חומר רקע
הוועדה הבין-משרדית לבדיקת מקרי רצח
של נשים בידי בני זוגן
2014
בשנת 2014 נרצחו בישראל, 10 נשים על ידי בני זוגן, כאשר 4 מהן עולות ממדינות ברה"מ לשעבר ו- 3 ערביות.
1. נתוני רצח נשים בידי בני זוגן
בין השנים 2004- 2014, נרצחו 126 נשים1 בידי בני זוג, מתוכן:
60 עולות חדשות (48%), מתוכן:
- 32 נשים יוצאות חבר העמים (52% מהעולות, 25% מהכללי)
- 28 יוצאות אתיופיה (47% מהעולות, 22% מהכללי)
24 ערביות (18%).
42 נשים יהודיות ותיקות (33%)
2. ניתוח מקרי הרצח נשים בידי בני זוגן:
להלן יוצגו משתנים שחזרו על עצמם בבדיקות מקרי הרצח או בחלקן, ולהערכתנו מהווים גורמי סיכון קריטיים בבואנו לטפל ולמנוע מקרי קצה ומקרי רצח:
א. פרידה, גירושין ואחרי גירושין- בעיקר במקרים של סכסוך מתמשך וקושי להשלים עם הפרידה, מאבקי רכוש ומשמורת והסדרי ראייה הקשורים לילדים המשותפים.
ב. מצב הגבר וערעור מעמדו – העובדה שבמקרים רבים לגבר "אין מה להפסיד" מהווה גורם מסכן, וכן לא קיימים מנגנונים מספיקים לחיוב טיפול בגברים אלימים, וכן אין דגש מספיק במערכות הרווחה השונות על הקשר עם הגבר וסיוע לו.
ג. בריאות הנפש ובריאות כללית- משפחות רבות היו מוכרות למערכת בריאות הנפש בעיקר הגברים, וניכרת בעיה בהעברת מידע בין גורמי הבריאות לרווחה.
ד. קושי לקבלת הסכמה מצד האישה לתוכנית ההגנה המוצעת והכרה בסיכון בו היא מצויה, כגון: חשש להגיש תלונה, חשש לצאת למקלט, הוצאת צו הגנה. לעיתים נושא זה מושפע מההקשר החברתי תרבותי בו הנשים חיות.
ה. קושי בעבודה מערכתית ורוחבית ברמה הבין שירותית, ארגונית והמשרדית ברמת התאום והעברת המידע- מעקב ומעבר בין רשויות ובין מסגרות, העברת מידע, היעדר ניהול ותיאום טיפול, הערכות סיכון משותפות.
ו. נקודת מפנה/ טריגר- משתנה זה ידוע כמשתנה מרכזי בהערכת מסוכנות ובלט ברוב מקרי הרצח: כגון חווית אובדן, פתיחה של הליך פרידה וגירושין, מחלה, אבטלה, שינויים מצד האישה.
ז. קושי בתכלול של גורמי הסיכון והמסוכנות, כולל חוסר מודעות וידע בנושא מסוכנות בקרב גורמים משפטיים.
ח. בעיה של תת דיווח ופניה לעזרה לשירותי הרווחה ושירותים אחרים: בריאות, חינוך, קליטה ועוד.
ט. עלייה מדאיגה במס' הנרצחות בקרב אוכלוסיית הקשישים.
י. אוכלוסיות מיוחדות / תרבותיות:
• חוסר בהבנה, רגישות וכשירות תרבותית בקרב העו"סים וגורמי המקצוע במערכות משיקות.
• פערים בזהות הדתית בין בני הזוג, בעיקר בקרב אוכלוסיית העולים.
• נשים עם בעיה במעמד חוקי, אשר מחד מתקשות לפנות ולדווח על אלימות כלפיהן ומאידך קיים קושי בטיפול בהן במצבי שגרה.
• קושי בעבודה עם המנהיגות הדתית והקהילתית ומחסור בעו"סים דוברי שפה.
יודגש כי ברוב מקרי הרצח שנבדקו, התקיימו מספר משתנים בו זמנית, דבר שהגביר את רמת המסוכנות.
3. המלצות וכיוונים לשיפור
בעקבות הרצח של אביטל רוקח ז"ל, נפגשו המנכ"ל למשרד לבט"פ ומנכ"ל משרד הרווחה והחל המהלך שהביא להקמת הוועדה הבין משרדית לשיפור וקידום הטיפול באלמ"ב וגיבוש נהל הטיוב המשותף לרווחה והמשטרה.
1. בניית נוהל בין משרדי משותף להקמת וועדה יישובית לדיון במקרים מורכבים של אלימות במשפחה למניעת הסלמה, כולל משטרה, חינוך, בריאות, קליטה וכו' בראשות מחלקת הרווחה. נוהל זה נכתב והוצע ע"י הוועדה בראשות המשנה למנכ"ל, אך טרם אושר ע"י כל המשרדים הרלבנטיים.
2. עבודה מרושתת תוך מחלקתית ובין מערכתית: איסוף וריכוז מידע תוך מעבר מפיסות מידע לתמונה שלמה. נדרש לקבוע מנהל טיפול – עו"ס המשפחה.
3. עבודה בצוותים רב תחומיים לאורך הטיפול במשפחה והעברת מידע רציפה: עו"ס משפחה, חוק הנוער, סדרי דין, אלימות במשפחה, יחידות הסיוע וקציני מבחן.
4. שיפור פעולות האיתור, הזיהוי והיישוג (Reaching out) במערכות השונות ובקהילות השונות.
5. הרחבת תוכנית עו"ס משטרה לכל תחנות המשטרה בארץ כדי לאפשר נגישות ומיידיות גבוהים יותר וגיוס בני הזוג לאבחון ולטיפול.
6. קשר רציף עם המשטרה ל"תפירת" תוכנית הגנה, במיוחד במקרים בהם האישה לא מגישה תלונה.
7. עבודה קהילתית לעבודה ברמת המקרו ביישוב ובקהילות תרבותיות מיוחדות, בדגש על העלאת מודעות, הסברה והנגשת השירותים הקיימים כולל במצבי חירום.
8. העמקה והרחבת הידע וההשתלמויות בתחום מאפייני אלימות במשפחה, הערכת מסוכנות והדינאמיקה הזוגית משפחתית לכלל העו"סים.
9. עבודה בגישה מגדרית: מיקוד ודגש על הטיפול וההתערבות עם הגבר והתחברות למצוקה שלו, יישום נוהל פנייה לגבר שבת זוגו הופנתה למקלט ופיתוח שירותיים ייחודיים.
10. שימוש בוועדה לתכנון טיפול כשיש קטינים.
11. פנייה לוועדה להערכת מסוכנות במקרים המתאימים.
12. הסברה והעמקת הידע בקרב גורמים משפטיים וגורמי בריאות הנפש.