חומר רקע
ט"ו בשבט התשפ"ב
17 בינואר 2022
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 14) התשנ"ה-1995 – פיצוי לנפגעי עבירה
המרכז לגביית קנסות – כללי
המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן – המרכז לגביית קנסות), פועל מכוח חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), כאחת מהזרועות של רשות האכיפה והגבייה, ותפקידו, ככלל, הוא לגבות חובות עבור אוצר המדינה. זאת, בשונה ממערכת ההוצאה לפועל (הזרוע השנייה של רשות האכיפה והגבייה), שנועדה, ככלל, לאכוף חיובים שבין אדם לחברו, כדוגמת פסקי דין, שטרות ועוד.
המרכז לגביית קנסות מוסמך לגבות את סוגי החובות המפורטים בהגדרת "חוב" שבסעיף 1 לחוק המשולמים לאוצר המדינה. מדובר במגוון רחב של חובות, ובכלל זה קנסות פליליים שהוטלו בבית משפט, קנסות מינהליים, אגרות לערכאות שיפוטיות, הוצאות של הליכים משפטיים ועוד.
כדי לאפשר גבייה יעילה, הוענקו למרכז כל הסמכויות הקיימות בפקודת המסים (גבייה) (סעיף 3(ב) לחוק), וכן סמכויות נוספות כגון: הסמכות לדרוש מידע מגוף ציבורי אודות החייב (סעיף 6), הסמכות להטיל עליו הגבלות שונות (סעיף 7א), הסמכות לפרוס חוב לתשלומים (סעיף 5ב), לבטל תוספת פיגורים על חוב פלילי (סעיף 5ג) ועוד.
גביית פיצוי לנפגעי עבירה בידי המרכז לגביית קנסות – המצב הקיים
פסקה (6) להגדרת "חוב" שבסעיף 1 לחוק, קובעת כי כל אחד מהפיצויים הבאים הוא "חוב" שהמרכז לגביית קנסות מוסמך לגבותו:
א. פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין): סעיף זה מסמיך את בית המשפט לחייב אדם שהורשע בהליך הפלילי בפיצויים לטובת האדם שניזוק מהעבירה סכום שלא יעלה על 258,000 ₪ לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו, וזאת לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול מבניהם .
ב. פיצוי לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996: סעיף זה מסמיך את בית המשפט להורות על מתן פיצוי מטעם אוצר המדינה לאדם שנעצר ושוחרר בלא שהוגש נגדו כתב אישום וככל שמצא בית המשפט שלא היה יסוד למעצר או שהיו נסיבות אחרות שמצדיקות מתן פיצוי, וכן לחייב מתלונן שהגיש תלונת סרק שלא בתום לב אשר בעקבותיה נעצר אדם ושוחרר, במתן פיצוי לאותו אדם ותשלום הוצאות הגנתו.
ג. פיצוי לפי סעיף 26(8) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971: סעיף זה מסמיך את בית המשפט לנוער לחייב קטין או הורהו בתשלום פיצוי לאדם שניזוק מעבירה שביצע הקטין.
ד. פיצוי לפי סעיף 11(1) ו-(3) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969: סעיף זה מסמיך בית משפט שנתן צו מבחן להורות לנבחן לשלם לנפגע סכום שלא יעלה על הסכום שבסעיף 77 לחוק העונשין, לשם פיוס או פיצוי על כל נזק שנגרם לו באותה עבירה, וכן להורות לנבחן (או להוריו, אם הוא קטין), להחזיר למדינה את ההוצאות הכרוכות במילוי התנאים שנקבעו בצו כדי להבטיח את שלומו הנפשי והגופני של הנבחן ואת שיקומו החברתי.
סעיף 3א לחוק קובע כי אם בית המשפט מטיל על נאשם לשלם "פיצוי" כאמור לנפגע עבירה שבעת ביצוע העבירה היה קטין, ישלם המרכז לגביית קנסות לנפגע העבירה הקטין את סכום הפיצוי שנפסק, עד לסכום של 10,000 שקלים חדשים. מדובר במעין "פיצוי ביניים" שמעבירה המדינה באמצעות המרכז לגביית קנסות (שלאחר מכן מקוזז מתוך סכומים שהמרכז מצליח לגבות על חשבון החוב), שניתן מתוך הבנה כי גביית הכספים מן הנאשם עשויה לקחת זמן רב וכי יש חשיבות לפיצוי מהיר לשם שיקומו של הקטין הנפגע וחזרה לחיי שגרה לאחר הפגיעה.
