויות ליהנות מחירות, להצהיר באמנה מורה, כי המדינות 29 על הדת ולקיים את מצוותיה, ולהשתמש בשפת האם". סעיף החברות יחנכו, בין השאר, "למתן כבוד להורים, לזהות התרבותית המקומית ולתרבויות שונות, ללשון, לערכים לאומיים של ארץ המגורים וארץ המוצא; לחיי אחריות בחברה חופשית בדגש על הבנה, סובלנות, שלום, שוויון בין המינים וידידות בין עמים וקבוצות אתניות, לאומיות ודתיות". 19 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר המעגנים את זכותן של קבוצות מיעוט לניהול עצמי בתחומי החינוך והתרבות, Eide, 2000;) ואת זכותן להקים מוסדות חינוכיים ותרבותיים עצמאיים משלהן מדברת 2007 (. ההכרזה משנתAnaya & Wiessner, 2007; Jabareen, 2012 משמעי על זכותה של קבוצת מיעוט ילידית לניהול עצמי בנושאים-באופן חד הנוגעים לענייניה הפנימיים והמקומיים ובכלל זה על זכותה למימון ממלכתי לשם כך. היא גם מבטיחה את זכותה של אוכלוסייה ילידית להקים ולנהל מערכת ( להכרזה זו קובע, כי לעמים ילידיים הזכות להקים 1)14 חינוך ייחודית. סעיף ולנהל מערכות ומוסדות חינוך משלהם, שמטרתם לספק חינוך בשפתם ובאופן ההולם את תרבות הלימוד והלמידה שלהם. הוראה זו נתמכת באמצעות הנאמר (, שעל פיו יש להבטיח שהתרבות, המסורות, העבר והתקוות לעתיד 1)15 בסעיף של העמים הילידיים יבואו לידי ביטוי בתוכני החינוך וההשכלה. סוגיית המבנה: הזכות לניהול עצמי הפלסטיני את - איבד המיעוט הערבי1948 עם הקמת מדינת ישראל בשנת (. בישראל 1996 ,'חאג-האוטונומיה החינוכית שהתקיימה בתקופת המנדט )אל הוקמה מערכת חינוך ממלכתית ריכוזית ואחידה, וזו נטרלה את השפעת הציבור הערבי על חינוך ילדיו וגרפה את התלמידים הערבים לתוך מערכת החינוך הממלכתית הכללית. במשרד החינוך הוקם אגף מיוחד למערכת החינוך הערבית, "האגף לחינוך לערבים". לאגף זה, הכפוף להוראות המשרד, אין כלל אוטונומיה, אלא לצורכי התאמה טכנית של תוכני הלימוד אל כלל המערכת, וראוי לציין (. בהמשך לכך עבר במהלך 2002 , עמד בראשו מנהל יהודי )סבן1989 שעד השנים האגף לחינוך לערבים תהליך של ביזור למחוזות השונים של משרד החינוך, כך שהחינוך הערבי מתנהל כיום בתוך כל מחוז על ידי מחלקה נטולת אוטונומיה כלשהי. השריד האחרון שנותר בפועל בידי הציבור הערבי מהניהול העצמי של חינוך ילדיו הוא השפה: שפת הלימוד במערכת החינוך הערבית היא (. השפה העברית נלמדת כמקצוע חובה החל מכיתה ג'.2007 ,עסבה-ערבית )אבו החוק הראשי המסדיר את מערכת החינוך הציבורית בישראל, חוק חינוך , מגדיר את מבנה המערכת, את יעדיה ואת מטרותיה. 1953-ממלכתי התשי"ג ברם, יעדים ומטרות אלו הוגדרו למען תלמידים יהודים. האינטרסים החינוכיים הפלסטינים בישראל סובלים מהתעלמות -הקולקטיביים של האזרחים הערבים (. חוק זה מכונן כאמור שתי Jabareen, 2006) כמעט מוחלטת בלשון החוק דתית — כדי -מערכות נפרדות ועצמאיות — ממלכתית )חילונית( וממלכתית 20 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות למלא צרכים ייחודיים של האוכלוסייה היהודית, אבל אין בו ביטוי לצורכי הפלסטיני, שהוא קבוצה מובחנת בעלת שפה משותפת, תרבות, -המיעוט הערבי (. ACRI, 1998 ;1996 ,'חאג-היסטוריה וזהות לאומית )אל ( מונים את הזכות לניהול עצמי של 2002) ( וסבן2002) המשפטנים רבין מערכת החינוך בין הזכויות הקבוצתיות של מיעוטים לאומיים בכלל ושל המיעוט הפלסטיני בישראל בפרט. לטענתם, עצם קיומה של מערכת חינוך בשפה -הערבי הערבית אין בו כדי למצות את זכות המיעוט הערבי, שכן, כפי שקובע רבין, "הזכות המהותית של מיעוט לאומי בתחום החינוך היא הזכות לקיים אוטונומיה תרבותית, במסגרת החינוך הציבורי המוכר, כדי לשמור על זהותו -חינוכית (. סבן 458 ', עמ2002 ,תרבותית, לעצבה ולפתחה" )רבין-ומורשתו הלאומית קובע, כי "המערכת של החינוך הממלכתי בערבית הִ נה ריכוזית — ומאז ומתמיד עמדו בראשה שר חינוך יהודי, מועצה פדגוגית יהודית בהרכבה וביורוקרטיה , 2002 ,בכירה שאף היא יהודית כמעט בלעדית, ואפילו בדרגת המחוזות" )סבן (. סבן אף מציין כי חופש הפעולה השלטוני המלא בתחום החינוך בכל 278 'עמ הנוגע למיעוט הערבי "הסתייע גם בכך שסמכויותיו של משרד החינוך לא סויגו בהסדרים תוכניים ומבניים שעניינם החינוך הערבי. נקודה זו מזדקרת בחדות דתי" )שם(.-כאשר משווים את החינוך הממלכתי הערבי לחינוך הממלכתי ואכן, בשונה משתי מערכות החינוך היהודיות העיקריות, הממלכתית לחוק 18-13 דתית, שקיומן ותפקודן מוגדרים בבירור )ראו סעיפים-והממלכתית דתית(, קיומה של מערכת -חינוך ממלכתי לעניין מערכת החינוך הממלכתית החינוך הערבית אינו מוגדר בסעיף כלשהו בחוק, הגם שלומדים בה כחמישית מהתלמידים בישראל. מכאן שלמערכת החינוך הערבית אין קיום מושגי ותוכני פקטו, אך נוכחותה הפיזית דומה לצל שאין -בספר החוקים. היא מתקיימת דה נפקד במשפט הישראלי.-לפניו דמות. אפשר לומר שהחינוך הערבי נוכח עיון בחוק חינוך ממלכתי מבליט ביתר שאת את היעדרה של גישה ראויה , ועד 1953 נקבעו מטרות החוק, ומאז חוקק, בשנת2 לחינוך הערבי. בסעיף , הן לא עברו שינוי מהותי כלשהו. ניסוח המטרות התעלם לחלוטין 2000 לשנת , כי "מטרת החינוך 2000 מן התלמידים הערבים. הסעיף קבע, לפני התיקון בשנת הממלכתי היא להשתית את החינוך על ערכי תרבות ישראל, על הישגי המדע, על אהבת המולדת ונאמנות למדינה ולעם ישראל, על תודעת זיכרון השואה והגבורה, על אימון בעבודה חקלאית ובמלאכה, על הכשרה חלוצית ועל שאיפה לחברה בנויה על חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות". אין 21 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר צריך לומר שרשימת המטרות נועדה לקדם באופן בלעדי ונמרץ את סדר היום Abu-) ציונית בישראל-הלאומי לטובת קבוצה אחת, קבוצת הרוב היהודית (.Nimer, 2001 אמנם מציג מטרות חינוכיות2000 התיקון שעבר חוק חינוך ממלכתי בשנת רחבות ומפורטות יותר מן הקודמות, אך מבחינת הצורך לכלול גם את יעדי החינוך של התלמידים הערבים אין בכך די. הנפקד מן המטרות רב מן הנוכח ( מפרט את ייעודו של החינוך הממלכתי "ללמד את תורת ישראל, 4)2 בהן. סעיף תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם". התיקון מוסיף יעדים אוניברסליים, כגון "לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה -האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי" )סעיף (, "להכיר 11)2 [(. ההתייחסות היחידה לאוכלוסייה הערבית מופיעה בסעיף6]2 את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות מה בהתייחסות -של כל אזרחי ישראל". אמנם נוסח סעיף זה הוא בגדר שיפור החקיקה לאוכלוסייה הערבית בהשוואה להיעדר ההתייחסות הטוטאלי שרווח (, אך עיון מקרוב בניסוח הסעיף מעלה, כי גם בנוסח 271 ', עמ2002 ,עד אז )סבן החדש, כמו בזה שלפניו, רואה המחוקק לנגד עיניו את הילד והילדה היהודים, והם אלה שנקראים "להכיר" את הייחודיות של האוכלוסייה הערבית. שהרי בעוד הסעיפים המתייחסים לחינוך העברי נפתחים ב"ללמד", "להנחיל" ו"לחנך", הסעיף המתייחס לאוכלוסייה הערבית נפתח ב"להכיר". התיקון החדש יוצר