חומר רקע
21 בפברואר, 2022
הערות לטיוטת הצעת החוק מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל – הערות לנוסח שקיבלתי ב-21 בפברואר
הערה מרכזית 1: יש הרבה מאמצי ניטור בישראל שיש לתמוך בהם, לבסס ולמסד אותם. ההצעה הזו מציעה מנגנון שיכול לפגוע בדברים שהושגו, ובאופן חמור. זו סיבה מספיקה בכדי להחזיר את הצעת החוק לשולחן השרטוט.
הערה מרכזית 2: הצעת החוק מתעלמת מתפקידה של רשות הטבע והגנים כגורם המרכזי והחשוב ביותר במדינת ישראל בכל הקשור לשמירת טבע. זו עקיפה מסוכנת של חוק קיים.
הערה מרכזית 3: הצעת החוק הזו יוצרת קונפליקטים עם חוק גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הנצחה. לא סביר שכנסת ישראל תחוקק חוק חדש הנמצא בסתירה לחוק קיים, בלי לנמק.
הערה מרכזית 4: שם החוק משתנה חדשות לבקרים ומוכיח שליוזמיו אין מטרה ברורה. נוסח קודם כינה אותו "חוק סביבה", הנוסח הקיים בידי מכנה אותו חוק "מצב הטבע והגנה על המגוון הביולוגי". איך החוק הזה יכול להגן על המגוון הביולוגי כאשר רוב כלי ההגנה לא נמצאים בו? מטרת הנוסח המקורי אותו עזרתי במעט לנסח היתה לדווח על מצב המגוון הביולוגי, והחוק איבד לחלוטין את דרכו. בהצעה המקורית, המטרה היתה לחזק ולמסד את המפעלים הקיימים, כמו שנכתב בהערה מרכזית 1 למעלה.
מטרה – תפסת מרובה לא תפסת. דיווח על פעולות הממשלה וגופים ציבוריים זה מאוד רחב ולא ממוקד. הגנה על הסביבה? ממש לא. זה רחב מדי, כי זה כולל שימוש בחומרי הדברה, ואז צריך לתחום יישובים ושטחים פתוחים, זיהום אוויר עם הפרדה דומה בין יישובים לשטחים פתוחים, ועוד. הרעיון המקורי היה לעסוק במגוון ביולוגי, ושוב נעסוק בזיהום אויר ובזיהום מים. משאבי טבע – גם על איכות המים? זאת ועוד – יש הרבה מאוד פעולות ניטור שמתבצעות בישראל – לכן, המטרה של החוק היא לחייב בדיווח ולממן את הפעולות הקיימות. חובות חדשות, כמו הכנת תכנית לאומית למגוון ביולוגי (שלא מצוינות במטרה אך כתובות בחוק למטה), אינן דורשות חקיקה אלא נזיפה של הוועדה במי שלא מבצע, או חקיקה ייעודית נפרדת, שלא קשורה לדיווח על ניטור.
המנהל – המנהלת הכללית של הג"ס היום מצויה בעניין שימור המגוון, אך זה מצב חריג. כשאני בוחן מנהלות ומנהלים קודמות/קודמים בהג"ס, לא היה להם קשר לנושא. ואני וותיק מספיק כדי לזכור את התגובות של שישה מנכ"לים קודמים. התוצאה תהיה הפוכה לכוונת המחוקק. אני מבקש להדגיש שהמחוקק הקים גוף שזה תפקידו, ושמו רשות הטבע והגנים. לכל המנכ"לים מאז הקמת רשות שמורות הטבע ואחר כך רשות הטבע והגנים (ועבדתי תחת שישה מנכ"לים), היתה גישה לנושא.
חוק גנים לאומיים – לשם מה להזכיר את החוק אם עוקפים אותו ולא מתייחסים אליו ולו פעם אחת!
שטחים פתוחים – אין מי שיכול היום לדווח על מצב המגוון בשטחים החקלאיים, משום שאין תורת עבודה, ולא בגלל שלא ניסו לייצר אחת כזו. חוף רחצה – מה הקשר למגוון ביולוגי? אזור נופש מטרופוליני? – כשהמטרה לא ברורה, מנסים לשים את היד על הכל, וזה נועד לכישלון.
פרק ב' – חסרה רשימה של תכניות ניטור קיימות שצריך לדווח עליהן או שצריך להוסיף לאלה הקיימות. אולי זה לא יכול להיות בחוק עצמו, אבל צריך לתחום את החוק כדי שיהיה לו התחלה וסוף. אולי בנספח?
דיווח – ט"ו בשבט זה נחמד. עדיף תאריך שכולם עובדים בו, 1 באפריל.
