חומר רקע
מס' העמותה 580670073 (ע"ר)
תל-אביב, 1 בינואר 2021
לכבוד
משרד המשפטים
ירושלים
הנדון : נייר עמדה : תזכיר החוק - תיקון 136 לחוק תכנון ובנייה
מבוא
דברי הסבר:
1. תזכיר החוק (תיקון 128) אינו "רק " מחליף את "חוק תמ"א 38" , אלא מייצר תיקונים מהותיים
ונרחבים בחוק התכנון והבנייה.
2. תמוה ביותר המהלך הנחפז והנמהר , בתקופת "מגפת הקורונה", להביא את הנושא בפני הציבור בלוח
זמנים קצר , אשר אינו מאפשר ללמוד את התיקונים בגוף החוק והסעיפים, וכל תגובה בהסתמך על התזכיר,
הינה חסרה , שכן התזכיר כתוב בצורה כוללנית ביותר אשר אינו נותן הסבר פרטני ומדויק לתיקונים
השונים ולמשמעות שלהם.
3. חוק תמ"א 38 , אותו אתם "ממהרים" לבטל , הינו הפתרון הטוב ביותר לחיזוק הבניינים בשכונות
הוותיקות, מבחינה חברתית, קהילתית וסביבתית, לו המדינה ו/או מקבלי ההחלטות היו לוקחים אחריות ,
ויוצרים מנגנון פקוח על היזמים ו/או הרשויות.
4. חוק תמ"א 38 בא במקורו , לחיזוק בניינים נגד רעידות אדמה בפריפריה בצפון הארץ, אזור הידוע
כמועד לרעידות אדמה, מטרה שהיא אינטרס לאומי.
5. בפועל, החוק הפך "למכרה זהב " עבור היזמים לעשות רווחים נדלנ"יים באזור גוש דן, שכן הממשלה
והמועצה לתכנון ובנייה השאירו את "השטח" פרוץ. במקום חיזוק בניינים בצפון הארץ "חיזקו" את
הרווחים הנדלניים שלהם בתל-אביב.
6. החקיקה הקיימת, עד היום, בתחום ההתחדשות העירונית "העניקה " את השליטה בתהליכים ליזמים,
חברות הבנייה והרשויות המקומיות, כאשר היא פוסחת על בעלי הדירות, בעלי זכות הקניין, אשר הפכו
אשר הפכו ל"שקופים" בתהליכים, כאשר אף גורם לא מתעניין , באמת, מה הצרכים שלהם, הרצונות שלהם ,
וכיצד הם רואים את איכות חייהם עכשיו ובעתיד.
7. מוסדות התכנון השונים, גם הם, מהרמה הארצית ועד לרמה המקומית, לא ראו לפניהם בדיוק, את
התושבים והאינטרסים הקנייניים שלהם , לא ראו חשיבות בכך, שיש לאזן בין האינטרסים של כלל
התכנון הציבורי לבין טובת התושבים ואיכות חייהם.
8. וכיום, כהמשך לאותה שיטה , המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה כי חוק תמ"א 38 "נכשל" וצריך
להחליף אותה, כאשר "מאשימים " את הדיירים כ "חסמים" , כ "סחטנים" "המפריעים" לקידום
תכניות הבנייה, תוך התעלמות מההתנהלות הקלוקלת של הרשות המקומית והיזמים.
9. בחוק הנוכחי הזכויות ברורות, הן במסלול החיזוק והעיבוי, והן במסלול "הריסה ובנייה מחדש ", אך
הרשות המקומית, מתוך אינטרס כלכלי , עושה ניצול "פושע" בסעיף ההקלות כדי להוסיף זכויות עודפות
מעבר למותר בחוק, על מנת "לשפר" את היזמים ואת "הרווחים" של הרשות המקומית, תוך קיצור התהליך
לקבלת היתר. המסלול של "הריסה ובנייה מחדש" הפך אצלם לפרויקט "פינוי-בינוי זעיר על מנת לעקוף
את הצורך בדיון בוועדה המקומית, הגשת התנגדויות וכו' ..(ראה נספח 1 – התנגדות לבקשה מס' 15854)
10. הצעת החוק הנוכחית , מעין "שעטנז " הכולל הכול מכול, זכויות על פי תמ"א 38 , "הקלות" אשר
הפכו לחלק אינטגרלי של הזכויות, עירוב שימושים, מבני ציבור וכד'... מתאפשרים , באופן גורף, בכל
חלופה ו/או תכנית, החל מתכנית החיזוק ועד לפינוי בינוי, תוך התעלמות , מבעלי הזכויות, מהעובדה
שהשכונות אינן דומות אחת לרעותה, הרחובות שונים ואף הבתים אינם זהים.
