חומר רקע
Special Consultative Status at the United Nations Economic and Social Council since 2019
אוקטובר 2021
ניר עמדה: טיפול גורמי הבריאות בנוער בסיכון המאושפז במוסדות לבריאות הנפש
עמותת עלם מעניקה סיוע ללמעלה מ-20 אלף בני נוער, צעירות וצעירים בשנה, במגוון תוכניות בפריסה ארצית. מתוכם, לכ-700 בני נוער צעירות וצעירים המצויים בקצה הרצף הסיכוני ושורדים באמצעות זנות/ עבריינות/ שימוש בחומרים משני תודעה. רובם המכריע חסרי עורף משפחתי מיטיב, מתמודדות.ים עם רקע של פגיעות מיניות, פוסט-טראומה מורכבת ומצבי הישרדות יומיומיים.
בעבודתנו עם בני נוער, צעירים וצעירות בקצה רצף הסיכון, אנו מפנות אותם לא פעם לטיפול, במצב נפשי המצריך התערבות מיידית בתחום בריאות הנפש (כגון אובדנות, פגיעה עצמית, התקף חרדה בעוצמות גבוהות או קושי רב ביכולת הויסות).
לרוב, בהגעה למיון הם נאלצים להמתין זמן רב עד לפגישה עם פסיכיאטר, לעתים 6-10 שעות המתנה, (בשל היעדר רופא פסיכיאטר במיון), מה שמוביל פעמים רבות לייאוש ולבחירה לוותר על הטיפול.
במקרים רבים היינו עדות ליחס מזלזל, חוסר אמון, אמירות קשות על כך שמדובר בפניות חוזרות ונשנות וזלזול בפנייה עקב כך, רתיעה קשה ממצבם וניסיון להתנער מטיפול בהם, כל אלו מובילים אף הם פעמים רבות לבחירה לנטוש את המקום עוד לפני קבלת טיפול ובהמשך לוותר מראש על הניסיון להגיע לטיפול.
לרוב, כאשר הצעיר/ה שפוגש/ת את הפסיכיאטר מגלה נטיות אובדניות, המענה המוצע יהיה אשפוז במחלקה סגורה. במידה ועברו את גיל 18 אפילו במעט, יופנו למענה יחד עם מבוגרים- מענה שאינו מותאם כלל לצרכים ולמאפיינים של אוכלוסיה זו.
אם היא אינם מביעים מחשבות אובדניות ותכנון קונקרטי, אין עילה לאשפוז, אך אין שום מענה יצירתי ורגיש המוצע באופן מיידי, ובמכתב השחרור תהיה הפנייה להמשך טיפול בקהילה - מה שלוקח שבועות ואף חודשים רבים. היות ומדובר באוכלוסיה המאופיינת בחוסר אמון בממסד, ניתוק ממערכות תמיכה וסיוע - והמשך טיפול בקהילה באופן עצמאי אינו מספיק נגיש, וברוב המקרים הפניה נותרת ללא כל מענה.
הניסיון בשטח מלמד כי נערים ונערות במצוקה רגשית גבוהה שזקוקות לרוב לטיפול והשגחה, פונות בחוסר אונים למיון וקבלת עזרה, וחוזרות לקהילה כלעומת שבאו, מתוסכלות, בודדות ומידת האמון שלהן להסתייע מהמערכת פוחתת מפעם לפעם. במקרים רבים של אשפוז במחלקות הפסיכיאטריות, הטיפול לרוב רק תרופתי שמטרתו מתן מענה לסימפטומים הנראים כלפי חוץ בלבד, מבלי קונטקסט קליני והתייחסות טיפולית לסיבה השורשית למצב הנפשי, שלרוב מקורה בפגיעות קשות וטראומות מורכבות מהילדות. מסיבות אלו, בני נוער, צעירים וצעירות רבות עוזבות מוקדם ולא מגיעות למיצוי הטיפול.
פעמים רבות אנו שומעות עדיות על פגיעות והטרדות מיניות המתרחשות בתוך המחלקות הפסיכיאטריות - הן ע"י אנשי צוות והן ע"י מטופלים אחרים. במקרים אלו, שלצערנו שכיחים מאוד, הצעירים והצעירות יוצאות מהאשפוז/ טיפול במצב נפשי קשה ובחוסר אמון שהולך ומעמיק במערכת, בעולם המבוגרים ואפילו בעצמן וביכולת שלהן לשפר את מצבן.