אפוא סימטריה ברורה: אין כל התייחסות מפורשת למטרות החינוך לילד ולילדה -א הערבים, ועדיין נפקד מקומה של ההכרה במיעוט הערבי כמיעוט לאומי וילידי וכחלק מהעם הפלסטיני ומהאומה הערבית. יצוין כי באופן אירוני חוק חינוך ממלכתי מציב בין מטרותיו העיקריות את המטרה "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי [(. אך כפי 8]2 דרכם, וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו" )סעיף שהראינו, החוק עצמו יוצר אפליה ופוגע בשוויון ההזדמנויות לילדים הערבים: החוק קובע דבר — שוויון הזדמנויות — ויוצר את היפוכו — היעדר הכרה בזהות הפלסטינית. יתרה מזו, הפגיעה בשוויון בין התלמידים הערבים והיהודים -הערבית במערכת החינוך מתחדדת מול העובדה שהתיקון של מטרות החינוך הממלכתי 22 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות עיגן לראשונה בחקיקה בתחום החינוך הממלכתי את הגדרת המדינה 2000 משנת ( לחוק מעגן את המטרה "להנחיל את העקרונות 2)2 כ"יהודית ודמוקרטית": סעיף שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הגדרה פורמלית זו בחוק מדירה את האוכלוסייה הערבית ומפלה ; האגודה לזכויות 1998 ,אותה, הן ברמה העקרונית הן ברמה המעשית )אבנון (. 2010 ,; ג'בארין2007 ,האזרח סוגיית התוכן: הזכות להשפיע על תוכני החינוך הזכות להשפיע על תוכני החינוך כרוכה בזכות לשימור זהות קבוצתית. כדי לשמר את המאפיינים הייחודיים של זהותן התרבותית, נזקקות קבוצות ייחודיות , 2002 ,בחברה לחזקה שתַ קנה להן השפעה על התכנים שילמדו ילדיהן )רבין (. אין מדובר כאן אפוא בזכות הפרט היחיד אלא בזכות קבוצתית. 578 'עמ הדיון העקרוני בסוגיה הוא אם כן על מידת החופש התרבותי שממנו נהנית קבוצת המיעוט בבחירת הזהויות שלה ובקביעת הערכים שעל פיהם היא רוצה לאומי -לחיות ולחנך את הדורות הבאים שלה. הוא הדין במיעוט הילידי האתנו הפלסטיני בישראל, ובזכותו ליהנות מניהול עצמי בתחום החינוך, כלומר -הערבי מאוטונומיה חינוכית. רבין, בהתייחסות מיוחדת לזכות היסוד של מיעוט לאומי ילידי להשפיע על תוכני החינוך, מציין כי זו "מתקשרת בעיקר לדיון בזכותו של המגזר הערבי, כקבוצת מיעוט, לקיים אוטונומיה חינוכית ]...[. השאלה הנשאלת היא באיזו מידה נהנה המגזר הערבי בישראל, כקבוצת מיעוט, מהזכות להשפיע (. 456 'על החינוך" )שם, עמ כשמדברים על אינטרסים קולקטיביים יש להבחין, כפי שמציינות המשפטניות (, בין תביעה לחירות 4 ', עמ2005 ,רות גביזון וטלי בבלפור )גביזון ובבלפור התערבות מצד המדינה, לבין תביעה מהמדינה -ולאוטונומיה שמשמעותה אי להכיר בייחוד התרבותי הלאומי של המיעוט, לעודדו, לסייע לו ולתמוך בו. התביעה לניהול עצמי בתחום החינוך היא דוגמה לתביעה מהסוג השני. בהקשר הספציפי של מערכת החינוך גביזון ובבלפור טוענות שגם אם לחברה הערבית יש "אוטונומיה יחסית במערכת החינוך הממלכתית", הרי חלק גדול מההכרעות החינוכיות הנוגעות לתוכנית הלימודים מתקבלות על ידי "הרוב היהודי" )שם, (. לשיטתן, "האוטונומיה מתבטאת בעיקר בהפרדה של בתי ספר, עם 40 'עמ אפשרות לילדי המיעוט הערבי ללמוד בשפתם שלהם" )שם(. החינוך הערבי בישראל מנוהל בידי פקידים ובידי מקבלי החלטות יהודים. 23 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר הסמכויות של הרשויות המקומיות הערביות ושל מנהלי בתי הספר הערביים חאג', -הן טכניות בלבד, בעוד החלטות מהותיות מתקבלות במשרד החינוך )אל -(. "העובדה שלערבים אין כל השפעה על החינוך העברי2004 ,עגנון-; גולן1996 חאג', "אך מדהים הוא שאין הם ממלאים-יהודי היא בבחינת אכסיומה", כתב אל אלא חלק מזערי בניהול ענייני החינוך שלהם עצמם. בכל הנוגע לתוכניות הלימוד שולטים יהודים על מערכת החינוך לערבים. במשך שנים רבות ישבו בעיקר יהודים בוועדות שניסחו את תכניות הלימודים ואת יעדי החינוך לבתי (. השליטה הכוללת של מערכת החינוך 55 ', עמ1996 ,'חאג-הספר הערביים" )אל העברית במערכת החינוך הערבית מונעת מהאוכלוסייה הערבית כל אפשרות לקבוע את יעדיה החינוכיים, מקפחת את זכותה לעצב ולנתב את מערכת החינוך בהתאם לאינטרסים הקולקטיביים שלה, ומסכלת כל מעורבות משמעותית פלסטינים בתהליך קבלת החלטות — הן בנוגע -של מחנכות ומחנכים ערבים להקצאת משאבים ציבוריים לבתי ספר והן בכל הקשור לתוכני החינוך המיועדים (.2002 ,לתלמידים ערבים )סבן ההוראה בשפה הערבית נותרה כאמור הסממן עיקרי לקיומה של מערכת חינוך נפרדת. אולם שפת ההוראה אינה מעידה על תוכן הלימוד. לשם השוואה, ההשקעה הגדולה, במוטיבציה ובשעות לימוד, בהוראת העברית בבתי הספר היהודיים, נגזרת מתפיסת עולם הרואה בשפה מרכיב ראשון במעלה בהתחדשות הלאומיות העברית, בחיזוק הזהות הלאומית ובחיזוק הדימוי העצמי הלאומי, בעוד הוראת הערבית בבתי ספר ערביים מצטמצמת לכדי הקניה של מיומנויות -שפה ותו לא, ותוכניות הלימודים בשפה הערבית נעדרות כל תוכן לאומי ערבי פלסטיניזציה מעקרת את הזכות לחינוך של -פלסטיני. מגמה ברורה זו של דה -פלסטיני לעצב קולקטיביות לאומית בעלת מודעות עצמית )אל-המיעוט הערבי ( מציין, בעקבות רולס וקימליקה 2006) (. פלדAbu-Saad, 2006 ;1998 ,'חאג (, כי מגמה זו מונעת מהתלמידים בבתי הספר Kymlicka, 1989; Rawls, 1971) הערביים לפתח את כבודם העצמי, ובכך גם נפגעת זכותם לכבוד — זכות המעוגנת במשפט הישראלי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לחוק חינוך 4 מגמה זו מצאה את ביטויה גם בתוכניות הלימודים. בסעיף ממלכתי מופיעה התייחסות לאקונית לתוכנית לימודים מותאמת במוסדות "לא (. הסעיף פוסק כי "השר יקבע 2002 ,; סבן1999 ,יהודיים", כלשון החוק )ג'בארין את תכנית הלימודים של כל מוסד חינוך רשמי. במוסדות חינוך לא יהודיים תותאם תכנית הלימודים לתנאיהם המיוחדים". בפועל, בעוד החינוך העברי מעלה על 24 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות נס את לימוד הערכים הציוניים והלאומיים היהודיים, מערכת החינוך הערבית (. אין בתוכני הלימוד הכרה 1996 ,'חאג-הופשטה מכל סממן לאומי פלסטיני )אל מפורשת או משתמעת באוכלוסייה הערבית כמיעוט לאומי שהוא חלק אינטגרלי (. מדיניות משרד החינוך 1993 ,; רבינוביץ2004 ,עגנון-מהעם הפלסטיני )גולן קבוצות ולא כאל -הפלסטיני כאל אוסף של תת-מתייחסת אל המיעוט הערבי קבוצה לאומית מוגדרת אחת. בהיעדר עיגון תכליתי במשפט הישראלי לזכותו של המיעוט הערבי לחינוך בדרך היאה למיעוט לאומי ילידי, הפכה הרשות המבצעת )משרד החינוך( לגורם היחיד האמון על יישומה בפועל של זכות זו. החינוך הערבי משולל מעמד משפטי פורמלי שיבטיח את המגיע לו בהיבטים השונים של זכותו ויסדיר את המבנה הארגוני הנגזר מזכות זו. מכאן חופש הפעולה השלטוני הכמעט מוחלט הנתון בידי משרד החינוך, השולט במערכת החינוך הערבית באופן ריכוזי מובהק. למעמד משפטי בעייתי זה השלכות קשות על החינוך הערבי ועל זכויות התלמידים הערבים משתי בחינות עיקריות: היעדר גוף מקצועי מוכר, ייצוגי ואותנטי של הציבור הערבי, שבסמכותו לגבש מדיניות פדגוגית וקוריקולרית ייחודית כראוי לו, והיעדר מטרות