חומר רקע
י"ח בטבת תשפ"ב 22 בצדמבר 21
התמודדות מערכת החינוך עם אלימות מינית
מוגש על ידי: "בית אמיתי" ותחום פגיעות מיניות, עמותת עלם.
הנדון: מסמך עמדה לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
עמותת עלם מעניקה סיוע ל-20 אלף בני נוער, צעירים וצעירות בשנה, במגוון תכניות בפריסה ארצית. למעלה מ-20 שנה, הצטבר ידע נרחב אודות הטיפול בפגיעות מיניות בקרב קטינים, קטינות, צעירים וצעירים. כיום, עלם מפעילה מרחבי טיפול שונים בארץ, חלקם מרחבי טיפול קבוצתיים וחלקם פרטניים המעניקים טיפול לנפגעים ופוגעים.
בבואנו לחפש נתונים שנתיים אודות דיווחים שנעשים ע"י משרד החינוך סביב פגיעות מיניות, התקשנו למצוא נתונים אלו, למעט שני מסמכים משנת 2008 ו-2010, המציגים נתונים על פגיעות מיניות בין קטינים, ועל הטרדות מיניות במשרד החינוך. אנו מתקשות להבין את הסיבה לכך, אך היעדר נתונים אלו מתכתבים עם השטח ועם הפערים הגדולים בכל הנוגע לפגיעות מיניות בגילאים מוקדמים. על פי הערכות בארץ ובעולם, אחד/ת מכל שבע/ה ילדים/ות עברו פגיעה מינית במסגרת המשפחה.
בכל שנות עבודתינו בשטח אנחנו נחשפות לנרטיב שחוזר על עצמו שוב ושוב על המפגש של קטינים.ות שעוברים גילוי עריות עם מערכת החינוך שמציגה היעדר ידע, היעדר הכשרות בנושא פגיעה מינית בתוך המשפחה, היעדר כלים בסיסיים לזיהוי הסימנים, להכלת הסיפור, למתן תוקף ולהתמודדות עם החשיפה.
מעדויות הצעירות שאנו מלוות במסגרות, עולה כי:
זיהוי- אחד הסימפטומים הבולטים לאחר פגיעה מינית, הינו התדרדרות תפקודית בכל תחומי החיים. יכול לבוא לידי ביטוי בהתדרדרות לימודית, חברתית, הזנחה חיצונית ועוד. רוב הצעירות, מעידות כי להתדרדרות זו לא ניתנה התייחסות מתאימה ולרוב, הן תוייגו כ"נערות/ילדות מופרעות", "בעייתיות". לא אחת, המענה היה באמצעות ענישה ולעיתים השעיה לבית הפוגע.
כמו כן, הצעירות מדווחות על הגעה עם סימני אלימות, הסתרה של פגיעות עצמיות שלא קיבלו נראות או התייחסות לבעיה.
בנוסף, מרבית הפגיעות קורות בתוך הבית בגילאים צעירים, אולם ניכר סירוב להתייחס לנתון זה. כיום, מתוך רגישות וחשש גדול, לא מתקיים כלל שיח עם הגילאים הצעירים אודות האפשרות להיפגע בקרב המשפחה, מה שמעכב משמעותית את שלב הגילוי.
חשיפה- מדיווחי הצעירות, גם כאשר אזרו את הכוחות הנדרשים בכדי לחשוף את הפגיעה, התמודדות עם תגובה לא מותאמת שנחוותה כהתעלמות, חוסר תוקף, חוסר אמון או התערבות מעכבת שלעיתים כללה שיתוף של ההורים והזמנתם לפגישה משותפת, זאת כאשר הפגיעה התקיימה בתוך הבית. תגובה זו, מובילה בצורה ישירה להתדרדרות הפגיעה, הסלמת האלימות בבית והרחקת הנערה/ילדה מהאפשרות לבקש עזרה פעם נוספת.
בנוסף, קטינות.ם מתחת לגיל 18, מחויבות.ים באישור הורים על מנת לקבל טיפול באחד המרכזים טיפוליים. החלטה זו, מובילה נערות.ים רבות.ים לא לחשוף את הסוד מחרדה מתחושת אשמה ולעיתים קרובות מאחר והפגיעה מתרחשת על ידי אחד מבני המשפחה.
מניעה- כיום, קיימות הכשרות מועטות בנושא פגיעות מיניות, אולם, אין כלל הכשרות לצוותי החינוך בכל הנוגע לצד הפוגע. הכשרות אלו, יכולות לכוון לזיהוי התנהגויות מיניות, אלימות ופוגעניות שעשויות למנוע את הפגיעה הבאה.
במחקר שנערך נמצא כי ככל שהקורבן צעיר יותר, כן גבוה יותר הסבירות שהוא יגלה את סוד הפגיעה באופן מקרי ולא מודע.
במחקר נוסף שנערך התקבלו ממצאים חשובים. המשיבים נוצלו לראשונה בממוצע בגיל 7, עברו יותר מ-8.5 שנים עד שהם נעשו מודעים לראשונה להתעללות, ועוד 6 שנים עד שגילו בפעם הראשונה את דבר הסוד.
לאור נתונים אלו, חשוב להדגיש את חשיבות מעורבותם המוקדמת של גורמי החינוך בכל הנוגע למניעה, זיהוי וטיפול במקרי פגיעה מינית בתוך המשפחה, על מנת למנוע את הנזק ואת התפתחות הטראומה בגילאים מאוחרים יותר.
מה אנחנו מציעות?
הכשרות חובה קבועות בנושא אלימות מינית וגילוי עריות, בדגש על זיהוי מוקדם של סימפטומים, לצוותי גנים וביה"ס הכולל את כל האנשים הבאים במגע עם הילדים.
התייחסות בהכשרה לעבודה עם נערים וילדים- בנים אשר מגלים התנהגויות מיניות לא מותאמות ולסייע לנסות למנוע את תופעת האלימות המינית החל מגיל צעיר.
מערכי שיעורים בהתאם לשכבות גיל בנושא אלימות מינית שיאפשרו העלאת מודעות ומתן מילים להתמודדות שחלק מהילדים ובני הנוער חשופים אליה.
תקן לעובדת סוציאלית המתמחה בטיפול בפגיעות מיניות בכל מסגרת חינוכית.
הרחבת מסגרת הזמן בעת חובת דיווח- כיום, חובת דיווח מהווה חסם משמעותי בגילוי מוקדם של פגיעות בקרב קטינים. יצירת תהליכים גמישים יותר שיאפשרו יותר וועדות פטור ו/או מתן תקופה ארוכה יותר עד לדיווח הפורמלי למשפחה על מנת להתחיל טיפול ראשוני.