חומר רקע

13 בדצמבר 2021 לכבוד ח"כ גלעד קריב יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט הכנסת שלום רב, הנדון: ציון יום זכויות האדם הבינ"ל בכנסת בוועדת החוקה ביום 14.12.21 – דיון בנושא 20 שנה לחוק איסור הפליה ב- 10 לדצמבר מצוין בכל העולם יום זכויות האדם הבינלאומי. כידוע ביום זה קיבלה עצרת האומות המאוחדות את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, על רקע זוועות מלחמת העולם השנייה. לרגל ציון יום חשוב זה, בחרה ועדת החוקה לדון בנושא – "20 שנה לחוק איסור הפליה", ואנו מברכים על כך. השנה מלאו 20 שנה לחקיקת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. החוק נחקק בסוף שנת 2000 ביוזמת האגודה לזכויות האזרח, על רקע התופעה של סלקציה במועדונים והפליה נגד מבלים מזרחים. מדובר בחקיקה חשובה שנועדה למנוע הפליה שמכוונת בראש ובראשונה כלפי קבוצות מיעוט וקבוצות מוחלשות. החוק קובע כי מי שעיסוקו באספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה באספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, גיל, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות, לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם. תיקון נוסף לחוק אוסר על הפליה מחמת מקום מגורים במתן שירות בבית העסק. בהתאם לחוק, מי שמפר אותו, חייב בפיצוי נזקיו של מי שהופלה, וכן עשוי לחוב בפיצויים ללא הוכחת נזק בגובה מרבי של כ-65 אלף ₪ (הסכום מתעדכן לפי מדד המחירים לצרכן). הפרת הוראות החוק מהווה עבירה פלילית, ובמקרה של פגיעה בקבוצה גדולה ניתן להגיש, בהתקיים תנאים מסוימים, תובענה ייצוגית על הפרת החוק. החוק מוכר מאד כ"חוק הסלקציה", כי משמש רבים המופלים בכניסה למועדונים ומקומות בילוי. בפועל מאז שנחקק ועד להיום, עסקו בת המשפט במגוון רחב של סוגי הפליה כמו בידוק משפיל בשדה התעופה, הפרדת שעות בספריה, הדרת נשים ברדיו קול ברמה ועוד. החוק עשה מהפיכה בכל הנודע להחלת איסור הפליה בשוק הפרטי, ומשמש ככלי אכיפה והרתעה נגד הפליה אסורה ופוגענית, אך במבט על נראה שקיימות בעיות שונות בקשר עם החוק ויישומו. להלן כמה דוגמאות לסוגיות המצריכות דיון וחשיבה מחדש בקשר עם החוק – בחוק לא נקבע מפורשות שהחוק חל על הפליה בתחום הדיור - מכירה או השכרה או תיווך דירות. תחום המגורים רווי בהפליה, ברובה סמויה. היכולת לבחור את מקום המגורים היא חיונית לצורך מימוש שוויון ההזדמנויות, נגישות לשירותי חינוך והזדמנויות עבודה, קיום חיים סדירים, הבטחת דיור ראוי, ויכולת לשפר את רמת חייהם. אף שדיור הוא מוצר מובהק שנמכר בשוק ולא הייתה סיבה טובה לפרש כי החוק לא חל על מכירת או השכרת דירות על ידי מי שעיסוקו בכך (כלומר – גורמים עסקיים ולא בעלי דירה יחידה), הרי שקיימת עדיין מחלוקת סביב העניין, ובית המשפט העליון נמנע מלהכריע בה. ראוי לקבוע אחת ולתמיד שהחוק חל על גם על מכירת או השכרת דירות על ידי חברות נדל"ן או גורמים עסקיים, לרבות חברות תיווך, ולהפסיק את חוסר הוודאות סביב הנושא. בעיות באכיפת החוק על ידי המדינה - המדינה אינה מעורבת מספיק באכיפת החוק, ואכיפתו נעשית כל כולה במישור האזרח ביוזמות פרטיות של אזרחים אשר מגישים תביעות נזיקיות. על אף שהחוק קובע מסלול אכיפה פלילי לצד האזרחי, במהלך השנים לא הועמדו לדין ע"י המדינה מנהלי עסק שפעלו באופן גזעני ולו פעם אחת. גם לא ננקטו אמצעי אכיפה אחרים ע"י המדינה. סיוע נוסף שהעניקה המדינה היה סיוע משפטי חינם לנפגעי הפליה שביקשו להגיש תביעה מכוח החוק. אלא שבחודש שעבר פקעה הוראת שעה שקבעה שיינתן סיוע משפטי ע"י המדינה באמצעות הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. יש להאריך את הוראת השעה ולהפוך אותה להוראת קבע, שכן קיימים חסמים רבים באכיפת החוק, ובין השאר חסמים בגישה לערכאות, שהסיוע המשפטי היטיב לתת להן מענה. לבסוף, ראוי לציין לחיוב את פעילות היחידה לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, שנותנת הכוונה וסיוע לנפגעי הפליה ומהווה כתובת ממשלתית חשובה עבורם. אולם יש להפוך את יחידת התיאום לנציבות עצמאית בעלת סמכויות ותקנים כדי שתוכל לתת מענה הולם לנפגעים. גובה הפיצויים הקבועים בחוק – החוק לא מייצר הרתעה מספקת כי הסכומים שנקבעו בו כפיצוי נמוכים. זה גם מונע ייצוג ע"י עורכי דין בשל התמורה הנמוכה הצפויה בתיקים. הבעיה נכונה בעיקר בהתמודדות מול גורמים עסקיים חזקים, שמסוגלים לנהל תביעות כאלו במשך שנים ולהפוך אותן ללא כדאיות מבחינה כלכלית. יש לקבוע גם פיצוי עונשי במקרים של הפליה מכוונת או על רקע גזעני. פרסום מפלה – החוק אוסר על פרסום מפלה לא נלקח בחשבון פרסום ברשתות ש"מטורגט" לקבוצות יעד מסוימות, וכך מונע חשיפה לכלל הציבור של מוצרים, שירותים, מקומות בילוי וכיוצ"ב. יש לאסור על שימוש בפרמטרים המפלים הקבועים בחוק בעולם המודעות המקוונות. נטל ההוכחה – במהלך השנים מצאו נותני שירותים דרכים שונות לעקוף את הוראות החוק ולהסוות את ההפליה בדרך שמקשה על הוכחתה. כדי לטפל בקושי שהדבר יוצר להוכיח הפליה. כיום יש בחוק חזקות שנועדו להקל על התובע אך גם הן לא מספיקות. יש לפעול להפיכת נטל הראייה כך שנותן השירות יצטרך להוכיח כי פעל באופן שאינו מפלה. בכבוד רב ובברכה, גיל גן-מור, עו"ד דבי גילד-חיו, עו"ד מנהל יחידות זכויות חברתיות ואזרחיות קידום מדיניות וחקיקה נייד 052-8282444