חינוך המותאמות לצורכי תלמידיו והמנווטות אותם במסלול הפדגוגי והערכי בבתי הספר הערביים. חוקרים מובילים בתחום החינוך טוענים כי מערכת החינוך הערבית משמשת למדינה "כלי שליטה אידיאולוגי ו]היא[ אף עושה בה מניפולציות לפילוגם של האזרחים הערבים )מוסלמים, נוצרים, דרוזים ובדואים( בצורה המטשטשת את (. החוקרים מציינים 34 ', עמ2000 ,סעד ויונה-חאג', אבו-זהותם הפלסטינית" )אל כי ניתוח מטרות החינוך המוצהרות ובדיקה של תוכניות הלימודים של החינוך הערבי מלמדים כי אין בהן הכרה גלויה בעובדת היותם של הערבים בישראל מיעוט לאומי וחלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני. "ניכר כי המערכת הובנתה במטרה ליצור ערבי כנוע, ללא זהות ברורה", הם מסכמים )שם(. החקיקה בתחום החינוך משעתקת אם כן מדיניות פוליטית מפלה שאינה הולמת את צרכיה הפלסטינית בישראל. -התרבותיים של החברה הערבית אוטונומיה תרבותית מול אוטונומיה מינהלית הפלסטיני בישראל עלתה -השאלה של מתן אוטונומיה תרבותית למיעוט הערבי הפלסטיני -לא פעם בשיח הציבורי. ההנחה הרווחת היא, שבעוד הציבור הערבי מעוניין בניהול עצמי תרבותי על דרך של אוטונומיה תרבותית, הציבור היהודי 25 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר (. הקריאה 2008 ,; רייטר1999 ,רואה בכך סכנה לצביונה של המדינה )סמוחה פה )ג'בארין -לאוטונומיה תרבותית בחברה הערבית חוזרת ונשנית בכתב ובעל (. הציבור הערבי אמנם מגלה ספקנות כלפי אפשרות כזאת, אך 2010 ,ואגבאריה (.2005 ,סקרי דעת קהל מאשרים כי רובו נוהה אחר הרעיון )סמוחה בחלק זה נציג שתי צורות אוטונומיה אפשריות שעלו בהקשר של החינוך הערבי ואת העמדות השונות כלפיהן בשיח הציבורי. האפשרות הראשונה שנציג היא של אוטונומיה תרבותית, שנוגעת בעיקר לתחום התרבות — חינוך, דת, לשון ותקשורת. אוטונומיה תרבותית היא אוטונומיה על בסיס פרסונלי, החלה על בני אדם המשתייכים לקבוצת מיעוט מסוימת, בלי שים לב למקום מגוריהם; בכך היא נבדלת מאוטונומיה טריטוריאלית, החלה על שטח מסוים (. היות שהאזרחים הערבים בישראל פזורים 1999 ,ועל כל מי שחי בו )סמוחה מבחינה טריטוריאלית באזורים שונים במדינה )בעיקר בגליל, במשולש, בנגב הפלסטיני הוא של אוטונומיה -ובערי השפלה(, השיח הרלוונטי למיעוט הערבי (. הכוונה לאוטונומיה תרבותית Klein, 1987) טריטוריאלית-תרבותית לא סטטוטורית )המוסדרת בחוק(, ובמסגרתה הקמת מועצה אוטונומית שתיבחר על ידי בני/ות קבוצת המיעוט. האפשרות האחרת שתוצג היא אוטונומיה מצומצמת הפלסטיני, המוגבלת לתחום החינוך, ללא מועצה ערבית -יותר למיעוט הערבי אוטונומית )אך עם מינהל חינוך ערבי עצמאי במסגרת משרד החינוך, בדומה לזה דתי(.-של החינוך הממלכתי אוטונומיה תרבותית בראשות מועצה תרבותית ערבית התביעה לאוטונומיה בחינוך כחלק מאוטונומיה תרבותית רחבה מקבלת את ביטויה המובהק ביותר במסמך "החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל", שכתבו במשותף עשרות אקדמאים ואישי ציבור ערבים. מסמך זה פורסם על ידי )הוועד 2006 הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל בסוף המסמך קורא להכרת 2.(2006 ,הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות המדינה בערבים הפלסטינים בישראל כקבוצה לאומית ילידית )וכמיעוט לפי ההגדרות הרלוונטיות באמנות הבינלאומיות( ש"יש לה הזכות, במסגרת המדינה והאזרחות, לבחור ישירות את נציגיה ולנהל את ענייניה הייחודיים )התרבותיים, החינוכיים והדתיים(, ולכונן את מוסדותיה הלאומיים בכל תחומי החיים" )שם, .2008 ,לזר וכבהא-וראו גם אוסצקי 2 26 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות (. בפרק המשפטי של המסמך נקבע כי מעמד משפטי רצוי לאזרחים 11-10 'עמ הערבים הפלסטינים מחייב "הבטחת ניהול עצמי בתחומי החינוך, הדת, התרבות, (. 14 'והתקשורת" )שם, עמ מסמך שהתפרסם סמוך לזה של הוועד הארצי, "חוקה שוויונית לכל?" (, הציג הצעה למסגרת של הזכויות הקבוצתיות של המיעוט 2006 ,)ג'בארין הפלסטיני ונאמר בה בין השאר כי ביסודן "מונחת ההכרה בילידיותה של -הערבי האוכלוסייה הערבית ובזכותה להגדרה עצמית בתחומי חייה הייחודיים, באופן (. מסמך 48 'חברתית" )שם, עמ-המשלים את שיתופה בספירה הציבורית הכלל זה מבהיר כי ניהול עצמי בתחום החינוך כולל מערכת חינוך ערבית שתנוהל בידי אנשי מקצוע ומחנכים ערבים, וכי יישומה של זכות זו יכול להיעשות הן במסגרת לשוניים.-ערביים דו-בתי ספר ערביים, הן בבתי ספר מעורבים יהודיים , 2000 רעיונות אלה מהדהדים דוח שהוגש לראש הממשלה אהוד ברק בשנת אזרחים 13 , שבמהלכם נהרגו2000 בעקבות האירועים הקשים של אוקטובר ערבים מאש כוחות הביטחון. הדוח נשא את השם הטעון "אחרי השבר: כיוונים חדשים למדיניות הממשלה כלפי הערבים בישראל" )רבינוביץ, גאנם ויפתחאל, (. בהקשר של החינוך מוצע במסמך זה לתת למיעוט הערבי "אוטונומיה 2000 תרבותיות-תרבותית משמעותית", בהתבסס גם על "ניסיונן של מדינות רב בעולם", ומומלץ להשתמש בתשתיות הקיימות כבסיס למינהל נפרד לחינוך -הערבי, שישמש בסיס לאוטונומיה תרבותית לאוכלוסייה הערבית בישראל )אל (. למעשה, המחברים ממליצים שהמינהל 35 ', עמ2000 ,סעד ויונה-חאג', אבו המוצע יתפקד במסגרת משרד החינוך והתרבות, אך ישמור על עצמאות מוחלטת בכל הנושאים, מהגדרת מטרות ותכנים, דרך מינוי מורים, מנהלים ומפקחים, תכנון, פיתוח וכלה בתקצוב וניהול. במינהל זה תפעל, לפי הצעתם, מזכירות פדגוגית נפרדת ועצמאית לחינוך הערבי, שתעבוד בתיאום ושיתוף פעולה עם מזכירות הפדגוגית הכללית. ( סבור כי ממדיה של האוטונומיה התרבותית 1999) במישור האקדמי, סבן למיעוט הערבי יתגבשו כשלידי המיעוט תועבר השליטה על מערכות החינוך, לרבות האפשרות להקים אוניברסיטה ערבית, מוסדות הדת )כולל נכסי הווקף(, מימון גורמי תרבות ובהם כתבי עת, מוזיאונים, תיאטרונים, קולנוע וספרות, וכן תינתן למיעוט שליטה בתקשורת האלקטרונית הממלכתית בערבית ובערוצים מסחריים בערבית. לדברי סבן, מדובר ב"העברת שליטה בתחומי ההכרעה, (. 91 'הניהול, המינוי, וקביעת התכנים באותם תחומים אוטונומיים" )שם, עמ בחיבורו החשוב על מעמדם של האזרחים הערבים בישראל העלה קלוד קליין 27 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר (, מומחה למשפט חוקתי, את הרעיון להקים גוף ייצוגי של המיעוט Klein, 1987) הערבי, שייבחר על ידי האזרחים הערבים ויהיה אחראי מטעמו לניהול התחומים (. סבן 1993) האוטונומיים שלו, לרבות תחום התרבות. ברוח זו כתב גם בשארה הציע באותו הקשר שיהיה זה גוף ש"חובה או נוהג להיוועץ בו, בטרם תתקבל (. 