חומר רקע

22.11.2021 י"ח כסלו תשפ"ב לכבוד חברת הכנסת אפרת רייטן יו"ר הוועדה לעבודה ורווחה וחברי הוועדה הנידון: נייר עמדה לקראת דיון המגזר הציבורי ושוק העבודה- מגמות ושינויים התייחסות להעסקה קבלנית במגזר הציבורי ובפרט ברשויות המקומיות לקראת הדיון שבנדון, להלן עמדת הקואליציה להעסקה ישירה והוגנת: עמדתה הכללית של הקואליציה הארצית להעסקה ישירה והוגנת היא שהעסקה קבלנית הינה העסקה קבלנית אשר מובילה לתעסוקת עוני ואשר יש לאפשר להשתמש בה רק למקרים של פרויקטים זמניים או בזמן של קושי שלא ניתן להתגבר עליו באופן חלופי. הדבר נכון במיוחד בעת משבר כלכלי כפי שקרה בעת בזמן הקורונה, בזמן התאוששות המשק יש לשים דגש על עובדים מוחלשים ומודרים אשר נפגעו באופן קשה ביותר. רקע כללי על התופעה: העסקה קבלנית במגזר הציבורי קיימת במוסדות ממשלתיים, ברשויות מקומיות בשירותים חברתיים ועוד, כאשר עצם האופי שלה מקשה לאסוף נתונים על התופעה אך ההערכה היא כי אחד משלוש עובדים במגזר הציבורי מועסק באופן קבלני כלשהי, על הפוגענות הכרוחה בכך. היקפים אלה של העסקה קבלנית אשר לפני מספר עשורים היו דבר בלתי נתפס במשק הן תוצאה של מערכי הפרד ומשול של עובדים וטענות על "גמישות ניהולית והצורך בעמידה בשיאי תקינה, בשל הרצון של מעסיקים להימנע מיחסי עובד מעביד ומניהול עובדים. מעבר לכך כי רבות מהטענות על יתרונות העסקה קבלנית (כמו גמישות ניהולית) הן מיתוס, מהלך זה התעלם מהפגיעה המוכחת שצורת העסקה זו גורמת לשירות שאותו מספקים העובדים ולצורכי העובדים עצמם - חשיבותו של ביטחון תעסוקתי ושכר חוקי והוגן. בנוסף, העסקה קבלנית מנתקת בין המעסיק והעובד ושוללת את תחושת היציבות, השייכות והמשמעות. לפי הנתונים הקיימים, מועסקים כיום בהעסקה קבלנית 23,000 מורים, 9,000 עובדים סוציאליים, 82,300 מטפלות ישראליות ומהגרות-עבודה בשירותי הסיעוד בהעדר נתונים מלאים, ההערכות המקובלות הן כי למעשה יש עוד כ-160,000 מועסקים בצורה קבלנית (כעובדי סמך, מצילים, פסיכולוגים, מרצים, סייעות בגנים, עובדי מחשוב, מתכנתים ומדריכים) ברשויות המקומיות, באמצעות מפעילי שירותים שונים ובאמצעות משרדי הממשלה. סך כל הנתונים תואם את נתוני הלמ"ס 2015, לפיהם מועסקים בישראל בהעסקה קבלנית 602,800 עובדים. כפי שצוין, ישנו העדר נתונים ולכן יש להסתכל על נתונים אלה כנתוני חסר. אמנם העסקה קבלנית כשלעצמה מתקיימת גם בארצות אחרות ב-OECD, אך בישראל היא מתקיימת בהיקף נרחב ביותר, תוך דרדור השירותים הציבוריים, וכצורה ספציפית של הפקרה וחילוץ עבודה בתנאי שכר ובתנאי העסקה נמוכים, ובאופן שמקבע את מעמדם של למעלה משליש המועסקים, בעבר בעיקר אלה הנמנים על הקבוצות המוחלשות והמודרות במשק, כ"עובדים ועניים" . אחד הקשיים המרכזיים הוא העדר מיפוי מדויק של מספר העובדות ותנאי העסקתן ברשויות המקומיות. למרות קושי זה אנו יכולות לראות כי מדובר ברוב נשי המאפיין צורת העסקה זו. קושי נוסף במיפוי נובע מהגדרות שונות של גורמים שונים מהי העסקה קבלנית מההגדרה הצרה ביותר הכוללת עובדות קבלן בחברות השרותים, יש המגדירים רק את עובדי "כתף אל כתף" ויש הכוללים בהגדרה המורחבת גם את העובדים בתאגידים עירוניים ומעין-עירוניים ( שהם בד"כ תחת סמכות הרשות המקומית ואף מנוהלים על ידה, אך עובדיהן אינן כלולות בהסכמים קיבוציים עירוניים והרשויות אינן מחויבות בדווח ולכן אינן נספרות במצבות כוח האדם של הרשויות ושל הממשלה. רשויות מקומיות היינו רוצות במסמך זה להפנות זרקות לאחת הזירות הבעייתיות בתחום זירת