חומר רקע

2 בינואר 2022 לכבוד ח"כ גלעד קריב יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הנדון: הצעת חוק חיסיון על טיפול נפשי בהליכים משפטיים שעניינם עבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"א-2021 אנו פונות אליך בנייר עמדה זה לקראת הדיון שיתקיים מחר בוועדת החוקה, חוק ומשפט. הקליניקה הסוציו-משפטית פועלת בפקולטה למשפטים במכללה למינהל, ועוסקת בסוגיות עקרוניות ופרטניות, אשר משלבות היבטים משפטיים וטיפוליים יחד, בדגש על קטינים וצעירים בסיכון. מטרתו של נייר עמדה זה היא להצביע על הצורך בחשיבה מחודשת בדבר חיסיון מוחלט בתחום הטיפולים הרגשיים-נפשיים ולהציע מספר הערות על לנוסח הנוכחי של ההצעה. האינטרס החברתי בקיום טיפולים רגשיים ונפשיים, בפרט לנפגעות ונפגעים בעבירת מין, הוא קריטי. הדיון בהצעת החוק הנוכחית מניח כמובן מאליו כי האינטרס של קיום הליכים משפטיים גובר על האינטרס לאפשר שיקום לנפגעות ולנפגעים. הנחה זו תמוהה, ומחייבת בחינה נוספת – ככלל, ובפרט בכל הנוגע לקטינים. החיסיון הטיפולי הוא אבן יסוד קריטית ביכולת לקיים את הזכות של הנפגעות והנפגעים לשיקום. הנחת המוצא המגולמת בנוסח הנוכחי של הצעת החוק, לפיה בכל מקרה שהוא ניתן להחיל נוסחת איזון שתאפשר הסרת החיסיון הטיפולי, היא הנחה הרסנית, אשר נראה כי מושפעת במידה רבה מסוציאליזציה פרופסיונלית משפטנית, המאפשרת בקלות יתרה למקם אינטרסים שיקומיים וטיפוליים כמשניים לאינטרס של קיום הליכים משפטיים, ללא דיון שנותן מקום אמיתי למשמעות של הכפפת עולם הטיפול לעולם המשפט. שיטת המשפט הישראלית מכירה באפשרות לחיסיון מוחלט, דוגמת חיסיון עו"ד-לקוח. על אף שחשיפת חומרים החוסים תחת חיסיון זה היא בוודאי בעלת פוטנציאל לסייע לבירור האמת לפחות בחלק מהמקרים, ההבנה כי חומרים שחוסים תחתיו הם "מחוץ לתחום", מתקבלת כמובנת מאליה. ההטיה שיוצרת הגישה המשפטנית, כמו גם הכוח הפרופסיונאלי החברתי הגבוה שניתן לענף המשפט, לעומת מקצועות הטיפול, מאפשרת לחיסיון זה להתקבל כעובדה, בעוד החיסיון העוסק בטיפולים רגשיים ונפשיים מקבל בקלות יתרה מעמד משני, ללא אפשרות לבחון באופן ממשי, בעיניים חוץ משפטיות, את מידת הפגיעה באינטרס החברתי והפרטני של שיקום נפגעים. לאינטרס זה משמעות רחבה בהרבה מהזכות המשפטית לפרטיות לבדה. השינוי בין הצעת החוק המקורית לנוסח המוסכם הנוכחי מדגיש את הצורך להמשיך ולפעול למען יצירת חיסיון מוחלט בין מטפלים בתחום בריאות הנפש לבין מטופליהם. מעבר לכך, נבקש בכל זאת להציע מספר הערות קונקרטיות להצעת החוק במתכונתה הנוכחית: צורך במנגנון מאזן למניעת חשיפת חומרים טיפוליים שתוצאותיה הרסניות: תורת המשפט הטיפולי מבחינה בדרך שבה ההליך המשפטי יכול להיות בעל השפעה טיפולית חיובית על המשתתפים בו, או בעל השפעה אנטי-טיפולית, שמייצרת פגיעה נפשית נוספת. רבות נכתב על חווית ההליכים המשפטיים, בפרט הפליליים, כבעלי השפעה שלילית ביותר על החוויה הרגשית של נפגעות ונפגעי עבירות מין, ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך. פגיעה מינית מאופיינת לרוב בחוויה קשה של אובדן שליטה, בושה ואשמה, והליכים פליליים משחזרים ומעצימים תדיר את תחושת הפגיעה, בפרט האפשרות לחשוף חומרים אישיים וטיפוליים. האפשרות לחשוף תיקים טיפוליים במסגרת הליך משפטי היא דוגמה קיצונית ביותר לשותפות אקטיבית של מערכת המשפט ביצירת פגיעה בנפגעים ונפגעות, לעתים במקום הבטוח היחיד שהיה קיים בחייהם. לא ניתן להותיר מציאות שבה נפגעת, שאינה צד רשמי להליך, בהליכים הפליליים, אינה יכולה למנוע הלכה למעשה חשיפת התיק הטיפולי, גם אם התוצאות הפרטניות כלפיה טרגיות. במציאות בה מיעוט בולט מהנפגעות/ים פונות למערכת אכיפת החוק, האינטרס הציבורי הוא קידום דיווח על פגיעות מיניות. שותפות אקטיבית של מערכת המשפט בפגיעה קשה