93 ', עמ1999 ,הכרעה בשורה של סוגיות בעלות השלכה על המיעוט" )סבן השיח שהתעורר בעקבות "מסמך החזון" הצמיח רעיונות חדשים גם בקרב יהודית. בולט בהקשר זה מסמך שכותרתו "לקראת אזרחות -החברה הישראלית ערבים בישראל" )מכון -ישראלית מכלילה: מסגרת רעיונית חדשה ליחסי יהודים -(. צוות החשיבה, שכלל עשרה חוקרים ישראלים2011 ,ירושלים לחקר ישראל יהודים מתחומי דעת שונים בראשות חוקר המזרח התיכון יצחק רייטר, הדגיש בפתח המסמך כי הצוות פעל "מתוך גישה ציונית המכירה בזכות העם היהודי ישראל ובזכותם של כל אזרחי המדינה לשוויון ולזכויות -להגדרה עצמית במדינת (. בפרק "הערבים בישראל כמיעוט לאומי", מוצעת 8 'אדם ואזרח" )שם, עמ במסמך "הכרה חוקתית בערבים כמיעוט לאומי והרחבת זכויותיהם הקיבוציות" (. המסמך מציע כי לאזרחים הערבים תהיה, בין השאר, הזכות 13 ')שם, עמ ל"ניהול עצמי של מוסדות ותכני תרבות, שפה ודת" וכן "אפשרות לניהול אוטונומי של מערכת החינוך הערבית תוך עמידה בליבּה חינוכית ובמסגרת (.14-13 'ממלכתית" )שם, עמ אוטונומיה מינהלית: מינהל חינוך ערבי עצמאי במסגרת משרד החינוך האפשרות השנייה העומדת לדיון היא כאמור אוטונומיה המוגבלת לתחום החינוך בלבד, אך עם מינהל חינוך ערבי עצמאי במסגרת משרד החינוך. אוטונומיה דתי, הנהנה ממינהל עצמאי בתוך -מסוג זה קיימת בישראל בחינוך הממלכתי משרד החינוך, בגיבוי החוק. במוסדותיו מתקיימים במקביל ללימודים הכלליים לימודים המותאמים לאופיים הדתי של תלמידיהם. כמו כן הוקמה במסגרת החוק דתי, ששר החינוך מחויב להיוועץ בה כל אימת שהוא -מועצה לחינוך ממלכתי לחוק 15- ו13 עושה שימוש בסמכויותיו בכל הנוגע לזרם החינוכי הזה )סעיף חינוך ממלכתי(. דוגמה נוספת לאוטונומיה בתחום החינוך, אף בהיקף רחב יותר, א)ט((, היא זרמי 3 המוכרת בחוק חינוך ממלכתי ובחוק יסודות התקציב )סעיף החינוך העצמאיים החרדיים — מרכז החינוך העצמאי ומרכז מעיין החינוך התורני , 1953-, במסגרת תיקון לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג2008 (. ביולי2013 ,חזן-)פרי הוכר זרם נוסף, החינוך הממלכתי המשלב, של בתי ספר ה"משלבים" בין החינוך 28 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות , לחוק 2008-, התשס"ח10 'דתי )תיקון מס-הממלכתי ובין החינוך הממלכתי (. לפי התיקון, גם הוקמה המועצה לחינוך ממלכתי 1953-חינוך ממלכתי, התשי"ג א לחוק 13 דתי )סעיף-משלב, שסמכויותיה דומות לאלו של החינוך הממלכתי חינוך ממלכתי(. הפלסטיני -הרעיון לניהול עצמי דומה בתחום החינוך של המיעוט הערבי ( מזכיר כי עוד בתחילת שנות השמונים של 1996) 'חאג-בישראל אינו חדש. אל המאה הקודמת העלה ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל דרישה אישר הוועד תכנית 1984-להקמת מועצה פדגוגית עצמאית לחינוך הערבי. ב שקראה להקמת "מזכירות פדגוגית מיוחדת לחינוך לערבים, אשר עובדיה ויושב הראש שלה יהיו ערבים והיא תעסוק בתכניות לימודים ובספרי לימוד לבתי חאג', הועלתה שוב ושוב -(. הדרישה, מציין אל55-54 'הספר הערביים" )שם, עמ על ידי הנהגת הציבור הערבי. דומה היה שנרשמת תזוזה חקיקתית, בעקבות קבלת תקנות חינוך 1996 בשנת . מועצה זו נועדה בין 1996-ממלכתי )מועצה מייעצת לחינוך הערבי(, התשנ"ו השאר "לבחון את מצב החינוך הערבי ולהציע לשר החינוך, התרבות והספורט תכניות ודרכי פעולה לקידומו ולשילובו המלא של החינוך הערבי במערכת החינוך קובע 3,( של התקנות, העוסק בסמכויות המועצה1)5 (. סעיף1 הממלכתית" )סעיף שזו תמליץ בפני השר על דרכים לגיבוש מדיניות חינוכית ופדגוגית לשלבי הגיל השונים במוסדות החינוך, כדי להבטיח לאזרחי ישראל הערבים מעמד שווה לזה של שאר האזרחים, תוך כדי התחשבות בייחודם הלשוני והתרבותי ובמורשתם. ( מבטיח התוויית מדיניות לפיתוח תוכניות לימודים שיבטאו את צרכיו 2)5 סעיף ואת תרבותו של הציבור הערבי — הכול "על פי מדיניות המשרד" )כפי שכותבי התקנות דאגו להוסיף בסוף הסעיף(. ואכן, כפי שעולה מלשון התקנות, הגוף הנדון הוא גוף מייעץ בלבד, ואין כלפיו אפילו חובת היוועצות של השר בבואו להכריע בנושאים הרלוונטיים (. על דלות תפקידה של המועצה ניתן ללמוד בבירור 2002 ,לעבודת המועצה )סבן מהשוואה של סמכויותיה — או ליתר דיוק, היעדר סמכויותיה — לסמכויות ההכרעה דתי. -הניכרות הנתונות בידי המועצה הנפרדת והעצמאית של החינוך הממלכתי ,15 של התקנות קובע כי חבריה, שמספרם יהיה לפחות4 בנוגע להרכבה של המועצה, סעיף 3 יתמנו מקרב אנשים פעילים בשדה החינוך הערבי, אנשי חינוך ברשויות מקומיות, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות להכשרת מורים וארגוני המורים, וכן עובדים של משרד החינוך, מכלל חברי המועצה.25% התרבות והספורט שמספרם לא יעלה על 29 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר בחוק חינוך ממלכתי קובע בפירוש: "השר ייוועץ ]...[ במועצה ]...[ 14 סעיף בטרם ישתמש בסמכות מן הסמכויות המסורות לו לפי חוק זה הנוגעות לחינוך דתי, לרבות מינוי מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות, -ממלכתי דתי". על פי -ומינויים של מפקחים, מנהלים ומורים למוסדות החינוך הממלכתי דתי ייקבעו על ידי השר -, תוכניות שונות למוסדות החינוך הממלכתי16 סעיף דתי.-בהסכמת המועצה לחינוך ממלכתי עם הקמתה קיימה המועצה המייעצת לחינוך הערבי סדרת דיונים והגישה לשר החינוך מסמך מפורט ומנומק ובו המלצה להקים מועצה פדגוגית נפרדת (. שר החינוך דאז, אמנון רובינשטיין, לא אימץ 2007 ,עסבה-לחינוך הערבי )אבו המלצה זו, ובעקבות זאת התפטרו רוב חברי המועצה המייעצת והיא חדלה להתקיים. מאז היא לא אוישה בשנית, והתקנות נותרו כאות מתה עד היום. הרעיון שב ועלה כמה שנים אחר כך, במסמך "אחרי השבר" שהוזכר לעיל. כחלק מההמלצה "לטיפוח זהותו הקולקטיבית של המיעוט במסגרת האזרחות המשותפת", המליצו הכותבים על שינוי מטרות החינוך באוכלוסייה הערבית, מבנהו ותכניו, ועל מתן דגש לטיפוח זיקת התלמידים הערבים לזהותם הקולקטיבית. ההמלצה היא להפוך את מערכת החינוך לאזרחים הערביים "למערכת המתנהלת בידי הציבור עצמו, בדומה למצב הקיים מאז קום המדינה בזרמי חינוך אחרים בקהילות בעלות מארג תרבותי מוגדר, למשל החינוך החרדי (.32 ', עמ2000 ,לאומי" )רבינוביץ ואחרים-או הדתי האופציה לכונן מינהל חינוך ערבי במסגרת משרד החינוך משתקפת היטב גם בהצעות חוק פרטיות שהגישו חברי הכנסת הערבים בעשור הראשון של המאה הנוכחית: הצעת חוק יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית, שהוגשה כמה הצעת חוק חינוך ממלכתי )תיקון — הכללת המורשת הערבית( משנת 4;פעמים הצעת חוק 6;2006 הצעת חוק חינוך ממלכתי )תיקון — חינוך ערבי( משנת5;2003 הצעת חוק7;2009 חינוך ממלכתי )תיקון — הכללת המורשת הערבית( משנת הצעת חוק 8;2009 חינוך ממלכתי )תיקון — ייצוג ערבים בוועד החינוך( משנת .31.7.2013 הונחה על שולחן הכנסת בפעם האחרונה ביום 4 .12.5.2003 הונחה על שולחן הכנסת ביום 5 .29.5.2006 הונחה על שולחן הכנסת ביום 6 .1.4.2009 הונחה על שולחן הכנסת ביום 7 .1.4.2009 הונחה על שולחן הכנסת ביום 8 30 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות הנושאים המרכזיים העולים 9.2009 חינוך ממלכתי )תיקון — חינוך ערבי( משנת מעיון בהצעות החוק הם: דרישה לשוויון מהותי בין אזרחי ישראל והסרת האפליה בחינוך; הקמת "חינוך ממלכתי ערבי" שמוסדותיו ערביים מבחינת השפה, תוכניות הלימודים, המורים והמפקחים, דהיינו — מתן אוטונומיה חינוכית למיעוט הערבי; יצירת ביסוס חוקי לייצוג הולם לערבים במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך; קביעת זכותו של המיעוט הערבי לטפח את זהותו הלאומית, פלסטינית, ולהנחילה לדור הצעיר; קביעה שהחינוך הערבי יושתת על -הערבית ערכי התרבות הפלסטינית, הערבית והאנושית, על הקשר המיוחד עם שאר העם קיום עם העם היהודי -הפלסטיני, על הזכות לאזרחות שווה ומלאה, ועל דו בישראל על בסיס של שוויון זכויות וכבוד הדדי. , הזכירה את דרישתם של נציגי 2003 גם ועדת אור, בדוח שלה מספטמבר הציבור הערבי לאוטונומיה בתחום החינוך, על ידי הקמת מינהל חינוך ערבי (. 