"שכונה אינה רק חלוקה למגרשים עם סלילת רחובות בלבד, קבוצת בתים או איגוד משתכנים. שכונה היא
דמות דיוקנו של הכלל המודד את דרגת תרבותו " ( קליין:25 : 1937 אצל קאהן 2004).
אף בית המשפט נדרש לסוגיה זו בפס"ד עת"מ15694-06-20 " חיפה אינה עשויה מקשה אחת ואף בתוך
שכונה אחת קיימים רחובות בעלי אופי שונה. .".
11. הצעת החוק אינה מייצרת מנגנון בדיקה ואבחנה ו/או דרישה לעריכת פרוגרמה חברתית סביבתית
בהתאם להנחיות מנהל התכנון , היכן כדאי להקים מסחר ו/או מבנה ציבור, אלא , בדיעבד, מאפשרת
הקמת מסחר אפילו , בבניין בודד המעוניין בפרויקט על פי חוק החיזוק.
12. הצעת חוק זו, במתכונת שלה, תהווה בעתיד "חסם" מהותי לקידום חיזוק הבניינים בשכונות הוותיקות,
שכן ברור כי דיירים ו/או התושבים לא יסכימו לגור בבניין שיש בו מבנה ציבור , חנות ו/או בית מלאכה,
אם לא יוכיחו את הצורך בשימושים השונים , אם לא תוצג לפניהם פרוגרמה אסטרטגית המשקפת את
הצורך בכך.
סעיף ב: ביטול ההקלות
13. הנאמר בפסקה שישית , "מוצע לקבוע כי רשות הרישוי תהא רשאית, במסגרת בקשה להיתר, להתיר
שינויים מסוימים מהוראות התכנית ללא צורך בפרסום הבקשה, בנושאים שיקבעו בתקנות ושהשפעתם
התכנונית זניחה, ובלבד שניתנה חוות דעת מאת מהנדס הוועדה המקומית, כי השפעתם של השינויים
המבוקשים, הינה זניחה". כללי, לא ברור וסותר את "הכוונה הטובה" שטמונה בביטול ההקלות, ושוב,
מעניקה לרשויות אפשרות לעקוף את הוראות החוק , בבחינת "החתול שומר על החלב". סעיף ההקלות
"יוצא דרך הדלת" אך נכנס "דרך החלון" כ "תושב קבע " בכל תכנית מפורטת ו/או תב"ע.
יש לקבוע בחוק הגדרה מדויקת של המושג "שינויים מסוימים אשר השפעתם זניחה", לקבוע הגדרה
מדויקת של המילה " זניחה", ולא להשאיר פתח לפירושים אקראיים.
דברי הסבר:
14. פסקה זו מעלה שאלות נוקבות ומהותיות . בתזכיר אין הסבר מהם "שינויים מסוימים", אין הסבר אלו
נושאים "אשר השפעתם זניחה " יקבעו בתקנות. התיקון נותן ליזמים ו/או לרשות המקומית "וודאות" , אך
הופך את התכנית ל"הפתעה " עבור בעלי הזכויות.
15. סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה - ענף התכנון נע בכוון של הגברת שיתוף הציבור (ראו מה קרה עם תכנית
המתאר המקומית של הרצליה).
כעת, אתם מבקשים כי ההקלות יעשו "במחשכים" ובלי לידע את הציבור, באישור ראש הרישוי, יינתנו לכל
דורש, מבלי שהציבור יוכל להשמיע דעתו ולהשפיע על הליכי התכנון הנוגעים לו. התוצאה תהיה ",גשם"
של פניות לבתי המשפט עם צווי מניעה לעצירת עבודות בנייה וניהול הדיון בבתי המשפט במקום בוועדות
התכנון.
ההליך הנוכחי , המאפשר לציבור להתנגד להקלות שעלולות להשפיע / לפגוע בציבור, מתנהל בצורה מסודרת
בוועדות התכנון וניתן לערר על מתן הקלה וכו', הליך שנעשה בשלב התכנון המוקדם, כך שניתן להגמיש את
התכנון וההקלה נדחית.