רשויות המקומיות. ברשויות המקומיות לא רק שאיננו רואים מגמה של מעבר להעסקה ישירה אלא מגמה הפוכה של הפרטת ומעבר למיקור חוץ דרך קבלנים. בכל 256 רשויות מקומיות בישראל מועסקות עשרות אלפי עובדות קבלן בתחומים שונים כמו: סייעות בגנים, מורות, עובדות סוציאליות, עובדות ניקיון ועוד. מקרה בוחן עיריית ירושלים: מזה כמה שנים עיריית ירושלים נוקטת בצעדים להפרטת עובדי אגפי שפ"ע ותברואה- אגפים בהם העובדים באים מאוכלוסיות מודרות ומוחלשות ובעלי קושי להגן על עצמם ועל זכויותיהם. מדובר לרוב באנשים מבוגרים ללא השכלה אשר עברו הכשרות ייעודיות לתקפידים אותם הם ממלאים ואשר להם יהיה קושי רב במציאת עבודה נוספת בשל גילם והעדר הכשרה נוספת. חשוב לציין כי לעיתים הכשרות אלה הם נחוצות כדי לעבוד עם כלי עבודה מסוימים ואשר המעבר להעסקה קבלנית בה יתחלפו העובדים מדי שנה בוודאות יפגעו בטיב העבודה ובביטחון העובדים אשר יהיה צריך להכשיר כל פעם מחדש. עד כה בתהליך זה פוטרו מאז 2019 מספר לא גדול של עובדים אך ידוע לנו כי ישנן תוכניות למעבר למיקור חוץ בהיקף של מאות עובדים נוספים באגף התברואה ואגף שפע. ואולי אף באגפים אחרים. אנחנו חוששים כי מה שקורה בעיריית ירושלים הוא רק ההתחלה של מה שיקרה שם ומה שעתיד לקרות בתחומים אלה בשאר הארץ. במקרה הספציפי שהוצג רוב העובדים הם אמנם גברים אך בחלק ניכר של העסקה קבלנית ברשויות מקומיות העובדות הן נשים. כפי שציינו קודם, ישנו מחסור חמור בנתונים, אך עם זאת לפי מה שאנחנו רואות בשטח ניכר כי עבודה קבלנית ברשויות מקומיות פוגעת בעיקר בנשים. ההיבט הכלכלי: הרשויות משלמת כסף רב לחברות הקבלן, כסף שאמור לאפשר להן לשלם תנאי ההעסקה הולמים לעובדים ולכאורה לחסוך עלויות לרשות. עם זאת, בפועל גם כאשר מנסים לנקוט בצעדים הקרובים למספקים לשם וידוא כי עובדי הקבלן מקבלים את זכויותיהם כדין, עצם הטרטור בין שני גופים והן חוסר תחושת השייכות משפיעים הן על טיב העבודה והן על תחושתם האישית. בנוסף במקרים רבים עלויות מתנפחות לאורך השנים כאשר נוצרת תלות של הרשויות המקומיות בחברת הקבלן אשר מחזיקה בגוף הידע. בניגוד לטענות פופולריות שהעסקה קבלנית אינה משתלמת בהכרח: במקרים רבים השימוש בגורם ביניים מייקר את ההעסקה, פוגע ביכולת הפיקוח, פוגע בהלימה בין שעות העבודה לצרכי הרשות וזאת מעבר לפגיעות הרבות בעובדים שהינם משאב אנושי משמעותי. אין אפשרות לדעת אם העסקה ישירה יקרה פחות או יותר, יהיו נתונים לשני הכיוונים, אך שובר השוויון היא תחושת השייכות אשר לרוב תשפיע על טיב העבודה. בנוסף במקרים מסוימים למשל בשל הכשרה ייעודית לכלי עבודה (כפי שקורה למשל באגפים שציינתי לעיל) זמן ההכשרה עולה כסף, מה שאומר שעובד ותיק ומנוסה בהכרח עולה פחות מהצורך להכשיר מחדש עובדי קבלן אשר לא ניתן להעסיק מעל זמן מסוים. צעדים אופרטיביים קיים צורך חיוני ודחוף באיסוף ופילוח נתונים, בלעדיהם לא ניתן להבין היקף הבעיה וחומרתה ולדון במדיניות ובפתרונות נדרשים. מניעת הפרטה של שירותים ברשויות המקומיות. בניית תוכנית מעבר להעסקה ישירה של עובדי ועובדות קבלן המועסקות ומועסקים ברשויות המקומיות, בתוכם קליטת עובדי "כתף לכתף" להעסקה ישירה על פי הסכמים. קליטת עובדי משכן הכנסת להעסקה ישירה כפי שהוצע בהצעת החוק של חברת הכנסת נעמה לזימי יחד עם חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. למען משכן הכנסת יהווה מודל להעסקה ראויה והוגנת לשאר הציבור. בברכה תני רוטמן- רכזת הקואליציה הארצית להעסקה ישירה, ושותפות הקואליציה.