62 , פסקה2003 ,עצמאי במשרד החינוך )דוח ועדת החקירה הממלכתית הוועדה מציינת שדרישה זו הוצגה לנוכח היעדרם של מקבלי החלטות ערבים בצמרת משרד החינוך והשיתוף הדל של אנשי חינוך ואנשי ציבור ערבים בעיצוב תוכניות הלימודים. הוועדה אף מצאה לנכון לציין כי בדרישה זו, כמו בדרישות לאוטונומיה בתחומים אחרים, ניכר ממד לאומי, וכי דרישות מסוג זה נדחו על הסף על ידי הרשויות, דבר שעורר קווי חיכוך נוספים בין המגזר הערבי לממשלה. דומה כי הכרת החשיבות בהסדרת מעמדו של החינוך הערבי החלה מחלחלת ; קשתי, 2008 ,יותר ויותר בשנים האחרונות בקרב הציבור היהודי במדינה )דיין (. כך למשל, סוגיית מעמדו של החינוך הערבי נדונה, בין שאר סוגיות, 2011 בוועדה לבחינת עקרונות יסוד בנושא הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשות הטעימה 2003 (. בדוח המקיף משנת2003 ,השופטת סביונה רוטלוי )דוח רוטלוי ועדת המשנה בנושא חינוך, בראשות חוקרת החינוך אורית איכילוב, כי חייב לחול שינוי בדרך ניהולו של החינוך הערבי וכי אין מנוס משינוי יסודי במעמדו של החינוך הערבי. הוועדה ציינה כי רבים בציבור הערבי חולקים תחושת ניכור כלפי מערכת החינוך הכללית. "כקבוצת מיעוט בעלת צרכים חינוכיים ייחודיים זכאית האוכלוסייה הערבית להתאמת מערכת החינוך המשרתת אותה לצרכיה. הדרך המיטבית לכך", קובעת הוועדה, "היא במתן אחריות ושותפות לנציגים (. הוועדה המליצה 262 'מקרבה בהתוויית מערכת החינוך הרשמית" )שם, עמ .12.11.2009 הונחה על שולחן הכנסת ביום 9 31 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר על אוטונומיה מבנית לחינוך הערבי, שתתבטא ב"יצירת מועצה לחינוך ערבי (. 263 'דתי" )עמ-פי הדגם של החינוך הממלכתי-במסגרת החינוך הממלכתי, על את פרטיו של ההסדר המוצע ממליצה הוועדה להשלים תוך כדי הידברות עם 10.נציגי החברה הערבית -, בעקבות יוזמתם של ארגוני החברה האזרחית הערבית2010 בקיץ הפלסטינית, הכריזה ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי בישראל, בצוותא עם ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות, על הקמת "מועצה פדגוגית ערבית". אנשי חינוך ואקדמיה ערבים, ולדברי מקימיה היא תשאף 30 במועצה חברים לקבל לידיה את ניהול מערכת החינוך הערבי בישראל ולהפוך לגוף המוסמך (. 2010 ,להכוונת המדיניות הפדגוגית והקוריקולרית שלה )ג'בארין ואגבאריה בהתאם לכך אמורה המועצה להגדיר את מטרות החינוך הערבי בישראל ולפרושׂ חזון חינוכי וערכי לבתי הספר הערביים במדינה. המועצה מצפה לקבל את הכרת משרד החינוך, אך דומה שבשלב זה המשרד שולל את היוזמה על הסף ונמנע (. דומה כי חשיבותה של 2008 ,; קשתי2008 ,מכל שיתוף פעולה עמה )ענברי היוזמה היא בהיותה הניסיון המעשי הראשון לאתגר את משרד החינוך ולהציג מודל אפשרי של מועצה פדגוגית ערבית, שהציבור הערבי מייחל לה זה שנים (. Agbaria, 2013) ארוכות עם זאת, כל המאמצים שנעשו, להלכה ולמעשה, בכיוון של כינון מינהל חינוכי עצמאי רשמי למיעוט הערבי לא הביאו עד כה לתוצאות מעשיות. זכותו של המיעוט הערבי לאוטונומיה חינוכית לא הוכרה במפורש בחקיקה, לא כביטוי לזכותו של הפרט )התלמיד או ההורה( ולא כביטוי לזכות קבוצתית של מיעוט — למרות תרבותית -המגמה בשיח המשפטי להתאים את מערכת החינוך למציאות הרב בישראל. כך למשל חוקקה הכנסת את חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, דוח ועדת המשנה גיבש בין השאר הצעת חוק חדשה — הצעת חוק שוויון בחינוך )דוח 10 .(. במסגרת הדיון בהצעת החוק מוקדש פרק שלם לחינוך הערבי במדינה213 'רוטלוי, עמ החינוך הממלכתי הערבי מוגדר בהצעת החוק כמערכת שמוסדותיה, מועסקיה המקצועיים, (. הצעת החוק שגובשה בדוח הוועדה 263 'וכן תוכני הלימוד, הם ערבים בזהותם )שם, עמ טרם זכתה ליישום בחקיקה. ראו גם את דוח כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (, הידוע יותר בשם דוח דברת, שהכיר במידה זו או אחרת 2005 ,)כוח המשימה הלאומי ( והמליץ "לקבוע 219 'בחשיבות קידומן של מטרות "ייחודיות לחינוך הערבי" )שם, עמ בחקיקה מעמד מיוחד ולהכיר בזכות למערכת חינוך נפרדת" בין השאר לאוכלוסייה הערבית . לטענתם, 2005 ,(. לביקורת על הדוח ועל מוגבלות המלצותיו ראו דהאן ויונה215 ')שם, עמ דוח דברת אמנם הציע "לפתוח דף חדש" עם הציבור הערבי, אך בפועל, הציבור הערבי והציבור הדרוזי לא זכו למינהל אוטונומי. 32 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות , המעניק אוטונומיה חינוכית רחבה במימון המדינה למוסדות 2008-התשס"ח של קבוצה תרבותית ייחודית. לפי החוק, המדינה תממן מוסדות חינוך שיוכרו מהתקציב שניתן לתלמיד בחינוך הממלכתי, כמעט 60% כייחודיים בשיעור של (. בכך מנתק 2009 ,בוזגלו-בלי להגביל את התכנים הנלמדים בהם )סבירסקי ודגן החוק את הקשר שהיה בתוקף עד החלתו בין פיקוח המדינה על תוכני הלימוד במוסדות חינוך לבין תקצובם על ידי המדינה. ואולם, על אף צרכיו המפורטים לעיל של החינוך הערבי, הקבוצה התרבותית הייחודית היחידה המוגדרת בחוק במפורש היא הקבוצה החרדית — דהיינו מוסדות החינוך המשתייכים למגזר החרדי. אמנם הועלתה הטענה כי ניתן לפרש את החוק כך שיחול בעתיד גם על המיעוט הערבי, אך דומה שהחוק אינו בנוי כך שיתאים לצרכיו הייחודיים של (.2009 ,שחר-מיעוט זה )הראל בן דומה כי אחת הסיבות לשמירת החינוך הערבי בישראל כבול למשרד החינוך היא הרצון לשלוט על תוכני הלימוד בצורה מוחלטת. הדבר מעיד על יחס שלילי מצד הממסד כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל הנתפסים כ"איום", ולא כאזרחים שווי זכויות האמורים ליהנות מזכויות קולקטיביות, כגון הזכות לאוטונומיה חינוכית. במקום אחר תיארנו זאת כמדיניות הלוקה בהיעדר ראייה מערכתית כוללת של צורכי החינוך בקרב מיעוט לאומי הרוצה להיות מעורב בניהול החינוך -חאג' )אל-(, אלMar'i, 1978) (. מרעי2010 ,ובקביעת תכניו )ג'בארין ואגבריה Abu-Saad,) ( וחוקרים נוספים2007) עסבה-(, אבוAl-Haj, 1995 ;1996 ,'חאג ( מטעימים בהקשר זה, כי המערכת האמונה כיום 2006; Amara & Mar'i, 2002 -על החינוך הערבי היא חלק בלתי נפרד ממנגנון השליטה על החברה הערבית הפלסטינית בישראל, בין השאר באמצעות ריקון תוכנית הלימודים מתכנים לאומיים ועיצוב המערכת עצמה כאפיק מרכזי לקואופטציה של אקדמאים פוליטיים. שליטה זו פירושה -ערבים, תוך כדי הפיכתם למורים טכנוקרטיים וא -התכחשות לצרכים תרבותיים ולאומיים ייחודיים של התלמידים הערבים לאומית -הפלסטינים וטרפוד ההתפתחות הטבעית והחופשית של זהות תרבותית 11.