כעת , מי שיבקש להתנגד להקלה, יגלה את מתן ההקלה, רק ביום בו יופיעו הדחפורים והפועלים בשטח
ויבקשו לממש את היתר הבנייה.
לדוגמא: הליך דומה מבוצע היום בנושא החדרת עוגנים לשטח הבניין הסמוך, כאשר הרשות המקומית מיידעת
את הדיירים אך לא מאפשרת להתנגד, והתוצאה , מספר ניכר של תביעות בבית המשפט אשר נדרש לסוגיה
וקבע מפורשות כי יש לאפשר לדיירים במגרש הסמוך להתנגד ולקבל את הסכמתם לכך.
16. התנאי של "חוות דעת מאת מהנדס הוועדה המקומית" יביא, שוב, למצב הזהה לקיים היום, לאישור
הקלות ו/או שינויים המהווים סטייה נכרת מהתכנית , במסווה של " חוות דעת מהנדס הוועדה" כאשר ידוע
לכול , כי אין הוא מהווה גורם חוסם, בעצם העובדה כי מהנדס הוועדה המקומית ו/או מהנדס העיר , הינו
חלק מהמערכת והשיטה, אשר מנצלת לרעה את "ההקלות" .
17. לאור הנאמר לעיל , ביטול חובת "פרסום הבקשה " מהווה פגיעה חמורה ומהותית בזכות הטיעון של
האזרח וחמורה מכול, העובדה כי התושבים/ הדיירים אשר עשו הסכם על פרויקט לפי חלופה זו או אחרת,
יקומו, בוקר אחד וימצאו עצמם חתומים על תכנית שונה, ללא הסכמתם, פגיעה נוספת " בזכויות הקניין ".
18. התיקונים המוצעים בחוק התכנון והבנייה בתזכיר, מחמירים את החוסר הקיים היום בחוק בנושא של ,
תכניות המוגשות כ "בקשה להיתר בנייה " בפני רשות הרישוי והפקוח על הבנייה.
19. צעד נוסף חשוב מאוד שיש לכלול בתיקון זה, לעגן ולהטמיע בחוק התכנון והבנייה, את נושא "שותפות
אקטיבית של הציבור " בתהליכים התכנוניים, הגברת השקיפות, החל מהשלבים הראשונים, ולא, בדיעבד,
לאחר הפקדת התכנית לקראת התנגדויות.
20. "פרסום הבקשה להקלות" וזכות הטיעון של האזרח הגלום בהגשת התנגדויות , אינם הגורם ל "עיכוב
תהליכי קבלת ההיתר" ו/או החסם לקידום מהיר יותר של התכנית. החסם העיקרי הוא חוסר השקיפות,
גילוי נאות ושיתוף אמתי של הציבור, הן ציבור הדיירים מושא התכנית והן ציבור התושבים המתגוררים
בסביבת התכנית ו/או השכונה.
21. אף בית המשפט נדרש לסוגיה קבע , במספר רב של פס"ד כי " כלל יסוד בשיטתנו המשפטית מורה כי
רשות מנהלית תימנע מהחלטה בזכויותיו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו.
קיומה של זכות הטיעון אינו מותנה בהוראה מפורשת בדבר חקיקה. טעמו של הכלל – להבטיח כי הרשות
תתייחס בהגינות לעניינו של האזרח תוך התחשבות בכל העובדות והשיקולים שיש להם רלוונטיות לצורך
ההחלטה."
22. הליך "שיתוף ציבור" בתחום התכנון והבניה, מהווה יסוד חשוב מאוד ומהותי , בקידום תהליכים ותכניות
לפתוח העיר ו/או המרחב הציבורי לשיפור איכות החיים של התושבים ורווחתם, שכן, להחלטות מוסדות
התכנון, בכל רמה, יש השפעות כלכליות על האדם, על הנכס שלו, השלכות בהיבט החברתי, בהיבטים של
חינוך, תרבות , איכות הסביבה, עסקים, שטחים פתוחים , האוויר, היבט דמוגרפי ועוד...
"שיתוף ציבור" אשר הינו, דו"ח שיח אמתי וכן, כאשר ישנה שקיפות , מחזק את אמון הציבור במוסדות
התכנון והרשות המקומית, יוצר תחושת שייכות לקהילה, מניב תוצרים תכנוניים טובים יותר.