דיווח ביניים – יש הרבה תכניות ניטור בישראל. לא לכולם מוציאים דו"ח ביניים. זו הכבדה מיותרת שאין בה צורך.
הרעה משמעותית פתאומית – זה בניגוד לרוח הדברים. כל היופי בתכנית ניטור היא שעובדים באופן מסודר. על פי הכתוב בהצעת החוק, אין כללים והסבר על מהותה של הרעה פתאומית, משום שכלל לא ברור שהיא צריכה להישען על תוצאות הניטור. האם ירידה חד-פעמית בגודל אוכלוסיית הצבאים בניצנים תדווח לממשלה? ואם המסקנה נבעה בגלל קשיים בספירה? ומי מחליט מה זה משמעותי? זה הופך תכנית ניטור רצינית למופע.
סימן ב' – כאן הצעת החוק משנה כיוון. המחוקק מורה על בניה ופרסום של תכנית לאומית למגוון ביולוגי. תכנית לשם קידום מטרות החוק, ולא בהתאם לאמנת המגוון. זה לא מקצועי! והתכנית צריכה להתבסס על ממצאי הדו"ח. זה ממש לא לעניין, ולא קשור להנחיות האמנה לבנייה של תכנית. זו אמנם בושה גדולה שאין תכנית לאומית למגוון ביולוגי בישראל, אבל אי אפשר לכפות אותה בחוק. אם כן, בחוק נפרד שכלל לא קשור לניטור. בוודאי שאי אפשר ליצור תכנית לאומית בשישה חודשים, אלא אם כן מבצעים באופן שרלטני.
פרק ג' – בשום אופן אין לכלול דיווח על זיהום אוויר וקרקע. זה מסיט את החוק לנושאים שאינם מגוון ביולוגי. סוף כל סוף מישהו חוב על מגוון ביולוגי, ושוב הדיון מוסט. ראו הערה על המטרה למעלה. נושאים אלה מטופלים בחוקים אחרים.
מציע להוסיף ל-6(א) הגדרה למסדרונות אקולוגיים (אין, וכנראה לא תהיה, מפה מחייבת). אין חובה לדווח על שרפות. חובה להוסיף.
הגופים הממשלתיים (סעיף 8) צריכים להישמע לתכנית הלאומית. התכנית לא קיימת, ולמרות שיש חובה בחוק זה לבנות כזו, יש צורך להגיע להסכמות. בניית התכנית בהסכמות היא המפתח להצלחה, אחרת אלה מילים ריקות. זה הניסיון שהצטבר ממדינות שבנו תכניות כאלה. אי אפשר ליצור הסכמות בתקוה קצרה.
סעיף 9 – שימו לב למצב שהחוק יוצר. בחוק גנים לאומיים, האחריות נופלת על רשות הטבע והגנים, וזו צריכה לפעול על פי הנחיות המליאה של הארגון. כאן קבעתם שיש אורגן נוסף, שלא מוגדר היטב, שצריך לתת המלצות. אני מזכיר שוב – מטרת החוק המקורי היתה לדווח. יש גופים אחרים שצריכים לקבל את הדיווח, לאפיין את הממצאים, ולפעול על פיהם. הצעת החוק הזו שוברת את כל המבנה הקיים, בלי להסביר את הסיבה.
יו"ר הוועדה. בכל טיוטה שראיתי עד עכשיו מתחלפת זהות היו"ר. אני מבקש לציין שכמעט ואין אנשי אקדמיה שהתמחותם היא ניטור (למיטב ידיעתי אין אנשי אקדמיה כאלה משום שניטור נחשבת פעילות אקדמית שלא מזכה את המדענים בנקודות לקידום). זה נראה מגוחך, אין לי מילה אחרת, שבוועדה יש נציג אחד לרשות הטבע והגנים, וארבעה חברי אקדמיה. זה מוזר לא פחות שהמשקל של רשות הטבע והגנים, גוף שהכנסת קבעה אותו כגוף שאחריותו הממלכתית היא שמירת טבע, גוף שמעורב במירב פעולות הניטור בישראל בים וביבשה, יקבל בוועדה משקל זהה לעובד חיא"ל, נציג ציבור, משרד החקלאות או משרד האנרגיה. יש לי כבוד רב לכולם.
איש אקדמיה – רצוי שיהיה בעל ניסיון בניטור. לא מספיק שיהיה זואולוג או בוטנאי מדופלם שידע כמה זיזים יש בשלד החיצוני של חסר חוליות או כמה אבקנים יש למין צמח.
