חומר רקע
17.2.2022
לכבוד
ועדת הפנים והגנת הסביבה
יו"ר הועדה – ח"כ ווליד טאהא וחברי הועדה
כנסת ישראל
הנדון: נייר עמדה לקראת דיון ביום שני, 21 פברואר 2022 בנושא:
"מצב קורבנות סחר בבני אדם בישראל"
הרינו מתכבדים להגיש נייר עמדה זה לקראת הדיון בוועדה בנושא שבנדון, כמי שנאבקים זה עשורים בתופעה המכוערת של סחר בבני אדם, בפרט באזרחיות ובאזרחים זרים שנסחרו לישראל למטרות מין ועבודה. ארגונינו פועלים בקשר הדוק עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, מגישים בקשות להכרה בקורבנות סחר, ופוגשים מדי שנה נשים וגברים שנפלו קורבן לעבירות אלו.
סחר בבני אדם מתקיים בישראל זה שלושה עשורים ומזה שני עשורים שהמדינה מנהלת נגדו מאבק. לאחר עשור בו דורגה ישראל בדרגה הגבוהה ביותר בדירוג מחלקת המדינה האמריקאית, דירוג הבוחן את המאמצים שמשקיעות מדינות העולם במאבק בסחר בבני אדם בשטחן, ביולי 2021 הורדה ישראל לדרגה השנייה והפחות מכובדת. מהביקורת בדוח עולה שישראל הורדה בדרגה עקב רשלנותה בטיפול בסחר במהגרי עבודה.
בעוד מדינת ישראל השקיעה מאמצים לא מבוטלים באכיפת החוק על סוחרי וסרסורי נשים לזנות, והובילה לשינוי משמעותי בתחום זה, טרם חלה הפנמה שיש לאכוף את החוק גם על מעסיקי מהגרי עבודה ("עובדים זרים") בתנאי עבדות. אחד האתגרים הגדולים בתחום המאבק בסחר הוא הפניית הזרקור לקורבנות אלו וגילוי ערנות מתמדת לדפוסים חדשים של סחר בבני אדם. מחלקת המדינה האמריקאית עמדה עוד ביוני 2006 על כך ש"הממשלה ממשיכה להיבנות מההתקדמות שנעשתה בשנים קודמות במאבק בסחר בנשים לזנות", והמצב בשטח כיום מעיד על כך שלא חלה התקדמות רבה מאז בנוגע לאכיפה ומניעת סחר בהקשרים אחרים.
הממשלה ממשיכה לקדם במישורים רבים מדיניות הגירה שמעודדת, גם אם לא במכוון, סחר והחזקה בתנאי עבדות ויוצרת מצע פורה להתפתחות תופעות אלו:
הממשלה מיישמת רגולציה פוגענית של העסקת מהגרי עבודה, המכשירה מבחינה חוקית תופעות הקרובות לסחר בבני אדם. כך, רוב העובדים המוזמנים לעבוד בישראל עדיין תלויים בגורמי תיווך הגובים כספים בניגוד לחוק. העובדים נאלצים לקחת הלוואות בריבית גבוהה שגוזרת עליהם שיעבוד חוב; בענפים שונים מיושמים הסדרים הכובלים, ברמה משתנה, את העובד למעסיקו באופן שלא מאפשר לו להתפטר ומאלץ אותו להסכים לכל דרישה של המעסיק, בלתי חוקית ככל שתהיה; ובפרט אמורים הדברים ביחס להיתר שניתן לחברות זרות להביא עובדים כבולים ומשועבדים לחובות לעבודה בישראל, ולמסלולים המאפשרים לגורמים פרטיים להביא לישראל, כדין או שלא כדין, עובדים לכל דבר ועניין בכסות של "סטודנטים", "מתנדבים" וכיו"ב.
על אף שממשלת ישראל הכירה במחויבותה להילחם בתופעות של סחר בבני אדם ואף הקימה במשרד המשפטים יחידה לעניין זה, בכל הנוגע להגירת עבודה, הממשלה מעדיפה פעם אחר פעם שיקולים אחרים שמביאים לכך שמשרדי ממשלה אחרים ושיקוליהם (יוקר המחיה, המגזר החקלאי) מקבלים את הבכורה בעיצוב הסדרים של הגירת עבודה.
הממשלה נמנעת מיצירת מערך זיהוי יעיל, שיוכל לזהות ולאתר את שורדי ושורדות הסחר שחיים בישראל. כיום, למעט אזרחים ישראלים שורדי כתות ומהגרות שנעצרות בבתי בושת ומועברות באופן אוטומטי למקלט, כמעט כל שורדי ושורדות עברות הסחר מזוהים על ידי ארגוני החברה האזרחית, ורק בודדים מזוהים על ידי הגורמים הממשלתיים המטפלים באוכלוסיות המצויות בסיכון לסחר בבני אדם. גם חולית הסחר במשטרה, אשר אמונה על חקירות יזומות וחקירות חשיפה בתחום עברות הסחר בבני אדם כללה במהלך רוב השנים, רק שוטר אחד במשטרה כמי שמוסמך לזהות ולהכיר בשורדי ושורדות סחר, באופן שאינו מאפשר הכרה רחבה או זיהוי יזום של שורדי ושורדות עברות הסחר. כך למשל כל עובדי החקלאות שהוכרו על ידי חולית הסחר כקורבנות עבדות, אותרו וזוהו כולם רק על ידי נציגי ארגון "קו לעובד".