גביית פיצוי לנפגעי עבירה בידי המרכז לגביית קנסות – התיקון המוצע
הצעת החוק מבקשת להרחיב את ההסדר הנוגע לגביית פיצוי לנפגעי עבירה בשני כיוונים:
(1) הרחבת תחולת הסדר "פיצוי הביניים" מנפגעי עבירה קטינים בלבד גם לנפגעי עבירות חמורות בגירים (נפגעי עבירות מין, נפגעי עבירת המתה ונפגעים שנעברה בהם עבירת ניסיון לרצח).
(2) הרחבת סמכות מנהל המרכז לגביית קנסות לדרוש מידע מגופים שונים המנויים בחוק, כך שהוא יוכל לדרוש מידע לגבי נפגעי עבירה לצורך איתורם והעברת הכספים המגיעים להם.
הרחבת תחולת הסדר "פיצוי הביניים" לנפגעי עבירות בגירים (סעיפים 1 ו-2 להצעת החוק)
מוצע להרחיב את הוראות סעיף 3א ולקבוע כי גם נפגעי עבירה בגירים שנפגעו מעבירת מין, עבירת ניסיון לרצח או עבירת המתה, אשר בית המשפט הטיל על הנאשם שפגע בהם לשלם להם פיצוי לפי הסעיף האמור, יהיו זכאים ל"פיצוי ביניים" מהמרכז לגביית קנסות עד לסך של 10,000 ₪, על חשבון הפיצוי שייגבה לאחר מכן מהנאשם. זאת, מתוך תפיסה כי החשיבות של פיצוי מהיר עבור נפגע העבירה לשם שיקומו, עומדת בעינה לא רק בעניינם של קטינים, אלא גם בעניינם של בגירים שנפגעו מעבירות חמורות. כך, גם בגירים אשר נפגעו מעבירות מין, וגם נפגעי עבירה אשר בן משפחתם אבד להם בעבירת המתה או שנעברה בהם עבירת ניסיון לרצח נפגעו פגיעה עמוקה וקשה. בעבירות אלה, הנזק שנגרם לנפגעים, ובכלל זה הנזק הנפשי, עלול להיות קשה במיוחד וארוך טווח, והחלמה ממנו עשויה לדרוש משאבים כלכליים רבים. החלת ההסדר הכספי האמור גם על נפגעים אלה, יכולה לסייע בשיקומם.
לפי המוצע, ההסדר יחול על בגירים שהם נפגעי העבירות הבאות:
"עבירת המתה" – עבירות של רצח (סעיף 300), רצח בנסיבות מחמירות (סעיף 301א), המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב), המתה בקלות דעת (סעיף 301ג), שידול או סיוע להתאבדות (סעיף 302), המתת תינוק (סעיף 303) וגרימת מוות ברשלנות (סעיף 304). לפי המוצע, הגדרה זו תכלול גם את עבירת ההריגה (סעיף 298) שבוטלה במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה, וזאת בשל העובדה שיש תיקים תלויים ועומדים בגין סעיף זה, ואין הצדקה מהותית שהתיקון המוצע לא יחול בעניינם, הגם שהסעיף שקבע את העבירה כבר בוטל.
"עבירת ניסיון לרצח" – לפי סעיף 305 לחוק העונשין;
"עבירת מין" – כל עבירות המין שבסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, למעט עבירה של מעשה מגונה בפומבי (סעיף 349).
בדברי ההסבר להצעת החוק מובהר, כי על אף העובדה שיש נפגעי עבירות נוספות שהיה ראוי להחיל עליהם את ההסדר המוצע, למשל נפגעי עבירות אלימות, נוכח השלכות תקציביות צפויות של תיקון זה, מוצע למקד תחילה את ההסדר בעבירות האמורות, בשל חומרתן והשפעתן על נפגעי העבירה.
