חומר רקע
23 ינואר 2022
מענה פסיכולוגי למתמודדים עם הפרעות אכילה במערכת בריאות הנפש הציבורית
מחסור בפסיכולוגים המוכשרים בטיפול בהפרעות אכילה:
בישראל של שנת 2022 אין מספיק אנשי מקצוע מורשים המתמחים בטיפול בהפרעות אכילה. תהליך ההכשרה של איש מקצוע לטיפול במתמודדים עם הפרעות אכילה אורך בממוצע כשנתיים, כאשר במהלך הזמן הזה על איש המקצוע הן ללמוד את רזי הטיפול והן לעבוד ולקבל הדרכה על הטיפולים אותם הוא מעניק.
למרות מצוקה זו, מתקשים מקומות רבים לגייס פסיכולוגים לעבור הכשרה בין כתליהם. כך, בעוד שמסגרות טיפול גדולות יחסית, המחזיקות במערך של "מרפאה-טיפול יום-אישפוז", יכולות להוות מסגרת התנסות והכשרה מתאימות, הרי שמסגרות כאלו מעטות בארץ, וממוקמות בעיקר במרכז הארץ (כגון מרפאת הדרים המסונפת לשלוותה). בפריפריה, בה ישנו מחסור אדיר בפסיכולוגים בפרט ובמטפלים מורשים ככלל, כפי שיפורט בהמשך, חלק מהטיפול עבר לקופות החולים. חלק מקופות החולים פתחו מרפאות קטנות שנותנות מענה מצומצם יחסית, וחלקן לא פתחו בכלל (לדוגמא: קופת חולים כללית פתחה מרפאות קטנות במשגב ובעפולה, אך לא בחיפה). במרפאות קטנות אלו ישנו צוות מצומצם שלא מאפשר גיבוי במקרה שמישהו מהצוות עוזב, לא מאפשר הכשרה, וגם לא מאפשר התפתחות סקטוריאלית - אין צוות פסיכולוגים או צוות דיאטנים למשל, כי יש רק פסיכולוג אחד, דיאטן אחד וכו'.
כך, מחד מרפאות קטנות אלו אינן מושכות אליהן אנשי מקצוע אשר יכולים לעבור את ההכשרה הנחוצה לטיפול בהפרעות אכילה ומאידך הן גם לא מושכות אליהן אנשי מקצוע המוכשרים בעבודה זו מאחר ואינן מספקות עבודה אינטרדיספלינרית במסגרת צוותית נאותה הנחוצה כ"כ לעבודה בהקשר זה, וכמובן מציעות שכר נמוך באופן קיצוני. על כן, באזורים רבים בארץ, וכצפוי – בעיקר בפריפריה – ישנם כיום מגוון תקנים פנויים אולם חסרים אנשי המקצוע אשר יאיישו אותם. מנגד, חלק ממרכזי הטיפול הגדולים במרכז הארץ מתגברים את צוות המטפלים העובדים אצלם באמצעות פרילנסרים, ללא תקן, ועל כן גם ללא אפיק יציב של העסקת מטפלים בתחום.
בהקשר המחלקות האישפוזיות – כיום ישנן רק שתי מחלקות אישפוזיות ייעודיות לבוגרים מעל גיל 18. בשיבא ובהדסה עין כרם. הטיפול בהפרעות אכילה מצריך מחלקות ייעודיות לנושא. ישנו מחסור חמור במיטות אישפוז בכל הארץ. בחיפה למשל אין כרגע מחלקה אישפוזית כלל. כמו כן, אין כלל מחלקות אישפוז שמאפשרות התמודדות של מצבים בעלי מורכבות פסיכיאטרית – כגון אובדנות והפרעת אכילה או פסיכוזה והפרעת אכילה.
תפקיד הטיפול הפסיכולוגי:
כאמור הפרעות אכילה הינן הפרעות מורכבות המצריכות התערבות רב מקצועית. הטיפול העיקרי בהפרעות אלו הינו רגשי והתנהגותי. זאת בשונה מהפרעות פסיכיאטריות אחרות בהן ישנו טיפול תרופתי מוכח ויעיל. בהפרעות אכילה, כאשר הטיפול התרופתי ניתן כתמיכה לטיפול הרגשי וההתנהגותי, הטיפול הפסיכולוגי הינו קריטי. מחסור בפסיכולוגים מומחים בתחום מוביל את האוכלוסיה לפשרות בעת בחירת מטפלים רגשיים שאינם בעלי הכשרה ייעודית בתחום.
טיפול על פי עקרון הרצף:
הטיפול בהפרעות אכילה מתקיים בפורמט של אישפוז מלא, אישפוז יום וטיפול מרפאתי. השיוך למסגרת הטיפול תלוי במצב הקליני. על מנת למנוע אישפוזים חוזרים יש חשיבות עליונה לייצר רצף טיפולי ושיתופי פעולה בין הפורמטים השונים, כך שהמטופלים לא ידרשו להחליף מסגרת, להחליף את כל צוות המטפלים ולהמתין בין טיפול לטיפול.
חסמים המונעים טיפול יעיל ואיכותי מאלו הזקוקים לו:
משך ההמתנה לטיפול ארוך מאוד, כשבזמן הזה יש לעיתים קרובות החמרה במצב. המתנה של חודשים לאינטייק, בכל הארץ. לאחר האינטייק המתנה של עוד 2-5 חודשים לטיפול (תלוי גיל ומיקום בארץ).
כחלק משיטת ההתחשבנות בין הקופות לספקיהן, הקופות מאפשרות 2 מגעים בלבד בכל מפגש טיפולי, כאשר בפועל טיפול מיטבי דורש לפחות 3 מגעים ואצל ילדים ומתבגרים אפילו 4 מגעים בשבוע: דיאטנית, טיפול פסיכולוגי, מעקב אחות/רופא, הדרכת הורים. שיטת המנויים המונהגת כיום הינה הפסדית ולא מעודדת פיתוח של מרפאות לטיפול בהפרעות אכילה בבתי החולים, המעדיפים הפעלת טיפולי יום על מסיבת כלכלית.
קיים מחסור במרכזי טיפול שיכולים לתת מענה למטופלים מורכבים הסובלים מהפרעת אכילה בנוסף להפרעה אחרת, כגון אובדנות או פסיכוזה. מטופלים אלו מועברים כיום הלוך ושוב בין מחלקות פסיכיאטריות למחלקות להפרעות אכילה, מבלי לקבל את המענה הנדרש.
הצעות:
פתיחת מערכים רב מקצועיים ברחבי הארץ, עם דגש על איזור חיפה והצפון, באר שובע והדרום.
פתיחת תוכניות הכשרה והדרכה בתוך המרכזים הגדולים.
שינוי שיטת ההתחשבנות מול קופות החולים. כך בתי החולים לא יהיו בהפסדים עקב החזקת מרפאות חוץ.
פתיחת מחלקות ייעודיות להפרעות אכילה ומחלקה לתחלואה מורכבת מבחינה פסיכיאטרית.
באיזור הפריפריה כדאי לעבור למודלים של מרפאות ריכוזיות גדולות, במקום מרפאות קטנות של קופות החולים.
שיפור תנאי ההעסקה במגזר הציבורי, בעיקר בפריפריה.
הגדרת תקנים "צבועים" להפרעות אכילה.