בקרבם יתרה מזו, שירות הביטחון הכללי התערב באופן מעשי, מראשית קיום המדינה, במינויים של 11 מנהלים ומורים במערכת החינוך הערבית, התערבות הפוגעת קשות בזכות לשוויון, בזכות (. 2004 ,; עתירה2006 ,; כהן2004 ,עגנון-לחירות ובזכות לכבוד )גולן 33 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר סיכום דומה שההסדרים המשפטיים והארגוניים הקיימים בישראל בתחום החינוך פלסטינית -משמרים הלכה למעשה את פערי הכוח במדינה בין הקבוצה הערבית המודרת לבין הקבוצה היהודית הדומיננטית, ומותירים את החינוך הערבי משולל יכולות ממשיות לניהול עצמי ובלא מעורבות בעלת ערך של נציגים עגנון, -; גולן1996 ,'חאג-הפלסטיני )אל-קובעי מדיניות מטעם המיעוט הערבי ( מזהיר בהקשר זה, כי 2007) עסבה-(. אבוJabareen, 2006 ;2002 ,; סבן2004 ערבית מצד אחד והדגשה של חשיבות-התכחשות לזהות ולתרבות הפלסטינית ציוניים מן הצד השני יחזקו את הרגשת הקיפוח וההפליה -הערכים היהודיים של אזרחי המדינה הערבים ויעמיקו את תחושת הניכור שלהם כלפי המדינה. הפלסטינית -במישור הפרקטי, מקובלת עלינו ההנחה כי מימוש הזהות הערבית באמצעותו של מינהל חינוך ערבי עצמאי יכול לצמצם את השסעים בין המיעוט ; סמוחה, 2004 ,עסבה-הפלסטיני לבין הרוב היהודי בישראל )אבו-הערבי (. 2005 ,; סמוחה2000 ,(. אין כאן עניין של שאיפה להיטמעות )בשארה1999 פלסטיני ברמה הלאומית-זאת ועוד: הענקת שוויון מהותי מלא למיעוט הערבי ; 2010 ,תחייב שינויים מערכתיים ומבניים במוסדות הפוליטיים במדינה )ג'בארין (. מאחר שהתנאים הפוליטיים השוררים כיום אינם מאפשרים Karayanni, 2012 (, יהיה במתן אוטונומיה חינוכית2006 ,; גנז1999 ,לחולל שינויים מעין אלו )סבן שוויון המובנה הקיים במדינה; -פלסטיני מעין "פיצוי" על האי-למיעוט הערבי אוטונומיה כזו תאפשר למיעוט זה לממש את זהותו הלאומית והתרבותית שוויון המובנה — אם לא בכל התחומים כי אז לפחות בקטגוריה -ותנטרל את האי זו. כאמור, הדבר עשוי להוריד את מפלס המתחים בין שתי הקבוצות הלאומיות (.2005 ,; סמוחה1999 ,בישראל )סבן לאומי של הציבור -במישור העקרוני יותר, הכרה מהותית בייחודו התרבותי הפלסטיני בישראל כמיעוט לאומי ילידי מחייבת את המדינה לאפשר -הערבי לאזרחים הערבים לעצב את זהותם הלאומית על פי רצונם, בעודם משוחררים מכל לחץ או תכתיב מצד קבוצת הרוב. זוהי זכות יסוד קבוצתית העומדת בפני עצמה, (. 2010 ,או כנגזרת מעקרון השוויון המתחייב מאופיה של כל דמוקרטיה )ג'בארין הענקת זכויות של ניהול עצמי לקבוצת המיעוט תבטיח התפתחות מקיפה של הזהות הייחודית והחוויה הקולקטיבית של חבריה וחברותיה. ביסודן של הזכויות הפלסטינית -לניהול עצמי מונחת ההכרה בילידיותה של האוכלוסייה הערבית ובצורך להבטיח ביטוי מלא לזהותה הקבוצתית בתחומי חייה הייחודיים, באופן 34 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות Jabareen, 2008;) חברתית-המשלים את שיתופה בספירה הציבורית הכלל (. אמנם במאמר זה התמקדנו ברעיונות של אוטונומיה בחינוך Raday, 2003 ובתרבות, אבל חשוב לנו לומר, שבעצם מדובר כאן במהלכים משולבים, שבהם גם יובטח שיתופם של אנשי חינוך ומינהל חינוכי ערבים רבים ככל האפשר -במערכת החינוך הכללית בכל הדרגות והתפקידים, כפי שהוצע לא פעם )אל (, ולמעשה שיתופו המהותי של המיעוט 2004 עגנון-; גולן2002 ; סבן1996 ,'חאג (.2010 ,2007 ,פלסטיני בכל מערכות השלטון המרכזי במדינה )ג'בארין-הערבי -המאמר הציג שתי גישות למימוש זכותו הקולקטיבית של המיעוט הערבי פלסטיני לשימור זהותו, ולהנחלת זהות זו לדורות הבאים: גישה הבוחנת הענקת אוטונומיה תרבותית רחבה לקבוצת מיעוט זו, וגישה המסתפקת בהקמת מינהל חינוך ערבי עצמאי במשרד החינוך. בהקשר זה, חשוב לומר שלא מדובר בהכרח בשתי גישות מתחרות, שכן ניתן לראות בהן גישות משלימות הנמצאות על רצף אחד של מימוש הזכות של החברה הערבית לניהול עצמי תרבותי ולהשפעה על תוכני הלימוד במערכת החינוך. מתן אוטונומיה מינהלית יכול בהחלט להיות צעד ראשון, הדרגתי ובונה אמון לקראת כינון אוטונומיה תרבותית משמעותית יותר. במציאות הישראלית של היום, אנו מציעים כצעד ראשון מעשי ועקרוני למימוש הזכות האמורה, לעגן בחקיקה את ההסדרים המבניים לאוטונומיה הפלסטיני, כחלק משיתופו המהותי במערכות השלטון -חינוכית למיעוט הערבי דתי על ידי -במדינה. ניתן לאמץ את הדגם החקיקתי הקיים בחינוך הממלכתי הקמת מועצה פדגוגית ערבית עצמאית למערכת החינוך הערבית. באמצעות מועצה כזאת יהיה אפשר להתמודד עם שלוש הבעיות המרכזיות של החינוך הערבי בישראל מאז קום המדינה: היעדר מעמד משפטי פורמלי בחקיקה הראשית לחינוך הערבי; היעדר גוף מקצועי, ייצוגי ואותנטי לחינוך הערבי; -היעדר מטרות מוסכמות, מעודכנות ומותאמות לצורכי התלמידים הערבים הפלסטינים בישראל. חקיקה הולמת עשויה להסדיר את ההיבטים השונים של הפלסטיני בישראל ואת המבנה הארגוני -הזכות לחינוך של המיעוט הערבי והתכנים הפדגוגיים הנגזרים מזכות זו, ולאפשר הקמת גוף מקצועי שיגבש מדיניות פדגוגית וקוריקולרית ייחודית לחינוך הערבי ולנסח מטרות שיכוונו את העשייה הפדגוגית והערכית במערכת החינוך הערבית. מועצה פדגוגית עצמאית לחינוך הערבי היא בגדר זכות תרבותית וצורך (. על פי המשפט הבינלאומי, מיעוטים לאומיים זכאים Agbaria, 2013) פדגוגי לזהות קבוצתית ולניהול עצמי של מוסדות החינוך והתרבות שלהם. מבחינה 35 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר הפלסטינים בישראל זקוקים לגוף -פדגוגית, התלמידים והמחנכים הערבים שישמש להם מצפן ערכי, יקדם ראייה מערכתית של בעיות החינוך הערבי, יהיה אמון על האיכות של תוכניות הלימודים ושל ספרי הלימוד ויעבוד לצד המזכירות הפדגוגית הכללית של משרד החינוך. יתרה מזו, מועצה פדגוגית כזאת תיצור מרחב ממוסד לקיום דיונים על ערכי החינוך הערבי ועל מבנהו ואף על תוכנם של לימודי הליבה, המשותפים לכלל מערכת החינוך בישראל. כמובן, המבחן האמיתי יהיה בשינוי המהותי המתבקש בספרי הלימוד, בתוכניות הלימודים פורמלי, וכן -השונות, בשיעורים עצמם ובתוכני החינוך בכלל, הפורמלי והבלתי במיסודם של הסדרים מוסדיים ופרקטיים נוספים, שיבטיחו כי לרשות החינוך הערבי יועמדו התקציבים והמשאבים הדרושים ויינתנו לו סמכויות של ממש שיאפשרו הפעלה של אוטונומיה מהותית. רשימת מקורות (. מערכת החינוך הערבי בישראל: מצב קיים וחלופות ארגוניות 1997) עסבה, ח'אלד-אבו אפשריות. גבעת חביבה: הוצאת המכון לחקר השלום. (. הקמת מנהל עצמאי ואוטונומי למערכת החינוך הערבית בישראל. 2004) עסבה, ח'אלד-אבו אביב: בבל.-(. תל144-131 'שוויון בחינוך )עמ-עגנון, דפנה )עורכת(, אי-בתוך: דפנה גולן (. חינוך ערבי בישראל: דילמות של מיעוט לאומי. ירושלים: מכון 2007) עסבה, ח'אלד-אבו פלורסהיימר למחקרי מדיניות. , 2 ,דמוקרטי של חוקי היסוד בנושא זכויות האדם. פוליטיקה-(. ההיבט הלא1998) אבנון, דן . 