נקודות לדיון
(1) נתונים – כמה קטינים נפגעי עבירה קיבלו "פיצוי ביניים" באמצעות סעיף 3א הקיים בכל שנה ב-5 השנים האחרונות? כמה אחוז מהווה פיצוי הביניים של 10,000 ₪ מתוך סכומי הפיצוי הממוצעים שנפסקו לקטינים שקיבלו את "פיצוי הביניים" האמור? בכמה מהמקרים שבהם ניתן "פיצוי ביניים" כאמור המרכז הצליח לגבות את הכסף בחזרה מהעבריין? כמה תיקי עבירות חמורות כאמור שנפסקו בהם פיצויים לנפגע העבירה היו בכל שנה מ-5 השנים האחרונות, ומהו פוטנציאל נפגעי העבירה שעשויים לעשות שימוש בהרחבה המוצעת?
(2) עבירות שדומות בעיקרן לעבירות שנבחרו – מכיוון שאמת המידה לבחירת העבירות שמוצע לכלול בהסדר היא חומרת הפגיעה והצורך להתמודד עם נזקים מידיים לשם שיקום נפגע העבירה וחזרה לשגרה מהירה, האם אין עבירות אחרות שעונות על אמת מידה זו ומתאימות להיכלל אף הן בהסדר המוצע (חרף המגבלות התקציביות)? כך, למשל, האם עבירות אלימות חמורות או עבירות שבפרק ח' סימן י' לחוק העונשין ("זנות ותועבה"), אינן דומות מבחינת הפגיעה והצורך בהתמודדות עם נזקים מיידיים לעבירות המין שנבחרו להיכלל בתיקון המוצע?
(3) תכנית עתידית להרחבה – האם יש תכנית עתידית להרחבת ההסדר בדבר "פיצוי ביניים" גם לנפגעי עבירות חמורות אחרות הדורשות שיקום מהיר, כמו נפגעי אלימות וכו'?
הסמכת המרכז לגביית קנסות לדרוש מגוף ציבורי מידע אודות נפגע העבירה (סעיף 3 להצעת החוק)
סעיף 6 לחוק מסמיך את מנהל המרכז לגביית קנסות את סמכויות דרישת המידע הבאות בנוגע לחייבים:
סמכות לדרוש מגופים ציבוריים מידע על חייב לצורך גביית חוב או לצורך איתור נכסיו;
סמכות לדרוש מגופים שונים את כתובתו של החייב, למעט כתובת שאין למוסרה מטעמים של הגנת החייב;
סמכות לדרוש מגופים שונים את מספר הטלפון הנייד או הנייח של החייב.
סמכויות אלה חלות רק ביחס לחייבים אך לא ביחס למי שניזוק מעבירה.
מהנתונים המצויים בידי המרכז לגביית קנסות עולה, כי במקרים רבים המרכז נתקל בקשיים לאתר את נפגעי העבירה שאליהם יש להעביר את הכספים שהוא גובה עבורם, מסיבות שונות (למשל, בשל שינוי מקום מגורים של הנפגע שמבקש להתרחק ממקום ביצוע העבירה או מהפוגע). כך, בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי נכון לחודש נובמבר 2020 יש למעלה מ-16 אלף נפגעי עבירה שהיקף הכספים המגיעים להם הוא למעלה מ-21 מיליון ₪, שלא אותרו לאורך השנים על אף פעולות האיתור שנעשו. כדי לאתר את נפגעי העבירה ולהעביר להם את הכספים המגיעים להם, כך נטען, המרכז לגביית קנסות זקוק לכלים נוספים לאיתור הנפגע, שכן לרוב פרטי נפגע העבירה שמועבר ממערכת בתי המשפט למרכז לגביית קנסות, אינם עדכניים, ואינם מאפשרים את העברת הפיצוי המגיע לנפגע.
לכן, מוצע כי מנהל המרכז לגביית קנסות יהיה רשאי להפעיל את סמכויותיו לדרישת מידע, שכאמור חלות רק לעניין חייבים, גם לגבי ניזוק מעבירה או אפוטרופסו לצורך איתורו של הניזוק, לשם העברת כספי הפיצוי שנגבו מהחייב בעבור אותו ניזוק. כן מוצע לקבוע, כי מידע שהתקבל בנוגע לניזוק מהעבירה או אפוטרופסו ישמש רק עבור התכלית האמורה בלבד והוא יימחק עם תום השימוש בו.