הממשלה מנהלת מדיניות הגירה המתבססת על מעצר וגירוש של שוהים שלא כדין על חשבון מאמצים לאיתור ולסיוע לשורדי ושורדות עברות סחר בבני אדם. גם כשארגוני זכויות האדם מאתרים שורדי ושורדות סחר, לעיתים קרובות פועלת רשות ההגירה לגירושם מהארץ, תחת מתן הזדמנות לבחינת עניינם, הכרה בהם ומתן הגנה וסיוע.
הממשלה אינה מעניקה מעמד חוקי לרבים משורדי ושורדות עברות הסחר, גם כשאלו זוכים בהכרת חולית הסחר במשטרה. עיבוד נתוני רשות האוכלוסין וההגירה והעמדתם אל מול נתוני הלשכה לסיוע משפטי מעלה שבכל הנוגע לקורבנות סחר שלא למטרת זנות, רשות ההגירה מפרה את נהליה שלה ומונעת בעד שורדי ושורדות סחר רבים את אשרת השיקום המגיעה להם. בעוד הלשכה לסיוע משפטי העניקה בעשור האחרון סיוע משפטי ל – 1,454 מהגרים ומהגרות, והמקלטים העניקו מקלט ל 898 מהם, רשות ההגירה העניקה אשרות שיקום רק ל 329 שורדים ושורדות, שליש מדיירי המקלטים ורק חמישית מלקוחות הלשכה לסיוע משפטי.
על מנת למלא את מחויבותה ולמזער את ממדי עברות הסחר והעבדות בתחומה, על ממשלת ישראל למלא אחר ההמלצות הבאות:
למניעת עברות הסחר על המדינה להגן על מהגרי עבודה ולבטל הסדרים כובלים
ככל שמדינת ישראל ממשיכה ומרחיבה את ההגבלות על חופש ההתקשרות בהעסקה על המהגרים ומונעת בעדם מלעבור בין מעסיקים, היא מובילה לגידול במספרם של שורדי ושורדות הסחר והעבדות. כיום מועסקים כחוק בישראל למעלה מ – 30,000 עובדות ועובדי סיעוד במשך למעלה מחמש שנים. עובדות ועובדים אלו מנועים מלעזוב את מעסיקם החוקי אם הם רוצים להישאר בישראל ועל כן הם כבולים אליו. גם אלפי עובדי הבניין שמועסקים באמצעות שש חברות ביצוע מסין וחברת הביצוע מטורקיה, מנועים מלהחליף את מעסיקם גם אם מדובר במעסיק מתעלל. 15 שנים לאחר שבית המשפט העליון ביטל את הכבילה, היא ממשיכה להיות אחד העקרונות המארגנים של מדיניות הגירת העבודה לישראל.
על מדינת ישראל לאמץ את גישת העבודה לצמצום הסחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות:
עיצוב מדיניות הגירה שתצמצם את פגיעות מהגרי העבודה לסחר גם אם תוך התחשבות בכך שמדיניות ההגירה של ישראל היא מבוססת שבות ומכוונת למניעת השתקעות מהגרים.
ביטול מוחלט של הסדרי הכבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם באופן שיאפשר מעבר בין מעסיקים בחוק וכן בפועל.
אימוץ תיקוני חקיקה ונהלים שימנעו תשלום דמי תיווך ויגנו על אותם מהגרי עבודה שכבר שילמו את דמי התיווך.
הרחבת ההסכמים הבילטראליים בין ישראל למדינות המוצא של העובדים כך שלא רק יצמצמו את תופעת דמי התיווך אלא גם יכילו מנגנוני אכיפה וחיזוק זכויות העובדים באמצעות מנגנוני תלונות ותביעות.
עריכת רפורמה יסודית במבני ההעסקה קיימים, שתתמודד עם ניגוד העניינים בו מצויים כיום גורמי תיווך וזאת באמצעות שינוי סמכויות ומבני תגמול או הפיכת גורמי התיווך למעסיקים תוך הבטחת ייצוג קיבוצי לעובדים בענפים אלו.
צמצום היחס האינסטרומנטלי למהגרי עבודה באמצעות הרחבת חיי הקהילה והמשפחה: התרת זוגיות, מתן אפשרות להארכת רישיון גם לאחר לידה, צמצום חסמים בפני ביקורי משפחות וזאת על אף האתגר שיועמד בפני תכלית מניעת ההשתקעות.