70-53 (. בין חזון למציאות: מסמכי החזון של2008) (לזר, שרה וכבהא, מוסטפא )עורכים-אוסצקי . ירושלים: הפורום להסכמה אזרחית.2007-2006 הערבים בישראל (. חינוך בקרב הערבים בישראל: שליטה ושינוי חברתי. ירושלים: מאגנס.1996) חאג', מאג'ד-אל תרבותיות בישראל לאור תהליך השלום. בתוך: מנחם -(. חינוך לרב1998) חאג', מאג'ד-אל תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית )עמ' -מאוטנר, אבי שגיא ורונן שמיר )עורכים(, רב אביב: רמות.-(. תל713-703 (. חינוך והשכלה גבוהה. בתוך: דני2000) סעד, איסמעיל ויונה, יוסי-חאג', מאג'ד, אבו-אל רבינוביץ, אסעד גאנם ואורן יפתחאל )עורכים(, אחרי השבר: כיוונים חדשים למדיניות (. חיפה: שתיל.38-34 'הממשלה כלפי הערבים בישראל )עמ תרבותיות -(. על אוטונומיה, יכולות ודמוקרטיה: ביקורת הרב1998) ברונר, ז'וזה ופלד, יואב תרבותיות במדינה -הליברלית. בתוך: מנחם מאוטנר, אברהם שגיא ורונן שמיר )עורכים(, רב אביב: רמות.-(. תל131-107 'דמוקרטית ויהודית )עמ 36 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות .20-7,3 ,(. על שאלת המיעוט הערבי בישראל. תיאוריה וביקורת1993) בשארה, עזמי (. הערבי הישראלי: עיונים בשיח פוליטי שסוע. בתוך: רות גביזון ודפנה 2000) בשארה, עזמי (. ירושלים: המכון הישראלי 38-37) ערבי בישראל: מקראה-הקר )עורכות(, השסע היהודי לדמוקרטיה. . 29-26 ,1 ,(. חינוך עם זהות. מחברות עדאלה1999) ג'בארין, יוסף (. חוקה שוויונית לכל? על חוקה וזכויות קולקטיביות של האזרחים הערבים 2006) ג'בארין, יוסף בישראל. חיפה: מרכז מוסאוא. . 45-36 ,11 ,(. על "הייצוג ההולם" לאוכלוסייה הערבית. אנליזה ארגונית2007) ג'בארין, יוסף (. על מעמדו החוקתי של המיעוט הערבי בישראל: הצעה חדשה לסדר. מדינה 2010) ג'בארין, יוסף .140-105 ,(1)7 ,וחברה (. שני סוגים של שוויון: לקראת תיאוריה ביקורתית טרנספורמטיבית במשפט 2012) ג'בארין, יוסף .65-37 ,7 ,הישראלי. המרחב הציבורי (. חינוך בהמתנה: מדיניות הממשלה ויוזמות אזרחיות 2010) ג'בארין, יוסף ואגבאריה, אימן לקידום החינוך הערבי בישראל. נצרת וחיפה: דיראסאת — מרכז ערבי למשפט ומדיניות, והפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. (. חומר רקע לדיון בזכויות מיעוטים. ירושלים: ועדת החוקה של 2005) גביזון, רות ובבלפור, טלי הכנסת. נדלה מתוך: www.huka.gov.il/wiki/material/data/huka2005-05-30-03.rtf עגנון-(. למה מפלים את התלמידים הערבים בישראל? בתוך: דפנה גולן2004) עגנון, דפנה-גולן אביב.-(. בבל: תל89-70 'שוויון בחינוך )עמ-)עורכת(, אי (. פירוש הזכות להגדרה עצמית ותפיסת יהדותה של ישראל כחסם על דרך 2006) גנז, חיים השוויון והשייכות של האוכלוסייה הערבית בישראל. בתוך: שלמה חסון ומיכאל מוסא קרייני (. ירושלים: מכון פלורסהיימר 124-120 ')עורכים(, חסמים בפני שוויון ערבים בישראל )עמ למחקרי מדיניות. ליברלית בחינוך. תיאוריה וביקורת, -(. דוח דברת: על המהפכה הניאו2005) דהאן, יוסי ויונה, יוסי .38-11 ,27 (. דוח ועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון2003) דוח ועדת החקירה . ירושלים: משרד המשפטים.2000 לבין אזרחים ישראלים באוקטובר (. דוח ועדת המשנה בנושא חינוך של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום 2003) דוח רוטלוי הילד והמשפט ויישומם בחקיקה. ירושלים: משרד המשפטים. .99-98 ,(7)82 ,(. מנהל חינוך ערבי — בעד ונגד. הד החינוך2008) דיין, אריה (. מכתב ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת מיום 2007) האגודה לזכויות האזרח בישראל . ירושלים.19.3.2007 37 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר (. החזון 2006) (. הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל2006) הוועד הארצי העתידי לערבים הפלסטינים בישראל. נצרת: הוצאה עצמית. הליבה ומימון ציבורי של החינוך: על -(. אוטונומיה חינוכית, תוכניות2009) שחר, תמי-הראל בן .331-281 ,. משפט וממשל, יב1998-חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח (. ערבים טובים. ירושלים: הוצאת עברית. 2006) כהן, הלל (. כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל — התוכנית הלאומית 2005) כוח המשימה הלאומי לחינוך )דוח ועדת דברת(. נדלה מתוך: http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/EEE94632-B3D0-4D68-99DC- DE52F78FB0FC/14337 (. לקראת אזרחות ישראלית מכלילה: מסגרת רעיונית חדשה2011) מכון ירושלים לחקר ישראל ערבים בישראל. ירושלים. נדלה מתוך:-ליחסי יהודים www.jiis.org.il/.upload/citizenship.pdf שוויון ושליטה מתרופפת: תמונת מצב על-(. בידול, אי2009) בוזגלו, נוגה-סבירסקי, שלמה ודגן אביב: מרכז אדוה.-החינוך הישראלי. תל לזר, אסעד גאנם ואילן -(. אופצית גבול הפרדיגמה הציונית. בתוך: שרה אוסצקי1999) סבן, אילן (. גבעת 122-79 ' דרכים: אופציות תיאורטיות למעמד הערבים בישראל )עמ7 ,(פפה )עורכים חביבה: המכון לחקר השלום. פלסטיני: היש, האין ותחום הטאבו. -(. הזכויות הקיבוציות של המיעוט הערבי2002) סבן, אילן .319-241 ,(1)עיוני משפט, כו ברל: המרכז לחקר החברה הערבית -(. אוטונומיה לערבים בישראל? בית1999) סמוחה, סמי בישראל. (. אוטונומיה תרבותית לערבים במדינה יהודית ודמוקרטית. בתוך: יצחק 2005) סמוחה, סמי (. ירושלים: שוקן.108-97 'ערבים בישראל )עמ-רייטר )עורך(, דילמות ביחסי יהודים . נדלה מתוך:10.7 .מעריב-nrg .(. במגזר הערבי רוצים זרם חינוך עצמאי2008) ענברי, איתמר www.nrg.co.il/online/1/ART1/758/160.html www.adalah.org/admin/DownLoads/SPics/8016370.pdf :(. נדלה מתוך2004) עתירה , נדלה מתוך:27 , המושגים: ביקורת רולסיאנית. עדאלה100 (, תוכנית2006) פלד, יואב www.adalah.org/newsletter/heb/jul-aug06/ar1.pdf :(. החינוך החרדי בישראל: בין משפט, תרבות ופוליטיקה. ירושלים2013) חזן, לטם-פרי האוניברסיטה העברית בירושלים. . נדלה מתוך: 13.8 ,Online (. על מסלול התנגשות עם משרד החינוך. הארץ2008) קשתי, אור www.haaretz.co.il/hasite/spages/1011113.html 38 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות , Online (. סקר: שליש מהיהודים בעד הסדרת מעמד החינוך הערבי. הארץ2011) קשתי, אור www.haaretz.co.il/hasite/spages/1210916.html?more=1 :. נדלה מתוך21.1 .