נקודות לדיון
(1) נתונים – מה שיעור נפגעי העבירה שהמרכז אינו מצליח לאתרם מכלל נפגעי העבירה שהמרכז נדרש לגבות עבורם את הפיצוי המגיע להם בכל אחת מהשנים האחרונות? האם יש הבדל מבחינת היכולת לאתר את הנפגע בין "פיצוי ביניים" לקטינים לבין פיצוי שנגבה מהעבריין לאחר זמן? אותם למעלה מ-16 אלף נפגעי עבירה שהמרכז לא הצליח לאתרם מאיזו שנה הם נספרים?
(2) הבניית הפנייה לנפגעי העבירה – מוצע לשקול את האפשרות להבנות את אופן הפנייה לנפגעי העבירה, כך שייקבע מי פונה אליהם וכיצד הוא עושה זאת. האם נכון שכל פקיד במרכז לגביית קנסות שאיתר את נפגע העבירה יפנה אליו, או שעדיף שהגורמים המוסמכים לכך לפי חוק זכויות נפגעי עבירה או אדם שעבר הכשרה לכך יהיו אלה שיפנו אל נפגע העבירה אחרי שהמרכז לגביית קנסות יאתר את פרטי ההתקשרות איתם?
(3) "לצורך איתורו של הניזוק, לשם העברת כספי פיצוי שנגבו מהחייב בעבור אותו ניזוק" – מהניסוח המוצע עולה, כי סמכות דרישת המידע שמוצע להקנות למנהל, תינתן לו רק לגבי מקרה שנגבה כסף מהחייב עבור הניזוק ויש צורך לאתר את הניזוק כדי להעביר לו את הסכום שנגבה. לכאורה, מניסוח זה עולה כי המנהל לא יהיה מוסמך לדרוש מידע לצורך איתור הניזוק כדי להעביר לו את "פיצוי הביניים" של עד 10,000 ₪ שלפי סעיף 3א לחוק הניזוק זכאי לו עוד טרם שנגבה כסף מהחייב. ספק אם לכך היתה הכוונה. לכן, יש לחדד את הנוסח כך שיובהר כי סמכות דרישת המידע שמוצע להקנות למנהל תיתנן לו גם לגבי העברת הפיצוי לפי סעיף 3א לחוק. ניסוח אפשרי:
"(ב4) מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך, רשאי לדרוש מידע לפי סעיפים קטנים (א) עד (ב2) גם לגבי ניזוק מעבירה או לגבי אפוטרופסו של ניזוק מעבירה לצורך איתורו של הניזוק, לשם העברת כספי פיצוי שנגבו מהחייב בעבור אותו ניזוק, והוראות הסעיפים הקטנים האמורים יחולו בשינויים המחויבים לעניין סעיף קטן זה."
(4) המידע שמנהל המרכז מוסמך לבקש אודות נפגע העבירה – בשל הפגיעה בפרטיות נפגע העבירה בחיפוש מידע אודותיו, מוצע לוועדה לשקול את היקפי המידע שמנהל המרכז לגביית קנסות יהיה רשאי לדרוש, במטרה לאתר את נפגע העבירה שהפיצוי נגבה עבורו. כך, לפי המוצע, מנהל המרכז יהיה מוסמך לדרוש מידע לגבי הכתובת של נפגע העבירה (לפי סעיף 6(ב1)), לגבי פרטי הטלפון הנייד/נייח שלו (לפי סעיף 6(ב2)) וכן מידע באופן כללי מגופים ציבוריים "לצורך איתורו של הניזוק" (לפי סעיף 6(א) בשינויים שנעשו לפי סעיף 6(ב4) המוצע). נוכח העובדה שסמכות מנהל המרכז לדרוש מידע מגופים ציבוריים לפי סעיף 6(א) היא רחבה מאוד, מוצע לוועדה לשקול לצמצם סמכות זו רק ביחס לפרטי ההתקשרות עם הנפגע, קרי: כתובת, מספר טלפון וכן הלאה.