פס"ד אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ( עת"מ 15694-06-20 ) קבע, כי "חובת הפרסום הוא פועל יוצא של
השקיפות הנדרשת לצורך תקינותו של ההליך המנהלי, ונגזרת מאופייה הדמוקרטי של המדינה, מחובת הנאמנות של נבחרי
הציבור ומזכות הציבור לדעת (בג"צ 1601/90 שליט נ. פרס פ"ד מ"ד (3) 355 בעמוד 364-365 )
"ע"י מתן זכות הטיעון נשמר אמון הציבור בנבחריו. בעקבות שמיעת התושבים, יש לקיים דיון רציני וענייני, לשקול את כל
השיקולים הרלוונטיים , להתייחס לטענות ולאזן בין הצרכים השונים, כדי שתתקבל החלטה ראויה ורק כך נשמרים כללי
המנהל התקין".
בימים אלה, מקדמת הממשלה, מכרז בתחום תכנון המדיניות הכולל מרכיב של "הליך שיתוף ציבור",
במטרה לאפשר למשרדי הממשלה להוביל תהליכי עבודה טובים יותר ולקבל החלטות טובות יותר.
23. אנו מברכים על התיקון בסעיף ה (1) אשר יקבע במפורש את "זהות יושב הראש " של ועדת המשנה
של הועדה המקומית לתכנון ובנייה.
"ראש הרשות המקומית או אחד מהסגנים שהמועצה מינתה לכך, והוא יהיה היושב ראש".
24. יודגש, כי הידע של חבר ועדה מקומית , המשמש כיו"ר הועדה , בתכנון והבנת הוראות התכנית אינו
מספק . יש להכניס דרישה בחוק התכנון והבנייה, כי חבר הועדה אשר משמש כיו"ר, או ממלא מקומו יעבור
הכשרה מקצועית בתחום התכנון ובמיוחד בהיבטים המשפטיים והכלכליים והסביבתיים.
דברי הסבר:
25. תיקון זה בחוק התבקש מזה זמן רב . העובדה כי זהות היושב ראש לא הייתה קבועה בחוק, הביאה למצב
של ישיבות אשר בהן כל אחד מחברי המועצה ו/או הועדה המקומית החליף את יושב הראש, ללא ידע
מספיק בנהלים ו/או בתכניות, ובדיעבד נפגעה עבודת הוועדה וזכות הטיעון של הטוענים בהתנגדויות.
26. יחד עם זאת, הרחבת סמכויות הועדה המקומית כפי שנאמר בסעיף א , מעבר לסמכויות שיש בידם,
שוב יגרום ל " כאוס" הקיים היום , כפי שהוסבר בסעיפים לעיל.
"על ידי הרחבת סמכויות הועדות המקומית לאשר תכניות כאמור במסגרת תכנית בסמכותן. במסגרת זאת,
מוצע לקבוע מסלול חיזוק באמצעות הריסה ובניה מחדש, שבמסגרתו ובכפוף לתנאים שמוצע לקבוע לגביו,
ניתן יהיה לאשר תכנית בסמכות כל ועדה מקומית, תוך קביעת סמכות לתוספת זכויות בניה ומתן אפשרות
לעירוב שימושים סחירים וציבוריים כמוצע בטיוטת החוק.
כמו כן, לקבוע מסלול לחיזוק על דרך תוספת ועיבוי הבניה בבניין קיים בכפוף לתנאים שמוצע לקבוע, וזאת
ככל שעלה על ידי הועדה המקומית כי הדבר עדיף מאשר ביצוע החיזוק במסלול הריסה ובניה מחדש, תוך
קביעת סמכות לתוספת זכויות בניה ומתן אפשרות לעירוב שימושים סחירים וציבוריים כמוצע בטיוטת החוק.
27. ידוע לכול, כי חברי ועדת המשנה לתכנון ובנייה , הם חברי מועצת העיר, נבחרי הציבור, אך חסרי ידע
בתכנון ובנייה , לפחות בקדנציה הראשונה שלהם וברוב המקרים גם נמצאים בקואליציה, הרי אין בידם
אפשרות , באופן אובייקטיבי, לקבל החלטות מושכלות.
28. צוות התכנון ,במנהל ההנדסה, מעביר אליהם את המסמכים , ימים מספר לפני הישיבה, ובמקרים רבים
הם לא מעיינים במסמכים, ורק "מסתמכים" על הדוח של צוות התכנון, אשר מתנהל על פי הגישה התכנונית
הרציונלית – כוללנית, גישה אשר כמעט ואינה נוגעת בסביבה הבנויה ובהיבטים התכנוניים הרצויים, ואינה
מתייחסת לנתונים קונקרטיים כגון השפעת הצפיפות, גובה ועוד, על המרחב הציבורי.