במחלקות אינן ייעודיות לעבודה עם טראומה מינית - הצוותים אינם מודעים למאפיינים והצרכים הייחודיים, הטיפול הפסיכיאטרי לרוב נוקשה ושולל את אפשרות הבחירה והשליטה - מה שמהווה טריגר משמעותי עבור אוכלוסיות הסובלות מטראומה וזקוקות להחזרת השליטה.
זאת ועוד, בעבודתנו עם צעירים וצעירות ללא קורת גג, עולה שוב ושוב סוגיית ה"כתובת" והשיוך למענה רפואי תלוי כתובת. אנו מודעות כי החוק שונה וגם אוכלוסיות אלו זכאיות לקבל מענה בכל ביה"ח פסיכיאטרי ברחבי הארץ, אולם בשטח, הדבר אינו קורה בפועל. שוב ושוב אנו נתקלות בחוסר מענה בשל סוגיה זו. אנשי הרפואה בשטח אינם מודעים לרגישות הדבר ומפנים אותם לקבל מענה פסיכיאטרי לפי הכתובת הרשומה בתעודת הזהות, כך שבסופו של דבר הם ה לא מקבלים מענה כלל.
בנוסף, פעמים רבות היינו עדות לצעירים וצעירות חסרי קורת גג שמגיעים לאשפוז פסיכיאטרי מהרחוב או ממסגרות חירומיות, ולמרות שהאשפוז ממושך ושמושגת הטבה במצב, אין עבודה משותפת למציאת מסגרת המשך בקהילה, וכך גם לאחר ייצוב והטבה הם נאלצים ונאלצות לחזור לרחוב ולמצב הקודם לאשפוז.
המלצות לפתרונות:
התאמת המענים לאוכלוסיית הנוער והצעירים בסיכון, תוך הבנה עמוקה של המאפיינים והסיבות להתנהגויות ההישרדותיות שלהם. - מתן מענה מגדרי מותאם, הבנה של חסרות הבית מבלי להתייחס לכתובת הרשומה, גילוי סבלנות לביטויי המצוקה של הנער/ה.
הכשרת חובה לכל הצוותים הרפואיים במסגרות הפסיכיאטריות בנושא - טראומה מורכבת, זנות וההיבטים הפסיכוסוציאליים שלה, מאפיינים ודרכי התערבות עם אוכלוסיות בקצה רצף הסיכון.
התאמת מסגרות אשפוזיות מכוונות טראומה מינית וממוקדות טראומה בדומה למחלקות שקיימות כיום לאוכלוסיה בוגרת (אשפוז ממוקד לטיפול בטראומה).
קיצור זמני ההמתנה ומתן יחס הולם ומכבד ותחושת נראות לבני נוער, צעירים וצעירות המגיעים למיון פסיכיאטרי. מתן מענה טיפולי מיידי, הכולל שיחה עם פסיכיאטר שמטרתה יצירת תחושת ביטחון, הקשבה ונרמול, ולא רק אבחנה או הפניה להמשך טיפול בקהילה.
המשך ליווי ומעקב לטיפול בקהילה ומתן קדימות לאוכלוסיה זו ברשימות ההמתנה.
עבודה בשיתוף פעולה עם הגורם המפנה וכן עם גורמי הטיפול הבלתי פורמליים, עמם פעמים רבות יש לצעירים קשר מיטיב.
הרחבת המענים לנערות וצעירות בתחלואה כפולה כגון פוסט טראומה והתמכרויות.
רגישות מגדרית ומתן אפשרויות למחלקות מופרדות מגדרית לצד מחלקות מעורבות מגדרית בשל אוכלוסיה רחבה של להט"ב, שזהותם המגדרית מטושטשת ומצויה על פני רצף.
מתן מענה ייחודי לגילאי 18-26 מתוך הבנה שזקוקים למענה ייחודי ומובחן מהאוכלוסייה הבוגרת
לסיכום, המסגרת הפסיכיאטרית הינה חלק הכרחי ואינהרנטי בטיפול בבני נוער, צעירות וצעירים במצבי סיכון, ואחת כמה בקצה הרצף.
פעמים רבות אנו שומעות מהצעירות המטופלות בעלם כי כל שהן מבקשות בהגיען למוסדות בריאות הנפש זה שאיש/ת המקצוע אותו הן פוגשות יקשיב להן, ישוחח עימן בכבוד, בעיניים לא שיפוטיות ובסבלנות. אנו מאמינות כי הדבר הוא צורך קריטי עבור טיפול מיטיב, ואין להתעלם ממנו.
יש להתאים את המענים, להנגיש ולפעול להעלאת המודעות לרגישות וסבלנות לאוכלוסיה זו שזקוקה וראויה לטיפול הטוב ביותר.