פיתוח אסטרטגיה קיבוצית מכילה ומתקנת על ידי ארגוני עובדים והקמת יחידות לארגון מהגרי עבודה על בסיס ענפי.
הקמת מועצה ארצית להגירת עבודה שתשלב ארגוני עובדים, ארגוני מהגרים, מעסיקים, נציגי מדינה וחברה אזרחית, מועצה שתהווה מסגרת להידברות על שינויים במכסות, מדיניות ותוכניות גיוס מהגרי עבודה.
החלת ואכיפת חוקי המגן על מהגרי עבודה: ביטול חובת המגורים בבית המעסיק בענף הסיעוד, החלת חוק שעות עבודה ומנוחה, בחינת תנאי עבודה של "מתנדבים" ו"משתלמים" והקצאת משאבים לאכיפת חוקי המגן.
לאכיפת החוק על סוחרי אדם על המדינה לתעדף חקירות סחר על פני הרחקה מהירה ככל האפשר מן הארץ
לעיתים קרובות פועלת רשות ההגירה לגירוש שורד.ת סחר בטרם התברר עניינו.ה לעיתים בניגוד להחלטות שיפוטיות, וגם אם התקיימו הליכים משפטיים שבמהלכם הסכימו גורמים ממשלתיים שמדובר בקורבנות סחר.
'נוהל הטיפול במתן מעמד לנפגעות סחר בנשים מטעמים הומניטאריים' של רשות ההגירה מבהיר ש"ככלל, יש לאפשר לקרבנות סחר בנשים לשהות בארץ עם רשיון עבודה מסוג ב/1 במשך שנה על מנת לשקם את עצמן ולהתבסס לפני החזרה לארץ המוצא, בין אם מדובר בשנה נוספת לאחר סיום עדותן ובין אם מדובר בקרבנות סחר שלא העידו ומבקשות מעמד מטעמים הומניטריים." הנוהל אף קובע ש"אישה השוהה במקלט חזקה עליה כי היא קרבן סחר." בפועל, כפי שמוכיחים הנתונים, רק שליש משורדי ושורדות הסחר ששהו במקלטים זכו באשרת שיקום.
מן הראוי לתקן את נהלי רשות ההגירה כך שבעת מגע עם פקחיה, תיבחן האפשרות שאדם נפל קורבן לאחת מעברות הסחר ואם יימצא שאכן כך, יופנה לגורם המטפל. כמו כן, על הנהלים להקנות אשרת שיקום באופן מיידי ואוטומטי לשורדים.ות שהוכרו על ידי הרשויות, ללא עיכובים ודרישת מסמכים נוספים.
להגנה על שורדי ושורדות מחנות העינויים בסיני על המדינה להכיר בהם
בישראל חיים קרוב ל – 5,000 שורדים.ות ניצולי מחנות העינויים בסיני מקרב מבקשי המקלט ומהגרי העבודה שהגיעו דרך גבול מצרים ואשר הפוגעים בהם נותרו על אדמת מצרים. על אף שלא הוחזקו בתנאי עבדות בישראל, הרי שעם הגיעם לארץ, הם קורבנות שיש לפעול לשיקומם. רק כ – 10% מהם הוכרו עד היום כקורבנות החזקה בתנאי עבדות. רבים אחרים נדחו על בסיס רף ראייתי בלתי ריאלי או קשיים בירוקרטיים הנובעים מאטימות המערכת. על ישראל לעמוד בחובתה ולהגן על שורדי ושורדות העינויים, אשר הגיעו לישראל כאשר הם פגועים נפשית ופיזית בגין המעשים שנעשו בהם.
למיגור דפוסי סחר חדשים על המדינה ליזום חקירה, העמדה לדין והגנה על שורדי ושורדות עברות הסחר
במהלך השנים זיהו ארגוני זכויות האדם תופעות חדשות ומשתנות של סחר במהגרים.ות, שלא זוהו קודם לכן: אילמים-כבדי שמיעה שמגיעים כתיירים ונשלחים לקבץ נדבות, ימאים שמועסקים בדיג, נשים שנישאות לאזרחים ישראלים אך נישואיהן מהווים למעשה את החזקתן בתנאי עבדות על ידי בני הזוג ועוד. פעם אחר פעם, הגורמים הראשונים לזהות דפוסי סחר אלו הם ארגוני זכויות האדם, שנאלצים להיאבק בתפיסות מיושנות ושמרניות של רשויות המדינה באשר לסחר. על המדינה להגמיש נכונותה להכיר ולזהות דפוסים חדשים ושונים של סחר בבני אדם, כך שיזכו בהגנתה גם שורדי ושורדות סחר מאוכלוסיות לא מוכרות.
סיגל רוזן, רכזת מדיניות ציבורית אלעד כהנא, עו"ד
המוקד לפליטים ולמהגרים קו לעובד
טל': 054-8177845 טל': 054-5800819