גישה זו מבוססת על תכנית אב סטטוטורית המתקשה לעמוד בקצב המהיר של השינויים שחלים ולהתעדכן
"אד הוק" , כך שהיא הופכת להיות לא רלוונטית. (Alasi and Portugali 2007 ).
29. לאור הנאמר, ההחלטות המתקבלות ע"י חברי הועדה המקומית, הן למעשה אמירת "אמן" לדברי הצוות
המקצועי, עקב חוסר ידע מקצועי , ועובדה זו מבטלת את כל המהות של התפקיד הדמוקרטי של הועדה.
30. יובהר , כי העובדה ,שאין בין חברי הוועדה ,איש מקצוע אחד או שניים בתחום התכנון והבנייה , הוא
פגם רציני וחמור , אשר במקרים רבים פוגע בזכויות הדיירים ומביא להגשת התנגדויות ולעיכוב בקידום
תהליכי ההתחדשות העירונית.
31. הנאמר בסעיף א , " ניתן יהיה לאשר תכנית בסמכות כל ועדה מקומית, תוך קביעת סמכות לתוספת
זכויות בניה ומתן אפשרות לעירוב שימושים סחירים וציבוריים כמוצע בטיוטת החוק " , ניתן לראות בו, כפי
שנאמר לעיל "כניסת ההקלות בדרך החלון " אשר יהפכו את התכניות של "חיזוק ועיבוי " או חיזוק ע"י
"הריסה ובנייה " למעין תכנית "פינוי-בינוי " , בניגוד לרצון בעלי הזכויות.(ראה נספח1)
דברי הסבר:
32. הענקת סמכות גורפת לוועדה המקומית להחיל עירוב שימושים סחירים וציבוריים בכל תכנית ותכנית,
נוגדת את הנאמר במדריך של מנהל התכנון הארצי שיש לערוך פרוגרמה של הקצאת שטחים לצרכי ציבור
ו/או לשימושים סחירים הכולל עריכת סקר חברתי, דמוגרפי, סביבתי – קהילתי וכו'...
33. סמכות גורפת כזו, סותרת את ההוראות הקיימות בחוק התכנון והבנייה , אשר קובעות כי על הרשות
המקומית להגדיר את הצרכים הציבוריים הנדרשים.
34. כאשר מדובר בשכונות הוותיקות, יש הבדל בשכונות אלו, ובחלק מהן יש מאגר של שטחי ציבור ( שטחים
חומים) שעדיין לא מנוצלים , שטחי ציבור פתוחים ו/או מבני ציבור שכונתיים, עירוניים ומטרופולינים ומרכזי
מסחר שכונתיים .
לדוגמא: שכונת יד- אליהו הנמצאת במזרח העיר תל-אביב , שוכנת במרכז אזור מסחרי ועסקי. בשכונה
קיימים מרכז עסקי ומסחרי גדול (מתחם היכל הספורט ) , 2 מרכזי קניות גדולים , 6-7 מרכזי קניות
שכונתיים, וגובלת בשכונת התקווה המשמשת אף היא כמרכז קניות ומסחר לתושבי השכונה.
באשר למבני הציבור - ישנם מבני ציבור שכונתיים, עירוניים ואף מטרופוליניים , אשר משמשים את תושבי
השכונה ואף תושבים מכל האזור. למעשה שכונת יד- אליהו מהווה היום מרכז תרבותי, מסחרי וקהילתי
לכל השכונות הגובלות בה.(ראה נספח 2 – ניתוח הפרוגרמה ).
35. לאור הנאמר, ברור כי יש להטמיע בחוק את הדרישה מהרשות המקומית לערוך פרוגרמה ולא להשאיר
זאת לשיקול דעתה.
36. יתרה מכך, הדרישה לרישום הזכויות של השטח לצרכי ציבור ע"ש הרשות המקומית, הינו מנוגד לפס"ד
שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב , כבית משפט לעניינים מנהליים, בתאריך 29.1.2015. המבטל את
הנוהל הפסול של הרשות המקומית להפקיע נכסים, מהרכוש הפרטי של התושבים ,תחת הסוואה של
"מטלות ציבוריות".
"הרי שהקצאה לצרכי ציבור, ווידוא ששטח זה אכן ייבנה ,והתניה בדבר רישום השטח על שם הרשות המקומית, אינם אלא כסות למצב דברים אחר, קרי: הפקעה של אותו שטח. לא קוימו - ואף אין כוונה לקיים - כל הליכים שהם לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, המסדירים את ביצוע ההפקעה לפי סעיפים 188 – 189לחוק התכנון והבניה, לרבות הליכי הפרסום והתמורה. די בכך בלבד על מנת לקבוע כי דין החלטת המשיבה 1 להתבטל בהיותה הפקעה מוסווית."
" שעה שגורם מוסמך מבקש לייעד שטח לצרכי ציבור - אין הוא יכול לעשות זאת סתם כך. ההלכה הפסוקה הציבה שלושה תנאים מקדמיים לשימוש בסמכות ההפקעה, היינו:
1) צורך ציבורי מסוים ומוגדר;
(2) קיום זיקה בין הצורך הציבורי המסוים למקרקעין המסוימים המיועדים להפקעה;
(3) קיום צורך בהפקעת המקרקעין כדי לממש את הצורך הציבורי"
37. יש להגדיר בחוק את ההוראות הבאות :
א. בתכניות של פינוי- בינוי
א(1) חובה לערוך פרוגרמה של השימושים הסחירים וצרכי הציבור הנדרשים בעת עריכת התכנית ברמה
השכונתית המקומית
א(2) על הרשות המקומית חובה להגדיר את השימושים הנדרשים בהתאם לסוגים שנקבעו בחוק.
א(3) לקבוע בחוק כי "עירוב שימושים" לא יכלול הקמת בתי מלאכה שיהוו מקור זיהום לדיירים.
א(4) אין לחייב, באופן גורף , אישור לפתיחת משרדים בקומות המגורים של הבניינים, כאשר מדובר
בשכונות הוותיקות, אלא אך ורק לאחר עריכת פרוגרמה.
ב. בתכניות של "חיזוק " , על פי חוק חיזוק הבתים :
ב(1) לקבוע בהוראות החוק כי במסלול של "חיזוק ועיבוי" בלבד, שהוא ברמה של בניין בודד ,אין להכניס
עירוב שימושים של תעסוקה ו/או מסחר . הבניין נועד רק למגורים, ומסלול זה , יהיה במסגרת היתר ע"י
רשות הרישוי.
ב(2) במסלול של "הריסה ובנייה מחדש " (אשר אף הוא ברמה של בניין בודד) , יש לקבוע הגדרה מדויקת
של זכויות הבנייה, וכן את המושגים אשר הוזכרו בסעיפים הקודמים.
כמו כן, תכנית במסלול זה , אינה יכולה לעבור "במסלול של רישוי" אלא חייבת לעבור את הועדה המקומית
כתכנית מפורטת לכל דבר ועניין, שכן "הסמכות לתת תוספות בנייה", היא למעשה כינוי אחר "למתן
ההקלות בדלת האחורית".(ראה נספח 1)
ב(ג) גם כאן, כמו בסעיף ב(1) , מאחר וזהו מסלול של "בניין בודד" יש לקבוע הוראה כי אין לחייב עירוב
שימושים של מסחר ו/או תעסוקה. הבניין מיועד למגורים בלבד.
38. יש להטמיע בחוק התכנון והבנייה, במסגרת התיקונים, הוראה מפורשת כי בכל תכנית מפורטת
להפקדה או "בקשה להיתר" , תצורף חוות דעת של נציג משרד התחבורה בוועדה ונציג המשרד לאיכות
והגנת הסביבה, כחלק אינטגרלי מהנספחים המחייבים המוגשים בעת הפרסום וההפקדה.
39. אם בסוף התהליך הנ"ל , תתקבל בכל זאת החלטה להרחיב את סמכויות הוועדה המקומית, בניגוד
להערות שלנו, הרי אז , למעשה הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה , "מתייתרות", אשר יהווה חסכון תקציבי
ניכר בהוצאות למדינת ישראל, ובכך גם לאזרח משלם המיסים.
מוגש ע"י : שרה מילוא - יו"ר / סטלה אבידן – מנכלי"ת
"יד- אליהו הירוקה "
עמותת התושבים בשכונת יד- אליהו ת"א
רחוב בת-ציון 3 , תל-אביב 6722720
טל. 03-612885 פקס: 03-7303085
דוא"ל : [email protected]