חומר רקע

כסלו תשפ"ב, 7/17/21 • תוספת לאור הדיון הראשון שהתקיים ב-27 באוקטובר: יש לציין בהכללה כי 65% תקצוב למוכש"ר עשוי להיות שווה ערך ל-100% תקצוב בחינוך ממלכתי. הדבר נובע מסיבות שונות כמו העובדה שבמוכש"ר יש גמישות רבה יותר בהעסקת עובדים (למשל כאלה עם וותק), הם אינם צריכים לעמוד ברגולציות שונות המחייבות העסקת ספקים יקרים, הם יכולים לגייס תרומות באופן שמוסד ממלכתי לא יכול לגייס, ועוד. • הנייר שהוגש לועדת החינוך של הכנסת על רקע הדיון שהתקיים בכ"א חשוון, 27 באוקטובר 2021: הגדלת תקצוב החינוך היסודי המוכש"ר - פגיעה בחינוך הציבורי ובשכבות החלשות. מכיוון שהדיון ממוסגר כאילו מדובר בפגיעה באוכלוסיות מוחלשות, חובה להבהיר כי ההיפך הוא הנכון. כבר היום המוכש"ר בתחרות אדירה עם החינוך הממלכתי וגורם לקריסתו. תוספת תקציב תהרוס את החינוך הציבורי. זכותו של כל הורה לבחור את המתאים לילדיו, אך למהלכים של הוספת תקצוב או הלבנת חינוך המתנהג כפרטי, יש השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות וקשות על כלל החברה הדתית. בטרם דיון יש לשים לב, בהקשר של מערכות החינוך הדתי: 1. מרבית המוסדות המדוברים קמו במקומות בהם כבר היו קיימים מוסדות חרדיים לאומיים, הנמצאים תחת החינוך הממלכתי דתי. מקימי המוסדות ביקשו להתבדל למרות שהיו להם חלופות ציבוריות המתאימות לעיקרי תפיסת עולמם (הפרדה מגדרית, תגבור תורני, תוכנית "מלמדים" ועוד). 2. רבים מן המוסדות קמו באופן פיראטי בשיטת חומה ומגדל, זאת בשל העובדה שלא היתה להם הצדקה מספרית (ולרבים מהם אין הצדקה מספרית עד היום). הגדלת התקצוב מהווה ביזבוז משאבים ועידוד לשכרו של חוטא. 3. מוסדות מהסוג המדובר, מבצעים לעתים רבות פעולות סינון עקיפות או ישירות המייצרות מוסד אליטיסטי אשר עוקף את האינטגרציה. תשלומי הורים, ימי אוריינטציה מדירים, תקנונים מדירים, ניצול של סטטוס "על אזורי" ועוד, יוצרים פערים חברתיים באזורם. 4. מוסדות אלה בדר"כ אינם נוטלים חלק באחריות לתלמידים בעלי צרכים וחינוך מיוחד. הדבר נובע בגלל סיבות שונות כמו למשל בשל קוטן המוסדות. בהתאם לאלה, המוסדות המדוברים מביאים במקרים רבים את מוסדות הממ"ד למצב של קיטון וחוסר יכולת להחזיק מוסד גדול ויעיל. הדבר מביא את כולם להגדיל תשלומי הורים, להימנע ממתן מענה לבעלי צרכים ולעתים אף לסנן תלמידים על מנת לעמוד בכללי ה"תחרות". במקומות רבים בהם נכנסו מוסדות מסוג זה, האוכלוסייה הדתית מוצאת עצמה מול מוסדות דלים, כאשר אוכלוסיות חלשות או מסורתיות ממשיכות ביתר שאת, לעזוב את החינוך הדתי. הפער בנתוני הרקע החברתי –כלכלי של תלמידי מוסדות אלו, בהשוואה לממ"דים רגילים בסביבתם מוכיחים זאת1. אכן יש קבוצה של הורים שמעוניינת בתכנים אחרים, אלא שחלק משמעותי מהנרשמים למוסדות אלו יבואו מסיבות חברתיות של עקיפת האינטגרציה וחיפוש אחר כיתה קטנה. מי שחפץ בחינוך דתי ציבורי, יעיל ובעל אחריות חברתית, חייב להתנגד להגדלת התקציב.