הוועדה כל כך רחבה, כך שלמעשה יכולה לשנות כליל תכניות ניטור קיימות. המארג לדוגמה – הוקם בעמל רב, יתכן וישנה לחלוטין את תכנית העבודה שלו (שנקבעה בהתייעצות בין כ-80(!) אנשי אקדמיה ואנשי שטח), כי הדגשים של חברי הוועדה יהיו שונים. אני חוזר להערה 5 למעלה על שימור המאמצים הקיים. הרכב הוועדה הזה מזכיר משל מפורסם של לפונטיין על סוס, עיט ודג שמנסים למשוך עגלה. זה צוות משתק.
תפקידי הוועדה – ראשית, יש תכניות ניטור קיימות ולכאורה צריך להתחיל הכל מחדש עם וועדה חדשה לחלוטין. לצערי, זה זלזול כבד במאמצי ותכניות הניטור שנבנו בעמל עד כה.
תפקידי הוועדה – הניטור לא בודר רק מינים. צריך להיות "אובייקטים לניטור".
תפקידי הוועדה – הוועדה צריכה להמליץ למנהל על מדיניות רצויה. אולם, המחוקק קבע שלרשות הטבע והגנים יש מליאה ויש לה וועדה מדעית-מקצועית סטטוטורית, וזה בדיוק תפקידה! אז על פי איזה חוק נפעל?
מערך ארצי לניטור – אפשר להסתפק בעיבוד ופרסום נתוני הניטור.
ועוד, האם השר יוכל להורות, למשל, לחקר ימים ואגמים לשנות את תכנית הניטור בכנרת? על פי מה שכתוב כאן, השר יכול להורות על שינוי וזה יהיה במקום תכנית קיימת. אני מבקש להזכיר שכל כוחה של תכנית ניטור היא בהמשכיות, והחוק מאפשר לשר כוח בלתי מוגבל ולשנות מאמצים קיימים, באופן שיבטל את כוחם.
תכנית ניטור – אולי זו הרשימה שביקשתי בסעיף 5 למעלה. אבל, החלק המרכזי של ניטור המערכת הימית בים התיכון מתבצע על ידי רט"ג, אז ראוי להתייעץ גם עם מנכ"לית הארגון. התייעצות עם השרה להגנת הסביבה אינה מספיקה כי מי שמאשר את תכנית העבודה של רט"ג היא מליאת רט"ג. כמו כן, לא ברור מדוע יש להתייעץ עם משרד החקלאות באשר לניטור הטבע היבשתי (עד היום משרד החקלאות לא היה שותף לתכנית הקיימת, לא בבנייתה ולא במימונה) ולעומת זאת אין חובת התייעצות עם קק"ל, גוף שהיה שותף למשרד להגנת הסביבה ולרט"ג בהקמת המארג ותכנית הניטור היבשתית.
חובת דיווח – שוב רשויות מקומיות. אין להם כוח אדם ייעודי, ולרוב חשיבות המידע שברשותן נמוכה. התייעצות עם שר הפנים לא תועיל. יותר מזה, הדו"ח יהפוך לענק, ונדרש לכוח אדם ייעודי לאיסוף ועריכה של כל המידע הזה, שלרוב לא יועיל. זה בזבוז משאבים. אני מבין שהצעת החוק לא דואגת למימון, אבל הדרישה הזו לא סבירה לחלוטין.
דברי ההסבר – פתאום נעלמו. זו הוכחה ניצחת לכך שהצעת החוק הזו אינה בשלה. דברי ההסבר הקודמים התייחסו לצורך לנטר, אבל לא לצורך לבניית תכנית לאומית למגוון ביולוגי, כמו שמופיע כאן. זה היה מאוד הגיוני, משום שכדי לדווח על מצב המגוון צריך לנטר אותו. תכניות הניטור נבנו למרות שלא הוכנה תכנית לאומית למגוון ביולוגי. לתכנית לאומית יש מטרות אחרות, שהצעת החוק הזו מנסה להכיל "על הדרך".
מאוד קל להמציא הכל מחדש ולפגוע בקיים. אני עסוק בבניית תכנית ניטור לאומית למעלה מעשור, ומצטער שהצעת החוק הזו לא הוכנה לאחר בחינה מעמיקה של הצרכים. הדיונים הקדחתניים וההתייעצויות הפרטניות עם גורמים שונים העוסקים בניטור, נועדו רק כדי למצוא פשרות שיאפשרו את העברת החוק, ולא כדי לתמוך באופן מהותי במאמצי הניטור הקיימים ובצורך המהותי לדווח על התוצאות בצורה הרחבה ביותר.
בברכה,
ד"ר יהושע שקדי
מדען ראשי
רשות הטבע והגנים
שקדי