בנפגעות/ים פוגעת באינטרס זה. מעבר לזכות להביע את עמדתה ולהיות מיוצגת בה, זכות שבוודאי נדרשת עוד בשלב החקירה, יש למצוא מנגנון מאזן שימנע מצב שמאלץ חשיפת חומרים טיפוליים, מקום שבו הנפגעת מרגישה שלא תוכל לעמוד בחשיפה זו מבחינה רגשית, אפילו עד האפשרות להפסיק את ההליכים ביוזמת הפרקליטות והמתלוננת. צורך בחיסיון מוחלט בכל הנוגע לקטינים: לפי דוח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות, רק 9% מהנפגעים בילדות מגיעים להליכים משפטיים עקב תלונה או דיווח. כלומר – כבר היום הזירה המשפטית מיצבה עצמה כבלתי רלוונטית לנפגעים. יש לעשות ככל האפשר כדי להגן על המעטים שבכל זאת מגיעים אליה, ולמנוע פגיעה נוספת שלהם בתוכה. יש לזכור כי בכל הנוגע לקטינים, חלק מההליכים מתנהלים עקב חובת הדיווח, ולא עקב בחירה שלהם להתלונן. יתרה מכך, ההסכמה להיחשף בטיפול, המבוססת על הסודיות שיש בו ועל ההגנה שהיא מאפשרת, מחייבת שמירה מוגברת בכל הנוגע לקטינים. על כן, מומלץ שגם אם ביחס ליתר האוכלוסיות נקבעה נוסחת איזון המאפשרת חשיפת חומר טיפולי, בכל הנוגע לקטינים או לפגיעות שהתרחשו בילדות, ייקבע חיסיון טיפולי מוחלט. שקילת הנזק למתלונן/ת בכל מקרה: המבחן המוצע בנוסחו הנוכחי, מאפשר בחלק מהמקרים חשיפת חומרים טיפוליים ללא כל שקילה של הנזק למתלוננת. ראשית, האפשרות להסיר את החיסיון גם כשהדבר אינו חיוני להגנת הנאשם, משמעה היפוך הכלל הבסיסי שמניח החיסיון, בדבר סודיות מלאה, למעט מקרים חריגים ביותר. שנית, גם במקרים החיוניים להגנת הנאשם, לא ניתן להתעלם מבחינת הנזק לנפגע/ת. זאת, בפרט לאור פערי השפות, המשפטית והטיפולית, המאפשרים בפרט במקרים אלה יצירת מניפולציה על השפה הטיפולית, להבדיל מקידום גילוי האמת. לאור האמור, על המבחן המוצע לקבוע שהנזק לנפגע/ת יישקל בכל מקרה, וכי ניתן יהיה להסיר חיסיון רק כשהדבר חיוני להגנת הנאשם. צורך במבחן ייעודי גם בשלבי החקירה: חשש מיוחד עולה מהבקשה לקבלת חומרים מתוך טיפול דווקא בשלבי החקירה, כמו גם הפרקטיקה שתוארה בדיונים הקודמים, לפיה ניתן צו גורף לחשיפת חומרים מסוגים שונים, ללא שקילה נפרדת ומחמירה של חומרים טיפוליים. הדבר מחדד את הצורך לקבוע מבחן מחמיר הכולל בחינה נפרדת של האפשרות לחשוף חומרים טיפוליים, כבר בשלב החקירה. צמצום החומרים שניתן לחשוף: בכל מקרה, אף אם ניתן היתר לחשוף חומרים מתוך הטיפול, אין לאפשר חשיפת חומרים מעבר לסיכום הטיפול עצמו, כמו תרשומת אישית של מטפלים בנוגע לטיפול. זאת, הן בשל הצורך לצמצם למינימום ההכרחי חשיפה של חומרים שתוצאותיה עלולות להיות הרסניות והן בשל החשש המוגבר למניפולציות הנובעות מפערי השפה בין עולמות המשפט והטיפול, על תרשומת אישית של מטפל. סיווג העבירות: ביחס לסיווג העבירות, אין הצדקה להחלת ההצעה רק על עבירות מין ואלימות חמורות. הצורך להגנה מפני חשיפת חומרים טיפוליים הוא צורך להגנה רגשית ושיקומית. הפגיעה הרגשית הסובייקטיבית אינה תואמת את אופן הגדרת העבירות בשפה המשפטית, והיא משתנה בין נפגע/ת לנפגע/ת. חווית אובדן השליטה והצורך במקום מוגן משותפת לכלל הנפגעים, ולכן יש לאפשר אותה לנפגע/ת של כל עבירת מין או אלימות. הליכים אזרחיים: הנוסח העדכני של הצעת החוק אינו מתייחס להליכים אזרחיים. העובדה שבהליכים אזרחיים הנפגע/ת צד להליך, אינה מצדיקה הגנה מופחתת על זכותם לטיפול ולשיקום, ומוצע לכלול גם הליכים אזרחיים בהצעת החוק, בנוגע לנוסחה לקראת הדיון המוקדם. לסיכום, אנו סבורים כי יש לבחון שנית את ההחלטה שלא לתת חיסיון מוחלט לתכנים טיפוליים אצל נפגעי/ות עבירות מין. יחד עם זאת, גם ביחס לנוסחה הנוכחי של ההצעה, יש לבצע מספר צעדים מאזנים, שיקדמו את ההגנה על זכות הנפגעים/ות לשיקום. עו"ד עידן חלילי, עו"ס מנחת הקליניקה הסוציו-משפטית, המכללה למינהל הנייר הוכן בעזרת הסטודנטית גוני סימן טוב