חומר רקע
נדרשת אלטרנטיבה
צבי בנטואיץ
מועצת החרום הציבורית למשבר הקורונה בה אני חבר, הוקמה לפני כשנה בתגובה למדיניות הקורונה של הממשלה שראתה בסגר אמצעי מרכזי להתמודדות עם המגיפה. המועצה מורכבת מקבוצה של רופאים וחוקרים עתירי נסיון וידע והיציעה דרכים אחרות להתמודדות עם המגיפה . ראינו בסגר נשק קשה אשר לו תוצאות הרסניות לכלכלה למשק וגם לבריאות ושראוי להשתמש בו רק כשמערכת הבריאות בסכנת קריסה. לשמחתנו הרבה החיסון כנגד הנגיף שהוכח כיעיל הביא עמו שינוי משמעותי בתמונת המצב- בגדר "משנה משחק" (Game changer) אמיתי. הפעלתו בקנה מידה נרחב ובעיקר הגנתו הברורה על אוכלוסיות הסיכון מאפשרת לחשוב ולפעול בצורה שונה ובודאי להמנע מהטלת סגר.
הופעת הוריאנטים של הנגיף ובראשם וריאנט הדלתה , הביאה עמה את הגל הרביעי של המגיפה שבעיצומו אנו עדיין נמצאים. החיסון המוצלח מאבד עם הזמן מיעילותו בהגנה מפני הדבקה, וכך התפשט הנגיף גם בארצות שמרבית אוכלוסייתן חוסנה בשתי מנות החיסון כמו איסלנד וישראל. על רקע זה החליטה ממשלת ישראל למקד את המאבק במגיפה בהרחבת החיסון לכלל האוכלוסייה וכן לחזק את השפעתו עי מתן המנה השלישית של החיסון (הבוסטר) . על אף שיתכן מאוד כי צעדים אלה יוכיחו את עצמם כראויים ומוצדקים, אנו סבורים שראוי לעשות זאת רק לאחר שרשויות הבריאות בארהב ובעולם (ארגון הבריאות העולמי) יאשרו זאת כפי שעשו זאת לאחרונה לגבי אוכלוסיית הסיכון והצוותים הרפואיים ובמיוחד מאחר שהאוכלוסיה המחוסנת מוגנת מפני מחלה קשה ומוות.
השאלה העיקרית שנשארה לפתחנו היא מהי המדיניות הראוייה להתמודדות עם המגיפה עכשיו ובעתיד הנראה לעין וכיצד אפשר לחיות איתה. למועצה יש הצעות אלטרנטיביות לאלה של משרד הבריאות ("הצעות המועצה" באתר https://pecc.co.il) אנו סבורים שמתבקש שינוי יסודי בתפיסת המחלה ובמדיניות אותה מוביל משרד הבריאות עד כה : 1) לא ניתן לחסום חדירתו של נגיף נשימתי למדינה כלשהי, לאחר שהנגיף נכנס ומפושט באוכלוסיה. הנסיון לאתר ולבודד כל מי שחשוד בהיותו נשא של הנגיף נועד לכשלון. 2) מערכת הבריאות אינה בסכנת קריסה מאחר שמרבית אוכלוסיית הסיכון בישראל מוגנת בזכות החיסון והעומס האישפוזי רחוק מנקודת השיא. 3) נדרש חיזוק דחוף ומשמעותי של המערכת הרפואית בבתי החולים ומחלקות הקורונה, הן לעמידה בעומס הנוכחי והן להיות ערוכה גם לעתיד. כמו וכן נדרש חיזוק המערך הקהילתי לשם ראוי להעביר חלק ניכר מן הטיפול במגיפה. 4) נדרש מאמץ הסברתי אינטנסיבי שיביא את כל אוכלוסיית הסיכון להתחסן ושיעודד את שאר האוכלוסייה לעשות זאת . 5) אין טעם לתו הירוק , מאחר שברור כי גם המחוסנים בשתי מנות חיסון נדבקים ומדביקים באותה מידה והמידע לגבי השפעת החיסון השלישי על ההדבקה אינו מספיק בשעה זאת. התו הירוק יוצר אשליה להגנה מפני הדבקה , ובאותה עת פוגע בצורה משמעותית ולא מידתית בחרויות הפרט. 6) שינוי מדיניות הבדיקות לזהוי הנגיף: א) ביצוע מירב הבדיקות על בסיס הופעת תסמינים קליניים שכן אלה הם המפיצים העיקריים של הנגיף. ב) הפסקת הבדיקות המרובות במערכת החינוך ובגבולות. ג) שימוש נרחב יותה בבדיקות מהירות לאיתור נשאים וחולים. 6) שינוי מדיניות הבידוד- בידוד החולים הסימפטומטים והחשודים בביתם בלבד, פתיחת בתי הספר למתכונת רגילה, והפסקת הבידוד של כיתות שלמות 7) שדוד מערכות ועריכה מחדש של כל מערך ההסברה תוך שימת הדגש על הקטנת הפחד , שקיפות מלאה של דיונים והחלטות, ועדכון שוטף של הציבור בכל המידע .
הציבור בישראל מבולבל ונבוך מול ההתפרצות המחודשת של הקורונה. לצערנו מערכת ההסברה הממשלתית נכשלה ואינה זוכה באמון הציבור. הפחד מפני הנגיף חדר לכל חלקי האוכלוסיה והוא משפיע על הציבור יותר מכל גורם אחר. קשה להפריז במשקלו הסיגולי של הפחד ולכן הדרך היחידה להתמודד אתו ולהקטין השפעתו היא דרך הסברה אמינה שקופה ואמיתית. אנחנו סבורים שאפשר וצריך ללמוד לחיות עם הקורונה ולחזור לשגרת חיים שאפשר לחיות איתה, כפי שעשו מדינות אחרות ביניהן בריטניה ושוודיה, וכי לא מדובר בגזירה מן השמים שלא ניתן להתגבר עליה. המנהיגות הפוליטית חייבת לעשות חשבון נפש אם ברצונה לקדם אותנו בהקדם לחיות עם הקורונה ולנהל אורח חיים נורמלי עם מגבלות מועטות ככל האפשר. יש להביא לשינוי התפיסה שהובילה אותנו עד עתה ולנקוט בין השאר בצעדים עליהם אנו ממליצים. כצעד ראשון בכיוון זה -הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות בממשלה ישמעו גם את דעתנו כמו גם דעות אחרות מאלה שמשמיעים להם בינתיים יועצי המדיניות הנוכחית.
פרופ’ בנטואיץ הוא ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון וחבר במועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה.