חומר רקע

כוחם והשפעתם של ועדי עובדים בנמלי הים בישראל תוצאות מחקר – 2017-2020 מושג שגור בשיח הציבורי בישראל הוא "ועדי השאלטר". מונח זה מתייחס לועדי העובדים שפועלים במתקנים החיוניים כגון חברת החשמל, שדות התעופה, רכבת ישראל ונמלי הים. על פי רוב נהוג לייחס לועדים אלו כוח שוק עודף משלוש סיבות – מתקנים חיוניים – השבתה של מתקנים חיוניים הינה פעולה הגורמת לנזק כלכלי לכלל המשק, לא רק למעסיק. מונופולים – רבים מאותם מתקנים חיוניים הם מונופוליסטים, ולכן השבתת כלל המתקן דורשת השבתת מקום עבודה יחיד ולא מצריכה שיתוף פעולה ממספר ועדים במקומות עבודה שונים, וכן די בה כדי להשבית את כל הפעילות החיונית שהמתקן מספק למשק. בעלות ממשלתית – היות ומתקנים אלו נמצאים בבעלות ממשלתית השכר שניתן לעובדים לא מגיע מכיס פרטי של אף אדם. לכן נוצר "חלל ריק" מקום בו במקרים אחרים היה מעסיק פרטי בעל אינטרס בהתייעלות, בביצועים אופטימליים הנובעים מהקצאה יעילה של משאבים, יעילות מרבית ומזעור הוצאות. הגורמים שתוארו מציירים תמונה ברורה למדי המסבירה את הכוח הרב שיש לוועדי עובדים בנמלי הים הנמנים על המתקנים הציבוריים החשובים במדינה ובמשק, בהיותו "כלכלת אי". אולם, למרות שרבים מייחסים לועדים הללו כוח עודף, לא נעשה עד כה מחקר מקיף בישראל אשר בוחן לעומק אם אכן יש לועדים את הכוח המיוחס להם ולא נבחנה השפעתם השוטפת על רמת הביצועים של המתקנים החיוניים עצמם. המחקר הנוכחי ביצע בחינה אמפירית המוכיחה את כוחם העודף של ועדי העובדים במקרה הבוחן של נמלי הים הציבוריים בישראל. הבחינה מתמקדת בשלושה מישורים –רמות השכר של העובדים מול הפריון שלהם והביצועים הכלכליים של הנמל וכן ההשפעה של הכוח על הגמישות הניהולית. אנו מוצאים שלהתנהלות ועדי העובדים בנמלי הים בישראל יש השפעה שלילית על רמת הביצועים הכלכליים של הנמלים. הנמלים הישראלים הינם בעלי פריון עבודה נמוך בהרבה מנמלים אחרים בעולם וכן כי רמות השכר והוצאות השכר גבוהות בהרבה – אינדיקאטורים מובהקים לכוח עודף מוגזם, המשפיע באופן שלילי על המשק ועל יוקר המחיה. על מנת לבחון את הגמישות הניהולית בישראל אנו מבצעים סקירה משווה של הסכמים קיבוציים בנמלי ישראל והסכמים דומים בנמלים אחרים בעולם. אנחנו מוצאים כי בישראל ההסכמים הקיבוציים קשיחים בהרבה מנמלים אחרים בעולם ומשאירים גמישות ניהולית קטנה מאד להנהלה. אנו מייחסים הבדלים אלה לכוח עודף של העובדים בגופים אלו. בבחינה ברזולוזציה מורכבת יותר של רמות השכר והגמישות הניהולית – אנחנו מצליחים להבדיל בין קבוצות של עובדים לפי ותק, ולבחון בנפרד האם הכוח העודף מרוכז אצל העובדים הותיקים ("עובדי דור א' ") או אצל העובדים החדשים ("עובדי דור ב' "). אנו מראים כי בשנים בנבדקו הכוח העודף מרוכז בידיים של עובדי דור א', בעוד עובדי דור ב' נהנים מרמות של שכר וגמישות ניהולית הדומות לאלו שניתנות לעובדים בנמלים אחרים בעולם. כך מחקרינו מראה כי מעבר לעלות הנובעת מהשבתת המתקנים החיוניים – ניתן לראות כי להתנהלותם של ועדי העובדים השפעה רבה על ניהולם השוטף של המתקנים, דבר אשר מעיד על קיומו של כוח עודף וכן משית עלויות שוטפות גבוהות על כלל המשק ומאיץ את יוקר המחיה.