חומר רקע

7 באוקטובר 2021 לכבוד ח"כ רם בן ברק יו"ר ועדת חוץ ובטחון שלום רב, הנדון: אכיפת החוק בגדה המערבית – עמדה לדיון ביום 12.10.21 לקראת הדיון בועדת חו"ב בנושא "טיפול כוחות הביטחון ביו"ש עם אלימות מצד גורמים קיצוניים ישראליים" ביום 12.10.21, להלן עמדת האגודה לזכויות האזרח - האחריות על הסדר הציבורי ועל שלומם וביטחונם של התושבים המוגנים בשטחים הכבושים הינה האחריות הבסיסית ביותר המוטלת על הצבא. חובה זו מעוגנת בדין הבינלאומי, ובית המשפט העליון עמד עליה לא פעם והדגיש כי "ההגנה על ביטחונם וקניינם של התושבים המקומיים היא מהחובות הבסיסיות ביותר המוטלות על המפקד הצבאי בשטח" (בג"ץ 9593/04 מוראר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (ניתן ביום 26.6.2006)). אך חובה לחוד ומציאות לחוד. מהמציאות בשטח ניכר שהצבא חוטא למשימתו זו פעם אחר פעם, ודבר לא נעשה כדי לתקן את העוול. תופעת התקיפות האלימות נגד תושבים ורכושם על ידי אזרחים ישראלים לא רק שאינה יורדת, אלא מתגברת בהיקפה ובעוצמתה. פעם אחר פעם חיילים בשטח עדים לפגיעות בפלסטינים וברכושם ונמנעים מלהפעיל את סמכותם ולבצע מעצרים ובמקום זה מסתפקים, במקרה הטוב, בהפרדה בין הצדדים, אך לרוב אינם עושים דבר. (ראו למשל דו"ח יש דין " עומדים מנגד - תפקודם של חיילי צה"ל בעת ביצוען של עבירות מצד אזרחים ישראלים הפוגעים בפלסטינים בשטחי הגדה המערבית"). הכוחות בשטח תופסים את תפקידם ומשימתם הבלעדית כהגנה על האוכלוסייה היהודית מפני האוכלוסייה הפלסטינית במקרה הגרוע או כהפרדת כוחות במקרה הטוב. זוהי אוזלת יד משוועת של רשויות אכיפת החוק. חומרת הכשל, אשר מהווה כשל מערכתי (ולא רק פעולה פסולה של החיילים בשטח), מתחוורת מן הידיעה שפורסמה ביום 7.10.2021 בעיתון הארץ, לפיה לא רק שהצבא לא דיווח למשטרה על כך שמתנחל חטף מחייל את נשקו וירה בו לעבר פלסטינים, ונמנע מלהגיש נגדו תלונה, אלא שגם כאשר הדבר התגלה סרבו הגורמים הצבאיים למסור את פרטי האזרח למשטרה, אף שזהותו ידועה. (ראו יניב יעקובוביץ והגר שיזף, צה"ל זיהה את המתנחל שירה לעבר פלסטינים מנשקו של חייל, אך לא דיווח למשטרה, "הארץ", 7.10.2021). יתרה מכך, לעיתים תמיכת הצבא באלימות של אזרחים ישראלים כלפי תושבים פלסטינים אינה מסתכמת בעמידה מנגד. שורת מקרים חמורים שפורסמו לאחרונה (כולל סרטונים) מעידים כי לעיתים החיילים, לא רק שאינם מגנים על התושבים המוגנים, אלא מצטרפים לתוקפים (ראו למשל יובל אברהם, חשיפה: מיליציות של חיילים ומתנחלים תקפו והרגו פלסטינים, "שיחה מקומית" 15.7.2021) אוזלת היד של רשויות אכיפת החוק בהגנה על פלסטינים מפני אלימות מתנחלים אינה מקרית או אקראית. מקורה במדיניות ארוכת שנים של הימנעות הפיקוד מנקיטת יד קשה כלפי עבריינים ישראלים בגדה, לצד עצימת עיניים כאשר חיילים מועלים בתפקידם, ואינם עוצרים את התוקפים, גם כאשר הם נוכחים באירוע, או חמור מכך, כאשר הם נוקטים באלימות בעצמם. התוצאה הישירה של המדיניות הזו היא היווצרותה של מציאות בה התושבים הפלסטינים אינם מוגנים או בטוחים. עוד ועוד והמקרים שבהם מעשי האלימות מבוצעים לנגד עיניהם של חיילים שאינם נוקפים אצבע להגן על הפלסטינים הולכים ומצטברים ואף מתרחבים בהיקף המשתתפים בהם והיקף הפגיעה בגוף וברכוש. חרף קיומן של הנחיות למפקדים ולחיילים בשטח, המורות להם להתערב במקרים של אלימות כלפי פלסטינים ולעכב את הפוגעים עד להגעת משטרה, הנחיות אלה אינן מיושמות, ואכיפה כלפי חיילים המפרים אותן אינה קיימת. בהעדר אכיפה, המסר לכוחות בשטח הוא ברור - חייהם ורכושם של התושבים הפלסטינים הינם הפקר. כדי לעצור את האלימות בשטח נדרש שינוי מוחלט של המדיניות הזו. כצעד ראשון - נדרשת אכיפה ממשית של הדין כלפי מפקדים וחיילים במקרים של הפרה של החובה להגן על האוכלוסייה המוגנת. לצד זה יש להנחות את הכוחות בשטח באופן ברור ועקבי לגבי חובתם להגן על כלל התושבים החיים באזור. בנוסף, ראוי להעמיד מענה חירום קבוע בשפה הערבית עבור תושבים פלסטינים אליו הם יכולים לפנות במקרים מסוג אלו. בברכה, רוני פלי, עו"ד