תחילה ותחולת התיקון (סעיף 4 להצעת החוק)
כדי לאפשר לרשות האכיפה והגבייה ולהנהלת בתי המשפט להיערך ליישום החוק, מוצע לקבוע כי תחילתו של התיקון תהיה 90 ימים מיום פרסומו. כמו כן, מוצע לקבוע שהתיקון המוצע לסעיף 3א לחוק המרכז, יחול רק על פיצויים שנפסקו בהחלטה של בית משפט שניתנה ביום תחילת החוק ואילך.
נקודות לדיון
תחולה – מכיוון שמדובר בתיקון הנוגע להליכי גבייה שאינו פוגע בזכויות של מאן דהו, אלא רק מיטיב עם נפגעי העבירה, מדוע להגביל את תחולת התיקון הנוגע ל"פיצוי הביניים" רק על החלטות פיצוי של בית משפט שיינתנו מיום התחילה ואילך? מדוע שלא להחיל את התיקון המוצע גם על החלטות פיצוי שניתנו על ידי בית המשפט לפני כניסתו לתוקף של התיקון?
1. הגדרות
בחוק זה –
. . . . .
. . . . .
3א. פיצוי לקטין שניזוק מעבירה
(א) הורה בית המשפט לנאשם לשלם פיצוי כאמור בפסקה (6) להגדרה "חוב" לניזוק מעבירה שבעת ביצוע העבירה היה קטין, ישלם המרכז לניזוק את סכום הפיצוי שנפסק, עד לתקרה של 10,000 שקלים חדשים, בניכוי הסכום ששילם החייב, במועד ובתנאים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) שילם המרכז פיצוי לניזוק לפי סעיף קטן (א), ייזקף כל סכום שישולם לחשבון החוב, עד לסכום הפיצוי ששילם המרכז כאמור, לטובת אוצר המדינה, בתוספת ריבית החשב הכללי כמשמעותה בהודעה בדבר שיעור ריבית החשב הכללי כפי שהיא מתפרסמת ברשומות.
6. מסירת מידע
(א) מנהל המרכז או עובד המרכז שהוא הסמיך לכך, רשאי לדרוש מגוף ציבורי מידע על חייב לצורך גביית חוב או לצורך איתור נכסיו, במידה הנדרשת לצורך פעולות אלה.
(ב) על אף האמור בכל דין, ימסור הגוף הציבורי את המידע שנתבקש למסור לפי סעיף קטן (א) ואשר נמצא ברשותו.
(ב1) נוכח מנהל המרכז כי כתובתו של החייב אינה כתובתו הנכונה, רשאי הוא לדרוש מהגורמים המפורטים בתוספת הראשונה למסור לידיו את כתובתו של החייב, למעט כתובת של חייב שאין למסרה מטעמים של הגנת החייב כמפורט בתוספת השנייה.
(ב2) (1) מנהל המרכז רשאי לדרוש מבעל רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים או שירותי רדיו טלפון נייד לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ובכלל זה רישיון כללי ייחודי ורישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת, כהגדרתם בחוק האמור (בסעיף זה – בעל רישיון), למסור לו את מספרי הטלפון הנייד או הנייח של החייב, ויכול שהמידע כאמור יימסר באמצעות גורם אחר מטעם בעל הרישיון המספק שירות מידע לבירור מספרי טלפון, ובלבד שלא יימסרו מספרי טלפון של חייב שביקש מבעל הרישיון כי מספרים אלה יישארו חסויים, והכול בהתאם להוראות לפי פסקה (3);
(2) מספרי הטלפון כאמור בפסקה (1) יכולים לשמש את המרכז לצורך יצירת קשר עם החייב כדי ליידעו על הליכי הגבייה המתנהלים נגדו;
(3) שר המשפטים יקבע הוראות לעניין פסקה (1), כדי למנוע מבעל רישיון או מגורם אחר מטעמו להיחשף למידע על זהות חייב במסירת מספרי הטלפון כאמור באותה פסקה;
(4) אין ביידוע טלפוני על הליכי גבייה לפי סעיף קטן זה כדי להוות המצאת דרישת תשלום או דרישת תשלום נוספת לפי סעיף 5.
(ב3) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע בצו –
(1) גורמים נוספים שייכללו בתוספת הראשונה;
(2) כתובות נוספות שייכללו בתוספת השנייה.
(ג) מידע כאמור ישמש רק לצורך ביצוע חוק זה .