און(: נבו-(. הזכות לחינוך. שריגים )לי2002) רבין, יורם (. הזכות לקבל חינוך: מעמדה והיקפה בישראל. בתוך: יורם רבין ויובל שני 2004) רבין, יורם אביב: -(. תל618-567 ')עורכים(, זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות במשפט הישראלי )עמ רמות. (. נוסטלגיה מזרחית — איך הפכו הפלסטינים ל"ערביי ישראל". תיאוריה 1993) רבינוביץ, דני .151-141 ,4 ,וביקורת (. אחרי השבר: כיוונים חדשים 2000) (רבינוביץ, דני, אסעד, גאנם, אורן ויפתחאל )עורכים למדיניות הממשלה כלפי הערבים בישראל. חיפה: שתיל. רבינוביץ, דני, אבו בקר, ח'אולה, הרצוג, חנה, מנאע, עאדל, סלימאן, רמזי, פלד יואב ושנהב, (. זהות ושיתוף אזרחי תרבותי. בתוך: דני רבינוביץ, אסעד גאנם, ואורן יפתחאל 2000) יהודה )עורכים(, אחרי השבר: כיוונים חדשים למדיניות הממשלה כלפי הערבים בישראל )עמ' (. חיפה: שתיל.33-28 -(. הנכבה והתקומה: מסמכי החזון של הערבים בישראל מנקודת מבט יהודית2008) רייטר, יצחק לזר ומוסטפא כבהא )עורכים(. בין חזון למציאות: מסמכי החזון -ציונית. בתוך: שרה אוסצקי . ירושלים: הפורום להסכמה אזרחית.158-140 '. עמ2007-2006 של הערבים בישראל Abu-Nimer, Mohammed (2001). Education for coexistence in Israel: Potential and challenges. in: Mohammed Abu-Nimer (Ed.), Reconciliation, justice, and coexistence: Theory and Practice (pp. 235-253). Oxford: Lexington Books. Abu-Saad, Ismael (2006). Palestinian education in Israel: The legacy of the military government. Holy Land Studies: A Multidisciplinary Journal, 5(1), 21-56. ACRI (1998). The Association for Civil Rights in Israel. Comments on the combined initial and first periodic report concerning the implementation of the International covenant on civil and political rights (ICCPR). Tel-Aviv: ACRI. Agbaria, K. Ayman (2013). Arab civil society and education in Israel: The Arab Pedagogical Council as a contentious performance to achieve national recognition. Race Ethnicity and Education (ahead-of-print), 1-21. Al-Haj, Majid (1995). Education, empowerment and control: The case of the Arabs in Israel. Albany, NY: State University of New York Press. Amara, Muhammad, & Mar’i, Abd Al-Rahman (2002). Language education policy: The Arab minority in Israel. Dordrecht: Kluwer Academic Publishing. Anaya, S. James (2004). Indigenous peoples in international law. New York: Oxford University Press. 39 2014 | אביב5 גילוי דעת | גיליון מספר Anaya, S. James, & Wiessner, Siegfried (2007). The UN declaration on the rights of indigenous peoples: Towards re-empowerment, JURIST, Oct. 3. Retrieved from: http://jurist.law.pitt.edu/forumy/2007/10/undeclaration-on-rights-of- indigenous.php Banting, Keith G., Courchene, Thomas J., & Seidle, F. Leslie (Eds.) (2007). Belonging? Diversity, recognition and shared citizenship in Canada. Montreal, QC: Institute for Research on Public Policy. Brunner, José, & Peled, Yoav (1996). Rawls on respect and self-respect: An Israeli perspective. Political Studies, 44(2), 287-302. Decleration on Minorities (1992). Declaration on the rights of persons belonging to national or ethnic, religious and linguistic minorities. Derived from: www.ohchr.org/Documents/Publications/GuideMinorities Declarationen.pdf Eide, Asbjørn (1995). Minority protection and world order: Towards a framework for law and policy, in universal minority rights 87, 88, 91-92 (Alan Phillips & Allan Rosas Eds.). Eide, Asbjørn (2000). Commentary to the declaration on the rights of persons belonging to national or ethnic, religious and linguistic minorities (Working paper submitted by Asbjorn Eide to the UN Commission on Human Rights, E/CN.4/Sub.2/AC.5/2000/WP.1, Sub-Commission on Promotion and Protection of Human Rights Working Group on Minorities. Sixth session, 22-26 May 2000). Retreived from: www.unhchr.ch/Huridocda/Huridoca.nsf/ TestFrame/348e33bda7671678c1256962003a7c2b?Opendocument. ICCPR (1966). International Covenant on Civil and Political Rights. Derived from: www.ohchr.org/en/professionalinterest/pages/ccpr.aspx. ICESCR (1996). International Covenant on Economic, Social and Cultural Rights. Derived from: www.ohchr.org/EN/ProfessionalInterest/Pages/CESCR.aspx. ICESCR (1999). General Comment No. 13: The right to education (Art. 13): 08.12.1999/10, E/C.12/1999/10. (General Comments), para. 6. ICRC (1989). Convention on the Rights of the Child. Derived from: www.ohchr.org/en/professionalinterest/pages/crc.aspx. Jabareen, Yousef T. (2006). Law and education: Critical perspectives on Arab education in Israel. American Behavioral Scientist, 49(8), 1052-1074. Jabareen, Yousef T. (2008). Constitution building and equality in deeply-divided societies: the case of the Palestinian Arab minority in Israel. Wisconsin International Law Journal, 26(2), 345-401. 40 יוסף ג'בארין ואיימן אגבארייה | אוטונומיה לחינוך הערבי בישראל: זכויות ואפשרויות Jabareen, Yousef T. (2012) Redefining minority rights: Successes and shortcomings of the UN Declaration on the Rights of Indigenous Peoples. UC Davis Journal of International Law and Policy, 18, 119-161. Karayanni, Michael M. (2012). Two concepts of group rights for the Palestinian- Arab minority under Israel’s constitutional definition as a “Jewish and democratic” state. International Journal of Constitutional Law, 10(2), 304- 339. Karp, Judith (1998). Concepts underlying the implementation of the Convention on the Rights of the Child, 4 Loy. Poverty L. J. 113. Klein, Claude (1987). Israel as a nation-state and the problem of the Arab minority: In search of a status (mimeographed). Tel Aviv: International Center for Peace in the Middle East. Kymlicka, Will (1989). Liberalism, community and culture. Oxford: Oxford University Press. Kymlicka, Will (1995). Multicultural citizenship: A liberal theory of minority rights. Oxford: Clarendon Press. Kymlicka, Will (2001). Politics of the vernacular: Nationalism, multiculturalism, and citizenship. Oxford: Oxford University Press. Mar’i, Sami (1978). Arab education in Israel. Syracuse, NY: Syracuse University Press. Raday, Frances (2003). Self-determination and minority rights. Fordham Int’l L. J., 26, 479-497. Rawls, John (1971). A theory of justice. Cambridge: Harvard University Press. Thornberry, Patrick (1993). International law and the rights of minorities. Oxford: Clarendon Press. Tomasevski, Katarina (2004). Manual on rights-based education: Global human rights requirements made simple. Bangkok: UNESCO. UNDRIP (2007). Declaration on the rights of indigenous peoples. Derived from: www.un.org/esa/socdev/unpfii/documents/DRIPS_en.pdf Wisthaler, Verena (2009). The right to education for minorities: An overview on existing recommendations from The Hague to Geneva. European Yearbook on Minority Issues, 8, 123-148.